שמתי לב שלא נוח
לא טוב היות האדם לבדו
פניתי אז ימינה ושמאלה
חושב לעקוף
ושוב זה נתקל בי
לא טוב היות האדם לבדו
ולפעמים רק מרפה, מחכה
גם אז לאט לאט זה מחלחל
בעדינות, בחמלה מביט בי
לא טוב היות האדם לבדו
והיה שהתחלתי נמלט, עובר מפה, עוזב לשם
אבל עדיין
זה מזכיר לי שבסוף-בסוף
גם שהתארגנתי פה והסתדרתי שם
וסך הכל הכל טוב
עמוק בפנים בהיר
לבדו לא טוב
ככה, פשוט.
לא בכעס, לא בעצבים, לא דווקא.
פשוט זה ככה
הביחד טבוע בי
טבעי לי
הרבה יותר משנדמה לי
אז למרות שזה כואב
תודה על זה
וגם
פעם תחושה של רגע קפצה בי
שהיה בה איזה מידה של התפעמות ואפילו עונג
לחוות בעצמי ככה בעוצמה
חוזק אמיתתו של פרט אחד בדבר ה'



