מגעגועים
מחוסר הכלה
מכאב
אני פשוט בוכה. כל היום בוכה
(מאת ה' הייתה זאת. היא נפלאת מעיננו)
אני לא יוצאת למסע הזה. אני לא יוצאת למקום שבו כל השכבה תישן במאהל על מזרונים. אני לא אשן נקודה.
אני לא אלך כדי לשים מוניטורים על כולן כדי לוודא שהן נושמות ולפחד שהינה, תכף עוד מישהי
אני לא מצליחה לנשום
אני לא מצליחה להפסיק לבכות
ישבנו עכשיו וסתם דיברנו כולן ופתאום התחלנו לבכות ולבכות
וכולן ומה אפשר כבר מה
אין לי איך לתמוך אין לי איך לחבק אין לי איך לעודד
יש לי שתי עיניים שקטות מלאות דמעות וזהו