נשמע קצת תמוה ולא ברור

כל עוד לא מפריע לאחד מה שהשני עושה, זה לא צריך ככ להפריע

כל אחד נותן אמון בשני שזה מה שטוב לו, ותמצאו גם דברים משותפים שיהיו טובים לשניכם ותוכלו לעשות יחד

מי שרואה את העולם בשחור ולבן,זה או אופי או חוסר בשלות/בגרות

אם יש הכלה והערכה ובטחון בשני ובדרכו- רק אז אפשר להתקדם.גם אני הצרת אופקים ובעלי יותר פתוח..קשה לי מאוד לפעמים אבל סומכת עליו

נכון, אני לא המחנך שלה, אבל זה יכול להיות הימור לאיפה הרוח נושבת, ולאן היא רוצה להתקדם מבחינה תורנית בחיים..

לצערי על העניינים האלה כמעט ואין שיחות עומק, היא נעולה על הסגנון שלה גם כשאין לה הסברים לתת לי למה היא עושה אותם, רק שזה נותן לה יראת שמיים..

יש הפרש גילאים היא בת 20..

שלום לך, מי האיש

אני ובעלי נשואים שלוש שנים, אנחנו זוג חרדי ויש בינינו מלאא פערים ביראת שמיים.

אם זה באמונה בסיסית באלוקים,  אני אדם הרבה יותר מאמין ממנו.  

אם זה באוכל עם הכשר הרבה פחות מהודר (ברמה ש רבנות רגילה ולא מוכרת),  אני למשל בחיים לא אוכלת משהו שהוא פחות מרבנות מהדרין.

אם זה בהופעות מעורבות שהוא ממש לא רואה בזה בעייה שנלך, ואני מרגישה שזה לא ממש המקום שלנ.

אם זה לפעמים בזלזול בדברי רבנים,  שבשבילי הם הכי קדושים שיש.

אם זה בתפילות,  לדעתי כבר כמה חדשים הוא התפללל במניין פעמים בודדות (אפילו ביום כיפור לא התפלל כי לטענתו לא הרגיש טוב, אני מאמינה לו,  אבל בשבילי תפילות ביו"כ זה הרבה מעבר ללהרגיש טוב או לא- פשוט כי חייבים ללכת.  אבל שורה תחתונה הוא לא הלך).

מה שמכוון אותי בחיים בתור אשתו,  זה שעניינים רוחניים שלו לא מזיזים לי ממטר.  שיעשה מה שטוב לו.  כל אחד בעולם הבא ימסור דין וחשבון על מה שעשה. אני עושה את המקסימום שלי ביראת שמיים,  שיעשה מה בא לו.

אני כמובן מכבדת,  משתדלת לפעמים כן לגרום לו להתפלל במניין,  אבל לא לוקחת מאוד ללב אם בוחר לא לעשות את זה.

לדעתי, אתה אל תקבל קשה את מה שהיא עושה ושהיא לא תקבל קשה את מה שאתה עושה.

האמת, לפעמים מפריע לבעלי שאני יותר חזקה ממנו, במיוחד שגם הוא מפסיד מזה. וזה גם נותן לה הרגשה שהוא לא הכי בסדר מבחינה רוחנית וכו'

לנו,  בתור זוג, עזר מאוד לדבר על זה, ודווקא הוא העלה את הנושא לפניי,  כל אחד אמר את אשר על ליבו,  הבנו שאנחנו קצת שונים,  אבל מתמודדים עם זה נהדר.

לדעתי הסוד להצלחה זה התקשורת.  חשוב מאוד לדבר.  הרבה.

ברגע שהוא אומר (או שאני שמה לב) שזה מפריע לו,  אני משתדלת להראות לו שאני טיפונת מורידה הילוך לידו-  או מסבירה לו בעדינות את החשיבה מאחורי מה שאני עושה, ולעמים הוא גם מצטרף אלי.

שלום לך,

זה נראה שכל אחד חי את חייו התורניים בעולם משלו בלי שיתוף של בין הזוג.

מבחינה תורנית כל אחד חי בעולם משלו, למה את לא סומכת ולא מקבלת את היראת שמיים של בעלך ואת הקביעה שלו שהכשרים אחרים באוכל הם גם טובים? 

כתבת:

"כל אחד בעולם הבא ימסור דין וחשבון על מה שעשה. אני עושה את המקסימום שלי ביראת שמיים,  שיעשה מה בא לו."

את מכבדת, "שיעשה מה בא לו" - אבל לא אכפת לך מהעולם הבא שלו?

ובכללי בבית, בחינוך ובדרך שהבית שלכם דוגל - איך אתם מגשרים על הפער? ולמה את לא נותנת אמון ביראת שמיים של בעלך ובמה שהוא מאמין?

כתבת:

"האמת, לפעמים מפריע לבעלי שאני יותר חזקה ממנו, במיוחד שגם הוא מפסיד מזה. וזה גם נותן לה הרגשה שהוא לא הכי בסדר מבחינה רוחנית וכו'"

אני לא חושב שהיא יותר חזקה ממני, זה שהיא יותר סגורה ממני מבחינה תורנית זה לא אומר שהיא יותר חזקה. הייתי רוצה שהיא תיתן בי אמון ביראת שמיים ובדברים שאני מאמין בהם, ושהיא לא תרגיש שזה מוריד לה ביראת שמיים.

שלום,

האמת, אני קוראת שוב את מה שכתבתי בהודעה הקודמת-  טיפה הקצנתי.

לדעתי יראת שמיים - זה משהו שפחות אפשר להסביר במילים.

זה עניין של הרגשה, שהאדם שיש לו את זה,   מרגיש את זה בליבו.

אני הקצנתי בהודעה הקודמת, כדי להדגיש עד כמה אנ לא מתערבת לו. 

אני לא מתערבת מתוך מקום של דאגהלזוגיות שלנו, ולא מתוך מקום שהנושא הזה לא "מזיז" לי.

מעבר לזה,  אני חושבת שיראת שמיים זה משהו שמקבלים עם השנים, בבית שבו גדלים,  כך שאם אצל ארוסתך בבית יראת שמיים היה הדבר החשוב מכל,  אז אין מה לעשות,  אלה הם הערכים שלה.

ברגע שאני ובעלי "גילינו" אחרי החתונה שיש קצת פערים בנושא, ישבנו הרבה, ודיברנו, למרות שבהתחלה היה קשה לדבר על זה.  כי כביכול הבעל הוא זה שקובע את רמת הרוחניות בבית (כך נהוג אצלינו).

בסופוו של דבר הגענו להסכמה,  שאנו לא נעיר אחד לשני על הנושא, כי זה לא יקדם אותנו למקום כלשהו. 

ומאז,  לפעמים מפריעה שיש דברים שהוא עושה,  שאני לרוב לא עושה אותם,  מבליגה וממשיכה הלאה.

במיוחד שלדעתי, יש הרבה דברים שהם גם יראת שמיים- אם זה לכבד את האישה, אם זה לדאוג לצרכי הזולת,  אם בחסד לאחרים- ואת זה בעלי עושה המוןן.  היראת שמייפ שלו מתבטאת בדברים אחרים.

יראת שמיים, יראת שמיים.. אבל איך מגשרים על הפערים?!

לצערי היא נעולה על הסגנון שלה גם כשאין לה הסברים לתת לי למה היא עושה אותם, רק שזה נותן לה יראת שמיים.. ולאט לאט הבנתי שרק אני הולך לקראתה בעניין הזה גם כשזה פוגע בי, ובדברים שגורמים לי יראת שמיים אנחנו מוותרים.. כמובן שזה לטובת שנינו אבל זה מרגיש לי שזה חד צדדי.

יש קושי להבין ולקלוט את דפוס הפעולה של ארוסתי ביראת שמיים.

מרתיע להתקדם בצורה כזאת, אני לא יודע איפה היא תהיה סגורה / "מחמירה" כלפיי.

עניין נוסף שאנחנו שואלים את עצמנו - איך זה לא עלה עד עכשיו במשך כל הקשר שלנו?!

ורק עכשיו כשאנחנו מדברים יותר על המעשה אנחנו נחשפים להבדלים האלה..

לא צריך להיות בוחן כליות ולב, אבל בצורה כללית אפשר לראות שיש הבדלים של פתיחות וסגירות ביראת שמיים בין אנשים, אדם ש"מחמיר" יותר מהשני, יחס לדברים חדשים ועוד.

חילוקי דעות - אני לא מסכים שבעניינים כאלה היא תוביל (לא שיש לי בעיה שהיא תוביל בעניינים אחרים), פשוט יש לי חוסר אמון בדרך הזאת, אני לא מסכים לגישה הזאת.

אז כן, אני אגיד לה "כן אישתי" בדברים אחרים ואני אשמח מאוד בזה.

שזה מפריע לו בדברים אינטימיים

אולי פה קבור הכלב?

סליחה, אבל אני לא יודע מאיפה הבנת את הרמז שזה מפריע בדברים אינטימיים כי לא רמזתי ואפילו לא העלאתי על דעתי את הנושא הזה.

חוזרת בי

בכל אופן, תודה רבה על כל המעכב אחרי השרשור והניסיון לעזור.

נשמח לעוד עזרה ולעצות ממך.

אנחנו לא מדברים באותם מושגים.

יראת שמיים זה לא מתוך פחד, יראת שמיים זה היחס וההסתכלות על המציאות.

כשאומרים שהקפות שניות מביאות יראת שמיים (כמובן שכל אחד ומה שנותן לו יראת שמיים) - הכוונה שהיא נותנת חיבור לקב"ה מתוך הדברים שמופיעים במציאות.

כך שהגובות שלי למעלה לא ממש רלוונטיות

הייתי שמח לשמוע ממך איך ניתן לראות בהם השלמה והפרייה הדדית?

וכן כן כן, טוב לנו ביחד, יש נשיאת חן ויש הערכה בכל התחומים ואנחנו שמחים בהם.

אבל הבנה הדדית אין בהכל, כמו העניין של סגנון היראת שמיים שלה..

אף אחד לא חושב בדיוק כמו השני

גם ביני לבין בעלי יש פערים. זה מפריע לשנינו מאוד ולמדנו לחיות אם זה.

אני שואלת אותו שאלות שהוא אף פעם לא חשב עליהם,והוא מחפש לי תשובות בספרים והולך לשאול רבנים. ואני מקנאה המון בתמימות שלו כלפי שמיא. הלוואי עלי

תודה רבה, כיוון חשיבה מעניין מאוד!

הרצון לקרבת ה' בלימוד תורה ובחינוך הילדים הם דומים, זה עלה הרבה בקשר.

בענייני השקפה - הצד שלי היה גלוי כלפיה והיא הבינה שאני יותר פתוח ממנה, ומבחינתי תמיד קיבלתי יחס שאני איתך, ורק לאט לאט בזמן האחרון עולים הפערים בהשקפה.

חשוב לי שהיא תסמוך עליי מבחינה תורנית, שלא תחשוב שזה רמה פחות תורנית ושזה יוריד לה ביראת שמיים.

וכמו שכתבתי למעלה:

לצערי היא נעולה על הסגנון שלה גם כשאין לה הסברים לתת לי למה היא עושה אותם, רק שזה נותן לה יראת שמיים.. ולאט לאט הבנתי שרק אני הולך לקראתה בעניין הזה גם כשזה פוגע בי, ובדברים שגורמים לי יראת שמיים אנחנו מוותרים.. כמובן שזה לטובת שנינו אבל זה מרגיש לי שזה חד צדדי.

לא הבנתי למה הבאת את הפסוק: גרש את האמה הזאת ואת בנה?! ומה אתה רומז כאן?

זה בעיות כלכליות 😬
 

למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים... 

וממילא זה נכתב בחצי הומור...

אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.

עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.

רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.

זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.

יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.

המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'

יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.

אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.

ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?

אני מדבר על האתגר הענק שיש פה

זה מחלחל עמוק לתת מודע בלי ששמים לב

מה הקשר בין הקבוצות לבית?

איזה אתגר?

בין השאר בגלל שזה בכתב. ואין מפגש כל כך קיצוני עם האמוציות הרגשיות כמו שהוא קורה בבית.

מאוד קל להתבטא בבהירות. וגם אם מישהו מוצף ואחרי כמה הודעות פולט עוד עובדה שמשנה את כל הסיטואציה, עדיין אפשר לקרוא את זה ולעבד את  זה יותר "שכלי".

בבית, הבטן מופעלת.

אני חיפשתי הזדהות. איזה כיוון מה לעשות איך פותרים את זה

בחיים האמיתיים.

אני אסביר לך איך הכל מסתדר והכל אמת

ואין קושיה כלל.

כשהאדם שוכב על הגב או הספה

וגולש בפורום. הוא במוד שהוא רוצה

להרגיש טוב. נוח לו.

הוא לא בתוך מרוץ היומיום.

ואז הוא יכול לכתוב מהשאיפה הכמוסה (והאמיתית)

שלו לעשות טוב לכולם.

מקווה שיישבתי לך את הקושיה

בברכה

מים קרים על נפש עייפה ב"ה

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

על מה כן הוצאנו כסף? מקרר, מזרונים איכותיים למיטה שלנו ו... זהו נראה לי.

חנויות זולות של מוצרי חשמל, שווה לחפש בריכוזים חרדיים.. 

סתם כי יש מציאות מעולות במרקטפלייס, זו עוד פלטפורמה של יד שניה

יש מוצרים שבעיניי חופשי לקנות ביד 2

תקח בחשבון שיש דברים שההובלה עצמה יקרה מאוד וכבר לא בהכרח שווה, או שכדאי כבר להשקיע כי ההובלה היא חלק גדול מהעלות.

לשים לב שיש דברים שדורשים התקנה רצינית, אז לחשוב מה מעדיפים בזה. למשל אם יש כיריים גז טובות במחיר טוב - אבל ההתקנה תעלה הרבה (לא באמת יודעת, רק אומרת), אז אולי שווה לקנות חדש שכלול בו התקנה, או אולי עדיף כבר אינדוקציה

ולהיזהר מדברים שעלולים להיות בהם פשפשים!!! או עובש! סיוט סיוט. 

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת