בשביל כל אלה שרצו להגיב.
#1
ממש מתסכל לפגוש מישהו שנשוי למישהי שרצית. והוא אפילו לא יודע את זה. ומה עם לצאת עם מישהי כשאתה יודע עם מי היא יצאה ושבשלב מסוים הוא יתמודד עם התחושה הזו. אבל אולי זה לא גרוע כמו לעמוד יחף בפינת הרחוב ולנפנף בכפית.
#2
לחשוב שפשוט יש דלת לעבור. אבל הדלת סגורה. ואני לא יודע אם אני יכול לומר שעשיתי הכל, כי תמיד יש דברים שלא עשיתי. מחירים נפשיים הם דבר שקשה לאמוד אותו. בזבוז של אנרגיה נפשית לא ניתן למדידה. ואתה אף פעם לא יכול לדעת מה יתיש אותך ומה יחתן אותך. אבל אתה מנסה לנחש. ואתה לבד בניחושים האלה כי אין לך חברים שמכירים אותך ומבינים אותך ויודעים מה אתה צריך. וגם אם אותך הם מכירים - הם יודעים מה הסיכוי שלך להתחתן עם מישהי שיש לה תכונה מסוימת? שאין לה תכונה מסוימת? איך אתה אמור להחליט אם כדאי או לא כדאי? אם לפנות לזאת או לשמוע הצעה כזאת?
אבל אני כן רוצה לומר שעשיתי הכל, וניסיתי לעשות הכל. די, אין לי כוח. אבל להתייאש לא יעזור לך. יש לך מספיק מה לעשות בחיים ולהתייאש זה לא אחד מהם ולא יקדם אותך לאחד מהם.
#3
להתגעגע למישהי שיצאת איתה זה משהו אחד. אבל לחוות מחדש - בטריגר של אזכור של שם המחלה - את הכאב על מחלות הזקנה של סבתא שלה, ולהתגעגע אליה דרך ההתמודדות שלה עם זה והתהליך הנפשי המדהים שהיא עברה, זה כבר משהו אחר. למה אני בן אדם מוזר
#4
למה כולם פה פותחים שרשורים על מראה חיצוני לא טוב מספיק, ואני תמיד צריך להתמודד עם כאלה שאני לא בטוח לגביהן אבל יש בהן משהו שאי אפשר לנתק ממנו קשר. למה אני בן אדם ממש מוזר
#5
למה מישהי כותבת שהיא מיואשת? זה כואב לקרוא שאנשים כותבים שהם מיואשים. אם מיואשים שיכתבו, אבל למה אנשים מיואשים, ולמה אנשים סובלים, ולמה החיים לא יכולים להיות טובים ופשוטים בלי אנשים שמיואשים ובלי אנשים שירצו להתייאש. זה באמת כואב לחוות יאוש ולא משנה של מי, ועוד יותר של אנשים שאני "מכיר"
#6
זה מחשיד הקטע הזה שאני כמעט נופל על מדרגה ובסוף לא נופל. כאילו הקב"ה הציל אותי בנס. יותר מדי דברים לא צפויים קורים לי, והם באמת דברים נפלאים אבל אני לא בטוח מה כל זה אומר. מה הקב"ה מנסה לומר לי? מה הוא רוצה ממני, חוץ מאשר ליראה וכו'? מה הסיפור של הדברים האלה?
