אני מאמינה שרגשות אשמה הם חלק בלתי נפרד מהאמהות, אבל הפעם יש להם בסיס די טוב.
יש תאומים כמעט בני שנה בבית ובשעות הצהריים אני חייבת לשבת לידם על הרצפה כדי שישחקו.
לגינה אנחנו כמעט לא יוצאים כי קשה לי בלי עזרה- הם רוצים לטפס, להתגלש, לזחול וכמה אני יכולה לבקש מהבת שלי?
יש להם אח בן 3 שצריך שגם איתו ישבו לשחק, לבנות דברים, לעשות יצירות, ואני פשוט לא מגיעה לזה.
מה שחייבים- שיעורי בית ועבודות אני דווקא עושה, אבל גם לשחק ולצאת חייבים.
עכשיו עלו תמונות במחשב מפעם וראיתי את כל הטיולים שהיינו עושים פעם ונכמר ליבי.
תוכלו לשתף מה אתן עושות עם הגדולים?
