מתחילה לחשב ימים לטיול לשבוע הבא...

מסובך לי עם העבודה

אוף אוף

קבלי חיבוק! ממש מבאס...

אני רק רוצה להגיד שממש אפשר לעשות טיול כיפי ומשמעותי גם כשאסורים...

זה מפחית מהערך אבל עדיין יכול להיות מהנה מאוד

לי באופן אישי זה ממש מעצבן ככה לנסוע

גם תכננתי עוד כמה דברים במהלך הטיול (משחק זוגי וכד.)

שהייתי נמנעת להביא אותו מתי שאסורים, 

בקיצור - באסה.

משמיים

הדבר היחיד שהצליח להוציא אותי מהגל זה טלפון מהבוסית בעבודה שרצתה שאטפל במשהו דחוף...

תמיד אני מתעצבנת שמטרידים אותי

הפעם זה בא בטוב לשלוח כמה מיילים ולהרגיש תועלתית...

מקווה שגם את תוכלי לממש במהרה את החופש...

מנסה לחשוב על שמות נחמדים לא יחודיים מדי

שירי, רוני, גילי, רננה, הלל, הללי, ציון, מוריה, הודיה

זה שמות עם משמעות ברורה

בהיבט היותר ייחודי אפשר ללכת על שמות שקשורים לטבע (עצים, פרחים, הרים בארץ, נחלים בארץ וכו):

ירדן, איילה, כרמל, שקד, גליל, יסמין, מורן, מרווה, צוף וכו'

ויש גם יישובים עם שמות מעלפים;)

חנה, דבורה, אביגיל, אסתר, רות, הדסה, יסכה, איילה, נועה, מילכה, תרצה.

יש הרבה שמות יפים בתנ"ך ויש ספרים שמרכזים שמות מהתנ"ך, אפשר להסתכל בהם כדי לקבל השראה...

לא מתחילים לעקוב רק מהשבוע הזה?

3 תנועות בחצי שעה.

אני חושבת שזה שלב שהם עוד קטנים, ואולי הוא שינה מיקום ולכן את לא מרגישה. דוקא נראה לי שבמוקד אחיות ידעו לכוון אותך, ולא לשלוח בוודאות להבדק.

עם עובר סופר פעיל שכנראה החליט לנמנם🤪

ודווקא במוקד האחות אמרה לי לעקוב במשך חצי שעה ואם אני מרגישה 4 תנועות אין צורך לדאוג. 

אצלי זה גרם לריקודים ששום מתוק אחר לא עשה

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

תודה על השיתוף!!!

נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח  ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..

בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.

בגיל הזה לא מובן מאליו בכלל..

ב"ה שיש פירות 

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

לא נכון להתחתן בלי מציאת חן.

אבל אולי שווה להעמיק ולא לחשוב על זה תקופה ולחזור ולבחון אם זה עדיין שם אחרי העמקת הקשר.

כי לפעמים כשהלב נפתח גם מציאת החן קוראת. 

הלוואי עלי

אבל נתת לי יעד שבא לי להצליח בו

ילדתי עם סימפי

ממש לא יכולתי לזוז בסוף תשיעי. הייתי צריכה עזרה בפעולות הכי הכי פשוטות...
נורא נורא חששתי לקראת הלידה!

ילדתי בלי אפידורל, לידה טבעית.
במהלך הלידה הייתי במקלחת, עם דולה מדהימה שממש ממש עזרה לי.

שם מתחת זרם המים החמים ממש היה לי מוצלח. לא כ"כ הרגשתי את הסימפי, הצלחתי לקדם את הלידה. הדולה התאימה את התנועות ליכולת שלי.

אז בגדול רוב הלידה היתה ב"ה ממש טובה. ממש הפתיע אותי לטובה! היה מדהים.

אבל - !!!

לא הסכימו לי לידת מים. לא היתה מיילדת מתאימה וגם רצו לבדוק לי פתיחה, ולשם כך חייבו אותי לצאת מהמים ולעלות למיטה.

זה היה בלתי נסבל. לדעתי קרוב לחצי שעה ניסיתי לעלות למיטה עד שהצלחתי. כאבי איוב.

שם הייתי בפתיחה 8, המיילדת פקעה לי את המים, והתהפכתי לעמוד על הברכיים על גב המיטה (פעולה כואבת אימים, אבל תנוחה הרבהההה יותר מוצלחת מאשר לשכב), לחיצה וחצי והוא יצא.

ב5 דק האחרונות הייתי עם גז צחוק. לא הצלחתי לנשום מרוב הכאב. באמת ראיתי שחור. וכל הלידה עד אז הייתי מעולה בנשימות, שעזרו לי ממש.

הכאבים לא היו באותה סקלה של הלידה הקודמת. שגם אותה ילדתי בלי אפידורל, וגם בה הייתי במקלחת עד פתיחה מלאה. ואז עוד לחצתי 50 דק. מה שפה בכלללל לא היה לי.
בקיצור, אם את מתחברת ללידת מים, אני ממש ממליצה.

סליחה שלא היה לי רק הרגעות...

ואני ממליצה לך לקחת דולה שקצת יודעת מה זה סימפי. הדולה שלי ממש ממש ממש עזרה לי.

אחרי הלידה, עדיין הייתי צריכה עזרה בלעלות ולרדת מהמיטה, ובלהתכסות וכו

אבל תוך יומיים כבר הרגשתי הרבה הרבה הרבה יותר טוב.

לידה קלה ומהירה!! ושיעבור לך ברוגע ובנועם!!

ולא הבנתי אם היה יותר כואב בראשונה או בשניה

שאלה איומה איך נמצאים במיטה ככה

מטורפת

ומלחיצה :/

די סליחה שהלחצתי!!!

אבל באמת גם יחסית הרגעתי...

זה היה רק חצי שעה של כאב

כל שאר הלידה היתה מדהימה!! באמת!!

את חושבת לקחת אפידורל? אולי זה מכהה את הכאב? שווה לברר.

לא באמת לא הסכימו במים, אבל בפועל זה נקרא לא להסכים..
היא אמרה לי כל הזמן בואי קודם נבדוק פתיחה. ו- מה? תוציאי מהבית בכניסת שבת מיילדת? (צריך אחת שמתאימה ללידת מים, ולא היתה אז במחלקה)

ועד שכבר בדקו לי פתיחה היא אמרה לי שעד שימלאו לי אמבטיה אני כבר אלד....

ממש אכזבו אותי בבית חולים שם. זה לא סתם היה חלום שלי, זה ממש הצלת נפשות בשבילי המים. ובאמת סוף הלידה היתה לי מאוד מאוד קשה.

ולא הרגשתי כלום.

בלידה הראשונה עם סימפי' שזו היתה לידת תאומים, איך שקמתי מהמיטה לראשונה מהלידה הרגשתי בן אדם חדש.

בלידה האחרונה, לקח לי כמה חודשים עד שהמצב התאפס

כמובן שבימים שאחרי הלידה זה השתפר מאד

אבל החלמה סופית היתה רק כמה חודשים אחרי.

ועד עכשיו, שנה + אחרי הלידה, אם אני מזיזה משהי כבד עם רגל אחת זה מחזיר לי את הכאב לכמה ימים.

ממליצה מאד להצטרף לקבוצה של סמפוניה. יש להם הרבה מידע יעיל ומועיל

מצרפת לך את הכתובת מייל שלהם, תבקשי שילחו לך חומר simfihelp@gmail.com

בהצלחה

שתהיה לידה קלה, בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

בחודשים האחרונים כבר ניה קשה ממש, בהריון השני היה יותר קשה ונכנסתי מזה ממש לדכאון

בלידה לא הרגשתי אותו אבל. שתיהן בלי אפידורל,באחת הייתי עם גז צחוק

ממש אחרי יום הייתי כמו חדשה מבחינת הכאבים וחזרה אליי שמחת החיים

בלי אפידוראל

בחלק מהלידות זה היה ממש קשוח.

הקטע הקשה היה לרדת מהבית ולעלות לאוטו ולרדת ממנו,לעלות למיטה,סיוט,אבל בחויה אחר כך זה פחות מה שזכרתי,אחרי הלידה היה בעייתי יותר לקח המון זמן עד שהסתדר הכל.בחלק לקח כמה שבועות עד שחזרתי לעצמי.

בלידות שהיה לי אפשרות להתכונן ולהכין את הגוף לפני ההריון ותוך כדי ההריון היה קל יותר בפער גדול.

אמרו לי שהלידה קלה יותר כי המפרקים גמישים לכן בפועל הלידה יותר קצרה והתינוקות יוצאים החוצה בקלות.

וזה היה החויה שלי.

מה שכן חשוב שהמיילדת תכיר ותדע איזה תנוחות בלתי אפשריות או לא בריאות.

במעיני הישועה יש להם מילדות ספציפיות לנשים עם סימפי והיה לי חויה טובה שם

(לא לקחתי אפידורל כי רציתי להיות יותר במודעותכ די לא לגרום נזק)