שמעתי מחברה שהיה לה ממש מוזר בקורס אבל בפועל בלידה היה לה מעולה.

כדאי שתסיימי בשעה שאת יכולה לאסוף אותם מהגן

אז אם הגנים אצלכם עד 14 הייתי מסיימת קצת לפני(אפילו 13:50, תלוי כמה הגן שלכם רחוק), אלא אם יש לך מישהו שיוכל להוציא אותם קבוע..

לעניין השאלה, אני שילמתי פה 1800 על מטפלת עד 14 ארבעה ימים בשבוע, כולל ארוחת בוקר + 50 לארוחת צהריים(תוספת שלא היינו חייבים ונגיד לקטנטנים היא לא רלוונטית)

מי שאכל רק טחון הביא מהבית. שלי התחילה בגיל 8 חודשים ולא הייתה בקטע של בקבוקים או טחון וזה היה מאוד נוח שאני לא צריכה לשבור את הראש..

ארוחת צהריים הייתה בערך ב12 ואז שנצ, כמעט תמיד הייתי אוספת ישר מהשנצ

זה היה לפני שנתיים יכול להיות שהמחיר עלה קצת.

וקחי בחשבון שכנראה בשלב הזה של השנה רוב מי שמחפש מסגרת זה כאלה שהיו עד עכשיו עם הבייבי בחופשת לידה, כלומר גילאי 3-6 חודשים, ולרובם לא יהיה רלוונטי אם את מביאה או לא ארוחת צהריים

בנוסף תשקלי לאפשר גם שבוע חלקי.

נגיד ואקח 1800- אז לחלק את זה ב5 וימים ומי שתרצה יום פחות אז לקזז את הסכום כך?

כלומר לחלק ולעגל כלפי מעלה

שישתלם לך

4ימים אז כן.

אבל אם פחות מזה/ משהו לא קבוע את יכולה לקחת קצת יותר.

נניח אם לפי החישוב שלך זה יוצא 90 ליום אז לקחת נניח 110 ליום...

שיותר משתלם להרשם לשבוע מלא בלכל יום בנפרד

כי אז כל אחד יכול לשלם רק פר יום

של עד 14:00 בלי ארוחה, אולי יהיה לזה ביקוש (לדוגמא אימהות שעובדות עד אחת וחצי ויש להם גם דרך להגיע ולא רוצות לרוץ, אבל נותנות אוכל בבית.)

לדעתי להתחיל לבשל זה הרבה עול, יש לך כל ערב אחרי שאת משכיבה את הילדים שלך להבריק את הבית למחר- רצפה ריקה ונקיה, וכו. את צריכה כל יום לקבל ילדים זרים הביתה חייבים להיות ערוכים לזה מבחינת בטיחות (צריך לעשות ביטוח), אני אישית הייתי נמנעת מלהוסיף גם מטלה של בישול כל יום.

לפי זה כדאי להחליט אם 2 או אחת וחצי..

על גיל שנתיים, עד שתיים כולל ארוחות וכולל יום שישי- 2300₪.

אצל מטפלת אחרת פה שמתי לפי ימים והסכום ליום היה יותר מחלוקה לחמש של הסכום הכללי (היא קיבלה עד ארבע כולל ארוחות בלי יום שישי- 3000₪. ליום בודד 200₪).

לגבי מה הייתי מעדיפה- לדעתי הייתי מעדיפה עד שתיים עם אוכל, זה מוריד מטלה מהראש. אבל תכלס זה תלוי בשעות העבודה שלי.

את יכולה גם לנסות לחשוב על זה- נגיד אם יש בי''ס שהרבה אברכיות מלמדות בו, אפשר לבדוק באיזה שעה השיעור האחרון מסתיים ולסיים קצת אחרי כדי שיספיקו להגיע (ככה עשתה המטפלת אצלנו שנה שעברה- מלא משפחות שהביאו אליה עבדו בבתי הספר פה, אז היא השתדלה לסיים קצת אחרי ביה''ס, גם בימים קצרים וכאלה).

אגב ארוחת צהריים לפעוטות זה ב12.

1:30 זה ממש מאוחר.

אם זה ילדים קבועים את יכולה לקבוע שכל שבוע ילד אחר מביא לכולם את ארוחה.

הילדים שלי כשהיה להם ארוחת צהריים ב12 לא היו אוכלים כלום ובבית היו משלימים ארוחה בשלוש, סתם שילמתי על אוכל לאחד מהם וסתם שברתי את הראש מה לשלוח לשני כל יום, זה היה מיותר לגמרי.

בשנה אחרת שהילד לא אכל צהריים אלא רק ארוחת בוקר וארוחת פרי זה היה מושלם לו.

(מדברת על גילאי שנה עד שלוש)

שלי אוכלים בחופשים ארוחת בוקר בעשר וארוחת צהריים בשלוש בערך.

חוץ מהתינוק שהוא יונק ומנשנש לאורך כל היום בלי משהו מאוד מסודר.

אז זה תלוי גם לאיזה גיל היא מכוונת, בסוף ילדים בגיל שלוש שעןלים לגן אוכלים נשנוש קטן בבוקר, ארוחת בוקר בסביבות עשר וחצי, פרי באחת וחצי וארוחת צהריים בשתיים וחצי בערך. בעיני זה לו"ז מעולה גם בגיל שנתיים, בגיל שנה פחות.

ואם את מכינה את האוכל זה בתוספת תשלום, אז יכול להיות לך משתלם (אם בא לך בקלות לבשל בריא ומגוון, פעוטות לא אוכלים הרבה אז זאת לא הוצאה כבדה מדי)

אני הייתי מעדיפה עד 14 כדי שיהיה לי אפשרות לעבוד נורמלי.

לגבי המחיר-

השנה משלמת לגיל שנה על חמישה ימים 7:30-14 לא כולל אוכל 1700, אבל זה ממש זול,

שנה שעברה שילמתי לגיל שנתיים על חמישה ימים 7:30-15 כולל ארוחות (לפני השנ"צ כשהילד היה אוכל שם כמעט כלום ובשלוש אוכל ארוחה בבית) 2500,

לפני שנתיים לגיל שנה על ארבעה ימים 7:30-14 כולל ארוחות שילמתי 1800 (וזה היה רק 4 ימים בשבוע)

לפני כן גיל שנתיים חמישה ימים 7:30-13:45 לא כולל ארוחות 1600.

יש לי תקופות שאני ממש אנטי בייבי בום, ויש תקופות שזה מרגש אותי , עכשיו אני באנטי והזכרת לי גם למה, כולם שמחים ומאושרים, אין מיילדת מעצבנת, אין מיילדת שלא מדברת יפה , אין המתנה למרדים, אין פתאום מיילדת שנעלמת, אין תפרים, אין שיליה שיוצאת, נו, עריכה כדי שהכל ייראה מושלם כמו בסרט, מקסימום סרט דרמה.

למה כולם בשכיבה?

ממש רציתי לראות לידות בכריעה, בעיקר כי בראשונה שכבתי ורציתי לראות איך זה אחרת

וגם התבאסתי שלא היתה אחת שלא לקחה אפידורל, הכל די אותו הדבר והשוני זה בסיפור האישי

והמהירות של הניתוח הזויה ממש פרסום שלילי לבית החולים

שוואלה אני לא מבינה למה הם מוציאים את עצמם ככ רע…

ילדתי שם פעמיים

אחותי פעמיים

ומה וכמה חברות שלי

וואלה את מי מעלים לחדר לידה עם פתיחה אחד??

באתי עם אחד וחצי כאובהההה צירים ארוכים כל שתי דק וחזקים במוניטור

אמרו לי מתוקה זה לא לידה פעילה לכי הביתה תחזרי כשיתחזק…

חברה שלי הגיעה לשבוע ארבעים באה לבקש זירוז אמרו לה למה אין מצוקה עוברית אין מצוקה אמהית עזבי אותו

נתנו לי פיטוצין וממש לא הייתי רק במיטה כי הרופאה אמרו שעדיף לי לקחת אפידורל כשיכרב יותר ולא מההתחלה כדי שאוכל לעזור לגןף ולהיות בתנועה

ובקשר לתנוחה- אני אישית ילדתי על הגב והיה לי ממש נוח אבל אף אחד לא אמר לי לעשות את זה, היה לי אינטואיטיבי וזרמו איתי (ניראלי גם היא שאלה אותי אם נוח לי אפילו)

ואז את רואה את הסדרה וכולן כמעט בחדר לידה עם פתיחה אחת, ואפידורל, לא מתקדם אז פיטוצין ובלון, לא מתקדם יאללה ניתוח

כילו, אה?… אתם בכלל לא עושים ככה🤓😆

הטיפול של בית החולים לא ממש משקף את המציאות

אבל כן יש שם מקרים ששולחים את היולדת הביתה

ויש מקרים שמייצרים לידה מאפס שזה כן קורה הרבה גם במציאות.

ויש שם מלא ניתוחים- נראה לי הרבה יותר מאשר במציאות.

שזה באמת מוציא קצת פחות טוב את הבית חולים.

אבל הלוואי על כולנו צוות כל כך סבלני וזמין.

אני חיכיתי 3 שעות לבדיקת רופא במיון יולדות.

ומכירה מישהי שעכשיו חיכתה 5 שעות...

ובטוחה שיש יותר.

אבל בשום לידה שלי ללא נכנסו שלוש מיילדול לבדוק מה שלומי. ולא נכנס מנהל המחלקה.ולא הקשיבו לי לסיפור על סבתא שלי מפולין. זה ככ ערוך שזה כמעט לא מציאותי. כמו הקטע שמישהי צירפה פה מטעם מיילדת..

לגבי בייביבום, בואו נסגור רגע פינה. כמי שעבדה בעבר מאחורי המצלמות והיום בלידות במציאות, אני רוצה רגע לשים דברים על השולחן ולדייק. בייביבום זאת קודם כל ולפני הכל תכנית טלוויזיה. יש לה תסריטים, במאים, מפיקים, עורכים ומלהקים. יש טייפקאסט וסיפורים שנקבעים מראש ועל פיהם מלהקים. יש חיסיון רפואי שחותמים על חלקו וויתור, כלומר- הסיפור לא מסופר במלואו, רק החלקים שתואמים לתסריט. יש מילים שמשדרים על המסך ומילים שלא ישודרו לעולם. ויש אג'נדה ומחלקה משפטית וזכיינית שידור ואישורים שצריך לקבל מההפקה הראשית. ויש צוות בביה"ח שחותם ריליס, כלומר אישור להשתמש בחומרים מצולמים שלהם, וכאלו שלא, אנחנו נפגוש אותם בחיים האמיתיים אבל לא נראה אותם על המסך. אנחנו גם לא נראה ולא נשמע את הנוכחות של זוגות אחרים, לא את המיון לידה, לא את המוניטור שמשנה מיקום כל שלוש שניות ומצריך התעסקות משל היה יולדת בעצמו. אנחנו לא נראה מתמחים עם עיניים נפוחות ממחסור בשינה, מיילדת שעושה פליקלאקים בין שלושה חדרים, כוח עזר, דם, הליך אפידורלי. אנחנו לא נראה את המצלמות שנמצאות שם, את המיקרופונים, עמודי התאורה. אנחנו לא נישמע מוזיקת רקע שבחרו הזוג מבעוד מועד בהתרגשות כי אי אפשר להקליט עם מוזיקה ברקע. צריך לזכור היטב היטב שזאת לא המציאות, זאת טלוויזיה. גם הלידות שצולמו, לא נראו כך במציאות. המציאות הרבה, הרבה, הרבה יותר יפה, מרגשת, מורכבת, מפחידה, לעיתים בודדה ולעיתים מלאה ביותר מידי אנשים. הפחדים שצפים בלידה הם לא משהו שעובר מסך, כי ברב המקרים זה נראה כמו שקט. לפחות 50% מהלידות שאני רואה הן בעירום מלא כמו שאמא טבע התכוונה, יש לפעמים חוסר סבלנות או חוסר הבנה או חוסר תמיכה, יש הלם ושאלות שחוזרות על עצמן מאה פעם (מס' ת.ז, מספר לידה, הריון ספונטני? מהלך הריון תקין? סטטוס gbs). לידה היא רב הזמן המתנה. צוות צילום הוא לא חלק מהתכנית לידה של אף אחת, נוכחות תדירה ועוטפת של צוות רענן, סבלני עם כל הזמן שבעולם שמספר בדיחות ומחייך בערגה על סיפורי סבתא- נפגוש אולי בדנמרק איפה שיש להם זמן ותקציבים למשרד הבריאות ותקינה הגיונית וליווי מילדותי רציף. אני אוהבת את ז'אנר הניתוח של הפרקים בפייסבוק, בעיקר כי זאת פלטפורמה טובה להעלות לשיח לידות ונושאים הקשורים בהן. אבל זאת לא המציאות. רחוק מאוד מכך. ספק אם אפשר לקרוא לזה תיעודי.

בית חולים מאוד התערבותי..

אז זה ממש לא מפתיע

לא הספקתי לראות את הפרק הזה עדיין...

ויש אופציה של לידה במים.

כן קשה להשיג שם מוניטור נייד שזה מבאס.

לי בלידה הראשונה כל הזמן אמרו. תקחי את זה ואת זה. אם לא נצטרך להכניס אותך לניתוח. כל הזמן זה היה ברקע..

ובכללי יש לי דיס המלצה רצינית על איכילוב בעיקר בגלל כל ההתערבויות. לא חזרתי לשם. ואז היו לי רק חוויות מתקנות

היה לי קשוח עם זה

כמה שאישה צריכה את הכסף, התינוק חי בתוכה 9 חודשים

ונקשרים ורוצים רק לחבק וללטף איך שהם יוצאים, אז לתת אותו? זה עשה לי רע מאוד

אלא מתחושת שליחות

זה מאוד אחר בנפש..

היתה לי חברה שאמרה לי שהיא מאוד רוצה להיות פונדקאית

ממקום של שליחות לעזור לזוגות שלא יכולים להביא ילדים.

אמרה שמצידה לא אכפת לה, היא אוהבת את ההריון והלידה

ולא מתכננת לעצמה עוד ילדים מעבר ל- 2 שיש לה.

והיא לא הלכה על זה כי בעלה ממש לא היה בעניין.

אני מאמינה שיש איזה בדל של קושי, אבל בגדול הן באות לזה מלכתחילה בידיעה שזה לא שלהן, והם לא נקשרות.. ברור שאחרי הלידה, ההורמונים וכו', זה יכול להכאיב קצת או להיות מוזר, אבל הן כביכול תכנתו את עצמן ולא קשה להן כמו שאנחנו רואות את זה, כאילו בסוף הריון רגיל, מישהו לקח את התינוק..

אם זה הסכמים שעושים (שכוללים בתוכם סעיף למשל מה קורה אם ח"ו להורים קורה משהו במהלך ההריון, מי לוקח את התינוק במקומם)

ואם זה כל הסמנטיקה- להחזרת העובר קוראים הפקדה ולא החזרה

אז זה ממש אחרת בנפש מלגדל תינוק שלך.

ו @מולהבולה זה תהליך ככ מאתגר, מליון בדיקות שצריך לעשות, ותקופה ארוכה שאת מוקדשת למשימה הזו, וסיכוי לניתוח שלא מביא איתו בסוף ילד בשבילך שהסכום, גדול ככל שיהיה, לא שווה את זה. אפ עושים את זה, צריך אמונה גדולה בערך של זה.

ומאחלת שאף אחת לא תזדקק להיות בצד שנזקק לעזרה הזו כי גם לאמא הביולוגית זה לא פשוט לדעת שלא היא נושאת את ההריון וכו'

סליחה אם יצא חריף, פשוט חוויתי זוג במעגל קרוב שהביא ילדים בפונדקאות מסיבות רפואיות וההתכתבות פה על איך אפשר שלא האמא שנושאת את הילד תחבק וכו' עשו לי קצת רע. כי ב"ה יש זוג הורים שהשתוקקו לילד הזה וחיבקו אותו שניה אחרי שנולד. אז זה לא אותם פעימות לב, נוו שוין

מבינה שהסיפור בסדרה זה קצת אחרת כי זה גברים, אבל תזכרו שיש גפ זוגות שנעזרים באופציה הזו ואולי אפילו פה בפורום יש.. אי אפשר לדעת

היא שמעה את הדפיקות לב של הפונדקאית כל ההריון. ולא משנה עכשיו מאיזה דנא היא נוצרה. יוצאת.. ומחזיקים אותה ככה חצי מחוברת כדי שאחד האבות ינתק את החבל. ואז לא מונחת בכלל על הלב שנשא אותה. אני לא יודעת.. היה לי קשה לראות

הזו בסוף "יתומה" מאמא . ויכוליות שהם שני גברים מהממים ויאהבו והכל. עדיין.. חסר אמא. אבל סה קושי מול כל זוג חד מיני.

אם פונדקאית של זוג "רגיל" שלא מחזיק הריון, היה מרגיש לך שונה....(וגם לי.. אני מאוד חלוקה בין ראש ללב בזה)

בסוןף היא תהיה אצל אבא ואמא שיאהבו אותה מאפס. כן קיים הקושי לראות באמת את הניתוק הזה מהרחם שנשא אותה והרעש המוכר והריח והיא ישר מתרחקת למישו "זר" . אבל .. זה כן אחר. לא יודעת.. זה שראו ששמו על זוג הגברים את הצמידים של הביח. כאילו.. איפה היולדת?. וכן זה לא שלה אבל זה צורם. (ואנלא יודעת אם שתי נשים זה שונה. משו בחדר לידה כששני גברים הם המקבלין את התינוק עוד יותר קיצוני. נמצאים במחלקת יולדות)

למרות שכל הקונספט של בייבי בום זה חדירה לפרטיות

אבל עדיין, זה ששני גברים עונים לה על השאלות הכי פרטיות זה בררררררר

ואגב אותי זה ממש התחיק שהם אומרים מאחורי הדלת שמפחיד אותם לחוות את זה שוב כי היה מלחיץ לשמוע, הזכיר לי את בסיפור על אותו גבר שחיכה מחחץ לחדר לידה כמה שעות טובות בלחץ וכשהודיעו לו שנולדה בת, הוא נשף לרווחה ואמר: "איזה יופי, היא לא תחווה את מה שחוויתי עכשיו"...

ממש רחמים עליכם מסכנים

שכדי שיהיה אפשר לצלם מסכמים איתם שזה רק בשכיבה

בכללי זה ערוך ממש

את לא רואה אותן סובלות כמעט

מראים לך רק את הרגעים היפים

וערוך ומכוון.

לא צריך לקחת את זה כדוגמא או כמראה לשום דבר.

אם כיף אז לראות, אם עושה טריגר או מעצבן אז לוותר.

אישית אני אוהבת. אין לי הסבר מלומד למה, אני לא רואה סדרות בכללי, אבל את זה כן אבל לוקחת ממש קליל ובפופורציה. אני בכלל ילדתי ואלד רק קיסרי...

(מנהלות- זה לא פרסום- אני קניתי בזמנו אצל חנה ריינר משכונת רמות)

והיה שירות ממש טוב

קניתי של שארפ

לחמותי יש את אותו מקרר עם 13 ילדים

אבל יש לה עוד 2 מקפיאים

הייתי קונה רק של חברות מוכרות גדולות כגון: שארפ, סמסונג, lg

אבל אני קניתי מקפיא קטן למרפסת וזו הצלה.

לא יודעת איך הסתדרתי בלי

אבל אולי זה מכיוון שאין לנו בשרים...

בכל אופן אין לי המלצה, לנו יש מקרר עם מקפיא עליון. שימי לב שעם ילדים צעירים עדיף שהמקרר יהיה למטה, כדי שיהיה נגיש לגובה שלהם... (מצד שני, עם קטנטנים צריך למצוא פתרון איך הם לא יפתחו אותו כל הזמן ויפלחו דברים🤭 לנו יש מנעול)

הוא בעצם מודבק על הדלת ועל גוף המקרר במדבקה חזקה מאוד.

מושלם

מכיל המון המון המון.

אנחנו ב"ה 9 נפשות

יש לי מקרר במחסן למטה, הוא לא בשימוש, רק בחגים/שמחות,

ובנוסף יש לי מקפיא

יש לנו מקרר גדול, 4 דלתות מקפיא תחתון.

ויש אפשרות להפוך את אחד המקפיאים למטה לתא קירור. יעיל מאד בחגים ובתקופות עומס (יש לי עוד מקפיא מגירות בחדר שירות).

בעיני השקעה שווה בהחלט.

ואיך הפיקוד שבת? אני מכירה מישהו עם מקרר של סמסונג שממש מעצבן להעביר לפיקוד שבת....

אני בדיוק רוצה לקנות מקרר חדש וגדול, עם תא שאפשר להעביר ממקפיא למקרר, זה נוח? תוך כמה זמן זה מסתנכרן למקרר? שימושי לך?

למרות בזאפ טוענים שזה לא זמין לרכישה כרגע..

מקרר Samsung RF65A9011SL סמסונג.

אני הופכת את המקפיא למקרר בערך פעמיים בשנה. הוא מקרר באמת גדול ומכיל.

מובנה במכשיר ופשוט לתפעול.

לחיצה על 2 כפתורים יחד למשך כמה שניות.

יש מקרר נוסף קטן יותר במרפסת.

ביומיום השימוש הוא רק במקפיא- יש שם בשרים, דגים, אפונה קפואה וכאלו. פעם החבאתי שם לפעמים גם כמה מגנומים/טילונים לאמא🫣 אבל המחבוא התגלה.

בחגים המקרר כולו מלא בתבניות שהכנתי לפני החגים עם כל הבישולים של החג, כי אני לא מבשלת בחג רק מחממת.

גם אם במקררים הגדולים יש מקום, עדיין המקרר לא מרווח מספיק וכשהילדים מנסים להוציא משהו הם מפילים משהו אחר והכל נוזל ולא רגילים פה לנקות אחריהם.

אז עבורי מקרר שני זו הצלה.

עוד מקרר קטן יותר באחד החדרים או במרפסת/מרפסת שירות

ואז מקרר גדול במטבח

ככה אצל ההורים שלי שהם גם כרגע 8 נפשות בבית, אבל היו זמנים עם הרבה יותר (שאז היה גם תקופה שלושה מקררים...)

גם לי וגם להורים שלי יש שארפ וזה חברה מצוינת,

על סמסונג הבנתי שיש בעיות.

אפשר לקנות מקרר גדול ארבע דלתות, וממה שאני רואה הרבה יותר נח שהמקפיא הוא מגרה ולא דלתות (גם יותר עמיד בפני קטנטנים שמצליחים לפתוח את הדלתות ואת המגרה לא.)

אין לנו מקום בבית, משפחה גדולה עם מקרר אחד.

וחוששת להניח במרפסת...גשם וכו...

אצלנו יש מקום באחד החדרים, אבל לא מניחה שם מקרר כי יודעת שזה מקרין. המנוע או משהו.

אבל יש לנו מקפיא שני במרפסת

אמר שלי חולמת על עוד מקרר לתקופה של החגים כי זה באמת קשה ב"ה

מה שחשוב וכדאי לראות שהמקרר עמוק...זה ממש נוח לסירים גדולים וכו

חסרון יחיד- מדף מתקפל, ממש לא משתמשת והוא כל הזמן מתקפל לו.

ביום יום מסתדרים עם מקרר אחד, בחגים ושבתות- יותר קשה.

אבל אין מקום למקרר נוסף לצערי.

מה שמאד טוב בסמסונג זה שאין הרבה חלקים

3 מדפי זכוכית וכמה מדפים בדלת.

ריבוי חלקים זה ריבוי בעיות....

וחוץ מזה באמת אין הרבה חלקים, אחלה מקרר.

מרווח וגדול

זה החיסרון היחיד שמצאתי בו..

מבחינתי זו הצלה

זה אוכל מבושל ששומרים במקרר עם סירים

כי אחרת אין משהו שתופס ככ הרבה מקום

המקרר אצלי מאז ומתמיד 3/4 ריק

לפעמים יש סיר אחד או מקסימום 2

וגם בחג שהיה 3 ימים הוא פשוט התמלא בתבניות עם אוכל

ראשית

הלל

גאולה

רעיה

רוניה

מעיין

נוגה

עטרת

תחיה

עדי

אבישג

עטרה/עטרת

הלל

יעלה

טוהר

רויטל

טל אורה

שיר ציון

תאיר ציון

שיר הלל

איילת השחר (די חרוש)

הללי ציון

טל ברכה

טל תחיה

ואז זה מוסיף מלא משמעות:

שילת (שיוויתי ה לנגדי תמיד)

תכלת (תן כבוד לעמך תהילה ליראך)

נילי (נצח ישראל לא ישקר)

אני גם אוהבת שמות כאלה..

התחדש לי שתכלת זה ראשי תיבות. למרות שלא כזה מסתדר עם המילה האחרונה "ליראך" חחח

נועה- ניסים ונפלאות עשה ה'

טליה- טוב להודות לה'

רעיה אמונה

איילת אהבה

טל תחיה

אורה אמונה

עטרת פז

נחלה שלמה

נחמה גאולה

פדות ציון

שובי אהבה

נחלה אהובה

מלכות

תאיר ציון

שבות ציון

עלמא

עטרת חן

שיר מלכות

אביגיל

אסתר

נועה

מילכה

רות

נעמי

אפרת

מרב

מיכל

נעמה

מרים

ריעות

תפארת

תחיה

אמונה

צופיה

גאולה

מבשרת

פדות

טוהר

חן

אורה

שירה

רננה

עדי

תהילה

הלל

ערגה

ראשית

שחרי

ערגה תהל

שירת הלל

שחר

הללי

רוני

שיבת ציון

צופיה

ציפיה

פדות

כנה

רעיה

טוהר

נגה

ארבל

לשם

טל תחיה

שיר ציון

אחינועם

ארגמן

רוני ציון

קמה

לבונה

עדות

דוכים

נחלה

תהלה

תכלת

צוריה

אלומה

כרמל

גילה

בר

מיתר

עומר

נעה

גפן

טהר

כרם

כליל

נטף

רעיה

קדם

אביה

שזה מהשיר הזה:

הכרתי מישהי בשם הזה.

שיר ליבי

טוהר אמונה

מעיין ליבי

שיר הלל

משחק נחמד דווקא

בשעה טובה!!

עד 7 שבועות זה תקין גם אן יש כמה ימים כמעט בלי דימום

סוגרת בלחיצה קלה מאחורי הסנטר, וסוגרת את השפתיים

כי ככה התרגל אבל הוא ילמד והשרירים יתחזקו. אגב אם זה התחיל לאחרונה יתכן שהוא מצונן ולכן פותח את הפה.

באופן כללי תינוקות אמורים לישון בפה סגור מלידה. אם ישן בפה פתוח, תנסי לסגור לו בעדינות את הפה בעזרת העלאת הלסת וסגירת השפתיים למשך כמה שניות.

אם הוא ישן עם פה פתוח באופן קבוע ולא שומר על פה סגור, כדאי לשלול לשון קשורה.

ולגבי הדימום, מסכימה שרוב הסיכויים שזה המשך הדימום מהלידה. קרה לי כבר שנראה שחלף ואז חזר.

איך את מתרשמת מההנקה שלו?

האם את מרגישה שהאף שלו אטום מצינון או שללא קשר הםה פתוח?

היא יונקת מעולה, ובאמת יש מצב שקצת הצטננה..

היא משמיעה קולות חריקה הרבה פעמים כשהיא יונקת, בעיקר בלילה..

כדאי שתנסה הילוכים. מקסימום עוברים לאוטומט אם קשה מידי. בסופו של דבר הרכב שלכם זה הרכב שהיא תנהג בו בשנים הקרובות כנראה

למדתי על הילוכים לפני כ20 שנה ומעולם לא נהגתי על הילוכים

וזה סתם האריך לי את הלימוד

אז שהבן שלי למד היה ברור שהוא עושה על אוטומט

אבל אם יש לכם הילוכים והיא מתכוונת לנהוג על זה אז אולי כדאי להשקיע בזה

למרות שעד ההודעה שלך הייתי בטוחה שזה דבר שכמעט נכחד מהעולם ברכבים רגילים

בזמנו הילוכים היה מעט יותר זול מאוטומט, לא הבדל גדול

בגדול סתם ככה הייתי ממליצה אוטומט אבל אם יש לכם רכב הילוכים חבל שהיא לא תדע לנהוג עליו

לא רואה סיבה ללמוד הילוכים

זה הולך ונעלם

ממליצה ללמוד בעיר שקל לעבור טסט

בפועל מאז לא יצא שהייתי צריכה לנהוג על רכב עם הילוכים. גם הרכב של ההורים שלי וגם כמה רכבים שלנו שקנינו מאז (3 רכבים) כולם היו על אוטומט. ולכן כמעט שכחתי הכל לגבי הילוכים..

לא בטוחה שהיה שווה שלמדתי הילוכים בכלל.. נראה לי שסתם הקשה עלי את הלימוד.

נראה לי מיותר, למדתי על הילוכים לפני שנים רבות. יש לי כבר כמה ילדים עם רשיון, כולם למדו אוטומט כולל הבנים.

כי השיקול היחיד בעיני למה כן הילוכים, זה אם זה הרכב שהיא תצטרך לנהוג עליו אחרי הטסט..

וכשחסר לוקחים משם. לא חדש.

שמאבד ומפוזר... יש לי ילדים כאלו וכאלו.

צריך להתבונן ולראות ממה נובע.

אם מזלזול - צריך באמת לחדד את עניין השמירה על רכוש.

אם הילד רחפן ולא שם לב זה בטח פוגש אותו בעוד מקומות בחיים.. וצריך לחשוב על אסטרטגיות של ארגון, אחריות עצמית לבדוק מה חסר לי כל ערב ומה צריך למחר וכו'

הכל כמובן בהתאם לגיל והיכולת.

גם לי יש ילדים כאלה

האמת שאני לא ממש מתרגשת מבינה שזה חלק מהגיל

כמו שכתבת אני גם הדבקתי שמות על כלי הכתיבה שלהם

אבל זה מעצבן.

היום למשל הבת שלי לא מצאה את המחק. אמרתי לה שתחפש טוב. אחרי שהיא התייאשה מצאה אותו במקרה בתוך הקלמר...

שניה אח"כ מצאתי טוש שלה על הרצפה. אמרתי לה שתיקח אותו. כמובן שהוא נזרק בתיק ולא הוכנס לקלמר

אני מרגישה שחוץ מזה שהילדים שלי רחפנים, ואין לי מה לעשות עם זה, הם מאוד מזלזלים בציוד בגלל השפע שקיים.

מחקים לפעמים לא שורדים שבוע, והמחיר שלהם הוא אפסי אז לכאורה לא נורא, אבל מבחינה חינוכית זה גרוע בעיני, אז משתדלת להיות 'על זה' , לתזכר , להרים בסיום של.ב, להגיד להם שחיפשו, להגיד שאסור לזלזל ברכוש וכו'... נקווה שזה יטמע...

אז הם לא מתאמצים

גם לילדים שלי זה קורה כשהם יודעים שיש שפע האמת

עם קשיי התארגנות, וכמובן מאבד חפצים.

אני מנסה לעשות מה שאפשר כדי לעזור לו לשמור על הציוד.

כתבתי שם על כל פריט.

באמת על מחק פחות אפשרי. אם זה מה שעוזר, אפשר לקנות מחק שמגיע עם מחזיק או כמו עט כזה של מחקים. זה הרבה יותר קטן, אז כדאי רק אם לא יאבד כל שנייה.

קניתי לו קלמר עם סקוץ' בפנים. (עם תא אחד שיכול להתחלק לשניים עם סקוץ').

וחיברתי לו בסקוץ' דבק סטיק, מספרים, סרגל ומחדד. זה עוזר להחזיר כל דבר למקום.

כתבתי על הרוכסן של כל תא מה צריך להיות בפנים, ואני עוקבת כל כמה ימים לראות שיש לו כל מה שצריך.

הכנתי לו קלמר נוסף לבית, כדי שבבית הקלמר ישאר כל הזמן בתיק, והוא לא יוציא אותו בשביל להכין שיעורי בית ולא יחזיר לתיק.

בקבוקים הוא משתמש בבקבוק פשוט של מים מינרלים, ואם נאבד זה לא נורא. דואגת שיהיה מלאי בבית.

לכתוב שם על סוודרים, מעילים וכד'.

וגם על ספרי הלימוד.

צריך לראות אם ילד מאבד הרבה חפצים בגלל קושי, ואז לנסות למנוע אבדות ולדאוג למלאי לתחלופה.

או שזה יותר בגלל עצלות וחוסר אחריות, ואז אולי יעזור להעביר לילד את האחריות ולתת להם להתמודד עם ההשלכות, ולא מייד לתת להם חדש במקום.

זה תלוי גם בגיל של הילד.

לשלוח אותם בלי ציוד זה סתם מפריע ללמידה שלהם

לדרוש מהם לחפש טוב לפני שמחליטים שאין.

ללכת לקנות לבד ציוד חדש/ לקנות מכסף שלהם.

אם זה לא משהו שחייבים, שיסתדרו בלעדיו.

ואם זה משהו הכרחי אפשר לתת תחליף יותר פשוט.

הבת שלי בכיתה א שנה שעברה איבדה די הרבה. לדעתי זה כן קצת התמתן בהמשך השנה (ובכל זאת מתחילת שנה השנה היא כבר איבדה דברים)

מאמינה שעפ יותר ילדים בבית ספר יש יותר הוצאות, אבל אני באמת קענה סטוקים (ובודקת קודם בקלמר ובתיק שהיא לא פספסה את זה)

אפ יתאים לכם, אולי תקני דברים פחות שווים ואיכותיים שמי שמאבד לוקח מהם. ככה יעלה פחות כסף ואולי גם להם יהיה יותר אינטרס לשמור (לא יודעת באיזה גיל הם..)

1. לכתוב שם בצורה ברורה שלא יורדת. נגיד מדבקות זה לא מספיק. לחזק מעלין עם סלוטיפ. מחק לכתוב עליו מ2 הצדדים

2. לא לתת להם לקחת חופשי ציוד חדש. אני שמתי במקום לא נגיש את הציוד החדש הרזרבי. יש להם ציוד משומש בבית שאפשר לקחת ממנו אם הם מאבדים בתדירות.

3. מקום מוגדר לחפצים. נעליים בארון נעלים/מגירה/מדף. מחוץ לבית אם חולצים אז שמים בעגלת תינוק/על האופניים/בתוך התיק/ליד ההורה.

4. משקפיים, אם זה ילדים קטנים ומאבדים מחוץ לבית אז שרוך למשקפיים. אם זה בבית אז מקום מוגדר כשמורידים אותם.

5. ושוב לגבי הקלמר- לא לקבל את זה כמציאות. נעלם לך, אין לך איך ללמוד מחר אז אני אביא לך חדש... תחפש. לא הולכים לאיקס או לא עושים וואי עד שמוצאים איפה שמת (בהנחה שזה נאבד בבית וניתן לחיפוש). או אני רואה שסתם זרקת בתוך התיק, מחר יהיה חסר לך, תוציא עכשיו ותכניס לקלמר. או- איך אין לך מחק? שבןע שעבר הבאתי לך חדש, מה עשית איתו?

לרוב החפצים יש מקום מוגדר ועדיין לא טורחים לשים במקום.

יש ארון נעליים, לכל ילד תא משלו. ואין בו הרבה נעליים, ככה שתמיד יש מקום להחזיר. ועדיין כל ערב הנעליים על הרצפה שליד הארון!

יש לכל ילד תא בכוורת לספרים ומחברות. ועדיין יש מלא מחברות זרוקות בחדר!

לאט לאט מרגילה אותם לסדר, הרבה סבלנות.

לא מתייאשת

הבן שלי מאד מסודר ומפוקס והוא שומר על הציוד מהמם.. אמנם אנחנו רק בתחילת שנה אבל זה כבר הרבה לגיל שלו. ואני יודעת שזה נטו האופי שלו.. ממש לא משהו שעשיתי. בכללי הוא כזה

לכן גם קניתי לו ציוד איכותי כי אני יודעת שהוא יחסית ישמור על זה

הקטנה שלי עוד לא בבית ספר אבל ברור לי שיאבד לה הרבה יותר כי היא יותר מפוזרת ממנו..

נראה לי אז גם להבין שזה נורמלי, לקנות ציוד פשוט שלא אכפת אם נאבד, לעזור להם לשמור על הציוד. של היי מאמי נפל לך העט בוא נשים אותו בקלמר כדי שמחר יהיה לך בכיתה

זה מיומנויות של ארגון שצריך להיות בשל אליהם וגם ללמוד אותם..

לא לחשוב שאם הם לא שומרים על הדברים אז אין להם ערך לכלום והם יהיו מבוגרים כאלה.. לנשום עם זה

אם מאבדים אצלנו אני עונה שכשאהייה במקסטוק בקרוב אקנה להם.

הם מבינים שזה לא יקרה בזמן הקרוב...

שומרים יפה על החפצים.

צריך לראות איך ליישם אותו שמצד אחד כן יהיה ספייר ומצד שני הם לא ידעו מזה...

אז אם נאבד להם, אני קונה כשאני במקסטוק, אבל עד שאני מגיעה לשם...

הם מבינים שלא כדאי לאבד.

ונראה לי שבלי קשר הבנות שלי אובססיביות לרכוש שלהן... חחח בנות...

עודף מבצעים לא יעיל אבל זה היה מבצע ממוקד

לא בזמנים קבועים

שכשאני אומרת עכשיו

צריך במיידי להביא קלמר לבדיקה

אפשר לאסוף ציוד מהילקוט אבל תוך 2 דקות צריך להיות אצלי עם הקלמר.

ואז הכלל אצלנו היה שאם חסר פריט אחד עד שלושה- מקבלים נקודה אחת

אם יש הכל- שתי נקודות

אם חסר יותר מ3- אין ניקוד

ואם יש משהו שאבד ונמצא(כלומר כפילות) מקבלים בונוס של חצי נקודה(בסהכ על כל הכפילויות, לא חצי נקודה על כל כפילות)

קנינו פרס יחסית שווה שהוא רצה מאוד

עשינו לוח מסלול של משו כמו 15 נקודות וכל פעם הדפסנו לוח חדש..

בהתחלה בדקתי בקצב גבוה יותר ואז שחררתי ועכשיו(התחלנו באמצע כיתה א והוא עכשיו בג') עושים בדיקה פעם בשבוע-שבועיים ולרוב הוא מקבל לפחות נקודה ב"ה🙌

יש ציוד זמין מהכל(ואחריות שלו להגיד לי אם משהו נגמר שנקנה עוד)

וצריך השלמות

אבל הרוב כבר שורד וכבר פחות יש את הקטעים של קלמר שהוא אשכרה ריק לגמרי...

זה משהו מאוד מדיד ולכן מוצלח בתור מבצע..