אמח אוטוטו מסיימת שבוע 15 .
האם לעשות חיסון נגד שפעת? עד לפני ההיריון הייתי עושה כל שנה..
והרופא רק בעוד שלוש שבועות ...
מה אתם ממליצות?
לפותחת-תעשי. אני כמעט בטוחה שזה מחסן גם את התינוקי כשיצא בע"ה
באמת שואלת..
נשמע לי חיסון מוזר ומיותר. אני טועה?
מוריד את הסיכוי לחלות בשפעת ב50%, שפעת זו מחלה לא נעימה, במשך כמה ימים יכול להיות חום ומרגישים כווץ'.
מצד שני, החיסון הוא בטיחותי לחלוטין... בעיניי זה שווה את זה
זה מה שהרופא אמר לי
מדובל על מחקר שכלל 12! ילדים סך הכל כל בר דעת מבין שזה לא מחקר אקדמי בשום קנה מידה
סורי שהצטרפתי ואני מגיבה בלי לקרוא את השרשור פשוט קפץ לי המילה נרצח אז קראתי.. אף פעם לא שמעתי שהוא נרצח בגלל המחקר הזה אם בכלל
אלא רק איבד את הרשיון שלו לרפואה
בכלליות נושא החיסונים מאוד סבוך
ובתוך אחת שניסתה לחקור את העניין פחות הבנתי למה צריך להביא כ"כ הרבה בוטים לקבוצת פייסבוק ולמה צריך להביא הרבה נתונים שקריים (שכל אדם יכול לבדוק שזה שקר) למשהו שהם מאמינים בו שאמיתי לגמרי.. מתנגדי החיסונים פשוט מעוררים שאלות לא פחות מאלו שבעד
אנשים מהשורה לרוב לא הולכים ובודקים את המקורות מתוך הספר מה גם שבכל נושא יש מחקרים ויש מחקרים שסותרים אותם ברור שלכל אחד יש אינטרס אף אחד לא נקי מזה
כך שספר שמאגד מידע סלקטיבי ללא חתימה (בתירוץ של פחד מהשלטון למרות שברשתות הם פעילים באופן חופשי)
דרך אגב אם תמצאי את שורש מתנגדי החיסונים תגלי שבראשם עומדים רופאים שנותנים חיסונים מופרדים באופן פרטי בעלות פרטית של מאות שקלים אם לרגע חשבת שלמתנגדים אין אינטרס כלכלי כלשהו
ואם כבר תיאוריות קונספרציה זה ידוע שלחברות התרופות יש את האנטרס הכי גדול לשמר את הפחד מפני חיסונים הרי אם כולם יקחו את החיסון והמחלה תעלם לא יצטרכו עוד את החיסון והם יפסידו הרבה כסף (כמו שקרה עם האבעבועות השחורות)
שלא יובן מדברי שאני חושבת שצריך לחסן בעיניים עצומות אבל מצד שני גם לא ללכת בעיניים עצומות אחרי אנשים עם קריזמה
גפ פה בארץ וגם במדינות אחרות
במחקר הזה דובר על חיסון מסויים והסיפור הוא שהוא היה בעד לפתח חיסון מפורק שאין בו את הסיכון
אז איך פתאום כל החיסונים גם אלו שלא קשורים לא בחומרים הפעילים ולא במשמרים למינהם נחנסו לתוך החשדות האלו
והנתון שנתת אפשר בהחלט להשוות לארץ
היום הרבה חוקרים סבורים שזה בכלל מולד
אומרת שצריך עין בקורתית לשני הצדדים
אני ביליתי המון זמן בקריאה של תוכן שהועלה לקבוצות פייסבוק
קבוצות שבאופן מאוד מחשיד פעילות יותר מדי וגיליתי שחלק גדול הם בוטים (מאוד פשוט לדעת) או לפחות פקטיביים ומזוייפים
המחקרים ללא מקור אמיתי אלא מוביל לכל מני אתרי אנטרנט אחרים למרות שרוב המחקרים הרפואיים כן נמצאים ברשת היו שם הרבה סיפורים עם סתירות ונתונים שקריים לגמרי וגם המון סיפורים אמיתיים אבל כשקוראים את הסיפור מבינים שאין קשר לחיסון
ואלומניום יכול להמצא גם במזון בכמות הרבה יותר גדולה ממה שיש בחיסון
אין סיכוי, אנשים לא היו מביאים ילדים
תביאי מקור כשאת כותבת כאלה דברים מוגזמים
זה אותם חיסונים שנותנים בכל העולם, אירגון הבריאות העולמי מפקח על זה
גם אם נניח שזה נכון וזה מהחיסונים, גם פה 25% מהילדים היו צריכים להיות אוטיסטים
אני יודעת על מחקרים שלא מצאו הבדל בשיעור האוטיזם בין מתחסנים ולא מתחסנים
בכל אופן דווקא תנועת המתנגדים לחיסונים התחילה לקבל הרבה במה בזמן הזה כך שאם כבר שיעור המתחסנים באוכלוסייה כנראה ירד (הנחה שלי בעקבות כל ההתפרצויות של המחלות בשנים האחרונות, דבר שקורה בכל העולם ובכל העולם היום מנסים להיאבק באלה שלא מתחסנים). ואם כבר צריך לבדוק את הנתונים ולעשות קורלציות נכונות ולא סתם להגיד ש X נובע מ Y
והאמת שהקריטריונים לאוטיזם השתנו, והיום מכלילים תחת ההגדרה של אוטיזם הרבה מאוד תסמינים יחסית קלים שכנראה בעבר לא אובחנו כאוטיזם כלל ואולי אפילו אף אחד לא שם לב שיש איזו בעייה
את חוזרת על מה ששמעת, אני מכירה את הטיעונים האלה ואני חושבת אחרת
רק שדברים מסויימים שכתבת הם אבסורדים, וכן כל אחד עושה את הנכון לו ואין לי שום כוונה להיכנס לוויכוחים האלה
פשוט מחקרים סטטיסטיים והם הראו שאין קשר למקרה הספציפי הזה
לעומת זאת לאורך השנים כן מצאו חיסונים שהם לא בטוחים והם אכן ירדו או שונו
מתנגדי החיסונים עושים הרבה רעש
את יכולה לומר שזה שקר אבל תמיד אפשר להמציא קונספירציות
גם אני קראתי אותם
והם לא מדוייקים בכלל
כבר עשרות שנים שישנה שגרת חיסונים ובתוך השגרה הזו ערכו מחקרים סטטיסטיים ומצאו שאין הבדל בין אוכלוסייה מחוסנת לאוכלוסיה לא מחוסנת
מה נכון ומה לא
לכולם יש אנטרסים לפה ולפה
גם ההתנהלות של חברות התרופות לא נקייה
אבל גם ההתנהלות של מתנגדי החיסונים לא נקייה בכלל והם מפיצים הרבה שקרים (חלק מהם את יכולה לבדוק בעצמך) והרבה פחד סתם
וגם לרופאה הזו היו תשובות די מטומטמות תסלחי ליץץ
"עדיף שהילד יחלה במחלה מאשר יקבל את החיסון"
סליחה? מה זו ההמלצה חסרת האחריות הזו הרי ברור שבימינו זה מאוד נדיר (אלא אם כן את גרה באיזו עיר קטנה בצפון הסיכוי לילד לחלות קטן מאוד
לעומת זאת אם הילד לא יחוסן(בחיסון או במחלה) ויחלה כשיהיה גדול תהיה לזה משמעות הרבה יותר רצינית
אני רואה נשים בגילי שלא חוסנו כשהיו ילדות והן בחרדות כל הזמן בהריונות (לחיסון אדמת למשל יש תופעות לואי במבוגרים שבילדים אין)
ילד שחוטף חזרת בגיל ההתבגרות יכול לסבול מעקרות
על כל זה אין ויכוח רק שמתנגדי החיסונים אומרים שעדיף לחלות מאשר לחסן
אפסיק פה כי אין לזה סוף
הסיבה היחידה שהגבתי היא כי ראיתי שרשמו שהחוקר ההוא נרצח ועוד כל מני נתונים מופרחים לחלוטין
בשרשור
אחרי ששנים הייתי בצד השני קראתי חקרתי בררתי
פתאום התחלתי לגלות את השקרים וההמצאות הגדולות של מתנגדי החיסונים
באמת כבר אי אפשר להאמין לאף אחד
גם סבתא שלי התאשפזה אחרי שפעת
ומכירה נשים מעל 70 שלא התאוששו מיזה כמה שבועות

) כל חיסון מחליש את המערכת בטווח הקצר
ועל החולשה הזמנית הזו מתלבשים וירוסים אחרים
צריך לשקול רווח מול הפסד
אם הייתי עכשיו בהריון כנראה שכן הייתי מתחסנת, שנה שעברה התחסנתי ובאמת לא זכור לי שהייתי חולה בכלל במשך השנה
ודווקא אני כל שנה חולה בשפעת ולפעמים אפילו יותר מפעם אחת, וגם השנה כבר חליתי אז בכלל לא רואה טעם להתחסן
לגבי הבטיחות, החיסון עובד על מנגנונים ביולוגים טבעיים שלנו
ברגע שיש חשיפה לנגיף או לחלקים של נגיפים או לווירוס מומת או מוחלש למשל הגוף לומד להכיר את זה כעצם זר ולייצר נוגדנים כנגד אותו עצם, ללא המחלה שהנגיף החי והלא מוחלש גורם לו שמזה רוצים להימנע.
ואני מניחה שאותו נוזל שמכיל את הנגיפים נבדק ונמצא בטוח לשימוש
בלי לחשוף אותו למחלה
בחיסונים נותנים או נגיף מוחלש או מומת שאז יש סיכוי למחלה אבל היא לא בעצמות הרגילות ולכן הרבה פחות מסוכנת אם בכלל, או שמזריקים חלבונים ממעטפת הנגיף , תלוי מה מצאו שיעיל כדי שהגוף יפתח נוגדנים
יש כאן דיון לגבי חיסון שפעת בהריון, תוכלי לשמוע את בעד ונגד, אולי זה יעזור לך:
וכדאי גם לראות את זה. אמנם, זה רק תוכנית טלוויזיונית, אבל היא מראה תוך כמה דקות מה עומד מאחורי החיסונים:
ולינק אחרון - רשימת ילדים רגישים במיוחד לחיסונים. במקרה ותחליטי לחסן את הילדים שלך, כדאי לך לדעת:



מיואשת******
אחד הטיעונים של לא לחסן הוא שעדיף לחלות במחלה כי המחלה מחסנת וטובה וכו וברור לכולם לחייבים להתחסן בגיל צעיר (חיסון או מחלה) למבוגרים זה מסוכן אז למה צריך חיסון הומאופטי?
דבר נוסף צריך לזכור שרוב האמהות מחסנות את ילדיהם הבריאים לא רק בשביל עצמם אלא בשביל להגן על ילדים ואנשים אחרים שבשבילם מחלות כאלו הם קטלניות יש בגישה הזו משהו מאוד אנוכי
מתחת לגיל שנה אני יכולה להבין כי הגוף עדיין לא מייצר נוגדנים לכל החיים
הסיכוי שתשמרי על הילד שלך עד גיל 5 ומגיל 5 הוא ידבק די נמוךבארץ אז את מסכנת אותו שידבק בגיל מאוחר
חזרת למשל מאוד מסוכנת לבנים בגיל ההתבגרות
ולא ענית על העובדה שמי שלא מחסן מסכן ילדים אחרים שאסור להם להתחסן
ילדים שצריכים להזהר יודעים את זה היטב
אבל זה עוד אחד מהשקרים של מתנגדי החיסונים שאומרים שזה לא ידוע
ולגבי הסיכון שוב זה מה שאת מאמינה בו ולכן מסכנת ילדים אחרים.. אני לא מתווכחת איתך זו בחירה שלך אבל טוב לעשות דברים במודע ולדעת שהסיכוי בימינו לחלות מגיל 5-9 הוא קטן.. ומה אם יגיע לגיל 13 ותהיה התפרצות חזרת אצלכם בסביבה תסגרי אותו בבית?
לגבי בנות את החיסון הזה עדיף לא לתת למבוגרות כי יש לו תופעת לואי קשה שאין בילדים מסכנות הצעירות שצריכות להתלבט אם להגן על העובר שלהן ולהסתכן בתופעות לואי או לסכן את העובר (אפילו שזה לא שכיח.. עדיין כל עוד יש את חיסון העדר ששומר)
לא רשמתי בגיל בוגר אלא בגיל ההתבגרות
, כי היו מקרים מוכחים שמישהו היה חולה, עשו כוסות רוח, והוא הבריא. 
דרך אגב קראתי כתבה לאחרונה שתרופות הומאופטיות יכולות להיות מסוכנות דווקא בגלל שאין באמת פיקוח על הייצור והן מכילות רעלנים שלא תמיד מדוללים מספיק
ה FDA פירסם אזהרות לגבי זה
עכשיו זה רשמי: ה-FDA מזהיר שהומאופתיה עלולה לגרום נזק תמידי - וואלה! בריאות
יש רמות של רעילות וערכי ביטחון שאסור לעבור אתם
הלכתי לקוסמטיקאית השבוע, הורידה לי את השפם בשעווה, תוך יומיים שלוש הכלללללל חזר!!! טונות שערות.. בשפם וגם בגבות.. פשוט סיוט!!
מה אתן עושות?????
צמיחה בפנים היא הורמונלית. אני עושה פעם בשבוע
לא
ולא
עשיתי לפני מלא שנים ולא חזר.
הורדתי באפילציה ךפני שנים.
בתחילה פעם בחודש ואז פחות ופחות.. עכשיו לא הייתי 3 שנים והגיע. זמן לעוד חיזוק קטן...
יש שיטה חדשה של אפילציה עם פינצטה חשמלית וזה אפילו לא כואב. יש לי המלצה למישהי במרכז.
זה מתאים גם למקרה שיש הרבה שערות באיזור הסנטר?
זה בול המקרה, כמה טיפולים מדללים מאד ואם מתמידים זה ממש נעלם. יש לי המלצה למישהי נהדרת בבני ברק אם רלוונטי לך תפני בפרטי.
לי צומחות אחת ל 2-3 שערות.
במקומות אחרים ולפחות לפי מה שאני יודית מאוד ןא מומלץ לייזר בפנים כי זה אזור הורמונלי (וקראתי המון תגובות של נשים על זה בקהוצות פתוחות בפייסבוק שמתחרטות. שמחה בשבילך שזה לא המצב)
ואני יודעת ששיער פנים זה הורמונלי.
זה לא נעלם לתמיד.
לכן קניתי מנוי לכל החיים.
פיאות לחיים סנטר ושפם
בפיאות לחיים ובסנטר חזר לי קצת
בשפם כלום מלבד 2-3 פעם בפעם.
וניסיתי מה שאת רוצה. כולל אפילציה.
לייזר הדבר היחיד שעזר לי.
אני עם שחלות פוליציסטיות
לא נשמע לי הגיוני שגדל תוך כמה ימים אולי היא לא הורידה מהשורש...
זה מכל שיטה שמשתמשים בה או שיש שיטות שזה קורה איתן?
מעצבן כן,
פעם בחודש שעווה וכשרואה שיש צורך אז פינצטה פה ושם
לא ברור לי מה סבבה ומה נקרא מאמץ מידי.
אני שבועיים אחרי לידה ב"ה.
ה'בעיה' שזה לא לפי ההרגשה שלי. כלומר אני יכולה להרגיש יחסית בסדר ושיש לי כוח לעשות משהו, אבל זה לא אומר שטוב לעשות את זה.
אז מה אתן עושות שבועיים אחרי?
נגיד דברים כמו-
לשטוף קצת כלים,
להכין ארוחת ערב/ צהריים
לחתוך סלט
לקלח את הילדים (שזה כולל להרים את הקטנים מהמקלחת לשידה כדי להלביש אותם)
יש דברים שאין ברירה אבל לפעמים יש ברירה כמו להשאיר את זה לבעלי, אבל גם לו כבר די נגמרת הסבלנות אחרי שבועיים ואני לא רוצה למתוח את החבל מידי וגם לא סתם להתפנק יותר מידי כשאני יכולה להתאמץ קצת.. גם ככה הוא מפזר את כולם בבקרים ומארגן אותם לבד.
זה סבבה.
עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.
(רצפת אגן וכו)
כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).
אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...
לק"י
להשען על הרגל כזה.
ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.
לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!
(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה
זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.
לשטוף כלים ולקחת ילדים
שבועיים אחרי לידה
זה ממש לא סבבה
להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.
כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.
לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.
סותרות אחת את השניה
כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...
ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...
אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...
בבצלחה ומזל טוב!
אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה
ומרגישה מעולה ממש ממש!
מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה
אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..
עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.
הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..
שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.
המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.
ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:
לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:
משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.
בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.
כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.
אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.
עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.
את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.
שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.
אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.
אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?
אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.
עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.
הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.
דבר שלא כרוך בתינוק עצמו.
חוץ מ:
לחתל את הפעוט שלפניו (שכבר גדול בדר"כ ואז בעמידה) או בשכיבה על הספה
להכין כריכים קרים עם טונה, גבינה, פסטרמה עם איזה ממרח (בלי תוספות, חסות,עגבניות, מלפפון)
אני אוסיף
שמשתמשים בכלים חד פעמיים
כביסות בעלי ממלא
והילדים ממיינים לסל עם השם שלהם את הכביסה שלהם בלבד
לא מכניסים לארונות
הם מקבלים 3 שקלים על העבודה הזאת
לי אמרו בבית חולים שמותר להרים עד בערך 7 קילו. מאמינה שהילדים שוקלים יותר, אבל אם בעלך יכול להכניס אותם למקלחת ולהוציא את יכולה לקלח ולהלביש.
חשוב לנוח ולשכב אל תתרוצצי ותתאמצי יותר מדי, אבל גם שכיבה סטטית היא לא בריאה. אחרי לידה יש יותר סיכון לקרישי דם ולנוח בלי לזוז עלול לגרום לזה עוד יותר.
שמותר להרים עד משקל התינוק... (ואז כשנולדו לי התאומים התחכמתי ושאלתי האם מותר לי להרים את שניהם יחד
ואמרו לי שלא... אף שהם נולדו במשקל קטן...)
מתואמתהרי דקה לפני כן הגוף שלך סחב כפול ממשקל התינוק או יותר, עם מי השפיר השיליה וכו. ברור שהריון ואחרי לידה זה שונה אבל עדיין 7 קילו זה די מעט.
גם יש תינוקות שנולדים 2.5 ויש שנולדים 4.5, אז עד איזה משקל מותר להרים? בקיצור נראה לי שפשוט מחמירים כדי שלא יחפפו, אבל זה כנראה לא כזה גרוע להרים קצת
עושה כלום...
אבל בגדול ההנחיה היא לא להתאמץ יותר מידי- לא לעמוד 40 דק' רצופות, או להתכופף 4-5 פעמים רצופות וכו'
כן מבשלת דברים פשוטים.
אם אפשר בישיבה אז עדיף. אולי לשבת על כסא בר ליד השיש?
אני גם מקלחת את הילדים.
אחרי הלידה הראשונה שהיתה בניתוח, בעלי עזר לי להכניס ולהוציא את הקטנה מהאמבטיה. ובימים הראשונים, קילחתי אותה עם אחותה הגדולה שעזרה לי.
אני לא מלבישה על שידת החתלה, אלא על מיטה או ספה.
לשטוף כלים בשגרה בעלי עושה, אבל אחרי לידות ששאבתי, כן שטפתי בקבוקים וחלקי משאבה, כולל באשפוז עצמו.
אני מתאוששת מהר אחרי הלידות, ולא מרגישה שזה פוגע בי.
היו הבדלים בין לידה ללידה מבחינת הכוחות והיכולות שלי. בעיקר מתי חזרתי לפזר ולאסוף את הילדים.
וכן בכללי לעשות כמה שפחות מכל מה שכתבת. אפשר להביא נערה לאח''צ ערב לעזרה בשעות הקשות ולאפס כלים וכו'.
מועבר לזה, הבעל שיתמודד... צריך בשיח ובתיאום ציפיות. אבל גוף של יולדת שדחקו אותו מיד לקצה אח''כ ידרוש תשלום בריבית וזה ''עולה יותר' מכל הבחינות.
לכן לא שוטפת רצפה, לא מתאמצת בכלל.
כן מטאטא, שוטפת כלים, מבשלת וכל זה בנחת בלי להתאמץ, עם כביסות- עוזרים...
כמובן לא להזיז דברים, רהיטים וכו...
כמובן לא רצה ומפסיקה עם הפילאטיס וכו
שאר הדברים אולי אם זה לוקח 5 דקות ואז לנוח
אבל אל תרימי ילדים זה בעלך יעשה
שהוא בבית תקלחי אותם
כלים זה בסדר לעשות אבל לא לעמוד הרבה
לא יודעת אם זה הכי מומלץ. והאמת לא מאוד מרגישה מנוחה.
אפשר.
למשל לחתוך סלט, להכין אוכל אם את לא עומדת שעה ליד הכיריים.
להרים ילדים ממש לא באופן מוחלט.
גם לא לשטוף כלים
בהריון תאומים שבוע 32.
התחיל לי כמין כאב בלתי נסבל רק בצד אחד מתחת החזה בצד ימין. כמין כאב בעור. ברגע שחולצה נוגעת לי בעור או כל מגע אחר בעור באזור הספציפי הזה מרגיש כמו סכינים בעור.
משהי נתקלה בדבר כזה. אני לא יכולה לעשות כלום כל שניה קופצת מכאב שהחולצה נוגעת שם. גם בלי חןלצה יש תחושת אי נוחות אבל כאב של סכין זה רם משהו נוגע בי.
הצילו
תודה רבה
הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.
לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד
התרחבות של הרחם.
זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).
אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.
חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ
תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא
זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...
וגם אז יהיה כאבים אחרים 😊
אבל מעודדת אותך שכשנכנסים לשגרה זה ממכר.
😍😍
מגיעה על לחשוב על אחרי
תודה לך
כששמים לי בלידה את המוניטור על המקום הזה אני צורחת יותר מבצירים..
פעם רופא אמר שאולי זה בקע והעצבים חשופים יותר
תודה לך. זה ממש כאב לא נעים
ממש ממש ממליצה על טיפול אקוויליבריו. זה יקר (סביב ה600 ש"ח לפחות) אבל מכירה המון שזה ממש הציל אותן, ואצלי גם אם לא פתר את הבעיה עצמה עדיין ממש הקל עלי.
למישהי יש המלצה למשחקי קופסא לילדים שאפשר לשחק בשבת?
רוצה לקנות משחק טוב שיוכל לכנס אותנו לזמן משפחתי בשבתות אבל גם שיהיה מותר מבחינה הלכתית בשבת..
למשל קטאן זה נחמד אבל בעייתי בשבת (בגלל סחר..)
תודה!
סביב גיל 8 ומעלה אליאס
10-12 ומעלה סיכון
סיכון
רמי
טיקט טו רייד
שרלוק זה גם חמוד מאוד
ביג דיל
אלוף החמין
מלך הפלאפל
אונו וסט זה גם נורא כיף
אנחנו ממש אוהבים.
השועל החמקמק
טאקי
רמי
חתחתול
גילאי 4-6
זה משחק שיתופי- לכל אחד יש שחקן, וכולם צריכים לשתף פעולה כדי לצאת מהמדבר בחיים.
וגם טיקט טו רייד של אירופה, ראיתי שכבר המליצו.
ורק בקשר ל''סיכון'' - לדעתי זה משחק נוראי
ארוךךך ועם מלא חיילים פיצקים
אולי יש בנים שאוהבים את זה, אבל למבוגרים זה בלתי נסבל לדעתי...
שהילדים יכולים להתחיל לשחק במשחקי קופסה יותר בוגרים.
במיוחד כשחברה של הבת שלי מגיעה אליה.
אני לא רוצה להוסיף ימים בהם לא אהיה בבית עם הילדים רק להחליף את ה2 לילות של האישפוז אחרי הלידה בחדר פרטי בלי הפרעות של אחיות בלילה ואוכל נורמאלי. השאלה אם זה אפשרי? צריך אישור שיחרור מוקדם? אפשר לעשות את כל הבדיקות שעושים לתינוק כשנמצאים שם (משקל/צהבת/pku/שמיעה)?
זה מנותק לחלוטין מהבית חולים.
מסתבר שתצטרכי לחתום על סירוב אשפוז.
יש בהדסה כיום מחלקה ד' חדשה ומפנקת עם חדרים פרטיים, תתפללי שתצליחי לקבל שם חדר......
אני בניתי על זה אבל אז הבייבי היה צריך תמיכה נשימתית ואפילו ביות לא היה לי.....
(עכשיו נזכרת שגם במחלקה ד' לא כל המטפלות אחיות ותינוק שזקוק לניטור או בדיקה לא יכול להיות שם, בעז"ה שלא תצטרכו כלום)
שיהיה בשעה טובה, בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות
לגבי הבדיקות תארתי לעצמי שאין שם התכוונתי עד כמה זה מסובך לחזור למחלקה לבדיקות האלו המלונית קרובה למחלקה? מאפשרים בכלל לעשות אם הבדיקות אם השתחררתי?
בנוגע למחלקה הבנתי שיש משהו חדש כי אני הייתי לפני 4 שנים במחלקה ד' וזה לא היה חדרים פרטיים זה היה חדרים של 2 יותר פיציים מהחדרים במחלקה ג' (שם הייתי לפני 12 שנה אז בטח גם שם כבר השתנה) מקווה באמת שהתנאים השתפרו מאז.
של 2 אבל עם מלא מקום וכשאני הייתי יצא שברוב החדרים בעצם היתה רק מישהי אחת
והיה מעולה
ואי אפשר לחזור למחלקה לבדיקות, הם לא עושים שם בדיקות לתינוקות שכבר שוחררו.
אגב, לדעתי האוכל בהדסה מעולה...
אני הייתי במחלקה ד בחדר מהמם טבל של 2.
משקל וצהבת כן יש להם שם את המכשירים אבל זה לא קשור לבית חולים (נניח לא יכולים לתת בפניה או להזמין רופא במידת הצורך)
אם יש משקל וצהבת אז חסר לי רק הpku (אם הבדיקת שמיעה הראשונה יוצאת תקינה) אפשר לבקש להקדים את הבדיקה הזאת?
האמת שהכי מפריע לי בבית חולים זה אחיות שנכנסות באמצע הלילה + רעש של השכנה בחדר מרגישה שרק כשאני מגיעה הביתה אני משלימה שעות שינה (פחות קריטי לי אוכל למרות שאני בררנית ולא אוכלת יותר מידי בבית חולים).
הייתי בכמה בתי חולים, תמיד בוחרת ביות מלא, גם כדי לישון כמה שיותר טוב בלי שיעירו אותי.. וכל פעם התחרפנתי מהיציאה המוזרה הזו להעיר יולדת בשביל לחץ דם. הלווווו, מה הקטע?!?!
בפעם האחרונה הייתי במעייני הישועה. בביות. הייתי רוב הזמן בחדר לבד, מחלקה שקטהההה ונהניתי מזה שלא מעירים אותי סתם והם מבינים שיולדת צריכה לישון
לא מצליחה להבין את זה שמעירים יולדת, עד שמצליחים לישון טיפה באים למדוד לחץ דם וחום. או להביא משככי כאבים (איפה שילדתי לפחות זה היה ככה) כשלא ביקשתי. אז מה שעברו 6 שעות, למה להעיר?! חוסר הבנה בסיסי בחשיבות השינה בשביל ההתאוששות.
גם כשהייתי מאושפזת פעם מסיבה אחרת, הייתי במיון מ8 בערב, אחרי שהתישו אותי עם כל בדיקה אפשרית, ב1 בלילה סוף סוף העלו למחלקה, רציתי לישון בצורה נואשת, ואז נכנסת אחות ומתחילה לשאול גובה, משקל, אלרגיה לתרופות, כתובת, ביטוח ועוד מלא שאלות. למזלי בעלי היה איתי וענה לה בתוקף "ענינו על השאלות האלה כבר 5 פעמים היום לכל אחות/רופא חדש שפוגש אותנו. זה לא בעיה שלנו שאתם לא מסונכרנים ביניכם ואין לכם את המידע מסודר במחשב. עכשיו אשתי צריכה לישון, תצאו בבקשה ובבוקר נענה לכם על הכל".
להפתעתי היא יצאה וסוף סוף הצלחתי לעצום עיניים... והם חזרו בבוקר לסיים למלא את כל הטפסים.
במחלקה ג'
מאוד רציתי ד' ולא היה מקום
אבל דווקא היה ממש בסדר
מי שהייתה איתי בחדר שמרה על שקט כל הזמן
האחיות גם כשהגיעו לבדיקות אם ישנתי או הנקתי הלכו וחזרו מאוחר יותר
בדקו כשהייתי ערה
הבעיה יותר זה עם הבדיקות של הרופאים שעושים סבב רק בזמן מאוד ספציפי אבל זה בדר"כ בשעות היום
לגבי אוכל אל תצפי האוכל בהדסה הרבה יותר טוב והרבה יותר מפנק מאשר במלונית.
במלונית החדר אוכל משותף לכל מי ששוהה שם לא רק יולדות ובכלליות לא משהו.
אם לא השתנה יש תינוקיה קטנה עם אחות אחת לא נראה לי שמגיע לשם רופא או משהו.
זה בעיקר נחמד אם רוצים לילה נוסף לנוח בשקט
שבוע טוב,
מוזר לי לכתוב פה... הייתי פעילה לפני כמה זמן ומאז אני קוראת שקטה...
בקיצר- אני כבר כמה שנים עם התקן לא הורמונלי (נובה טי).
אני רגילה כבר שהוא מכביד קצת תא הדימום בוסת, אבל עכשיו אני כבר שבוע וחצי והדימום לא מפסיק!
כמובן לא ברמה של למלא את הפד, אבל כן ברמה של דימום...
מה יכול לגרום לזה? זה מתסכל שכ"כ הרבה זמן לוקח להיטהר...
אם זה נורמלי, ואם יש סיבה לזה...
בעלי אומר ללכת לרופאה, אבל לא נראה לי שזו סיבה מספקת ללכת לרופאה...
יכולות להיות גם השלכות של גיל ועוד.
לי היה דימום כזה של שבועיים וחצי כמעט( זה היה בתקופת הקורונה ובדיוק חליתי אז יש מצב שקשור) רופאת הנשים רשמה לי פירומלט נטר והדימום נגמר ב"ה. כשהתייעצתי עם רב כוא ביקש ממני לעולם לא להגיע למצב כזה אלא תמיד לפנות כדי לראות איך אפשר להקל ולטבול..
מקוווה שיעבור לך מהר.. ותפני ליועצת הלכה /רב וכו'..
להחליף התקן.
חוץ מזה- הייתי הולכת לרופאה כי יכול להיות שיש פצע/ציסטה/משהו אחר בלי קשור להתקן
והעיצות הרגילות להפסקת דימום.
נשמע לי דווקא הגיוני לבדוק את זה.
כדאי להתייעץ עם סמכות הלכתית
לפחות כשלי היה לפני כמה שנים נחיה היתה ללכת כל חצי שנה לאוחטראסאונד
ביקורת ראשונה כל חצי שנה ואח"כ כל שנה.
במקרה של שינוי דרסטי במשקל ללכת לביקורת נוספת
בלי פער בגובה.
היתה לי מעץ והיה יותר קשה לנייד אותה בחדר
והיתה גם מבד אבל זה לא קו אפס ואז בלילה יוצא קשה להרים.
יש משהו שהוא גם וגם?
אחרי שהורדתי חלק שמושחל (מין פוליגל כזה), לא היה מפרידים, והיא נהייתה באותו גובה.
היה מין פוליגל מושחל.
הוצאתי אותו ואז נפתח יותר טוב.
ואין חתיכת בד שמפריע
שאחפש לך את הקישור שלה?
מעץ עם גלגלים, עלה לי מחיר רגיל כמו בחנויות
אפשר לכוונן את הגובה שלה לפי הגובה של המיטה.
לצערי לא זוכרת את השם של העריסה😬
זאת מהמשנת יוסף
אבל לא חושבת שיותר קל לנייד אותה מאשר של עץ, בסוף הבסיס מתכת...
אבל היא מעולה
אשמח לשמוע אתכן
אני מוצאת את עצמי מסתבכת בסיטואציות של קידוש קהילתי או להכין עוגה ליולדת/מגויסת,
בגלל שלא נעים לי להכין סתם עוגה בחושה פשוטה, אני מרגישה שזה צריך להיות מספיק שווה ואז אני נתקעת....
לקידושים יצא לי להביא בעיקר עוגת שוקולד עם קרם וסוכריות ואז זה מרגיש לי גם פשוט וגם אטרקטיבי (למרות שמקווה שהורים לא מקללים אותי בלב על הלכלוך;),
ולמשפחות זה רק כשיש לי זמן וכוח להכין עוגיות יותר מושקעות.
בכללי מלחיץ אותי להביא אוכל לאחרים כי מי יודע איך יצא, למרות שאפיה זה בגדול דבר שאני טובה בו...
אשמח לשמוע מה מקובל להביא אצלכן,
מה תרגישו בנוח להביא או תשמחו לקבל
כדי לקבל איזו תחושה מה נורמלי ואולי רעיונות לעוד אפשרויות שיקלו עלי את החיים.
תודה 