אבל זה חסר טעם
צורחת את נשמתי
ואף אחד לא שומע
מי ישמע? מי?
אמא? חה!
אבא? מעדיפה שלא
וכל השאר
כמו כל השאר....
מתעלמים
או יותר פשוט
לא שמים לב
אז הנה אני בוכה
בוכה על החיים
על הרוע
על הגזענות
על בעיות שגדולות ממני בהרבה
ואני קצת חוזרת על עצמי פה
אני יודעת
אבל על אמונה
כי אם הבסיס שלי כל כך רעוע
על מה לעזזל אני אמורה להסתמך?
אתה יודע כמה זמן שורד בניין בלי חיזוקים? שאלתי אותו פעם
הוא לא ענה
הוא אף פעם לא עונה
הוא לא באמת שם
ואולי כן
אבל אין לו כח לילדה קטנה ובכיינית כמוך
אז הנה אני יושבת
בעולמי או בעולמו
על מיטה קטנה וורודה
ומרגישה כל כך שחור
בעצם אני מרגישה לבן
לבן מחזיר את כל האור לא לוקח כלום לעצמו,
