אם אנחנו עונים סובייקטיבית או מתוך רגש כלשהו ומה עדיף?
א' התכוונתי לגאולה כללית שבין היתר יכולה לכלול פעילות למען אר"י,
עכשיו אני מאמין ובטוח שהזרע שלי לא יהיה זה שידאג שלא ייכחד זרענו פה,
ולא ששללתי כלום, וגם אין סיבה שבנייני הפרטי לא יקרה, מתישהו,
פשוט שוב לכאורה, אני מנסה להסתכל פרקטי על הדברים ולראות האם יש עניין בהשקעת מאמצים פה או פה,
בין אם ריגשיים בין פיזיים.
עכשיו כל דיבורי המטאפורה על קירוב הגאולה על ידי בניית לבנה ועוד לבנה במעשים טובים וכו' מחזקים אותי מאוד
אבל הבערה להוזיז דברים מהכוח אל הפועל חזקה ממני ולמדתי לקבל את זה.
ולתשובה האחרונה,
זה בעצם חלק משמעותי בשאלה שלי, האם לתת מקום לרגש הזה, שלוחץ, לא טוב היות האדם לבדו,
הכיסוף לביחד, לשמחה הגדולה הזאת לכאורה של חלוקת העול הזה של החיים,
לאותה ברכה נכספת.
אז נשאלת השאלה (ביני לבין עצמי פשוט כמויות של פעמים), האם אני צריך לחשוב מתוך הגיון הלב שאומר
קום תעשה! אחר כך תתמקד בעצמך, זה יגיע בהמשך, תשאיר את זה לה' שידאג
לך יש תפקיד אחר!
או לאותם רחשי לב שאומרים
לא טוב היות האדם לבדו! וגדול העול הזה מלשאת אותו לבד
בזכות זה תבוא הברכה, לרצון העז הזה להרגיש את החיבור השלםצוהאמיתי, והכי איזה עבודת ה' זו תיהיה ללא שלמותה?!
ואני? כרגע לא שולל כלום, ממשיך לנסות לשים לב לסימנים ככל הניתן, להתפלל, לבקש, לדרוש!
כשכל התעסקות לכאן ולכאן מלווה בים של נסיונות, מניעות, הצלחות,, ושאני אומר אולי נחבר בין השניים, אני מהר מאוד מתווכח לגלות כמה מורכב זה בהכרח צריך להיות, וכל שנשאר לי לעשות זה לזרום על ה' ולראות את טובתי האישית וטובת כלל עם ישראל בכל דבר ועניין שקורה איתי ומסביבי.