כל אחתאנונימי (פותח)
שאומרת לי שהיא מתחילה טיפול, הלב שלי נושם לרווחה

אני דואגת בלי סוף לכולן
..אנונימי (פותח)

גם היא.אנונימי (פותח)
וגם היא התחילו השבוע
הקלה עצומה.

אני שומרת בשבע עיניים, מבטיחה
אין לי מקוםאנונימי (פותח)
גם אני יכולה למצוא את עצמי עוד שבוע יושבת מול פסיכולוגית או תרפיסטית
כמו כל בת שניה מהשכבה
אני יכולה גם ללכת לבקש טיפול ותוך מקסימום שבוע יסדרו לי דרך חוס"ן בחינם כמו כל בת שניה
יכולה למצוא את עצמי יושבת מול מישהי שמתחילה לפתוח אותי ואת הלב שלי ולחטט ולפתוח פצעים וכאבים ולדרוש שאדבר


לא היית שם, את אמורה להיות בסדר אה?

אין לך זכות לכאוב

לא צריך ללכת לדבר אפשר גם לדבר עם עצמך. אף אחת לא תשמע אותך לאף אחת אין פניות להקשיב לך, כל אחת עם הכאב שלה ואיפה יהיה לה מקום גם להכיל אותך?
איפה
יהיה
מקום

ואיפה לך יש בכלל מקום לעזאזל, את כן את. שאת מקשיבה לכולן בלי סוף ולא מוציאה מילה אחת על עצמך? איפה לך יש מקום לזה?
איפה יש לי ואיך ואיך ואיך

ואני לא רוצה בכלל לדבר, אף פעם יותר.
אני עם עצמי, הבנתם?
כמו שכבר אמרו הגדולים מכולם- "אני הפסיכולוג הכי טוב של עצמי"
היא אמרה ליאנונימי (פותח)
"אם את צריכה טיפול, זה לא בושה. לכי תבקשי"

אולי תקראו בין השורות, רק תסתכלו בעיניים שקטות ותיהיו בלי מילים.
די כבר על היום לדבר מילים מילים מילים
תשתקו קצת
לא רוצה שתדברו איתי. תלמדו לשתוק ופשוט להיות איתי בשקט שלי
תסתכלו בעיניים, אני מסכימה גם לחבק אבל אל תדברו כל היום. תקשיבו לי אם אני חשובה לכם
אם רק תדעו להקשיב לשקטאנונימי (פותח)

אני רוצה לבכות חזק כל כך
(אהובה.אנונימי (3)
הלוואי ותתני לי להקשיב קצת ולנסות להבין מה עובר עלייך.
חיבוק חזק חזק.)
..אנונימי (פותח)אחרונה
הינה, אני, פוסט טראומתית, חרדתית מאז שזה קרה, לא קמה מהאובדן, עם זכות לכאוב

שונאת את התיוגים האלו.

הינה אני, יש בי עולמות שלמים ועומק של כאב ושמחה והשלמה וחיבור וחלק א-לוקה ממעל. הינה אני ואני כואבת ושמחה ובורחת ומתמודדת
הינה אני. אל תתייגו אותי כאילו אני איזה פריט במכולת.
כי אני נשמה, יש בי נשמה פועמת. אני לא רוצה תיוגים
רגע אני כואבת ורגע אני שמחה וזה בסדר.
ועוד פורום.מקפיצים נטושים

שמשמש לפריקות
שימש לפריקות
וכיום
מחכה לאכלוס,
קורא/ת יקר/ה - 
בכבוד!

אני מעדיפה לכתוב בעט כשאני פורקת רגשותעשב לימון

אבל תודה על ההצעה בכל אופן!

משום מה הרבה מעדיפים פורומים גלוייםמקפיצים נטושים

מודה שלא הבנתי את ההעדפה.

אולי רצון שמישהו ישמעעשב לימון

בקשת עזרה בצורה עקיפה

😁טויוטהאחרונה

יש לי חלום:

שמישהו יכין לי ארוחת צהרייםאנונימי (פותח)

בסיר אחד. קצת פתיתים קצת רוטב

לא אכפת לי.

רק שמישהו יבוא וילטף לי את הפנים ויגיד יהיה בסדר, הכנתי לך ארוחת צהריים תרימי את הראש מהכרית.

כפית אחר כפית.

{}אנונימי (פותח)

חשבתי שיש לי איפה לכתוב.

חשבתי שאני נותנת אמון.

חשבתי שאני קצת יותר בטוחה.


בסוף זה דמעות כל הזמן

אין לי כלום

אין לי בית.אנונימי (פותח)אחרונה
()אנונימי (פותח)

אני מתגעגעת לפה

אולי נחזור לכתוב

האיןשגרה הזה סוחט אותי.

אין לי מקום.

כל יוםאנונימי (פותח)
אני מאבדת
[]אנונימי (פותח)

תמונות מפעם גורמות לי לדייק מה הרגשתי

מה איבדתי

מה היה לי

מה כאב לי, מה העלה בי אושר

אושר כזה שגורם לזנק מהמיטה, לעלות על הקו של שש ארבעים, להדליק את כל האורות, למשוך את החבל של הווילונות מעלה מעלה, לחכות בפתח

ילדים טרוטי עיניים יורדים מהסעות ארוכות

משפשפים עפעפיים בידיים זעירות, בחיוך נמתח בעדינות עד אין קץ על שפתיים רכות

לחבר זונדה, חמצן, משקפיים

לחבק לחבק לחבק.

 

 

מה היה לי

ומה אין 

מה קיבלתי ומה הפסדתי

וכמה גשם בחלון של תחילת סיוון. כמה.

 

 

(אי אפשר להגיב האחרון כבר, אבל תודה לך. התגעגעתי.)אנונימי (פותח)
אני מתגעגעת לפה.אנונימי (פותח)

קוראת וקוראת, ורוצה להגיד עדיין כואב לי, אני עדיין מאבדת אנשים, וימים, ושעות. אני עדיין בורחת אני עדיין בולעת בעיניים את ירושלים הקפואה בלילות חמישי. אני עדיין לא מפרסמת שירים, עדיין מלאה באנשים וכל כך לבד. 

לב.אנונימי (3)אחרונה
חושבת עלייך.

אולי יעניין אותך