אני אחרי 5 ניתוחים קייסריים (תודה לה'!)
ומעוניינת ללכת ליעוץ לגבי ההמשך אצל רופא שמבין בהריונות לאחר ניתוחים ומכבד את הרצון לעוד ילדים
מומחה שאפשר לסמוך עליו.
כדי לקבל הנחיה למשך כמה זמן למנוע וכו'...
אשמח לשמוע מנסיון של אחרות שעברו מספר רב של ניתוחים
תודה רבה
אבל יכולה להמליץ על ד"ר חוה שרייבר מביקור חולים. מקווה שהיא אכן מתאימה. יש לה ניסיון רב בניתוחים, אני חושבת, ונשמע שהיא מעודדת ילודה רבה. (אותו אישית היא עודדה ללדת רגיל בפעם הבאה, למרות העבר של שני ניתוחים).
בכל אופן, אף שחשבתי שזה לא יהיה כך, כששאלתי כמה כדאי למנוע אחרי ניתוח שני - אמרו לי אותו דבר כמו אחרי ניתוח אחד, שנה.
שמעתי על כמה נשים שעברו שישה ושבעה ואף יותר ניתוחים קיסריים, אז כנראה שזה אפשרי.
ואני ממש מבינה אותך על הרצון לא להיעצר כאן מבחינת הילודה...
רק טוב והרבה הצלחה ובריאות!
ובהתאם לצורת הניתוח (שהיא ניתחה).
אני סומכת עליה. היא רופאה ידועה, וגם מכון פוע"ה ממליצים עליה בהקשרים שונים.
(וכן, אני רוצה מאוד להתעקש על לידה רגילה. כמובן - אעשה כל מה שאפשר כדי לעשות זאת בצורה בטוחה, כולל רופאה פרטית וניטור כמעט רציף. בינתיים יש עוד זמן עד שזה יקרה...)
את צודקת שזה תלוי בזה שהיו לידות רגילות קודם
אבל הסיבה של הניתוח לא משנה את העובדה שיש תפרים של שתי ניתוחים ברחם ואת הסיכון שלהם להיקרע ושל האשה למות.
איזה שילדה בגלל תנוחה של העובר או מצוקה עוברית בניתוח,
זה שונה לגמרי מאישה שילדה בגלל אגן צר למשל.
זה נכון שדבר כזה חייב להעשות במקסימום זהירות ופיקוח אם זה מתאים,
אבל נדמה לי שגם רפואית עדיף לאישה לעבור מכאן והלאה לידות רגילות
מאשר עוד לידות עם ניתוח, אפילו "רק" עוד 3.
מכירה כמה נשים שילדו רגיל אחרי 2 ויב"ק.
כן, זה לא תמיד הולך, אבל כשכן זו הצלה.
כמובן כמובן כמובן שזה חייב להעשות מתוך אחריות ובבירור וליווי רפואיים.
יש הרבה (רוב למעשה) רופאים שאומרים שקיסרי שלישי פחות מסוכן מויבק2. בגלל הסיכון לקרעים בלידה.
הכל תלוי בכל מיני, ותמיד צריך וחובה להתייעץ עם גורם רפואי
מה שהתכוונתי שזה לא משנה מאיזה סיבה היו שתי ניתוחים, לענין זה שיש רחם מצולק עם תפרים שעלולים להיפתח
כיום בעולם הרפואה הדעה הרווחת היא עדיין שזה מסוכן מאד. אולי בעקבות מחקרים בעתיד זה ישתנה.
ויב"ק 2 הוא דבר מאד מאד מאד מסוכן, ובאופן גורף על ידי רב הרופאים לא מומלץ
כשנשים באות ומבקשות, יש רופאים שמסכימים
לעודד לזה מראש, לי זה נשמע חסר אחריות ובחיים לא הייתי הולכת להתייעץ עם רופאה כזו.
וזכותי לחשוב ככה.
לא שהיא *עודדה* אותי בכל לב.
ושוב, היא רופאה מומחית מאוד.
ויבק2 ידוע ומקובל כמשהו ממש מסוכן ולא מומלץ. מעטים מאד הרופאים שמוכנים לזה כשאשה ממש רוצה
ולא דיברתי על מצב שהיא שאלה את הרופאה וקיבלה המלצה , כי בהודעה הראשונה שלה היא כתבה שהרופאה עודדה אותה לזה.
יש הבדל אם אשה רוצה והרופאה מוכנה לאפשר לה לבין רופאה שמעודדת למשהו שבכל עולם הרפואה ידוע כמסוכן מאד רפואית
כיון שהיא כתבה אחר כך שזה התחיל מהרצון שלה אז זה משהו אחר. כשהגבתי הגבתי להודעה שבה היה נשמע שהרופאה מעודדת לזה כהשקפה שלה.
אבל אני מאוד מבינה את מי שרוצה להמשיך ללדת - גם אם זה בניתוחים - למרות הכול.
וכל הכבוד לפותחת שרוצה לעשות את זה בליווי רפואי...
אותה. אפשר גם להסתפק ברופא רגיל של בית החולים...
ברור שמי שמתכננת ללדת בבית או משהו כזה אחרי ניתוח קיסרי היא חסרת אחריות.
לא לשנאה חס ושלום, אבל לקצת סלידה וחוסר כבוד. לא לקום עלי... את חושבת באמת שכל אחת תספר לך איזה בעיות יש לה? וששלפוחית השתן שלה נדבקה לרחם בניתוח (נפוץ מאד) ויש לה כאבים ובעיות בזה?
זה תמימות לחשוב שכולם משתפים אותך בזה, וואלה, אפילו לא אמא שלך (אומרת את זה בתור אמא שלא חושבת שתשתף את הבת שלה בבעיות כאלו אלא אם כן היא חס ושלום תצטרך ניתוחים גם. אמן שלא)
חבל שאת מנסה לקשר בין שנאת חרדים (יש נשים ולדניות בניתוחים לא חרדיות אגב) לזה. זה ממש לא קשור.
את אחת הנשים הכי חמודות בפורום הזה
בהחלט ההשלכות משתנות
ובהחלט שזה זכותה של כל אשה, ברווווווווור
הדיון הוא יותר על העובדה שיש השלכות לניתוחים רבים שנשים לא מודעות אליהן, כי לא מספרים.
וכשאשה תבוא לרופא ותגיד לו - אני רוצה ללדת עוד תעזור לי, אז לרוב הוא יעזור לה, ולא יגיד לה תקחי בחשבון פגיעה בפוריות, בשלפוחית שתם, כאבי תופת במחזור, כך וכך אחוזים למות בניתוח (אולי את זה הם חייבים לומר בעצם, לא יודעת) כך וכך אחוזים לשליה נעוצה שמסכנת חיים ועוד ועוד.
ודווקא אלו שאני מכירה שילדו מספר גבוה של קיסריים הם במגזר הדתי לאומי
ויעביר אותם לעזה...הרבה כוחות יקרה!
הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך
אין פה שום משפחה חדשה בשכונה 
חדשה ישנהולא "לפסוק" שיותר מדי ניתוחים זה מסוכן וזהו. כמו שמביאים ילדים בלידות רגילות למרות שבכך נכנסים למצב של סכנה - כך גם אפשר בניתוחים קיסריים, אחרי בדיקת מצב הגוף.
אני אגיד לך את האמת, לפי דעתי, וזו דעתי האישית כמובן, לא חייבים להסכים
זה כמו לומר אני אעשן, ואני אעשה בדיקות של הריאות שלי כל שנה או משהו לראות מה מצבן ולפי זה נחליט.
ואני אתעלם מהסטטיסטיקות על מה קורה למי שמעשן הרבה שנים כי אני בודק על עצמי אינדבידואלית
להתעלם מזה שרב הנשים בקיסריים מתקדמים נתקלות במצבים מסכני חיים ו-ב"ה- מצליחים להציל אותן- לדעתי- זה טירוף. זו דעתי האישית כמובן, ולא חייבים להסכים
אבל זה פשוט לא בר השוואה ללידה...
הרבה כוחות יקרה!
הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך
אין פה שום משפחה חדשה בשכונה
אבל נגררתי...
סליחה! 
אני פשוט מבינה את הצד של אלה שרוצים הרבה ילדים, ופחות מצליחה להתייחס לצד של השמירה על הבריאות בכל מחיר. וזה לא אומר שזה בסדר...
בקיצור, נסיים כאן. סליחה שהכאבתי לך 
הרבה כוחות יקרה!
הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך
אין פה שום משפחה חדשה בשכונה
הרבה כוחות יקרה!
הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך
אין פה שום משפחה חדשה בשכונה
מיואשת******דיברתי על הסיכונים בניתוחים חוזרים מעל 4-5
@מתואמת מקווה שהבנת שלא דיברתי עלייך
מתואמתתודה רבה לכל הנשים המקסימות שטרחו לענות!
לא תשתף בדבר הזה כיוון שזה אישי מאוד... וברור שברגע הנתון היא תהיה מאושרת שלמרות הכול היא הספיקה להביא לעולם עוד ילד!
אבל מניחה שאם אישה אחרת במצב דומה לשלה תבוא להתייעץ איתה - היא כן תספר לה... אבל חוץ ממקרה כזה - למה שהיא תספר על כך בראש חוצות?
נראה לכן שבעולם האמיתי אני אספר לאנשים כל מה שעבר עלי בגלל הניתוחים?
שאחרי שלוש ניתוחים נדפקה לי הפוריות ? שלפני זה היתה טפו טפו בקושי היה מחזור וכבר היה הריון.
את כל הכאבים שיש לי עכשיו בכל מחזור ובכל ביוץ אחרי הניתוח הרביעי. רק עכשיו חזרתי לשלב הזה של מחזור וביוץ והכאבים שהיו אחרי הניתוח השלישי התעצמו פי כמה וכמה, רב החודש עכשיו כואב לי. בדיוק אתמול בכיתי נוראות לבעלי על זה שאני לא מאמינה שמעכשיו ככה יהיו החיים שלי ואני מתחילה לחשוב שעוד ניתוח זה צעד שגוי מאד.
יש מלא השלכות
כבר בפעם הזו היו רופאים שאמרו לי לא להמשיך בחיים ושאם הייתי הבת שלהם אז בשום אופן
והרופאים הכי "נדיבים" היו על חמש.
שירוש צודקת, אם באים לרופא ומבקשים ללדת עוד זה שונה מאשר אם באים לרופא ושואלים מה הוא ממליץ בריאותית
ואם באים לרופא ושואלים מה אתה ממליץ לי זה שונה מאשר אם באים ואומרים לו- אם הייתי הבת שלך, מה היית אומר לי. וזה מה שאני שאלתי. וקיבלתי תשובות אמיתיות וכנות, וכואבות.
זה בדיוק מה ששירוש נסתה לומר, וגם אני
זה שאת לא יודעת מה הולך לה בתוך הבטן ובחיים לא אומר ש"לא קרה לה כלום"
זה אומר שהיא לא סיפרה לך מה ההשלכות של 6 ניתוחים.
בדיוק כמו שאני לא מסתובבת ומספרת מחוץ לפורום מה ההשלכות של 4 ניתוחים עלי...
@רעותוש10 לגבי ויבק2(שזה ויבק אחרי שתי קיסריים), כן, אנשים בהחלט מאד נמנעים מזה. בגלל מחקרים , לא בגלל סיפור ספציפי שלך.
פרופסור שמחה יגל מקבל בהדסה הר הצופים מומלץ מאוד
הוא בעצמו מנתח ויכול לעזור לך
בהצלחה
תודה רבה לכל העונות.
קראתי בעיון את כל התגובות.
כתבתן דברים חשובים שאקח בחשבון לצורך קבלת החלטה.
תבורכו
הלכתי לקוסמטיקאית השבוע, הורידה לי את השפם בשעווה, תוך יומיים שלוש הכלללללל חזר!!! טונות שערות.. בשפם וגם בגבות.. פשוט סיוט!!
מה אתן עושות?????
צמיחה בפנים היא הורמונלית. אני עושה פעם בשבוע
לא
ולא
עשיתי לפני מלא שנים ולא חזר.
הורדתי באפילציה ךפני שנים.
בתחילה פעם בחודש ואז פחות ופחות.. עכשיו לא הייתי 3 שנים והגיע. זמן לעוד חיזוק קטן...
יש שיטה חדשה של אפילציה עם פינצטה חשמלית וזה אפילו לא כואב. יש לי המלצה למישהי במרכז.
זה מתאים גם למקרה שיש הרבה שערות באיזור הסנטר?
זה בול המקרה, כמה טיפולים מדללים מאד ואם מתמידים זה ממש נעלם. יש לי המלצה למישהי נהדרת בבני ברק אם רלוונטי לך תפני בפרטי.
לי צומחות אחת ל 2-3 שערות.
במקומות אחרים ולפחות לפי מה שאני יודית מאוד ןא מומלץ לייזר בפנים כי זה אזור הורמונלי (וקראתי המון תגובות של נשים על זה בקהוצות פתוחות בפייסבוק שמתחרטות. שמחה בשבילך שזה לא המצב)
ואני יודעת ששיער פנים זה הורמונלי.
זה לא נעלם לתמיד.
לכן קניתי מנוי לכל החיים.
פיאות לחיים סנטר ושפם
בפיאות לחיים ובסנטר חזר לי קצת
בשפם כלום מלבד 2-3 פעם בפעם.
וניסיתי מה שאת רוצה. כולל אפילציה.
לייזר הדבר היחיד שעזר לי.
אני עם שחלות פוליציסטיות
לא נשמע לי הגיוני שגדל תוך כמה ימים אולי היא לא הורידה מהשורש...
זה מכל שיטה שמשתמשים בה או שיש שיטות שזה קורה איתן?
מעצבן כן,
פעם בחודש שעווה וכשרואה שיש צורך אז פינצטה פה ושם
אני מכירה כמה טובות בכמה איזורים אם תרצי לשמוע
לא ברור לי מה סבבה ומה נקרא מאמץ מידי.
אני שבועיים אחרי לידה ב"ה.
ה'בעיה' שזה לא לפי ההרגשה שלי. כלומר אני יכולה להרגיש יחסית בסדר ושיש לי כוח לעשות משהו, אבל זה לא אומר שטוב לעשות את זה.
אז מה אתן עושות שבועיים אחרי?
נגיד דברים כמו-
לשטוף קצת כלים,
להכין ארוחת ערב/ צהריים
לחתוך סלט
לקלח את הילדים (שזה כולל להרים את הקטנים מהמקלחת לשידה כדי להלביש אותם)
יש דברים שאין ברירה אבל לפעמים יש ברירה כמו להשאיר את זה לבעלי, אבל גם לו כבר די נגמרת הסבלנות אחרי שבועיים ואני לא רוצה למתוח את החבל מידי וגם לא סתם להתפנק יותר מידי כשאני יכולה להתאמץ קצת.. גם ככה הוא מפזר את כולם בבקרים ומארגן אותם לבד.
זה סבבה.
עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.
(רצפת אגן וכו)
כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).
אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...
לק"י
להשען על הרגל כזה.
ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.
לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!
(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה
זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.
לשטוף כלים ולקחת ילדים
שבועיים אחרי לידה
זה ממש לא סבבה
להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.
כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.
לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.
סותרות אחת את השניה
כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...
ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...
אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...
בבצלחה ומזל טוב!
אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה
ומרגישה מעולה ממש ממש!
מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה
אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..
עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.
הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..
שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.
המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.
ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:
לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:
משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.
בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.
כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.
אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.
עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.
את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.
שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.
אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.
אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?
אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.
עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.
הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.
דבר שלא כרוך בתינוק עצמו.
חוץ מ:
לחתל את הפעוט שלפניו (שכבר גדול בדר"כ ואז בעמידה) או בשכיבה על הספה
להכין כריכים קרים עם טונה, גבינה, פסטרמה עם איזה ממרח (בלי תוספות, חסות,עגבניות, מלפפון)
אני אוסיף
שמשתמשים בכלים חד פעמיים
כביסות בעלי ממלא
והילדים ממיינים לסל עם השם שלהם את הכביסה שלהם בלבד
לא מכניסים לארונות
הם מקבלים 3 שקלים על העבודה הזאת
לי אמרו בבית חולים שמותר להרים עד בערך 7 קילו. מאמינה שהילדים שוקלים יותר, אבל אם בעלך יכול להכניס אותם למקלחת ולהוציא את יכולה לקלח ולהלביש.
חשוב לנוח ולשכב אל תתרוצצי ותתאמצי יותר מדי, אבל גם שכיבה סטטית היא לא בריאה. אחרי לידה יש יותר סיכון לקרישי דם ולנוח בלי לזוז עלול לגרום לזה עוד יותר.
שמותר להרים עד משקל התינוק... (ואז כשנולדו לי התאומים התחכמתי ושאלתי האם מותר לי להרים את שניהם יחד ואמרו לי שלא... אף שהם נולדו במשקל קטן...)
מתואמתהרי דקה לפני כן הגוף שלך סחב כפול ממשקל התינוק או יותר, עם מי השפיר השיליה וכו. ברור שהריון ואחרי לידה זה שונה אבל עדיין 7 קילו זה די מעט.
גם יש תינוקות שנולדים 2.5 ויש שנולדים 4.5, אז עד איזה משקל מותר להרים? בקיצור נראה לי שפשוט מחמירים כדי שלא יחפפו, אבל זה כנראה לא כזה גרוע להרים קצת
עושה כלום...
אבל בגדול ההנחיה היא לא להתאמץ יותר מידי- לא לעמוד 40 דק' רצופות, או להתכופף 4-5 פעמים רצופות וכו'
כן מבשלת דברים פשוטים.
אם אפשר בישיבה אז עדיף. אולי לשבת על כסא בר ליד השיש?
אני גם מקלחת את הילדים.
אחרי הלידה הראשונה שהיתה בניתוח, בעלי עזר לי להכניס ולהוציא את הקטנה מהאמבטיה. ובימים הראשונים, קילחתי אותה עם אחותה הגדולה שעזרה לי.
אני לא מלבישה על שידת החתלה, אלא על מיטה או ספה.
לשטוף כלים בשגרה בעלי עושה, אבל אחרי לידות ששאבתי, כן שטפתי בקבוקים וחלקי משאבה, כולל באשפוז עצמו.
אני מתאוששת מהר אחרי הלידות, ולא מרגישה שזה פוגע בי.
היו הבדלים בין לידה ללידה מבחינת הכוחות והיכולות שלי. בעיקר מתי חזרתי לפזר ולאסוף את הילדים.
וכן בכללי לעשות כמה שפחות מכל מה שכתבת. אפשר להביא נערה לאח''צ ערב לעזרה בשעות הקשות ולאפס כלים וכו'.
מועבר לזה, הבעל שיתמודד... צריך בשיח ובתיאום ציפיות. אבל גוף של יולדת שדחקו אותו מיד לקצה אח''כ ידרוש תשלום בריבית וזה ''עולה יותר' מכל הבחינות.
לכן לא שוטפת רצפה, לא מתאמצת בכלל.
כן מטאטא, שוטפת כלים, מבשלת וכל זה בנחת בלי להתאמץ, עם כביסות- עוזרים...
כמובן לא להזיז דברים, רהיטים וכו...
כמובן לא רצה ומפסיקה עם הפילאטיס וכו
שאר הדברים אולי אם זה לוקח 5 דקות ואז לנוח
אבל אל תרימי ילדים זה בעלך יעשה
שהוא בבית תקלחי אותם
כלים זה בסדר לעשות אבל לא לעמוד הרבה
לא יודעת אם זה הכי מומלץ. והאמת לא מאוד מרגישה מנוחה.
אפשר.
למשל לחתוך סלט, להכין אוכל אם את לא עומדת שעה ליד הכיריים.
להרים ילדים ממש לא באופן מוחלט.
גם לא לשטוף כלים
בהריון תאומים שבוע 32.
התחיל לי כמין כאב בלתי נסבל רק בצד אחד מתחת החזה בצד ימין. כמין כאב בעור. ברגע שחולצה נוגעת לי בעור או כל מגע אחר בעור באזור הספציפי הזה מרגיש כמו סכינים בעור.
משהי נתקלה בדבר כזה. אני לא יכולה לעשות כלום כל שניה קופצת מכאב שהחולצה נוגעת שם. גם בלי חןלצה יש תחושת אי נוחות אבל כאב של סכין זה רם משהו נוגע בי.
הצילו
תודה רבה
הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.
לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד
התרחבות של הרחם.
זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).
אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.
חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ
תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא
זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...
וגם אז יהיה כאבים אחרים 😊
אבל מעודדת אותך שכשנכנסים לשגרה זה ממכר.
😍😍
מגיעה על לחשוב על אחרי
תודה לך
כששמים לי בלידה את המוניטור על המקום הזה אני צורחת יותר מבצירים..
פעם רופא אמר שאולי זה בקע והעצבים חשופים יותר
תודה לך. זה ממש כאב לא נעים
ממש ממש ממליצה על טיפול אקוויליבריו. זה יקר (סביב ה600 ש"ח לפחות) אבל מכירה המון שזה ממש הציל אותן, ואצלי גם אם לא פתר את הבעיה עצמה עדיין ממש הקל עלי.
למישהי יש המלצה למשחקי קופסא לילדים שאפשר לשחק בשבת?
רוצה לקנות משחק טוב שיוכל לכנס אותנו לזמן משפחתי בשבתות אבל גם שיהיה מותר מבחינה הלכתית בשבת..
למשל קטאן זה נחמד אבל בעייתי בשבת (בגלל סחר..)
תודה!
סביב גיל 8 ומעלה אליאס
10-12 ומעלה סיכון
סיכון
רמי
טיקט טו רייד
שרלוק זה גם חמוד מאוד
ביג דיל
אלוף החמין
מלך הפלאפל
אונו וסט זה גם נורא כיף
אנחנו ממש אוהבים.
השועל החמקמק
טאקי
רמי
חתחתול
גילאי 4-6
זה משחק שיתופי- לכל אחד יש שחקן, וכולם צריכים לשתף פעולה כדי לצאת מהמדבר בחיים.
וגם טיקט טו רייד של אירופה, ראיתי שכבר המליצו.
ורק בקשר ל''סיכון'' - לדעתי זה משחק נוראי
ארוךךך ועם מלא חיילים פיצקים
אולי יש בנים שאוהבים את זה, אבל למבוגרים זה בלתי נסבל לדעתי...
שהילדים יכולים להתחיל לשחק במשחקי קופסה יותר בוגרים.
במיוחד כשחברה של הבת שלי מגיעה אליה.
אני לא רוצה להוסיף ימים בהם לא אהיה בבית עם הילדים רק להחליף את ה2 לילות של האישפוז אחרי הלידה בחדר פרטי בלי הפרעות של אחיות בלילה ואוכל נורמאלי. השאלה אם זה אפשרי? צריך אישור שיחרור מוקדם? אפשר לעשות את כל הבדיקות שעושים לתינוק כשנמצאים שם (משקל/צהבת/pku/שמיעה)?
זה מנותק לחלוטין מהבית חולים.
מסתבר שתצטרכי לחתום על סירוב אשפוז.
יש בהדסה כיום מחלקה ד' חדשה ומפנקת עם חדרים פרטיים, תתפללי שתצליחי לקבל שם חדר......
אני בניתי על זה אבל אז הבייבי היה צריך תמיכה נשימתית ואפילו ביות לא היה לי.....
(עכשיו נזכרת שגם במחלקה ד' לא כל המטפלות אחיות ותינוק שזקוק לניטור או בדיקה לא יכול להיות שם, בעז"ה שלא תצטרכו כלום)
שיהיה בשעה טובה, בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות
לגבי הבדיקות תארתי לעצמי שאין שם התכוונתי עד כמה זה מסובך לחזור למחלקה לבדיקות האלו המלונית קרובה למחלקה? מאפשרים בכלל לעשות אם הבדיקות אם השתחררתי?
בנוגע למחלקה הבנתי שיש משהו חדש כי אני הייתי לפני 4 שנים במחלקה ד' וזה לא היה חדרים פרטיים זה היה חדרים של 2 יותר פיציים מהחדרים במחלקה ג' (שם הייתי לפני 12 שנה אז בטח גם שם כבר השתנה) מקווה באמת שהתנאים השתפרו מאז.
של 2 אבל עם מלא מקום וכשאני הייתי יצא שברוב החדרים בעצם היתה רק מישהי אחת
והיה מעולה
ואי אפשר לחזור למחלקה לבדיקות, הם לא עושים שם בדיקות לתינוקות שכבר שוחררו.
אגב, לדעתי האוכל בהדסה מעולה...
אני הייתי במחלקה ד בחדר מהמם טבל של 2.
משקל וצהבת כן יש להם שם את המכשירים אבל זה לא קשור לבית חולים (נניח לא יכולים לתת בפניה או להזמין רופא במידת הצורך)
אם יש משקל וצהבת אז חסר לי רק הpku (אם הבדיקת שמיעה הראשונה יוצאת תקינה) אפשר לבקש להקדים את הבדיקה הזאת?
האמת שהכי מפריע לי בבית חולים זה אחיות שנכנסות באמצע הלילה + רעש של השכנה בחדר מרגישה שרק כשאני מגיעה הביתה אני משלימה שעות שינה (פחות קריטי לי אוכל למרות שאני בררנית ולא אוכלת יותר מידי בבית חולים).
הייתי בכמה בתי חולים, תמיד בוחרת ביות מלא, גם כדי לישון כמה שיותר טוב בלי שיעירו אותי.. וכל פעם התחרפנתי מהיציאה המוזרה הזו להעיר יולדת בשביל לחץ דם. הלווווו, מה הקטע?!?!
בפעם האחרונה הייתי במעייני הישועה. בביות. הייתי רוב הזמן בחדר לבד, מחלקה שקטהההה ונהניתי מזה שלא מעירים אותי סתם והם מבינים שיולדת צריכה לישון
לא מצליחה להבין את זה שמעירים יולדת, עד שמצליחים לישון טיפה באים למדוד לחץ דם וחום. או להביא משככי כאבים (איפה שילדתי לפחות זה היה ככה) כשלא ביקשתי. אז מה שעברו 6 שעות, למה להעיר?! חוסר הבנה בסיסי בחשיבות השינה בשביל ההתאוששות.
גם כשהייתי מאושפזת פעם מסיבה אחרת, הייתי במיון מ8 בערב, אחרי שהתישו אותי עם כל בדיקה אפשרית, ב1 בלילה סוף סוף העלו למחלקה, רציתי לישון בצורה נואשת, ואז נכנסת אחות ומתחילה לשאול גובה, משקל, אלרגיה לתרופות, כתובת, ביטוח ועוד מלא שאלות. למזלי בעלי היה איתי וענה לה בתוקף "ענינו על השאלות האלה כבר 5 פעמים היום לכל אחות/רופא חדש שפוגש אותנו. זה לא בעיה שלנו שאתם לא מסונכרנים ביניכם ואין לכם את המידע מסודר במחשב. עכשיו אשתי צריכה לישון, תצאו בבקשה ובבוקר נענה לכם על הכל".
להפתעתי היא יצאה וסוף סוף הצלחתי לעצום עיניים... והם חזרו בבוקר לסיים למלא את כל הטפסים.
במחלקה ג'
מאוד רציתי ד' ולא היה מקום
אבל דווקא היה ממש בסדר
מי שהייתה איתי בחדר שמרה על שקט כל הזמן
האחיות גם כשהגיעו לבדיקות אם ישנתי או הנקתי הלכו וחזרו מאוחר יותר
בדקו כשהייתי ערה
הבעיה יותר זה עם הבדיקות של הרופאים שעושים סבב רק בזמן מאוד ספציפי אבל זה בדר"כ בשעות היום
לגבי אוכל אל תצפי האוכל בהדסה הרבה יותר טוב והרבה יותר מפנק מאשר במלונית.
במלונית החדר אוכל משותף לכל מי ששוהה שם לא רק יולדות ובכלליות לא משהו.
אם לא השתנה יש תינוקיה קטנה עם אחות אחת לא נראה לי שמגיע לשם רופא או משהו.
זה בעיקר נחמד אם רוצים לילה נוסף לנוח בשקט
שבוע טוב,
מוזר לי לכתוב פה... הייתי פעילה לפני כמה זמן ומאז אני קוראת שקטה...
בקיצר- אני כבר כמה שנים עם התקן לא הורמונלי (נובה טי).
אני רגילה כבר שהוא מכביד קצת תא הדימום בוסת, אבל עכשיו אני כבר שבוע וחצי והדימום לא מפסיק!
כמובן לא ברמה של למלא את הפד, אבל כן ברמה של דימום...
מה יכול לגרום לזה? זה מתסכל שכ"כ הרבה זמן לוקח להיטהר...
אם זה נורמלי, ואם יש סיבה לזה...
בעלי אומר ללכת לרופאה, אבל לא נראה לי שזו סיבה מספקת ללכת לרופאה...
יכולות להיות גם השלכות של גיל ועוד.
לי היה דימום כזה של שבועיים וחצי כמעט( זה היה בתקופת הקורונה ובדיוק חליתי אז יש מצב שקשור) רופאת הנשים רשמה לי פירומלט נטר והדימום נגמר ב"ה. כשהתייעצתי עם רב כוא ביקש ממני לעולם לא להגיע למצב כזה אלא תמיד לפנות כדי לראות איך אפשר להקל ולטבול..
מקוווה שיעבור לך מהר.. ותפני ליועצת הלכה /רב וכו'..
להחליף התקן.
חוץ מזה- הייתי הולכת לרופאה כי יכול להיות שיש פצע/ציסטה/משהו אחר בלי קשור להתקן
והעיצות הרגילות להפסקת דימום.
נשמע לי דווקא הגיוני לבדוק את זה.
כדאי להתייעץ עם סמכות הלכתית
לפחות כשלי היה לפני כמה שנים נחיה היתה ללכת כל חצי שנה לאוחטראסאונד
ביקורת ראשונה כל חצי שנה ואח"כ כל שנה.
במקרה של שינוי דרסטי במשקל ללכת לביקורת נוספת
בלי פער בגובה.
היתה לי מעץ והיה יותר קשה לנייד אותה בחדר
והיתה גם מבד אבל זה לא קו אפס ואז בלילה יוצא קשה להרים.
יש משהו שהוא גם וגם?
אחרי שהורדתי חלק שמושחל (מין פוליגל כזה), לא היה מפרידים, והיא נהייתה באותו גובה.
היה מין פוליגל מושחל.
הוצאתי אותו ואז נפתח יותר טוב.
ואין חתיכת בד שמפריע
שאחפש לך את הקישור שלה?
מעץ עם גלגלים, עלה לי מחיר רגיל כמו בחנויות
אפשר לכוונן את הגובה שלה לפי הגובה של המיטה.
לצערי לא זוכרת את השם של העריסה😬
זאת מהמשנת יוסף
אבל לא חושבת שיותר קל לנייד אותה מאשר של עץ, בסוף הבסיס מתכת...
אבל היא מעולה
אשמח לשמוע אתכן
אני מוצאת את עצמי מסתבכת בסיטואציות של קידוש קהילתי או להכין עוגה ליולדת/מגויסת,
בגלל שלא נעים לי להכין סתם עוגה בחושה פשוטה, אני מרגישה שזה צריך להיות מספיק שווה ואז אני נתקעת....
לקידושים יצא לי להביא בעיקר עוגת שוקולד עם קרם וסוכריות ואז זה מרגיש לי גם פשוט וגם אטרקטיבי (למרות שמקווה שהורים לא מקללים אותי בלב על הלכלוך;),
ולמשפחות זה רק כשיש לי זמן וכוח להכין עוגיות יותר מושקעות.
בכללי מלחיץ אותי להביא אוכל לאחרים כי מי יודע איך יצא, למרות שאפיה זה בגדול דבר שאני טובה בו...
אשמח לשמוע מה מקובל להביא אצלכן,
מה תרגישו בנוח להביא או תשמחו לקבל
כדי לקבל איזו תחושה מה נורמלי ואולי רעיונות לעוד אפשרויות שיקלו עלי את החיים.
תודה
