אנחנו נלחמים בשביל הזכות ליישב את ארץ ישראל.

בסרט 'מנהיגות במלכוד' יש קטע שבו רואים את מועצת יש"ע מארגנת הפגנה מול חוות השיקמים (ביתו של אריק שרון) ובקטע פינחס ולרשטיין אומר למישהו בטלאפון "...מחר מול ביתו של הפריץ..." גם ראשי יש"ע שהם שיא הממלכתים ויפי הנפש הבינו אז שעם רודנים ופריצים יש ללכת בדרך הפחות נעימה הזו של הפגנה מול הבית... מה לעשות זה יותר אפקטיבי.
היום כשזמביש וולרשטיין מיתנהגים ממש כמו אותו פריץ ובלי טיפת בושה מאיימים על מישפחות שהפנימו ונאבקו במשך שבועיים בשביל כל עם ישראל. והמישפחות בבני אדם אמרו את זה "אלה לא הבתים הפרטיים שלנו זה המאבק של כל עם ישראל..." ואותם רודנים מאיימים עליהם שהם לא יספקו להם חשמל ויחריבו להם את היישוב וכל השיפלות הזאת היא לאחר שהם ניכשלו במאבק על גוש קטיף וביקשו מהם יפה לפנות את כס ההנהגה והם לא פינו אזי הדרך היחידה היא ללכת להפגנה מול ביתם של הפריצים. אפשר לינבוח וליצרוח ולישאול מה אשמה אישתו או ביתו של זה או של זה אבל עם רודנים יש דרך והפגנות הבית האלו הן הדרך. לכן לא נותר אלא לחזק את ידיהם/ן של המפגינים/ות שיצגו את כל עמ"י במחאה הדמוקרטית הזו כנגד דיקטטורה שילטונית ונאלחת.

נ.ב. אגב כל הדיון שנערך פה. כיום, אחרי הפרשיה של מועצת יש"ע בבני אדם גם אלה שמהפכין לזכות כבר אינם יכולים להיתעלם מהעובדה שלא רק היסמניקי"ם הם ביריוני ברק אלא לדאבוננו גם אנשי יש"ע על כל שלוחותיה וזרועותיה הם ביריוני ברק ומשרתים את אותו רצון לסילוק עמ"י מארצו. מה לעשות, זה כואב שצריך להאבק באנשים מתוכנו [ואת זה אני אומר גם על ההפגנות מול ביתם של שמני ותיבון שגם הם אחרי הכל יהודים...] אבל אם ניבחר בחרפה מפחד מלחמה נאלץ ליסבול את החרפה והמילחמה יחד ובשניהם אין תהילה גדולה....

נ.ב.נ. לדון לכף זכות זה נכון, זה חשוב, זה יפה וזה יהודי. אבל בשום אופן זה לא אומר להיות עיורים, ולהיתעלם משותפות של אנשים במעשי זדון מסוימים. והנאמר נכון לא רק לגבי הנ"ל...

יש שם ישיבה 24/7..

עליות מאורגנות המוניות, זה בדר"כ רק כשיש איזו סכנה גדולה שמסתמנת...