"אני לא מרגישה כלום כלפיך"

- טוב. שלום. להתראות.

מה כל כך קשה להגיד

זאת מציאות, למציאות הזאת יש שני פנים: כן או לא, יש כאלה שאנחנו מרגישים כלפיהם, ויש כאלה שלא, וזה בסדר גמור.

אם הבחור רודף אחריה, כנראה שהוא חשוב שיש סיכוי, ז"א שהוא מאמין שהיא מחוברת רגשית אליו, או יכולה להתחבר.

משפט אחד קטן, יסדר את המציאות, ויסדר לו את הראש.

לשגות בדמיונות (מצד הבחור), או לטפח דמיונות (מצד הבחורה), יותר גרוע מלהיות כנה (בוטה, עפ"ל) לרגע אחד

זה מה שאני הייתי רוצה לשמוע במקרה כזה (ולפעמים גם באמת רוצה, מאיזה מישהי אחת)

ה'מנגינה' היוצאת מתוך המילים היא לא מכבדת.

בנאדם שצריך להגיד לו משהו חשוב שאמור לשפיע על ההסתכלות שלו שווה חמש מילים, זהו?!

השקעה בדיבור מנומס, ברור, ועם קצת נפח מראה על נתינת כבוד לזולת. 

מסכים איתך שהמסר של הדברים צריך להיות המסר זה. אבל כדאי מאוד שיהיו גם עוד אלמנטים שיתנו כבוד למעמד.

כלומר: המילים צריכות להיות המילים הללו דווקא (אפשר להוסיף עוד שתים ושלוש מילים למשפט...), כי אין מה לעשות, המסר לא ברור בדרך אחרת. והמציאות הרבה פחות מכאיבה מן היחס האנושי.

אחר כך או לפני כן, אפשר ולעתים רצוי למרוח עליהן חמאה וגבינה, ולהיות הכי מנומס ונחמד שאפשר (בזה יש לי הרבה נסיון...)

ולזכור, שלפעמים זה אפילו פחות מכבד למרוח מלא מלא חמאה וגבינה. אם את\ה לא רוצ\ה אותי, אל תגרום לי להרגיש נזקק\ת על חשבונך.

כל עוד את המוסיף כמה מילים בין לבין ולפני ואחרי הכל בסדר

ממליץ לך לקרוא שוב את ההודעה שלך ולראות איך בתגובות אליה הבינו אותה.

נ.ב - אני חושב שהיא אפילו לא צריכה לתת הסברים. "לא רלוונטי" - באופן ברור חד משמעי מספיק (בכבוד כמובן) יכול להספיק בהחלט.

על הנ.ב.

לא רלוונטי היא אמירה כללית. מה לא רלוונטי? את חושבת שאין התאמה? אני חשוב שיש! ואולי עוד חודש-חודשיים תשני את דעתך? את חושב שאני לא טוב בשבילך? אני חושב שאני כן!

ועכשיו את האמת את האמת: יש לך רגשות כלפי או אין? כי אם יש אז את פשוט מסובבת את עצמך, קשה להשגה, מסבכת את עצמך, מונעת טוב. פשוט תגידי את זה, לעצמך, לי, רם וצלול.

הובנתי?

מי שלא הבין את דבריי, לדעתי לא מבין את הסיטואציה בה עומד הבחור ההוא, ולכן פה היה יותר חשוב לי להעביר את המסר החד-משמעי לשואלת (שמן הסתם הבינה אותי היטב) מאשר למצוא חן בעיניהם של המגיבים הנכבדים. 

אבל קיבלתי. "תֵחַת גערה וגו'".

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.