פורום בישול ומתכונים

כלומר הדגמה, אז למעשה זה היה רציני ולא רציני בו זמנית.

התשובה במילים היא: להשתחרר ולקחת דברים בקלילות, ואם אפשר גם בהומור.

(יש כמה סוגים ורבדים של שמחה, ולכל אחד מתכון שונה.

אבל התייחסתי לרובד הזה של מעבר מעצבות/דכדוך לשמחה בסיסית)

הרצינות בפרקטיקה לאו דווקא תלויה בשאלה עד כמה קשה אתה לוקח את המצב, לפעמים אפילו להפך - כשאתה לוקח קשה מדי אתה עלול להיכנס לשיתוק.

אני מדבר על המישור הנפשי - לקחת בקלות ולא בקושי גם אם הנושא רציני ומחייב התייחסות רצינית במישור הפרקטי, וכן - גם הכנסת הקושי המסוים לפרופורציה נכונה.

[מצד שני חשוב גם לתת ביטוי לקושי - לא להתעלם ממנו ולהדחיק אותו כדי לשמוח, זה לא נכון וזה גם לא באמת עובד. ולהפך - דווקא כשנותנים לו את המקום אז אפשר לשחרר ולעבור הלאה, במקום לפחד לשחרר אותו ואז הוא נשאר תמיד ברקע או שלא ברקע...] 

לפעמים כשאנחנו בתוך קושי מסוים (או כמה...) אנחנו מרגישים כאילו אם זה המצב אז כלום לא שווה לנו או שווה פחות, זה משפיע על כל האווירה הנפשית שלנו - גם מעבר לתחום ולמיקום של הקושי הספציפי עצמו. אבל לרוב התחושה הזו היא מעין פריקת תסכול של הנפש ולא תחושה פנימית ואמיתית. 

אז מה שצריך לעשות זה לבודד ולהתייחס לנקודות הקושי בפני עצמן, להכניס אותן לפרופורציה, לקחת בקלילות ולראות איך מתמודדים איתן, ולא להסתכל עליהן כדבר מרכזי שמשליך על הכלל. כאן הבחירה.

להשתדל לראות את הנקודה המאירה שבכל דבר, להתמלא בסיפוק בעקבות כך

ולהמשיך להיות מאושרת.

נקודה היא קטנה, אז אל תחפשו כדורי אש, הקטנות האלה יכולים לשנות מצב רוח ברגע!

וזו בחירה שלנו, בעיקר.

לקבל דוגמא? בשמחה.

אפילו הדבר הכי זניח כמו- הספקתי בשניה את האוטובוס...

נהניתי באיזו סיטואציה לא שגרתית

למה היא קטנה? כי אין לה כ"כ משמעות והיא לא תופסת הרבה מקום ביום שלנו, היא משהו שקורה על הדרך ויכולתי לא להתייחס אליה בככל ואני בחרתי להתייחס אליה ולשמוח!

דוגמאות הפוכות לנקודות גדולות- חתונה/ כל שמחה משפחתית אחרת, יום הולדת, הולדת ילד/ אח/ אחיין וכו' שאלו דברים שמחוץ לשגרה הרגילה...
 

אבל עדיין קשה לי עם ההגדרות.

בד"כ אני משתדל לרדת לעומקם של הדברים ולראות את הדברים בצורה הכי פשוטה.

אקשה עליך מה שעולה לי בקוראי את דבריך.

1. "משהו שקורה על הדרך" - כאשר דברת על האוטובוס. "דברים שמחוץ לשגרה הרגילה" כאשר דברת על חתונה וכו'.

האם חתונה היא לא חלק משגרה (כלומר, לא שלך, של מישהו אחר) השגרה הזאת לא צפויה מראש כמו שלפספס את האוטובוס זה משהו שלא צפוי מראש. 

אם ככה, שגרה לא חייבת להיות משהו צפוי, קורה שמפספים אוטובוס וזה חלק מבחיים בדיוק כמו למצוא את עצמך הולך לחתונה או בר מצוה. 

ולכן, מה שמשפיע על הדבר אם הוא קטן או גדול זה "אני בחרתי לתת לזה משמעות ולשמוח" - ויכול להיות בדיוק באותה מידה חתונה שאני לא מייחס לה משמעות לעומת להספיק את האוטובוס.

האם הובנתי?

אשמח לשמוע את תגובתך!

קודם כל- אני בת

אההממ.. אתה צודק כי הדוגמאות שלי קצת בלבלו, זה לגטימי לגביי יותר מאשר לכל אחד אחר, כי אני בשגרה שלי מפספסת אוטובוסים, כי אני חיה באוטובוסים, אז זה קורה לי די הרבה...

חתונה זה בכל זאת לא משהו שקורה יומיום, של משהו קרוב אני מתכוונת...

בכללי הבנת מה הכוונה שלי?

למצוא נקודות אור בחיים ולהפיק מהם תועלת הרבה יותר גדולה ממה שהם באמת, "לשעות סיפור" מהן.

כמו שאנחנו אלופים בלעשות סיפור כשכואב לנו, וכו'... (אולי לא כולם אבל אני מתכוונת לאלה שכן.)

ולא אומרת שהיא קלה בכלל.

צריך לנסות פעם ופעמיים, עד שזה יהפוך לחלק ממנו, לשמוח מדברים קטנים זה הישג גדול למי ששמחה לא באה לו ברגע.

זה נשמע פנטזיה, חייבת לומר שגם לי בהתחלה,

אבל תכלס- לכל דבר שקורה יש לנו את הבחירה איך להסתכל על זה.

שוב- זה קשה! אבל פעם-פעמיים שוברים תראש ואח"כ זה בטבעי...

יש כ'כ הרבה דברים שמחים , דברים טובים שאפשר לשמוח מהם

יש הרבה יותא טוב מכל דבר אחר

אני יודעת שזה הדבר הכי מטומטם להגיד

אבל מי יודע?

אולי אני באמת מטומטמת

עדיף להיות משוגע שמח מנורמלי עצוב

אני חושבת שבשביל להיות שמח זה די מתבקש להיות קצת משוגע, אז עוף על זה

לא להסיר אחריות לגמרי

אבל כן קצת

קצת יותר להשתחרר, הרעיון של להיות  משוגע זה לא לחשוב על איך מסתכלים עלייך,

מי החליט מה זה משוגע? משוגע זה ההפך מנורמלי, אם כל העולם עצובים ואתה שמח זה נקרא להיות משוגע, אתה מבין? זה מושג מאד אינדוודואלי

לא חייב להיות במובן של מסיר אחריות לגמרי, אוף זה מסובכך להסביר את זה

מקווה שהבנת

אני פשוט בוחרת להיות שמחה

לא להתמודד לא עושה אותי שמחה

העיקר לקחת הכל (כמעט) בקלות

תחושת משמעות - שמייצרת שמחה, ודאגה לצרכים בסיסיים - שחסרונם מעכב שמחה.

משמעות: לעשות משהו בחיים: ללמוד תורה, לקיים מצוות, חסד, לגדל משפחה, לעבוד במקצוע שתורם לעולם. 

דאגה לצרכים בסיסיים: לאכול טוב, לישון טוב, לדאוג להיגיינה, טמפרטורה נאותה, קצת חברה...

שמה שעוזר לשמחה זה להודות,

על כל דבר להגיד תודה.

יש בזה משהו מאוד עמוק,

אף אחד לא חייב לך כלום וברגע שאתה מעריך אז אתה לומד להיות שמח כמעט בכל דבר. 

איך מתגברים על דיכאון? - קהילת חולים ומשפחותיהם

ספקות וחוסר שליטה מטרידים את שלוותי.

לא יודעת אם מתכון אבל לי הוא עוזר מאוד..

המ,להעמיק בידיעה שהשם יתברך הוא תכלית הטוב.כולו טוב ולכן לא יכול לרדת שום דבר רע מלמעלה.

וזה אימון...והוא עובד מעולה.

פרק כ"ו בתניא,וי"א,מדברים על מעלת השמחה ואיך מגיעים לשמחה אמיתית.

בהצלחה לכולנו!

לא רוצה להטעות.

אבל שאלה מעניינת.

המשמחים!

יש לנו נטיה להתבוסס במחשבות על אירועים שליליים שקרו, 

אבל אפשר במקום זה להתעסק ולחפור במחשבה על האירועים המשמחים שקרו לנו,

(מה קרה שם בדיוק, מי גרם לטוב הזה, מה זה אומר עליו ועלי, מה זה עשה לי, איך אני אמשיך את הטוב הזה...)

כי רוב האירועים הדברים שקורים לנו הם לא שליליים, אבל המעט השלילי מקבל נפח וצובע לנו את היום בשחור.

זו עבודה וזה לא מה שבא לנו באופן אוטומטי, אבל המאמץ כדאי.

או, לפחות, זה הדבר היחיד שיוצר אצלם עניין

שלא מארגנים את עצמם כ"אדם עם הגדרה עצמית ועם דרך חיים מסודרת"

אנשים כאלה, לצערנו הם מוצאים עניין יותר בלבנות חיים לא מסודרים ולא מאורגנים, פשוט לפי המזדמן. בדרך הטבע, מי שעושה את זה, נכנס למצבים לא נעימים ולא פשוטים מול אנשים אחרים. כשזה קורה בעולם שבחוץ, לא באינטרנט, אז זה קורה בדרכים של מעשים אסורים או מוזרים. כשזה קורה באינטרנט - שוב - זה קורה בצורה אסורה או מוזרה. כשמישהו פועל באינטרנט בצורה כזאת - אומרים שהוא מטריל. ככל שההתנהגות הזאת נהיית יותר שיטתית - כך ההטרלה הופכת להיות יותר מוקד של עניין בחיי תרבות הפנאי של המטריל, ומשהו שהמטריל מחשיב לדבר כביכול חשוב בחייו. לכן טרולים ממש נהנים ממעשיהם, והם מוצאים מזה הנאה רבה, וזה בשבילם שמחה גדולה. 

אם זה מונע דיכאון זה עוזר לשמוח

מהי שמחה בשבילך ואיך את מגיעה אליה.

אני לא שואל בשביל עצמי.

עייני:

בעקבות השרשור על השמחה - צעירים מעל עשרים

שרשור אחרון ולא סופי - צעירים מעל עשרים

כל חברה מחשבת אחרת את הסיכון שלה, בהתאם לנתוני הרכב ובהתאם לנתוני הנהג.

יכול להיות שאתה צעיר ואני לא, שאין לך עבר ביטוחי נקי ולאחרים יש, שהג'יפון שלך שונה משל אחרים...

אם הייתה חברת ביטוח אחת שהיא הייתה הכי זולה לכולם, האחרות היו פושטות רגל.

מניסיון אישי:

תבדוק בכל החברות הישירות, שזה ליברה, ביטוח ישיר, AIG, wesure. בנוסף תנסה באתר וובי שמכסה בעצם כמעט את כל שאר החברות.

לפעמים ההבדלים באמת מגיעים לאלפי שקלים, אבל אם אין לך עבר ביטוחי נקי 3 שנים לפחות אז באמת לא תקבל הצעות זולות...

תבדוק אם זה צד ג' שכולל גניבה. יכול להסביר את המחיר

ותעשה השוואת מחירים

במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.

ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.

קוראים לזה נס.

טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬

ניסים.

פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.

לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.

1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.

בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.

ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!

2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...

3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...

4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)

סימנים מחפשים בשבת.

כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.

אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים

"אם תלכו איתי בקרי אלך איתכם בחמת קרי"

פירוש שלמדתי שאומר אם אדם אומר מקרה כשה' מסמן לו דברים אזהוא מגיע למצב שצריך ללכת איתו בחמת קרי (לא ברמזים קטנים)

אנחנו יהודים מאמינים בהשגחה ומאמינים בקב"ה

לא אומרת להפוך עכשיו כל דבר אב ל לעיתים מסמנים לנו משמים

נסעתי באזור שעה וחצי למקום ואחרי 2 שניות שהיינו שם היה לי תחושה עזה של לרצות לחזור בחזרה .. ברמה ש רגליים לקחו אותי משם

ואני אומרת לחברה בואי בואי נחזור עכשיו והיא אומרת לי למה? ואני לא יודעת להגיד לה

חזרנו נגד ההגיון איך שעלינו ויצאנו משם באוטובוס מכיוון השני מלא משטרות ...והבנו שאין דבר כזה סתם תחושה היה פיגוע מאוד קשוח שם וניצלנו ב" ה

עוד אירוע ..

בחור מאוד מוזר פנה אלי ואיך שהוא פנה ברחתי ממנו חשבתי שזהו נגמר אבל אז קלטתי ש

שחברות שלי מדברות איתו אני התעצבנתי שהן מדברות איתו ידעתי שיש לו כוונות לא טובות .

בדיעבד הבחור הזה מטריד סידרתי ..

וזהו לא באלי להמשיך את הסיפור

אבל ה' שומר

עוד סיפור אבל מטורף

ממש דאגתי שלא אספיק לעשות משהו חשוב לחברה שלי שהיתה כלה ואז נזכרתי בשיעור ששמעתי שמי שרוצה לעשות מצווה ה' יעזור לו אז מדאגה וחרדה ובכי לרוגע מטורף .. גם לא היו אוטובוסים ולא היה כלום

וה' באמת עזר משהו מפחיד נגד ההגיון ברמה שאנשים שהיו שם אמרו מה לעזאזל.. קיצר סיפור אישי מטורף ועד היום אני מזכירה לעצמי את הסיפור הזה שאם אתה מאמין במאה אחוז ה' לא שוכח והוא מייצר לך באותו רגע ישועה מטורפת

לפני שנים רבות הייתי צריך להגיע לצפת לאירוע מסוים.

חברים שלי יצאו עם רכב מהמרכז, ואני חיכיתי להם בכביש 4 בתחנות האוטובוס שליד אוניברסיטת בר אילן.

בזמן שחיכיתי שיבואו עם הרכב, ניגשה אלי צעירה יהודיה שאינה ישראלית, ושאלה אותי באנגלית אם אני יודע איזה אוטובוס מגיע לצפת.

כמובן שהיא לא הייתה צריכה לעלות על אף אוטובוס 😏

ובפינה של החדרון ישבו שני חב'רה, היתה לי איזה תחושה לא טובה בבטן, אמרתי להם - לכו. אחרי חצי דקה הארון נפל על איפה שהם ישבו...

כאילו חצי דקה ממש הם שמעו את ה"בום" של הנפילה...

שהייתי נערה התנפץ לי על הראש דלת זכוכית ענקית ויצאתי רק עם פצע ביד..אין הסבר הגיוני

לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.

מה אני אגיד לך:

מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.

לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.

ככה אני רואה את זה.

כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.

גם דוסים, תתפלא.

ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.

אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.

אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.

הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר

אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?

ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע

בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות

ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?

פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.

לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות

מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.

וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?

אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה

אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.

• תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.

• לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.

• קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.

ולא למדת.

אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.

• עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?

• למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?

• כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?

ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.

הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.

ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).

Attack When the World Is Not Watching? US News and the Israeli-Palestinian Conflict | Journal of Political Economy: Vol 126, No 3

או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...

ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".

וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.

אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.

לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.

זו דרך טובה לוודא שרואים אותך ואתה יכול לחצות בבטיחות.

יכול להיות שאנשים עם חשש לחצות את הכביש מגזימים עם זה קצת יותר מהנצרך.

להסתכל על הנהג כשאתה חוצה

יש דברים שעדיף להשאיר אותם לא ידועים עד הסוף

אין חובה לפגוע בנפש, וכל אחד מכיר את הנפש שלו ויודע כמה יכול להכיל

לא זוכר מי כרגע מחילה

שאמר שמראות אסורים כוללים בקטגוריה גם מראות קשים של שפיכות דמים. זה מזיק לנפש. בייחוד כשזה מהעם שלך.. כשאני ראיתי את מה שראיתי הרגשתי כאילו במובן מסוים אנסו אותי וחיללו אצ כבודי. יודע שזה דוגמא רדיקלית אבל זה הדבר ההכי קרוב להרגשה הזאת. זה עשה לי כל כך רע שנכנסתי לדיכאון למשך חודש לא עבדתי לא יצאתי מהבית לא שמעתי מוזיקה לא צחקתי בקושי אכלתי.

אבל אחר כך למרות הכל חייבים לבחור בחיים

אגב איך נחשפת לסרט הזוועות?

מן סוג של מזוכיזם כזה. לא ראיתי ואיני מתכוונת לראות, בעז"ה. יש מספיק מועקות ומתח,

לשם מה להוסיף זוועות?

שמוביל אל הסרטון.

מיליוני צפיות, גם מאיראן ו"פלסטין": נתוני "אתר הזוועות" - אחרי נאום נתניהו באו"ם

ואוו היה מדהים ועוצמתי... ממליצה

ובבוקר פחות יש מה לעשות😒 אממ ללמוד קצת.. אולי ללכת שוב לכותל לסוף הצום 

לפעמים שיעורים על אגדות החורבן

לפעמים מגילת איכה וספר איוב עם פרשנים

לפעמים שנ"צ ארוך

לפעמים שיטוט בפורומים וברשתות

אשתדל לנסוע לכותל בל"נ.

בזמנו היו כמו מעגלי למידה מאולתרים באגדות החורבן וכו'. כך עד הבוקר. ותיקין

ואז חוזרים הביתה לשינה עד כמה שעות לפני הסוף הצום.

כיום יש ילדים קטנים על הראש. זה ממלא את היום

מגילת איכה, קינות.

קוראת ספרים על חורבן הבית

ספרים על השואה/ גירוש גם באים בטוב

אפשר עם התרגום גם, או עם מפרשים.

קוראים את החצי הראשון של ספר ירמיה מלבד נבואות הנחמה, ונבואות פורענות ביחזקאל ותרי עשר.

קוראים בלופים א. מזמורים עד, עט, פח, ו- קלז בתהלים.

עושים חשבון נפש, מנסים לבכות, אם מצליחים - נהדר, לא מצליחים - בוכים בלב על כך שאנחנו כל כך רחוקים ממקדש, נבואה, והשראת שכינה שאפילו לבכות על היעדרם לא מסוגלים.

ובסוף היום, מתבטסים על כך שלא עמדנו במצופה מאיתנו מבחינת עבודת ה' המיוחדת של יום מרומם ונורא זה.

סליחה על הרוח הקודר של הדברים.

שבת מלאה בשמחה לכולם!

סיבוב שערים אחרי שחרית,

ואז שינה עד מנחה וצאת הצום.

הייתי מעלה לפה כמו כל שנה אוסף של סרטים מתקופת גירוש גוש קטיף.

קראנו לזה פה בערוץ 'ספיישל תשעה באב'.

רשימת שינדלר

ספר ירמיהו

לא לצאת מהדירה ולבכות תחיים על החורבן ועל החורבן הפרטי שלי

גמרת לבכות?

German concentration camps factual survey

חד־משמעית הדבר הכי מזוויע ומטורף שראיתי בחיים. היו לי סיוטים.

ראיתי את "האזור האפור" שהוא מטורף דיו, אבל זה פשוט... משהו. כאילו, יש לי לב חזק והכל, אבל וואו.

אם כן, למה המזוכיזם הזה.

אם לא, סרטים מבויימים על השואה, בעיני הם כלעג לרש;

אין סרט שיכול לחקות את זה.

זה סרט שהכינו מיד לאחר שחרור המחנות אך לא סיימו לערוך אותו, ובגלל כל־מיני סיבות גנזו את הפילם, ורק אחרי 70 שנה קבוצה של אוצרים ומומחים ערכו אותו וסידרו אותו לסרט.

לא מזוכיזם, פשוט להבין מה בדיוק היה.