(לא לוקח אחריות, זיכרו שאי אפשר להתווכח עם כאב)
בתהליך השידוכים. תהליך ההתבגרות לקראת חיפוש בת זוג.
לפעמים הזיווג מתעכב.
בנפש יש משהוא שלא רוצה אשה. שלא מחפש אשה. שלא מבין מה לא בסדר עכשיו. שאני צריך בחורה.
אני לא בקטע שלה, היא לא בקטע שלי. שחררו אל תסממו אותי אל תזמינו לי תזמורת רועשת. ואל תקפצו סביבי בחתונה, עם חיוך של אני שמח בשבילך. כדי לנסות לשמח אותי. זה לא יעבוד.
אני רוצה חתונה של אגואיסטים של אנשים שקצת התבגרו והבינו מה הם מחפשים. ודואגים לעצמם.
וכשחבר טוב מוצא אז הם שמחים בשבילו.
לימודים אני מבין אמרתם אם אני לא ילמד לא יהיה לי עבודה.
אם לא יהיה לי עבודה מה אני יאכל.
הבנתי.
אבל מה נפלתם עלי עכשיו שאני צריך למצוא בחורה. מה הקשר,
מה נפל לכם שאני גבר יחיה עם אשה.
שנאתם את צורת החיים הזאת.
אז עיגנתם את זה בפרו ורבו.
עבדתי קשה כמו שאמרתם כדי שיהיה לי עבודה,
ועבדתי קשה בישיבה להיות תלמיד חכם. וכו', ולהיות אברך ולא בעלבוס.
עכשיו אני צריך גם להוליד ילדים.
אתם אומרים מה נבראת רק בשביל עצמך?
אז בשביל זה עכשיו אתה צריך למצוא מישהיא שתשחק את המשחק, ואתה צריך למצוא בחורה מתאימה והכל.
ואתם מוסיפים תדע לך בעוימק אדם צריך לאהוב את אשתו.
חברה שחררו אותי מכבלי דמיונכם.
ומאהבה נכזבה.
זה שסתם אני רוצה סטודיו עם בת זה לא צורה בשבילכם.
אבל עם ילדים עם בלאגאן עם מישהוא שמסתיר את העניינים. זה בסדר בשבילכם. הכל רישמי.
אין אהבה בלילה. אין סוד. אין קסם.
'כן אישתי הלכה להביא את הילדים לגן'
מסתירים את עולם הסוד על ידי עולם הרעש והמעשה.
טוב אני מבין אותכם זה באמת נכון.
יש בזה יותר מדאי בלהיות לבד איש ואשה כל הזמן. זה יותר מדאי צנוע.
זה גם לא יכול להחזיק מעמד חייב לעשות משהוא ביחד. כדי שהאהבה תתעורר מדי פעם.
טוב אני מבין אותכם.
אז באמת צריך לעשות משהוא ביחד.
אבל מה נפלתם על לגדל ילדים.
אבל רגע אני רוצה לשאול אותכם משהוא
מה נפלתם בכלל על הקטע שאני צריך להיות חבר של בחורה עכשיו.
אתה אבא אין לך הרבה חברים נכון?. אתה עצבני והכל. וסתם ככה אתה ממורמר על החיים.
ופתאום אתה אומר לי שאני צריך לאהוב בחורה.
בא נאהב את החברה. את החיים. את העבודה.
ואחר כך. נחפש שותף לא כך?
חכמים אמרו שאשה זה כמו אבידה.
זאת אומרת שאתה חייב להרגיש שאיבדת משהוא שחסר לך משהוא. לא מתחתנים סתם כך.
מתחתנים כשיש לך הרגשה של 'שלי' שיש לך עולם שלך. שלא מוכתב לך.
זכרונות שלך. דברים מהעבר שאתה מעכל. כי דבר שהוא חלק ממך מעכלים אותו.
ואז גם נוצר חשק לאשה.
מיסכנים הבחורים הרווקים.
שנפגשים ונפגשים. כי הם מצריכים את עצמם לאהוב. ובתמימותם מחפשים בחורות עם מעלות טובות והכל.
ובאמת מתעוררת אהבתם. פה ושם.
אבל זו אהבה של להרוויח, אהבה של איזה כיף אם מישהוא יאהב אותי. אהבה שתלויה באחרים בלבד.
הם מנסים לאהוב, לגרד את האהבה לבדוק האם היא קימת. מנסים להיזכר באהבה אמיתית שהם מרגישים שאי שם ישנה.
אך לעצמם לא לקחו דבר מעולם. לא דרשו.
הקשיבו לכללים למדו כשצריך. ואף היו בחורים מצטיינים.
אמרו להם אנו נזון אותכם. ניתן לכם מקום מגורים. נכבד אותכם. ונחתן אותכם. אפילו ראש הישיבה יבוא לכבד אותכם לברכא אחריתא.
אמרו חז"ל "טוב לאדם קב שלו מתשעה קבין של חבירו"
אין להם עולם משלהם, ולא בעטו אף פעם בהוריהם. עדיין סמוכים על שולחן הוריהם. ואת הרגשת ה'שלי' ה'אני' לא הרגישו מעולם.
(על כל יעזוב איש את אביו ואת אמו והלך ודבר באשתו).
תמיד הם תלויים באחרים. ומלאים בספקות. כי אין להם הרגשה מבפנים. למלחמה מעולם לא יצאו. עוז וגבורה. מאן דכר שמיה. למילה גסה תחשב.
למה שיהיה בא להם להתחתן. למה למה.
אין הם יכולים להתיחד בשקט ובצנעה. ליצור מרחב פרטיות. מרחב שייכות.
אנא אלהי הרוחות אלהי מחשבות הושיעה נא. בחורים שתקועים בתוך קהילות. בתוך משפחות.
האר אורך אור חכמתך עוזך
בלבבות מדוכאות.
בפנים חתומות. תמימות. סתומות. גאות.
