ההורים שלי התגרשו לפני 7 שנים, כשהייתי בכיתה ה-ו.
בהתחלה לא סיפרתי לאף חברה, עד שלאט-לאט כל הכיתה ידעה.
היום זה כבר לא מפריע לי שידעו. פה הבעיה.
הבעיה היא שלאחרונה אני מוצאת את עצמי מספרת לכל אחד שהרגע פגשתי את כל סיפור החיים שלי כמעט, ולא רק שההורים גרושים, אלא גם חלק גדול מהבעיות המשפחתיות אצלנו, והשגעונות של כל אחד מהמשפחה.
מצד אחד, אני לא אמורה להתבייש, וזה לא דבר רע לספר לחברות, אבל כשאני רק פוגשת מישהי ואני כבר מפילה עליה את כל זה, זה נראה לי קצת לא טוב, ואפילו קצת חולני.
מה דעתכם? למי כדאי לספר וכמה?
(ואציין גם שאני יוצאת בעז"ה לש"ל עוד שבוע, ז"א בנות חדשות, ולא הכיתה שלי שכבר מכירות, ובכ"ז חלק כבר מכירות את כל הסיפור...)
בהתחלה לא סיפרתי לאף חברה, עד שלאט-לאט כל הכיתה ידעה.
היום זה כבר לא מפריע לי שידעו. פה הבעיה.
הבעיה היא שלאחרונה אני מוצאת את עצמי מספרת לכל אחד שהרגע פגשתי את כל סיפור החיים שלי כמעט, ולא רק שההורים גרושים, אלא גם חלק גדול מהבעיות המשפחתיות אצלנו, והשגעונות של כל אחד מהמשפחה.
מצד אחד, אני לא אמורה להתבייש, וזה לא דבר רע לספר לחברות, אבל כשאני רק פוגשת מישהי ואני כבר מפילה עליה את כל זה, זה נראה לי קצת לא טוב, ואפילו קצת חולני.
מה דעתכם? למי כדאי לספר וכמה?
(ואציין גם שאני יוצאת בעז"ה לש"ל עוד שבוע, ז"א בנות חדשות, ולא הכיתה שלי שכבר מכירות, ובכ"ז חלק כבר מכירות את כל הסיפור...)
] אז באיזשו שלב או שואל 'לא הבנתי איפה את גרה? כאן או שם?' ואז, כשבאה השאלה הזאת ממנו- אני אומרת 'ההורים גרושיםן זה כאן וזה שם..'
