לא רוצה לפרט מדי מחשש לזיהוי, אבל כבר תקופה ארוכה מישהי מהמשפחה שלו התנהגה אלי בצורה מאוד לא יפה, מאוד. שוב בלי לתאר דברים, אבל זה דבל בהתעללות נפשית.
עכשיו חזרתי לעבוד אחרי לידה (היא קשורה גם למקום עבודה שלי איכשהו) והרגשץי שאני נופלת לדכאון, ממש.
הרגשתי שאני מושכת את עצמי החוצה בכוח ושעוד רגע כבר לא נשאר לי כוח.
בעלי כל הזמן ניסה להצדיק אותה ואת ההתנגהות שלה, למצוא איפה אפשר לדון אותה לכף זכות...
הרגשתי שאני לא מסוגלת יותר והחלטתי לפוצץ את העניין, הזמנתי אותה ואת בעלה לשיחה, איתי ועם בעלי. פתחתי הכל, תארתי איך אני מרגישה (יצאתי מגדרי, השתדלתי לא לבוא מהמקום המאשים אלא המתאר רגש).
היתה שיחה הזויה, היא ובעלה טרחו להסביר לי למה זה מגיע לי, דברים הזויים (לא דברים שקשורים אלי, אלא שקשורים לחיים האישיים שלהם ובגלל זה זה מגיע לי! שוב לא רוצה לתאר מדי...).
בעלי כל השיחה ישב בשקט, לא פתח פה לנסות להגן, להסביר ף, כלום. במקרה הגרוע היה מקום אחד שאפילו הסכים איתם!
אחרי השיחה הם הלכו ופתחו הכל מול כל המשפחה המורחבת, ושישו ושמחו
בסדר, אני הבנתי עם מי יש לי עסק בצורה סופית, אז אני אנתק קשר. השפיות שלי שווה יותר מקשר עם המשפחה של בעלי.
אבל הרכבה שלי מול בעלי, אי אפשר לתאר.
ניסתי לדבר איתו על זה והוא חא מבין מה אני רוצה ממנו.
אני מרגישה שכל הקשר שהיה לי איתו נעלם. כבר עברה שבוע מהשיחה ההיא, ואני מרגישה שאני חיה ליד גבר זר ;(
(אנחנו נשואים כבר כמה שנים בזוגיות מצויינת, הוא היה בעל מושלם בכל התחומים, אולי בגלל זה האכזבה גדולה הרבה יותר... אגב הרעיון לשיחה ההיא היתה ביחד איתו, הוא לא התנגד אליה או משהו).
יש מה לעשות? אפשר לשקם אמון?
עכשיו חזרתי לעבוד אחרי לידה (היא קשורה גם למקום עבודה שלי איכשהו) והרגשץי שאני נופלת לדכאון, ממש.
הרגשתי שאני מושכת את עצמי החוצה בכוח ושעוד רגע כבר לא נשאר לי כוח.
בעלי כל הזמן ניסה להצדיק אותה ואת ההתנגהות שלה, למצוא איפה אפשר לדון אותה לכף זכות...
הרגשתי שאני לא מסוגלת יותר והחלטתי לפוצץ את העניין, הזמנתי אותה ואת בעלה לשיחה, איתי ועם בעלי. פתחתי הכל, תארתי איך אני מרגישה (יצאתי מגדרי, השתדלתי לא לבוא מהמקום המאשים אלא המתאר רגש).
היתה שיחה הזויה, היא ובעלה טרחו להסביר לי למה זה מגיע לי, דברים הזויים (לא דברים שקשורים אלי, אלא שקשורים לחיים האישיים שלהם ובגלל זה זה מגיע לי! שוב לא רוצה לתאר מדי...).
בעלי כל השיחה ישב בשקט, לא פתח פה לנסות להגן, להסביר ף, כלום. במקרה הגרוע היה מקום אחד שאפילו הסכים איתם!
אחרי השיחה הם הלכו ופתחו הכל מול כל המשפחה המורחבת, ושישו ושמחו
בסדר, אני הבנתי עם מי יש לי עסק בצורה סופית, אז אני אנתק קשר. השפיות שלי שווה יותר מקשר עם המשפחה של בעלי.
אבל הרכבה שלי מול בעלי, אי אפשר לתאר.
ניסתי לדבר איתו על זה והוא חא מבין מה אני רוצה ממנו.
אני מרגישה שכל הקשר שהיה לי איתו נעלם. כבר עברה שבוע מהשיחה ההיא, ואני מרגישה שאני חיה ליד גבר זר ;(
(אנחנו נשואים כבר כמה שנים בזוגיות מצויינת, הוא היה בעל מושלם בכל התחומים, אולי בגלל זה האכזבה גדולה הרבה יותר... אגב הרעיון לשיחה ההיא היתה ביחד איתו, הוא לא התנגד אליה או משהו).
יש מה לעשות? אפשר לשקם אמון?
