אם סה"כ טוב ביחד ויש עתיד ברור משותף ואין רכבת הרים רגשית-זוגית, אז כנראה הנישואים יציבים.
גם אם יש קשיים, אך יש תהליך והתקדמות ועבודה משותפת שבונה אמון בקשר ובטחון היכולת להביא ילד למערכת הזו - אז הנישואים יציבים.
אבל אם לא טוב, ולא ברור לאן הדברים ילכו, ואין שיתוף פעולה, ואין שיתוף רגשי, ואין תהליך זוגי מבוסס, ואין הסכמה בנוגע לסוגיות יסודיות ומהותיות בנישואין - כנראה הנישואים לא יציבים.
חוששתני, שעוד לא חוויתם בכלל יציבות
כל מה שאתם מכירים זה רכבת הרים של זוגיות
(כמו, אגב, רוב הזוגות בשנה הראשונה...)
וכאן השאלה - האם יש לך אמון בה ובתהליך שאתם עוברים
אמון שתצליחו לצלוח את רכבת ההרים ולהגיע אל המנוחה והנחלה?
האם יש לך אמון שתצליחו בתהליך גם בזמן הריון - על בחילותיו, מתחיו, חוסר החשק הקטלני שהוא יכול להביא, עייפות, כבדות, ולקינוח לידה ותינוק שמתעורר כל 3 שעות? (הריון יכול להיות גם קליל וכיף, אבל קח בחשבון שלרוב יש תופעות לוואי... חלקן הגדול משפיע לרעה מאוד על אישות)
לפי מה שאתה מתאר, מידת המוטיבציה של אשתך לתהליך עוד ממש נמוכה. יש כנראה הרבה חששות והימנעות, זה לא ששניכם הולכים באש ובמים לפתור ביחד את נושא השפיות בחיי האישות מתוך הבנה בחשיבותו ומוכנות להפתח ולעבור תהליך משמעותי ורגיש.....
לכו עם הטוב שכן יש לכם ביחד, ותעצימו אותו.
לא חושבת שתפסידו מעוד פרק זמן ביחד ללא ילדים. כנראה רק תרוויחו פרק זמן משמעותי של בניה איכותית שתאפשר לכם עוד שנים ארוכות של פוריות והורות בשמחה ובנעימים.