את לא עושה לרב טובה שהוא בא.

אם זה לא בא לך בטוב הפרדה-אל תעשי

הם לא יבואו

והכל בסדר.

אם לא טוב לי אצל מישהו אני לא אבוא, כדי לא להעניש לא אותי ולא את הצד השני.

נכון שמאכילים את התינוק ויש הדרכה מהירה מהמוהל אבל הם נרדמים מהר מאוד אחרי זה

ואפשר לשבת ולאכול עם כולם

גם ככה זה אירוע מצומצם ורוב האנשים עסוקים ולא מגיעים סתם ככה באמצע היום, באמת לא מבינה למה סתם לפצל משפחות

אבל תחליטו מה שטוב לכם, חבל סתם לריב במיוחד שאת בבית חולים וצריכה לדאוג להחלמה שלך

אם ככה סתם הם לא חשבו לעשות את זה נפרד, ועכשיו הבעל רוצה לעשות נפרד, תסכימי איתי שזה בגלל שהאורחים יהיו מרוצים, בדיוק כמו שכתבת.

וכנראה שזה כן משהו שעקרוני לפותחת, אחרת היא לא הייתה מתעקשת על זה מול בעלה.

"שולח לי הודעות של אל תתקשרי אלי וזאת הדרך שלי ואם לא ניישר קו נתגרש ושאחיה לבד עם הילדים ש ל י כי נמאס לו"???

נשמע שאין כאן צורך בטיפול זוגי אלא בטיפול פסיכולוגי ואולי פסיכיאטרי לבחור. 

זו לא התנהגות נורמלית. 

לא רואה שום סיטואציה שמצדיקה אמירה כזאת. 

אחרי אמירה כזאת, ישר לרבנות. 

את יכולה לדבר עם הרב? רוצה שבעלי ידבר איתו?

בטוחה שכשהרב ישמע אלו תנאים הוא מציב לך הוא יגיד לבעלך לעשות ברית מעורבת

לא תקין בכלל יקרה,

כואב לי בשבילך שאת צריכה להתמודד עם זה אחרי לידה

איפה ההורים שלך בתמונה?

א. את יכולה לקבל כל מיני עצות "מצדיקות" ולוחמניות...  את צריכה כרגע להתאפס, לשים לב באיזה זמן את.

ב. טעות חמורה לומר, "שטפו לו את המח". זה יחס לא מכבד מעיקרו. הוא אינו תינוק, לא "שטפו לו את המח", כמו שגם לך לא לכוון השני, אלא שהוא בחר בדרך הזו. 

ג. כעת (כנראה לא מכעת..) נוצרה בעיה מסויימת, שהדרך שהוא בחר בה, לא בדיוק מתאימה לך. צריך לראות מה עושים עם זה. אפשר גם להגיע להפריה הדדית וכבוד גדול מתוך דברים כאלה. אבל צריך לדעת אי להתנהל, משני הכיוונים.

כרגע, כל אחד מכם אומר בערך ש"נמאס לו", כי "השני" לא מודע.. הוא חושב שאת לא מודעת לחשיבות הדברים שהוא רוצה ולא מכבדת (יש בזה משהו כנראה.. הרי את לא מתייחסת לדרכו כ"דעה", אלא כ"שטיפת מח"). ואת חושבת שהוא אינו מודע לצורך לכבד גם מה שאת רוצה, ובוודאי לאופן שבה מנסים להגיע לדרך שהוא רוצה כשיש גם את אשתו (וגם בזה כנראה יש משהו.. אדם לא שולח הודעות לאשה אחרי לידה שאם לא תיישר קו עם הדרך שלו, אז... אחרי לידה. הוא צריך כנראה, אכן, הדרכה חדה, מרבותיו, על איזון בין הערכים השונים).

ד. כנ"ל, מציע כרגע לעשות את הברית כפי שהוא רוצה. ממילא הנוכחות סביב התינוק בזמן הברית עצמה היא "גברית" בעיקרה. את צריכה לנוח ולהתחזק, זה לא הזמן למריבות.

ה. אח"כ, עוד כמה זמן, כדאי קודם כל שתתבונני בתוכך, עד כמה את יכולה ללכת עם הדרך שלו, ה"חרדית" - גדול השלום. ומה את חושבת שיותר מידי עבורך. ואז, לשבת לשיחה רצינית, בנחת, לא בהאשמות. לדבר על זה שבנין הבית הוא גם ערך מאד חשוב. ערך "דתי" גם.. ולנסות להגיע ביחד להבנה, איך חיים טוב זה עם זה. איך הולכים אחד לקראת השני. יתכן ששווה לעשות שיחה כזו גם עם איזה רב מבין ענין, ששניכם מוכנים לקבל ממנו.

אתם בשלב שאפשר לבנות ממנו הרבה טוב. אבל צריך התגמשות. הדדית. ולהבין את החשיבות של התגמשות כזו בשביל הערך הגדול של בנין הבית בטוב.

אם  מדובר במשפחה חרדלית או חרדית.

אף אחד לא אמר שימנע בגלל זה מלהגיע לאירוע.

להפך:

זה מסקרן אותם.

אבל לא שאלתי דלתש"ים  - כי אין אצלנו. 

הלייטים שאני מכירה, היו מגחכים, אבל לא נמנעים מהלשתתף באירוע.

לא עד כדי כך.

ואם המשפחה שלה מחרימה ברית בגלל הפרדה, אז הפותחת מסכנה.

קשה להיות קרועה בין בעל חרדי למשפחה עם אנטי, אם זה המצב.

אבל זה לא זה שהוצג בשאלה.

הזעזוע היה  - איך אדם אומר לאשתו אחרי לידה משפטים כמו נתגרש..

זה עצוב מאד, מכל כיוון שמסתכלים..

אבל,

שימי לב,

בחלק לא קטן מהתגובות זה הוצג כעניין של אגו - מי גובר על מי - היולדת או הרב.

הוא רב איתה. לא ביזה איתה.

אולי מעולם לא הלבינו פניך ברבים, ולא הרגשת כמה זה לא נעים.

ב"ה ה'חוויה' שלי לא מבעלי אלא מסתם אדם שעבד איתי.

מחלתי לו, למרות שלא ביקש סליחה, כנראה בזכות זה שהבזיון לא היה שלם (חלק מהנוכחים תמכו בי בגלוי).

אבל מאז הבנאדם מפחד לדבר איתי (מבחינתי - עדיף..)

אני כן יכולה להבין מה עובר על בן אדם שזה רבו, והוא נאלץ להתייצב מול כל עמיתיו, נקרא לזה ככה.

בבקר, זה באמת טוב יותר, אם אפשרי. דווקא לגבי ברית מילה מודגש הענין הזה של "זריזים מקדימים למצוות". אם כי כשאר יש סיבה חשובה - למשל הטרחה גדולה של אנשים וכד' - אז אפשר לאחר. ובוודאי שאחרי התפילה - טוב ויפה ונהוג.

לגבי המחיצה. בהיות שהחברה הקרובה שלו זה האנשים מהכולל, ולא מתאים להם אם הברית נעשית במעורב, וממילא זה בבית כנסת - עצתי לך, שתהיי חכמה ותקבלי את זה. יוסיף קדושה לזמן של הברית, ימנע ממך העקה ומשניכם מריבות לעת כזו, חלילה. הרי את זו ששואלת - אז זו העצה לך.

אין מה להיות "רותחת". אפשר להבין את זה - אז לא חבל להרגיש לא טוב אחרי לידה בשביל דבר כזה?

הרי את התינוק את תקחי מיד אחרי המילה, כמקובל. וכל החברות/משפחה תוכלנה לראות אותו... אז מה איכפת לך..

כעת את צריכה להתחזק, להבריא, לשמוח. תוותרי - ותסבירי לו מה הפונקציות שחסרות לך כשזה כך - ואז תחשבי ביחד איך הן מתמלאות למרות זה. תהפכו את הענין לדבר מקרב במקום חלילה ההיפך. שווה את זה.

וכמובן - מזל טוב.... תזכו להכניסו לבריתו של אברהם אבינו בעיתו ובזמנו, לגדלו לתורה ולחופה ולמעשים טובים.

[אגב, לעשות אירוע נפרד, בוודאי אצל מי שזה שחשוב לו, זה לא דבר של מה בכך]

בוודאי שלא "הגיוני" כך אחרי לידה וכו' וכו'..

וכנראה זה לא משהו מהיום. נוצרה שם בעיה בגלל כיוונים קצת שונים ביניהם מבחינה דתית, לא מכעת.

אבל השאלה היא לא "ויתור למען שלום בית".. זה בכלל לא הנושא.

יש כאן אשה אחרי לידה, היא זו ששואלת פה מה לעשות, לא הוא. 

אז כן, הפיתרון כרגע הוא לא ללבות כמה זה נורא ואיום מה שהוא עושה וכו' וכו'... 

והנקודה אינה מה הוא "ילמד" מהפעם הזו. זה לא מתחיל כעת ולא נגמר בכך.

כעת השאלה היא, איך אשה אחרי לידה, מתאוששת הכי טוב, גם שמחה בברית, בתינוק, גם משתדלים לשמוח ביחד, גם התנוק נכנס לבית נורמלי כל האפשר.

אז עצות עקרוניות ו"לפי הצדק", לא כעת המקום להן. זה לא יעשה לאשה טוב יותר.

שישמחו בלידה, בברית, תתאושש.

אח"כ, צריך למצוא את הדרך הנכונה להביא את המצב בבית לנורמליות. כולל הבנה שלה את רצונותיו העקרוניים - וכולל הבנה שלו את הפרופורציות ביחס לאשתו. זה לא יבוא מהאשמות הדדיות - אלא משיחה נורמלית, או - כנראה יותר - משיחה עם רב שיסביר לו עוד כמה ערכים שהם "דתיים" לא פחות מהדברים שכבר יודע עליהם; ולה - על החשיבות בהתגמשות גם לקראת כיוון שאינו בדיוק מה שחשבה לכתחילה. יכבדו יותר, יש סיכוי שגם יאהבו יותר.

זה בעיות כלכליות 😬
 

למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים... 

וממילא זה נכתב בחצי הומור...

אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.

עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.

רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.

זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.

יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.

המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'

יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.

אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.

ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?

היחס שלנו לכסף מאד חשוב בהרבה מאד מובנים,

ולכן צריך לבנות יחס נכון בעצמך וגם לחנך את הילדים שלך

אני מדבר על האתגר הענק שיש פה

זה מחלחל עמוק לתת מודע בלי ששמים לב

מה הקשר בין הקבוצות לבית?

איזה אתגר?

בין השאר בגלל שזה בכתב. ואין מפגש כל כך קיצוני עם האמוציות הרגשיות כמו שהוא קורה בבית.

מאוד קל להתבטא בבהירות. וגם אם מישהו מוצף ואחרי כמה הודעות פולט עוד עובדה שמשנה את כל הסיטואציה, עדיין אפשר לקרוא את זה ולעבד את  זה יותר "שכלי".

בבית, הבטן מופעלת.

אני חיפשתי הזדהות. איזה כיוון מה לעשות איך פותרים את זה

בחיים האמיתיים.

אני אסביר לך איך הכל מסתדר והכל אמת

ואין קושיה כלל.

כשהאדם שוכב על הגב או הספה

וגולש בפורום. הוא במוד שהוא רוצה

להרגיש טוב. נוח לו.

הוא לא בתוך מרוץ היומיום.

ואז הוא יכול לכתוב מהשאיפה הכמוסה (והאמיתית)

שלו לעשות טוב לכולם.

מקווה שיישבתי לך את הקושיה

בברכה

מים קרים על נפש עייפה ב"ה

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

על מה כן הוצאנו כסף? מקרר, מזרונים איכותיים למיטה שלנו ו... זהו נראה לי.

חנויות זולות של מוצרי חשמל, שווה לחפש בריכוזים חרדיים.. 

סתם כי יש מציאות מעולות במרקטפלייס, זו עוד פלטפורמה של יד שניה

יש מוצרים שבעיניי חופשי לקנות ביד 2

תקח בחשבון שיש דברים שההובלה עצמה יקרה מאוד וכבר לא בהכרח שווה, או שכדאי כבר להשקיע כי ההובלה היא חלק גדול מהעלות.

לשים לב שיש דברים שדורשים התקנה רצינית, אז לחשוב מה מעדיפים בזה. למשל אם יש כיריים גז טובות במחיר טוב - אבל ההתקנה תעלה הרבה (לא באמת יודעת, רק אומרת), אז אולי שווה לקנות חדש שכלול בו התקנה, או אולי עדיף כבר אינדוקציה

ולהיזהר מדברים שעלולים להיות בהם פשפשים!!! או עובש! סיוט סיוט. 

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת