אני הייתי רוצה לעבור לאיזה חור בצפון

(וגדלתי בעיר הגדולה)

אח שלי, דוסיות זאת פוזה בלבד. זה דבר חשוב אבל זה ממש לא מראה על צדיקות. הראייה - דוס יכול עדיין להיות דוס ולהגיד לשון הרע! שזה דבר שחמור אין כמותו!! הרבה יותר מלשתות קפה אחרי ארוחה בשרית או להדליק פלורוסנט בשבת. שאת זה אף דוס לא יעשה!

אתה תולה את יראת שמים שלך באנשים.. ולא בקב"ה עצמו?

אם אתה תולה את היראת שמיים שלך באנשים אז דבריך ישארו על תלים. הרי אם אתה מאבד את התמימות גם תאמד את היראת שמיים שלך.

אם אתה תולה את היראת שמים בקב"ה עצמו. לא משנה איזה אדם כזה או אחר אתה פוגש תחת התוית 'דוס' זה לא יפגע לך את הרצון בלחיות עם אישה שתגרום לך יותר לעבוד את הקב"ה עצמו.

ובעצם בעיקר, אתה צודק לגמרי, מידות זה הדבר הכי חשוב בחיפוש בת/בן זוג.

בגדול מה שרציתי זה להדגיש את הצביעות שקיימת בתחום.

מי שנראה כצדיק הוא יכול להיות ממש לא צדיק. וזה נכון.

וזה מה שעניתי ל @אורות הכתובה

כי בנאדם שרוצה לעשות את רצון ה' הוא לא מתייחס לחברה בעניינים האישיים שלו בינו לבין בוראו.

אתה מנסה להגיד נקודה אחרת שרק נראת קשורה אבל לא קשורה.

עדיין לא הבנתי. אם הקב"ה רוצה X ובני אדם רוצים Y זה שני דברים שונים.

אם בנאדם רוצה לעשות מה שהקב"ה רוצה לעשות הוא יעשה X. למה שהוא יעשה Y???

מה מורכב פה? איפה פספסתי?

אשמח בפרטי לדון איתך אם באלך... אלו שני תנועות בנפש שונות שצריך לעמוד כל אחת על טיבה.

אין בעיה לגמור שאנחנו באמצע. ברור לי שאפשר לפתח את הדיון לקווים יותר מעניינים.

'אנחנו חולקים' היא אמירה שלא אומר שום דבר חוץ מזה שהיא סותמת את הדיון והיא סותמת את המחשבה.

יכול להיות שאתה לא מזהה אמת במה שאני חושב ואתה חושב שאני טועה לגמרי ואין מקום ללמוד מדברי. אם כך לאמירה הזאת יש בהחלט מקום.

אכילת חזיר או משחקת בטלפון בשבת זה לא עצם הביעה אלא זאת השלכה של בעיה אחרת יותר עמוקה.

אמת אחת - יראת שמיים היא יראת שמיים דהיינו יראה מהקב"ה בלבד. לא מבשר ודם. זה מה שאני מנסה להגיד.

אמת שנייה - האדם הוא יצור חברתי. הוא בהרכח מושפע מהחברה. זה דבר שאי אפשר למנוע אותו (קשור למה שאתה מנסה להגיד)

התנגשות בין שני האמיתות - החברה תופסת איסור אחד כחמור, מה שהקב"ה לא תופס ככה. מצד אחד היראה היא מול הקב"ה בלבד ולא בנ"א מצד שני אדם באשר הוא אדם מושפע מהכרח מהתפיסה של החברה וממילא אם החברה תופסת יראת שמיים באופן שגוי הוא חייב להיות מושפע מזה באופן כלשהו (בספק מאוד על האמירה הזאת, צריך הרבה הסתייגות שאין לכח אליה כרגע). משמע אם אדם ילך נגד איך שהחברה תופסת יראת שמיים סימן שפחות אכפת לו יראת שמיים.

משהו כזה ניסיתי לקחת ממך וממני ולחבר.

ואני דיברתי על דתיות בעצמה, סיימנו נראה לי

לא?

אם הוא מקפיד על זה סימן שהוא עושה את זה לשמה ולא בגלל נטיות כאלה או אחרות.

לא להגיד לשון הרע זאת לא מעלה, זה בייסיק. 

כדאי שנאמין מההמון, עמך בית ישראל, שהם יכולי םלקיים את מה שהם צוו עליו.

דבר ראשון, המדד העיקרי הוא השאיפה של האדם. דבר שני, החומרה של עבירה כלשהי לא נמדדת רק בעונש שלה אלא גם ברמת התאווה לעשות אותה, בהקשר של לשון הרע בגמרא או במסל"ש כתוב שבלשון הרע רוב הציבור נכשל כי ממש קשה לא לעשות אותה לכן מי שנכשל בלשון הרע זה לא מעיד כמעט כלום על הדתיות שלו ואילו לשתות קפה אחרי ארוחה בשרית זה בכלל לא אותה רמה (אמנם יש כאלה שזה עדיין מאד קשה להם) ולכן אם מישהו עושה את זה אז זה הרבה יותר גרוע מלשון הרע

דבר ראשון, המדד העיקרי הוא השאיפה של האדם. דבר שני, החומרה של עבירה כלשהי לא נמדדת רק בעונש שלה אלא גם ברמת התאווה לעשות אותה, בהקשר של לשון הרע בגמרא או במסל"ש כתוב שבלשון הרע רוב הציבור נכשל כי ממש קשה לא לעשות אותה לכן מי שנכשל בלשון הרע זה לא מעיד כמעט כלום על הדתיות שלו ואילו לשתות קפה אחרי ארוחה בשרית זה בכלל לא אותה רמה (אמנם יש כאלה שזה עדיין מאד קשה להם) ולכן אם מישהו עושה את זה אז זה הרבה 

אתה בעצם מגדיר את 'רמת הדתיות' על פי הקושי. בגלל שיותר קשה לדבר לשון הרע אז כך מי שעובר על זה זה לא מראה שהוא פחות דתי כמו מי ששותה קפה ארוחה בשרית כי הוא אפילו דבר פשוט לא מוכן לוותר בשביל א-להים.

"לפום צערה אגרא".

אני מודד אחרת. כמה המצווה חשובה בשביל ה'.

גם זה נכון במידה מסויימת וגם זה נכון במידה מסויימת.

צריך להבין מה אתה אומר על שעיקר המדד הוא השאיפה. זה ממש יכול להוביל למקום מסוכן. כי יש אנשים השאיפות שלהם באמת גבוהות אבל הם מנותקים מהמציאות ולכן הם לא מצליחים לממש אותם. ממש מתבקש להגיד שזה 'פגם דתי'. לא?

מה שרציתי בעיקר לומר, שכדאי להסתכל על הדת ממשקפיים של מי שנתן אותה ולא רק ממשקפיים שמשקיפות על ציבור כזה או אחר.

מה שרציתי להביא זה דבר שגם בנאדם אם הוא לא מקפיד עליו ההמון עדיין יחשיב אותו בתור מישהו שיכול להיות דתי רציני.

אתה צודק שזה לא גורף באף איסור.

נוגעים בנושאים עדינים שאי אפשר לדבר עליהם באופן גורף בחיים.

ממה שאני מכיר באופן אישי, המושג 'דוס' הוא לא מופיע באף מקור תורני או הלכתי אלא מופיע באופן עממי אצל ההמון (נשמע מתנשא משהו חח) שהם רוצים לשפוט עד כמה אדם דתי או לא.

בעקבות העובדה שאני מסכים איתך לגמרי שאי אפשר לשפוט בנאדם ע"פ דבר כזה (צריכה להיות הסתייגות מסויימת שאין לי כוח אליה) - אני אכן פחות מעריך את המושג הזה.

לא שמעתי הרבה אנשים רצינים שמדברים באופן פנימי שהשיח שלהם מבוסס על אם אתה דוס או לא דוס אלא ע"פ מושגים יותר רציניים.

חח זאת ממש חפירה לשמה

עכשיו גרמת לי לחשוב על משהו שאף פעם לא חשבתי עליו.

לצאת מאזור הנוחות זה לדעת מי הוא החתן שלך אחרי שהתחתנת אתו כבר.

אזור הנוחות זה לדמיין את בעלך איך שבא לך שהוא יהיה, ומה יהיה בו.

אחרי החתונה הכל מצטמצם לבן אדם אחד ומה שיש בו. וזהו!!!

מה שאי פעם רצית ודמיינת, אם זה לא קיים בו - אז אין אותו!! את קולטת?

איזה מצחיקה אני כי עכשיו כשאני קוראת את מה שכתבתי אז בעצם לא חידשתי כלום - לצאת מאזור הנוחות זה להתחתן.

לא רוצה להפחיד אותך אבל ברגע שאת מכירה את בעלך אז את יודעת מה יש בו - אבל בו זמנית את גם יודעת מה אין בו. וזה מפחיד קצת... זה כמו להיפרד מחלק מעצמך, שרצה משהו ועכשיו נפרד מהרצון הזה. קצת כמו להתאבל על זה.

אני קצת מקנאה בך שאת עדיין בשלב שאת יכולה לחשוב עליו מה שבא לך... את מחזירה אותי לימים ההם

אסיים בנימה אופטימית של - ולכן חשוב להסתכל על חצי הכוס המלאה.

זה אולי יישמע מוזר אבל לפעמים בתוך הדייטים עצמם אני מתגעגעת לרגע שהיה רק לפני 

שרק יכלתי לדמיין אותו יותר מושלם כביכול.. 

זה כיף וזה נורא בו זמנית... 

אבל אני מאחלת לך שתמצאי בחור שמה שיש בו יספק אותך כך שלא יהיה לך צורך בשאר הדברים שרצית. שאחרי שתכירי אותו כבר תשכחי מה שדמיינת והוא יראה בעינייך מספיק טוב כדי להקים אתו את הבית שלכם. בעזרת השם

אל תוותרי ואל תתפשרי!! נכון, לא יהיה בו את הכל אבל תוודאי שיש בו מספיק!

הזכרת לי עכשיו שפעם באה לאמא שלי אישה אחת וסיפרה לה שהיא חושבת על גירושים כי בעלה כזה וכזה וכזה... 

אחרי זה עברו קרוב לעשר שנים שהן לא נפגשו - ואז יצא להן להיפגש במקרה באיזה אירוע. האישה הזאת אמרה לאמא שלי - תדעי לך שאני חייבת לך הרבה, בזכותך אנחנו עדיין ביחד! ואמא שלי כמעט לא זכרה מה היה, אז היא שאלה אותה מה היא אמרה לה, והאישה ענתה שעד היום מהדהדות לה המילים שלה בראש "ואת מושלמת?!" ושזה מה שמחזיק אותה עד עכשיו.

כמובן שממש התרגשנו מהסיפור הזה ואני אישית משתדלת לאמץ את המילים הללו למרות שאני ממש מושלמת ;) סתם...

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

לא הייתי חושש מזה לשניה

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.