טקסט אינטימי, תהיו חזקים.מזמור לאל ידי
לפעמים באלי לטלטל אותך,
לטלטל אותך חזק.
לתת לך איזושהי סטירה,
שתחזיר אותך בבת אחת למציאות,
לחיים.
שתסיר ממך את כל חלקיקי האדישות המזויפת
שטבעת סביבך.
שתשאיר אותך נקייה,
חשופה,
ערומה.
שתסיר ממך את שכבות ההגנה(?!)
שבהם את אוגרת את עצמך.
כמו גולם שעטוף בפקעת,
מחכה לרגע בו יהפך לפרפר.
שבו יוכל לפרוש כנפים סוף סוף.
חשיכה,
לשכוח,
לברוח,
לנבוח,
יש שבורחים עם בקבוק אלכוהל,
ויש שבוחרים בבריחה כדי לברוח.
ואת בורחת
אלוהים עדי,
כמה שאת בורחת...
האם לא הגיע הזמן להתפכח?
להביט אל הזמן ישר בעינים מבלי למצמץ?
במקום לעשות נגדו תחרות נעיצת מבטים,
תתבונני בו,
תתמקדי בו,
תקשיבי.
הוא לוחש לך סודות.
סודות שרק את והוא יכולים לשמוע.
אבל את?!
לך יש אוזניות משלך,
אוזניות שבהם את שומעת את מנגינת כולם,
חוץ משל עצמך.
וזאת מנגינה כה חרישית,
צליליה לחישות,
קולותיה מהלומות,
מקצביה תופים,
והדיה צרחות.
אבל יותר מכל את שונאת
את השקט.
כי שהמנגינה מסתיימת
את יודעת שהגרוע מכל הגיע.
החלק שאותו לא ניתן להביע אף בצלילים.
החלק שהינו
זעקה אילמת.
בחייהנורמלית האחרונה

שלא ברור לי למה אתה חושב שפורום דתי הוא המקום לטקסטים בעלי רמיזות גסות כל כך!

בקטע הזה אין שמץ של כוונה לרמיזות גסות/מיניותמזמור לאל ידי
צר לי שזה כל מה שראית בקטע היפיפה הזה.
וואלההנורמלית האחרונה

כי טקסט אינטימי ורצון להשאיר אותה חשופה, ערומה....

 

תגובתי נכתבה גם באופן כללי ולא רק ספציפית.

טקסט אינטימי- כלומר נכתב ממקום מאוד אישי. על מישהי ספציפיתמזמור לאל ידי
חשופה, ערומה (לא עירומה)
מלשון עורמה/ערמומיות
להשאיר אותה נקייה ללא שכבות ההגנה,
ללא הזיוף השקרים, הפחד וההגנות שהיא טוותה סביבה.
מענייןהנורמלית האחרונה

עדיין לדעתי עליך לשים לב שאתה כותב בצורה שעלולה להשתמע לשתי פנים. וממש לא בהכרח שאנשים יקראו במשמעות שאליה התכוונת - במיוחד בהתחשב בשירים קצת אחרים.

אני משתדל לשים אזהרת טריגר בשירים בוטיםמזמור לאל ידי
מה גם שאינני כותב ישירות על מיניות
בטח לא בצורה בוטה שכזאת.

אפילו בשירים שלי שמדבר על תקיפה מינית
זה לרוב רק מרומז ובהם אני משתדל לכתוב אזהרת טריגר.
*כאן נגנזה אמירה צינית*הנורמלית האחרונה

טריגר או לא טריגר - הנושאים האלו לא אמורים להיות בפורום הפתוח.

יש מסרים שהדרך היחידה להעביר אותם היא בוטות.מזמור לאל ידי
כיון שבשיר הזה לא הייתה שום כוונה לרמיזות מיניות
אינני רואה כל סיבה לגנוזו.

אם המנהלים חולקים עלי הרי שזאת זכותם.

שהוא יכריע
@ימ''ל
יתכן שאתה צודקהנורמלית האחרונה

אבל לא כל מקום מתאים לכל מסר.

 

ושוב אגיד - ובזה אסיים כי את חובת המחאה שלי קיימתי- בעיני המסרים האלו, או הדרך בה הם מובעים, לא מתאימים לפורום פתוח דתי, בייחוד כאשר מסתובבים בו קטינים.

 

..ימ''ל
חוץ מזה שסף הרגישות שלי גבוהה, ככלל אני מוחק רק במקרים מאוד קיצוניים.

אבל כמו שכתבו לך, אני ממליץ לך לקחת בחשבון איך הדברים שאתה כותב עלולים להתקבל ו/או להשתמע ומי קהל היעד.
קיבלתי.מזמור לאל ידי
אשתדל להבא לא להעלות לכאן דברים שכאלה.

האם יש פורום אחר שבו כן אוכל?
פורומים סגוריםימ''ל

אולי גם בפרוזה זה בסדר, שאל את המנהלים שם.

אני חסום בפרוזה.מזמור לאל ידיאחרונה
למשל:מזמור לאל ידי
השדים שלה (אזהרת טריגר אונס חמורה) - ריק ומוסתר

בפרוזה וכתיבה חופשית קיבלתי עליו תגובות
מאוד אוהדות. איש/ה לא אמרו לי שהשיר מפריע להם/ן.

מנגד את פרויקט הגמר שלי אני כרגע כבר לא מפרסם
יותר בפורום. על אף חשיבותו.
קראתי אותו בזמנו.הנורמלית האחרונה

ונמנעתי מלהגיב. כעת קבל את תגובתי בשרשור זה - כבר אמרתי שהתגובה היא כללית.

אז נסכים שלא להסכיםמזמור לאל ידי
אני חושב שזאת מהות תפקיד המנהל
להכריע מה מתאים ומה לא.

ההגדרה הדתית היא קשת של גוונים וסגנונות
אם שיריי מפריעים לך מסיבה כלשהי-
אינני מחייב אותך לצפות בהם.

בעבר אמר לי ניק אחד שמפריע לו שאני כותב
על אהבת שמופנית לאישה ולא רק לקב"ה.

יש אנשים ויש אנשים.
תגובה מעצבנת, תהיה חזקבוז
בדיוק כמו שלא לגיטימי לכתוב תגובה לא יפה, למרות האזהרה, לא לגיטימי לכתוב טקסט כזה בפורום שרוב מי שמסתובב בו הוא מתחת לגיל 18.

איך יוצאים מזההמפוזר מהכפר

איך??

לא רואה איך, אפילו לברוח אי אפשר

אין באמת לאן

זה רק לתת לזמן לעשות את שלו

אני מרגיש מרוסק שבור לא פה מנותק

קשה כל כך

מרגיש שאין אדם בעולם שיכול לעזור לי

קשה קשה קשה

לא יודע איך אני עדיין מצליח לתפקד ולשדר עסקים כרגיל

תאמת שזה לא באמת הולך

אוףףףף יומלדת היום ואני מרוסק

חוגגים בערב, וכל מה שבא לי זה להיות לבד

לברוח להיעלם

הכל מרגיש כל כך כל כך תקוע

אין עם מי לדבר פשוט אין

למי אפרוק למי

אנא ה הושיעה נא

...המפוזר מהכפר

מרגיש שאיבדתי את זה

מרגיש לי שאיבדתי את השמחת חיים שלי

טוב אלא באמת איבדתי, ניראה לי היא מוקפאת איפה שהוא

אני שאתה יודע מה הכי טוב בשבילי

אבל קשה לי

תן לי נקודה של אור

לזכות קצת להתרחבות הדעת

לזכות לשמחה פנימית שוב

לראות את כל הטוב שסובב אותי

אבא תעזור לי, התעייפתי

התעייפתי

אין לי כוחות להילחם יותר

מלחמה שלא נגמרת

הוא פשוט לא מרפה לא מרפה לא מרפה

עוד התמודדות עוד ניסיון עוד נפילה הוא הרגל רע שהפך לטבע

די התעייפתי תגאל אותנו בבקשה תגאל אותנו

עד מתי...

...המפוזר מהכפר

אני צריך עזרה

לא יודע ממי

מה שבטוח שהרבה צריכים את העזרה שלי כרגע

עמוס מידי

יותר מידי ציפיות יותר מידי

הלך

הלך

הלך

הלך

הלך

הלך

הלך

הלך

באלי לבכות אבל לא מצליח

הלב כואב הראש כואב

אין ריכוז

הכל על אוטומת

חייב להיות חזק בשבילהם

ובשבילי

אבל אני גם בן אדם

איפה בדיוק הכל נכנס

"עומדים צפופים - ומשתחווים רווחים."

"ולא אמר אדם לחברו: צר לי המקום, שאלין בירושלים."

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

צפופים - לשון צף על פני המים. מרוב הקהל היו נדחקים איש באחיו עד שהיו רגליהם נטולות מן הארץ ועומדים באויר:[1]

ומשתחוים רוחים - בשעת השתחויה נעשה להם נס ומשתחוים בריוח כל אחד רחוק מחברו ארבע אמות, כדי שלא ישמע את חברו כשהוא מתודה ומזכיר עונותיו:

צר לי המקום שאלין בירושלים, גרסינן - לפי שהיה המקום מזמין להם פרנסתן ולא הוצרך אחד מהם לצאת משם ולומר פרנסתי [דחוקה] ואיני יכול לדור בירושלים. ויש ספרים שכתוב בהן כשאלין. ועל העולים לרגל נאמר, שלא היה אחד מהם מיצר כשהיה לן בירושלים מחמת דוחק המקום. כמו צר לי המקום גשה לי ואשבה (ישעיהו מט):

קצת משו קטן לנשמה העייפה

...המפוזר מהכפר

eav eav kh kkbauo

tbh kt nchi nv gus thpav zv vukl

zv re vukl unxkho

thi kh tuuhr

עליך לציין נושא להודעה, לפחות שני תוויםהמפוזר מהכפר

תישאר קרוב

כבר לא יכול לחשוב

אני לא מבדיל בין רע לטוב

רע לי פסדר רע לי

דייי איך יוצאים מזהה

היום יומלדת היום חוגגים

מה יכול להיות יותר טוב מזה

מישהו

אני סמוראי שלא מספיק להילחם

..מבולבלת מאדדדדאחרונה

היי, מזל טוב!

זה הזמן שלך לבקש ממנו הכל. הוא יקשיב לך.

ואתה סמוראי. אתה לא מפסיק להילחם. ואל תפסיק. זה מי שאתה, במהות.

תזכור, המטרה היא לא רק לנצח. גם אם אתה נלחם ומפסיד, אתה עדיין ווינר.

יש פה נישותxmasterx

כל כך הזויות

בני אדם זו ההזיה הכי גדולה שאי פעם נבראה

הפסיכה שלו

כל מגדל התודעה הזו

וזה עוד בגבר

גם בלי להבין אפשר לחזות משהו

לצפות לאיזו תגובה של שרשרת סיבתית הגיונית איכשהו

לפי האדם

אצל נשים זה כבר נשגב מכל חומר וצורה

יש יוצאים מן הכלל תמיד

הפסיכולוגיה של זה מעניינת האמת

מעניין אם הומו ינטה לצד מסוים

מהניסיון כן

השאלה מי עסק בזה

עסקו בזה לא מעט ועולים לי שמות השאלה כמה זה נגוע באג'נדות

אולי ארחיק לגל הראשון

לאנאיס נין

היום יקראו לה שובניסטית

אבל איזה פמיניזם יש בלהיות גברית?

ואיזה אישה את אם את הגננת של הגבר

אפשר גם להאשים אותו ועדיין

בטנגו אמיתי יש שני רקדנים במלחמה על ההובלה

לאונרד כהןxmasterxאחרונה

שייך לחורף בדרך כלל

ועדיין הוא הגיע אלי

קורא לאונרד כהן בתרגום ישן

דפים צהובים מחוספסים למגע

גמישים מצאתי אותו אחרי נבירה ארוכה ומייגעת בערימת ספרים מאובקת

במחלקת ספרים יד שניה בחנות בסמטה

ככה פינוק של אחרי עבודה שבוע שעבר.

סטודנטית יפה, צעירה בטח מרייכמן או מקום כזה עברה לידי מחזיקה עותקים חדשים של רילקה ואוסף פואמות קלאסיות מתורגמות

בטח לאבא יש יום הולדת

ריח של דיסוננס כבד.

פתאום מצאתי אותו

שלפתי ממעמקי התהום חוברת שלא הרגישה מגע אנושי כמה שנים טובות כנראה

הקדשה ממאה אחרת בפתיחה

שמות ויחסים אחרים

רגשות ואיחולים עם הרגשה של מתח ובדיחות פנימיות

אינטימיות שדעכה

כמו כולנו

התלהבתי קניתי

עוד פנינה שלא יוציאו יותר

אחרי קריאה של כמה שורות ושירים כבר ברור למה לא יוציאו יותר

איזה תרגום גרוע

גרוע זו מילה עדינה מאוד

כמה פרשנות

כמה היבריס

להרהיב עוז, לגעת

לשלוח יד ועט

למילים של כהן

לפיסוק

במה הוא לא נגע?

היה כדאי לקנות את זה רק בשביל לראות וללמוד איך לא לתרגם

איך לא לעבוד

ללמוד מה זו עבודה גרועה

ועדין יש שם משהו ברגע הזה

מסתכל עליה עכשיו והיא מעלה בי חיוך

קשה לסרב לשלוח יד

לפתוח עמוד אקראי רנדומלי ולצלול

לצלול בלי חמצן עד שנחנקים תוך רגע.

הספר עושה את העבודה שלו ומעיף אותי ממנו באלימות מפתיעה לכזה זקן

סוגר את החוברת

מעביר עליה יד בעדינות, ליטוף של הערכה וכבוד

הגמישות והגיל עושים את שלהם צריך להיזהר איתה

מניח אותה במגירה מעל החוברות האחרות

הן צעירות וחזקות יותר

יפות יותר, ועדין יש קסם בחוברת המתורגמת הזו

עד הפעם הבאה שאפתח אותה באקראיות

לטעום מקומות רחוקים שהיו

מטוטלתxmasterx

שמטלטלת אותך בין תשעה באב לטו' באב והלאה

יושב לסגור את היום

זמן כבר לא פרודוקטיבי

מדפדף בספר של פרנץ פאנון

הוא כותב על מסכות

אותנטיות

זהות

מה זה זהות בכלל

ואת זה הוא כתב אז

כל הרשתות האלה אנונימיות

לכאורה

תיאטרון אחד גדול של זהויות ומסכות

כולם מחליפים זהויות בקרקס הזה והכל בשביל להרגיש אותנטיים

שחרור

מסכה וירטואלית שתכבס ותלבין את כל מה שתרצי

תחשבי על זה

חולצות סינתטיות

עניבות מפלסטיק

דשא מזויף

פרחים מנפט

חלב בלי חלב

קפה בלי קפאין

סיגריה בלי ניקוטין

סוכר בלי סוכרים

בירה בלי אלכוהול

ואהבה בלי כלום

קולה בלי קוקאיןxmasterx

המשפט הכי חזק בשיר

סטייק בלי כולסטרול

לקנות מה שאין

לשלם על אויר ומים

כמו במגילת איכה

עצינו במחיר יבואו

מימנו בכסף שתינו

מה עוד היה שם?

איך הפכת לזונה ממבצר למדבר

נמאס מכל התבונה

העיקר שאפשר לקרוא

בינתיים

עד שהפשיזם ישתלט גם על החופש האחרון על המידע

פרנץ פאנון סיפור מעניין

בלי להתעמק יותר מדי

אין למה

עוד קפה אחרון כאן ולצאת לפקקים ולחום

לחיים האמיתיים

לכיף

יש רגעים כאלה

שאתה מחייך לעצמך ואומר שוואלה הצלחת

נחמד

שומע את הכנר הטורכיxmasterx

או התורכי

זה לא באמת משנה

חושב על השיר שהיא כתבה

איש אחד עכשיו נרצח

לאחר נולדה בת

רואלד דאלxmasterx

סופר ילדים

מי מכנה אותו סופר ילדים?

צ'ארלי בממלכת השוקולד זה סיפור ילדים?

אולי

עוד סיפור קלאסי על מישהו שנכשל בבית הספר

התייאש בגלל המורים

אמרו עליו שהוא חסר דמיון

לא מצליח להעביר מחשבות לכתב

בקיצור

הזיה

אולי אעשה תרגיל כתיבה

לתאר מחשבה תיאורית של מה שאני רואה

פסקה לא יותר

לא להאריך לא להכביד זה הכשרון הגדול

תרגיל כתיבה כזהxmasterxאחרונה
עבר עריכה על ידי xmasterx בתאריך י"ד באב תשפ"ו 12:27

שלוש כפיות סוכר בכוס זכוכית דקה

נוזל כהה

היא יושבת על כסא פלסטיק

כתר ירוק במרפסת

רגליים יחפות על מרצפות שומשום קרות של פעם.

רוח של אחר הצהרים מזיזה קצת וילון צהוב

וילון תחרה דהוי

חושפת ומסתירה טרנזיסטור ישן שמשמיע רדיו בזמזום

חדשות בקול חנוק.

על השולחן מונח אבטיח חתוך לקוביות

המיץ שלו נקווה בשולי הקערה

קערת פלסטיק זולה כחולה.

זבוב בודד מסתובב מעל במסלול קבוע

מתלבט

היא לא מגרשת אותו

היא מסתכלת על המפתח של הרכב שמונח ליד המאפרה

רכב ישן

מפתח בלי מכונית

כלום לא חונה למטה

ציפורניים גזורות קצר

אין לק

מחזיקה סיגריה שלא דולקת

מחזיקה חזק

השכנה מעליה מנערת שטיח

גרגירים קטנים של אבק מרחפים כמו נצנצים זולים שתפסו קרן שמש אחרונה של היום

על הקיר מאחוריה יש כתם

סימן כהה של משהו שהיה שם פעם

שעון גדול

אולי קוקיה

השעון מזמן לא שם הצל שלו נשאר

חוץ מזה שקט

--מחכה לרחמים~

מה את עושה

מה

למה

את ככ הולכת להתחרט על זה

להרגיש חשופה

מושפלת

זה אמצע הלילה

לא הזמן לדברים כאלה

תעצרי עם זה בבקשה

תשמרי על עצמך

זה מפתה

זה מסוכן

שימי לב מה את משתפת

ועם מי

--מחכה לרחמים~

אל תעשי את זה

בבקשה

אל תתפתי

תשמרי את עצמך לעצמך

בבקשה

את כל כך תתחרטי על זה אחר כך

תאספי את הכבוד העצמי שלך

מה קורה לעמוד השדרה שלך

אל תשכנעי את עצמך שזה נכון

את משפילה את עצמך

--מחכה לרחמים~אחרונה

בבקשה

אל תעשי את זה

ע. שווה יותר

תשמרי על עצמך

תוספי את עצמך

אל תתפתי לזה

זה קוסם ומשכר

אבל אל

אל תשתפי כל כך הרבה

לאט לאט

תשמרי לעצמך משהו

בשביל מה זה טוב

ריק ומוסתרכְּקֶדֶם

תשעה באב לפני שלוש שניםקפיץ

היה הפעם הראשונה שמישהו האמין לי

לא שזה עזר. אבל לפחות לא לבד בעולם יותר

בתשעה באב לפני שבע שניםקפיץאחרונה

הייתי בעיר הבהדים

תשעה באב היה מוצש וראשון באותה שנה

ואני לא רציתי להפריע לאלו ששיקרו שהן צמות ורצו לישון, אז ישבתי במרפסת של הבניין ודיברתי עם מוריה (לקרוא לה לכאן? או שהיא תגיע לבד?)

אני כבר לא זוכרת אם זה היה כל היום או רק בבוקר

זה היה יום ארוך מאוד שעבר איכשהו אני חושבת

גם היום יעבור. גם השנה הזו

--מחכה לרחמים~

"כִּי גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ מִי יִרְפָּא לָךְ"

הצום מתקרבxmasterx

היום בערב

לא מפריע לי ההפסקה המבורכת מכל תעשיית המזון לכמה שעות

בלי בלבולי מוח על חלבון

מספרים

חלב נטול חלב

חופש מהעבודה שמחובר לסוף שבוע ארוך ושבת

שם את בוצר שמדקלם בטעמים שאנחנו דור של פוסט טראומה

אני לא נמנע משירים ומוזיקה אבל השאפל החליט להחמיר

רואה ושומע את נשות הHR שנואות ליבי רוחשות כל מיני רעיונות מעוררי אימה

על גיבוש העובדים בארגון

שצריך לארגן יום שלם

טיולים

ארוחה מפנקת של כולם יחד

צריך להתחשב בכשרויות

למצוא מקום מתאים

אולי גם סדנת שזירת פרחים

רק קללות עולות לי בראש

אהבת חינםxmasterxאחרונה

אז אני חושב קצת על מהות היום שמתקרב

אהבת חינם

אז זה לא בחינם השנאה כלפיהן וגם לא אישית

אני לא הולך לשזור פרחים

או בכלל להגיע

לא גיי ובכללי מעדיף להימנע

ואז אני נזכר באהבת חינם כשהלכתי לא מזמן בעיר

והיו הפגנות

ועבודות

וחפירות

והכל היה חסום ופקוק

אז צעדתי כמה קילומטרים והיה חם

חם למות סחינה של החיים

כמו ללכת במדבר ארבעים שנה

בלי מים ובלי אוכל ובלי כיוון

ניגשת אלי דתיה צעירה עם עגלה עם תינוק שרק נולד ושואלת אותי איך היא תצליח להגיע לצד השני למכללה מסוימת כי הקורס

והמבחן

והנוכחות

והיא כבר מזיעה וחלשה ועייפה

ולי בראש עובר שיש לה לחצות את כל החרא עד התחנות בקצה השני ורק משם תצליח

אפילו מונית אין כאן כי הכל סגור

הייתי משלם לה עליה צדקה מהסוג האהוב עלי

דיברתי איתה מה האופציות והיא מתלבטת בין ייאוש

חורבן

בכי

לבין פרץ אנרגיה אחרון של להתחיל לרוץ עם העגלה.

הצעתי לה שאבוא איתה

אקח את העגלה היא תכתיב את הקצב ונחצה את המרחק הזה בקלות יחסית.

ככה במציאות סוריאליסטית מצאתי את עצמי סוחב עגלה עם תינוק שלא מבין על מה הסיפור

עד התחנה בקצה השני

מקווה שהיא הגיעה

אין סוף לזה אני משלים אותו בראש שלי

אהבת חינם

פשוטה

מלאה מאמץ

מלאה איחורים

מלאה בכל מיני פשלות

אבל מלאה בכוונה פשוטה

סתם מפגש אקראי של בני אדם

אולי יעניין אותך