אז... סיפור הלידה שלי...בימבה אדומה
יצא ממש ארוך אתן באמת לא חייבות... זה בעיקר בשבילי לעיבוד...

יום שישי 4:30, מתעוררת עם כאב של צורך עז להתפנות כמו מין כאב של עצירות. מנסה להתפנות לא קורה כלום והלחץ הזה עובר. חוזרת לישון. אחרי כמה דק' שוב מתעוררת עם הלחץ להתפנות מנסה שוב ואין כלום... שוב מנסה לחזור לישון... כבר יותר מוטרדת מהעצירות המציקה... עד שאני פתאום קולטת- זה מגיע בגלים! תהיתי אם זה צירים... בינתיים באמת הצלחתי להתפנות! והוווו!
אח"כ בדקתי באינטרנט אם יש דבר כזה צירים בצורת עצירות וראיתי שזה קיים... טוב...
אחרי שהתפנתי הרגשתי יותר שכואב ואי נוחות ופחות תחושת עצירות... התחלתי להפנים שזה צירים... כואבים! ולא ההתקשויות שהיו לי בלי סוף...

מעירה את בעלי ותוהה איתו... ב5 התחלנו לתזמן באפליקציה הצירים היו בין לא נעימים לקצת כואבים. בהחלט נסבלים...

ככל שהתיזמונים נמשכים אנחנו מבינים שזה לקראת זה... לבעלי לקח יותר זמן להפנים אמנם... החלטנו שיתפלל ותיקין.
בינתיים אני נכנסת למקלחת ששם דווקא הכאבים התגברו באופן מפתיע.
ב6... מדברת עם הדולה שממליצה לי לראות איך זה מתקדם בשעה הקרובה (כי כבר לפניכן זה היה כל 5 דק').. תוכדי צירים אני ממשיכה להתארגן, מדברת עם אמא שלי שתבוא לשמור על הילדות...
(והאמת שלא היינו מספיק מאורגנים, לא הכנו תיק לבנות, ולא תיק לאישפוז, רק תיק ללידה וגם הוא לא וידאנו סופית שיש בו הכל...)
אז התעכבנו על האריזה הזאת ובינתיים הצירים התגברו בעוצמתם. עדין אני מתמודדת איתם יפה בכדור פיזיו אבל המחשבה על הצירים תוך כדי נסיעה באוטו הטרידה אותי.
באמת בנסיעה של 12 דקות היו לי 3 צירים כואבים... ואיכשהו עברתי אותם.
לפני שיצאנו אמא שלי ראתה איך אני מדברת וכשמגיע ציר אני מפסיקה כדי להתמודד איתו... כ"כ הלחיץ אותה הפרצופים שלי שזרקה לי "נו לכו כבר, את רוצה ללדת פה??" טוב טוב הלכנו.... (איזה פה ואיזה נעליים...)

כשיצאנו גם הדולה שלי יצאה בדרכה לביה"ח...

כשהגענו למיון יולדות (7:50) לקח מלא זמן עד שהאחות (!) קיבלה אותי... ואז כשקיבלה לקחה מדדים והעבירה אותי לחדר עם המוניטור. עשיתי מוניטור במיטה שזה היה די טעות... היה קשה מדי! הכאבים היו קשים כדי לשכב... (בעמידה היה הרבה יותר קל כי יכולתי להזיז את האגן...)
בקיצור, המוניטור די איכזב לא הראה צירים מרשימים בכלל...
טוב מחכים לבדיקת רופא.
הפנו אותנו לחדר שהייה שזה ממש נחמד לקבל חדר פרטי להתמודדות עם הצירים... לצערי הכדור פיזיו שהיה שם היה קטן ודי חסר אוויר וכשישבתי עליו זה היה בגובה כאילו אני יושבת על שרפרף... אבל בשלב הזה עוד הצליח להקל עליי מעט... כמה זמן שאנחנו בחדר הזה והדולה מגיעה. מזכירה-אנחנו מחכים כולה שהרופא יראה אותי. הדולה ענתה לשאלה שלא נשאלה שכנראה בגלל שאני לא צורחת מכאב אלא מתמודדת יפה, אז אני לא המקרה הכי דחוף בשבילם...

הצירים ממשיכים להם ניהים קשים יותר ויותר (למפרע אני מאמינה שאחד הגורמים לעלייה בקושי זה זה שהייתי במין חוסר וודאות מתי זה נגמר ועם פחות מוטיבציה כמו בהתחלה. אבל ברור שגם הכאב עלה באופן אובייקטיבי. רק שאני לא מדד מדוייק לדעת מתי זה עלה דרגה)

9:30 סוף סוף קוראים לי לרופא... הוא בודק פתיחה- כלום. כלווווום! סגור! לא האמנתי... לא מבינה עדין למה הגוף כולו עם צירים כבר מעל 3 שעות (נכון שהתחיל בקטנה ועלה לאט לאט אבל מבחינת הגוף הוא מכין את עצמו כל הזמן הזה) ועדין אין שום פתיחה....

ואז הוא הרגיש חמלה כלפיי ואמר שבגלל שאני נורא כאובה (כי היה לי ציר כואב איך שנשכבתי על מיטת הבדיקה ואיך שסיים לבדוק) אז משאיר אותי להשגחה של שעתיים ואח"כ יבדוק שוב מה המצב.
החלטנו לשחרר בינתיים את הדולה כי הרגיש לי שאני מתמודדת יפה עם הצירים וחבל למרוח אותה כי מי יודע מתי זה יתקדם (היא מצידה המליצה שאולי נחזור הביתה גם אבל הרגיש לי נכון להישאר). ואיפשהו רציתי להיות לבד עם בעלי כל עוד אנחנו מותרים...

אז הלכנו לאכול (ידעתי שזה יחזק אותי פיזית, לא כי הרגשתי רעב) וכל רגע היה לי ציר בערך... הם התחילו להיות בלתי נסבלים ונורא האמנתי שעכשיו אני מתחילה פתיחה רצינית... כל הדרך הלוך וחזור לבית קפה (שבתוך הבי"ח) אני עוצרת לצירים וכולם מסתכלים...

אחרי השעתיים (11:30) שוב מוניטור (הפעם נתנו לי בעמידה! והוווו) והצירים אכן יותר מרשימים. והפעם הרופא קיבל אותי הרבה יותר מהר. ואצלו היתה עוד רופאה שבדקה את הפתיחה והיא אמרה שיש פתיחה של 1 ו90 אחוז מחיקה ובנוסף הצוואר ממש רך וגמיש והיא רואה ש"זה מתקדם לכיוון טוב לקראת לידה" וכן המליצה לקבל אותי למחלקת נשים אם ועובר להשגחה. מצד אחד שמחתי שמשהו זז ומצד שני התבאסתי שזה הכל ועכשיו הכל יימרח יותר זמן...

חוזרים לחדר שהייה מעדכנים את הדולה מחליטים שממשיכים לבד בינתיים... לקח די הרבה זמן עד שהתפנה לי מקום בנשים, ולא נורא הפריע לי כי התרגלתי לחדר שהייה ורציתי להגיע כמה שיותר עם פתיחה לבדיקה הבאה...
כשמודיעים לי שהתפנה מקום בנשים (כבר לא זוכרת מתי בדיוק זה היה), האחות במיון עשתה לי בדיקת פתיחה והיה 2 וחצי!!! גם המליצה לי לעשות עיסוי פטמות כדי לזרז... היתה ממש חמודה. וראתה כמה אני כאובה והמליצה שאתקלח במחלקה...

הייתי ממש משולהבת ומולהבת. ממש הרגשתי איך אני מתקדמת יפה ובקרוב זה יגיע לפתיחה 4!
או אולי בכלל יותר... כמה שיותר יותר טוב שאוכל לסבול מחוץ לחדר לידה, ככה פחות סיכוי להתערבויות... כאמור אני אחרי קיסרי...

באיזור 2 או לפני סוף סוף קיבלו אותי בנשים התקלחתי איזה חצי שעה וזה הקל ממש (אולי יותר מדי?) ובאיזור 4 עשו לי בדיקה נוספת ואופס... הרופא אומר פתיחה של 2... אווווווף נכון שיש הבדל בין הבודקים...אבל מילא לא התקדמות אבל חצי סמ אחורה?! פפפ (הדולה שלי אמרה שלפעמים בשלב הלוטאלי מקלחות מעכבות קצת את ההתקדמות)

הרופא שראה כמה אני כאובה שאל אם אני רוצה משככים או טשטוש... אמרתי לו לא תודה כי רציתי שיתקדם לבד... וגם טשטוש ידעתי שזה עובר שליה... אז לא כזה רציתי.

שבת נכנסת. לא זוכרת אם אני הדלקתי נרות או שביקשתי מבעלי. הייתי במצב קטסטרופלי. נפשית ופיזית... התחלתי לטפס על הקירות... כל ציר הייתי עצבנית יותר ויותר. לא יכול להיות שאני רק בפתיחה 2 עם הסיוט הזה. ומתי זה יגמר??? התחננתי לה' שהכל יתקדם כבר ושאני רק רוצה שזה ייגמר... בהמשך התחננתי לאחיות שרופא יבוא לבדוק שוב... כי בטוח שאם כאבים כאלה זה כבר התקדם... כמובן שהאחות לא התייחסה מדי כי א"א לבדוק אלף פעם...
פה זה נקודה שחבל שלא אמרתי לדולה לבוא... הייתי צריכה אותה כבר..

בשלב הזה שוב הצירים הרגישו לי בשילוב עם תחושת עצירות כזאת. אבל לא משנה מה, לא הצלחתי לשחרר כלום! ניסיתי שוב ושוב... וכלום לא יוצא והצירים האלו ניהים בלתי נסבלים מאחד לשני... פשוט רציתי כבר חוקן וזהו אבל האחיות אמרו שחוקן זה רק בחדר לידה.... אווווווף

אנחנו מנסים לאכול סעודת שבת, בקושי נותנת לבעלי לעשות משהו כי כל שניה ציר ואני מנסה להתלות עליו ולהזיז את האגן כדי להקל..
מתישהו כ"כ ריחמתי עליו שהצליח ב10 דק לאכול 20 ג' חלה... אז אמרתי שאנסה ללכת במסדרון של המחלקה תוכדי צירים ושיאכל משהו.
אני הולכת במסדרון ומתפללת לראות את הדמות של הרופא מגיע לעשות לי בדיקה... האחיות הבטיחו כבר מזמן שהוא 'כבר מגיע'.... תוהה לעצמי לאן זה ממשיך... אם שוב לא נראה התקדמות...

השעה 8 בערב... וזה קרה, הוא הגיע עשה בדיקה ו----------
פתיחה 3....ועדין מחיקה 80-90 אחוז... וגם הוא ראה כמה אני כאובה ושאל אם אני רוצה אפידורל אמרתי שכן! בצרחה בערך! לא ראיתי בעיניים!
ואז אמר שבגלל שאני אחרי קיסרי ורוצים להימנע מזירוזים איתי ובגלל שאני כאובה ממש אז יקדימו אותי בסדר לירידה לחדר לידה (היה מפוצץ שם מסתבר וחיכו שיתפנה)... ואז שמחתי ראיתי את קצה המנהרה של הכאבים האלה...היה לי בראש שאני רק אעשה חוקן והכל יהיה יותר טוב...
הכל יחזור להיות נסבל ואמשיך להתמודד עם הצירים...
החלטנו שמתקשרים לדולה כשבאמת יבואו לקחת אותי לחדר לידה כי מי יודע מתי זה יקרה... ששוב-לדעתי טעינו פה כי הייתי צריכה אותה כ"כ מזמן... אבל בראש שלי שעד חדר לידה אני איכשהו מסתדרת אז למה להטריח אותה...

השעה 9 אני נכנסת לחדר לידה וישר שואלים 'את האחרי קיסרי שרוצה אפידורל?' אני תוכדי בשיחה עם הדולה שלי לומר לה לבוא ומתייעצת איתה על הצעדים הבאים בחדר הלידה... אמרה לי שאני אלופה על הפתיחה שהגעתי אליה, שהחלק הזה הכי קשה ההתקדמות בו הכי איטית (לעומת להתקדם מ4 ל8 וכו')... ושאני לא בהכרח אהיה חייבת אפידורל ובואי ננסה להתקדם צעד צעד, נתחיל עם החוקן ואז שאלה מה ארצה לעשות אחכ אמרתי לה מקלחת אמרה לי מצוין ושאחשוב בייביסטפס ולא כן או לא אפידורל...
נכנסת לחדר לידה שלי (השעה 21), גל חום מטורף אין אפשרות להגביר את הקירור כי זה מרכזי... חשבתי שאני נמסה מחום.
האחות מתחילה לתשאל ולתשאל ואני רוצה רק חוקןןןןן
מתי פעם אחרונה עשית מוניטור? ב4. ואווו מלא זמן חייבים לעשות לך עכשיו. חשבתי שאין יותר גרוע מזה.... מוניטור? לשבת ולעשות מוניטור??? התחלתי אותו בעמידה אחרי 10 דק היתה קרחת של מלא זמן והמוניטור "נהרס"... סיוט מרגע לרגע...
מסבירים לי שעד שאין לפחות 20 דק של מוניטור תקין אני לא עושה כלום. ישבתי כמו טאטלה ועשיתי הכל כדי לעבור את הדקות האלו... ב"ה מוניטור תקין. עושים לי חוקן סוף סוף.... ואני מתרוקנת ב"ה אבל זה לא עזר בכלל לצערי... המשיכו אותם כאבים... כ"כ קיוויתי... (למפרע הבנתי שזה התינוק שלחץ לו... אז איך בקושי זזתי עם הפתיחה ה'???)
ואז עשיתי מקלחת והמשכתי שם כמה שיכולתי כדי שלא יקבעו אותי שוב למוניטור.... אחרי חצי שעה של מקלחת שאיכשהו העברתי שם את הצירים, אני יוצאת ופשוט מתחילה לראות כוכבים... אין לי מילים אחרות. צירים. כואבים. כואבייייייים!

השעה 10 בערך, והדולה שלי מגיעה רואה אותי במצב הכי הכי סיוטי שהייתי כל היום הזה. מנסה להרגיע אותי נוגעת בי בכל מיני נקודות בגב בתחתון, מתחת לבטן... מנסה לפקס אותי כי הייתי פשוט מוטרפת מכאבים.... (עכשיו בעודי כותבת אני מבינה שהלידה שלי היתה די קשה) אני צורחת כל ציר שהלוואי וזה יעבור ופשוט הייאוש מטפס לו למעלה למעלה...
המיילדת מציעה פקיעת מים ואמרתי לה שאולי נבדוק קודם פתיחה לפני... היא בודקת וכבר היה 4 וחצי! ואווווו הגעתי לפתיחה 4 וחצי בלי כלום! בלי זירוז ובלי משכך! אפילו אני כבר הרגשתי גאווה בעצמי... ואז אמרתי, יאללה אפידורל. יתן לי סוף לכאבים האלה בע"ה ואני בפתיחה מספיק טובה...
המיילדת גם שיבחה אותי שהגעתי לשלב הזה.
כן היה לי כ"כ כואב שברגע של משבר אמרתי שאני רוצה טישטוש עכשיווווו אפילו עד שהמרדים יגיע לאפידורל.... אבל אז הדולה שלי אמרה לי ברוגע כזה, "***, עכשיו תתמקדי בציר הנוכחי. תעברי אותו. תנשמי כאילו רק הוא קיים ורק אותו צריך לעבור. הוא האתגר היחידי שעומד לפתחך". כמובן שזה לא ציטוט מדוייק... אבל משהו טיפה השתנה במיוחד בתוספת הידיעה שהמרדים בדרכו אליי ואין לי עוד 50 אלף צירים... רק כמה... אולי 10 וזהו? פתאום הכל היה נסבל יותר. עדין כואב ברמות אבל ההתמקדות בציר עצמו ולא למה כואב לי והכאב לא נגמר... שינה משהו.
המרדים מגיע. הייתי בהלם מהמהירות! די מהר עשה את הפרוצדורה... ואחרי חצי שעה הײתי בן אדם נחמד שיכול לדבר... לתקשר. לחשוב.
השעה 12 בערך ואנחנו ברוגע, בעלי מנמנם לו באחד הכסאות הדולה לידי מחכה לראות את התגובה שלי לאפידורל. כנראה בגלל שהייתי חצי נטויה לכיוון שמאל אז ברגל ימין ההשפעה היתה פחותה וכשהיה ציר כאב לי בירך ימין... אז היא כל פעם עשתה לי עיסוי ברגל להקלה... ואז המיילדת אמרה לי להישען לכיוון ימין וניתן עוד מנה מההרדמה ובאמת לקח קצת זמן אבל זה עזר ובסוף ימין גם התחושה אולחשה.

זה החלק הכי רגוע של הלידה... אני נחה ומנמנמת לי... גם בעלי והדולה מתישהו נמנמו להם... ובהמשך האחות בדקה פתיחה וראתה שכבר 8 או 8 וחצי... והיא היתה ממש מבסוטה! ואמרה שמרגישה את הראש למטה...
מתישהו ביקשתי מבעלי שיבוא לידי. ושישיר שלום עליכם שלא הצלחנו להגיע לזה בערב... הכל היה חטוף ובקושי היה צורה לסעודת השבת וזה ציער אותי. ביקשתי שישיר לי ולתינוקי... הוא מתחיל לשיר ואני ממש מתרכזת במילים... ובמנגינה המיוחדת של בעלי.... ואז אני מרגישה משהו למטה. כאילו כדורגל נמצא לי למטה... נאלצתי להפסיק אותו ולשלוח אותו שיקרא לאחות. האחות מגיעה ובודקת ואומרת שבאמת הראש ירד עוד למטה ואני ממש בקרוב אהיה מוכנה. (כבר לא בטוחה אם זה קרה לפני או אחרי שהגעתי לפתיחה מלאה)
עוד לא הרבה זמן עובר והגעתי לפתיחה מלאה. באיזור 3 לפנות בוקר.
הרגשתי שקטפתי את האוסקר, עליתי לאוורסט, שבראשית 2 הגיעה לירח בזכותי!!!!!
ואז מסתבר... שיש דבר כזה לחיצות. שאמורים לתזמן אותן עם צירים משמעותיים לקחת נשימה מהפה לבלוע את האוויר וללחוץ לכיוון הטוסיק... תוכדי האחות והדולה קיפלו לי כל אחת רגל (בגלל שלא היתה לי תחושה טובה מהאפידורל)...
האחות המהממת הסבירה בנעימים שבדכ בלידה ראשונה זה לא קורה מיד כשמגיעים לפתיחה מלאה אבל ננסה...

ניסינו 2,3 לחיצות ואמרה שאנוח... ניסינו בציר הבא... מכאן בעצם היו כמה נסיונות ואז המתנה של 20 דק'-חצי שעה שאנוח... ב"ה המוניטור היה בסדר בינתיים. כן הרופאה הסתכלה ולא אהבה יותר מדי את המוניטור אבל רופא אחר שהגיע אמר שהכל בסדר גמור... כי כשהזמן עבר ולא כזה הצלחתי לקדם את התינוקי אז הרופאה נלחצה וזרקה משהו על ואקום... וכולם אמרו (האחות הדולה בעלי) שזה לא יקרה כי אני אלופה ואצליח להוציא אותו ככה...

לקראת הסוף קלטתי יותר טוב את ההוראות של איך ללחוץ ובאמת היה יותר אפקטיבי ב"ה. מתישהו האחות אומרת לי שאם אני שמה את היד למטה אני מרגישה את הראש שלו. ושאלה אם אני רוצה להרגיש. האמת שזה מרגש והכל אבל סירבתי. רציתי להתרכז בלחיצות. בשלב הזה. אח"כ יהיה לי מלא זמן ללטף אותו בכל מקום...
ב"ה. בשעה 6 היה כמה צירים צפופים בשילוב עם הלחיצות.... ו..... הוא יצא! ממש הרגשתי איך הוא יצא! היה מדהיייייים ומהיר! שאלתי למה הוא לא בוכה אבל עד שהניחו אותו עליי כבר בכה ב"ה! היה כ"כ מרגש אמרתי לו כמה הוא אלוף ושעשינו את זה ביחד!!!! חיבקתי אותו ויחד עם הדולה שעזרה לי הנקתי אותו... היה פשוט מרגש ברמות. שזכיתי לנס הזה פה ששוכב לו במיטה ישן שנת ישרים.... לכמה ניסים זכינו!

גם הכניסה להריון אחרי הפלה ואחרי חוץ רחמי... ואז די מיד אח"כ נקלטנו ב"ה! וכל ההריון הפלאי שלב אחרי שלב הכל פלא הכל נס... ה' החליט שנהייה שותפים איתו ביצירה המדהימה הזאת... פשוט זכינו! ועוד בלידה רגילה אחרי קיסרי...
ב"ה אין מילים בפי להודות לה' על כל החסדים...

בע"ה מאחלת לכל המצפות (להריון ולמצפות ללידה) הריון קל משעמם ושתהייה לידה קלה בע"ה!
כתבת מהמם!אורוש3
אלופה איך שעברת את כל השעות סבל האלה... במצב דומה כבר לקחתי טשטוש לא היה איכפת לי כלום... מזל טוב! תגדלי אותו בנחת
וואו איזה סיפור מדהים! קראתי בנשימה אחת, איזה אלופה שאת!מק"ר
כמה עברת, תארת את הכאב בצורה שכאב לי ביחד איתך...
כתבת שיש ילדות בבית ואת אחרי קיסריה, ומצד שני המיילדת אמרה שזה כמו לידה ראשונה, אז הבנות שבבית הן תאומות?
נכון...בימבה אדומה
איזה כיף שהצלחתן לקרוא.... חחח
וואו וואו...חדשה ישנה
את אלופה ברמות!

ממש מזכירה לי את עצמי ואת הלידות הארוכות שלי...

מרגש מאוד מאוד⁦♥️⁩
תזכי ללידות יותר קלות
וואו איזה תותחיתאביול
כמה זמן הצלחת עם הצירים האלה ואוו!!!
לא יודעת אם הייתה שורדת כמוך חחחח
מהמם! הרבה מזל טובהריון ולידה2
מאוד מזכיר את הלידות שלי ארוכות
וכאבים נוראיים מכלום פתיחה...

לקחת עלי פטל או משהו אחר במהלך.ההריון?

ועוד שאלה,היית יכולה לחכות עוד בבית עם הכאבים או שהרגשת שאת כבר בשיא הכאב?
עונהבימבה אדומה
לקחתי פארטוקל של ד"ר קיי משבוע 36, זה מכין את צוואר הרחם.
ומאותו שבוע (39+) בגלל שהעה לי את הריבוי מי שפיר, לקחתי פלור של ד"ר קיי שזה מזרז טיפה.
ובערב שלפני כן (חמישי בערב) היו לי מחא התקשויות בלי סוף אז לפי עצת הדולה האלופה שלי עשיתי ריקודי בטן!!! ממש שמתי מוזיקה של זה ורקדתי... המטרה היתה להניע את האגן ולמקם טוב יותר את התינוק. היא אמרה לי שלפעצים ההתקשויות המרובות האלה זה שהתינוק רוצה לצאת אבל משהו לא מדויק במיקום שלו... אז בריקודי בטן זה מבריג אותו טוב למטה...
ואז קמתי ב4 וחצי לפנות בוקר עם הצירים! 😁
שכחתי לכתוב את זה...

ויצאנו כשלא היה מטורף הכאבים כי האמנתי שאם הם סדירים כל 5 דק במשך שעתיים יש סיכוי להתקדמות וחבל להיות בבית...
אמלה מרגש...חדשה1
תגדלו אותו בנחת בע"ה.
ואו איזה סיפור, אלופה!!לפניו ברננה!
בלידה הראשונה שלי גם הצירים היו כמו שתיארת, מין עצירות כזאת, ולא קלטתי שזה צירים.. העברתי את הצירים בשירותים.. טוב שהייתה ירידת מים כדי לשלוח אותי לבי"ח 😅
צירים כואבים?הריוןולידה2
מנצלשת כדי לדעת אם זה יקרה לי.. (גם לידה ראשונה)
לא כאב ממשלפניו ברננה!
רק הרגיש שאני חייבת לעשות בשירותים, ולא מצליחה.. ממש כמו עצירות..
מוזר, מקווה שאדע לזהותהריוןולידה2
וואי מרגש מאודאסתר יוסף
המון מזל טוב תגדלו אותו בהרבה נחת!!!!
כתבת מהמםכילעולםחסדו
סיפור מהמם!!!!איזה יום שמח

אהבתי איך שחיזקת את עצמך כל הזמן

מדהימה

סיפור מהמםספיר..
סיפור מהמם ואת מהממת.. ומאחלת לכם עוד המון ניסים וטוב בלתי נגמר
מהמם! המון מזל טוב!זמרת מיוחדת


תודה רבה לכל מי שקראה!בימבה אדומה
עוזר לפריקה...

באמת אורך כזה זה לא מובן מאליו! אז תודה! 😍 בע"ה המון בשורות טובות לכולן!
מזל טוב!!אם כל חי

קראתי בנשימה עצורה כל מילה

את כותבת נפלא ומתארת ממש את התחושות

איזו לידה מאתגרת!!

אשרייך שהצלחת ללדת אחרי כל כך הרבה שעות!!!

ואווו. מרגש. העיקר שאת אחרי ב"ה. miki052

גמעתי בשקיקה את הסיפור.

כתבת מאוד יפה!

הרבה בריאות ונחת.

מרגש ברמותפי5

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה חושף שיניים

אויש לא התכוונתי להחליש!!בימבה אדומה
באמת מה שעברתי היה מעייף ומתיש... אבל ידעתי שאני עושה את ההשתדלות שלי... וזה מה שה' רצה...

ממליצה לישון כמה שאפשר בחודש תשיעי, שנצים וזה... כי באמת א"א לדעת מתי זה יגיע...
מצד אחד מומלץ לישון כמה שיותר בתשיעי אבל מצד שניזמרת מיוחדת

לגוף קשה להתרגל אחכ לקימות בלילה וכו.. ולחוסר שינה..

צריך לישון כמה שיותר אבל לא להפריז..

אני אישיתבימבה אדומה
לא ישנתי טוב בשום מצב... תמיד קמתי לשירותים פעם בכמה זמן... אז שינה עריבה לא היתה ואז הייתי הרבה יותר עייפה ביום...
צריך גם להצליח לישון טוב בתשיעימק"ר
רק לי זה נשמע כמו חלום מתוק מדי?
סימפיו, בלי קשר הכל לוחץ וכאב, קומה לשירותים וכ'ו
אה.. לא הכרתי את הצד הזה..זמרת מיוחדת

טפו טפו לא חוויתי אתזה

זכית מק"ר
וצרבות!!!!😑😑😑מעין אהבה
זה באמת נוראאאזמרת מיוחדת


כתבת מהמם! הייתי איתך בצמרמורות....לקחת אותי ללידה..נביעהאחרונה
איזה עוצמות יש לאישה יהודיה!
מזל טוב!
מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

תלכי לבדוק. אצלי במצב כזה ההתקן פשוט זז ועמדאמהלה

כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.

לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים

הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.

הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....

ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.

היית צריכה לקנות חדש?הריון ולידה

אני יכולה בינתיים ללכת למרכז בריאות האישה או שחייב תור מסודר?

אוףףף אני לא מעיזה ללכתהריון ולידה

חוששת שיאסור!

למרות שהדם הזה נראה ממש כמו פצע

מה הפסיקה שלכם בענייני התקנים?טארקו

בגדול זה נשמע ש100% יש במה לתלות

אבל אם ההתקנה אוסרת אצלכם בכל מקרה אז כנראה שאין מנוס מזה..

אולי כדאי להתייעץ עם רב איך לנהוג לפני?

מבינה אותך, אבל באמת שהכי חשוב עכשיו זהפרח חדשאחרונה

לדאוג שההתקן יהיה במקום

באולטרסאונד אפשר לבקש מהרופאה שלא תסתכל על המתמר

אגל אם יהיה צורך להוציא/להכניס לא כדאי להימנע בגלל זה

ואחכ תשאלי את הרב שלכם מה הפסיקה שלו בענייני התקנים

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכור

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

כם אנחנו בממליצי מוסטלה. יש להם סדרה שלמהמקרמהאחרונה

שנקראת סלטופיה

השמן אמבט שלהם זה וואו

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*אחרונה

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמיאחרונה

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמוןאחרונה

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מי שגומרת לעבוד קצת לפני התאריך המשוער של הלידהכל הישועות

מה אתן עושות בימים האלה בבית?

אני רוצה שזה יהיה ימים משמעותיים ולא סתם של שיעמום ובטלה שמביאים לדיכאון ולחץ..

ממליצה על הכנה רוחניתמדברה כעדן.

הפרשת חלה עם חברה/אחות. לצאת לים, לכתוב הודיה לה'... משהו רוחני לנסות לקלוט את גודל השעה של הורדת נשמה לעולם

מכינה אוכל לאחריאהבה.

כל מיני דברים שצריך לסדר עד הלידה,

טיולים בנחת בטבע

אף פעם לא מצאתי את עצמי משועממת בביתקל"ת

תמיד יש מה לארגן בבית: ניקיון, כביסות.ארגון וסדר🤨

שילוב של קינון ומנוחההשקט הזהאחרונה

הזדמנות לעשות דברים שאחרי הלידה יהיו יותר מורכבים- לצאת עם חברות/ לטייל בקטנה או כל דבר שעושה טוב לנפש

וקינון- מכבסת עגלה, מצעים, חיתולי בד, גופיות.. מרכיבה עריסה, מנקה את החדר שלנו שיהיה מוכן לניו בורן.. מכינה תיק לידה אם עוד אין..

ונחה.. אמנם שעות השינה לא נצברות אבל לפחות בשביל התחושה שהיה לי זמן לנוח לפני השינוי שיגיע

יש פה כאלה שבשבוע 12 אמרו לכן 80%בן ובסוף היתה בת?מבורכת

לא מאמינה שאני פותחת שרשור כזה... אבל מסתבר שממש שכנעתי את עצמי שזו בת והאכזבה קשה. יש סיכוי שזו עדיין בת? אפילו שהטכנאית הראתה לנו ממש בבירור את הזווית עולה כלפי מעלה? מצד שני היא אמרה 80% בן אבל שזה לא סופי... יש מה לתלות תקוות ב20% הנותרים?

עד עכשיו קיבלתי באהבה את שיירת הבנים המתוקים שלי, אבל עכשיו מאוד קשה לי. באמת חשבתי שהפעם תגיע סוף סוף הנסיכה.

חיזוקים ועידודים יתקבלו בברכה... (ואל תגידו לי אין כמו בנים, אני מאוד אוהבת את הבנים שלי אבל אין כמו בנות 😉 ואל תגידו לי שלפחות יש לי בגדים בשפע בשבילו ואני לא צריכה לקנות חדש. רציתי לא להשתמש בהם ולקנות מלא בגדים חדשים ורודים וממיסים)

למעלה זה לא בת?כורסא ירוקה.

זכור לי שלמעלה זה בת למטה זה בן. כל עוד לא ראית איבר מין יש סיכוי..

בכל מקרה אם בן קחי לעצמך את הזמן לעכל... ומאחלת לך שהוא או היא יהיו קסומ/ה ומתוק/ה

לא. בת זה ישר מקביל לעמוד שדרהמבורכת

קרה ליעל הניסים

בשבוע 12 עשיתי א"ס עם רופא והיתה גם טכנאית בחדר. הרופא אמר לי- רוצה לדעת מה זה? והטכנאית, המאוד ותיקה, צחקה ואמרה לו שאי אפשר לדעת עדיין.

הרופא הסתכל ואמר בשיא הביטחון- הנה זה בן.

אחרי חודש בסקירה המוקדמת, אמרו לי שזאת בת. וכשהגעתי שוב לטכנאית הזאת והיא ראתה שזאת בת היא צחקה על הרופא ואמרה ידעתי שאי אפשר לדעת עדיין.

אבל האמת שאני לא בטוחה שהייתי מתמקדת בתקווה הזאת, כי אז האכזבה תהיה גדולה יותר. הייתי מתמקדת יותר בלהשלים עם זה שזה בן.

וואימבורכת

זה דווקא מאוד מעודד. אבל ברור שיש סיכוי שזה יהיה בן בסוף וצריך להתכונן גם לאפשרות הזו

עשיתי אולטראסאונד כל שבועייםשושנושי

כבר לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע.

אמרו לי בשקיפות שזה כנראה בן, שבועיים אחרי כנראה בת ככה התגלגל הלוך חזור.

בשורה התחתונה בסקירה מאוחרת סופית - בן.

נולד בן מתוק ושובב.

רק אומרת שבתור אימא לבנים אני ממש מבינהאמא טובה---דיה!

אותך❤️

לי אמרו בשקיפות בת ובסקירה היה בן..ברכה כפולה:)

כנל אבל ציינה שהיא ממש לא בטוחהשואלת12

אצלי בשבוע 13+4 ראו בבירור שזה בןפרח חדש

לא בשקיפות

אז אולי תנסי ללכת לרופאה עוד כשבועיים?

לא זוכרת באיזה שבוע בדיוק, אבל סביב 12אחת כמוני

בשקיפות עורפית רופאה אמרה לנו שהיא חושבת שזה בן , וזו בת מתוקה 😍 הלוואי בשבילך

תקני בנחת מלא בגדים חדשיםשימושית

ואני אגיד את זה שוב- תקני בגדים חדשים.

הבגדים החדשים ממיסים ונותנים כח ומותר לך להתפנק אפילו אם כבר יש לך בגדים מהבנים הקודמים.

לנו היה הפוך אבל זה יותר נפוץ (עד שבוע 23 אמרו לנו שזה בת ורק בסקירה המאוחרת אמרו שזה בן)

לא באה לבאסבאתי מפעם

שש הריונות , תמיד מה שאמרו לי בשקיפות זה מה שיצא בסוף.

ממש מבינה את ה ציפיה והאכזבה, חיבוק גדול!

עד הלידה כבר תשלימי עם זה

קרה לי בדיוק ככה^כיסופים^אחרונה