אז... סיפור הלידה שלי...בימבה אדומה
יצא ממש ארוך אתן באמת לא חייבות... זה בעיקר בשבילי לעיבוד...

יום שישי 4:30, מתעוררת עם כאב של צורך עז להתפנות כמו מין כאב של עצירות. מנסה להתפנות לא קורה כלום והלחץ הזה עובר. חוזרת לישון. אחרי כמה דק' שוב מתעוררת עם הלחץ להתפנות מנסה שוב ואין כלום... שוב מנסה לחזור לישון... כבר יותר מוטרדת מהעצירות המציקה... עד שאני פתאום קולטת- זה מגיע בגלים! תהיתי אם זה צירים... בינתיים באמת הצלחתי להתפנות! והוווו!
אח"כ בדקתי באינטרנט אם יש דבר כזה צירים בצורת עצירות וראיתי שזה קיים... טוב...
אחרי שהתפנתי הרגשתי יותר שכואב ואי נוחות ופחות תחושת עצירות... התחלתי להפנים שזה צירים... כואבים! ולא ההתקשויות שהיו לי בלי סוף...

מעירה את בעלי ותוהה איתו... ב5 התחלנו לתזמן באפליקציה הצירים היו בין לא נעימים לקצת כואבים. בהחלט נסבלים...

ככל שהתיזמונים נמשכים אנחנו מבינים שזה לקראת זה... לבעלי לקח יותר זמן להפנים אמנם... החלטנו שיתפלל ותיקין.
בינתיים אני נכנסת למקלחת ששם דווקא הכאבים התגברו באופן מפתיע.
ב6... מדברת עם הדולה שממליצה לי לראות איך זה מתקדם בשעה הקרובה (כי כבר לפניכן זה היה כל 5 דק').. תוכדי צירים אני ממשיכה להתארגן, מדברת עם אמא שלי שתבוא לשמור על הילדות...
(והאמת שלא היינו מספיק מאורגנים, לא הכנו תיק לבנות, ולא תיק לאישפוז, רק תיק ללידה וגם הוא לא וידאנו סופית שיש בו הכל...)
אז התעכבנו על האריזה הזאת ובינתיים הצירים התגברו בעוצמתם. עדין אני מתמודדת איתם יפה בכדור פיזיו אבל המחשבה על הצירים תוך כדי נסיעה באוטו הטרידה אותי.
באמת בנסיעה של 12 דקות היו לי 3 צירים כואבים... ואיכשהו עברתי אותם.
לפני שיצאנו אמא שלי ראתה איך אני מדברת וכשמגיע ציר אני מפסיקה כדי להתמודד איתו... כ"כ הלחיץ אותה הפרצופים שלי שזרקה לי "נו לכו כבר, את רוצה ללדת פה??" טוב טוב הלכנו.... (איזה פה ואיזה נעליים...)

כשיצאנו גם הדולה שלי יצאה בדרכה לביה"ח...

כשהגענו למיון יולדות (7:50) לקח מלא זמן עד שהאחות (!) קיבלה אותי... ואז כשקיבלה לקחה מדדים והעבירה אותי לחדר עם המוניטור. עשיתי מוניטור במיטה שזה היה די טעות... היה קשה מדי! הכאבים היו קשים כדי לשכב... (בעמידה היה הרבה יותר קל כי יכולתי להזיז את האגן...)
בקיצור, המוניטור די איכזב לא הראה צירים מרשימים בכלל...
טוב מחכים לבדיקת רופא.
הפנו אותנו לחדר שהייה שזה ממש נחמד לקבל חדר פרטי להתמודדות עם הצירים... לצערי הכדור פיזיו שהיה שם היה קטן ודי חסר אוויר וכשישבתי עליו זה היה בגובה כאילו אני יושבת על שרפרף... אבל בשלב הזה עוד הצליח להקל עליי מעט... כמה זמן שאנחנו בחדר הזה והדולה מגיעה. מזכירה-אנחנו מחכים כולה שהרופא יראה אותי. הדולה ענתה לשאלה שלא נשאלה שכנראה בגלל שאני לא צורחת מכאב אלא מתמודדת יפה, אז אני לא המקרה הכי דחוף בשבילם...

הצירים ממשיכים להם ניהים קשים יותר ויותר (למפרע אני מאמינה שאחד הגורמים לעלייה בקושי זה זה שהייתי במין חוסר וודאות מתי זה נגמר ועם פחות מוטיבציה כמו בהתחלה. אבל ברור שגם הכאב עלה באופן אובייקטיבי. רק שאני לא מדד מדוייק לדעת מתי זה עלה דרגה)

9:30 סוף סוף קוראים לי לרופא... הוא בודק פתיחה- כלום. כלווווום! סגור! לא האמנתי... לא מבינה עדין למה הגוף כולו עם צירים כבר מעל 3 שעות (נכון שהתחיל בקטנה ועלה לאט לאט אבל מבחינת הגוף הוא מכין את עצמו כל הזמן הזה) ועדין אין שום פתיחה....

ואז הוא הרגיש חמלה כלפיי ואמר שבגלל שאני נורא כאובה (כי היה לי ציר כואב איך שנשכבתי על מיטת הבדיקה ואיך שסיים לבדוק) אז משאיר אותי להשגחה של שעתיים ואח"כ יבדוק שוב מה המצב.
החלטנו לשחרר בינתיים את הדולה כי הרגיש לי שאני מתמודדת יפה עם הצירים וחבל למרוח אותה כי מי יודע מתי זה יתקדם (היא מצידה המליצה שאולי נחזור הביתה גם אבל הרגיש לי נכון להישאר). ואיפשהו רציתי להיות לבד עם בעלי כל עוד אנחנו מותרים...

אז הלכנו לאכול (ידעתי שזה יחזק אותי פיזית, לא כי הרגשתי רעב) וכל רגע היה לי ציר בערך... הם התחילו להיות בלתי נסבלים ונורא האמנתי שעכשיו אני מתחילה פתיחה רצינית... כל הדרך הלוך וחזור לבית קפה (שבתוך הבי"ח) אני עוצרת לצירים וכולם מסתכלים...

אחרי השעתיים (11:30) שוב מוניטור (הפעם נתנו לי בעמידה! והוווו) והצירים אכן יותר מרשימים. והפעם הרופא קיבל אותי הרבה יותר מהר. ואצלו היתה עוד רופאה שבדקה את הפתיחה והיא אמרה שיש פתיחה של 1 ו90 אחוז מחיקה ובנוסף הצוואר ממש רך וגמיש והיא רואה ש"זה מתקדם לכיוון טוב לקראת לידה" וכן המליצה לקבל אותי למחלקת נשים אם ועובר להשגחה. מצד אחד שמחתי שמשהו זז ומצד שני התבאסתי שזה הכל ועכשיו הכל יימרח יותר זמן...

חוזרים לחדר שהייה מעדכנים את הדולה מחליטים שממשיכים לבד בינתיים... לקח די הרבה זמן עד שהתפנה לי מקום בנשים, ולא נורא הפריע לי כי התרגלתי לחדר שהייה ורציתי להגיע כמה שיותר עם פתיחה לבדיקה הבאה...
כשמודיעים לי שהתפנה מקום בנשים (כבר לא זוכרת מתי בדיוק זה היה), האחות במיון עשתה לי בדיקת פתיחה והיה 2 וחצי!!! גם המליצה לי לעשות עיסוי פטמות כדי לזרז... היתה ממש חמודה. וראתה כמה אני כאובה והמליצה שאתקלח במחלקה...

הייתי ממש משולהבת ומולהבת. ממש הרגשתי איך אני מתקדמת יפה ובקרוב זה יגיע לפתיחה 4!
או אולי בכלל יותר... כמה שיותר יותר טוב שאוכל לסבול מחוץ לחדר לידה, ככה פחות סיכוי להתערבויות... כאמור אני אחרי קיסרי...

באיזור 2 או לפני סוף סוף קיבלו אותי בנשים התקלחתי איזה חצי שעה וזה הקל ממש (אולי יותר מדי?) ובאיזור 4 עשו לי בדיקה נוספת ואופס... הרופא אומר פתיחה של 2... אווווווף נכון שיש הבדל בין הבודקים...אבל מילא לא התקדמות אבל חצי סמ אחורה?! פפפ (הדולה שלי אמרה שלפעמים בשלב הלוטאלי מקלחות מעכבות קצת את ההתקדמות)

הרופא שראה כמה אני כאובה שאל אם אני רוצה משככים או טשטוש... אמרתי לו לא תודה כי רציתי שיתקדם לבד... וגם טשטוש ידעתי שזה עובר שליה... אז לא כזה רציתי.

שבת נכנסת. לא זוכרת אם אני הדלקתי נרות או שביקשתי מבעלי. הייתי במצב קטסטרופלי. נפשית ופיזית... התחלתי לטפס על הקירות... כל ציר הייתי עצבנית יותר ויותר. לא יכול להיות שאני רק בפתיחה 2 עם הסיוט הזה. ומתי זה יגמר??? התחננתי לה' שהכל יתקדם כבר ושאני רק רוצה שזה ייגמר... בהמשך התחננתי לאחיות שרופא יבוא לבדוק שוב... כי בטוח שאם כאבים כאלה זה כבר התקדם... כמובן שהאחות לא התייחסה מדי כי א"א לבדוק אלף פעם...
פה זה נקודה שחבל שלא אמרתי לדולה לבוא... הייתי צריכה אותה כבר..

בשלב הזה שוב הצירים הרגישו לי בשילוב עם תחושת עצירות כזאת. אבל לא משנה מה, לא הצלחתי לשחרר כלום! ניסיתי שוב ושוב... וכלום לא יוצא והצירים האלו ניהים בלתי נסבלים מאחד לשני... פשוט רציתי כבר חוקן וזהו אבל האחיות אמרו שחוקן זה רק בחדר לידה.... אווווווף

אנחנו מנסים לאכול סעודת שבת, בקושי נותנת לבעלי לעשות משהו כי כל שניה ציר ואני מנסה להתלות עליו ולהזיז את האגן כדי להקל..
מתישהו כ"כ ריחמתי עליו שהצליח ב10 דק לאכול 20 ג' חלה... אז אמרתי שאנסה ללכת במסדרון של המחלקה תוכדי צירים ושיאכל משהו.
אני הולכת במסדרון ומתפללת לראות את הדמות של הרופא מגיע לעשות לי בדיקה... האחיות הבטיחו כבר מזמן שהוא 'כבר מגיע'.... תוהה לעצמי לאן זה ממשיך... אם שוב לא נראה התקדמות...

השעה 8 בערב... וזה קרה, הוא הגיע עשה בדיקה ו----------
פתיחה 3....ועדין מחיקה 80-90 אחוז... וגם הוא ראה כמה אני כאובה ושאל אם אני רוצה אפידורל אמרתי שכן! בצרחה בערך! לא ראיתי בעיניים!
ואז אמר שבגלל שאני אחרי קיסרי ורוצים להימנע מזירוזים איתי ובגלל שאני כאובה ממש אז יקדימו אותי בסדר לירידה לחדר לידה (היה מפוצץ שם מסתבר וחיכו שיתפנה)... ואז שמחתי ראיתי את קצה המנהרה של הכאבים האלה...היה לי בראש שאני רק אעשה חוקן והכל יהיה יותר טוב...
הכל יחזור להיות נסבל ואמשיך להתמודד עם הצירים...
החלטנו שמתקשרים לדולה כשבאמת יבואו לקחת אותי לחדר לידה כי מי יודע מתי זה יקרה... ששוב-לדעתי טעינו פה כי הייתי צריכה אותה כ"כ מזמן... אבל בראש שלי שעד חדר לידה אני איכשהו מסתדרת אז למה להטריח אותה...

השעה 9 אני נכנסת לחדר לידה וישר שואלים 'את האחרי קיסרי שרוצה אפידורל?' אני תוכדי בשיחה עם הדולה שלי לומר לה לבוא ומתייעצת איתה על הצעדים הבאים בחדר הלידה... אמרה לי שאני אלופה על הפתיחה שהגעתי אליה, שהחלק הזה הכי קשה ההתקדמות בו הכי איטית (לעומת להתקדם מ4 ל8 וכו')... ושאני לא בהכרח אהיה חייבת אפידורל ובואי ננסה להתקדם צעד צעד, נתחיל עם החוקן ואז שאלה מה ארצה לעשות אחכ אמרתי לה מקלחת אמרה לי מצוין ושאחשוב בייביסטפס ולא כן או לא אפידורל...
נכנסת לחדר לידה שלי (השעה 21), גל חום מטורף אין אפשרות להגביר את הקירור כי זה מרכזי... חשבתי שאני נמסה מחום.
האחות מתחילה לתשאל ולתשאל ואני רוצה רק חוקןןןןן
מתי פעם אחרונה עשית מוניטור? ב4. ואווו מלא זמן חייבים לעשות לך עכשיו. חשבתי שאין יותר גרוע מזה.... מוניטור? לשבת ולעשות מוניטור??? התחלתי אותו בעמידה אחרי 10 דק היתה קרחת של מלא זמן והמוניטור "נהרס"... סיוט מרגע לרגע...
מסבירים לי שעד שאין לפחות 20 דק של מוניטור תקין אני לא עושה כלום. ישבתי כמו טאטלה ועשיתי הכל כדי לעבור את הדקות האלו... ב"ה מוניטור תקין. עושים לי חוקן סוף סוף.... ואני מתרוקנת ב"ה אבל זה לא עזר בכלל לצערי... המשיכו אותם כאבים... כ"כ קיוויתי... (למפרע הבנתי שזה התינוק שלחץ לו... אז איך בקושי זזתי עם הפתיחה ה'???)
ואז עשיתי מקלחת והמשכתי שם כמה שיכולתי כדי שלא יקבעו אותי שוב למוניטור.... אחרי חצי שעה של מקלחת שאיכשהו העברתי שם את הצירים, אני יוצאת ופשוט מתחילה לראות כוכבים... אין לי מילים אחרות. צירים. כואבים. כואבייייייים!

השעה 10 בערך, והדולה שלי מגיעה רואה אותי במצב הכי הכי סיוטי שהייתי כל היום הזה. מנסה להרגיע אותי נוגעת בי בכל מיני נקודות בגב בתחתון, מתחת לבטן... מנסה לפקס אותי כי הייתי פשוט מוטרפת מכאבים.... (עכשיו בעודי כותבת אני מבינה שהלידה שלי היתה די קשה) אני צורחת כל ציר שהלוואי וזה יעבור ופשוט הייאוש מטפס לו למעלה למעלה...
המיילדת מציעה פקיעת מים ואמרתי לה שאולי נבדוק קודם פתיחה לפני... היא בודקת וכבר היה 4 וחצי! ואווווו הגעתי לפתיחה 4 וחצי בלי כלום! בלי זירוז ובלי משכך! אפילו אני כבר הרגשתי גאווה בעצמי... ואז אמרתי, יאללה אפידורל. יתן לי סוף לכאבים האלה בע"ה ואני בפתיחה מספיק טובה...
המיילדת גם שיבחה אותי שהגעתי לשלב הזה.
כן היה לי כ"כ כואב שברגע של משבר אמרתי שאני רוצה טישטוש עכשיווווו אפילו עד שהמרדים יגיע לאפידורל.... אבל אז הדולה שלי אמרה לי ברוגע כזה, "***, עכשיו תתמקדי בציר הנוכחי. תעברי אותו. תנשמי כאילו רק הוא קיים ורק אותו צריך לעבור. הוא האתגר היחידי שעומד לפתחך". כמובן שזה לא ציטוט מדוייק... אבל משהו טיפה השתנה במיוחד בתוספת הידיעה שהמרדים בדרכו אליי ואין לי עוד 50 אלף צירים... רק כמה... אולי 10 וזהו? פתאום הכל היה נסבל יותר. עדין כואב ברמות אבל ההתמקדות בציר עצמו ולא למה כואב לי והכאב לא נגמר... שינה משהו.
המרדים מגיע. הייתי בהלם מהמהירות! די מהר עשה את הפרוצדורה... ואחרי חצי שעה הײתי בן אדם נחמד שיכול לדבר... לתקשר. לחשוב.
השעה 12 בערך ואנחנו ברוגע, בעלי מנמנם לו באחד הכסאות הדולה לידי מחכה לראות את התגובה שלי לאפידורל. כנראה בגלל שהייתי חצי נטויה לכיוון שמאל אז ברגל ימין ההשפעה היתה פחותה וכשהיה ציר כאב לי בירך ימין... אז היא כל פעם עשתה לי עיסוי ברגל להקלה... ואז המיילדת אמרה לי להישען לכיוון ימין וניתן עוד מנה מההרדמה ובאמת לקח קצת זמן אבל זה עזר ובסוף ימין גם התחושה אולחשה.

זה החלק הכי רגוע של הלידה... אני נחה ומנמנמת לי... גם בעלי והדולה מתישהו נמנמו להם... ובהמשך האחות בדקה פתיחה וראתה שכבר 8 או 8 וחצי... והיא היתה ממש מבסוטה! ואמרה שמרגישה את הראש למטה...
מתישהו ביקשתי מבעלי שיבוא לידי. ושישיר שלום עליכם שלא הצלחנו להגיע לזה בערב... הכל היה חטוף ובקושי היה צורה לסעודת השבת וזה ציער אותי. ביקשתי שישיר לי ולתינוקי... הוא מתחיל לשיר ואני ממש מתרכזת במילים... ובמנגינה המיוחדת של בעלי.... ואז אני מרגישה משהו למטה. כאילו כדורגל נמצא לי למטה... נאלצתי להפסיק אותו ולשלוח אותו שיקרא לאחות. האחות מגיעה ובודקת ואומרת שבאמת הראש ירד עוד למטה ואני ממש בקרוב אהיה מוכנה. (כבר לא בטוחה אם זה קרה לפני או אחרי שהגעתי לפתיחה מלאה)
עוד לא הרבה זמן עובר והגעתי לפתיחה מלאה. באיזור 3 לפנות בוקר.
הרגשתי שקטפתי את האוסקר, עליתי לאוורסט, שבראשית 2 הגיעה לירח בזכותי!!!!!
ואז מסתבר... שיש דבר כזה לחיצות. שאמורים לתזמן אותן עם צירים משמעותיים לקחת נשימה מהפה לבלוע את האוויר וללחוץ לכיוון הטוסיק... תוכדי האחות והדולה קיפלו לי כל אחת רגל (בגלל שלא היתה לי תחושה טובה מהאפידורל)...
האחות המהממת הסבירה בנעימים שבדכ בלידה ראשונה זה לא קורה מיד כשמגיעים לפתיחה מלאה אבל ננסה...

ניסינו 2,3 לחיצות ואמרה שאנוח... ניסינו בציר הבא... מכאן בעצם היו כמה נסיונות ואז המתנה של 20 דק'-חצי שעה שאנוח... ב"ה המוניטור היה בסדר בינתיים. כן הרופאה הסתכלה ולא אהבה יותר מדי את המוניטור אבל רופא אחר שהגיע אמר שהכל בסדר גמור... כי כשהזמן עבר ולא כזה הצלחתי לקדם את התינוקי אז הרופאה נלחצה וזרקה משהו על ואקום... וכולם אמרו (האחות הדולה בעלי) שזה לא יקרה כי אני אלופה ואצליח להוציא אותו ככה...

לקראת הסוף קלטתי יותר טוב את ההוראות של איך ללחוץ ובאמת היה יותר אפקטיבי ב"ה. מתישהו האחות אומרת לי שאם אני שמה את היד למטה אני מרגישה את הראש שלו. ושאלה אם אני רוצה להרגיש. האמת שזה מרגש והכל אבל סירבתי. רציתי להתרכז בלחיצות. בשלב הזה. אח"כ יהיה לי מלא זמן ללטף אותו בכל מקום...
ב"ה. בשעה 6 היה כמה צירים צפופים בשילוב עם הלחיצות.... ו..... הוא יצא! ממש הרגשתי איך הוא יצא! היה מדהיייייים ומהיר! שאלתי למה הוא לא בוכה אבל עד שהניחו אותו עליי כבר בכה ב"ה! היה כ"כ מרגש אמרתי לו כמה הוא אלוף ושעשינו את זה ביחד!!!! חיבקתי אותו ויחד עם הדולה שעזרה לי הנקתי אותו... היה פשוט מרגש ברמות. שזכיתי לנס הזה פה ששוכב לו במיטה ישן שנת ישרים.... לכמה ניסים זכינו!

גם הכניסה להריון אחרי הפלה ואחרי חוץ רחמי... ואז די מיד אח"כ נקלטנו ב"ה! וכל ההריון הפלאי שלב אחרי שלב הכל פלא הכל נס... ה' החליט שנהייה שותפים איתו ביצירה המדהימה הזאת... פשוט זכינו! ועוד בלידה רגילה אחרי קיסרי...
ב"ה אין מילים בפי להודות לה' על כל החסדים...

בע"ה מאחלת לכל המצפות (להריון ולמצפות ללידה) הריון קל משעמם ושתהייה לידה קלה בע"ה!
כתבת מהמם!אורוש3
אלופה איך שעברת את כל השעות סבל האלה... במצב דומה כבר לקחתי טשטוש לא היה איכפת לי כלום... מזל טוב! תגדלי אותו בנחת
וואו איזה סיפור מדהים! קראתי בנשימה אחת, איזה אלופה שאת!מק"ר
כמה עברת, תארת את הכאב בצורה שכאב לי ביחד איתך...
כתבת שיש ילדות בבית ואת אחרי קיסריה, ומצד שני המיילדת אמרה שזה כמו לידה ראשונה, אז הבנות שבבית הן תאומות?
נכון...בימבה אדומה
איזה כיף שהצלחתן לקרוא.... חחח
וואו וואו...חדשה ישנה
את אלופה ברמות!

ממש מזכירה לי את עצמי ואת הלידות הארוכות שלי...

מרגש מאוד מאוד⁦♥️⁩
תזכי ללידות יותר קלות
וואו איזה תותחיתאביול
כמה זמן הצלחת עם הצירים האלה ואוו!!!
לא יודעת אם הייתה שורדת כמוך חחחח
מהמם! הרבה מזל טובהריון ולידה2
מאוד מזכיר את הלידות שלי ארוכות
וכאבים נוראיים מכלום פתיחה...

לקחת עלי פטל או משהו אחר במהלך.ההריון?

ועוד שאלה,היית יכולה לחכות עוד בבית עם הכאבים או שהרגשת שאת כבר בשיא הכאב?
עונהבימבה אדומה
לקחתי פארטוקל של ד"ר קיי משבוע 36, זה מכין את צוואר הרחם.
ומאותו שבוע (39+) בגלל שהעה לי את הריבוי מי שפיר, לקחתי פלור של ד"ר קיי שזה מזרז טיפה.
ובערב שלפני כן (חמישי בערב) היו לי מחא התקשויות בלי סוף אז לפי עצת הדולה האלופה שלי עשיתי ריקודי בטן!!! ממש שמתי מוזיקה של זה ורקדתי... המטרה היתה להניע את האגן ולמקם טוב יותר את התינוק. היא אמרה לי שלפעצים ההתקשויות המרובות האלה זה שהתינוק רוצה לצאת אבל משהו לא מדויק במיקום שלו... אז בריקודי בטן זה מבריג אותו טוב למטה...
ואז קמתי ב4 וחצי לפנות בוקר עם הצירים! 😁
שכחתי לכתוב את זה...

ויצאנו כשלא היה מטורף הכאבים כי האמנתי שאם הם סדירים כל 5 דק במשך שעתיים יש סיכוי להתקדמות וחבל להיות בבית...
אמלה מרגש...חדשה1
תגדלו אותו בנחת בע"ה.
ואו איזה סיפור, אלופה!!לפניו ברננה!
בלידה הראשונה שלי גם הצירים היו כמו שתיארת, מין עצירות כזאת, ולא קלטתי שזה צירים.. העברתי את הצירים בשירותים.. טוב שהייתה ירידת מים כדי לשלוח אותי לבי"ח 😅
צירים כואבים?הריוןולידה2
מנצלשת כדי לדעת אם זה יקרה לי.. (גם לידה ראשונה)
לא כאב ממשלפניו ברננה!
רק הרגיש שאני חייבת לעשות בשירותים, ולא מצליחה.. ממש כמו עצירות..
מוזר, מקווה שאדע לזהותהריוןולידה2
וואי מרגש מאודאסתר יוסף
המון מזל טוב תגדלו אותו בהרבה נחת!!!!
כתבת מהמםכילעולםחסדו
סיפור מהמם!!!!איזה יום שמח

אהבתי איך שחיזקת את עצמך כל הזמן

מדהימה

סיפור מהמםספיר..
סיפור מהמם ואת מהממת.. ומאחלת לכם עוד המון ניסים וטוב בלתי נגמר
מהמם! המון מזל טוב!זמרת מיוחדת


תודה רבה לכל מי שקראה!בימבה אדומה
עוזר לפריקה...

באמת אורך כזה זה לא מובן מאליו! אז תודה! 😍 בע"ה המון בשורות טובות לכולן!
מזל טוב!!אם כל חי

קראתי בנשימה עצורה כל מילה

את כותבת נפלא ומתארת ממש את התחושות

איזו לידה מאתגרת!!

אשרייך שהצלחת ללדת אחרי כל כך הרבה שעות!!!

ואווו. מרגש. העיקר שאת אחרי ב"ה. miki052

גמעתי בשקיקה את הסיפור.

כתבת מאוד יפה!

הרבה בריאות ונחת.

מרגש ברמותפי5

הצלחת להכניס אותי לתוך הלידה שלך לגמרי.

מרגיש לי עכשיו שאין לי כח ללידה שלי רק שילך בקלות ובמהירות בזמן הנכון בשבילי.

הרבה מזל טוב. נחת בריאות ושפע חלבנשיקה

אויש לא התכוונתי להחליש!!בימבה אדומה
באמת מה שעברתי היה מעייף ומתיש... אבל ידעתי שאני עושה את ההשתדלות שלי... וזה מה שה' רצה...

ממליצה לישון כמה שאפשר בחודש תשיעי, שנצים וזה... כי באמת א"א לדעת מתי זה יגיע...
מצד אחד מומלץ לישון כמה שיותר בתשיעי אבל מצד שניזמרת מיוחדת

לגוף קשה להתרגל אחכ לקימות בלילה וכו.. ולחוסר שינה..

צריך לישון כמה שיותר אבל לא להפריז..

אני אישיתבימבה אדומה
לא ישנתי טוב בשום מצב... תמיד קמתי לשירותים פעם בכמה זמן... אז שינה עריבה לא היתה ואז הייתי הרבה יותר עייפה ביום...
צריך גם להצליח לישון טוב בתשיעימק"ר
רק לי זה נשמע כמו חלום מתוק מדי?
סימפיו, בלי קשר הכל לוחץ וכאב, קומה לשירותים וכ'ו
אה.. לא הכרתי את הצד הזה..זמרת מיוחדת

טפו טפו לא חוויתי אתזה

זכית מק"ר
וצרבות!!!!😑😑😑מעין אהבה
זה באמת נוראאאזמרת מיוחדת


כתבת מהמם! הייתי איתך בצמרמורות....לקחת אותי ללידה..נביעהאחרונה
איזה עוצמות יש לאישה יהודיה!
מזל טוב!
סנט ג'וזף - מישהי ילדה שםאחת כמוני
ויכולה להמליץ או לא??

תודה 

זה לא נוצרי?נפש חיה.
כן זה נוצרי,שגרה ברוכה
אני ממש התלבטתימקרמה
עבר עריכה על ידי מקרמה בתאריך ז' בניסן תשפ"ו 20:34

אני אוהבת את הגישה הטבעית

ושלידה מלכתחילה היא לא מקרה רפואי


 

לא מפריע לי ללדת במקום נוצרי


 

אבל-

כן הפריע לי שאין להם מענה מלא למקרה חירום

כי אולי לידה היא לא מקרה רפואי מלכתחילה

אבל היא בהחלט יכולה להפוך לכזאת וצריך שיהיה לזה מענה


 

כל הנל היה נכון לפני 7 שנים...

אולי זה השתנה

קראתי עכשיו עליהם כי לא היכרתיממתקית

נשמע מרשים ממש.
צילום לתינוק, לידת מים, מכון יופי...וואו
למה לא בעצם? 

זה בבעלות נוצרית?
ראיתי שכתוב שיש אוכל כשר וכו...

למה לא? בערך כמו למה לא להכנס לכנסיה?נפש חיה.
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ז' בניסן תשפ"ו 18:18

 


גם אם זה כשר...

יש אפשרויות סבירות יותר

 

 

נישט שייך

ככה אומרים, לא? 

זה ממש לא אותו דברשלומית.

כמו להכנס לכנסיה. להכנס לכנסיה זה ממש איסור. אין שום איסור ללדת בבית חולים נוצרי.

אישית אכן אני לא רוצה שנזירות יטפלו בי ובתינוקות שלי, ויש בזה משהו פחות טוב, אבל בעיניי זה לא במקום להשוות את זה לכניסה לכנסיה 

את יכולה לדייק לי מה ההבדל? כי זה נשמע לינפש חיה.

בשני המבנים האלה יש נזירות

שניהם שייכים במישרין לאנשי הדת/ מאמינים ב נצרות

האווירה נוצרית, לא?

בשתיהן  אממממ 'עוזרים' לאנשים

 

האיסור הוא על כניסה לבית פולחן של עבודה זרהירושלמית במקור
כנסיה היא בית הפולחן. לא בית חולים
תחשבי שמי שגרה בחו"ל - יהיו שם אחיות נוצריותבארץ אהבתי

מן הסתם.

אף אחד לא אומר שאסור ללדת בבי"ח בחו"ל.


באופן אישי אני מסכימה שאם כבר יש לנו את הזכות לחיות בארץ, אז בעיני הרבה יותר נעים ומתאים ללדת בבית חולים יהודי, שרוב הצוות הוא יהודי.

אבל עדיין אי אפשר להשוות בין הדברים.

חול זה מציאות אחרתנפש חיה.

פה בארץ ישראל

בעיניי, האוירה אחרת


וממילא

ללדת במקום יהודי זה טבעי לנו

עם אוירה אחרת , "שלנו"


אז לא מובן לי למה ללכת ל'שם'? 

חשבתי שזה יהיה ברוראחת כמוני

אבל אסביר


יש סיבות שבשלן ייתכן שלאשה יהיה טוב יותר ללדת שם.

גם אותי מרתיע הסוג של הצוות

אגב, הבנתי שרוב הצוות שם מוסלמי. לא בטוח שזה יותר טוב, אבל בטח לא נזירות וכדו'.

אבל נשמע שיש שם ערך מוסף משמעותי על בתי החולים האחרים בסביבה. 

זה בהחלט ברור לי , אישה צריכה ללדת איפה שטוב להנפש חיה.


רק תהיתי לגבי שתי הנקודות


גם האוירה במקום


ואם לא היה מובן

אז גם מענה רפואי מתאים, במידה וצריך.


אין לי מושג מה הולך שם


אישית

רק לשמוע על נוצרים עושה לי רע

לא שמוסלמים יותר טובים...


אבל שוין.


אני מבינה את התמיהה שלךבארץ אהבתי
אבל עדיין זה לא בר השוואה לכניסה לכנסייה, שאסורה מדין ע"ז.

בכל מקרה, גם מבחינתי זה לא נשמע כמו אופציה שהייתי שוקלת, למרות שאני כן בעד לידה טבעית ככל האפשר.

גם אם לנזירות יש צלבים וכו' למה זה לא נחשב ע"ז?נפש חיה.

ואיך אפשר למשל, לסמוך על הכשרות של האוכל שמגישים שם? 

 

ומה עושים בשבת? 

לנו בארץ יש את הפריווילגיהבארץ אהבתי

שאנחנו לא צריכות להתמודד עם השאלות האלו בדרך כלל.

אבל בחו"ל אני מניחה שכל אישה שצריכה ללדת צריכה לדאוג לעניין כשרות האוכל בבי"ח. ופוגשת צלבים על אחיות נוצריות או בהזדמנויות אחרות.

ונכון שגם אני הייתי מנסה להתחמק מזה כל עוד אפשר. אבל עדיין צריך להיזהר מלטעון שזה אסור.

אני לא מספיק בקיאה בהלכות ע"ז, אז לא רוצה לכתוב דברים בלי ביסוס והיכרות עם ההלכות כמו שצריך, אבל לכנסייה יש איסור הלכתי להיכנס. ללדת בבי"ח שבו יש נזירות עם צלבים - אין איסור, גם אם זה לא משהו שהיינו בוחרות לעשות, כשיש אופציה אחרת.


דווקא לגבי שבת זה נשמע לי יותר פשוט - כי לא צריך לדאוג לחילול שבת של הצוות. ולא חסרות 'גויות של שבת' למקרה הצורך.... (כמובן זו לא סיבה ללכת ללדת שם, אבל רק מתייחסת לשאלה שלך...)

לא ילדתי שם אבל ממה שפעם בררתי עליהםעכבר בלוטוס

הם נותנים להזמין אוכל מבתי עסק בירושלים 

 

זה באמת מסובך וגם לא נעים

הלוואי היה בית חולים יהודי בגישה

 

פגשתי מישהי שדודה שלה שהייתה הדולה שלה יילדה אותה שם בעצמה

יש שם אופציות שאין בשום מקום אחר לטבעי, פרטיות, כבוד ליולדת ועוד

 

ממש באסה שהם נוצרים

 

כי זה לא קשורשלומית.אחרונה

גם לי יש קולגה שהולכת עם צלב, וזה לא אומר שאסור לי לעבוד איתה. זה שיש אנשים עם צלב לא הופך את זה למקום עבודה זרה, זה סה"כ בית יולדות. ובהרבה בתי חולים יש אחיות נוצריות.

כל השאלות אח''כ הם שאלות ספציפיות ופתירות למי שחשובה לה הגישה שם.

שוב, באופן אישי אני חושבת שעדיף לא ללכת למקום שמוגדר כנוצרי, במיוחד שאנחנו בארץ ישראל.

אבל עדיין, חשוב להדגיש שזה בית יולדות ולא כנסיה ואין איסור להכנס לשם.

ויש מקומות שזה דווקא מוכר, הם מפורסמים בגישה שלהם...

זה לא אותו דברניגון של הלב

צוות שהוא לא יהודי כמו מקום שמנוהל ע"י נוצרים בהגדרה.

לאידעת למה, זה מזכיר לי את הסיפור על הרב כהנמןנפש חיה.

שהלך להוציא ילדים מהמנזר...


סליחה ממש מהפותחת @אחת כמונישככה אני לוקחת את השרשור


אבל זה מציאות שאני לא שומעת עליה הרבה (הבית חולים הזה, איפה הוא ממוקם ?)


ובגלל האסוציאציה שעלתה לי

זה ממש מעורר לי מחשבות שכנגד... 

הגבת לי?ניגון של הלב

דרך אגב, הוא ממוקם בשייח ג'ראח, שזה גם לא הכי סימפטי...

כן, הגבתי לךנפש חיה.

מעניין

לא מוכר. 

אני ממש מבינה את ההתנגדות שעולהאחת כמוני

ולא נפגעת מזה. הכל בסדר.

ועל אף שברור לי שהלכתית זה לא בעייתי כמו כנסיה, זו באמת הרגשה לא טובה

ובעיקר מזדהה עם @עכבר בלוטוס שכתבה, שחבל שאין מקום עם גישה כזו בניהול יהודי

אני לא יודעת מבחינת הלכה. לי מרגיש,שגרה ברוכה

ממש לא קשור ולא מתאים.

נשמה יהודית באה לעולם ומול העיניים יהיה לה צלב? (לא הייתי שם אבל מניחה שיש על הקירות או על המיטןת או בשרשרת על האחיות)

לא יודעת..

אני גדלתי שמשפיע על הנשמה מה שהיא רואה בסביבה.. גם ילד שלא מבין שיהיה סביבו תמונות חיוביות וכו'. שיש השפעה.

אז שם נראה ההיפך לצד השני.

זה הכל במחשבה שלי לא ראיתי אז לא יודעת מה באמת

אני רציתי.שושנושי

מתחברת מאוד לגישה הטבעית ולצד זה הלחיץ אותי כמו שמקרמה כתבה המוגבלות שלהם להתערבות רפואית חיונית.

רק מלחשוב על בת דודה שילדה בביקור חולים ובגלל סיבוך העבירו אותה בהיסטריה לשערי צדק, לא יכולה לדמיין את זה על עצמי ה' ישמור

יואוווווו אפשר להסביר לבעלי שכלי כסף זה לא חמץ???עודהפעם

אני עצבנית.
סכמנו שעושים פסח ממש בקטנה.
בעלי רק רוטן שלא מתקדם כלום,
ו"רק אני עושה בבית הזה".

הלוווו אני בהריון!!!!! אני לא אמורה לעבוד קשה!

ועכשיו אני מגלה שרשם לקנות חומר לניקוי כלי כסף.
ממש דחוף. ממש!!!!

אוףףףףף אין לי כוח. 

חילקתי ביניכם תפקידים?המקורית

תעשי את שלך ותני לו לעשות את שלו

גם אם ינקה כלי כסף, כל עוד עושה את שלו לא הייתי מתערבת

לא צריך להסבירoo

מי שרוצה שינקה בעצמו


ואכן בהריון לא צריך לעבוד קשה ואולי לא לעבוד לפסח בכלל

הריון זה עבודה בפני עצמה 

וואו פסח זה ממש הפרעה נפשיתרוני 1234

אנחנו שנינו בפוסט טראומה מרוב שהאמהות שלנו היו ב OCD מהחג הזה 😂

הלכנו לקיצוניות השניה (עושים פחות מהמינימום נראה לי) ועדיין אני ככ מתוסכלת מהחג הזה ולא מבינה איך נוצרה כזאת "מפלצת" ולמה הכל כל כך מסובך.

כןoo

ההתנהלות סביב פסח של הרבה אנשים מזכירה הפרעה נפשית

של חרדה ואובססיה 

תראי יש באמת מורכבות מסויימת בחג הזהפרח חדש

גם בלי להשתגע

אני לא משתגעת בכלל ואין לי פוסט טראומה מזה

אבל טכנית כשהילדים בבית כל היום

ההורים לפעמים עובדים עד ערב החג

וצריך להפעיל מטבח משביע כל היום

אז זה ממש קשה ההחלפה הזאת של כלי פסח וחמץ.

ולדאוג שיהיה בבית את כל המוצרים הכשרים לפסח

ושיהיה בגדים לכל החג (לא מכבסים כל החג!!)

אז לא תמיד זה קשור להפרעה


יש באמת קבוצה של אנשים שאפשר להגיד שהם עושים הכנות לפסח כאלו שלא נדרשות מעיקר ההלכה

וזה גורם להתעסקות מרובה והרבה לחץ.

אני יודעת שאם צריך בגדים לקטנים מותר לכבס בצנעהנפש חיה.
נכון. אבל בגדול צריך להתכונן היטב עם הבגדיםפרח חדש

לחג

וכשיש ילדים גדולים ההיתר הזה לא עוזר

כן אני יודעת. חשבתי שדובר רק על קטנים...נפש חיה.

יש עכשיו קצת שמש

נראלי שאפשרי לכבס

 

אפשר גם לכבס לפני, ולתלות במהלך החגיעל מהדרום
זה לא העניין. אני מכבסת כל יוםפרח חדש

ומה שאני מכבסת עכשיו עדיין לא קשור לחג..

יש עוד שבוע עד שם

אני מדברת באופן כללי על נושא ההתארגנות לחג הפסח.

זה לא רק עניין של הפרעה או נערווים או סטנדרטים גבוהים.

יש פה חג עמוס בהתארגנויות וגם מי שעושה את המינימום שצריך זה דורש הרבה

כשלוקחים את כלל הנתונים שכתבתי קודם זה יוצר לחץ והרבה עבודה.


מסכימה. זה חג עמוס להרבה אנשיםיעל מהדרום
מסכימה ממשטארקו
זה חג שיש לו המון דקויות ומורכבויות.

אפילו ברמת הקניות, מאוד קשה לסגור קניות לפסח בכשרויות מתאימות במקום אחד בלבד.. אז זה מתפצל ל2-3 מקומות וזה מעמיס ממש.


וגם הכי הכי בסיס של להכשיר לפסח זה זמן ומאמץ

אני לא נלחצת מהבגדים בחגהמקורית

כי מבחינתי לא לכבס בכלל זה לא ריאלי

מה גם שבגדים שהם לצורך מועד מותר לכבס לפי חלק מהדעות

לי זה מספיק. יש יותר מדי החג הזה ממה להילחץ כדי שגם הכביסה המלוכלכת בחג תשב לי על הראש

מסכימה איתךיערת דבש

אני גם ככה

הכי גרוע נכבס או נקנה חדש בחול המועד 

באמת פסח זה חג עם התארגנות מורכבת, אבלשיפור
ממה שאני מכירה רוב האוכלוסייה עושה הרבה יותר ממה שצריך- חלונות, סדר וניקיון משמעותי בכל הבית, הרבה מעבר לניקיון מחמץ שגם הוא בעצמו דורש הרבה עבודה. ניקיון כלי כסף לקראת פסח זה ממש לא חריג למרות שזה לגמרי לא נחוץ.
אבל אני חושבת שאנשים עושים את זה כי נהניםפרח חדש

ועושה להם טוב

אני פחות מתחברת לזה

וסתם אוהבת ארונות מסודרים גם במהלך השנה אז לא נכנסת ללופ הזה בערב פסח

נהנים מהתוצאה, לא תמיד מהדרךיעל מהדרום
בדיוקשיפור
וגם, יש כאלה שאם לא לפני פסח, הם לא מגיעים לזהיעל מהדרום
לק"י

אז הם מעדיפים לעבוד קשה עכשיו.

זה עוד משהופרח חדש

יש דברים שחשוב לעשות מידי פעם

וזה יושב בראש כזה שלא נורא נחכה כבר לערב פסח...

זה קרה לי השנה עם כל מיני דברים

אבל בעקבות המצב צמצמתי את הרשימה ממש ועושה רק 2-3 דברים שממש אי אפשר לדחות יותר השאר נעשה בנחת אחרי פסח

נכון. יש גם כאלופרח חדש

וברור שיש בזה משהו שיצא מפרופורציה

אבל ככה זה בהרבה חגים

בפורים והמשלוחי מנות

בשבועות והמאכלי חלב

וכן הלאה

כל אחד צריך לבחור לעשות מה שטוב ומתאים לו

זה בדכ לא בא מאיזה הפרעה או בעיה

פשוט נסחפים ומושפעים ממה שקורה בחוץ ולאט לאט נהפך לנורמה

כן. מסכימה שלרוב זה כנראה לא נובע מהפרעהיעל מהדרום
חח מדויקקקקאוהבת את השבת

אני ממש במאבק עם עצמי לא לעשות השנה דברים שהנה מהתוצאה ואסבול מהדרך

לפעמים מצליחה לפעמים מתבלבלת....😬

מכירה אנשים שנהנים מהנקיון עצמומתיכון ועד מעון

מרגיע אותם,עושה להם טוב

כתבתי ש"לא תמיד" מהדרך. אני למשל נהנית לארגןיעל מהדרום

לק"י


אבל לא בכל מצב....

הלוואי והייתי אוהבת את זה יותר.

אם הוא רוצהרקאני

שינקה בעצמו

זה לא אמור להפריע לך

אנחנו סיכמנו שהוא אחראי על המקרר מקפיא תנורים מיקרוגל

ואני על הארונות של הכלים

זהו

שכל אחד יעשה כשמסתדר לו

מה אכפת לך שהוא יעשה את זה?פרח חדש
שימצא לעצמו את הזמן לעשות ולא על חשבונך
עונה לכולםעודהפעם

כי הוא עצבני ומתוסכל שדברים לא מתקדמים בבית לפסח.

נכון, כי אני לא ממש יכולה לעבוד עכשיו,
לכן סיכמנו שעושים מינימום!!!

אז אל תוסיף דברים לרשימה!

תתמקד במה שחייבים וזהו!

ברור שאם יעשה כלי כסף זה יבוא על חשבון התקדמות במטבח, שזה הרבה יותר נחוץ!

אני יכולה להגיד לך שבעלי ממש יכול להכניס גםטארקו

דבר כזה לרשימה

וזה באמת ממש ממש מפריע לו, ממש!!

וגם מאוד מתסכל אותו שרוב הניקיון לפסח עליו(זה תמיד ככה שהוא טוב בזה יותר ממני, אבל בשנים שאני בהריון זה יותר..)

ועדיין הוא יקנה בשביל החלום שהוא יצליח להגיע לשימוש בזה. אבל זה לא שהוא יתחיל מזה על חשבון דברים אחרים.. הוא יחכה עם זה לסוף הרשימה אבל אם הוא לא יקנה לא יהיה סיכוי להגיע לזה וזה כן חשוב לו בעיקרון...

אם הוא מתלונן הייתי אומרת לוהמקורית

שיש עוד זמן ושיהיה בנחת

אולי קשה לו עם זה שהכל עליו

אפילו שאת בהריון,זה לא מאוד ברור מאליו שגבר לוקח על עצמו לנקות לפסח את רוב הבית בטח אם הוא לא רגיל לזה,אזתנסי להבין אותו

אם שנים קודמות היית שותפה והוא היה רגיל גם לנקות כלי כסף, מבחינתו זה אולי חלק מהדברים שהוא רוצה להספיק

תני לו לשחרר קיטור בלי לשפוט אותו. חבל להתפוצץ בשלום בית על דברים שוליים

במקום זה תראי את הטוב שבעזרה שלו ותשחררי שייקח על עצמו גם עוד אלף משימות

אם הוא זה שעושה את רוב הדבריםשקדי מרק

והוא לא מתוסכל ממך אלא מהעומס האובייקטיבי שיש עליו בסיטואציה

תני לו את החופש לחשוב מה הוא עושה ואיך

ואת הכיף שבלהתלונן..

תחשבי איך היית מרגישה אם זה היה הפוך, נגיד אם בעלך היה חולה והכל עלייך- יכול להיות שהיית מתוסכלת, היית מעדיפה לקבוע בעצמך סדרי עדיפויות ומה נכון לעשות ומתי, והיתה לך זכות גם להתלונן על העומס.. לא?

אז זה פחות העניין זה ספציפית אלא התחושה שאת מרגישהאוהבת את השבת

ממנו..

ואת זה אין איך לפתור חוץ משיחה טובה...

אז ממש ממליצה לנסות בכל מאמץ.לפנות זמן ופניות ולדבר רגע איך את חווה ואיך הוא חווה את התקופה ומה אפשר לעשות אחד בשביל השני...

אז באמת דברנו היוםעודהפעם

ונרגענו שנינו...

וב"ה התקדמנו מלא-

כאילו הוא בעיקר עבד אבל אני הייתי בשטח לדברים קטנים,
וראיתי שזה נתן לו מרץ.

תודה לכל המגיבות, המזדהות והמייעצות...

איסה יופי!!!! כל הכבוד!! זה באמת נותן הרגשה טובהאוהבת את השבתאחרונה

כשנמצאים בשטח ומנסים לעזור!

התחושה שאנחנו ביחד בזה נותנת המון כח

תשחרריים...

יש עוד זמן

הכי טוב בלי לחץ

יואווו אבל אם הוא מנקה, מה אכפת לך?ממתקית
כואב לי שיש לו עדיפות עלינוהריון ולידה

גיסי , עם חצי מכמות הילדים שיש לנו

נמצא בבית של חמותי מתחילת המלחמה למרות שיש לו אופציה נוספת אצל הצד השני

לנו אין את האופציה ובגלל זה נצטרך עכשיו לסכן את עצמנו ואת ילדנו ולהיות בבית שלנו בלי מרחב מוגן.

הסברנו לו שעכשיו אין לנו כבר את הפתרון (הלא נוח יש לציין) שהיה לנו עד עכשיו וביקשנו שיתחשבו. לא בא להם אז הם נשארים שם

ועכשיו גם אין לנו ממש פתרון לכל הפסח בערך כי להיות בבית מחזלש את האופציה של החג.

אנחנו מנסים כמובן למצוא פתרונות יצירתיים אבל אני עם סימפיזיוליזיס קשוח ולכן האופציה שהביאו לנו לא רלוונטית כי מכילה המון מדרגות

וכואב גם שאני נאלצת לסכן את האהובים שלי

וזהו לא צריכה פתרונות כי אין

רק חיבוק ותפילה שזה כבר יהיה מאחורינו ויעבור בשלום 

🫂 באיזה מצב הזוי אנחנו נמצאיםיעל מהדרום
חיבוק גדולפייגא

הלוואי שיסתדר הכל לטובה

שוב חיבוק

אי אפשר לפנות לחמותך?ואז את תראי
זה ממש כואב וקשוחכורסא ירוקה

רק רוצה להגיד בזהירות שאולי זו לא עדיפות, אלא שיש אולי משהו אצל הצד השני שאתם לא מודעים לו ולכן הם דווקא בצד הזה. לא תמיד מה שאנחנו יודעים או חושבים זו התמונה המלאה.  

וההורים לא יוציאו ילד אחד בגלל ילד אחר.. 

זו לא הסיבההריון ולידה

בוודאות זה כי נוח להם להישאר ובוודאות הם יכולים להיות בצד השני 

היה לו מילואים כמה ימים בודדים בתחילת המערכה והסתיים אז זה פשוט המשך של השהות שם מבחינתו

וההורים שלו לא מבינים מה הביג דיל מבחינתנו כי הסתדרנו עד עכשיו

והם אמרו שסבבה שלא נבוא אליהם כל החג אם לא מסתדר לנו. @ואז את תראי

זה בדיוק מה שהתכוונתי לגבי הדברים שלא יודעים.כורסא ירוקה
אם גם הוא וגם אישתו הם אנשים אטומים בצורה קיצונית זה משהו אחר, אבל אם לא, אז כנראה יש סיבה שאתם לא יודעים
הם לא הבינו אולי את המשמעות של זה בשבילנוהריון ולידה
ואין איך להסביר
אתםתקומה

מנהלים את השיח מול האח?

אולי שבעלך ידבר עם אמא שלו ויסביר את הקושי?

עדיין יכול להיות שבסוף לא יהיה פתרון, אבל נראה לי עדיף לנהל את זה ככה

זה מול אמא שלו אבל לא עוזרהריון ולידה

לא כזה ביג דיל מבחינתם שלא נהיה אצלם בחג

גם ככה הם עייפים 

אאוצ'!רוני 1234
ממש כואב החוסר אכפתיות הזה…

רק לגבי המדרגות- אין לך אופציה לעלות רק פעם אחת ובשאר הזמן פשוט להשאר בבית? גם ככה בקושי יוצאים עכשיו בגלל המצב…

המקלט לא בתוך הבית אלא בהפרש של 5 קומות כמעטהריון ולידה
זה בהחלט מבאס♥️המקורית

מצד שני, אולי לאמא שלו לא נעים להגיד לו ללכת?

אולי בגלל שאתם משפחה יותר גדולה והיא כבר מארחת מתחילת המלחמה זה כבר כבד לה ואין לה כח?

לחיות כמעט חודש עם עוד משפחה זה לא קל


 

שלא תחשבי שאני לא רואה את הקושי שלך, הכי שבעולם חברה,סימפ זה סיוט, אין לי מושג איך אפשר לרדת ככה למקלט או לתפקד בכלל, אבל קצת לשקף צד שני כדי שלא תרגישי ככ רע עם זה שהיא לא משנה את המצב

אולי זה לא שהם עדיפים עליכם, אלא שנגמר הכח והם כבר שם

חיבוק ענק!! ,,♥️♥️♥️

עד כמה דיברתם בצורה פתוחה וגלויה?שקדי מרק

אי אפשר לצפות שיבינו לבד את הקשיים? ואולי גם להם יש קשיים אחרים שאם תדברו בפתיחות הם יוכלו לשתף אתכם?


מבינה אותך המצב שלכם ממש קשה, אבל אני תמיד מרגישה שיש מספיק קושי לכולםםםם

במיוחד במלחמה..

אולי גם לאחר מאוד מאוד קשה.. וכן להגיד למישהו שהוא צריך ללכת זה ממש לא פשוט, ולא בטוח שזה בדיוק עדיפות עליכם, אלא שבסיטואציה שנוצרה זה המצב..

צודקת תודההריון ולידהאחרונה

שיתפנו בפתיחות כבר שיחה שלישית בתוך 2 יממות.

יורדים בהם לעוד רבדים. אבל בתכלס זה בעלי שמעביר את המסרים אז מה שנוגע אלי זה  יותר מתון בשפה שלו.

צודקת שזה לא פשוט להגיד להם ללכת. לא מאוד חשבתי על זה ביותר מאשר קצת אי נעימות. זה בוער לי ומשגע אותי שהם לא רואים גם את המצוקה שלנו ולא מפנימים מהעובדה שזה וכו על לראות אותם בכלל בחג אחרי שלא התארחנו שם כבר חודש ומשהו כי הם היו שם

כמה כפרת עוונות אנחנו עוברים בתקופה הזאת אמאלה

יש לי דז'ה וו משנה שעברה- מזג אוירoo

גם השנה פסח מתחיל עם חורף

לא הקור של שנה שעברה

אבל עדיין קר וגשום

זה החג הראשון

(כמובן זה יכול להשתנות אבל זה הכיוון)

הילדים אצלי שוטפים משחקים באמבטיהשמש בשמיים

ואז מייבשים בשמש בתוך ציפית.

והספה נניח, אני מנקה עם מים ושמה מול החלון שתתייבש בשמש.

 

אמצעי מניעה די כבר אתכםאנונימית בהו"ל

אני בדכאון כנראה על רקע פוסט טראומה

מטופלת גם תרופתית אבל עדיין מתמודדת עם זה.

שמחמיר מאד בהריונות.

להריון האחרון נכנסתי עם דיאפרגמה...

בהתיעצות עם רב לא הפלתי והמליץ אחרי הלידה למנוע בהתקן נחושת+ נרות... להגיע להכי בטוח שיש.

תכלס עד שהגיע התור להתקן קיבלתי מחזור וראיתי כמה קשה לי המצב שאסורים.

התיעצתי שוב עם הרב והציע לנסות חודשיים גלולות משולבות עם נרות מסוג עדין יחסית.

ועכשיו אני עם זה כבר חודש

 וממש מתלבטת אם זה לא מחמיר את הדכאון...

מצד שני האופציה האחרת התקן נחושת אומר שאסורים כל חודש.. מה אגיד גדול עלי

באמת. אני לא עומדת בזה...

בא לי להגיד שפשוט נימנע מקיום יחסים וזה יהיה המניעה שלנו

אבל בעצם זה אומר שאקבל ווסת כרגיל לא לא רוצה לטבול כל חודש

די כבר לא יודעת מה לחשוב.

למה אין אמצעי מניעה נורמליים?

למה חייבים לקבל ווסת כל חודש??

לא רוצה... פשוט לא רוצה.

טוב לי בחיים אני אוהבת את בעלי יש לנו משיכה יש לנו חיי אישות יפים מאד!

ב"ה התרופות לא פוגעות לי בחשק

לא צריכה את הריחוק והקרבה הזה כל חודש, לא חסר לי, לא חסר לבעלי.

לא מרגישה שזה נותן לי שום דבר בחיים חוץ מזה שזה פשוט איסור חמור מאד.

והאמונה שלי לא במיטבה (על רקע המצב הנפשי) ככה שזה עוד יותר מאתגר.

ולא מסוגלת לחשוב עכשיו על עוד ילד.

יש לנו גם ככה די צפופים וברור לשתינו שצריך עכשיו פרק זמן לשיקום אישי נפשי ומקצועי שלי.

גם לפסיכיאטר זה ברור, גם לעוס שלי וגם לרב. (שכאמור חושב שכדאי למנוע ב2 אמצעי מניעה כדי שיהיה הרמטי באמת אחרי הפשלה הקודמת שממש שקלנו ברצינות להפיל)

 

המלצה שקראתי כאן בפורוםיום שני

לקחת b12 או קומפלקס b שעוזר להתמודדות עם העלייה והירידה והטירוף בהורמונים.

מרחיבה את ההמלצה - תעשי בדיקות דם ותוודאי שהכל מאוזן, ברזל ויטמינים - כדי לעזור לגוף להתמודד עם המניעה ההורמונלית.

יש גם גישות אלטרנטיביות - דיקור סיני, פרחי באך, רפלקסולוגיה, יוגה מותאמת לנשים - שכולן יודעות לתת מענה או תמיכה למצב הורמונלי לא מאוזן. (אגב הם יכולים גם לתמוך בטיפול התקופתי ולחזק אותך רגשית).

תנסי ככה עוד חודש או כמה שבועות, לראות אם זה מקל עלייך. אם לא תחשבי הלאה


מוחזקת אותך שאת מתייעצת עם אנשי מקצוע ורב!

מטפלת בעצמך!

זה מסע קשה וכל הכבוד שאת יודעת לבקש עזרה

מה עם התקן הורמונלי?שלומית.
אמנם יש תקופת הסתגלות מעצבנת אבל אח''כ הרבה פעמים אין מחזור גם כמה שנים 
אם כבר התקן אז למה לא התקן הורמונלי?על הנס

התקן הורמונלי יכול לגרום לאל ווסת וככה לא תהיו אסורים הרבה זמן,מצד שני עד שהוא גורם לאל ווסת הוא עלול לגרום לכתמים עד לחצי שנה,

שווה לך לנסות לשקול

זאת שאלה לרופא לא לרבאמאשוני

את רוצה להימנע מווסת כל חודש בלי שההשפעה ההורמונלית תשפיע על המצב הנפשי.

זאת בהחלט שאלה לרופא. יש הרבה סוגי מניעה הורמונליים. יכול להיות שחלק יהיו לך טובים יותר מאחרים.

האם הפסיכיאטר יודע לתת חוות דעת איזה אמצעי מניעה כדאיים במצב כזה?

מניחה שאת לא המטופלת הראשונה ולא האחרונה עם השאלה הזאת.

אז למרות שזה משתנה בין אשה לאשה אולי יש לו ראייה כללית יותר מה כדאי.

ההמלצה של הפסיכיאטראנונימית בהו"ל

בגדול להמנע מאמצעי מניעה הורמונליים.

הכי 'חמור' זה אמצעי מניעה לא משולבים כמו מירנה או גלולות בסגנון סרזט כי זה הכי משפיע לרעה.

בסוף הוא אומר שזו החלטה שלי (הוא גם נתן לי אישור להפלה הקודמת והמלצה לועדה להפסקת הריון...) איך והאם למנוע

בעניני כתמים/הרחקות הוא פחות מבים מן הסתם..

הרב כן נתן לנו הקלות משלל סוגים מבחינה הלכתית כשאסורים וגם חיזק אותנו לכיוון ההתקן הלא הורמונלי כדי למנוע כמה שנים בלי התעסקויות.

 

אבל ההמלצות של שניהםאמאשוני

לא נותנות מענה לקבלת ווסת כל חודש.

את מחפשת פתרון לאי קבלת ווסת לכן ניסית את הגלולות המשולבות.

אם את רוצה למנוע וסת את צריכה להתייעץ עם הפסיכיאטר מה הכי פחות גרוע.

יש כל מיני סוגים.

תשאלי גם על נובה רינג אם כדאי לנסות או שזה גם מהפחות מומלצים.

בול! אחרי שהרב התיר לכם למנוערק רגע קט

השאלה עוברת לרופא או למי שמתמחה באמצעי מניעה.

ממליצה לחפש את שרון אורשלימי, היא כתבה דוקטורט על אמצעי מניעה וחלק מהעבודה שלה זה שיחות ייעוץ בנושא לזוגות.

אשמח לקבל פרטים שלהאנונימית בהו"לאחרונה

אגב לא ביקשתי מהרב 'אישור' למנוע,

לא חושבת שהיה צריך.

הנקודה היא שאת הפסיכיאטר עניני הרחקות לא מטרידים-

את ההצעה שלו הוא נתן (נע בין קונדום להתקן נחושת) 

לרב הלכנו כי הבנו שלא מתאים לנו להאסר כל חודש..

 

וואו!!! הזדהיתי עם כל מילה כמעט!!הריון ולידה

הסיפור שלך מאוד דומה לשלי

הריון עם דיאפרגמה והתקן לאחריו. אני התקנתי הורמונלי כדי להימנע מהמחזור

אני לא יודעת כמה שקט זה יתן מכתמים ורק התחלתי אז נראה גם מה ההסתגלות צופנת לנו

אבל הרגיש לי שמהסיבה שאנחנו רוצים זמן ארוך אז יתכן שזה הפתרון של עכשיו

והלוואי שאנחנו לא טועים

ואם תרצי אני מוכנה דרך המנהלות לחשוף את עצמי כדי שנוכל לפרוק על זה אחת לשניה יחד. 

תוצאה נמוכה מאד בהעמסת סוכר 50שאלות חדשות.

מישהי נתקלה?

מחכה לתור לרופאה שבוע הבא ובגוגל אין מידע

זה נקרא היפואהבתחינם
אני קיבלתי הנחיה מהרופאה לאכול כל בוקר מתוק.
אבל זה נחשב לתוצאה לא תקינה?שאלות חדשות.

אומר משהו על סכרת?

התבלבלתי מזה.. 

עד כמה שידוע ליאפרסקה
לא מתרגשים מתוצאה נמוכה
דווקא לי אז זכוראהבתחינם

שהרופאה אמרה שהרפואה ממש דואגת מהיפו יותר מסכרת

לסכרת יש פיתרון

להיפו לא

יכול להיותאפרסקה
ככה אמרו לי כשלי יצא נמוך
וואו.. אני קיבלתי הנחיות ממש שונותמנגואית
גם יצא לי נמוך

@שאלות חדשות. יש לך סחרחרות?

הרגשתי חלשה קצת לאורך היוםשאלות חדשות.

אבל תפקדתי כרגיל

יצא לי 27

הרופאה שלחה אותי למעקב של דיאטניתמנגואית

בעקרון צריך לא לאכול מתוק כולל פירות לבד כי הפחד הוא מנפילת סוכר


אפשר לאכול בתוך הארוחה

לאכול ארוחות עם חלבונים ושומנים

ופחמימות גם לא לבד.


אני לא גורם רפואי

מקווה שזוכרת נכון, עברו כבר כמה וכמה שנים

תרגישי טוב!מנגואית
לגבי מספר מדויק אני לא יודעתמנגואית
תודהשאלות חדשות.אחרונה

קטע, לצערי אני ממש חיה על סוכר ולא מרגישה נפילות קיצוניות..

גם הפעם לא הרגשתי עד שקישרתי את החולשה היום לתוצאה של הבדיקה

אבל לא הייתי חושבת על זה בעצמי.


מעניין מה יגידו לי ואם אצליח בכלל להימנע.. 

כמה נמוך?תקומה

לי היה פעם נמוך, הרופאה התקשרה לוודא שלא התעלפתי בדרך😅

אבל אחרי שהבינה שאני מרגישה טוב, לא עשו עם זה שום דבר

חח זהו, האחות התקשרה מיד להגיד לי לנוחשאלות חדשות.

כבר לא רלוונטי כי זה היה מלא שעות אחרי ובשיא ההכנות לארוחת ערב😉

אבל תוהה לאיפה זה יתפתח מכאן.. 

הי צריכה עצות.הריון ולידה

היפראמזיס שמטופל עם בונג'סטה. (2 כדורים ביום)

עדיין עם בחילות שיא אבל לפחות לא מקיאה.

אם אוכלת מקיאה.

לא אכלתי כבר ארבעה ימים ואני חלשה ממש.


אם אוכל אקיא ואז זה לא עוזר כלום כי גם אגיע לעירוי והכל.

גם מים אני מקיאה אם שותה מהר מידי.


הלוואי שיש לכן דברים חכמים להציע


אם יש למישהי רעיון למשהו שיכול להוציא אותי מהמיטה ולהחזיר לתפקוד זה בכלל יהיה נהדר. 

למצוץ קרח/ ארטיק, זה עוזר?נפש חיה.
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ז' בניסן תשפ"ו 13:59

תפוח חתוך

מיץ תפוחים

אולי מלפפון

מנטה (חליטה)

מרק ירקות (לבדל כמה ירקות במים,  חלק מהויטמינים יוצאים למים, אז הרווחת חיזוק לגוף) 
 

לא ממש אוכל אבל לפחות משהו.

זה מה שעולה לי בתור דברים עדינים יחסית

במצבי הקאות, זה מה שעובד אצלינו. 

 

קולה עם לימון כנ"ל (קיים רק במצבים כאלה של הקאות בלתי פוסקות ובחילות.)

אם את לא אוכלת ובקושי שותהקטנה67

את צריכה עירוי גם אם את לא מקפיאה, סביר להניח שאת מיובשת

וואו חיבוקקק זה קשוח ככ!!אוהבת את השבת

בע"ה שיעבור בקלות ובבריאות


מתייגת את המנוסות

@אמא טובה---דיה!

@אמא לאוצר❤


ויש עוד רק שכרגע ברח מזיכרוני.. 

זופרן יחד עם הבונגסטה.טארקו
זופרןואז את תראי
תתייעצי עם רופא
עונההריון ולידה

הרופא כשראה אותי באמת המליץ על זופרן..

זה לא חריף מידי להריון?

זה באמת מקל גם על הבחילות?


בהריון הראשון שלי הייתי עם זופרן, ועדיין היו מלא בחילות. 

זה לא הוריד לי לאפס לגמריטארקו

אבל כן לרמה שאפשר לאכול ולשתות מעט ולשרוד את ההריון

ולא לקחתי רק זופרן אלא בשילוב עם בונגסטה. לבד הוא לא מספיק הועיל..


ואני אגיד משהו חריף-

אולי זו תרופה שהיא לא קו ראשון בהריון

אבל הסכנה לעובר בהתייבשות ובסכנה לאמא בהתייבשות

היא גדולה יותר ולכן עדיף לקחת זופרן.

אצלי זופרן לא עזרממתקית

שום כלום.
למה את ממשיכה עם הבונג'סטה אם גם ככה זה לא עוזר? נשמע שאת במצב הקשה של ההיפרמאזיס
כשלי התרופות לא עזרו, הפסקתי, וסבלתי, וישנתי כמה שיותר כי שינה זה הרגעים היחידים שלא מרגישים את הבחילות(וקבוע תמיד תמיד הייתי חולמת על אוכל, רק על אוכל, מרוב רעב)
עד שעבר בתחילת חודש רביעי

לצערי בהיפרמאזיס אין דברים שיכולים להחזיר לתפקודממתקית

או לעזור לקום מהמיטה
באמת לצערנו...
ללעוס קרח, זה מרווה טיפה ואם זה איטי וכל כמה דקות, לעיסה- זה עזר לי להקיא אחרי שעה, ולא אחרי דקה, ואז משהו נספג בגוף...
אוכל- פיתה יבשה, ללעוס ביס כל חציי שעה לאט לאט לאט
גם אם תקיאי אחרי חצי שעה, זה נספג קצת... 

כמה הצעות:תהילה 4

כמו שכתבו לך לנסות משהו מתוק וקר מים מקיאים על השניה.

אן את יכולה לאכול בכפית נקטר כלשהוא זה יכול גן קצת לתת לך 'אוכל'

אפשר לנסות חטיפים. הטעם החזק יכול לעזור.

אני פיצחתי גרעינים שחורים שבועות שלמים גם הפה עסוק וגם זה נותן קלוריות וקצת חלבונים.


באמת באמת- העצה הכי טובה היא שתנסי ותיראי מה עושה חך טוב. בכל מקרה אין מצב לאכול מנות גדולות או אוכל כבד. רק נישנושים וכד'.


חיבוק גדול. זו תקופה מבאסת ממש. 

נשמע ללכת לקבל עירוי וטיפול תרופתיאורוש3אחרונה
תרגישי טוב, נשמע סיוט
כמה בגדים לשמור?יהלומה..

אנחנו משפחה מרובת ילדים יחסית בבית קטן.. אבל יש לנו גינה שאפשר לשים שם מחסן (כרגע אין מחסן)

ועוד משהו - כרגע רק אחד מאיתנו עובד...

לכל הילדים בגדים טובים ברוך השם..!

עכשיו בפסח קיבלנו מלא בגדים חלק גם עתידיים נגיד שיתאים לעוד שנה לחלק מהם

הקטע זה שהבגדים ממש במצב חדש! ואני חושבת כן לשמור בגלל זה. באופן כללי אני מתבאסת לקנות בחנויות במחירים יקרים.  בדרך כלל נוסעת מחוץ לעיר לגמח כי אנחנו גרים בעיר שרוב הבגדים בחנויות יד 2 הם לא מתאימים מבחינה רוחנית

הייתן משקיעות במחסן קטן ? או לא שווה לשמור?

רעיונות נוספים יתקבלו בברכה...

אני מאחסנת מתחת למיטותרוני 1234

בכוונה קונה מיטות עם ארגז מצעים.

אולי יש אפשרות לאחסן אצל ההורים שלכם?

אין ארגז מצעים לשים בו?כחל
בשקיות ואקום, זה מקטין ממש את הגודל ולא צריך הרבה מקום
אני שומרת בגדי תינוקותפילה

וגם בגדים במצב טוב.

לילדים קטנים אני גם שומרת קצת בגדים עם כתמים , שמה להם בזמן ווירוס בטן וזורקת.

חבל לקנות אותו דבר כמה פעמים. אם את גם ככה קונה ביד 2 , עדיף כבר לשמור 

אני שומרת לעונה הבאהאפונה

שמה בארון למעלה.

פריטים מיוחדים שומרת גם שנתיים (מכנסיים שלמים למשל... נעליים, סנדלי שורש)

רעיונות למקומות אחסון:מתואמת

ארגזי מצעים (גם בחדר ההורים)

מעל ארונות בתוך קופסאות פלסטיק

קופסאות פלסטיק שטוחות שאפשר להכניס מתחת למיטות והספות

בתוך שקיות סגורות על מתלה על הדלת


האמת שמחסן בחצר יכול להועיל גם בלי קשר... לאחסן עגלות, כלי פסח, קרשים לסוכה וכו'. אז אם יש לכם אפשרות לקנות אז כדאי.

הייתי קונה מחסן (אפשר יד 2) ושומרתבעלת תשובה
באמת מחסן שימושי לדברים של פסח , סוכות, בגדי עונה הפוכה, משחקים לתינוקות שכרגע לא בשימוש אבל בעזה יהיו בעתיד, בגדי הריון כשאת בין הריונות, כל דבר שצריך אחסון לטווח של כמה חודשים ומעלה
^^^ חושבת גם, אם עש אםשרות שווה לשמור!אוהבת את השבת
תודה רבה לכולם!יהלומה..
כנראה שזה מה שנעשה.. שוב תודה!
אם יש אפשרות למחסן אז הייתי שומרתפרח חדש

באופן אישי העברתי המון בגדים מילד לילד וזה חסך לי הרבה כסף והתעסקות.

תמיד קונה כמה פריטים חדשים בכל עונה אבל הבסיס יש ומאוד מיקל

אולי לשאול את ההורים אם יש להם מקום לכמה שקיותלפניו ברננה!
ואקום?
שימי לב במחסן בחוץכורסא ירוקה
שהוא צריך להיות אטום לגמרי אחרת יש רטיבות ועובש
אני הייתי שומרת, בפרט שמצב הבגדים חדש וטובממתקית

אני מאחסנת בשקיות ואקום בתאי אחסון של המיטות
או בקופסאות גדולות יפות של איקאה, ומניחה מעל ארונות הבגדים בכל חדר...
מחסן לא נראה לי כדאי כי חום וקור, לחות,רטיבות וכו יכולים להרוס את הבגד... אבל אם אין ברירה הייתי שמה מחסן ומאחסנת ואוטמת טוב טוב את הבגדים.
את לא עובדת
אתם הרבה ילדים
חד משמעית לשמוחר!!!

חוץ מהשאלה שלך, מחסן זה שימושי מאודיראת גאולהאחרונה

אם זה בית שלכם, כדאי לקנות מחסן (זה יקר!), כי זה מאוד נוח ושימושי ומקל על החיים בלי קשר לבגדים.

אפשר לשמור את הבגדים בשקיות ואקום, זה יתפוס פחות מקום.

לדעתי כדאי לשמור, לא עכשיו דברים לעוד מלא שנים, אבל לשנה הבאה בטח שכן. מה שהכי חשוב לדעתי זה לשמור בצורה חכמה, דווקא עדיף לא במחסן בחוץ (תעבירי אחסון אחר למחסן ויתפנה לך מקום לבגדים), במקום שלא תיכנס לחות לבגדים, ושתדעי מה יש ומה אין.

אולי יעניין אותך