רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז.

פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה. 

בקהלם לא תבוא בסודם לא..

אין מה להשוות בכלל לראובן.

שום מילת תוכחה ליהודה

הצלת דינה וחינוך הסביבה על ידי הריגת שכם היו מצוה. 

 התורה מדגישה שיעקב טעה. לא היתה לו תשובה על "הכזונה ייעשה את אחותנו?" ומודגש שלא רדפו אחרי משפחת יעקב. 

בפרשת ויחי . לפי אונקלוס מדובר בדברי שבח על הריגת אנשח שכם, לפי רש"י ביקורת על מכירת יוסף. 

 רק מטורפים עקומי מוסר  מציגים את דברי יעקב כקללה על הצלת דינה בשכם. 

 כשהאחים חשבו על חטא בעברם , הם כמובן לא חשבו על הצלת דינה אלא על מכירת יוסף. 

 דגל שמעון הוא שערי שכם , מעשה שמפאר את השבט . 

 היום רישעי ישראל המציאו את "טוהר הנשק" שמירה על חיי אנשי האויב שימשיכו להרוג יהודים. 

תגובה

תורה: אָרוּר אַפָּם כִּי עָז 

תרגום יהונתן:    אֲמַר יַעֲקֹב לוּט הֲוָה כְּרַכָּא דִשְׁכֶם כַּד עָלוּן לְגַוָהּ לִמְחַרְבָהּ בְּרוּגְזֵיהוֹן דְתַּקִיף 

כתר יונתן (תרגום עברי לתרגום יהונתן) :   ויאמר יעקב ארור היה כרכו של שכם כאשר באו לתוכה להחריבה ברוגזם העז

יש אצלנו רשעים מרושעים שמתגאים בזה שהם מעדיפים את חיי בני האויב על חיי בנינו המשרתים בצה"ל , ועל חיי יהודים שייהרגו אם לא נפגע באויב ובילדיו. 

 בני גנץ התרברב בזה שאסר למנוע ממחבלים בעזה להרוג יהודים מגולני , בגלל שהעדיף שירצחו חיילי גולני ולא שייהרגו ערבים שעל יד המחבלים. -       

 והרבה יהודים נרצחו בגלל הכלל המרושע "טוהר הנשק" . קרה אפילו שטייס שנשלח לחסל משגרי טילים שיכולים לחסל גן ילדים שלנו , נמנע מכך שמא ייהרגו ילדים ערבים שעל יד המשגריםץ קרה שחייל רשע לא חיסל מחבל כי המחבל החזיק בידיו ילד ערבי. הכל במסגת רישעות "טוהר הנשק" . 

 לא פעם משתמשים בהטעיה כאילו אסור היה לשמעון ולוי לפגוע בשכם . 

 אלו במטעים את הציבור בזה רוצחים בדיבוריהם את בנינו בצה"ל ,. 

טבעי שהמדברים נגד שמעון ולוי מתעלמים לחלוטין מדינה.  הרי היא יהודיה שנחטפה בידי אויב, ועליה אינם חושבים .

שהרי אמר להם עכרתם אותי. מה יעזור אם חוזרים בתשובה? לעניין זה שעכרו אותו??

והבושה שנגרמה לבית יעקב בעקבות מעשה תמר , זה לא סוג של עכרת אותי? 

לא יודע מה בדיוק מה היה שם, אבל שואל בהקשר לטענה שלך..

המבזה ת"ח אין רפואה למכתו...

בטח כשמדובר באבות שהקב"ה שם עליהם את שמו.

או לעשות את זה בעיתוי יותר נכון?

לדעתי אבל זה נראה הגיוני.   הם היו מוקפים בהמון שיכלו להרוג אותם אם לא שיעשה להם נס..

ממתי מותר להכנס לפיקוח נפש ולסמוך על נס? 

להרוג עיר שלימה ,2 ילדים פחות מגיל בר מצווה, גם אם כולם אולי חלשים זה לא בא ברגל.

היו חזקים מאוד וזה לא נס, אתמהה???

מי גרם להם שיהיו חזקים?

לא נס???

מלחמת ששת הימים - צה"ל היה צבא חזק ולכן ניצח או שהקב"ה סייע לצה"ל להיות חזק ולנצח?

המדרש מביא שגלל האבן באותה עת וזה היה הנס.

גם אם היה נולד חזק שלא כדרך הטבע, זה הנס.

לא קשוא למח רמבם ורמבן לגבי נס וטבע.

הגבורה שלא כדרך הטבע שלהם זה הנס.

כמו שנפתלי היה קל רגליים, זה היה ניסי ויוצא דופן וכן הלאה

הגבורה של שמשון זה נס או מציאות?

ממש לא מבין את סברתך.

אם כי גם להרוג עיר שלמה זה לא קל אבל נניח... בכל אופן לגבי העמים סביב וודאי שיש סכנה.

מעניין מה שאמרת בשם הרמב"ן אני אעיין שם. 

אגב,  ראיתי בשם ילקוט שמעוני שאחרי שבע שנים אותם עמים החליטו להלחם בהם, 

ויעקב ובניו ניצחו אותם  

1.למה אמר עכרתם אותי אם העיקר זה ונשמדתי, למה הכפילות?

2.העונש על אי הזכרת שמו ביחד איתם לא עונה על השאלה. ויקח קרח בן יצהר בן... ולא בן יעקב.

עד כדי כך???

טרם מסביר את החומרה בגישה.

תראה בתורה , וכך מפורש במדרש , שיעקב חשב כאילו הכל בסדר. דינה שבויה בידי שכם בן חמור, אנשי שכם לא עושים דבר , והכל טוב ויפה ורק התגובה המוסרית וההכרחית של שמעון ולוי עם שאר האחים גרמה לעכירת היחסים !

ואילו הם הסבירו לו שההפך נכון ! עכורה היתה החבית (חבית של יין) ואנחנו הפכנו אותה לצלולה. גרמנו ליחסים טובים עם אנשי הסביבה שעכשיו יודעים שלא לפגוע במשפחת יעקב : "הכזונה יעשה את אחותנו" .

 ואומנם, יעקב לא ענה לטענתם, ומפורט שבאמת הסביבה חששה מה - ולא רדפו אחריהם. 

 בברכת יעקב אין משהו שרומז להתנגדות למעשה הטוב של האחים בשכם.

רואים שלא למדת היט ת מה שכתבת. 

 ראה רש"י 

רש"י בראשית פרק מט
כי באפם הרגו איש - אלו חמור ואנשי שכם, ואינם חשובין כולם אלא כאיש אחד  ...וברצונם עקרו שור - רצו לעקור את יוסף שנקרא שור, 

 כלומר יעקב דיבר בשבח האחים שהרגו בקלות את אנשי שכם , אך ביקר אותם על פעולתם נגד יוסף.

רש"י הביא את הפרוש שהשלילה (אם קיימת) מכוונת למכירת יוסף.

 רש"י הביא את אונקלוס ש"כלי חמס מכורותיהם" זה לחיוב. 

   האחים שחיפשו משהו לשלילה ( כשיוסף לקח את שמעון)  הצביעו על מכירת יוסף . ולא על המעשה הטוב של הריגת שכם בעת הצלת דינה. - אתה מוחק את זה. 

 על דגל שבט שמעון היה ציור של שכם , זכר למעשה הטוב שעשו בעיר שכם. 

 בכלל, כל הברכה היא מלים נשגבות שאתה מכניס להם משמעות שלילית בגלל דעה קדומה. 

 איךו גד היה זה שהיה פועל בשכם , היית אומר ש" גד גדוד יגודנו .." זו קללה איומה.

הגמרא , יומא נב ב, אומרת שאת דברי יעקב " כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור ארור וכו' 

 אפשר לקרוא או כשבח על הריגת שכם או כביקורת על מכירת יוסף , ואתה קופץ עם  חחחח  . 

 תתבייש.

כשהגמרא כותבת על אנשי שכם הארורים היא קובעת שהמעשה בשכם היה טוב.

 זה נכון בין אם נגיד שדברי יעקב המסוימים מכוונים לזה ובין אם נגיד שיעקב התכוון למכירת יוסף. 

 כשהגמרא כותבת שיש אפשרות להבין מהכתוב שהריגת שכם זה טוב ואפשר להבין מהפסוק שמכירת יוסף זה רע ו"אין הכרע" זה מאפשר להבין גם ששני הדברים נכונים.

בכל מקרה זה קובע לחלוטין שאמירת "הריגת שכם זה רע " היא טעות. 

אבל אתה דבק בטעות ואומר חחחח ע הגמרא. 

אתה גם קובע שחז"ל בגמרא ובמדרשים יצאו נגד המסורה - חוצפה מצידך. 

אפשר להבין "אין להם הכרע" כ :  מביעים שני דברים" .

 אבל אתה רוצה להציג את חוסר הידע שלך כצדיקות , ואין לך שום מגבלות. למד רש"י על ברכת יעקב לשמעון ולוי עם מישהו שיודע לקרוא , ותראה מה כתוב שם.

מה מוצדק בלהרוג עיר שלימה?

בנוסף (שזה בעצם סניף של אותו עניין) כמו שכתב הרמב''ם: "ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה שהרי שכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו ובן נח נהרג בעד אחד ובדיין אחד בלא התראה".

כיום יש רשויות החוק.. בעבר כשהאנושות פחות ממוסדת או ממוסדת באופן אחר מרחב האחריות משתנה, לא כמו היום בדיוק

למה הוא מתייחס רק לשם הרע של המעשה ולא למעשה המזעזע כשלעצמו (הרג חפים מפשע)?

לא זוכר איפה קראתי.. שהם היו חייבים מיתה על זה שהם לא מיחו בו בדין של בני נוח.

באופן שיטחי בפשט זה פשוט מזעזע

מקור ברמב"ם ואיזה דיבור המתחיל ברמב"ן...?

והסבר שלך איך אתה מבין את זה באופן הגיוני מתוך הפסוקים או מתוך ההגיון של הסיפור..

הצלת דינה וחינוך הסביבה עךל ידי הריגת שכם היו מצוה. 

 התורה מדגישה שיעקב טעה . לא היתה לו תשובה על " הכזונה ייעשה את אחותנו? ומודגש שלא רדפו אחרי משפחת יעקב. 

בפרשת ויחי . לפי אונקלוס מדובר בדברי שבח על הריגת אנשח שכם, לפי רש"י ביקורת על מכירת יוסף. 

 רק מטורפים עקומי מוסר  מציגים את דברי יעקב כקללה על הצלת דינה בשכם. 

 כשהאחים חשבו על חטא בעברם , הם כמובן לא חשבו על הצלת דינה אלא על מכירת יוסף. 

 דגל שמעון הוא שערי שכם , מעשה שמפאר את השבט . 

 היום רישעי ישראל המציאו את "טוהר הנשק" שמירה על חיי אנשי האויב שימשיכו להרוג יהודים. 

(זכורני שכתבתי כאן בעבר את הרעיון אבל אני לא מוצא אז אכתוב שוב בקיצור)

מצד אחד נראה שהם ניצחו בוויכוח שכן הוא נגמר בטענה שלהם "הכזונה יעשה את אחותנו", ובנוסף גם במציאות הם צדקו כי טענת יעקב "ונאספו עלי והכוני" לא התממשה.

מצד שני ברור שיעקב לא השתכנע - לא מהטענה שלהם ולא מכך שהחשש שלו לא התממש - שכן בברכות הוא מזכיר את המעשה שלהם לגנאי.

אבל מה בעצם הייתה המחלוקת?

אם מתבוננים בטענותיו של יעקב אין שום טענה נגד עצם המעשה של ההרג - הוא טוען "עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ" וכן "כלי חמס מכרותיהם... כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה".

כלומר: הטענה לא הייתה כלפי המעשה אלא כלפי המניע והצורה שבה הם פעלו - אחרי ההמעשה של "ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב ויקחו את דינה מבית שכם ויצאו" מגיעים שלושה פסוקים "בני יעקב באו על החללים ויבזו העיר אשר טמאו אחותם: את צאנם ואת בקרם ואת חמריהם ואת אשר בעיר ואת אשר בשדה לקח: ואת כל חילם ואת כל טפם ואת נשיהם שבו ויבזו ואת כל אשר בבית" ואחרי זה באים דברי הביקורת של יעקב - כי נקמה צריכה לבוא ממקום נקי, לא מתוך כעס אישי ולא כדי להרוויח כמו שמשבחת מגילת אסתר "ובבזה לא שלחו את ידם. לכן המעשה של הביזה הפך את מעשה הנקמה לדבר שמבאיש את יעקב, ולכן הביקורת של יעקב היא "כלי חמס מכרותיהם... כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה".

דברים פרק כ "כָּל שְׁלָלָהּ תָּבֹז לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת שְׁלַל אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן ה'  אֱ-לֹהֶיךָ לָךְ "

במגילת אסתר היהודים פעלו לפי המגבלות של המלך , שלפקודתו צבא אדיר שהיה פוגע ביהושים אילו סטו ממה שכן התיר להם. 

 כל מה שהתיר זה לא להתארגן מראש ולתקוף. אלא רק להתארגן לשם הגנה עצמית , רק ביום שבו תוקפים אותם. לא לקחת שלל מבתי התוקפים. 

אבל כן במקומות שיש בהם עניין של העברת מסר (כמו יריחו או עיר הנידחת) יש פגם בביזה ולכן צוו על חרם - כלומר שלא לבזוז.

עריכה: אני נזכר שבמלחמות מדיין והעי כן הייתה ביזה, ככה שבמלחמות נקמה זה לאו דווקא פגם (אולי אפילו להפך, וזה מה שהם טוענים "הכזונה יעשה את אחותינו"). אבל שוב - עיקר השאלה היא מה המניע ואיך זה נראה, ועל זה באה הביקורת של יעקב ולכן המגילה משבחת את היהודים שבביזה לא שלחו את ידם (ולא שנאסר עליהם מהמלך).

המגילה לא "משבחת" את אי לקיחת הביזה אלא מציינת זאת כעובדה. 

אתה מוחק את איזכור מכירת יוסף ברש"י. 

 שים לב:

1. כשהאחים חשבו על חטא בעברם , הם כמובן לא חשבו על הצלת דינה והמעשה הטוב של הריגת אנשי שכם אלא על מכירת יוסף. 

 2. דגל שמעון הוא שערי שכם , מעשה שמפאר את השבט . 

היא מזכירה את זה 3 פעמים.

והלשון היא "בבזה לא שלחו את ידם" כלומר הייתה ביזה (=הותר להם) והם עצמם לא שלחו ידם.

1. ברור שהם לא ראו את זה כחטא, אם כבר אז יעקב כן. וגם אני לא טענתי שזה חטא אלא שהביצוע/המניע היה שגוי.

2. כאמור, לא המעשה הוא השלילי. כמו כן לא ברור מה היה על הדגל (המקור הוא במדבר רבה ולא ברור מי מחברו).

מה זה "היתה ביזה "? , זה אומר שהיו חפצים בבתים ? 

 ברור שהיו חפצים בבתים. וזה בכלל לא אומר שהותר להם. 

 ובכדי לא להודות על האמת אתה ממציא כלל חדש : כל דבר שנזכר 3 פעמים הוא חיובי ! 

 אז לדבריך נגיע כנראה למסקנה שאנשי סדום היו צדיקים תמימים . שחטא העגל היה משהו נפלא. וכו' וכו' 

אז לדעתך אתה יודע , מדמיונך, שיעקב ראה בזה חטא , ואתה יודע שיעקב לא היה בר-טעות . אבל בני יעקב, אבות עם ישראל, לא הבינו בכלל מה יעקב חושב, ואם כן הבינו הם ביטלו את דעת יעקב מכל וכל . 

 אבל התורה בכלל לא אומרת שיעקב נזף בהם או משהו מסוג זה. היה דיון משפחתי . יעקב העלה את החשש מהעתיד . האחים הסבירו שלהפך, הם דאגו לכך שיימנעו מלפגוע במשפחה . התורה מסיימת בדבריהם , וסביר שיעקב קיבל את דעתם , ולכן אין תגובה מצדו. והתורה מתארת שהם צדקו . ותהי חתת א-לוקים , פחד אדיר. לא "ויפל ה' פחד" . בדומה ל "הררי אל" "שלהבתיה" 

לא ברור לי אם לא הבנת את דבריי או שהוצאת אותם מהקשרם ומובנם (והכנסת מילים לפי) בכוונה, אבל מניסיוני דיונים עם שכמותך נגמרים בדו שיח של חרשים במקרה הטוב אז אוותר על לנסות להסביר לך.

כאילו שאתה , השבוי במה שקלטת מהמורה ציפי , אדם בעל נסיון שיכול לשפוט כאלה שכותבים באחריות ובדייקנות ונאמנות למקורות.

ידוע שדוד מרכוס , שכונה בארץ מיקי סטון, הגיע במלחמת השחרור  מארה"ב לארץ כדי ללחום יחד עם היהודים נגד הצורר הערבי , ונהרג עקב זאת.

מנחם מנדל שניאורסון ששנתיים בערך אחר כך נהיה לרבי של החבדניקים והיה צעיר ממרכוס לא התנדב למלחמה זו למען עם ישראל. הוא ואחריו החסידים שלו כמעט לעולם לא ידידו "ארץ ישראל" אלא רק "ארץ הקודש" כמקובל בין הנוצרים. ואף פעם לא יגידו " מדינת ישראל" .

 אז מה אתה רוצה שנבין,  שהם לא בעד שהיהודים יצליחו לעמוד מול הערבים , ושתקום ותהיה מדינה של יהודים בארץ?  

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!