רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז.

פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה. 

בקהלם לא תבוא בסודם לא..

אין מה להשוות בכלל לראובן.

שום מילת תוכחה ליהודה

הצלת דינה וחינוך הסביבה על ידי הריגת שכם היו מצוה. 

 התורה מדגישה שיעקב טעה. לא היתה לו תשובה על "הכזונה ייעשה את אחותנו?" ומודגש שלא רדפו אחרי משפחת יעקב. 

בפרשת ויחי . לפי אונקלוס מדובר בדברי שבח על הריגת אנשח שכם, לפי רש"י ביקורת על מכירת יוסף. 

 רק מטורפים עקומי מוסר  מציגים את דברי יעקב כקללה על הצלת דינה בשכם. 

 כשהאחים חשבו על חטא בעברם , הם כמובן לא חשבו על הצלת דינה אלא על מכירת יוסף. 

 דגל שמעון הוא שערי שכם , מעשה שמפאר את השבט . 

 היום רישעי ישראל המציאו את "טוהר הנשק" שמירה על חיי אנשי האויב שימשיכו להרוג יהודים. 

תגובה

תורה: אָרוּר אַפָּם כִּי עָז 

תרגום יהונתן:    אֲמַר יַעֲקֹב לוּט הֲוָה כְּרַכָּא דִשְׁכֶם כַּד עָלוּן לְגַוָהּ לִמְחַרְבָהּ בְּרוּגְזֵיהוֹן דְתַּקִיף 

כתר יונתן (תרגום עברי לתרגום יהונתן) :   ויאמר יעקב ארור היה כרכו של שכם כאשר באו לתוכה להחריבה ברוגזם העז

יש אצלנו רשעים מרושעים שמתגאים בזה שהם מעדיפים את חיי בני האויב על חיי בנינו המשרתים בצה"ל , ועל חיי יהודים שייהרגו אם לא נפגע באויב ובילדיו. 

 בני גנץ התרברב בזה שאסר למנוע ממחבלים בעזה להרוג יהודים מגולני , בגלל שהעדיף שירצחו חיילי גולני ולא שייהרגו ערבים שעל יד המחבלים. -       

 והרבה יהודים נרצחו בגלל הכלל המרושע "טוהר הנשק" . קרה אפילו שטייס שנשלח לחסל משגרי טילים שיכולים לחסל גן ילדים שלנו , נמנע מכך שמא ייהרגו ילדים ערבים שעל יד המשגריםץ קרה שחייל רשע לא חיסל מחבל כי המחבל החזיק בידיו ילד ערבי. הכל במסגת רישעות "טוהר הנשק" . 

 לא פעם משתמשים בהטעיה כאילו אסור היה לשמעון ולוי לפגוע בשכם . 

 אלו במטעים את הציבור בזה רוצחים בדיבוריהם את בנינו בצה"ל ,. 

טבעי שהמדברים נגד שמעון ולוי מתעלמים לחלוטין מדינה.  הרי היא יהודיה שנחטפה בידי אויב, ועליה אינם חושבים .

שהרי אמר להם עכרתם אותי. מה יעזור אם חוזרים בתשובה? לעניין זה שעכרו אותו??

והבושה שנגרמה לבית יעקב בעקבות מעשה תמר , זה לא סוג של עכרת אותי? 

לא יודע מה בדיוק מה היה שם, אבל שואל בהקשר לטענה שלך..

המבזה ת"ח אין רפואה למכתו...

בטח כשמדובר באבות שהקב"ה שם עליהם את שמו.

או לעשות את זה בעיתוי יותר נכון?

לדעתי אבל זה נראה הגיוני.   הם היו מוקפים בהמון שיכלו להרוג אותם אם לא שיעשה להם נס..

ממתי מותר להכנס לפיקוח נפש ולסמוך על נס? 

להרוג עיר שלימה ,2 ילדים פחות מגיל בר מצווה, גם אם כולם אולי חלשים זה לא בא ברגל.

היו חזקים מאוד וזה לא נס, אתמהה???

מי גרם להם שיהיו חזקים?

לא נס???

מלחמת ששת הימים - צה"ל היה צבא חזק ולכן ניצח או שהקב"ה סייע לצה"ל להיות חזק ולנצח?

המדרש מביא שגלל האבן באותה עת וזה היה הנס.

גם אם היה נולד חזק שלא כדרך הטבע, זה הנס.

לא קשוא למח רמבם ורמבן לגבי נס וטבע.

הגבורה שלא כדרך הטבע שלהם זה הנס.

כמו שנפתלי היה קל רגליים, זה היה ניסי ויוצא דופן וכן הלאה

הגבורה של שמשון זה נס או מציאות?

ממש לא מבין את סברתך.

אם כי גם להרוג עיר שלמה זה לא קל אבל נניח... בכל אופן לגבי העמים סביב וודאי שיש סכנה.

מעניין מה שאמרת בשם הרמב"ן אני אעיין שם. 

אגב,  ראיתי בשם ילקוט שמעוני שאחרי שבע שנים אותם עמים החליטו להלחם בהם, 

ויעקב ובניו ניצחו אותם  

1.למה אמר עכרתם אותי אם העיקר זה ונשמדתי, למה הכפילות?

2.העונש על אי הזכרת שמו ביחד איתם לא עונה על השאלה. ויקח קרח בן יצהר בן... ולא בן יעקב.

עד כדי כך???

טרם מסביר את החומרה בגישה.

תראה בתורה , וכך מפורש במדרש , שיעקב חשב כאילו הכל בסדר. דינה שבויה בידי שכם בן חמור, אנשי שכם לא עושים דבר , והכל טוב ויפה ורק התגובה המוסרית וההכרחית של שמעון ולוי עם שאר האחים גרמה לעכירת היחסים !

ואילו הם הסבירו לו שההפך נכון ! עכורה היתה החבית (חבית של יין) ואנחנו הפכנו אותה לצלולה. גרמנו ליחסים טובים עם אנשי הסביבה שעכשיו יודעים שלא לפגוע במשפחת יעקב : "הכזונה יעשה את אחותנו" .

 ואומנם, יעקב לא ענה לטענתם, ומפורט שבאמת הסביבה חששה מה - ולא רדפו אחריהם. 

 בברכת יעקב אין משהו שרומז להתנגדות למעשה הטוב של האחים בשכם.

רואים שלא למדת היט ת מה שכתבת. 

 ראה רש"י 

רש"י בראשית פרק מט
כי באפם הרגו איש - אלו חמור ואנשי שכם, ואינם חשובין כולם אלא כאיש אחד  ...וברצונם עקרו שור - רצו לעקור את יוסף שנקרא שור, 

 כלומר יעקב דיבר בשבח האחים שהרגו בקלות את אנשי שכם , אך ביקר אותם על פעולתם נגד יוסף.

רש"י הביא את הפרוש שהשלילה (אם קיימת) מכוונת למכירת יוסף.

 רש"י הביא את אונקלוס ש"כלי חמס מכורותיהם" זה לחיוב. 

   האחים שחיפשו משהו לשלילה ( כשיוסף לקח את שמעון)  הצביעו על מכירת יוסף . ולא על המעשה הטוב של הריגת שכם בעת הצלת דינה. - אתה מוחק את זה. 

 על דגל שבט שמעון היה ציור של שכם , זכר למעשה הטוב שעשו בעיר שכם. 

 בכלל, כל הברכה היא מלים נשגבות שאתה מכניס להם משמעות שלילית בגלל דעה קדומה. 

 איךו גד היה זה שהיה פועל בשכם , היית אומר ש" גד גדוד יגודנו .." זו קללה איומה.

הגמרא , יומא נב ב, אומרת שאת דברי יעקב " כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור ארור וכו' 

 אפשר לקרוא או כשבח על הריגת שכם או כביקורת על מכירת יוסף , ואתה קופץ עם  חחחח  . 

 תתבייש.

כשהגמרא כותבת על אנשי שכם הארורים היא קובעת שהמעשה בשכם היה טוב.

 זה נכון בין אם נגיד שדברי יעקב המסוימים מכוונים לזה ובין אם נגיד שיעקב התכוון למכירת יוסף. 

 כשהגמרא כותבת שיש אפשרות להבין מהכתוב שהריגת שכם זה טוב ואפשר להבין מהפסוק שמכירת יוסף זה רע ו"אין הכרע" זה מאפשר להבין גם ששני הדברים נכונים.

בכל מקרה זה קובע לחלוטין שאמירת "הריגת שכם זה רע " היא טעות. 

אבל אתה דבק בטעות ואומר חחחח ע הגמרא. 

אתה גם קובע שחז"ל בגמרא ובמדרשים יצאו נגד המסורה - חוצפה מצידך. 

אפשר להבין "אין להם הכרע" כ :  מביעים שני דברים" .

 אבל אתה רוצה להציג את חוסר הידע שלך כצדיקות , ואין לך שום מגבלות. למד רש"י על ברכת יעקב לשמעון ולוי עם מישהו שיודע לקרוא , ותראה מה כתוב שם.

מה מוצדק בלהרוג עיר שלימה?

בנוסף (שזה בעצם סניף של אותו עניין) כמו שכתב הרמב''ם: "ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה שהרי שכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו ובן נח נהרג בעד אחד ובדיין אחד בלא התראה".

כיום יש רשויות החוק.. בעבר כשהאנושות פחות ממוסדת או ממוסדת באופן אחר מרחב האחריות משתנה, לא כמו היום בדיוק

למה הוא מתייחס רק לשם הרע של המעשה ולא למעשה המזעזע כשלעצמו (הרג חפים מפשע)?

לא זוכר איפה קראתי.. שהם היו חייבים מיתה על זה שהם לא מיחו בו בדין של בני נוח.

באופן שיטחי בפשט זה פשוט מזעזע

מקור ברמב"ם ואיזה דיבור המתחיל ברמב"ן...?

והסבר שלך איך אתה מבין את זה באופן הגיוני מתוך הפסוקים או מתוך ההגיון של הסיפור..

הצלת דינה וחינוך הסביבה עךל ידי הריגת שכם היו מצוה. 

 התורה מדגישה שיעקב טעה . לא היתה לו תשובה על " הכזונה ייעשה את אחותנו? ומודגש שלא רדפו אחרי משפחת יעקב. 

בפרשת ויחי . לפי אונקלוס מדובר בדברי שבח על הריגת אנשח שכם, לפי רש"י ביקורת על מכירת יוסף. 

 רק מטורפים עקומי מוסר  מציגים את דברי יעקב כקללה על הצלת דינה בשכם. 

 כשהאחים חשבו על חטא בעברם , הם כמובן לא חשבו על הצלת דינה אלא על מכירת יוסף. 

 דגל שמעון הוא שערי שכם , מעשה שמפאר את השבט . 

 היום רישעי ישראל המציאו את "טוהר הנשק" שמירה על חיי אנשי האויב שימשיכו להרוג יהודים. 

(זכורני שכתבתי כאן בעבר את הרעיון אבל אני לא מוצא אז אכתוב שוב בקיצור)

מצד אחד נראה שהם ניצחו בוויכוח שכן הוא נגמר בטענה שלהם "הכזונה יעשה את אחותנו", ובנוסף גם במציאות הם צדקו כי טענת יעקב "ונאספו עלי והכוני" לא התממשה.

מצד שני ברור שיעקב לא השתכנע - לא מהטענה שלהם ולא מכך שהחשש שלו לא התממש - שכן בברכות הוא מזכיר את המעשה שלהם לגנאי.

אבל מה בעצם הייתה המחלוקת?

אם מתבוננים בטענותיו של יעקב אין שום טענה נגד עצם המעשה של ההרג - הוא טוען "עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ" וכן "כלי חמס מכרותיהם... כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה".

כלומר: הטענה לא הייתה כלפי המעשה אלא כלפי המניע והצורה שבה הם פעלו - אחרי ההמעשה של "ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב ויקחו את דינה מבית שכם ויצאו" מגיעים שלושה פסוקים "בני יעקב באו על החללים ויבזו העיר אשר טמאו אחותם: את צאנם ואת בקרם ואת חמריהם ואת אשר בעיר ואת אשר בשדה לקח: ואת כל חילם ואת כל טפם ואת נשיהם שבו ויבזו ואת כל אשר בבית" ואחרי זה באים דברי הביקורת של יעקב - כי נקמה צריכה לבוא ממקום נקי, לא מתוך כעס אישי ולא כדי להרוויח כמו שמשבחת מגילת אסתר "ובבזה לא שלחו את ידם. לכן המעשה של הביזה הפך את מעשה הנקמה לדבר שמבאיש את יעקב, ולכן הביקורת של יעקב היא "כלי חמס מכרותיהם... כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה".

דברים פרק כ "כָּל שְׁלָלָהּ תָּבֹז לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת שְׁלַל אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן ה'  אֱ-לֹהֶיךָ לָךְ "

במגילת אסתר היהודים פעלו לפי המגבלות של המלך , שלפקודתו צבא אדיר שהיה פוגע ביהושים אילו סטו ממה שכן התיר להם. 

 כל מה שהתיר זה לא להתארגן מראש ולתקוף. אלא רק להתארגן לשם הגנה עצמית , רק ביום שבו תוקפים אותם. לא לקחת שלל מבתי התוקפים. 

אבל כן במקומות שיש בהם עניין של העברת מסר (כמו יריחו או עיר הנידחת) יש פגם בביזה ולכן צוו על חרם - כלומר שלא לבזוז.

עריכה: אני נזכר שבמלחמות מדיין והעי כן הייתה ביזה, ככה שבמלחמות נקמה זה לאו דווקא פגם (אולי אפילו להפך, וזה מה שהם טוענים "הכזונה יעשה את אחותינו"). אבל שוב - עיקר השאלה היא מה המניע ואיך זה נראה, ועל זה באה הביקורת של יעקב ולכן המגילה משבחת את היהודים שבביזה לא שלחו את ידם (ולא שנאסר עליהם מהמלך).

המגילה לא "משבחת" את אי לקיחת הביזה אלא מציינת זאת כעובדה. 

אתה מוחק את איזכור מכירת יוסף ברש"י. 

 שים לב:

1. כשהאחים חשבו על חטא בעברם , הם כמובן לא חשבו על הצלת דינה והמעשה הטוב של הריגת אנשי שכם אלא על מכירת יוסף. 

 2. דגל שמעון הוא שערי שכם , מעשה שמפאר את השבט . 

היא מזכירה את זה 3 פעמים.

והלשון היא "בבזה לא שלחו את ידם" כלומר הייתה ביזה (=הותר להם) והם עצמם לא שלחו ידם.

1. ברור שהם לא ראו את זה כחטא, אם כבר אז יעקב כן. וגם אני לא טענתי שזה חטא אלא שהביצוע/המניע היה שגוי.

2. כאמור, לא המעשה הוא השלילי. כמו כן לא ברור מה היה על הדגל (המקור הוא במדבר רבה ולא ברור מי מחברו).

מה זה "היתה ביזה "? , זה אומר שהיו חפצים בבתים ? 

 ברור שהיו חפצים בבתים. וזה בכלל לא אומר שהותר להם. 

 ובכדי לא להודות על האמת אתה ממציא כלל חדש : כל דבר שנזכר 3 פעמים הוא חיובי ! 

 אז לדבריך נגיע כנראה למסקנה שאנשי סדום היו צדיקים תמימים . שחטא העגל היה משהו נפלא. וכו' וכו' 

אז לדעתך אתה יודע , מדמיונך, שיעקב ראה בזה חטא , ואתה יודע שיעקב לא היה בר-טעות . אבל בני יעקב, אבות עם ישראל, לא הבינו בכלל מה יעקב חושב, ואם כן הבינו הם ביטלו את דעת יעקב מכל וכל . 

 אבל התורה בכלל לא אומרת שיעקב נזף בהם או משהו מסוג זה. היה דיון משפחתי . יעקב העלה את החשש מהעתיד . האחים הסבירו שלהפך, הם דאגו לכך שיימנעו מלפגוע במשפחה . התורה מסיימת בדבריהם , וסביר שיעקב קיבל את דעתם , ולכן אין תגובה מצדו. והתורה מתארת שהם צדקו . ותהי חתת א-לוקים , פחד אדיר. לא "ויפל ה' פחד" . בדומה ל "הררי אל" "שלהבתיה" 

לא ברור לי אם לא הבנת את דבריי או שהוצאת אותם מהקשרם ומובנם (והכנסת מילים לפי) בכוונה, אבל מניסיוני דיונים עם שכמותך נגמרים בדו שיח של חרשים במקרה הטוב אז אוותר על לנסות להסביר לך.

כאילו שאתה , השבוי במה שקלטת מהמורה ציפי , אדם בעל נסיון שיכול לשפוט כאלה שכותבים באחריות ובדייקנות ונאמנות למקורות.

ידוע שדוד מרכוס , שכונה בארץ מיקי סטון, הגיע במלחמת השחרור  מארה"ב לארץ כדי ללחום יחד עם היהודים נגד הצורר הערבי , ונהרג עקב זאת.

מנחם מנדל שניאורסון ששנתיים בערך אחר כך נהיה לרבי של החבדניקים והיה צעיר ממרכוס לא התנדב למלחמה זו למען עם ישראל. הוא ואחריו החסידים שלו כמעט לעולם לא ידידו "ארץ ישראל" אלא רק "ארץ הקודש" כמקובל בין הנוצרים. ואף פעם לא יגידו " מדינת ישראל" .

 אז מה אתה רוצה שנבין,  שהם לא בעד שהיהודים יצליחו לעמוד מול הערבים , ושתקום ותהיה מדינה של יהודים בארץ?  

https://hilchata.co.il/wp-content/uploads/2023/01/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-376-%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-2.pdf 

@הרמוניה אם מעניין אותך להעמיק

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

לא אמרתי כלום 

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

ונכון מאוד

מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?

הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.

אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.

ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.

למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים

כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.

לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר

פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.

לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.

לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.

אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם

"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל" 

תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י

עם ישראל לא חוטא סתם. 

הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)

כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן. 

כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה

רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו" 

כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם. 

כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל. 

@אילת השחר 

ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה? 
 

ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן. 

הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים

חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל

לא גדשת את הסאה?

כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.

למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)

ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.

אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.

זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."

"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"

"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"

"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."

כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):

"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"

וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,

גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)

"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת:  לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."

וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.

אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.

///

בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.

המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?

מלבי"ם:

"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':

של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם.  שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
 

אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.

ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.

כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה 

גם כשיש תופעות תוך מגזריות

גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים

אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...

לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...

ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...

הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.

כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.

כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.

[שמבין ענין

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

מדריך כשרות לאורח - כושרות

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד

2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')

שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:

'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')

בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'

רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'

שאלה בסוף.
 

תודה על התשובה 🙂

אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?

מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל

גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.

הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.

מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.

איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.

=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)

=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח

כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה

לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)

לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.

אפילו כשלוחשים ממש בשקט שאפילו האדם עצמו בקושי שומע ה' שומע ומבין.

שאדם יכול ממש לצעוק ויצא רק קול דממה דקה וזה נחשב צעקה ממש

הנימוקים המרכזיים על פי המסורת וההלכה:

המקור: תפילת חנה

את עצם הדין שצריך להתפלל בלחש הגמרא במסכת ברכות (דף לא עמוד א) לומדת ממה שכתוב אצל חנה (שמואל א' א יג) "וקולה לא ישמע", מכאן שאסור להגביה קולו בתפילתו.

והטעם מבואר שם (דף כד עמוד ב, וברש"י) משום שמי שמשמיע קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה, כי מראה בזה כאילו אין הקב"ה שומע תפילת לחש.

בגמרא למדו מכאן שבתפילה המרכזית, על האדם להשמיע את המילים לאוזניו בלבד, אך לא לאחרים, כדי לבטא פנימיות ועמידה אינטימית מול בורא עולם.

מניעת בושה לחוטאים

בנוסף, חז"ל הגבילו את גובה הקול בתפילה עד לרמה שאפילו מי שעומד ממש בסמוך למתפלל, לא יוכל לשמוע את מילות התפילה, כדי שלא לבייש מי שבוחר להתוודות בתוך התפילה ולפרט את חטאיו האישיים.  

הטור (או"ח סימן קא) מביא את מחלוקת הראשונים, האם לחש התפילה יכול להישמע לאוזנו של המתפלל או שיש לומר את מילות התפילה בלחש חרישי שאף אינו נשמע למתפלל עצמו, ובהמשך דבריו מביא הטור, כי ענין זה מצוי כבר במחלקת הירושלמי והתוספתא, לשיטת הירושלמי מותר למתפלל להשמיע לאוזנו את מילות התפילה (אך אין להתפלל באופן שאחרים שומעים את דבריו), ולשיטת התוספתא יש להתפלל בלחישה אשר אף איננה נשמעת למתפלל עצמו (כשיטת הזוהר המובאת במגן אברהם או"ח סי' קא סע"ק ג).

להלכה נפסק בשולחן ערוך (או"ח סימן קא סעיף ב) כי יש לבטא את מילות התפילה (שמונה עשרה) באופן ברור וכן יש לומר את מילות התפילה בלחישה, אך אין צורך בלחישה מוחלטת אלא מותר להשמיען לאוזנו (כשיטת הירושלמי ושיטת הרשב"א המובאת בבית יוסף): "ולא יתפלל בליבו לבד אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאוזנו בלחש…"

הפוסקים (פסקי תשובות סימן קא אות ד) העירו, כי יש לתת את הדעת ולהקפיד על ביטוי מלא של האותיות והמילים שכן בשל הדיבור בלחישה מצוי שהאותיות והמילים אינן ניכרות או שאינן ברורות דיין (ויש לבטא את המילים בשפתיו באופן ברור כפסק השו"ע וכדברי הגמרא במסכת ברכות לא ע"א בענין תפילת חנה).

>> ההבדל בין הלחש לחזרת הש"ץ

התפילה בלחש היא חובת היחיד. לאחר מכן, נאמרת חזרת הש"ץ בקול רם על ידי שליח הציבור. למנהג זה היו שתי מטרות היסטוריות:

- להוציא ידי חובה את מי שאינו יודע להתפלל בעצמו.

- לאפשר אמירת "קדושה" ו"ברכת כהנים", שניתן לומר רק בציבור ובקול.

אגב, מאידך יש עניין לבטא את האותיות כראוי. החיד"א מדבר על זה בספרו שם הגדולים, נדמה לי בקטע על רבי יצחק סגי נהור.

https://www.yeshiva.org.il/midrash/5202#:~:text=%D7%A0%D7%92%D7%93%D7%A0%D7%95%20%D7%91%D7%99%D7%AA%D7%A8%20%D7%A9%D7%90%D7%AA.-,%D7%9E%D7%9C%D7%9A%20%D7%91%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%94,-%D7%96%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7%20%D7%9E%D7%98%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99

מה להשוות.

כיום השמאל משוגע לחלוטין ואיבד את שפיות דעתו, ואחוז אמוק לרדוף את הציונות הדתית בכל דרך. ובטוח שהציונות הדתית תתפוס את מקומו ותדיח אותו. בגירוש מגוש קטיף זה לא היה. החלום על פוליטקאי שיצא מחוץ למפדלנקיות שדואגתרק למגזר היה רק חלום באותם ימים.

כיום השמאל , כמו שאול , יודע את האמת - הציונו תהדתית עוד ינהיגו את המדינה. הם טועים רק שחושבים שהצ"ד ימרדו בשמאל ולא יהיו ממלכתים. לעולם לא נעשה הפיכה. זה פשוט יקרה לבד.

כמו ששאול מת בסוף ודוד החליף אותו.

ותהי המלחמה ארכה בין בית שאול ובין בית דוד ודוד הלך וחזק ובית שאול הלכים ודלים.

 שמואל ב ג א

לא יודע בן כמה אתה וכמה היית מעורב, אבל הנק' הזו היתה נוכחת כבר אז (למשל: הקרבות של פייגלין על ראשות הליכוד) ולכן הרב וסרמן כתב עליה.

כדי לראות "ניצוץ" מהפחד שהיה כבר אז מהמתנחלים, חפש בגוגל "דברים שאי אפשר היה לומר בזמן ההתנתקות".