אשמח לשמוע איפה, לא אונליין
משהו איכותי
קניתי מיטה חדשה לבת שלי בת שש וחצי
מתוך מחשבה שהיא כבר גדולה ובגיל הזה בדרכ לא מתגלגלים מהמיטה אצלי, קניתי ספפה ללא מעקה. היא נפלה מהמיטה בלילה הראשון, קירבתי את שידת ההחתלה כך שתחסום אותה מליפול אבל הבעיה שהיא זזה בשינה והשידה קרובה לראש המיטה.. בקיצור הלילה היא נפלה שוב ובכתה מתוך שינה, נקרע לי הלב ☹️
ויש לי מסורי מצפון שלא חשבתי לעומק וקניתי עם מעקה.
ומתלבטת מה לעשות? יש למישהי רעיון?
ככה אנחנו עשינו
2 כריות לאורך הקצה
יש ספפות שבאות עם מעקה, אולי אפשר להוסיף איכשהוא?
או לשים מזרון קטן ליד המיטה
פתחתי משתמש למרות שכנראה תזהו אותי כדי שלא ישמר לי בכרטיס.
יום שני בצהריים צירים חזקים מאוד, ודיי תכופים.
אני מחליטה לא ללכת לבית חולים כדי שלא יתנו לי זירוז ושאהיה יותר קרובה ללידה.
סובלת מאוד אבל מתעקשת על זה.
עד הבוקר אני עם צירים ואז מפסיקים.
כל הבוקר אני עם צירים פעם ברבע שעה בערך.
מפזרת את הילדים לגנים כאובה ועייפה וחוזרת לבית
נכנסת הביתה ומגלה שאני לא יכולה לעמוד, יש לי לחץ חזק באגן כל כמה דקות
מתקשרת לספר לבעלי שיתכונן אולי הוא יצטרך תכף לצאת מהעבודה אליי.
אני מנסה להכין א.צהריים ורואה שממש אין סיכוי אז מתייאשת והולכת לנוח, שמה את הקטן שלי איתי במיטה שישחק לידי ואני שוכבת.
מרגישה הפרשה גדולה שיוצאת אז קמה לשירותים ומגלה שכנראה הפקק הרירי יצא, פעם ראשונה שזה קורה לי. אף פעם לא ראיתי אותו יוצא.
קצת נלחצתי אבל ידעתי שזה לא אומר כלום ושזה לא מלמד שאני יולדת היום.
עוברת עוד שעה ואני מגלה שאני לא יכולה לקום מהמיטה.
מתקשרת לבעלי להתייעץ איתו,
מספרת לו על המצב והוא אומר לי שהוא בא, אמרתי לו שלא יודעת אם כדאי כי אין לי צירים אז זה לא לידה.
הוא מתעקש שאם אני לא יכולה לעמוד אז שאלך להיבדק (ותודה לו על העקשנות הזאת).
מתייעצת גם איתכן כאן בפורום ואתן מדרבנות אותי להיבדק.
הוא מגיע, אני הולכת עם אמא שלי לבית רפואה והוא נשאר עם הקטן בבית.
מגיעים, האחות מקבלת אותי ושואלת למה באתי.
אמרתי לה שאין לי צירים ויצא לי הפקק הרירי וקשה לי לעמוד.
האחות התגובה: "בלידה חמישית את כבר אמורה לדעת שלא באים רק בגלל הפקק הרירי אם אין צירים. טוב תעלי למיטה נעשה מוניטור" (ורק בגלל המשפט הזה אני מספרת את הסיפור לידה שלי, אף פעם לא כתבתי סיפור לידה)
אני בלב שלי מרגישה לא נעים שככה ננזפתי ושאולי באמת סתם באתי.
עושים מוניטור, האחות: "יש לך צירים כל 10 דקות, אלה לא צירים של לידה. לכי תחכי לרופא שיקרא לך"
יצאתי לחדר המתנה מחכה לרופא ואז קוראים לי לעשות אולטראסאונד לבדוק מנח לפני הרופא.
הטכנאית: את יודעת באיזה מנח הוא?
אני: בטח, מנח ראש
הטכנאית: מנח רוחב
אני: זה אומר שבטוח לידה בניתוח??
הטכנאית אומרת שכנראה שכן.
אני יוצאת ממנה מזועזעת ובהחלטה שאני פה לא כדי ללדת אלא כדי להפוך אותו. אני לא יולדת בניתוח.
מתקשרת לספר לבעלי.
מגלה שלפני בתור יש בערך 15 נשים.
אחרי עוד חצי שעה של המתנה לרופא אני אומרת לאמא שלי שזה ממש מיותר שהיא תחכה איתי, אני לא יולדת עכשיו ויש פה תור ארוך, שתלך הביתה ואקרא לה אחרי שאדבר עם הרופא.
היא בהתחלה לא רוצה ללכת אבל כשהזמן עובר ולא קוריאם לי היא משתכנעת והולכת.
כל זמן ההמתנה אני יושבת ומחכה, רוב הזמן אני בסדר חוץ מכל 5 דקות שיש כאב חזק באגן ל2 שניות שגורם לי לעצור את הנשימה ןאז עובר ואני בסדר.
אחרי נצח הרופא קורא לי, אני קמה אליו וכמעט נכנסת לחדר ואז רצה אחות ואומרת לו "אולי תקבל קודם את היולדת ההיא? היא בוכה פה ונראה שממש סובלת"
הרופא אומר לה שהוא כבר קרא לי ובאתי אז יקבל אותי ואני האחרונה שלו אז אם יוכל אחר כך יתעכב ויקבל גם אותה. (עוד נס בשרשרת הניסים)
אני מתיישבת מולו ואומרת לו: אני לא באתי ללדת, עכשיו גיליתי שהעובר במנח רוחב אז באתי להפוך אותו.
הוא מסתכל עליי ואומר: את נראית בלידה, תעלי מהר למיטה. קודם נבדוק פתיחה ואחכ נדבר
אני עולה למיטה, הוא בודק פתיחה ואומר: מה אני מרגיש פה, אני לא יודע מה אני מרגיש פה.
מוציא את היד ומכניס שוב: מה זה? מה אני מרגיש כאן?
אוי זה היד! תעצרי, אני לא צוחק איתך. אל תנשמי, אל תזוזי, אל תלחצי.
הוא רץ לדלת וצועק "צוות לחדר שלי מהר, היא בלידה"
פתאום החדר מתמלא במלא אנשי צוות, הרופא מודיע להם שצריך להוציא אותי עם המיטה.
הם אומרים לו שזה מסובך. הוא הולך לדלת ובדרך מעיף את כל מה שמפריע, הכיסא, השולחן שלו ומודיע להם "היא יוצאת עם המיטה הזאת עד החדר ניתוח"
תוך כדי שגוררים את המיטה אחד מתחיל להפשיט אותי, אחר להוריד לי כיסוי ראש, עוד אחת את התכשיטים ואחד עם טפסים מקריא לי מה רשום תוך כדי ריצה במסדרון.
מגיעים לכניסה לחדר ניתוח, הוא סגור.
מדליקים אורות מכינים אותו לניתוח, אומרים לרופא שאין רופא שיכנס לניתוח והוא מיד אומר שהוא יכנס.
ואז מישהו נזכר לשאול אותי "הודעת לבעלך?"
אני אומרת להם שלא ומתקשרת אליו ומבקשת שיעדכן את אמא שלי.
אני חותמת קשקוש כל שהוא על הדף כי מכריחים אותי ואז שואלת אותם אם אני בטוח יוצאת חיה מהניתוח.
הרופא החמוד רואה שאני בוכה ומתנצל שהכל ככה מהר ובלחץ "פשוט אני חייב להשיג אותו לפני שהוא ממשיך לצאת" ולא עונה על השאלה שלי.
מכניסים איתי לחדר ניתוח ומיד מתחילה להרגיש ששמים לי כל מיני חומרים על הבטן (אולי חיטוי, לא יודעת) .
אני נלחצת ואומרת להם שלא יחתכו אותי כי לא נרדמתי.
אחרי שנייה כנראה נרדמתי 😅
התעוררתי אחרי לא יודעת כמה זמן כדי לגלות שתודה לה' הצליחו להציל אותי ואת התינוק.
לכאבים שלא הכרתי מעולם.
אני עוד מתאוששת מהניתוח, מהפחד הזה למות.
אמא שלי כמובן הייתה עם יסורי מצפון שלא הייתה שם אבל אמרתי לה שזאת אשמתי, אני שלחתי אותה. ובתכלס, לא חושבת שהיה מועיל לי אם מישהו היה שם כי גם ככה הכל היה מהיר ובלחץ.
אהה והקטע הכי מדהים.
יום חמישי שלפני הלידה הסתובבתי בבית והרגשתי תחושות מוזרות באגן.
ניסיתי לתאר לבעלי מה אני מרגישה אז אמרתי לו ש"זה מרגיש כאילו התינוק דוחף את היד שלו".
לא היה לי מושג שיש דבר כזה, לא שמעתי מעולם על תינוק שהוציא את היד.
ואת כל הסיפור הזה כתבתי גם בשביל לנסות להשתחרר עוד קצת מהסיפור הזה כי עדיין זה צרוב בי.
וגם כדי להגיד לכל אחת כאן- תקשיבי לעצמך. שכולם מסביב יגידו מה שהם רוצים, כולל הרופאים והאחיות.
אם את מרגישה שמשהו לא תקין, שמשהו לא רגיל, שאת צריכה להיבדק- תלכי!
עדיף ללכת 100 פעמים סתם ולא לפספס את הפעם אחת שהייתה נצרכת.
ותודה לה' על כל הניסים שבדרך.
על בעלי שדירבן אותי ללכת
על הרופא שלא ויתר על התור שלי לטובת מישהי שנראתה ונשמעה יותר סובלת
ו.ודה ענקית לכן על הדרבון והעידוד באותו יום להיבדק ובכלל שליוויתן אותי בלי שידעתן בדיוק את הפרטים אבל נתתן הרבה כח עד שנכנסתי לניתוח
ועל זה שהתינוק ואני בריאים ושלמים וחיים.
סליחה על האורך, לא תיכננתי לכתוב כל כך הרבה.
כולי צמרמורות
אני רוצה לתת לך את גביע העולם
איזה גיבורה שאת
כשקראתי על האחות שקיבלה אותך רציתי לבעוט במשהו
אוף איזה עצבים
ואז טלטלות
וטוויסטים
חתיכת סיפור יש לך
בה שיצאתם מזה בשלום
🩷
הןדו לה' שהיה לך כזה שליח טוב.
החלמה מהירה וטובה
הרבה הרבה נחת!!
ליבי עלייך שהיית שם לבד רק, נשמע לא פשוט…
וברוך ה' ששם שליח טוב בדרך שלקח אותך ברצינות
החלמה מהירה, גופנית ונפשית💖💖
גרמת לי לבכות (הורמונלית וזה).
תקשיבי חוויה ממש מלחיצה.
הכי חשוב ששניכם בסדר ב''ה.
אבל ממש ממליצה לך לעשות איזה עיבוד רגשי לאירוע הזה.
כל הכבוד לך שהלכת.
האחות היתה מתנשאת להחריד ומזל שלרופא היו חושים טובים. מה זה אין רופא לניתוח? הזוי משהו.
חיבוק גדול לך!! התאוששות מהירה ונחת מהמתוק!
אמאלה איזה סיפוררר
ותודה להשם שהיו שם שליחים טובים
מזל טוב והחלמה קלה
ממש שרשרת של ניסים! מרגש ממש
תודה ששיתפת אותנו
אני עם פה פעור
מטורףף
מלא מזל טוב
התאוששות קלה בגוף ונפש!
קראתי כמה פעמים בנשימה עצורה.
איזה ניסים! חסדי ד'
מקווה שהתאוששת ואת מרגישה יותר טוב גם את וגם הקטני.
עברת את זה כמו גיבורה. ברוך ה' שאתם בסדר.
אני חושבת שזה חשוב מאוד לשתף גם סיפור כזה כדי שנזכור שאנחנו בידי ה' ...
הרבה מזל טוב! בריאות ונחת
נס נס נס נס נס נס
מרגש ןמצמרררר
חיבוק ענקקקקקק
בע"ה שיהיה לכולכם מלא בריאות
הגדולה שלי בת עשר, מסיימת כיתה ד. ושמתי לב שהבגדים שלה מתחילים להיות מסריחים בבית שחי.
מתלבטת אם להסביר לה שהיא צריכה להתחיל לשים דאודורנט, או לחכות עם זה...
לא זוכרת שאני בגיל הזה התחלתי לשים. ודווקא הייתי מאוד מפותחת בגיל צעיר..
זה מאורע משמח
חלק מההתבגרות
אפשר לחגוג את המאורע
כמו שחוגגים נפילת שיניים בגיל 6 (תכלס זה די מפחיד)
ללכת לבחור
לתת עטוף יפה עם כרטיס ברכה
העיקר לא להסריח, זאת בקשה אישית ממני🙏
אני לא חושבת שזה עניין של גיל
אם מזיעים כדאי להשתמש בדאודורנט
למה היא צריכה לסבול אם היא קטנה?
רק כשכיבסתי לה את הבגדים שמתי לב.
לא יודעת, גם לא כ"כ בריא, לכן באינסטינקט מעדיפה לדחות...
לפעמים זה יכול להיות חד פעמי בגלל עייפות, תזונה ספציפית, או אפילו מחלה
אם נראה לך שביום יום היא בסדר, אז גם אני הייתי דוחה
אבל כן מתחילה שיח שיבוא יום וכו'
שצריך לחכות עד שאת תריחי
מספיק שהיא מריחה
אולי תשאלי אותה ותציעי לה שאם זה מפריע לה שתשתמש
כשהייתי ילדה הסרחתי הרבה זמן עד שקנו לי
והתפדחתי לבקש בעצמי
יש לי אחות שלא הייתה מבינה מה אני רוצה ממנה כשהייתי שולחת אותה לשים דאודורנט....(והיא בהחלט הייתה צריכה..)
אם כבר מריחים בבגדים, ואנחנו בתחילת הקיץ,
זה יגיע מהר לריח שהסביבה מריחה.
לפעמים לוקח זמן להטמיע הרגלים וכדאי שתתחיל להתרגל.
אולי זה לא בהול לקנות מחר, את יכולה לבדוק מה האופציות ומה מדבר אלייך.
למיכל סבון טבעי יש דאודורנט לילדים אולי תבדקי אותו
יש גם את ערוגות ובטח בחנויות טבע יש מבחר
טבעיים. וראיתי שגם ל dove יש עכשיו דאודורנטים של 0% אלומיניום או משהו כזה( שזה גם בתכל'ס לא עובד כל כך טוב 🫣)
נראה לי שעדיף שזה יבוא ממך.
אני קניתי לבת שלי שבכיתה ג', יותר בשביל ההרגל ובגגלל שהיא מגלה עניין בטיפוח עצמי ואני רוצה לעודד את זה. אין עדיין צורך אמיתי. אבל אני רוצה למקם את עצמי ככה שאני אהיה זו שאכיר לה את הדברים ושהיא תרגיש בנוח להתייעץ איתי, וגם תתרגל לרעיון שכשגדלים יש לזיעה ריח פחות נעים ושמים דאודורנט.
אגב היא כבר סיפרה לי שאחרי שיעורי ספורט הכיתה מסריחה ושבאמת כדאי שישימו דאודורנט. אבל למרות זאת לא נראה לי שהיא מקפידה כרגע לשים כל יום 😅 כאמור כרגע אין לה עדיין ריח.
בגיל 9 כבר התחילו להסריח, קניתי להם כמה סוגים שיוכלו תשים איזה ריח וסוג שיותר נעים להם.
כן מזכירה להם כל בוקר דאודורנט. כמו צחצוח שיניים וסנדלים גם דאודורנט..
שלא יסריחו. זה לא נעים להם ולא לסביבה
בטח לילדים..
ממליצה לנסות לקנות משו יחסית טבעי או בלי אלומיניום
או להכין מסןדה לשתיה
והתגובות לא חד משמעיות... לכן אמרתי אשאל פה את חכמת ההמונות🙃 אולי למישהי יש ניסיון
אין לי ניסיון בזה ובא לי לקנות בכמות. ראיתי שעל הרבה עציצים כתוב בתגובות שהגיע בפועל הרבה יותר קטן ומדולל מאיך שנראה באתר
ואם כבר מזמינה בא לי להזמין כמות, ולא בא לי להזמין ואז לגלות שלא מוצלח..
חלקם נראים מלאכותיים אבל יש כאלו (בעיקר עציצים שהם רק עלים) שממש נראים טוב!
ראיתי גם בסטוקים כל מיני. (לא יודעת אם הייתי קונה בשיין. זה קצת לקחת סיכון. במיוחד אם רוצים כמות)
כי קשה להתרשם באתרים..
ממליצה על איקאה או בחנויות סטוק לפעמים יש מציאות טובות
לק"י
החלטנו לקנות לצהרוניות גיפטקארד של ביימי.
רצינו לתת כרטיס מודפס, כי לאחת מהן אני בספק אם יש הודעות. וזה גם נראה לי קצת יותר מכבד לתת לפחות דף כתוב (חוץ מהברכה).
אז קניתי 2 גיפטקארדים ושמתי את הטלפון והמייל שלי, ולאחר מעשה אני תוהה אם הם יוכלו לקנות כשזה עם הפרטים שלי🤦♀️
וגם לא הבנתי איך מדפיסים.
מישהי פה מבינה בזה?!
אבל אני לא חושבת שתהיה להן בעיה להשתמש.
ברגע שיש להן את הקוד, זה עובר.
כשלא היה לי טלפון חכם, הייתי כותבת את המספר על דף, ולא היתה לי בעיה לממש.
לא יודעת איך מדפיסים.
מקווה שאני לא טועה.
קיבלתי אחד מודפס יחסית לאחרונה
וגם קבלתי כרטיס ביימי מודפס מתנה והשתמשתי ולא הייתה בעיה
החנויות רק צריכות את הקוד עצמו
אין בעיה להדפיס את זה, את עושה את זה בעצמך באתר
באתר זה מופיע
אבל עשיתי את זה, אז כנראה מצאתי איפה
תליצי על "המתנות שלי" מהמחשב זה עיגול ורוד,
תפתח רשימת המתנות.
תבחרי על הצגת המתנה,
ואז יש כפתור של שמירת המתנה.
ואז הדפסה.
תבחרי רק הדפסה, לא שיתוף.
תפתח לך הודעה של קיבוע המספר.
תאשרי
ואז זה יציג לך את המספר המלא.
וראיתי שהם שינו את השיטה.
יש קוד חד פעמי שמתחלף כל עשר דקות,
אז אולי אין ברירה אלא לפנות לשירות הלקוחות ולבקש מהם לתקן.
אלא אם במקרה דרך הרכישה מופיע לך המספר המלא שלא מתחלף.
אפשר לקנות גלויה יפה או להכין משהו צבעוני בבית ולהדפיס
ולשים ציור של ביימי עם הסכום ואז לצרף פתק בכתב יד שעקב תקלה, מספר השובר ישלח בהמשך או משהו כזה..
ותבדקי אם הוא נותן לך מספר?
כם אני זכרתי שככה עושים, אבל עכשיו לא נתן לי.
ואם יש לך מי שיפזר או יאסוף אז בכלל פינוק שכל היום לא צריך לצאת
וגם במילא בחורף כולם מסתגרים בבתים אז גם את... חל"ד בקיץ נראלי הרבה יותר קשה לנוח.. כי נמצאים בחוץ מלא..
כאחת שעובדת בימי שישי, נח להיות בחופשת לידה כששבת נכנסת מוקדם.
לא צריך לצאת מהבית במזג אוויר סוער.
אם התינוק נולד קטן בשנתון או גדול השנתון, לכל אחד יש את היתרון שלו.
בדיוק השבוע יצא לי להיות בבית חולים שבו ילדתי את הקטן, והייתי מגיעה לשם כל יום כשהוא היה בפגייה.
וחשבתי על זה שהיה אז חורף ולא היה חם בדרך מהתחנה לבית החולים.
שאת לא בחודש תשיעי באוגוסטטט
שיש יותר בגדים ללבוש בחודש תשיעי (סריגים וסוודרים)
שהבייבי יהיה מהגדולים בכיתה (אבל זה תקף רק לינואר+)
אפשר להסתובב בבית בלי חזיה ורק לשים קפוצון מטשטש מעל חח
ולא להזיע (או להזיע פחות) בהנקות
סתם חח אולי רק שצריך לעשות פיזורים בחורף עם ניובי.. אבל גם בקיץ זה סיוט אז..
יש לי ילד קיץ וילדת חורף
החורף היה יותר מוצלח בפער...
סוף הריון כשנעים ולא כשנמסים וכנל בגלי חום של ההנקה בהתחלה
מזג אוויר שמזמן התכרבלות כשגם ככה זה מה שהכי זורם בגיל הזה
זחילה בשלב שמתחיל להתחמם ולא צריך מליון שכבות
יומולדת בחורף זה נוח עם מערכת החינוך, שובר שגרה בקטע טוב ולא צריך לדחוף את זה איכשהו ולהקדים בחודש כי יוצאים לחופש...
קיצר
אני בעד לידות חורף לו רק זו הייתה תוכנית כבקשתך...
אין את התלבטות מה להלביש לתינוקי, כלומר כמה שכבות...כי קר והכל יותר ברור.
ולחורף יש את הבגדים הכי בובתיים, ולשבת בפוך עם תה חם ועוגיה כשהתינוק יושן ובחוץ סוער זה הכי כיףףףףףףף.
אין את ההתלבטות אם לצאת או לא
פשוט נהניםפ מהבית.
בדיטק כשיצאתי מהבית התחיל גשם, כל כך נהניתי, זה מצחיק אבל כאילו הגשם שיורד ביחד עם להביא חיים לעולם היה לי חוויה ממש חזקה!
וכל מה שכתבו כאן חוץ מזה להתכרבל עם התינוק, לחמם אותו בחום גוף שלך, שהוא מתחיל לזחול ונהיה קיץ, סוף הריון בחורף (את זה לא היה לי כמעט, היה קיץ בערך עד הלילה שילדתי ואז התחיל החורף) כי זה סיוט סוף הריון בקיץ...
אוהבת את השבתזה מוציא אותי מדעתי כבר.
ירדתי משינה עצמאית, של הילדה בת 3 כי לא בא לי טוב כל הבכי הזה, אני סוחבת איתה עד 9 בערך ונותנת לה לישון בסלון.
או בנחת או גם בעצבים כי היא התרגלה לטוב הזה של הסלון.
אני לא מסוגלת לשבת לידה בחושך בחדר עד שהיא תירדם זה גדול עליי.
ובנוסף היא ממש מעירה את התינוק בן שנה שיישן איתה בחדר, השינה שלו לא חזקה והוא מתעורר בקלות.
בעלי מתעקש שצריך להחזיר אותנו לחדר שלנו בחזרה.
לא באלי בכלל, הוא כבר במיטת תינוק והחדר שלנו קטן, וגם מה תחשוב הגדולה? היא תקנא ותרצה לבוא גם.
מצדד שני דיי זה בלתי אפשרי כל ערב הסיוט הזה!! זה מביא אותי לרמה אחרת של חוסר סבלנות כבר ואני שונאת אתעצמי ככה.
מה אני מפספסת?
