כי דברים חזקים אני אף פעם לא מצליח להעביר בכתיבה. נספר עובדות פשוטות // 

החברים מהישיבה הרימו התוועדות בפעם השניה. באותו מקום. בית כנסת "אוהבי ציון" בנחלאות של הבנאים. מקום מדהים. מיקום מדהים. ליל שישי. הפעם הגיעו חברים אחרים. ולא כ"כ חוויתי את המשבר שהיה לי בפעם הראשונה (כ"כ רציתי לכתוב לכם על ההתוועדות - נסיונות פעילים).
אבל זה עדיין הזיה. אנשים שלא זכרתי שקיימים בעולם. ואפילו לא עברו שלוש שנים... פשוט לא להאמין כמה קל לשכוח וכמה מוזר להיזכר.

התוועדות שעושים אחרי הישיבה היא הרבה יותר בוגרת. אנשים יודעים לשתות. הם לא עושים שטויות. אבל לי זה כן היה חסר קצת. כל ההתפרקות הזאת. ושתיתי. לא הרבה. אני אף פעם לא שותה עד לשכחה ולהקאות. אבל בהחלט הייתי מבושם (שלא כמו שאר החברים...). קצת מסוחרר. קצת לא פה. פטפטתי המון. ואחר כך יצאתי עם חבר לשוק לחלק מהמרק החם שנשאר לאנשי מהרחוב.. אנשים מעניינים. גם להם בלבלתי קצת את המח. אבל לא יותר מדי. אבל איזה אווירה. אי אפשר להעביר במילים.

זה כל העניינים ביחד: חורף, לילה, ערב שישי, נחלאות. התוועדות. מרק כתום ומרק בצל. מנגנים "הייליגע דב בער" של זושא. קמנצ'ה וגיטרה. האנשים הכי נכונים שיכולים להיות. 

לא יכלתי לחזור כל כך מהר. סימסתי לאשתי שאאחר. למזלי היה קוי לילה, וגם חבר נסע איתי. לא חושב שהייתי צריך שמירה אבל זה תמיד טוב שיש לידי מישהו אחרי ששתיתי.

ה"רשימו" עדיין פועם. מה לעזאזל עושים איתו עכשיו?

אפשר להבין את זה בכל מיני אפשרויות;
שהחסידות לא מאפשרת לנשים להתוועד למרות שהאשה כיום דווקא כן מעוניינת בכאלה דברים?
או להפך, שהחסידות דווקא מעודדת את הנשים להתוועד אבל זה באמת לא הולם את האשה?
שהחסידות שולחת את הגבר אל הרבי ואל ההתוועדויות ומשאירה את האשה לבד בבית?

בהקשר זה, קראתי ב"קרוב אליך" של שבת שעברה על הספר החדש של הרב ניר מנוסי.
נשמע פחות או יותר כמו מענה חסידי (או ליתר דיוק - חבד"י גינזבוריסטי - ) ראוי לפמיניזם.

לחסידות החרדית

https://www.facebook.com/photo?fbid=10239873363265984&set=gm.1951613102181781&idorvanity=140293843313725&locale=he_IL

פורום שריטות ליליות.

אני לא צריך צרות של אנשים אחרים על הראש שלי.