אפילו שחשבתי
שכבר הפך בלתי נפרד מגופי
כשטעמתי אותו והוא
נדבק מתחת ללשוני
הוא בטח לא מהעולם הזה
וכנראה שהוא זיהה אותי משם
אולי היינו חברים
אולי פחדתי כבר אז
הלילה התעוררתי
וליבי קפוא כאילו אין בו
חיים כלל
ואני אוחזת בסדינים בכוח
מפחדת להיענש בידיו
כמו חומר בידי יוצרו
כמו יוצר בידי אלוהיו
מה גורם לי לחשוב
שיש לו לאן ללכת?
הוא נכנס לכאן עם מפתח
והרגיש מיד בנוח
אולי באמת אהבנו פעם
אולי הוא התשובה שלי
תזכורת כואבת לבריאתי
לגלגולים שעברתי
ולאלו שעוד יכולים להגיע
אם לא אלך איתו
הביתה

