(השואל הינו רווק מבולבל בסדיר שסיים שמירה מהורהרת במוצב שכוח אל)
בתור רווק תמיד חילקתי בין הבית, לבין המסגרת החיצונית שהייתי בה (ביה"ס, ישיבה תיכונית/גבוהה, סניף, וכו'), המסגרת החיצונית, חברת השטחים, תמיד הייתה מרחב של התמודדות, של אתגרים, של דרישות, אבל של עניין ואתגר וכיף, לעומת זאת, הבית של ההורים תמיד היה מקום של הנחת ראש, פריקה, קבלה עצמית, חמימות, נחלה ומנוחה, פינה שאי אפשר לוותר עליה, ושאני תמיד שואף לחזור אליה בסוף כל שבוע קשוח. השאלה היא: האם ביתו של אדם נשוי, שנמצא בתחום אחריותו, שניהולו והדאגה לצרכים של האישה והילדים, האחריות הגדולה הזאת, הוא מרחב שיותר קרוב לבית של ההורים או למרחב התמודדות קשוח ותובעני נוסף? האם נישואין הם ויתור על המרחב החמים והמקבל שבית ההורים היווה או שהוא יצירה של מרחב דומה חדש? מקווה שאני מספיק ברור
בתור רווק תמיד חילקתי בין הבית, לבין המסגרת החיצונית שהייתי בה (ביה"ס, ישיבה תיכונית/גבוהה, סניף, וכו'), המסגרת החיצונית, חברת השטחים, תמיד הייתה מרחב של התמודדות, של אתגרים, של דרישות, אבל של עניין ואתגר וכיף, לעומת זאת, הבית של ההורים תמיד היה מקום של הנחת ראש, פריקה, קבלה עצמית, חמימות, נחלה ומנוחה, פינה שאי אפשר לוותר עליה, ושאני תמיד שואף לחזור אליה בסוף כל שבוע קשוח. השאלה היא: האם ביתו של אדם נשוי, שנמצא בתחום אחריותו, שניהולו והדאגה לצרכים של האישה והילדים, האחריות הגדולה הזאת, הוא מרחב שיותר קרוב לבית של ההורים או למרחב התמודדות קשוח ותובעני נוסף? האם נישואין הם ויתור על המרחב החמים והמקבל שבית ההורים היווה או שהוא יצירה של מרחב דומה חדש? מקווה שאני מספיק ברור