להסביר במנוחה.

סביר שלא נכון להגדיר "גונב", כי מבחינתו מה שאצלך בארנק, זה לא "של מישהו אחר"; אלא אולי יודע שזה לא בסדר לקחת בלי לשאול את רשותך. גם סביר שאין לו הערכה אמיתית של הסכומים.

לכן, אם אומרים לו "גנבת".. שמים אותו במקום שכלל לא חשב עליו. זה לא טוב, שלא יזהה את עצמו עם דבר כזה.

אלא צריך לומר קודם כל בפשטות, בלי להעמיד אותו במבוכה קשה של חקירות, שאם הוא צריך כסף למשהו - יבקש, אבל לא לוקחים מהארנק בלי רשות, כי להורים יש חשבון מה עושים  עם הכסף, והם גם יותר יודעים כמה שווה להוציא על כל דבר.

לכן, אם רוצה, שיבקש ותחשבו ביחד. אפשר גם להחליט איתו שיקבל כל שבוע סכום מסוים, שאיתו קונה מה שרוצה - מהדברים שמרשים בבית - ומעבר לכך, לא לוקח בלי רשות. אם ירגיש בעיה - שידבר איתכם, ואתם תקשיבו ברצינות.

לדעתי, לפני שמסבירים ש"זה חמור מאד", קודם כל בכלל מסבירים.. לא תמיד מה שלנו נראה מובן מאליו - גם אצל ילד זה כך. מוטב שלא יהיה "רשע בפני עצמו".. 

[אפשר גם לומר לו, שיש ו כעת הזדמנות להתאמן על משהו חשוב: התאפקות. לומר לו שהרי גם הוא מבין, שאם אדם היה מוציא את כל הכסף שלו על קלפים, למשל, לא היה לו לדברים יותר חשובים...  לכן כדאי, גם בדברים שממש רוצים - לעשות חשבון: כמה שווה להוציא על זה, מה שווה לשמור לדברים יותר חשובים..]

לא בסכומים כאלה, וגם עד גיל די גדול

אבל כשאמא לא ראתה לקחתי לה כסף וקניתי לי ממתקים

חס וחלילה לרגע לא חשבתי שאני גונבת,

רק לקחתי לה ואם הייתי שואלת היא היתה מרשה,

ואתמול היא הרשתה לי ולא קניתי,

ואתמול רציתי לשאול אותה והיא בטח היתה מרשה לי ולא קניתי אז אני אקח עכשיו, ואני אחזיר לה אחר כך -

אלף סיבות ותירוצים. 

ואם אמא שלי היתה מגלה את זה ואומרת לי שאני גונבת,

אני חושבת שזה היה עושה יותר רע מטוב.

לדעתי כמובן להסביר ולאסור, אבל תיזהרו מהגדרות.

ההגדרה מדוייקת:

לקחְת מהארנק של אמא.

זה בערך "הארנק של הבית"..

בגיל יותר מאוחר, מצטרפות גם "הוראות היתר"..

חס ושלום לגנוב. ברור. וגם חלילה לשדר לילד שהוא "גונב" מההורים. ח"ו.

אני הייתי כזה וקונה גליק כל יום ורושם את הקוד של ההורים

עד היום אני לא יודע אם הם ידעו.........

כן כן, הוא גנב. שם פועל, לא שם תואר.

יש הבדל גדול בין לגנוב לבין להיות "גנב".

זה קורה, זה קרה לכולם וזה לגמרי טבעי, גם כחלק מבדיקת הגבולות.

אז אם יש ספק אם הילד יודע להבחין בין טוב לרע - צריך להגדיר בצורה ברורה.

אמנם הכל תלוי איך  אומרים, האם אומרים מתוך אמון: "גנבת, וזה לא מתאים למי שאתה" או: "גנבת!! בושה וחרפה!!".

דברו באהבה והכל יהיה בסדר, מותר גם להסתבך בראש עם כל הלבטים של 'כמה לתת'

ו'האם נתנו מספיק?' ו'כמה נותנים אחרים?' וכו' וכו', בשורה התחתונה: תזרמו עם מה שמרגיש לכם נוח, רק לא להיבהל.

** מאיש מקצוע שמעתי שגניבה של הילד מעידה על צורך בקשר קצת יותר טוב עם האבא.

צריך למצוא מסגרות שבהן יוכל לתקשר עם אבא באופן אישי (בין אם זה לצאת למסעדה,

לקנות פיצה, לשתות שוקו) וקצת לדבר... לתקשר ברמה האישית. זה עובד. נקודה.

תבדקו (בכל מקרה אין למה להפסיד) ותראו..

הוא לא "גנב", כי אין לו כל כוונה כזו. 

לא כך הוא מפרש את המציאות. 

ולכן אם אומרים לו כך - משימים אותו רשע.. גורמים לו להיות  רע יותר. 

זה לא חלק מ"בדיקת גבולות", אלא רצון למשהו - ואי בהירות ביחס למה שמותר לקחת, או "הוראת היתר" בגלל מה שרוצה להשיג.

להגיד לילד "גנבת" על דבר כזה - זה ממש ההיפך מ"באהבה".

אם תרצה, תגיד לו ש"זה נקרא לגנוב". 

הניסיון להתפתל על מנת לא ליצור לו תדמית שלילית הוא מזוייף לדעתי.

הוא גנב, כולנו יודעים שהוא גנב, וזה לא הופך אותו לגנב, אלא למישהו שעשה דבר אסור.

חשוב שיהיה לו ברור, על אחת כמה וכמה עולם של ילד שהוא שחור ולבן.

איך הוא יתייג את עצמו? זה כבר תלוי איך אתה תגיד לו..

אני לא "מאשים" אותו, אני מבהיר לו מה הוא עשה וכמה זה לא מתאים לו. 

צורת האמירה שלי מול מעשה שכזה תהיה חינוכית למהדרין אם תכלול אמון גדול בטוב שבו,

הבנה שהוא לא מבין לחלוטין מה שעשה, והרבה מאד הבנה לנפשו.

אי אפשר לומר לו דוגרי מה היה כאן (במיוחד שהוא מבין טוב מאד באופן אינסטיקטיבי שהוא עשה

דבר לא טוב, שהרי הוא לוקח בסתר והוא לא טמבל...)? אולי הוא מצפה לזה, מצפה שאנחנו הם אלו

שיבואו לעזור ולעצור, לאפשר לו להיטהר מהתחושה הלא טובה על עצמו?

אולי דווקא האמירה הרכה שמבהירה מה הוא עשה היא בדיוק מה שהוא מחכה לו? שמישהו יעמיד

אותו על מקומו - באהבה ובאמונה?

ואני חוזר: עיקר העניין הוא יצירת תקשורת. זה השורש לעניינים שכאלו.

אל תיפגע, לא התכוונתי. אני גם לא מכיר את מה שעבר עליך בחיים.

אני מדבר מההגיון והניסיון - ברוך ה', המוצלח מאד - שלי, בצירוף של היגיון, ניסיון ועצות של אנשים חכמים ממני.

זה הכל.

נ.ב. מוזר בעיני שאנשים קופצים מהמילה "גנב" שכתבתי, אבל מתעלמים לחלוטין מכל שאר התוכן.

המילים שבהם תשתמש הם רק גלמים.

הטון, המבט, המחשבות, האמון והתפיסה שלך את הילד - כל אלו הן הן הקובעות.

תקשורת אמיתית היא דבר בעיקר רגשי, לא מילולי.

קשה לך לשאת את המילה "גנב"? אל תשתמש בה.

כדאי מאוד להרבות בדיבור חיובי.

מה הצורך שלו בכסף?

אולי יש לו צורך בגניבה אולי? בצומי הנובע ממנה?

אולי הוא גם משוועה לחטיפים וקלפים ואין לו כרגע אפשרות מבחינתו להשיג?

תנסו איתו על איך הוא מקבל את הדברים שחסרים לו בדרך חיובית - פרסים, התנהגות טובה, לבקש וכולי

חשוב מנאוד שעיקר השיח שלו איתכם יהיה חיובי. ז"א שמרכז השיח יהיה תמיד מה כן לעשות ומה כן אפשר לקבל. 

ולא מה לא לעשות ומה בחיים לא תקבל. 

הוא צריך צומי. הוא יכול לקבל את זה באופן שלילי.

הוא יכול לקבל את זה באופן חיובי, תלוי איך אתם תשדרו לו שהוא יקבל את זה.

בהצלחה רבה!

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.