להסביר במנוחה.

סביר שלא נכון להגדיר "גונב", כי מבחינתו מה שאצלך בארנק, זה לא "של מישהו אחר"; אלא אולי יודע שזה לא בסדר לקחת בלי לשאול את רשותך. גם סביר שאין לו הערכה אמיתית של הסכומים.

לכן, אם אומרים לו "גנבת".. שמים אותו במקום שכלל לא חשב עליו. זה לא טוב, שלא יזהה את עצמו עם דבר כזה.

אלא צריך לומר קודם כל בפשטות, בלי להעמיד אותו במבוכה קשה של חקירות, שאם הוא צריך כסף למשהו - יבקש, אבל לא לוקחים מהארנק בלי רשות, כי להורים יש חשבון מה עושים  עם הכסף, והם גם יותר יודעים כמה שווה להוציא על כל דבר.

לכן, אם רוצה, שיבקש ותחשבו ביחד. אפשר גם להחליט איתו שיקבל כל שבוע סכום מסוים, שאיתו קונה מה שרוצה - מהדברים שמרשים בבית - ומעבר לכך, לא לוקח בלי רשות. אם ירגיש בעיה - שידבר איתכם, ואתם תקשיבו ברצינות.

לדעתי, לפני שמסבירים ש"זה חמור מאד", קודם כל בכלל מסבירים.. לא תמיד מה שלנו נראה מובן מאליו - גם אצל ילד זה כך. מוטב שלא יהיה "רשע בפני עצמו".. 

[אפשר גם לומר לו, שיש ו כעת הזדמנות להתאמן על משהו חשוב: התאפקות. לומר לו שהרי גם הוא מבין, שאם אדם היה מוציא את כל הכסף שלו על קלפים, למשל, לא היה לו לדברים יותר חשובים...  לכן כדאי, גם בדברים שממש רוצים - לעשות חשבון: כמה שווה להוציא על זה, מה שווה לשמור לדברים יותר חשובים..]

לא בסכומים כאלה, וגם עד גיל די גדול

אבל כשאמא לא ראתה לקחתי לה כסף וקניתי לי ממתקים

חס וחלילה לרגע לא חשבתי שאני גונבת,

רק לקחתי לה ואם הייתי שואלת היא היתה מרשה,

ואתמול היא הרשתה לי ולא קניתי,

ואתמול רציתי לשאול אותה והיא בטח היתה מרשה לי ולא קניתי אז אני אקח עכשיו, ואני אחזיר לה אחר כך -

אלף סיבות ותירוצים. 

ואם אמא שלי היתה מגלה את זה ואומרת לי שאני גונבת,

אני חושבת שזה היה עושה יותר רע מטוב.

לדעתי כמובן להסביר ולאסור, אבל תיזהרו מהגדרות.

ההגדרה מדוייקת:

לקחְת מהארנק של אמא.

זה בערך "הארנק של הבית"..

בגיל יותר מאוחר, מצטרפות גם "הוראות היתר"..

חס ושלום לגנוב. ברור. וגם חלילה לשדר לילד שהוא "גונב" מההורים. ח"ו.

אני הייתי כזה וקונה גליק כל יום ורושם את הקוד של ההורים

עד היום אני לא יודע אם הם ידעו.........

כן כן, הוא גנב. שם פועל, לא שם תואר.

יש הבדל גדול בין לגנוב לבין להיות "גנב".

זה קורה, זה קרה לכולם וזה לגמרי טבעי, גם כחלק מבדיקת הגבולות.

אז אם יש ספק אם הילד יודע להבחין בין טוב לרע - צריך להגדיר בצורה ברורה.

אמנם הכל תלוי איך  אומרים, האם אומרים מתוך אמון: "גנבת, וזה לא מתאים למי שאתה" או: "גנבת!! בושה וחרפה!!".

דברו באהבה והכל יהיה בסדר, מותר גם להסתבך בראש עם כל הלבטים של 'כמה לתת'

ו'האם נתנו מספיק?' ו'כמה נותנים אחרים?' וכו' וכו', בשורה התחתונה: תזרמו עם מה שמרגיש לכם נוח, רק לא להיבהל.

** מאיש מקצוע שמעתי שגניבה של הילד מעידה על צורך בקשר קצת יותר טוב עם האבא.

צריך למצוא מסגרות שבהן יוכל לתקשר עם אבא באופן אישי (בין אם זה לצאת למסעדה,

לקנות פיצה, לשתות שוקו) וקצת לדבר... לתקשר ברמה האישית. זה עובד. נקודה.

תבדקו (בכל מקרה אין למה להפסיד) ותראו..

הוא לא "גנב", כי אין לו כל כוונה כזו. 

לא כך הוא מפרש את המציאות. 

ולכן אם אומרים לו כך - משימים אותו רשע.. גורמים לו להיות  רע יותר. 

זה לא חלק מ"בדיקת גבולות", אלא רצון למשהו - ואי בהירות ביחס למה שמותר לקחת, או "הוראת היתר" בגלל מה שרוצה להשיג.

להגיד לילד "גנבת" על דבר כזה - זה ממש ההיפך מ"באהבה".

אם תרצה, תגיד לו ש"זה נקרא לגנוב". 

הניסיון להתפתל על מנת לא ליצור לו תדמית שלילית הוא מזוייף לדעתי.

הוא גנב, כולנו יודעים שהוא גנב, וזה לא הופך אותו לגנב, אלא למישהו שעשה דבר אסור.

חשוב שיהיה לו ברור, על אחת כמה וכמה עולם של ילד שהוא שחור ולבן.

איך הוא יתייג את עצמו? זה כבר תלוי איך אתה תגיד לו..

אני לא "מאשים" אותו, אני מבהיר לו מה הוא עשה וכמה זה לא מתאים לו. 

צורת האמירה שלי מול מעשה שכזה תהיה חינוכית למהדרין אם תכלול אמון גדול בטוב שבו,

הבנה שהוא לא מבין לחלוטין מה שעשה, והרבה מאד הבנה לנפשו.

אי אפשר לומר לו דוגרי מה היה כאן (במיוחד שהוא מבין טוב מאד באופן אינסטיקטיבי שהוא עשה

דבר לא טוב, שהרי הוא לוקח בסתר והוא לא טמבל...)? אולי הוא מצפה לזה, מצפה שאנחנו הם אלו

שיבואו לעזור ולעצור, לאפשר לו להיטהר מהתחושה הלא טובה על עצמו?

אולי דווקא האמירה הרכה שמבהירה מה הוא עשה היא בדיוק מה שהוא מחכה לו? שמישהו יעמיד

אותו על מקומו - באהבה ובאמונה?

ואני חוזר: עיקר העניין הוא יצירת תקשורת. זה השורש לעניינים שכאלו.

אל תיפגע, לא התכוונתי. אני גם לא מכיר את מה שעבר עליך בחיים.

אני מדבר מההגיון והניסיון - ברוך ה', המוצלח מאד - שלי, בצירוף של היגיון, ניסיון ועצות של אנשים חכמים ממני.

זה הכל.

נ.ב. מוזר בעיני שאנשים קופצים מהמילה "גנב" שכתבתי, אבל מתעלמים לחלוטין מכל שאר התוכן.

המילים שבהם תשתמש הם רק גלמים.

הטון, המבט, המחשבות, האמון והתפיסה שלך את הילד - כל אלו הן הן הקובעות.

תקשורת אמיתית היא דבר בעיקר רגשי, לא מילולי.

קשה לך לשאת את המילה "גנב"? אל תשתמש בה.

כדאי מאוד להרבות בדיבור חיובי.

מה הצורך שלו בכסף?

אולי יש לו צורך בגניבה אולי? בצומי הנובע ממנה?

אולי הוא גם משוועה לחטיפים וקלפים ואין לו כרגע אפשרות מבחינתו להשיג?

תנסו איתו על איך הוא מקבל את הדברים שחסרים לו בדרך חיובית - פרסים, התנהגות טובה, לבקש וכולי

חשוב מנאוד שעיקר השיח שלו איתכם יהיה חיובי. ז"א שמרכז השיח יהיה תמיד מה כן לעשות ומה כן אפשר לקבל. 

ולא מה לא לעשות ומה בחיים לא תקבל. 

הוא צריך צומי. הוא יכול לקבל את זה באופן שלילי.

הוא יכול לקבל את זה באופן חיובי, תלוי איך אתם תשדרו לו שהוא יקבל את זה.

בהצלחה רבה!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....