או שאתה מנמיך את עצמך, או שאתה מנמיך את הזולת, ללא הצדקה.

כמו 'מי אני שאפסול בכלל משהו?'

כך נכון באותה מידה (ואיפלו יותר קריטי) -

'מי שהוא שיפסול אותי?' הוא 'שווה' יותר ממני?

כי זאת התחושה.

אבל מי אמר שהתחושה הזאת צודקת?

מי אמר שהתחושה הזאת משקפת את האמת?

מי אמר שהתחושה הזאת גורמת לנו להתקדם?

לפי דעתך, זה לא אומר שהם 'פסלו' מישהו...

זה אומר שהם טעו בשיקול הדעת.

וגם לכל אחד יש סדרי עדיפויות שונים שע"פ הוא מחליט החלטות.

מי אני שיכתיב למישהו סדרי עדיפויות כאלה או אחרים?

יש הכרח להשתמש במילים 'פוסל את הבנאדם'?

לא כדאי להשתמש במילים 'סולד מתכונה כזאת שאני מזהה אצלו'?

יש הבדל תהומי בין השניים. וזה לא קטנוני..

כדאי לתת לא-להים להחליט מי הוא 'פסול' ומי הוא 'כשר'...

למה שאני ואפסי אצטרך לעסוק בכך?

אני מדייק בדברי. אני מתכוון לתחושבה סובייקטיבית. לא בדבר אובייקטיבי.

אם יש לך משפט יותר טוב (אני מניח שקיים) את מוזמנת להגיד

כל עוד אני לא צריך להשתמש במשפט/מונח שיפוטי אני לא אשתמש בו.

זה עקרון. אני לא רוצה שיחס ביני לבין הזולת (לא משנה מי זה יהיה) יהיה יחס שיפוטי.

תמיד. לעולם. באופן מוחלט.

ויותר מאשר הסמנטיקה זו הגישה שמאחוריה - התחושה ש'שוק' השידוכים הוא זירה של מוצרים עם מדרג איכויות וכל אחד בא עם הרשימה שלו כדי לבחון את השני ולצאת מהזירה עם המוצר הכי טוב שהוא יכול להשיג. וזה גורר הסתכלות ביקורתית, שיפוטית, חיצונית ומכלילה, התמקדות בזוטות במקום במהויות ובדברים החשובים וכמו שאתה מעיר גם סמנטיקה שמתאימה לכל הנ''ל, וזה חבל. 

ובינתיים, הנה לך שיח עם אגו מאוזן:

בובת קרטון?

בנאדם בנאדם עומד מאחורי ההצעה.

חלק אחר הוא שטויות וקישקושים, כולל גם האנלוגיה המופרכת מפוליטיקה לענייני הזוגיות.
ויפה העירו לך על כך גם אחרים.

אני חושב שהיא מופרכת לגמרי.
אם תרצה אני אסביר.

שחלק מההמלצות שהוצגו כאן הוא - לפחות בעיניי - דווקא נכון.
איך הגעת מכאן לטענה ש"כל משהו שמישהו כותב הופך להיות מופרך" בעיניי - זה ממש דורש מבחינתי להשתמש במטבע הלשון של יוסף מפרשת השבוע הזה, למי הפתרונים.
נסה להיות ספציפי יותר בוויכוח, ופחות עוקצני.

חחחח  

נו. 

חלאס

השרשור כ"כ יפה, תשאירו אותו ככה 

ואל תהרסו לנו אותו 

יש ויכוח על מה שנטען, ועל מה שטענתי כתגובה לכך.

לגיטימי וראוי.

כי חלק מהדברים נוגעים לתפישות אינדיווידואליות שאין אפשרות לכפותן.
מכל מקום אפשר לציין קפיצה לוגית מהסגנון "להוציא את המילים... מהלקסיקון...". כי מאי משמע? איזה לקסיקון? לפי מה מחליטים שקיים בכלל "לקסיקון" ושהשימוש בו הוא כביכול אוניברסלי?
אם אי פעם השתמשתי במונח שדעתך איננה נוחה הימנו, אתה הוא שצריך לבחון במכשירי מדידה רגישים ביותר מה היתה המשמעות המדוייקת של השימוש שנעשה במונח ובנוסח, כולל עומק הכוונות. על ההמלצה להיות נינוחים ומתונים, בהתנהגות ובלשון, בוודאי רבים כאן יסכימו. אך קשה מאוד לטעון טענה בסגנון "השימוש במונח כלשהוא הנו בהכרח לא ראוי", שממנה משמע שישנה פרשנות הכרחית להיגד מסויים.

מסכים ב100%.

מסכים על הדיוק בבעיתיות שמצאת בשימוש במילים "הכרחי שזה לא ראוי".

אני מדבר על שיח שאני אישית מרגיש שאני חי בו והוא בעייתי על פי סולם הערכים שלי.

אם מישהו לא מבין על איזה שיח אני מדבר, או שסולם הערכים שלו שונה - סבבה. אין לי מה לפנות אליו לדיון בנושא.

אם אנשים קראו את התגובה

והרגישו שהם מזההים את השיח עליו אני מדבר,

ומזההים את הבעיתיות בשיח הזה,

זאת הייתה המטרה של השרשור..

אני מודה לגמרי בטעות לגבי נוסח הביקורת שהבעתי מלכתחילה.
אין הכוונה לרגע לזלזל בדבריך (תחת מונח לא מכובד שבו השתמשתי), מטרתי היתה רק לבקר מה שנראה לי כטעון דיון או ביקורת.

אשקף את דברייך - אתה בעצם אומר שצריך לומר את הדברים דוגרי כמו שהם ולא לסבן ולעדן אותם שיראו יפה.

מסכים. 

כל מקרה לגופו.

ואע"פ כן אני לא מוצא סיבה להשתמש בביטוי שפוגע בכבודו של הזולת.

בכל אופן - חשוב שהשיקול של הרגישות בזולת והכבוד הראוי אליו תמיד יהיה קיים.

אגב,

הקב"ה שלח לי את התובנה הזאת כשקראתי באורחות צדיקים (לא מוצא כרגע, מקווה שאני כותב נכון)

שאדם לא יספר שהציעו לו את ביתו של פלוני והוא לא רצה - שזה גאווה.

ואז אמרתי לעצמי: מה זה שונה מלהגיד "חתכתי"  "העפתי" וכאלה דברים..?

היינו הך.. גם זה גאווה.

וגם כמובן בכללי, אתה צודק לא טוב להשתמש במילים האלה גם כלפי עצמנו ולא כלפי אף אחד..

זה מילים שמעבירות מסר לא טוב.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.