לגבי עניין הדימניקה הזוגית בכללותה ובכלל מבט העל על התמונה השלמה שחשוב לעשותו לאחר ההתאוששות השלמה שלך -
אז כאשר תתחזקי ותתאוששי (ולא כדאי לבזבז כעת כוחות שאין בתוך סיר לחץ של אחרי לידה, בבית לא שלכם, במלחמה, ובתשישות גוף נוראית כאשר את מזהה שהכיוון לא רק שאינו חיובי כאשר זה מתבצע אלא אפילו לוקח ממך עוד ועוד אנרגיות...
לכן חשוב כמו שפירטתי בהודעה הקודמת, קודם כל לוודא שיש לך את המנוחה המוחלטת וההתאוששות השלמה,
ורק לאחר משכב הלידה (6 שבועות מינימום) לבחון את הדבר הזה).
וכאשר כן תיבחנו זאת (כמובן שאם לא מצליחים לבד אז בעזרת איש מקצוע),
מציעה לשים דגש על כמה נקודות עיקריות:
נשמע שצריך בירור רציני על כל עניין חלוקת התפקידים ביניכם.
אפילו מההתחלה של זה,
מה זה עבור בעלך "תפקיד של אישה", ומה זה בכלל "מתפקדת" עבורו, ומדוע וכיצד הוא מגיע לומר לך מילים כאלו פוגעניות (או במילים או בשדר) של "את לא עושה את תפקידך כאישה",
מה זה עבורך "תפקיד של אישה", והאם ואיך את *מתחזקת פנימה בתוכך* שאת אישה נפלאה ובתפקיד של אישה מעצם היותך! ולא צריכה "להוכיח" שום דבר כזה או אחר,
וודאי וודאי שאת ראויה! טובה! מתפקדת! אישה! אדם! בת מלך מדהימה! שהביאה לעולם חיים ועוד חיים! ושעכשיו מתאוששת מלידה - השותפות הכי עליונה עם הקב"ה בבריאה!!!
ואין מצב שאת מרגישה "לא מתפקדת", או "לא עושה את תפקידך כאישה" בעוד כל המאה אחוז אנרגיות שלך הולכות יום יום שעה שעה על הבאת החיים לעולם וגידול הילדים בפועל ובטח עוד מיליון דברים שאת כן עושה! אז זה שאת אדם אחד שלא יכול לעשות מעל ומעבר כמו סופרמן זה נתון ברור. אבל בטח שזה לא אומר שאת לא מספיקה או חלילה לא מתפקדת או לא "מספיק אישה" וכדומה. חלילה מכך!
והחיזוק קודם כל בינך לבין עצמך גם כאן - להתמלא בכך שאת טובה וראויה. שאת עושה תפקידך נאמנה בעולם. שאת מספיק. שאת אלופה.
כאשר זה יהיה ברור לך *בינך לבין עצמך* זה כבר יכול לתת לך אוויר וכוח.
ואז הלאה לתיווך נכון לבעלך.
ועוד כדאי להמשיך בליבון העניין ביניכם,
מה זה עול הפרנסה עליו עבור בעלך,
מה זה הלימודים עבורו,
מה זה האיום שיצא לו "אז אני אעבוד ואחזור בערב ותראי אותי רק בערב",
ומה זה עבור בעלך מה שיושב לו בפנים אולי של "אז אני אפסיק את הלימודים ואז אוכל לעזור ואי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה ולשדר כאילו אנחנו יכולים להסתדר כשאני בלימודים כשבפועל אנחנו לא מסתדרים, אז אם את צריכה עזרה אפסיק את הלימודים ואעזור לך" וכו' (אגב, בצורה ראשונית וכעזרה ראשונה אפילו על חשבון שהוא יפסיק את הלימודים אבל כן יעזור לך ואת כן תוכלי להתאושש כמו שצריך ולנוח שווה לבחון את האמירה הזו בפני עצמה ולראות אם במימד של הכאן ועכשיו אפשר לקחת אותה רק כדי להרים את הראש מעל המים עד להתאוששות שלמה שלך, ואז לאחר מכן לפתוח אותה יותר בהרחבה... וכמובן שגם על זה צריך לחשוב עוד ולהעמיק ואי אפשר לייעץ בצורה מדויקת על גבי הפורום),
מה זה עבור בעלך המחשבה שלו של אז את תהיי רק בבית ואני רק אעבוד ואפרנס,
מה זה עבורו אז לא אלמד בכלל וזהו וכו',
כלומר להבין שנייה את הצדדים לעומק. של שניכם.
נשמע שמסתתרות כאן גם נקודות רגישות אצל שניכם (למשל אולי אצלך הנקודה של הערך שלך כאדם וכאישה, מה את מרגישה גם בשדר בלב של בעלך וגם בלב שלך על תפקידך כאישה וכאדם בעולם בכלל והצורך שם להרגיש פשוט אהבה שאינה תלויה בדבר, אהובה, טובה, מוערכת, שווה, מספיק!
וגם אולי אצל בעלך נקודה רגישה שיש לו אל מול עול הפרנסה ואיזה משקל כבד שיש לו *בינו לבין עצמו* בפן של התעסוקה / הפרנסה / המימוש העצמי / האחריות / העומס.
וכדאי ליצור העמקה שם במה באמת ולאשורם של דברים קיים ומתחולל *אצל כל אחד מכם בפני עצמו*
וכמובן לאחר מכן יצירת תקשורת נכונה ביניכם על הדברים והגעה גם לפתרונות שיטיבו עם שניכם ויתנו מענה וניראות לשניכם בצורה מיטבית ב"ה.
אני צריכה רעיונות לחלבונים. אז תודה!!
