יש אנשים עם נפש בריסקערית, כאילו.

אני דומעת,

אבל מקלפת את הגלדים של הבצל,

בוחנת בעיון,

קוצצת.

מוסיפה שמן בסיר,

מדליקה את הלהבה הגדולה ביותר.

יש אנשים עם נפש רעבה, אני מגחכת קלות,

קולפת עוד חמישה תפוחי אדמה וארבעה גזרים.

מספידה את השאריות של ארוחת הערב עוד יומיים.

יש אנשים צמאים, ורעבים.

תמיד.

ועייפים.

לפעמים.

כשהנפש יוצאת למסע חיפושים

כמה שעות לפני שהשמש זורחת.

כשהיא גוררת אחריה רגליים לאות 

אל מסע מיותר באותם רחובות מוכרים,

שקטים.

יש אנשם שצריכים מטרה, וחזון,

ותקווה ואמת, מנות גדושות.

מתלבטת מול קופסת המלח, וכמה.

ומשמעות.

שתי כפיות, ומרק עוף, טעם,  ופשר.

בוחנת את המילים,

הן מסתכלות בי באדישות, אות ועוד אחת.

רוצי, אני לוחשת, שותקת.

מרשה לעצמי לאבד קוהרנטיות.

בימים בלי שינה, במבטים נואשים בחושך.

רחקתי ולא נותר בי דבר.

והצלחתי לטפס,

ולהקים משברים, חתיכה,

פסיפס לא מושלם.

של נפש שוכחת.

רצתי רחוק, לעיר בה אין איש.

ובניתי לי בית, ויסודות  שכוחים,

והייתי ואיני.

ועכשיו כאן, שוב,

מכירה, נוכריה.

חוזרת לאט.

וחומות הרוסות

שאריות של פנים

והבל של חוץ

גדר רעועה.

והנה היא עיר, חרבה.

ואין בה נפש, וחיה מלחכת בגבולה.

והנה באתי, ושמלתי בלתה,

ואבד בי הקול, ומילות.

וכאן, רוצה, משייפת חיצים,

ומדים

ואין מלחמה.

ודממה.

והעיר הזו שהייתה ושמה.

והנה אני, בודה,

כוספת.

והנה תפילות

ששלחתי,

בערב

גשום,

וביום בלי סיבה ועתיד.

והנה נפשי שואלת,

ויריבי ואני מזמן אינם,

וקללה עוד במי הבארות.

ו-

צמאה, צמאה.

והבטחות.

וחלום.

ורצון.

והנה עיר לא לי. מרחוק בנויה.

והנה ליבה פועם.

ונפשי חומקת.

והחבל ההוא שכרכתי סביב רגלי,

מזכיר לי עתות

ומייצג של אורות, מרחוק

והנה אני,

חורטת הבטחה

בקירות.

והנה הבלנדר, מרק כתום, יצא נהדר.

דווקא.

עוד מעט יומולדת, 

שלוש שנים

וסער,

קלאץ', הילוך ראשון.

נטורל.

חוגגת עם מרק כתום, 

והבטחה שאחרי שאגמור את כל המטלות

[בנצח]

אכתוב מש.

לכבוד,

ומקום לעשות

ש

בת.

וכינוי להחליף

ורגרסיה לממוצע.

אולי.

87%

In two days

And I'll probably finish it today

.This is fucked up

What the fuck is wrong with me 

חייב לתת כיסוי לכל זה ולהמשיך לעבוד קשה

חוץ מגניטיקה ואירועי חירום דיסטופיים יוצאי דופן בממלכת הפיזיקה הביולוגית ננצח הכל.

החום הזה מאוס ומעצבן אבל יש גם יתרונות בלהזיע כל כך הרבה באימון ולעבוד קשה לצאת לשמש להזיז את המכונה החורקת בגלל תעוקת מפרקים

בנוסף לכל זה צריך למצוא מוזיקה מתאימה וספרות נורמלית לערבים חסרי מסך אולטרא אינפרה מכשף בעיניים כי השינה גם חשובה מסתבר

אני כותב לעצמי וחושב תוך כדי אם כל זה לא גדול עלי

כנראה שלא אבל נצטרך לעשות התאמות

יש בי את הפחד לפעמים

שאני נותנת ומתרוקנת- מקריבה

אני אפילו יודעת בעצם

אחרי 6 חודש אינטנסיביים

שכרגע זה חצה קצת את האהבה

כרגע זו הקרבה.

אני לא חושבת שזה משהו טוב,אף פעם

אבל מצד שני

לפעמים כשאתה אוהב מישהו

צריך לדעת גם להקריב,ברמה האישית

וכשאתה אוהב משהו גדול בצורה כזאת

כמו מדינה,וצבא

לפעמים,זה לא מספיק רק אהבה 

קומי אהובתי

קומי

יש לך עוד לחיות

את עוד תהיי

ותחיי

יהיה לך טוב

כל כך טוב

🤍

מפנה לילות מכלה בקרים