שלום לכולם,
חיפשתי פורום שמתאים לזה, נראה לי שזה הכי קרוב.
שבוע שעבר היינו מאושפזים בביח למשך שלושה ימים, עם הבן שלנו בן שנתיים ו9 חודשים עקב ניתוח שקדים- כריתת שקד שלישי, הקטנת שקדים וצינוריות.
מכיוון שאני אחרי לידה, ולא גרים ליד ההורים, ביקשתי את עזרת אמי שהגיעה בשמחה לשמור על הקטנה וגם על האחות בת 5.
בעלי היה ישן איתו שם, אני הגעתי כל בוקר עד הצהריים, חוזרת הביתה להנקה והתארגנות ולאחר מכן שוב עולה לביח בערב עד הלילה שנרדם...
אבא שלי הגיע כל יום אחהצ עם אחיות שלי. וכל פעם מחדש עלו לבקר את הבן הקטן בביח.
מהצד של בעלי לעומת זאת, אפחד לא הגיע, לא התעניין, כלום.
הם גם גרים במרחק של שעה וחצי מפה אבל הנכד שלכם מאושפז עבר ניתוח, זו לא סיבה לבוא לביח לבקרו? העדיפו להישאר בעיר שלהם ולטפל בשתי הנכדות הקטנות שיש להם מהבת שלהם. הבת שלהם ילדה בת בדיוק בנר שני של חנוכה לפני שנה, אז הם חגגו שם בזמן שאנחנו מאושפזים בביח...
ממש צר לי שזו המציאות העגומה, קשה לי לצאת מהמחשבה הזאת שזה היחס וזה המצב.. הם תיכננו להגיע ביום רביעי אבל עקב הסופות ביטלו את הגעתם. אז חמתי התקשרה היום(ראשון) על הבוקר, כדי לשאול אם אפשר להגיע. אמרתי לה כי בעלי לא יהיה בבית יש לו נסיעה למרכז הארץ לייעוץ כלשהו ואי אפשר לבטל כי כבר דחה מחמישי האחרון.. (כי היא שאלה אם הוא יוכל לדחות).. בכל אופן אמרה שהפ יגיעו היום כי עד שיש להם הזדמנות... הם שניהם לא עובדים, אבל היא שומרת על הנכדות שלה כמעט כל השבוע ועכשיו הבת שלה בחופש אז היא רוצה לנצל זאת..
עכשיו הם בדרך לפה וממש לא בא לי להשקיע עבורם, ואני גם דיי עצבנית על כל השבוע שעבר שלא באו לבקר בכלל...
איך הייתם מגיבים למציאות הזו? מה הייתם עושים במקומי?
האם יש אמת בדבריי או סתם מקצינה וסבתא וסבא לא באמת צריכים לבוא לבקר את הנכד היחיד שלהם בביח אחרי שעבר ניתוח?
חיפשתי פורום שמתאים לזה, נראה לי שזה הכי קרוב.
שבוע שעבר היינו מאושפזים בביח למשך שלושה ימים, עם הבן שלנו בן שנתיים ו9 חודשים עקב ניתוח שקדים- כריתת שקד שלישי, הקטנת שקדים וצינוריות.
מכיוון שאני אחרי לידה, ולא גרים ליד ההורים, ביקשתי את עזרת אמי שהגיעה בשמחה לשמור על הקטנה וגם על האחות בת 5.
בעלי היה ישן איתו שם, אני הגעתי כל בוקר עד הצהריים, חוזרת הביתה להנקה והתארגנות ולאחר מכן שוב עולה לביח בערב עד הלילה שנרדם...
אבא שלי הגיע כל יום אחהצ עם אחיות שלי. וכל פעם מחדש עלו לבקר את הבן הקטן בביח.
מהצד של בעלי לעומת זאת, אפחד לא הגיע, לא התעניין, כלום.
הם גם גרים במרחק של שעה וחצי מפה אבל הנכד שלכם מאושפז עבר ניתוח, זו לא סיבה לבוא לביח לבקרו? העדיפו להישאר בעיר שלהם ולטפל בשתי הנכדות הקטנות שיש להם מהבת שלהם. הבת שלהם ילדה בת בדיוק בנר שני של חנוכה לפני שנה, אז הם חגגו שם בזמן שאנחנו מאושפזים בביח...
ממש צר לי שזו המציאות העגומה, קשה לי לצאת מהמחשבה הזאת שזה היחס וזה המצב.. הם תיכננו להגיע ביום רביעי אבל עקב הסופות ביטלו את הגעתם. אז חמתי התקשרה היום(ראשון) על הבוקר, כדי לשאול אם אפשר להגיע. אמרתי לה כי בעלי לא יהיה בבית יש לו נסיעה למרכז הארץ לייעוץ כלשהו ואי אפשר לבטל כי כבר דחה מחמישי האחרון.. (כי היא שאלה אם הוא יוכל לדחות).. בכל אופן אמרה שהפ יגיעו היום כי עד שיש להם הזדמנות... הם שניהם לא עובדים, אבל היא שומרת על הנכדות שלה כמעט כל השבוע ועכשיו הבת שלה בחופש אז היא רוצה לנצל זאת..
עכשיו הם בדרך לפה וממש לא בא לי להשקיע עבורם, ואני גם דיי עצבנית על כל השבוע שעבר שלא באו לבקר בכלל...
איך הייתם מגיבים למציאות הזו? מה הייתם עושים במקומי?
האם יש אמת בדבריי או סתם מקצינה וסבתא וסבא לא באמת צריכים לבוא לבקר את הנכד היחיד שלהם בביח אחרי שעבר ניתוח?
