החושך רוקד בשולי המסך
מתחכך בדלת הבית,
והזמן מעקצץ באויר
בתקתוק טורדני.
אני גורף בעצבנות צללים מרצדים,
עמוק אל החור השחור
שתחת עפעפיי.
מנער טיפות שחורות מקצות אצבעותי
ומנגב את השיש.
עיניי כמו זוג מנורות פלורסנט מהבהב
מאירות את הסלון אפור
וחריקות הכסא הערום
משייפות את המתח החד.
יש צרימה בזרימת המרחב
כאילו משהו נתקע בגלגלי הזמן ועכשיו
הכל כמו דיסק סרוט בהילוך איטי,
של סרט אימה אבל לא איכותי.
למה אתה מחכה?
2.
יש מן צפירה דקה באוזניי
כמו חוט דיג, כמו חכה-
דקה.
ציפיה מתוחה באויר.
מתוחה כמו כינור
לא מכוון,
כמו קורי עכביש מסוכן.
יש לחשושים באויר, כמו זמזום
של כוורת צרעות-
כמו רוחות רעות
ואינן נראות.
גם כשמנסים שוב ושוב ושוב.