שאלה- אדם שעושה חתונה מפוארת שמונה מנות אולם מפואר תזמורת מפוצצת והכל נוצץ מנקר עניניים, אבל החתונה נפרדת לחלוטין למהדרין מהמהדרין! נגיד עליו שהוא עובד ה' האידאלי?
נענה לעצמו ש..לא. אולי המעשה הספיציפי הזה טוב אבל הוא לא הבין את הקא'צ בדיוק- שיש עניין שיש חבילת 'הכל כלול' יש עניין לא רק בהלכות עצמן אלא הבנה שעבודת ה' היא עבודה בעיקר בנפש, ובאה לידי ביטוי בסממנים חיצוניים.
כך גם הצניעות, דבר ראשון זוהי מידה בנפש. שעובדים ויגעים המון כדי לקנות אותה. שם צריך להיות הדגש!
אין בדברי קריאה להתיר חוסר צניעות, או להפחית בערך הצניעות החיצונית, שברור שהיא חשובה ומשמעותית- היא מראה על האדם ועל מחויבותו להלכה.
אבל לא שם הדגש.
צניעות היא עניין לבנים כמו שהיא לבנות,היא למבוגרים,ילדים, זקנים- לכל בני האדם...
דגש הצניעות היא להכנס פנימה, אל הנפש,להראות משהו יותר עמוק ופנימי.
איך הפכנו מידה פנימית כל כך למשהו שנתפס חיצוני כל כך?!
אנחנו מצפים מאדם שהולך בצורה שניכרת עליו שהוא שומר מצוות להתנהג בצורה מסוימת,אבל במקום לשים דגש בשיח ביננו על התנהגות ולפיה לשפוט אנחנו שמים צומת לב עיקרית ללבוש ועל פיו שופטים.
וכאן מתחילות הבעיות...
' האדם יראה לעיינים וה' יראה ללבב'
לא פר מה שעשינו לצניעות, צמצמנו אותה,הקטנו והפכנו אותה למשהו מקוטלג,נתפס לנשים בלבד ואף חשוך ודכאוני.
בואו נתחיל לדבר על צניעות כמידה שנקנת, כתהליך ארוך,נדבר על מחויבות.
נדבר עליה לא כמצווה שמתוייגת 'לבנות בלבד', אלא ממש כסטראט אפ חדש! שאנחנו לא חייבים כל הזמן להיות במרכז,להשמיע יש עדינות, יש צניעות, יש אלוקים.
צניעות כמצווה שהופכת אותנו פשוטים יותר, שמחים יותר, מלאים יותר.
אין הדבר תלוי אלא בנו!
נענה לעצמו ש..לא. אולי המעשה הספיציפי הזה טוב אבל הוא לא הבין את הקא'צ בדיוק- שיש עניין שיש חבילת 'הכל כלול' יש עניין לא רק בהלכות עצמן אלא הבנה שעבודת ה' היא עבודה בעיקר בנפש, ובאה לידי ביטוי בסממנים חיצוניים.
כך גם הצניעות, דבר ראשון זוהי מידה בנפש. שעובדים ויגעים המון כדי לקנות אותה. שם צריך להיות הדגש!
אין בדברי קריאה להתיר חוסר צניעות, או להפחית בערך הצניעות החיצונית, שברור שהיא חשובה ומשמעותית- היא מראה על האדם ועל מחויבותו להלכה.
אבל לא שם הדגש.
צניעות היא עניין לבנים כמו שהיא לבנות,היא למבוגרים,ילדים, זקנים- לכל בני האדם...
דגש הצניעות היא להכנס פנימה, אל הנפש,להראות משהו יותר עמוק ופנימי.
איך הפכנו מידה פנימית כל כך למשהו שנתפס חיצוני כל כך?!
אנחנו מצפים מאדם שהולך בצורה שניכרת עליו שהוא שומר מצוות להתנהג בצורה מסוימת,אבל במקום לשים דגש בשיח ביננו על התנהגות ולפיה לשפוט אנחנו שמים צומת לב עיקרית ללבוש ועל פיו שופטים.
וכאן מתחילות הבעיות...
' האדם יראה לעיינים וה' יראה ללבב'
לא פר מה שעשינו לצניעות, צמצמנו אותה,הקטנו והפכנו אותה למשהו מקוטלג,נתפס לנשים בלבד ואף חשוך ודכאוני.
בואו נתחיל לדבר על צניעות כמידה שנקנת, כתהליך ארוך,נדבר על מחויבות.
נדבר עליה לא כמצווה שמתוייגת 'לבנות בלבד', אלא ממש כסטראט אפ חדש! שאנחנו לא חייבים כל הזמן להיות במרכז,להשמיע יש עדינות, יש צניעות, יש אלוקים.
צניעות כמצווה שהופכת אותנו פשוטים יותר, שמחים יותר, מלאים יותר.
אין הדבר תלוי אלא בנו!