במקום השאלה "האם הייתן נפגעות" (סביר שכן במידה כזו או אחרת), שזו שאלה מעניינת אבל פחות מועילה - לשאול אם הייתן מעדיפות שלא יגידו לכן ויצאו איתכן כדי שלא תיפגענה, ו/או איך אפשר להגיד את זה בצורה שתמזער את הפגיעה.

וגם, לפי מה הוא החליט שהבחורה לא מספיק תורנית?

יש בזה משהו פוגע. אחרי שקובעים להיפגש צריך לעבור למצב נפשי של הכרות מתוך זרימה. וסרוב כזה נותן תחושה ש'בוחנים אותי' ונותנים לי ציון. זה מאד פוגע. (מנסיון אישי של משהו דומה, לא רוצה לפרט).

.אם הוא חושב שזה ממש לא מתאים והוא לא נותן מראש צ'אנס לפגישה

שיהיה גבר ויתנצל וילמד להבא.

זה פוגע, אבל כולנו לא מושלמים ועושים טעויות.

החכמה היא לקחת אחריות עליהם וללמוד להבא.

אני לא כל כך אוהב להיכנס לפרטים של חבריי , אך הוא אמר לי שמישהו הציע לו , ומפה לשם  הוא דיבר איתה בפלאפון ( נטו שאל שאלות טכניות ) פחות או יותר נראה לו בסדר אך הוא שם לב שהרמה התורנית לא בדיוק כמו שהוא רוצה ( הוא רוצה לשבת וללמוד תורה והיא מעדיפה עובד ולומד )  .. ותוך כדי השיחה הוא קבע היכן ומתי תהיה הפגישה ,ולאחר שהוא חשב עם עצמו הוא חשב שזה פחות יתאים ... זהו פחות או יותר ...

לדעתי הכי טוב שיתקשר ויאמר לה משהו בסגנון של "בשיחה הבנתי שאת רוצה מישהו שיפרנס, לי זה חשוב מאד ללמוד ולא לפרנס למשך כך וכך שנים. זה כל כך חשוב לי, שאם זאת לא אופציה מבחינתך - אני מעדיף לא להכנס לקשר הזה. אם את רוצה בכל זאת להפגש - אני יכול, אבל חשוב לי שתדעי שקיים פער כזה"

אולי בכלל הוא רוצה מישהי בגובה 180 ומעלה אבל הוא מתבייש לכתוב אז כל פעם הוא ממציא הסבר אחר?

וחוץ מזה, מישהי שמוכנה להשקיע ולפרנס מישהו שילמד תורה, היא כן ברמה רוחנית או תורנית גבוהה יותר מאשר מישהי שלא מוכנה לקחת על עצמה את ההשקעה הזאת.

ונשות רבנים שמביאים פרנסה הביתה, בדרך כלל עברו שלב שהוא למד ולא פרנס

והוא מתועד.

ההבדל הוא כנראה בהיקפים של התופעה

וכן, יש יתרון רוחני למגזר שכל בניו משקיעים את מיטב שנותיהם בלימוד תורה.

וכל מי שאכן משקיע את עצמו בלימוד תורה, או מסייע לכך (או משקיעה או מסייעת) - הוא ברמה רוחנית גבוהה יותר. זה נכון כמעט בהגדרה.

האם זה אפשרי לכל אחד? לא. האם זה מתאים לכל אחד? גם לא. בדיוק כמו שלא כל אחד מתפלל בדביקות ולא כל אחד הוא באופיו עם מוסר עבודה גבוה. ובכל זאת אני מעדיף עובדים עם מוסר עבודה גבוה

של מה שכונה "בטלנים", שלא עבדו, לכל היותר התפרנסו כמלמדים, אבל לא היו חלק מכח העבודה. התיאור זכור לי מספר על יהדות פולין (ולכן ציינתי את פולין, פשוט כי שם קראתי את זה). והם חיו בעוני ודחקות.

חוץ מזה היו גם את אלה שהיו סמוכים על שולחן הדור הקודם.

גם מציאות של אנשים "עובדים" היא בערך מאז המהפכה התעשייתית.

בקיצור, השאלה היא לא היסטורית, אלא מה נכון לעשות ומה לא.

ושוב, בפועל, מי שלומד כל היום תורה נמצא בדרגה רוחנית גבוהה יותר. אלא אם כן האדם העובד קורא משניות ותהילים תוך כדי עבודה (היו יחידים כאלה גם עד דורנו, אולי עדיין יש) - ואז גם הוא בעצם לומד תורה כל היום. זה היה מה שאמרתי, ניצלשנו כבר מספיק. אם חשוב לך לדון בנושא תפתחי שרשור נוסף ותתייגי אותי ואם אמצא זמן פנוי ארחיב

אבל גם התופעה שהאישה פרנסה הייתה קיימת וכנראה שגם בצורה די רחבה בפולין.

[ראיתי מקורות לכך בעבר, אשתדל בלנ"ד למצוא].

הוספה-

אין לי כרגע מקורות לציין על התופעה כתופעה (שכנראה הייתה ייחודית לפולין, והיו גם שביקרו אותה), אבל את ה'שפת אמת' שחי בפולין ונפטר לפי 100 שנה, אשתו פרנסה.

את המהרש"א (רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס) אגב, שחי בפולין לפי כ400 שנה חמותו איידל ליפשיץ פרנסה, ועל שמה הכינוי איידלס.

כל זה הערת אגב, שלא רלוונטית לשאלה של פותח השרשור.

אחרי שהוא יברר מה בדיוק שם הנקודה הקריטית לו.

לדוגמא שיבדוק:האם זה הרמה הדתית או ההתנהלות היומיומית ?

                      האם הוא מתכוון לדרך חיים או תקופה זמנית? וכו'

אז הוא יכול פשוט להעלות ולברר את זה כנקודה מולה / מול המציעים

במיוחד אם הוא רוצה את הלימוד זה כתקופה זמנית, והשאר מתאים

אז לא כדאי לפסול לפני שיברר בוודאות עם עצמו ואיתה/ איתם מה הגבולות שלה בעניין..

בהצלחה!

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.