לפעמים צריך ללכת לכתובים כי חכמי הגמרא מביאים מילה או שניים מן הכתובים

וכדי לרדת לסוף דעתם צריך לראות את הפסוק כולו.

כמו כן יש הרבה תיקונים והשמטות שצריך להתיחס אליהם.

בקיצור לימוד גמרא זה לא סתם גריסה כמו קריאת תהילים למשל.

אז היינו נתקעים על כל דף הרבה יותר זמן.

לפני כעשר שנים לקחתי על עצמי בהשפעת אנשי חבד כאן ללמוד 3 פרקים ביום

את היד החזקה להרמבם למשך שנה וחזרתי על זה במשך שלש שנים.

לאחר 3 שנים היתה לי הבנה של 50 אחוז מהחומר ואת השאר הרגשתי שאני רק גורס מבלי

להבין.

מנסיוני זה אני למד שאם הייתי לוקח על עצמי לימוד דף גמרא יומי וחוזר על זה 3 פעמים

כעבור 21 שנה אולי היתה לי הבנה של 20 אחוז מהחומר ורק חצי מזה היה נטמע בי בצורה איכותית.

לכן אני רואה בלימוד הדף היומי לאיש הממוצע (כמוני למשל)  גריסה

ומסע יחסי ציבור, דבר חשוב מאוד שאני מעריך אבל לא תחליף ללימוד מעשי.

יש ישיבות שלומדים חצי עמוד במשך שבועות.

[מסופר על הרוגוצ'ובר שהגיע לישיבה אחת, אחרי סדר בוקר נכנס לדבר בלימוד עם ראש הישיבה. רה''י שאל אותו מה דעתו על הלימוד בישיבה, אז הרוגוצ'ובר ענה לו שהוא מאוד התפעל שעברו כמה חודשים מתחילת הזמן והבחורים עדיין בדף ג' ושמהתתרשמות שלו רה''י גדול יותר מהמרה''ל מפראג. רה''י שאל למה הוא חושב כך, אז הרוגוצ'ובר ענה שהמהר''ל ברא גולם אחד אבל רה''י הצליח לברוא 300]

בקיצור - מינונים שונים של עיון מול בקיאות.

בקיאות = זכרון וידיעה, ואף לא אחד ממליוני מלומדי הדף היומי רוכש לא זכרון ולא ידיעה. אני לא מדבר אפילו על מסכתות שהם למדו לפני 7 שנים אלא אפילו על דף בברכות שהם למדו שלשום.

מי שבאמת לומד בקיאות בד"כ עובד ע"פ שיטת החזרות כמו בטבלאות של גמרא סדורה ועוד, אחרת הוא לא לומד בקיאות אלא סתם מסובב את הש"ס מסביב לראש שלו כמו תרנגול של יוה"כ.

מפעל הדף היומי מרבה את לימוד התורה בכמות באופן שאין כדוגמתו, ואכן כל לומדי הדף מקיימים מצות עשה מהתורה של תלמוד תורה.

אבל הם לא לומדים בקיאות, והם לא בקיאים. והם לא לומדים עיון והם לא מעיינים. אין רבים בעולם שבקיאים בש"ס, ואף אחד מהמעטים הללו לא רכש את בקיאותו במסגרת הדף היומי.

לקרוא ללימוד דף היומי "בקיאות" זה פשוט תיאור לא נכון של המציאות, ומותר להעיר על זה בלי שהטהרן התורן יקבל פה שבץ.

... בין גריסה ללימוד.

תהילים למשל קוראים כל יום בצורת גריסה

אבל לימוד דף יומי צריך להיות לימוד.

אין שום אפשרות לכל אדם מן הישוב ללמוד דף גמרא שלם

בצורה משמעותית.

והכרת לשון הגמרא ומהלכיה. לבין "הבנה"

כשצריך ל"דפוק" דף ליום, כמעט בלתי אפשרי להבין באמת. הבנה, אין הכוונה

לתרגם מארמית לעברית. הבנה משמעותה ההבדל בין הסברות השונות.

מדוע שיטה אחת חולקת על חברתה, מה הנפקא מינה ביניהם. למה הן לא מקבלות ההשיטה שכנגד?

איך זה מתיישב עם גמרות סותרות במסכת  בדפים שכבר למדנו או מגמרות אחרות?

ועוד ועוד.

שוב, לא באים לזלזל באף אחד, אדרבא יישר כח לעוסקים בלימוד ולמצטרפים החדשים. התורה היא תורת חיים

עץ חיים למחזיקים בה.

פשוט צריך להעמיד דברים על דיוקם

לימוד הדף גמרא היומי עם כל הערך הרב שיש במעשה זה הוא לא יותר מאשר

גריסה לאדם מן הישוב והוא לא יכול להיות תחליף ללימוד איכותי יותר.

אדם מהישוב לא שולט בארמית.

אדם מהישוב לא מודע לכל הגהות הב"ח.

ועוד ועוד ועוד

הדף היומי...

זו מציאות. בלתי אפשרי למי שלומד דף כל יום לזכור מה הוא לומד, אלא אם כן מדובר במישהו עם 

זיכרון חריג ביותר.גם גמרות שלמדת ושחזרת עליהם לא בטוח שאתה זוכר היום (לא הכוונה אתה באופן ספציפי)

אין קיצורי דרך. אין קסמים.

בשביל לזכור , צריך להעמיק ובטח ובטח לחזור עוד ועוד. כמובן שאין הדברים נאמרים על מי שחוזר כהאי גוונא.

הרוב  (המוחלט) של הלומדים, לא חוזרים וגם לא מכינים את הדף טרם השיעור.

מאידך גיסא - אין חולק שכל שניית לימוד תורה היא נצח נצחים . ובוודאי שיש שכר גדול על לימוד וקביעת עיתים.

אף אחד לא בא לרפות ידיהם של הלומדים. רק צריך לשים דברים במקום.

ברור שלא תזכור סוגיות בעיון כי לא חזרת עליהם...

טובה לבעלי בתים...

מה שנאמר שעם כל הכבוד ללמוד דף ליום ולא בדפים עם סיפורים כמו שיש כעת  בברכות

זה לא נקרא להבין ש"ס.

זה הכל.

ואני כותב בפעם השלישית שאינני בא לרפות ידי הלומדים אלא אדרבא לחזק ידיהם לחזרות ועומק.

לגבי הלימוד בישיבה:

בכל ישיבה ישנה מסגרת בקיאות. בחלק מהישיבות הסדר שיעורי הבקיאות היו של הגרז"נ...

וגם דף יומי בישיבה זה מבורך ובתנאי , לדעתי, שיהיה בשעות מאוחרות ולא על חשבון הסדרים.

מה שהציבור לא מבין, שהעיקר באמת בלימוד (בפרט במספר השנים המצומצם שרוב הציבור נמצא בישיבה) זה יכולת

הניתוח והעיון. מה זה עיון? מה הקצב? כמה דפים וכו'? זה כבר דיון אחר. מי שלא עשה את זה בישיבה סיכוי אפסי

שיעשה את זה בהמשך חייו. לעומת לימודי בקיאות שניתן להשלימם בכל עת. 

ברור שיש פה מעלה של ת"ת גופא וגם של חינוך להתמדה ולקביעת עיתים, אבל קניין מקנייני התורה אין כאן.

וגם שבעלי בתים עדיף שילמדו הלכות ואגדתות כמו העין יעקב, אין להם שום תועלת בלימוד גמרא על הדף.

ולאברכים וביינישים עדיף ללמוד בקיאות בצורה של חזרות (ומתכונת הדף היומי לא מתאימה לזה).

למי זה כן מתאים? לא יודע.

עכשיו אני לומד מסכת נדה. יש שם דפים שצריך 6-7 שעות להבנה בסיסית (גם לביינישים), בסוגיה שאינה מוכרת לפני כן. זה המצב גם בחלקים מסוימים מיבמות, עירובין, פסחים וערכין. לחזרות יש צורך להקדיש 45 דקות עד שעה.

אם תלמד כך דף היומי אתה תקנה את התורה שלך בקניין בקיאות. אם לא, כנראה שלא.

זה כבר בחירה של הבנאדם אם להשקיע או לא. 

בכל אופן, כדאי שתסתכלו בשער התורה באורחות צדיקים הוא מדבר שם שהעיקר זה ריבוי הלימוד

וזה לא חשוב.

בין לימוד בחברותא לשמיעת שיעור. כמדומני שרוב לומדי הדף היומי עושים זאת במסגרת של שיעור שנמסר על ידי מגיד שיעור שבקיא בחומר הנלמד ומגיש אותו בצורה ברורה ונהירה. אכן כשצריך לענח סוגיה עמומה בפעם הראשונה (במיוחד במסכת זבחים) זה עלול לקחת זמן רב.

ואז כשמישהו מעביר את הדף אפשר להריץ את זה הרבה יותר.

לא מבין את הזלזול גדול שיש פה בלומדים ("אף לא אחד ממליוני מלומדי הדף היומי רוכש לא זכרון ולא ידיעה" "לא לומד בקיאות אלא סתם מסובב את הש"ס מסביב לראש שלו כמו תרנגול של יוה"כ") 

אני מביא משהו שכתב הרב מאור קיים מהר ברכה:

שמונה נקודות קצרות על לימוד הדף היומי:

א. דף יומי (כמו גם פרק יומי במשנה או בתנ"ך) הוא לימוד בקיאות, ועל כן לא שייך להשוות אותו לכל סוג של לימוד עיוני.

ב. מטרת הלימוד ההיקפי הזה היא ראיית התמונה והכרה בסיסית ביסודות תורה שבעל פה. ממילא כל מה שצריך כדי להצליח היא התמדה. מי שירצה לזכור, להעמיק, להקשות ולתרץ - יבורך, אבל אין זו המטרה הבסיסית של לימוד כזה.

ג. כהמשך לכך, אין משפט מזיק יותר ללימוד דף יומי מאשר: "מחר אלמד שני דפים"...

ד. לדעתי יש לראיית התמונה ערך עצום, לפעמים ערך גדול בהרבה מהבנה וידיעה טובה של פרט זה או סוגיה זו. משום שראיית התמונה גורמת להבנת הצדדים השונים, לאיזון, וליכולת להסתכל מלמעלה, דברים שלימוד עיוני ומעמיק, על כל המעלות שבו, אינו יכול לספק.

ה. כפי שכבר אמרו רבים, עצם זה שרבבות לומדי תורה ברחבי העולם מצויים בלימודם במקום אחד נותן תחושת שייכות ומגביר את אהבת התורה, דבר שלא יסולא בפז.

ו. כמו כן, קשה להפריז מדי בשבח מסגרת שכזו שדורשת מהאדם להשקיע, לא לפספס שום יום (כולל תשעה באב!), ולעבור בחדא מחתא על כל היסודות של התורה.

ז. ועדיין, אחר הכל, לימוד מעשי של הלכה (או מוסר) יותר חשוב. כך שאם יש לאדם זמן קצר ביום, עדיף שישקיע בזה, כי החיבור בין התורה לחיים הוא זה שמלווה את האדם ומרומם אותו.

ח. במסגרת של לימוד דף יומי, אין שום חובה לסיים את הש"ס. אפשר להצטרף למסכת אחת, לפרוש ולהצטרף למסכת אחרת או אפילו לפרק אחר. אפשר לעבור 'רק' על מסכתות מועד או נזיקין, וכן על זה הדרך. אין בזה שום כישלון. בלימוד כזה של בקיאות וראיית התמונה, יש אמנם מעלה לראות את כל הנושאים יחד, אבל בהחלט גם כל נושא ועניין עומד בפני עצמו.

יש סיכוי הרבה יותר מסביר שיידע מה לחפש יותר ממי שלמד דף יומי.

שלא יישמע שאני נגד הדף היומי. אני מעביר כמעט 18 שנה דף יומי (התחלתי להעביר כאברך בישיבה)

אני רק שם דברים על דיוקם.

יזכור היכן לחפש כל דבר?

קדושה ראשונה קדשה לשעתה או לע"ל?

עד ועד בכלל?

כל העומד ליזרק?

תחלתו בפשיעה וסופו באונס?

אולי מי שלמד ש"ס כמה פעמים ובעל זיכרון חזק.

צריך אורנטציה לש"ס בשביל לדעת היכן לחפש. בחור ישיבה שלמד וניצל את הזמן, מבין ששלאות על נזיקין הוא הולך לבב"ק ושאלות על שחיטה וכד' - חולין. ועוד.

מלבד זאת שהיכן לחפש זה פחות רלוונטי בעידן פרוייקט השות וגוגל.

שלא יעזרו למי שלמד פעם אבל לא באמת יודע ללמוד...

וגם בפסחים ויומא יש סוגיות בקדשים.

בסופו של יום, היכן לחפש מושג בעידן הטכנולוגי זו לא רבותא.

הבנה היא העיקר. ואת זה לדעתי מאזין רגיל בשיעור שלא חוזר על הדף ולא

מכין לפני לא משיג.

אם להביא רק מקור אחד-

מגילה י, פרק תפילת השחר, ב"ק עו:, ב"מ מב. וכמדומני שלכולם יש עוד...

הרעיון בפורום זה אנונימיות.

....בבבל ולא בארץ ישראל וידוע שהוא הרבה יותר מתודי מהתלמוד הירושלמי ולא בכדי

הוא נבחר לפרוייקט של הדף היומי.

אישית אני מרגיש הרבה יותר מחובר ליהדות בגלות יותר משהיתי מחובר לה בישראל

ואני לא היחידי שמרגיש כך.

לצערי אתם שם בארץ טרודים מדי בכל מני דברים טפלים וזה לא תורם לחכמה היתרה

שזכיתם בה בארץ ישראל.

הכל באהבה.

בארץ ישראל אין ישוב דעת.

האזרחים אחוזי תזזית על דברים בטלים.

לא ארחיב בנושא משום שהוא שייך לאקטואליה

ושם כתבתי רבות על כך.

בין התלמוד הירושלמי לבין התלמוד הבבלי נעוד בכך שבארץ ישראל לא היה ישוב דעת אז למה

לך לגעת בדבר בצורה אישית.

זה מה שהשתנה.

בארץ ישראל רוב התושבים מרגישים קודם כל ישראלים ואחר כך יהודים.

פה בגלות אנחנו קודם כל יהודים ואחר כך ישראלים.

אתה כנראה לא מספיק ותיק

רוב באי הפורום יוצאים ממסדות שמוריהם התחנכו בישיבת מרכז הרב ושלוחותיה, כלומר תלמידי הרב צבי יהודה קוק שאמר שזה שאנו אומרים בתפלה לשלם המדינה "ברך את מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו" זה לא נכון, איננו בראשית אלא כבר בגאולה (אם כי לא בגאולה השלמה).

אני לא מדבר איתך על זרזיף שולי והזוי של אנשים שמשוכנעים שהמדינה זו הגאולה, אני מדבר איתך על הזרם המרכזי של הציונות הדתית, מרכז הרב והר המור ושלוחותיהן, אלה שמתגלחים ומסתפרים ביום העצמאות ואומרים הלל בשם ומלכות על התשועה הגדולה והמעבר מראשית צמיחת הגאולה (הופעת הקץ המגולה) לגאולה  (שאנו עומדים בארצנו וברשות עצמנו) ומוסיפים לתפילה את התפילה שלום המדינה ושלום חיילי צה"ל.

מה שרוב היהודים מרגישים- חסר חשיבות, גאולה זה משהו בינארי- האם אנחנו בארצנו וברשות עצמינו? זו גאולה, אם אנו לא בארצנו וברשות עצמינו- זו גלות.

למעשה ראשית הגאולה החלה בהופעת הקץ המגולה כלומר שארץ ישראל נותנת את פרותיה בעין יפה "ואמר רבי אבא ין לך קץ מגולה מזה שנאמר "ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו וכפריכם תשאו למי ישראל"  (יחזקאל לו ח)" (סנהדרין צח.).

אתה מעדיף שלא לראות בתקומת ישראל בארצו את הגאולה, אין בעיה, אבל דע שאתה כאן בדעת מיעוט.

יש כאן כמה חבדניקים אבל הם כבר לא מנסים לשכנע אותנו בטעותם שאנחנו גלות בארץ ישראל, זה לא ילך גם לך.

יהודים גאים בארץ ישראל.

גם יהודים בזמן מלכות בית חשמונאי היו יהודים גאים בארץ ישראל.

הגאוה היא לא תכונה רצוייה ביהדות. מנסיון אישי כאשר אתה נולד כישראלי

אתה יכול ליפול בקלות במוקש הגאוה.

קוראים לזה: "אני ועוצם ידי"

מנהיגים מופקרים שמשחיתים כל חלקה טובה (המעשה האחרון של ההשחתה

היה בישיבה דחופה שהכריחה  מנהיג איכותי לתקוע סכין בגב

וגם לסובב את הסכין)וזורעים שנאת חינם

שרק גורמת לאנשים כמוך להתבלבל בין אהבת ארץ ישראל

והוקעת השלטון המופקר בארץ החמדה הזאת ששייכת לכל יהודי בכל אתר ואתר.

לא אני הוא שהסטתי את הנושא ורק רציתי להתמקד בנושא הדף היומי אבל במחילה אומר:

נכון שכל ארץ ישראל שייכת לעם היהודי אבל מה לעשות שמפני חטאתנו גלינו מארצנו

ואם נוצרה הזדמנות והשם היה בעזרנו ב48 ב67 וב73.

ואז ב78 התחלנו לוותר על הנכסים שהעניק לנו השם (חבל שממשלת בגין לא שמעה

לגאולה כהן זכרונה לברכה).

מאידך

מי אנחנו שנתייג כל יהודי שמעוניין בפתרון של שלום כשונא ועוכר?

הלו אברהם אבינו שקבל הבטחה מפי הגבורה "לזרעך אתן את הארץ"

ובכל זאת ויתר ללוט בן אחיו ופתר את הסכסוך בין רועיו לרועי לוט בדרכי שלום.

הלו יצחק אבינו שקבל הבטחה מפי הגבורה "לזרעך אתן את הארץ"

ובכל זאת פתר את סכסוך הבארות עם אבימלך בדרכי שלום.

הלו יעקב אבינו שקבל הבטחה מפי הגבורה "לזרעך אתן את הארץ"

לקח את בניו לוי ושמעון "לבגץ" על מעשיהם בשכם.

והלו נאמר מעשה אבות סימן לבנים.

אתה לא מסכים שהתלמוד הבבלי יותר מתודי מהתלמוד הירושלמי?

אבל אתה מכיר את האתר הזה?

https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.

ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.

בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.

…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.

כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו