ריבים אינסופיים - פריקהאנרגיקס
שלום
אשתי נמצאת כעת בהריון בחודש חמישי. ההריון חמוש במסה של הורמונים, עם תופעות לוואי מאוד קשות שהשפיעו עליי וכמובן עליה. אני חייב לציין שאני ממש אוהב את אשתי,ומאוד שמח על ההריון. יש רגעים שאני פשוט מאושר, אבל יש רגעים שאני פשוט מרוסק.

עוד אציין שאני סטודנט למדעי המחשב,מקצוע דורש וקשה מכל הבחינות. יחד עם כל הלחץ המאסיבי בלימודים מתווספות גם המטלות בבית. לאשתי מאוד קשה לעבוד פיזית, ואני מנסה לעזור עד כמה שאני יכול. מה שקורה בפועל הוא שאני אחראי לעצמי על כל המטלות והלימודים האינטנסיביים,יחד עם 90 אחוז מסדר ונקיון הבית. אציין שמדובר ברמה שהיא רק מבשלת ואני עושה את כל השאר (כביסות,שטיפת הבית, שטיפת כלים,סדר וכו'). התוצאה של זה היא קריסה נפשית שלי. בזמן האחרון אני נכנס לדכאון עמוק,חרדות ולחץ. הערב פרשתי בפניה את החרדות שיש לי,היא הבטיחה לבוא לקראתי ולסייע לי להיפטר מהחרדות האלו. לאחר זמן מה התפתח ריב אחרי שהיא התחילה להרגיש לא טוב,היא צעקה עליי ממש ואפילו פלטה שהוא עוד שנייה נותנת לי סטירה.
מיותר לציין שאחרי הצעקות והאיומים אני נכנסתי לדיכאון עמוק יותר.
יש לי לחצים בחזה כתוצאה ממצב נפשי לא יציב. יש רגעים שאני מאושר ויש רגעים שאני מרוסק. מה לעשות? מאוד קשה לי לדבר איתה, מרגיש שהיא לא מבינה אותי ואת המקום שלי.
לשתף חברים בקושי. לקחת עזרה בבית.אחת מהשומרון
הריון זה קשה, פיזית ונפשית.
מדהים שאתה ממש מבין שזה הורמונלי ותומך בה, וגם משתדל לשמוח במצב!
ככל הנראה שהיא תוריד מהעומס שלך זה פחות יקרה, בוודאי שהחודשים הקרובים יהיו יותר קשים פיזית.
בחיים יש סדרי עדיפויות ולענ"ד יש זמנים שעדיף בית מבולגן והפוך, הררי כלים בכיור, ולצאת לדייט או חוויה משותפת.
תנסו לנסוע שבתות, זה מקל משמעותית מבחינת נקיונות ובישולים. לקנות אוכל מוכן, לשלם לעוזרת, ולנצל את הזמנים האלה לכמה שיותר חוויות חיוביות. ברגעי פיצוץ החוויות החיוביות יעמדו לימינכם בע"ה..

לשתף לשתף לשתף. ולצחוק. לצחוק על זה איתה, עם משפחה, חברים.. לצחוק על ההורמונים ועל הנשים העצבניות.. זה משחרר קצת להסתכל על הכל בחיוך.
ואם לא מקל- ללכת לייעוץ. אם אשתך פחות פנויה נפשית להיות קשובה לך אולי כדאי למצוא מקום אחר שיהיה בנוסף? (זה צריך להעשות מאוד בזהירות ולא מתאים לכל אחד..)
וטוב שפתחת איתה, בזמן טוב אחר תחשבו יחד איך לעבור את התקופה הזאת בכמה שיותר אהבה וחיבור. (אחרי הלידה לא נהיה קל יותר מהבחינה הזוגית.. עכשיו האימונים..)
בהצלחה! אתה נשמע בכיוון טוב!
איך היא התנהגה לפני ההיריון והאם זה רק ההורמונים?גננת מתחילה
כואב לקרוא לאיזה מצב הגעת, הגוף שלך מאותת מצוקה קשה מאוד, אל תרשה לעצמך אפילו לא עוד יום אחד להמשיך מבלי לקבל תמיכה נפשית.
לכן לפנות עוד היום לאיש מקצוע אפילו רופא משפחה והוא כבר ייתן מענה למצוקה שלכם.
לדעתי, במצבכם, תעזוב את הבית הפיזי ושיהיה פחות מתוחזק....44444
לא סוף העולם....
בסופו של דבר אתם 2 אנשים בלי ילדים קטנים (כך מובן לי מההודעה). אני מניחה שהבלאגן ךא מטורף ואפשר לסדר אותו גם פעם בשבועיים- שלוש.
כביסה, במיוחד בחורף, הכי הרבה לא מקפלים ושמים בסלסילה.
משטיפת כלים ונקיון מטבח באמת יותר קשה להתחמק.
מה שכן, תבשלו בכמויות גדולות ותקפיאו זה יחסוך את הבלאגן של הבישולים במטבח. גם יתן לאשתך זמן לנוח או לעזור לך בסדר וניקיון בדברים הקלחם ביום שישי.
קודם כל, בעיני, לטובתכם ולטובת הילד העתידי שלכם זה שתשקיע בלימודים- במיוחד בתחום הנ"ל.
אי"ה, זה קושי זמני.
במשכורת שתרוויח תוכל לממן מנקה שתקל עליכם מאד בהריונות הבאים בעז"ה.
מבינה את הקושי של שניכםבטעות נכנסתי
אולי אפשר לקחת עזרה מבחוץ?
נגיד להביא מנקה פעם פעמיים בשבוע שישטוף את הבית, ישטוף כלים, אפשר גם גיהוץ לתת .
בנוסף, יש הורים או אחים שיכולים לעזור עם אוכל מבושל או תחזוק הבית?

ולהוריד את הלחץ מעליך שבתקופה הזאת של לפני ואחרי הלידה הבית לא יהיה טיפ טופ, אין מה לעשות..
מה שאתם מרגישים שחייבים לעשות ומה שלא, לשחרר או לקחת עזרה
קחו עזרה בכל מה שאפשרמיקי מאוס
קניות באינטרנט, אוכל מוכן, מנקה..
זה אמנם הוצאה אבל חשוב להוריד ממך עול איפה שאפשר.

דבר שני אתה צריך תמיכה, כדי שתוכל לתמוך באשתך. תמצא דמות שטוב לך לדבר איתה...

בהצלחה
כל הכבוד לך על הכנות הנאמנות והאהבה לאישתךמוש השור...
אתה ראוי להערצה . ישנם מצבים באמת לא פשוטים בחיים שמפלס הלחצים והעומס עולה ואין ביכולת בין בני הזוג לסייע ולתמוך האחד בשניה כי כל אחד מהם נמצא בקשייו שלו ולא מסוגל להכיל פרומיל מהקושי של השני.
חשוב קודם שתכירו בעובדה שזו תקופה זמנית והיא בה תעבור.
תנסו בזמנים השפויים כמה שיותר לפנק לתמוך להרבות המילות אהבה וחיזוק ולייצר מטען ריגשי חיובי לזמנים הקשים.
דיכאון חרדות ולחץ נפשי הם גם גננטיים וישנם אירועים שהם טריגר להתפרצות בעוצמות כאלה ואחרות. חשוב שתלך לטפל בזה ואם צריך בהמלצת איש מקצוע תיקח תרופות לאיזון.
תנסו לראות איך אתם משתלבים בעבודות הבית ומקלים את המשימות גם במחיר של השקעה כספית... זה ישתלם לכם. עדיף לשלם על אוכל מוכן או עזרה בבית מאשר לשלם 250 לשעת טיפול. הבריאות שלכם קודמת לכול.



תחזיק. זה יעבורהעני ממעש
ממש לא פשוט. כל הכבוד. על הרצון ועל ההתמודדות עצמה.

אם תהיה לך "פינת בריחה", יעזור לך?/ יקל מעליך? למשל לברוח לבית קפה לחצי שעה/ נרגילה עם חברים/ וכד'

ג. סיוע חיצוני, בתפעול הבית- בא בחשבון?/ יקל מהלחץ?
קודם כל תודה לכולםאנרגיקס
אני אדגיש שזמן הפנאי שלי באמצע השבוע הוא מועט מאוד. התואר דורש ממני השקעה וזמן, עובדה שמשפיעה גם על היחסים עם אשתי. אז אם יש לי זמן פנוי הוא מן הסתם להיות איתה ולא עם חברים שבקושי יוצא לי לפגוש מאז שהתחלתי ללמוד

לגבי סיוע חיצוני, אין לנו את היכולת הכלכלית להעסיק מנקה (כרגע), ולקנות אוכל מוכן שבעיניי זה עושק אבל לא משנה

חשוב לנו לתפעל את הבית כמה שיותר, סדר וניקיון הם דברים שחשובים לנו ואפילו מוציאים אותנו מדעתנו אם אין אותם. הבעיה היא שבשל הנסיבות הקיימות מאוד קשה לתמרן בין הרצון לבית נקי ומסודר לבין היכולת להפוך אותו לכזה. דבר שמעלה את מפלס הלחץ הנפשי והמתח בינינו
שוב. אני חולק עליך בסע' א.העני ממעש
תבלה קצת לבד.
מותר, אפשרי, ירידה לצורך עלייה.
הקושי שלך ממש ברור.באג2000
זה עומס לא סביר בעליל פיזית ונפשית (הייתי שם.. בצורה טיפה שונה כמובן, אבל מבינה ממש את המצב), אבל אין ברירה, כמה שזה קשה - הפתרון חייב להיות להוריד ממך לחץ.

לגבי זה שבכל הזמן הפנוי שלך אתם ביחד - זה טוב לך? אתה לא צריך קצת להיות עם חברים? ברור לי שזה אומר שלפעמים כל מה שיש לך בימי חול זה שעתיים בשבוע, והזוי להקדיש אותם לחברים ולא לאשתך. אבל תחשוב על זה אחרת - אם יש לך את הצורך להתאוורר מהלחץ הזה (יכול להיות שאין וטוב לכם ואז זה לא רלוונטי), אז זה ששבוע אחד בחודש תדברו בשבת ולא בימי חול, אמנם יפחית משמעותית מהזמן שלכם, אבל יביא אותך הביתה יותר רגוע ומשוחרר, ושניכם תרוויחו.

לגבי הסדר והנקיון - או שתשחררו מזה שהבית צריך להיות מסודר, או שבכל זאת תביטו עזרה חיצונית (או גם וגם). בחורה שתבוא ל3 שעות בשבוע ותארגן את הבית תוריד המון לחץ מכם (אבל גם תצטרכו ללמוד להשאיר את הדברים שגוזלים זמן ליום שהיא מגיעה, גם אם זה קשה). אין ספק שזו השקעה כלכלית, ואתה אומר שאתם לא יכולים לעמוד בזה, אבל זה יכול לעזור משמעותית, ושווה אפילו לנסות לבקש עזרה מההורים (אם רלוונטי) רק בשביל זה.

כמה פתרונות טכניים, לא יודעת מה רלוונטי אליכם:
1. לא ברור לי מה הצפי שלך לסיום הלימודים/ לפחות עומס כדי שתוכל לעבוד אבל אני מקווה שאתם לוקחים את זה בחישוב הכלכלי.
אחרי סמסטר שלישי אין סיבה שלא תוכל למצוא עבודת סטודנט. אולי זה ידרוש ממך לפרוש את הלימודים, אבל זה ייתן לכם קצת יותר נחת כלכלית.
(תינוק עולה יותר ממנקה.. אתם תצטרכו את זה..)
2. יש אוניברסיטאות שנותנות הלוואה עד גובה מסויים בלי ריבית והצמדה. אני האחרונה שתעודד להכנס לחובות, אבל אם יש לך צפי להתחלת עבודה בקרוב ויש סיכוי גבוה שתוכלו להחזיר את זה בקלות שווה לחשוב על זה (אבל רק הלוואות בלי ריבית והצמדה. אחרת החוב תופח בממדים מבהילים..)
3. לא יודעת אם אתה מקבל מלגות או לא, אבל שווה להתחיל לעבוד על זה. אל תחפש מלגות שצריך בשבילן שעות התנדבות אלא כאלה שנותנים על סמך הכנסה/מוצא/מצב משפחתי וכד. יש הרבה. מלגת משרד החינוך אמורה להיות פתוחה עכשיו (תקנה טפסים באקדמון), ועוד מעט ייפתחו מלגות לשנה הבאה.
תבקש גם מלגת סיוע מהאוניברסיטה.

בהצלחה
חביבי, סדרי עדיפויות....אחת מהשומרוןאחרונה
ממש מובנת התחושה שהמציאות סוגרת מכל כיוון, והשנים הללו של הלימודים הן מאוד קשות יחד עם הבית. מנסים לחסוך כמה שיותר, לפעמים המאזן הוצאות הכנסות גם ככה שלילי, חיים בקצב משוגע ויש גם זוגיות ובית וילד בדרך..
אם המציאות הזאת גדולה עליכם, חייבים לבחור לוותר על משהו.
אני מניחה שעל הילד אתה רוצה לשמור מכל משמר, וכך גם על הזוגיות.
מתחת לשני הדברים החשובים הללו יש שלל דברים שאתם חייבים לוותר על חלקם או על חלק מחלקם כדי לשמור על שני הדברים הראשונים (כל עוד אנחנו לא גיבורי על, הכוחות שלנו מוגבלים..)
שבו יחד,
אולי תתייעצו עם דמויות ששניכם סומכים עליהם (הורים, אחים, רב, מדריכת כלות ועוד..)
ותחשבו על מה מוותרים.
אולי קורס שאתה יכול להוריד?
לקבל הסמסטר ציונים נמוכים יותר?
עבודות בית שמפסיקים? (אצלנו בהריון עברנו לחד פעמי. אני ממש משתדלת להמנע בשביל כדור הארץ אבל השפיות שלנו חשובה יותר, ואם אני לא יכולה לשטוף כלים ובעלי עובד קשה אז כשהוא חוזר הביתה אני מעדיפה שיעשה דברים אחרים מאשר ישטוף הררי כלים שהצטברו..)
לבקש עזרה!! הורים, שכנים.. זה גם מחיר כלשהו אבל הוא שווה.
לוותר על הפרטיות קצת ולעבור לגור אצל ההורים? בעיניי אישית זה חתיכת מחיר (הויתור על השקט והפרטיות) אבל יש זמנים שזה הצלה.
חייבים לשחרר איפשהו. תבחרו יחד היכן
ואל תוותרו על הזוגיות. עדיף שתקפיא את התואר אבל תשמור על זוגיות חמה.
אשתך זקוקה לך. תהיה איתה.
המלצות לצימרחושבת בקופסא

מקווה שזה מתאים לשאול פה ויהיו מספיק תשובות.

יכול להיות שעדיף לשאול בהו"ל.


אנחנו רוצים לצאת לצימר זוגי מהתקציב שנשאר לנו מהמילואים וכנראה נוסיף קצת.

מחפשים צימר חדר אחד לזוג, עם ברכה פרטית (באמת פרטית, שלא רואים אותנו ואנחנו לא רואים אחרים)

עם ארוחת בוקר יהיה נחמד אבל לא חובה.

תקציב של סביבות 1,000 שקל לילה, (נחמד אם יהיה בפחות) שני לילות בסוף אוגוסט כנראה (אני מקווה שלא יהיה עמוס או יקר מידי בזמן הזה, אין לנו כל כך אפשרות אחרת)


אזור בארץ: לא ירושלים או המרכז ממש, ולא צפון רחוק ודרום רחוק. אולי בשולי המרכז?

אנחנו מתניידים באוטובוסים.

עדיפות אם יש אטרקציות, מסלולים ודברים מעניינים לעשות באזור שאפשר להגיע אליהם באוטובוס.


אשמח לעזרה כי ממש לא מבינה בזה.

מומלץ ממש ממשכנפי נשרים

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

תודה רבהחושבת בקופסאאחרונה

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?


אשמח לעוד תגובות

מישהו מבין טוב בליסינג?חזקה בעורף

אנחנו מתניידים בשני רכבים. בעלי מקבל מהעבודה רכב+דלקן של 7 מקומות, שלרוב נמצא אצלו. ויש לנו רכב פרטי שלנו (5 מקומות שלרוב נמצא אצלי) עד עכשיו הרכב הפרטי שלנו היו רכבים זולים ודי מתפרקים, לא כ"כ השקענו ברכב כי הוא שימוש בעיקר אותי לעבודה (ממש קרוב לבית) ובהקפצות של הילדים (שוב, לרוב נסיעות ממש קצרות)


עכשיו ב"ה כבר תקופה שהרכב 7 מקומות לא מספיק לנו❤️ אז הרכב הפרטי הופך להיות גם להרבה נסיעות (לשבתות ולטיולים) הרכב הנוכחי כבר מתפרק וכבר תקופה שאנחנו מחפשים רכב ממש טוב שיחזיק מעמד לאורך זמן. הקצבנו עד 50,000 אבל לא מוצאים משהו שמספק אותנו מבחינת הנתונים של הרכב😬


התחלנו קצת להתלבט אולי כדאי לנו להשקיע בליסינג. מצד אחד מרגיש לי קצת כמו לזרוק כל חודש כסף לפח. מצד שני, נותן לנו שקט נפשי עם הרכב (קצת זקוקים לזה)


אבל בסופו של דבר, לא באמת מבינים בליסינג עד הסוף…

נשמח לשמוע איך זה עובד. יתרונות וחסרונות.

למה צריך להתייחס כשרוצים להתחיל? על מה לשים דגש? מאמינה שאנשי מכירות של הליסינג יידעו ל"סובב" אותנו טוב, כדי להרוויח, אז רוצים לבוא כמה שיותר מוכנים מראש.


תודה לעוזרים🙏🏻

לא בדיוק מה ששאלתפשוט אני..

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.


 

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

גם אנחנו נעזרנו במישהו כזהבארץ אהבתי

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

ממליץ גם על ארי ויילר1223334444
זה בדיוק הבנאדם 🤩פשוט אני..
גם אני ממליץ עליו, בחום רבדוד100
+972 54-532-0036
תודה! נחשוב גם על זה.חזקה בעורף
נשמע שזה לא נכון לכם ליסינגזיויק
תודה על התגובה. יכול לפרט למה?חזקה בעורף
כי הרצון שלכם זה ברכב טובזיויק
זו לא סיבה מספיקה לליסינג עם כל הכבוד..
ליסינג אף פעם לא יהיה משתלם לאדם הפרטינפשי תערוג

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב


בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

כן, חברות הליסינג תמיד מצחיקות אותיפשוט אני..אחרונה
''ירידת הערך - עלינו''.

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

מישהי חייבת לי כסף ולא נעים לי להזכיר להפשוט אני..
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך כ"ב בסיוון תשפ"ו 19:59

אבל עם חוסר נעימות לא הולכים למכולת, לכן הזכרתי למדינת ישראל בכל זאת...


 

 

 


 

כן חברים,

לפעמים מומלץ למלא דוחות להחזר מס 😀

לא המצב ... אבל תודה!לאחדשה
חיבוקחדווית

יש לי חברה סופר סופר קרובה,

חברת נפש כמו שאומרים..עברנו הכללל ביחד..

ברגיל היינו מתחבקות חיבוק ארוך (יכול להיות כמה דקות) מלא משמעות ,צורה לבטא את האהבה ואת הקשר העמוק ומשמעותי, מתוך אהבה נקיה.

עכשיו אני מתחתנת עם הבחור שלי.

ואני לא יודעת מה לעשות.

האם זה סבבה שאני ככה מתחבקת איתה באמת מתוך אהבה כנה ואמיתי? האם זה משהו שאוכל לעשות גם אחרי החתונה. הרי למרות שיש לי את האיש שלי אני עדיין רוצה את החיבוק דווקה שלה, כמו שאני עדיין רוצה תחיבוק של אמא
מה אתם אומרים על זה

פשוט לעדכן את האיש שלי ואז זה סבבה??

מה אתם ממליצים, הכל זה יכול פשוט להמשך כרגיל?
וגם בכללי איך מנהלים חברות כלכך קרובה אחרי החתונה 

 

משהו לא מסתדרפשוט אני..

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

היא לא כתבה שהיא מתחתנתזיויק
אלא שאלה מה יהיה אחרי שתתחתן מתישהו
''עכשיו אני מתחתנת''פשוט אני..
שאלה טובהמחפש אהבה
ואלה יפה שאתם עוקבים ושמים לבחדווית

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אם לא היית מתייחסת לזה כעניין זה לא היה חייב להיותפתית שלג

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

בגדול בעיה בהגדרה זה לאSevenאחרונה

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

מכירים את די סיטי במישור אדומים?ברגוע

האם יש שם חנויות במחירים טובים?

מחפשים בעיקר ספה ומיטת ילדים, אולי גם שולחן אוכל ותנורים

הייתי שם לפני שנה, זה היה בעיקר בית קברות לעסקיםפשוט אני..

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

תודהברגוע
ואולם שמחות של ארועים חרדייםמשה

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

אם אתם מהאיזורנפשי תערוג

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

תודה, יש לך המלצה על חנות מסויימת בירושלים?ברגוע
לא.נפשי תערוגאחרונה

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט


מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

מודעות לאתגרים בקדושת הזוגיות במרחב הזוגימחפש אהבה

נראה לי שהשאלה מורכבת משתי חלקים, אחד מופנה לגברים שבינינו ואחד לנשים:

לגברים: האם אתם משתפים את האישה שלכם באתגרים שאתם חווים מול נשים אחרות?...

לנשים: האם אתם מעוניינות שהבעל שלכם ישתף אתכם בנושא הזה? שיהיה פתוח עד הסוף?

האם קרה לכם שהוא שיתף אותכם, ומה היתה תגובתכם [המודעת והלא מודעת..]?

לא בדיוק אבל בערךפשוט אני..

אני משתף בצורה קיצונית.


זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.


גם אצלנו יש שיח פתוח בתחום הזהנעמי28

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

 

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

למה הניסוח פה שזה תמיד מהצד הגברי?ירושלמית במקור
מה הכוונהזיויק
למה הוא שואל אם הגבר משתף ולא אם האשה משתפתפשוט אני..
אין סימטריה אבל שאלה טובהזיויק
נו, אשמח לשמועמחפש אהבה
(הוא לא אמר על השאלה שלך שהיא טובה אלא על שלי)ירושלמית במקור
זה מה שהתכוונתי. מוזמנת לשתף מהצד השנימחפש אהבהאחרונה
מה זה אומר אם קשה לי ממש?נגמרו לי השמות

ומה זה אומר עלינו כזוג?

ומה אם פשוט נמאס לי מכל הריבים האלה?

או מכל הריחוק הזה?

או מכל הקושי הזה?

 

יצא לי להתבונן בחג השבועות האחרון במגילת רות,

ובקריאה הזו קפצו לי לעין המילים "ודבקה בה".

לפני הרי מתואר שגם עורפה וגם רות הלכו עם נעמי

אבל נתקלו שוב ושוב באתגר או סירוב או שימת המציאות כפי שהיא על כל קשייה ומורכבויותיה שהציבה בפניהן נעמי - ובעוד עורפה בחרה לחזור אחורה, על רות כתוב: "ודבקה בה".

ובעצם התבוננות על זה הביאה אותי לחשוב שדבקות מובילה לחיים, דבקות יוצרת חיים.

הרי בזכות אותה הדבקות נוצר אפילו המשיח שלנו! חיים. גאולה. בזכות הדבקות הזו. בזכות הלא לוותר הזה.

 

וגם במקום אחר בספר בראשית ששם נאמר "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" - ורש"י מפרש בילדים, ופירושים אחרים מפרשים גם באחד ממש באיחוד הנשמתי והגופני והכולל כולו. כלומר יש כאן עוד דבקות שמובילה לחיים. גם להמשך החיים (ילדים) וגם לאיכות החיים עצמם ושמחת החיים שזה הביחד והאחדות של הזוג.

 

וגם בתפילה ששם נאמר: "ודבקנו במצוותיך" ואנו לומדים על התורה הקדושה ש"עץ *חיים* היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". וגם אם העץ מתנדנד ברוח - אנחנו מחזיקים. דבקים. בתורה. במצוות. באתגרים שהחיים מזמנים לנו.

 

ועוד מקור שעלה לי בהקשר הזה הוא "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם *חיים* כולכם היום" - שוב דבקות שמובילה לחיים!

 

זה פשוט מדהים.

כמה הדבקות מובילה לחיים

כמה להמשיך, לדבוק, להתמיד, לא לוותר יכול להוביל אותנו לחיים.

לדבוק בטוב כמובן.

* ודבקה בה - לדבוק בטוב. רות ראתה בנעמי את הטוב ודבקה בטוב הזה. "באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלוקייך אלוקיי" - זה הטוב. ה' אלוקי ישראל ולהיות חלק מעם ישראל ולהיות עם חמותי הטובה - זה הטוב עבורי ובו אני דבקה.

* ודבק באשתו - לדבוק בטוב שבאשתי. לדבוק בטוב שבבעלי. לדבוק באשתי עצמה. לא לוותר עליה. לדבוק באישי עצמו. לא לוותר עליו. 

לדבוק ולהתכוונן אליה ולהשקיע בה כמה שאני רק יכול. לדבוק ולהתכוונן אליו ולהשקיע בו כל מה שאני יכולה.

* ואתם הדבקים בה' אלוקיכם - לדבוק כמובן בקב"ה שבידו הכל וממנו הכל ומקור כל החיים וכל הטובה וכל הברכה.

* ודבקנו במצוותיך - לדבוק בטוב שבמצוות ובתורה. יש טוב ויש רע ובחרת בחיים - לבחור בטוב.

 

ואפשר ללמוד מזה גם על הזוגיות שלנו ועל ההורות שלנו - ולזכור שמעבר לזה שכל דבר בעולם הזה צריך אנרגיה כדי להתקיים, צריך עבודה כדי להתקיים ולקרות,

יש עוד משהו מאוד מאוד חשוב:

הטוב הגדול יותר, השלם יותר, האמיתי יותר והשורשי והעמוק יותר – כל אלה באים *רק* אחרי ההשקעה. רק אחרי הדבקות. רק אחרי שעובר זמן של השקעה מתמשכת ומרוכזת.

 

למשל,

לא דומה אהבה לתינוק בן יום

לאהבה לילד בן שנתיים

לאהבה לאותו הילד בן 10

 

ככל שהילד גדל,

ככל שנשקיע בו יותר - יותר נאהב אותו.

כמובן שמהתחלה אנו אוהבים אותו.

אבל אי אפשר להשוות את האהבה שהייתה לנו בלב כשרק ראינו אותו לראשונה, לאהבה שיש לנו בלב כשהוא פתאום קורא "אמא", "אבא", לאהבה שיש לנו בלב שהוא כבר משחק עם האח הקטן, מחבק אותנו וכותב לנו ברכה ואנחנו משחנשי"ם איתו ומגלים בו עולם שלם ואישיות שלמה שלא הכרנו! ואז האהבה מתעצמת אפילו עוד יותר!

 

אותו רעיון גם עם בני זוג,

בהתחלה יכולה להיות אהבה, חיבה, התרגשות וכו'

ופוטנציאל הצמיחה של האהבה עצמה הוא עצום

אחרי שנה עוד יותר

אחרי 10 שנים עוד יותר

ואחרי 20 ו30 שנים עוד יותר.

 

וגם אם קשה לנו עכשיו -

הרי אם נלך אחורה למקומות שחווינו קשיים בחיים הרבה פעמים נוכל לראות שאם לא היינו חווים את כל הקשיים האלה, את כל המשברים והרע שעברנו - לא היינו באותו מקום שאנחנו עכשיו. וכל אחד ואחת ומה שזה אומר עבורם.

כך גם אם אנו עוברים עכשיו קשיים בזוגיות שלנו - נוכל להגיע דווקא מהם ומתוכם גם לכמויות של *טוב* גדול אפילו עוד יותר בינינו. 

כמה שזה נשמע מופרך, לפעמים רק מהמשברים אפשר לצמוח ולהעמיק בעוצמה הכי חזקה שיש,

לפעמים דווקא מהרע אפשר לחוות את הטוב יותר בשלמות ויותר בחוזקה ועוצמה.

 

וזה נכון לכל תחום בחיים - אדם שעובר ומתגבר על מכשולים וקשיים - לרוב יכול לצאת הרבה יותר מחוזק, עם הרבה יותר כוחות ותעצומות נפש שגילה על עצמו, הרבה יותר לעזור גם לאחרים, הרבה יותר לפתח את השריר של הנתינה וגם של הקבלה, לפתח ולהרחיב עוד את כוחות הנפש שלו, וגם לחוות את הטוב הרבה יותר בעוצמה כאשר הוא מגיע.

 

אז דווקא אחרי ריב או אתגר או קושי זוגי - אם נצליח לעבור דרכו, בתוכו וממנו נכון -

או אז נוכל גם לגלות את הטוב העמוק יותר, הגדול יותר,

מה שלא היינו זוכים לו אם היינו נשברים באמצע!

מה שלא היינו זוכים לו אם היינו מרימים ידיים בקושי הראשון או השני או השלישי.

אז אם יש קשיים ואנחנו חושבים אולי להרים ידיים?

רגע!

לומר לעצמנו - רגע, בעצם עדיין אין לנו מושג עוד כמה טוב נוכל לקבל מהקשר הזה ואחד מהשנייה עוד יום, עוד חודש, עוד שנה ועוד 20 שנים.  

אז ננסה לאפשר לעצמנו את אותה השקעה והתמדה, את אותה דבקות, את אותו לימוד, וב"ה לזכות לטוב עמוק וחזק עוד יותר.

 

ובעצם אם חושבים על זה אז גם בהורות, גם בזוגיות, גם במיניות, גם בכל מערכת יחסים עם המשפחה, גם בעבודה, וגם בהכל - המתמיד זוכה! לגמרי זוכה ❤️

וזה הזכיר לי גםנגמרו לי השמות

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

 

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

 

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

 

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

 

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

 

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

 

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

 

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

 

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

 

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

 

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

 

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

 

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

 

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

 

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

 

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

(רציתי לכתוב ישר ולא הספקתינגמרו לי השמות

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

🔴 מצב מלחמה 🔴 - תוספת קטנה לעכשיונגמרו לי השמותאחרונה

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

 

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

 

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

 

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

 

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

 

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

 

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

שאלה יותר לגבריםבוריס

אשמח להמלצות על תחתונים.

אני לא מוצא משהו שהוא באמת נח ואני סובל מזה מאוד

תודה

מאצ'טונים דלתא - יש גזרות שונותפ.א.
אני אוהב בוקסר קצר 
גזרה?חתול זמני

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

א. גזרה רחבההסטורי
ב. שתי מידות יותר משאר הבגדים...
כעיקרוןשפויאחרונה

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.

אולי יעניין אותך