אשתי נמצאת כעת בהריון בחודש חמישי. ההריון חמוש במסה של הורמונים, עם תופעות לוואי מאוד קשות שהשפיעו עליי וכמובן עליה. אני חייב לציין שאני ממש אוהב את אשתי,ומאוד שמח על ההריון. יש רגעים שאני פשוט מאושר, אבל יש רגעים שאני פשוט מרוסק.
עוד אציין שאני סטודנט למדעי המחשב,מקצוע דורש וקשה מכל הבחינות. יחד עם כל הלחץ המאסיבי בלימודים מתווספות גם המטלות בבית. לאשתי מאוד קשה לעבוד פיזית, ואני מנסה לעזור עד כמה שאני יכול. מה שקורה בפועל הוא שאני אחראי לעצמי על כל המטלות והלימודים האינטנסיביים,יחד עם 90 אחוז מסדר ונקיון הבית. אציין שמדובר ברמה שהיא רק מבשלת ואני עושה את כל השאר (כביסות,שטיפת הבית, שטיפת כלים,סדר וכו'). התוצאה של זה היא קריסה נפשית שלי. בזמן האחרון אני נכנס לדכאון עמוק,חרדות ולחץ. הערב פרשתי בפניה את החרדות שיש לי,היא הבטיחה לבוא לקראתי ולסייע לי להיפטר מהחרדות האלו. לאחר זמן מה התפתח ריב אחרי שהיא התחילה להרגיש לא טוב,היא צעקה עליי ממש ואפילו פלטה שהוא עוד שנייה נותנת לי סטירה.
מיותר לציין שאחרי הצעקות והאיומים אני נכנסתי לדיכאון עמוק יותר.
יש לי לחצים בחזה כתוצאה ממצב נפשי לא יציב. יש רגעים שאני מאושר ויש רגעים שאני מרוסק. מה לעשות? מאוד קשה לי לדבר איתה, מרגיש שהיא לא מבינה אותי ואת המקום שלי.


תגובה נפלאה