מתחשק לי כל כך שבורא עולם יעשה משהו
שיעורר את אמא שלי.
שתבין -
שהיא נלחמת בנו- הילדים שלה עצמה ובשרה.
שהחיים הם לא שחור לבן. יש עוד אלפי צבעים.
שתמיד יש מקום לחמלה, וסליחה.
שהעולם בו אנו חיים הוא על זמן שאול. וכדאי לנצל אותו לשלום ולא למלחמות.
שגם לאחרים יש רצונות ואולי דעות.
שמותר ללכת אחר הרצון שלי מבלי לחטוף ממנה התעלמות וכאסחים.
שאהבה לילדיה היא ללא תנאי, ולא תלויה בדבר.
שבורא עולם העניק לה מתנות .ומתנות לא זורקים.
שהיא כורתת את הענפים של העץ אותו היא שתלה. אחד אחרי השני.
שהיא גרמה ל2 מחנות יריבים שדם אחים זורם בעורקייהם.
שהילדים שלי זה הנכדים שלה. והם לא קשורים לאף מריבה. ילדים זכים ששואלים תמיד היכן סבתא ירושלים ואין לי מענה.
שניסיתי לעשות רק טוב. והלכתי למענה לנסות להשלים בין המחנות. ולא מגיע לי היחס הנוראי הזה.
שהיא תרצה שיהיה לי טוב. ושאוכל לבשר לה בשורות טובות. והיא תשמח.
שיום אחד כשאטלפן אליה כמידי שישי אקבל יחס חם ולבבי, יחס אוהב, יחס מתעניין.
פשוט לקבל יחס.
הלוואי והיא תתקשר אלי. ותרצה לשוב ולהיות בקשר כבראשונה.
אני בטוחה שיום יבוא ונחזור כל המשפחה לאחדות ,שלום ואהבה אין סופית!
רק שיבוא כבר. היום הזה.
)