איך אפשר לדעת שאתה בדרך הנכונה?
כולמר יש שתי מצבים של חוסר הצלחה בכל מיני עניינים בחיים שאנחנו מנסים
(ככה להבנתי מניסוי וטעייה רבים בכל מיני עניינים ולא מתוך איזה לימוד עיוני...),
אחת- בעיה כזאת שבאה לומר לך תשמע אתה לא בכיוון, שים לב!
שתיים- בעיה כזאת שבאה לבדוק חוסן ורצון אמיתי
(ואפילו להגדיל את השכר על המעשה) על ידי הערמת קשיים
(שניתן לעמוד בהם).
השאלה עכשיו איך מבדילים בין מניעה כזאת לניסיון כזה??
עכשיו מגילולים רבים (מאוד) שעברתי הצלחתי להבין פחות או יותר איזה התייחסות צריך לתת לאיזה מצב,
לדוג': כשאני מבין בצורה ברורה
(עד כמה שניתן בכוחי, שכל יישר, אינטואיציה, הגיון לב פשוט וכו' וכו')
שזה רצון ה' ממני ובכללי על כל פרט ופרט
ובדרך להשגת אותו רצון ה' יערימו עלי קשיים,
והנטייה "הטבעית" שלי (לכאורה) אומרת לי להפסיק מה שאני עושה ומוצאת לי מיליון ושתיים דברים אחרים לעשות שיראו אפילו גם כן כרצון ה' ולא רק לדברי שטות שהם וודאי "שטות" כל עוד הם באים לי "בטבעי" הם בחינת עצת היצר, ולכן זה ניסיון שבא לבדוק אותי,
וכן גם על הצד השני,
רק שבצד השני הכל יכול להסתדר
אבל בפנימיות משהו לא עובד
או שאחרי שהכל בא בקלות הוא פתאום יכול להעלם בקלות
וזה מבחינתי סימן שמשהו לא אמיתי כאן ועל כן יש צורך לשנות כיוון.
עכשיו השאלה (מתוך מציאות שקורה עכשיו) איך באמת אפשר לידע שאני בכיוון הנכון (או מכוון למעשה הנכון) כאשר אתה מתגבר בפנימיות על כל אותם עצות היצר שבאות בכל מיני צורות של ייאוש ועצבות בגלל קשיים טכניים/פיזים/ורוחניים ומכוון לעשייה לאותו כיוון עם אותם קשיים, בזמן שבקשות כלליות (בקשות על הזולת) שלך בתפילה מתחילות להתגשם בתוך אותם קשיים על עבודת ה' הפרטית שלך?
תובנות ותבונות שונות ומגוונות יתקבלו בברכה...
כולמר יש שתי מצבים של חוסר הצלחה בכל מיני עניינים בחיים שאנחנו מנסים
(ככה להבנתי מניסוי וטעייה רבים בכל מיני עניינים ולא מתוך איזה לימוד עיוני...),
אחת- בעיה כזאת שבאה לומר לך תשמע אתה לא בכיוון, שים לב!
שתיים- בעיה כזאת שבאה לבדוק חוסן ורצון אמיתי
(ואפילו להגדיל את השכר על המעשה) על ידי הערמת קשיים
(שניתן לעמוד בהם).
השאלה עכשיו איך מבדילים בין מניעה כזאת לניסיון כזה??
עכשיו מגילולים רבים (מאוד) שעברתי הצלחתי להבין פחות או יותר איזה התייחסות צריך לתת לאיזה מצב,
לדוג': כשאני מבין בצורה ברורה
(עד כמה שניתן בכוחי, שכל יישר, אינטואיציה, הגיון לב פשוט וכו' וכו')
שזה רצון ה' ממני ובכללי על כל פרט ופרט
ובדרך להשגת אותו רצון ה' יערימו עלי קשיים,
והנטייה "הטבעית" שלי (לכאורה) אומרת לי להפסיק מה שאני עושה ומוצאת לי מיליון ושתיים דברים אחרים לעשות שיראו אפילו גם כן כרצון ה' ולא רק לדברי שטות שהם וודאי "שטות" כל עוד הם באים לי "בטבעי" הם בחינת עצת היצר, ולכן זה ניסיון שבא לבדוק אותי,
וכן גם על הצד השני,
רק שבצד השני הכל יכול להסתדר
אבל בפנימיות משהו לא עובד
או שאחרי שהכל בא בקלות הוא פתאום יכול להעלם בקלות
וזה מבחינתי סימן שמשהו לא אמיתי כאן ועל כן יש צורך לשנות כיוון.
עכשיו השאלה (מתוך מציאות שקורה עכשיו) איך באמת אפשר לידע שאני בכיוון הנכון (או מכוון למעשה הנכון) כאשר אתה מתגבר בפנימיות על כל אותם עצות היצר שבאות בכל מיני צורות של ייאוש ועצבות בגלל קשיים טכניים/פיזים/ורוחניים ומכוון לעשייה לאותו כיוון עם אותם קשיים, בזמן שבקשות כלליות (בקשות על הזולת) שלך בתפילה מתחילות להתגשם בתוך אותם קשיים על עבודת ה' הפרטית שלך?
תובנות ותבונות שונות ומגוונות יתקבלו בברכה...
