נפילה, מכה מילד אחר, אפילו הכאה עצמית (בגיל שבו הם לא מודעים לכוח שיש להם בידיים).

זה לא אומר אם המטפלת אשמה או לא, אבל אני חושב שבהחלט ניתן להגיד שרוב הפציעות לא נובעות מאלימות של הצוות.

אם המסגרת לא פרטית, אז בטח יש עוד מטפלות ביחד איתה. את יכולה לברר דרכן אם יש התנהגות חריגה, או לשאול הורים אחרים.

הילדה שמחה להגיע כל יום למעון?
זה הסימן החשוב ביותר.

אמנם, זה שהיא מתחילה לבכות כשנכנסים, זו לא ראיה גמורה. שהרי הרבה ילדים מעדיפים להישאר עם ההורים - 

אבל ילדה לא אמורה לחזור עם פנס בעין, ולא עם פצע בשפה - לא משנה מאיזו סיבה.

אז קודם כל, אם זה לא פרטי - יש רשת שאליה המעון משתייך.

תהיי קצת יותר "אסרטיבית" בענין. 

תאמרי למנהלת המעון, שהבת שלך חזרה פעם אחת עם פצע בשפה - ופעם שניה עם פנס בעין ועין נפוחה, ואת רוצה לדעת איך זה קרה. תשאלי עד מתי את אמורה לקבל תשובה. כולל איך לא שמו לב.

לא תגיע תשובה, פני מיידית לפיקוח מטעם הרשת - ספרי מה קרה, ותגידי שאת מבקשת תשובה מהירה.

אם  תהיה התרשלות - תגידי לה שלפני שאת מתלוננת, את נותנת עוד צ'אנס לברר. תוסיפי: את יודעת שכבר היו מקרים בעייתיים במעונות. אני אמורה לדעת מדוע הבת שלי חזרה כך.

יש להניח שזה יספיק.

בנוסף, היכנסי למעון באמצע היום בהפתעה, שימי לב לאוירה.

כמו כן, האם יש במעון הזה מצלמות מותקנות?

אם לא תהיה תשובה מספקת לדברים הללו, ובעיקר אם זה קורה שוב - תפני הלאה. יש משרד ממשלתי שאחראי על זה. היום הם לא יקחו סיכון - ויבדקו.

אמנם, פציעות יכולות להיות מכל מיני דברים. בין ממשחקים, בין מילדים. אבל - קודם כל מטפלת אמורה להבחין. אם לא באותו רגע, אז אח"כ. כמו כן, המקום אמור להיות בטיחותי. פעמיים פציעה אצל קטנה כזו - הם צריכים לבדוק, אולי יש משחקים משוננים וכד'. וגם - יש מאד לקוות שלא - כבר ראינו לצערנו מקרים של בעיה מצד הצוות. נכון שלרוב זה לא כך - אבל אם יש סימנים של פציעות נשנות, צריך לוודא. 

לא יודעת אם התינוקת כבר בגיל שעומדת ואולי יכולה ליפול שזה איכשהו,

אבל יותר מדי מכות חמורות ומטפלת שלא שמה לב... לא יודעת.

אפילו אם המטפלת לא מכה זה נראה השגחה לא מספקת.

תנסי להגיע באמצע היום, כשאת באה לחכות כמה דקות בשקט מאחורי הדלת,

להתקשר באמצע היום ולשמוע מה קורה.

תבררי עם עוד הורים.

המטפלת עצמה אומרת שלא שמה לב איך זה קרה???

מיד לפנות למנהלת המעון ולהגיד שלא מקובל עליך שילדה נפצעת בגן מבלי שיודעים איך זה קרה ואת דורשת לצפות יחד במצלמות ולהבין את העניין

אל תגידי שאת חושדת במטפלת מכה כי אולי היא תיכנס למיגננה אלא תתחכמי ותגידי שאולי יש ילד בעייתי בגן שמצליח להתחמק מעייני המטפלת וכאלה (מה שבאמת נכון, כלומר גם אם היא לא מכה אבל יש רהיט עם פינה חדה או שהיא לא משגיחה טוב בחצר זה ממש לא תקין ודורש טיפול)

ככה ישתפו איתך פעולה ותגלי את האמת (למקרה שיש קשר ביניהן וכד, כמובן שאין צורך בעורמה אם את מכירה טוב את המטפלת והיא טובה ואמינה וכו)

מזהירה אותך שהחשש לא לשווא, יש לי אחיינים במעון שהייתה בו גננת מכה בלב שכונה חרדית של אנשים יראים ושלמים ועדינים

איש לא פנה למשטרה רק למנהלי רשת המעונות (בגלל שהבעל של הגננת מאפיונר)

השמועה פשוט עברה מפה לאוזן וכו

החשש שלך במקום וחשוב לבדוק ואני הטיפוס הכי לא היסטרי בעולם

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....