אחרי שבועיים וחצי של מחלה (שבהם לא זזתי מהמיטה ובעלי עשה הכל בבית) הגענו למשבר הגדול
יום חמישי בערב הצרחות כאן מכל הילדים היו בלתי נסבלות הם עשו כ"כ הרבה בלאגן בעלי פשוט צרח עליהם כמו משוגע. ידעתי שזה יגיע (היה צפוי שזה מפחיד) הם חירפנו אותו ברמות אחרות והוא פשוט צרח עליהם כמו משוגע עד שהם ישבו על הספה מפוחדים. קמתי מהמיטה בקושי בקושי הם ראו אותי ופרצו במקהלה של בכי הסטרי הוא צרח עליהם שיסתמו ושיפסיקו לבכות מיד כאן כבר נשברתי אמרתי לו שיפסיק לצעוק עליהם וזה לא אשמתם שאמא שלהם חולה. אמר לי אז תטפלי בהם בעצמך ויצא מהבית.
התיישבתי על הספה ופרצתי בבכי הרגשתי רע כל הגוף כאב לי נורא
נרגעתי והרגעתי את הילדים איכשהו דחפתי את כולם למיטות נרדמו.
ישבתי ובכיתי והתחילו לי צירים כאבי תופת נוספים על הכאבים שכבר היו לי בכיתי כמו שבחיים לא בכיתי התקשרתי אליו הוא לא ענה. שלחתי לו הודעות הוא קרא ולא ענה.
דפקתי אצל שכנה רוסיה מבוגרת ודי נחמדה. עד שהצלחתי להסביר לה את המצב תוך כדי בכי נוראי היא באה להיות בבית והזמינה לי אמבולנס.
בשלב הזה כיביתי את הפלאפון לא רציתי לדעת מה קורה רציתי למות היתה לידה מזעזעת. אין מילים לתאר את הסבל שעבר עלי.
נולדה לי בת אחרי חמישה בנים. מרגש? ממש ממש לא! מסתבר שהילדה חולה עוד לא ברור במה אבל יש לה משהו.
מוצאי שבת פתחתי את הטלפון 100 הודעות מיום שישי פתאום כל המשפחה דואגת פתאום בעלי דואג נורא שונאאאאאת את כולם! לא רוצה לראות אף אחד לא רוצה ילדים לא רוצה תינוקת בעייתית לא רוצה משפחה. משפחה זה אסון. רוצה להשאר לבד לבד בלי אף אחד.
אין לי מושג מי שומר על הילדים ומה הם עושים ופעם ראשונה בחיים שלא אכפת לי בכלל מהם.
אל תגיבו שום דבר לא ירגיע אותי רק הרגשתי צורך עז לסכם את מה שעברתי ואין לי למי לפרוק.
יום חמישי בערב הצרחות כאן מכל הילדים היו בלתי נסבלות הם עשו כ"כ הרבה בלאגן בעלי פשוט צרח עליהם כמו משוגע. ידעתי שזה יגיע (היה צפוי שזה מפחיד) הם חירפנו אותו ברמות אחרות והוא פשוט צרח עליהם כמו משוגע עד שהם ישבו על הספה מפוחדים. קמתי מהמיטה בקושי בקושי הם ראו אותי ופרצו במקהלה של בכי הסטרי הוא צרח עליהם שיסתמו ושיפסיקו לבכות מיד כאן כבר נשברתי אמרתי לו שיפסיק לצעוק עליהם וזה לא אשמתם שאמא שלהם חולה. אמר לי אז תטפלי בהם בעצמך ויצא מהבית.
התיישבתי על הספה ופרצתי בבכי הרגשתי רע כל הגוף כאב לי נורא
נרגעתי והרגעתי את הילדים איכשהו דחפתי את כולם למיטות נרדמו.
ישבתי ובכיתי והתחילו לי צירים כאבי תופת נוספים על הכאבים שכבר היו לי בכיתי כמו שבחיים לא בכיתי התקשרתי אליו הוא לא ענה. שלחתי לו הודעות הוא קרא ולא ענה.
דפקתי אצל שכנה רוסיה מבוגרת ודי נחמדה. עד שהצלחתי להסביר לה את המצב תוך כדי בכי נוראי היא באה להיות בבית והזמינה לי אמבולנס.
בשלב הזה כיביתי את הפלאפון לא רציתי לדעת מה קורה רציתי למות היתה לידה מזעזעת. אין מילים לתאר את הסבל שעבר עלי.
נולדה לי בת אחרי חמישה בנים. מרגש? ממש ממש לא! מסתבר שהילדה חולה עוד לא ברור במה אבל יש לה משהו.
מוצאי שבת פתחתי את הטלפון 100 הודעות מיום שישי פתאום כל המשפחה דואגת פתאום בעלי דואג נורא שונאאאאאת את כולם! לא רוצה לראות אף אחד לא רוצה ילדים לא רוצה תינוקת בעייתית לא רוצה משפחה. משפחה זה אסון. רוצה להשאר לבד לבד בלי אף אחד.
אין לי מושג מי שומר על הילדים ומה הם עושים ופעם ראשונה בחיים שלא אכפת לי בכלל מהם.
אל תגיבו שום דבר לא ירגיע אותי רק הרגשתי צורך עז לסכם את מה שעברתי ואין לי למי לפרוק.
.
תודה על התגובה!