הגיע הזמן לגדול
להפסיק לשאול
על הכל..
ראש בקיר
לעשות מה שצריך
בלי לדבר בלי להעריך
בלי כלום
להאמין בלי שאלות
אסור לעשות טעויות
אסור להגיד שטויות
צחוק הוא מחוץ לתחום
הכל אטום.
אין אהבה
אין בושה
אין כאב
אין שמחה
אין רגשות בכלל.
אין לב בפנים. הוא קפא.
תנועה אחת לא נכונה
ואת בחוץ .
עומדת בכפור
אין דרך חזור
הכל נהיה שחור
לאן נלך?
הכל התלכלך
לא מוצאת מקום
תפסיקי כבר לנקום
מה זה יעזור
רק סיפוק עצמי
ובכאילו הכל יעבור
אחרי שניה הכל חוזר
ורק נהיה כואב יותר
אז נקמת משהו השתנה?
רק הרסת מגדל שמישהו אחר בנה
היא הולכת בשביל
רוצה לבדוק לאן הוא מוביל
אולי לסוף?
אולי להתחלה?
אבל את הלקח היא כבר למדה







