כשקשר מתחיל ואז נכנס הסרט הזה ששל: "איך תתחתני?" איך תרימי את ההפקה של חייך? איך תקחי על עצמך החלטות? זה גורלך!!! איך תשרדי את המתח הזה של עד החתונה? איך לתפקד ולהרים בית?
כולך בנאדם עלה נידף
(תכלס באלי לשמוע עצות. ושאני לא היחידה. פחות 'לכי לטיפול'. למרות שאני עושה את זה לאחרים. תודה)
טקס צנוע כמו שהיו עושים פעם
כל השרשור מדברים על משהו אבל לא אומרים מה הוא.
זה סוד?
אם על זה מדובר, אז אולי זה מעיד על כך שעדיין לא הגיע הזמן להכנס לקשר זוגי.
כשמתבגרים - מתגברים.
השאלה אם עד שזה קורה יש טעם לצאת לשידוכים.
והקטע המתסכל (וגם המשמח) שכבר ממש רוצים את זה, ומתבאסים שזה לא קיים. אבל רועדים מפחד שזה יקרה..
הזוי
לפחות לא לבד.
למרות שאני באמת לומדת לאהוב אותו לגמרי והכל.. עדיין לפעמים הוא מתסכל אותי בטירוף.
לאהוב את הפחד.
ולא לפחד ממנו
שיואו חלום
אבל הרבה אנשים עשו אותו דבר לפנייך. אנשים שלא היתה להם הכשרה לזה, ופשוט הצליחו. כי סוף סוף אתם שני אנשים בוגרים יחסית, ושום דבר לא מתפרק אם אתם עושים טעות.
️לפני החלטה ושינוי יש הרבה פעמים פחדים. הרבה פעמים הם נובעים מתוך מנגנון ההגנה הפנימי שלך
שרוצה להגן עלייך ולשמור מסכנות.
מה שעוזר בתור התחלה זה לשים את הפחד על השולחן.
ואז תוכלי להתמודד מולו.
מניסיון השלב הזה הופך אותו ממשהו מעורפל למשהו מוגדר. ועם משהו מוגדר תוכלי לעבוד.
אם את רוצה לשחרר אותו. וכדאי לשחרר אותו, כי הוא יכול להפריע לך בדרך לחתונה שלך..
כדאי פשוט לשאול אותך בזמן של שקט ופניות, ממה אני פוחדת ולרשום הכל..
אח"כ תוכלי למצוא בתוכך תשובות לפחדים ( אמונה וכו') ואז כל פעם כשהפחד עולה לענות לו את התשובה שלך.
לפעמים תגלי ממה הוא בא לשמור עלייך ואז תוכלי להרגיע אותו ולומר לו איך תשמרי עלייך מפני אותו חשש וכו'.
אם ישארו פחדים ללא תשובות תוכלי להיעזר בחברות נשואות, מחנכת וכו'
אם תראי שיש פחדים יותר חזקים שלא נעלמים. מוזמנת לשאול ולשתף כאן או בפרטי.
יש עוד המון דרכים ושיטות.
הכי חשוב- אל תוותרי. מגיע לך לחיות בטוב בלי פחדים.
וכמו שאמרו קודם בכל שלב יש פחדים ואם תלמדי מה עוזר לך מולם תרוויחי לכל החיים.
הרבה שמחה שתהיה!
כל שינוי שעושים בחיים יכול להיות מלווה בפחד, לגמרי טבעי.
ושינוי כזה גדול ומשמעותי על אחת כמה וכמה.
יש פה מישהו חדש שכמה שתנסי להכיר לא תדעי הכל,
יש פה שינוי של מקום מגורים, סגנון חיים, סטטוס
ובהמשך בעז"ה ילדים....
הכי הגיוני זה לפחד.
וגם האחריות - אכן יש כאן אחריות גדולה.
אבל בסוף מה ה' רוצה? שתקחי אחריות על כל דבר?
הכל תלוי רק בך?
אנחנו עושים את מה שאנחנו יכולים ויודעים לעשות, ומשם - זה המקום של האמונה.
השאלה האם הפחד הזה חוסם אותך מלהצליח להתקדם,
כי אם כן צריך לטפל בזה, באימון יש הרבה כלים להתגבר על הפחד ולהמשיך.
דבר נוסף שעוזר להתגבר על הפחד - זה לדבר עליו (בדיוק מה שעשית פה..)
ולעשות צעד קטן בכיוון, כאילו שאת לא באמת מתכוונת להתחתן, רק להתקדם עוד טיפה.
בהצלחה
פחד הוא טבעי והגיוני בכל קפיצה שעושים בחיים.
את מכירה את התחושה הזו לפני שינויים אחרים והחלטות אחרות בחייך?
הלא נודע תמיד מפחיד.
וחתונה היא צעידה אל הלא נודע .
בתוך הפחד, כדאי למקד מה בדיוק יש בפחד הזה,
עצם השינוי, לעזוב את בית ההורים, להתחיל חיים עם גבר, קשר גופני, הפרידה מהשיער היפה שלך, ההתנהלות והאחריות הכלכלית? כניסה לעולם המבוגרים? משהו אחר?
כשממקדים את הפחד, הוא מקבל פרופרוציות.
וכשהפחד הוא אחד הקולות הפנימיים שלך, קול נוכח,
אבל את נפגשת וזורמת ובטוב, זה בסדר.
תוכלי לעבוד איתו בדרכים שטובות לך,
או בדרכים שבעבר סייעו לך.
אבל אם הפחד משתק, גורם לך להתנהג בצורה לא טבעית,
מבריח את הבחורים, משבש את הטבעיות של הדייטים -
אז תיפתחי לעזרה כלשהיא (למרות התנגדות הנחרצת שלך)
הרבה הצלחה שבותי!
לבנות: אתן חייבות להפנים כל הזמן בתודעה שגבר מרגיש משיכה הכי גדולה כשמתאפשר לו לתת לך ואת מקבלת. וזה בהכל. יכול להיות דבר הכי בנאלי שיש. לרמה של לפתוח לך את התפוז או למלאות לך את הקפה. בייחוד אבל כשהוא מזמין או מכין לך משהו לאכול (כמו כן בנים בדיוק מאותה סיבה אין מצב בעולם שאתה מתחלק איתה בהוצאות על הארוחה) אז חזרה אליכן, כל פעם שהוא שואל ממך משהו
תתרגמי את זה בראש שלך ל"אני רוצה להתחבר אליך יותר תני לי את האפשרות לתת לך ותקבלי" להוציא מהראש את ה "לא לא תודה זה בסדר יש לי כבר או אני לא רעבה אכלתי" תסכימי לקבל!
מעשה שהיה כך היה (אתמול) בזולה של הרב יעקב כשנכנסתי מישהי נתנה לי חיוך חמוד אז התלבטתי לרגע ואז החלטתי לשבת לידה. היה החלפת מבטים וחיוכים ושנינו הסמקנו וכל הבררר ואזזז שלפתי את הנשק הסודי (חטיף אנרג'י) ובאלגנטיות חמודה קירבתי אותו אליה בלי לומר מילה (עם חיוך שובה נפש) והיא הסמיקה אבל סירבה!! בדיוק באותו רגע משו באנרגיה שהייתה בינינו נפל ובייחוד לי. החטיף היה סתם מבחן בישביל הכימיה קיצר הבנתן
לבנים: כשאתם בקשר ראשוני מול מישהי אתם חייבים לשדר ביטחון. ולגרום לה להרגיש שאתה הפרס ולא הפוך.
כי בוא, תכלס מכל האפשרויות שיש לך כרגע מצאת לנכון לתת לה את הצ'אנס, אתה זה שבוחר עם מי להיות. לא בקטע מתנשא של אגו או גאווה. פשוט כי ככה זה. גם אם לך באמת הרבה קשרים עם בנות תשדר את ההרגשה שאתה יכול להיות כזה אם אתה רק מחליט. בחורה אוטומטית מרגישה אם אתה חושב שהיא מעליך ואז זה מוריד לה מאד, או אם אתה מעליה. שוב, לא בקטע שוביניסטי עפעלעצמו אנאערף. פשוט גבר צריך להיות המוביל,זה שקובע זה שמחליט ובחורה חייבת להרגיש את זה.
דבר שני כשאתה מדבר איתה אל תחשוב על מה אם ייגמרו הנושאים לשיחה וכל הפחדים האלה. אם ייגמרו אז שייגמרו . לא סוף העולם אם תהיו בשקט גם. הנקודה שלי היא שאתה לא צריך לדאוג לגבי מה תאמר בדיוק כמו שאין לך את הדאגה הזאת עם חבר טובשך. תגיד את מה שעולה לך לראש (בגבול הטעם הטוב כן? ) ומשם דברים זורמים או שלא וגם זה בסדר
אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?
מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...
אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.
אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.
היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -
כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).
היו פעמים שהסכמתי.
גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.
ממני -
שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.
(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)
ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.
ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?
בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.
תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.
תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.
יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.
על לשדך אנשים שיצאתם איתם?
אני חושבת שזה טוב ומבורך לשדך אנשים שהתרשמתי מהם לטובה ופשוט לא התאימו לי, או שאני לא התאמתי להם.
והעיקר לא לשדך מישהו שיש לי מטען רגשי עליו לחברה קרובה..
אבל בדיון עם חברות עלה שאין מה לשדך מישהו שיצאתי איתו כי אם הוא היה "מציאה כזאת גדולה", אני הייתי מתחתנת איתו.
הצביעו והשפיעו.
הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.
מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.
גם ביישנים צריכים להתחתן.
● א גרוייסע מציא'ה
ה' יעזור לפולניות
אז כנראה שזה כן רעיון טוב..
כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.
אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת
מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.
כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.
אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.
מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.
מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.
רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.
מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..
צריך גם טאקט לדעתי
(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)
בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.
לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.
זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -
חוסר התאמה.
זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',
במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.
הוא יכול להיות מציאה ומעולה
יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..
פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.
אני מכירה בנות שהכירו ככה
אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה
שיצאו משידוך כזה.
ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.
אם את יצאת איתו,
כנראה חשבת שיש פוטנציאל,
רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.
האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???
אין כזה דבר אדם מושלם.
כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.
ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,
כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -
כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??
אפשר להגיד,
לא התאים,
לא הלך,
הוא לא בכיוון שלי.
אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.
מה שלי נראה נכון -
אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.
כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -
מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,
האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.
ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.
יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.
ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).
וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.
בקיצור,
נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.
כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.
אבל ברוב גורף של המקרים -
בעיני זה חסד מאוד גדול,
כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.
בשולי הדברים,
פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,
והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.
גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -
ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.
לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.
מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,
ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.
(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)
אם השכל שולט אז כן.
אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.
הגעתי לסרטון הזה :
עדיין לא צפיתי בהכל, אבל היא אומרת שם דברים מעניינים..והמשפט זה תפס אותי :
""לא נשחרר מנגנון הגנה אם לא תבוא התחזקות אמיתית"
ונזכרתי בפורום הזה,
ורציתי קודם להביא לכאן את הסרטון למי שמעוניין ואולי יהיו לו תובנות לעצמו או לשתף עם כולם,
דבר שני..מעלה לדיון לגבי המשפט הזה, בקשר לשידוכים, הכרויות, נישואין :
הרי ברור שבמצבים מסויימים, אצל חלק מהאנשים, יש מנגנוני הגנה שמגבילים אותנו או מחלישים אותנו להגיע ליעד
אבל אם הם יגיעו ליעד, אז תבוא התחזקות אמיתית...
ואז נהיה כאן (כך מרגיש לי...לפחות) , הביצה והתרנגולת...איך מסדרים את הפלונטר הזה לדעתכם ?
תודה והמשך יום נעים לכולם.
נ.ב - אם מישהו שמע על המלמדת בסרטון ורוצה להוסיף, בכיף. פעם ראשונה נתקלתי בסרטון שלה.
הי.
הרבה מאד זמן לא הייתי כאן. חשבתי לשתף אתכם בשיר שיצרתי לאחרונה בסונו.
"אבל אחלה בחור"
תהנו
בֶּן שְׁלוֹשִׁים וּמַשֶּׁהוּ, עֲדַיִן יוֹצֵא,
פָּגַשְׁתִּי כְּבָר מֵאוֹת, אֲנִי עַל הַקָּצֶה
בְּכוֹל פְּגִישָׁה אוֹתוֹ סַחְלָב וְשֻׁלְחָן,
אוֹתָהּ שְׁאֵלָה: "וּמָה אַתָּה עוֹשֶׂה כְּשֶׁיֵּשׁ לְךָ זְּמַן?"
אֵיפֹה אַתְּ, אֵיפֹה אַתְּ, חֲצִי נְּשָׁמָה?
כְּבָר נִגְמְרוּ לִי הַנּוֹשְׂאִים לְשִׂיחָה
אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן, לֹא לִשְׁמֹעַ שׁוּב,
"לֹא נִרְאֶה לִי מַתְאִים, אֲבָל אַחְלָה בָּחוּר"!
זֹאת מְאֹד חֲמוּדָה, אַךְ אֵין מָה לּוֹמַר,
הַשִּׂיחָה זוֹרֶמֶת כְּמוֹ אַכְזָב בַּמִּדְבָּר.
הַשֵּׁם, תֵּן לִי אִשָּׁה שֶׁתִּגְנֹוב לִי אֶת הַלֵּב
וְלֹא אַחַת שֶׁתִּשְׁאַל "לְטַיֵּל אַתָּה אוֹהֵב"?
אֵיפֹה אַתְּ, אֵיפֹה אַתְּ, חֲצִי נִשְׁמָתִי
אִיִמָּא וְאַבָּא מְשַׁגְּעִים אוֹתִי
אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן, לֹא לַעֲבֹד חֲצִי מִשְׂרָה,
בִּנְסִיעוֹת וְטֵלֵפוֹן, בְּחִפּוּשׂ אֲבֵדָה.
וְהִנֵּה אַחַת שֶׁבְּעֵינַי מָצְאָהּ חֵן,
יֵשׁ נִיצוֹץ קָטָן, כְּבָר הַלֵּב מִתְעוֹרֵר
אַךְ לִפְנֵי שֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ, הִגִּיעָה הַבְּשׂוֹרָה:
"הוּא גָּבוֹהַּ? נָמוּךְ? מָה הַעֶדָהּ"?
אַחַת אָמרָה הוּא רְצִינִי, הַשְּׁנִיָּה קַלִּיל,
אַחַת רָצְתָה עוֹבֵד, אַחֶרֶת מַתְמִיד.
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הָלַכְתִּי בִּדְרָכֶיךָ
הִגִּיעָה הַשָּׁעָה, אַל תִּשְׁכַּח אֶת עַבְדֶּךָ
אֵיפֹה אַתְּ, אֵיפֹה אַתְּ, חֲצִי נְּשָׁמָה?
אִם אַתְּ שׁוֹמַעַת, תַּעֲשִׂי סִימָן
אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן, לֹא לִשְׁמֹעַ שׁוּב,
"לֹא נִרְאֶה לִי מַתְאִים, אֲבָל אַחְלָה בָּחוּר"!
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּבָר עָבַרְתִּי הַרְבֵּה,
תֵּן לִי אָחָת, שֶׁאָרְגִּישׁ שֶׁזֶּה זֶה,
שֶׁנֵּשֵׁב נְדַבֵּר, וְנִצְחַק עַד הַלַּיְלָה,
שֶׁנַּרְגִּישׁ סוֹף סוֹף שֶׁהִגַּעְנוּ הַבַּיְתָה
אש לבנההגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע
אש לבנההמקרר שלי
המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...
יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?
אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?
קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.
אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,
אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.
(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)
בסוף בסוף בסוף...
כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר
אלא בעיקר העתיד.
למה?
כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.
האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.
הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.
חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!
תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.
אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש
ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.
בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,
ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,
או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.
את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.
אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.
היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.
אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.
וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -
זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.
היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.
איך מתמודדים?
לפי חמשת שלבי האבל.
מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.
אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,
ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -
זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.
ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.
לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.
העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'
והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,
אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.
הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.
ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר
כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.
(שזה בערך מה שעשית עכשיו)
אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.
לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.
יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.
וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.
בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.
במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.
לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.
זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?
התשובה היא: לא.
אבל מה זה כן עושה?
זה לא הופך אותו לסיפור!
החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.
שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".
וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z
כתבת שניסית,
אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.
זה הרבה פעמים לא במודעות.
איך משחררים?
זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.
אז קודם עדיף להתחזק.
אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"
ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.
אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.
אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר
ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.
זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.
זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,
לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.
זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.
מתי "אוכלים את הלב?"
אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .
אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.
ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.
כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.
אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,
לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.
בהצלחה.
מעניין כיצד זיכרונות העבר מתהפכים ומשתנים כאשר נקודת המבט שלנו משתנה, בין אם בעקבות מבט מבחוץ ובין אם בעקבות שינוי פנימי.
דאגה לבן זוג יכולה להפוך בדיעבד לשתלטנות, רצון להיות שותף בחייו עלול להתפרש כתלותיות, והתעקשות שנראתה בעבר כביטוי לאכפתיות יכולה להפוך לסימן של חוסר כבוד. לפעמים מספיק שינוי אחד בנקודת המבט כדי שזיכרונות שלמים יקבלו משמעות שונה לחלוטין.
אפשר לראות זאת אצל זוגות שנפרדים עם מעט מרירות. אדם שבעבר היו יכולים להישבע שהוא קרוב למושלם הופך פתאום, בעיניהם, לאדם שתלטן, רעיל ומגעיל. כאילו כל אותן שנים נצבעו מחדש בצבע אחד.
המבט שלנו והמסקנות שאנחנו מסיקים בהווה משפיעים באופן דרמטי על האופן שבו אנחנו זוכרים את העבר.
יש לכך שני היבטים מעניינים: זיכרון סלקטיבי וריפריימינג.
זיכרון סלקטיבי הוא הנטייה שלנו לזכור פרטים מסוימים ולשכוח אחרים. אנחנו עשויים לזכור היטב את הרגעים שבהם נפגענו, אך לשכוח את הפעמים שבהן אותו אדם היה שם בשבילנו. לחלופין, אנחנו עשויים לזכור דווקא את הרגעים הטובים ולהדחיק את הקשיים.
ריפריימינג, לעומת זאת, הוא שינוי המסגרת הפרשנית שדרכה אנחנו מסתכלים על אירוע. לא בהכרח שכחנו משהו או שינינו את פרטי הזיכרון, אלא שהמשמעות שאנחנו מעניקים לו השתנתה. אותה שיחת טלפון שבעבר נתפסה כדאגה יכולה להיתפס היום כניסיון לשלוט, ואותה בקשה לקרבה יכולה להיראות כתלותיות.
במובן מסוים, בכל פעם שאנחנו נזכרים במשהו אנחנו קוראים מחדש ספר שכבר קראנו. העלילה נשארת לכאורה זהה, אבל אנחנו כבר אנשים אחרים, עם ניסיון, רגשות ותפיסות שונות. לכן גם הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על העבר משתנה.
כמובן, ייתכן שנקודת המבט החדשה היא דווקא הנכונה. אולי האדם באמת היה שתלטן ורעיל, ואולי רק לאחר שהתרחקנו הצלחנו לזהות דברים שלא ראינו קודם. אבל אני חושב שלפני שמפילים על אדם, על קשר או על עצמנו פצצה, כדאי לעצור ולנסות להיזכר כיצד ראינו את הדברים בזמן אמת. לא כדי להעדיף את הפרשנות הישנה, אלא כדי לבחון אם הפרשנות החדשה שלנו אכן מוצדקת.
יכול להיות שאותו אדם באמת רק דאג, והוא כלל לא יבין מאיפה הגיעה פתאום המסקנה שהוא רעיל. כמובן, ייתכן שהוא אכן התנהג בצורה פוגענית, ואולי הפרידה הייתה הכרחית. אין כאן ניסיון להצדיק התנהגות רעה או לשמר קשרים שאינם טובים לנו, אלא ניסיון להבחין בין המציאות לבין הפרשנות שאנחנו מעניקים לה.
יש לכך גם השלכות על האדם שמקבל את ההאשמה. כאשר מאשימים אדם ברעילות, במיוחד אדם עם ביטחון עצמי נמוך או פחד מפגיעה באחרים, ההאשמה עלולה להפוך לחלק מהתפיסה העצמית שלו. הוא עלול להתחיל להאמין שהוא אכן אדם רעיל, לשחזר את הזיכרונות שלו בהתאם למסקנה הזאת ולראות גם את המעשים הטובים שלו בעבר באור שלילי.
כך הוא עלול לקחת איתו לקשרים עתידיים תחושת אשמה שאינה בהכרח מוצדקת, לחשוש מכל ביטוי של דאגה או קרבה, ואפילו לפגוע ביכולת שלו לנהל קשרים בריאים.
בסופו של דבר, אני חושב שצריך לזכור שהיכולת שלנו לפרש מחדש את העבר אינה הופכת כל פרשנות חדשה לאמת. לפעמים אנחנו מגלים דברים שלא ראינו, ולפעמים אנחנו פשוט מסתכלים על אותם דברים דרך משקפיים אחרות.
כדאי להיזהר מלהפוך את האדם שהיינו, את האדם שמולנו ואת הקשר שהיה לנו לדמויות חד-ממדיות רק מפני שכיום אנחנו רואים אותם אחרת.
סתם שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני ? איך אפשר להפוך את זה לזורם ? איך שהוא הייתי חושב שאקטואליה, דברים שקורים בעולם ואצלנו זו נקודת פתיחה טובה. אבל בדרך כלל הצד השני (מהנסיונות שלי) לא יודע להחזיר את הכדור כשהשיחה הולכת לשם. לשאול על תחביבים וכו' זה גם כן משהו נורא יבש בדרך כלל.. אלא אם כן יש לצד השני משהו מעניין, אבל זה לא המצב בדרך כלל 
בשביל זה יש את הפגישה
שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים
זה מאוד תלוי בצד השני..
פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.
ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.
הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.
לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.
יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.
יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.
אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.
לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.
וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -
לשאול על ההעדפות של הצד השני.
על מה לא הייתי מדברת -
שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.
אקטואליה.
דברים שקורים בעולם.
למה?
בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?
מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -
ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?
שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.
אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??
בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.
אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.
אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?
אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?
משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.
בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.
אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -
אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.
בהצלחה!
בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.
הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.
ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.
דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.
אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו
