טקס צנוע כמו שהיו עושים פעם

כל השרשור מדברים על משהו אבל לא אומרים מה הוא.

זה סוד?

אם על זה מדובר, אז אולי זה מעיד על כך שעדיין לא הגיע הזמן להכנס לקשר זוגי.

כשמתבגרים - מתגברים.

השאלה אם עד שזה קורה יש טעם לצאת לשידוכים.

והקטע המתסכל (וגם המשמח) שכבר ממש רוצים את זה, ומתבאסים שזה לא קיים. אבל רועדים מפחד שזה יקרה..

הזוי

לפחות לא לבד.

למרות שאני באמת לומדת לאהוב אותו לגמרי והכל.. עדיין לפעמים הוא מתסכל אותי בטירוף.

לאהוב את הפחד.

ולא לפחד ממנו

שיואו חלום

אבל הרבה אנשים עשו אותו דבר לפנייך. אנשים שלא היתה להם הכשרה לזה, ופשוט הצליחו. כי סוף סוף אתם שני אנשים בוגרים יחסית, ושום דבר לא מתפרק אם אתם עושים טעות.

לפני החלטה ושינוי יש הרבה פעמים פחדים. הרבה פעמים הם נובעים מתוך מנגנון ההגנה הפנימי שלך

שרוצה להגן עלייך ולשמור מסכנות.

מה שעוזר בתור התחלה זה לשים את הפחד על השולחן.

ואז תוכלי להתמודד מולו.

מניסיון השלב הזה הופך אותו ממשהו מעורפל למשהו מוגדר. ועם משהו מוגדר תוכלי לעבוד.

אם את רוצה לשחרר אותו. וכדאי לשחרר אותו, כי הוא יכול להפריע לך בדרך לחתונה שלך..

כדאי פשוט לשאול אותך בזמן של שקט ופניות, ממה אני פוחדת ולרשום הכל.. 

אח"כ תוכלי למצוא בתוכך תשובות לפחדים ( אמונה וכו') ואז כל פעם כשהפחד עולה לענות לו את התשובה שלך.

לפעמים תגלי ממה הוא בא לשמור עלייך ואז תוכלי להרגיע אותו ולומר לו איך תשמרי עלייך מפני אותו חשש וכו'.

אם ישארו פחדים ללא תשובות תוכלי להיעזר בחברות נשואות, מחנכת וכו'

אם תראי שיש פחדים יותר חזקים שלא נעלמים. מוזמנת לשאול ולשתף כאן או בפרטי.

יש עוד המון דרכים ושיטות.

הכי חשוב- אל תוותרי. מגיע לך לחיות בטוב בלי פחדים.

וכמו שאמרו קודם בכל שלב יש פחדים ואם תלמדי מה עוזר לך מולם תרוויחי לכל החיים.

הרבה שמחה שתהיה!

כל שינוי שעושים בחיים יכול להיות מלווה בפחד, לגמרי טבעי.
ושינוי כזה גדול ומשמעותי על אחת כמה וכמה.

יש פה מישהו חדש שכמה שתנסי להכיר לא תדעי הכל,

יש פה שינוי של מקום מגורים, סגנון חיים, סטטוס

ובהמשך בעז"ה ילדים....

הכי הגיוני זה לפחד.

וגם האחריות - אכן יש כאן אחריות גדולה.

אבל בסוף מה ה' רוצה? שתקחי אחריות על כל דבר?

הכל תלוי רק בך?

אנחנו עושים את מה שאנחנו יכולים ויודעים לעשות, ומשם - זה המקום של האמונה.

השאלה האם הפחד הזה חוסם אותך מלהצליח להתקדם,

כי אם כן צריך לטפל בזה, באימון יש הרבה כלים להתגבר על הפחד ולהמשיך.

דבר נוסף שעוזר להתגבר על הפחד - זה לדבר עליו (בדיוק מה שעשית פה..)

ולעשות צעד קטן בכיוון, כאילו שאת לא באמת מתכוונת להתחתן, רק להתקדם עוד טיפה.

בהצלחה

פחד הוא טבעי והגיוני בכל קפיצה שעושים בחיים.

את מכירה את התחושה הזו לפני שינויים אחרים והחלטות אחרות בחייך?

הלא נודע תמיד מפחיד. 

וחתונה היא צעידה אל הלא נודע . 

בתוך הפחד, כדאי למקד מה  בדיוק יש בפחד הזה,

עצם השינוי, לעזוב את בית ההורים, להתחיל חיים עם גבר, קשר גופני, הפרידה מהשיער היפה שלך, ההתנהלות והאחריות הכלכלית? כניסה לעולם המבוגרים? משהו אחר?

כשממקדים את הפחד, הוא מקבל פרופרוציות. 

וכשהפחד הוא אחד הקולות הפנימיים שלך, קול נוכח,

אבל את נפגשת וזורמת ובטוב, זה בסדר.

תוכלי לעבוד איתו בדרכים שטובות לך, 

או בדרכים שבעבר סייעו לך.

אבל אם הפחד משתק, גורם לך להתנהג בצורה לא טבעית,

מבריח את הבחורים, משבש את הטבעיות של הדייטים - 

אז תיפתחי לעזרה כלשהיא (למרות התנגדות הנחרצת שלך)

הרבה הצלחה שבותי!

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳