כמה ילדים יש במשפחה ברוכה?תפוחים ותמרים
שואלת כיתפוחים ותמרים
בקיצור, בסביבה שלי 5 זה המון (וחברים של אמא שלי שואלים אם חזרתי בתשובה...
כאילו שרק אם חונכת באופן דתי את יכולה לרצות ילדים, ואם לא - 2 ילדים וכלב (רצוי בהפרש גדול)).אז כמה ילדים יש במשפחה ברוכה בסביבה שלכן?
מוכנה לחתום שהחמישה שלי הם משפחה קטנה בראשית דרכה בהרבה מקומות אחרים, וממש לא נתפסת כברוכה. אז מהו מספר הקסם לדעתכן?
לפי מה שאני רואה בסביבה בה אני גרה-מרגרינה
כמובן שיש כאלו עם הרבה פחות ויש גם עם הרבה יותר
ממוצע?!אפונה
גם אני בהלם מהמספרים בשרשור הזה!לא כרגע
ב"ה
. טוב לדעת בסביבת משפחות מרובות ילדים
מרגרינה
בסביבה שלי 5 ילדים זה נורמטיבי לחלוטיןאורי8
האמת לא מבינה את מהות השאלהמיואשת******
וכל משפחה היא ברוכה.
אז הניסוח קצת מפריע לי.
אם את שואלת כמה מקובל בסביבתנו זה דבר אחד
אבל כמה זה משפחה ברוכה או מספר קסום או משהו, לא אוהבת את הניסוח כל כך.
בסביבתי זה 7-8 נחשב משפחה רגילה
יש כאלו של ארבע ויש כאלו של 13. לא חושבת שאי מי מהם קסום או ברוך יותר זה מזה.
העיקר הוא שמספר הילדים תואם את כוחות ההורים לגדלם באהבה. כשיש להורים כח אהבה ושמחה אז המשפחה ברוכה.
התכוונתי כמה ילדים בסביבה שלך נחשבתפוחים ותמרים
אני מעדיפה את המינוח משפחה גדולה/רגילה/קטנה ולא ״ברוכה״מיואשת******
אם את מבינה את כוונתי. הניסוח מפריע לי.
כל משפחה היא ברוכה
האמת שגם אני מסכימה איתךמעין אהבה
כי כל ילד זאת ברכה ענקית
אני מבינה גם למה מכנים את זה ככה כי במובן מסוים מרובת ילדים זה גם מעלה קונוטציה קצת שלילית של - הרבה מדי

אבל בגול גם אני רציתי לכתוב כמוך
ובאמת אני גדלתי בסביבה שהרוב היו עד 4 ילדים-ומטה
החברה שלי פה צעירה ברובה אבל מצד הסגנון-
מניחה שבסביבות ה7-9
ואני שמעתי על "משפחה מצומצמת" - במקום קטנהרק אמונה
דוקא משפחה מצומצמת נשמע לי מקטין כזהיעל מהדרום
והשימוש המקובל הוא בדר"כ להורים ואחים (בניגוד ל"משפחה מורחבת")
גם לירק אמונה
בחברה חילונית הוא לגמרי נקבע לפי נורמהl666
ממש לא מדויק, וגם קצת מכליל לטעמיתפוחים ותמרים
את מכירה הרבה חילונים לא מסורתייםl666
כל החברות החילוניות שלי בשוק ממספר ילדים שלי. ועל תגובת משפחה אין מה לדבר. חמותי בכלל מסתירה מחברות שלה כמה יש לה נכדים.
גם בעבודה של בעלי כל מי שלא מכיר חושב שיש לו אולי ארבעה כי הוא נראה דתי לייט.
גם אם לא יגידו לך בפנים עדיין יחשבו מה שיחשבו. אין מה לעשות
לא כי בחברה הדתית זה בכלל לא נורמה.. וואחד נורמהאין ייאוש בעולם
ואם את מביאה 8 אז את סופר נחשבת ומוצלחת וכל הכבוד לך
ואם יש לך רווח של 4 שנין בין הילדים אז בטוח את בטיפולים
אני חושבת שהיום זה הולך ומשתנההמקורית
רק אני סוחבת את ההריונות האלה ורק אני מגדלת את הילדים שלי לא החברה
הלוואי שזה ישתנה.אין ייאוש בעולם
אבל לומר שבחברה החילונית יש יותר לחץ חברתי בעניין הזה, זה ממש לא נכון.
בחברה הדתית ילדים זה ממש חלק ממימוש עצמי, בתור אחת שאין לה ילדים, ברור שאם הייתי גרה בצפון תל אביב היה לי קל יותר. להיות מעוכב בחברה הדתית זה להרגיש אאוט.
מבינה אותך מאודהמקורית
אני באופן אישי בחרתי לא לגור בסביבה דתית כרגע כי פחות מתאים לחץ חברתי מכל סוג. בטוחה שאם הייתי גרה בסביבה כזו גם אני אולי הייתי מרגישה אאוט כי אני מתקרבת לשלושים ויש לי 'רק' שניים.
אז תארי לך שאני באיזור ה30, ועוד אין לי. גיוועאלד
אין ייאוש בעולם
אני אוהבת הומור שחור
המקורית
וכל אחד עם ההתמודדות שלו
אחד בפריון, אחד בגידול ילדים, אחד בכעס וכו וכו
אמנם ילדים זה נסיון שיותר נראה לעין ואני לא מזלזלת בקושי הזה בכלל אבל טוב להציף גם את הניסיונות ה'שקופים' האחרים לטובת העניין
וזה שמצפים מכל אחד להתאים את עצמו גם אם זה לא תלוי בו או לא מתאים לכוחותיו אחרת הוא חריג זה עוול
את לא חריגה כשם שאני לא חריגה ואותה אחת שיש לה 10 ילדים גם לא.
בטח שיש לחץ, תלוי תת-מגזר כמובןl666
תל אביב נחשבת נראה לי עיר רווקים. משפחות מעדיפות מודיעין או משהו כזה.
יש לחץ חברתי בהרבה דבריםהשורה התחתונה היא כמה את חזקה לעמודהמקורית
היום בכלל בניגוד לעבר האינדיבידואליזם עלה רמה ושונות היא דבר מקובל מבעבר
מסכימה איתך ממש. כל מגזר והלחץ שלו והרמת הגבה שלומיואשת******
זה לא משתנה.אנונימית 50
ואם לא, מסתכלים עקום.
ואם לקחת הפסקה בין הילדים של יותר משנה חושבים שכבר יש בעיה.
זה ממש ממש תלוי באיזה חלק של החברה הדתיתנועה נועה
בדתית תורנית עדיין כן, בחלקי החברה האחרים בכלל לא ויש כאלה שיסתכלו מוזר על הורים ל-8 ילדים.
יכול להיותאנונימית 50
הכי הרבה יש כרגע 7. אבל זה משפחות צעירות. זה 7 ילדים כשהגדול בן 10 בקושי.
ההפרש בין 2 הבנים המתוקים שלי הוא 2.3.
ומישהי שהיא בערך שנה מעלי ילדה כבר ילד 5.
יש לחץ.
הרב של הקהילה עשה שיחה עם הגברים אצלנו על זה.
באופן אישי אני שמה פס ארוך על כולם. אבל יש כאלה שאמרו במפורש שהן מסתכלות על הכמות ורוצות גם. מתוך קנאה מסוימת. לא באמת מתוך רצון לילד. אלא מתוך רצון שיהיה לי את מה שיש לאחרת.
הרב של הקהילה עשה שיחה על זה??? וואונועה נועה
אנחנו קהילה קטנה מאוד אבל די פרושה אז לא חיים אחד בתוך השני מכל הבחינות (לפחות אני, אני גרה עוד קצת יותר רחוק מהרוב). בגדול ברור שהנטיה היא לילודה, למשפחות הכי 'מבוגרות' (35+) יש 7-8 ילדים, וכן גם מניחה שיש תפיסה סמויה לפחות שאם יש רווח יותר משנתיים בין לידה ללידה זה לא מבחירה. עדיין זה לא בשיח, בשום חברה שהייתי לא שמעתי שמדברים על זה בגלוי, זה תמיד מצד הרכלניות מאחורי הקלעים...
הרב עשה שיחה על זה שזה לא לגיטימיאנונימית 50
שאישה היא לא מכונת ילדים.
והיא צריכה פניות נפשית כדי להיות בעוד היריון. ולא להיות בהיריון כי לחברה שלה יש 5 ילדים והיא רק בשלישי.
נשמע לי לגיטימי להסביר את זה לגברים שיעבירו לנשותיהם.
בעצם, אני לא סגורה על זה שזו היתה שיחה על זה ממש או שהוא הכניס את זה כחלק משיחה. אני חושבת שכחלק. לא דיבר רק על זה אבל אמר את זה.
אה, פיו, הלחצת אותי ממש. מעולה שיש רב כזה לפחות.נועה נועה
חחח מה חשבת שהתכוונתי?אנונימית 50
שהוא עשה שיחה שכדאי ללדת הרבה ילדים😳נועה נועה
מהמם שיש רבנים כאלה
מקווה מאוד
כל הכבוד לו, חשוב מאודאביול
אמאלההההאין ייאוש בעולם
לצערי זה הפך להיות כבר כמו לחץ על קריירה..
זה כבר לא רק בגלל שזה מצווה.
זה כבר לחץ על למי יש 'תעודה' שהיא 'שווה' יותר.
בעעע
היא התכוונה הפוך. תקראי את שאר התגובות שאחרי זהמנסה לעזור
אני יודעת מה היא התכוונה, התחייסתי לתחושה שלה מהקהילהאין ייאוש בעולם
שאם מונעים יותר משנה אז כבר חושבים שיש בעיה.
ושכל אחת סופרת איפה היא ביחס לקצב של חברה שלה.
לא רואה הבדל בין זה לבין להשוות למי יש משכורת שווה יותר.
זה רדוד.
וחבל שזה מה שהקהילה משדרת לה
זה נשים מהקהילה. לא כולןאנונימית 50
שלא יצא שם רע חלילה
אני מאד נהנית להיות חלק, אם לא הייתי לא היינו נשארים.
אבל כן, בכל חברה יש קצת בעייתים . רק ציינתי שזה לא שזה עומד להעלם מהעולם כמו שמישהי כתבה אלא שזה עדיין קיים.
וגם מי שסופרת איפה הוא ביחס לאחרותאנונימית 50
אלא כדרך אגב בשיחה של אחת על אחת.
אז זה לא שזה העיסוק היומיומי שלנו. אבל יש דברים כאלה.
לא בטוחה שזה ענין של ציפיהבת 30
וב''ה הנורמה היא משפחה גדולה.
אז במקום אחד גדול זה 10 ילדים, במקום אחר גדול זה 6 ילדים, ושמעתי על עיירה בארה''ב ששם 16-17 זה הנורמה. (וואלה לא הייתי עוברת לגור שם...)
אבל יש ערך שמקובל על כולם בחברה- ערך של משפחה גדולה- זה לא ענין של ציפיה אלא ענין של הסכמה חברתית בנושא הערך הזה.
השאלה מה קורה כשאתה לא בערך הזה? איך החברהאין ייאוש בעולם
החברה הדתית כל כך מצומצמת בשאיפה שלה לערך הזה שלה, שאפילו אחרי הפלות אם לא נקלטתי בטוחים שיש בעיה גם להיקלט,
לא מסוגלים לחשוב שאולי מנעתי כדי להתאושש נפשית? אולי אני בבדיקות?
אני לא יודעת מה חוויתבת 30
אני בחיים לא אנסה לברר למה מישהי אחרת כן או לא בהריון. וברור שלא אכנס לפרטים כאלה. ממש לא ענייני
ההנחה היא שרוב הזוגות רוצים משפחה גדולה, כי זה באמת ערך משותף לרוב האנשים. ואם יש זוגות שאין להם הרבה ילדים- אז יש לזה סיבה.
ויש שלל סיבות, שאף אחת מהן לא אמורה לעניין אותי.
אני לא מעוניינת להשתייך לחברה שאם מישו לא עמד בערך שלהאין ייאוש בעולם
גם חברה שיש בה ערך צריכה לדעת שאולי מישו בחר אחרת.
זה גם נורא נחמד לקרוא לזה במילה יפה 'ערך', כשבפועל כשחיים בתוך חברה כזאת חלק מהזוגות כבר מושפעים מנורמה ולחץ חברתי וערך זה מילה יפה מדי.
לא כתבתי בעיהבת 30
ממש.אנונימית 50
הגיע אלינו עובדת חדשה. חרדיה.
דבר ראשון שהיא שאלה אותי עוד לפני איך קוראים לי זה כמה ילדים יש לי.
וכשעניתי 1 (עוד לא הייתי בהיריון) היא אמרה לי בשוק זהו? למה בת כמה את?
וכשעניתי 25 היא אמרה לי את נראית הרבה יותר מבוגרת.
תנחשי בת כמה אני וכמה ילדים יש לי?
יצאתי מזועזעת הבוס שלנו היה עוד יותר בשוק.
ופיטר אותה. לא בגלל זה, אלא בגלל עוד דברים אבל הקטע הזה מזעזע אותי ברמה קשה.
אוי. אל תסיקי מזה מסקנהחדשה ישנה
ברור חחח רק אמרתי כדי להראות שיש דברים כאלהאנונימית 50
אל תדאגי. אני לא מהמכלילות ב"ה
לא על כולםחולת שוקולד
אני מביאה ילדים אך ורק בשביל עצמי וגם זה עם מצפון
וברור לי שיהיו לי הרבה פחות ילדים ממה שמקובל אצלינו וזה לא מזיז לי
למה את נגד ילודה?בת 30
כי אני חושבת שלאור מצב העולם המזעזעחולת שוקולד
למרות שאני לא באמת יודעת מה קורה לנשמות שלא נולדות וממש לא בטוח שיותר טוב להן.. בקיצור, אין מוצא מסבל והתמודדות
וכן, אני יודעת שהכל בראש וזה עניין של בחירה ובלה בלה בלה
כתבתי על זה כאן לא מעט
בראייה כזו, תנאי החיים בעבר היו הרבה הרבה יותר קשים.קרן-הפוך
העניין הוא שאדם בוגר צריך להיות אחראי לחייו, להחלטותיו, למעשיו, לפרנסתו, לבריאותו, לתכנון המשפחה. להכל.
לא לקבל תכתיבים מתוך לחץ חברתי, מתוך הליכה עיוורת אחרי אנשים שרואים בהם בעלי סמכות, ולא מתוך אמונה תמימה ״ ה׳ יודע מה טוב בשבילנו״, משפט שמובע כאן בהזדמנויות רבות.
״לא בשמים היא״, המשפט הידוע מהגמרא בהקשר הלכתי, שההלכה לא נקבעת על ידי בת קול משמים אלא הפסיקה ההלכתית נקבעת על ידי בני אדם, כך גם אנו מאמינה במישור האישי. לא לסמוך על הנס שיהיה בסדר.
מסכימה איתך אבל לא ממש הבנתי אתחולת שוקולד
את מתכוונת שבגלל שאיכות החיים היום טובה יותר מצב העולם טוב יותר? בעיני זה לא כזה משנה ולא מה שעושה את החיים לטובים יותר או פחות
זה נכון. אבל עם ישראל צריך להתרבותבת 30
מבחינה קיומית, כאן במדינת ישראל, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להפחית ילודה.
תראי מה קורה באירופה - הילודה צונחת והיא מתמלאת בערבים.
אם הילודה היהודית פה בארץ תצנח זה יהיה אסון עוד כמה שנים.
ב''ה שהילודה היהודית בעלייה מתמדת והילודה הערבית בירידה מתמדת. כך לפחות בנתוני הלמ''ס.
מההה??חולת שוקולד
ממש ממש לא!!
מי אמר על חשבון החיים האישיים שלהם?בת 30
לעומת הערך שאת דיברת עליו, הצפיפות בעולם.
צפיפות בעולם?חולת שוקולד
אמרתי שאני לא רואה ערך בלהביא ילדים כי החיים בעולם קשים, ואני לא אעשה להם את זה בשביל ערך לאןמי כמו דמוגרפיה יהודית מול ערבית
אז לא הבנתי אותך.בת 30
תמיד החיים היו קשים, לא נראה שהיום יותר מפעם.
אם ילדים גדלים בצורה נורמלית הם יכולים להתמודד עם קשיים.
חוצמזה שאין לי שום דרך לדעת אם החיים של הילדים שלי יהיו קשים יותר או פחות.
הבנת מצוייןחולת שוקולד
אז למה בכלל להביא ילדים לחיים קשים?בת 30
את מביאה ילדים מתוך אגואיזם?
אכןחולת שוקולד
אז זה ממש לא הוגןבת 30
בגלל צורך שלך את עושה להם רע? ומביאה אותם לעולם שבו יהיה להם קשה?
מחילה, אבל אם מביאים ילדים לעולם ''קשה'', לפחות שתהיה לזה סיבה ערכית כלשהי, ולא אגואיזם צרוף.
לדעתי את שופטת אותה לחומרההמקורית
זה לא חריג בכלל.
אני לא שופטתבת 30
וזה לגמרי ברוח טובה מבחינתי.
לא אמרתי שזה לא ברוח טובה וזה לא סותר את העובדההמקורית
אשרייך אם הגעת לדרגה שבה את מביאה ילדים לעולם מתוך אידאל וכדי להרבות נשמות בעם ישראל אבל זה לא אומר שכולן כך.
אני מתרשמת שאין להוסיף על התחושות שלה ועל הקושי מתוכו היא מדברת גם את העניין של - 'מה, את לא מביאה ילדים מתוך אידאל? אז למה באמת?'
זה הכל.
טוב.בת 30
ואם היה נשמע כך אז סליחה.
אם היא כתבה
מה???! להביא ילדים לעולם בגלל ערך לאומי על חשבון החיים הפרטיים שלהם?
אז עניתי לה
מה?
להביא לעולם ילדים בגלל אגואיזם על חשבון החיים הפרטיים שלהם?
זה הכל.
אין פה ענין אישי.
זה דיון עקרוני.
ולא, אני לא בשום דרגה.
אבל מבחינתי האישית אני יכולה עכשיו להגיד שמספיק לי עם הילדים שיש לי.
אבל מכיוון שאני רואה בזה ערך חשוב אני יכולה לעשות מאמץ, שלא בא ע''ח אף ילד אחר, ולהביא עוד אחד, שניים. מתישהו, בע''ה .
כמו שכל אחד עושה מאמץ למען ערך שחשוב לו
ברור לי שזה לא אישיהמקורית
וגם אני לא חושבת כמוה. אבל עדיין לא במקום שלך כמובן. הלוואי

ועדיין להגיד לה שהיא עושה עוול לילדיה זה קצת צורם.
הממ..בת 30
זה לא בדיוק כמו לעשות עוול...
טוב אולי לא ציטטתי במדויקהמקורית
אז אם היא נפגעהבת 30
הכל אצלי בתאוריה כן??המקורית
ממש יפה מצדךbr />
ואוי וואיחולת שוקולד
לא נפגעתי, זה בסדר, והאמת שהסיבה הערכית (שזה רצון ה׳) היא מה שמרגיע לי את המצפון ולכן אני לא מנסה להתאמץ וללכת נגד הרצון האגואיסטי שלי.
המקורית, תודה על הרגישות
רק הלכת נהיה בלגןבת 30
ואני בטוחה שאת אחלה אמא...
חח, תודהחולת שוקולד
לא.בת 30
מסתבר שאני הרגישה פה בכלל וסתםהמקורית
וואומיואשת******
להביא ילד לעולם??
האמת שאני חושבת שהרבההמקורית
אני חושבת שזה שילובנועה נועה
נכון. מסכימה איתךהמקורית
זה שהרבה עושים את זה לא אומר שאני חושבת שזה טובמיואשת******
אבל הרי כל הענייןהמקורית
יש לרובינו דרך ארוכה מאד מאדמיואשת******
זה אולי אידיאל כלשהו אבל זה נשמע לי ממש לא נורמלי
לא בשמיים היאהמקורית
אני לא רוצה להשיג את זהמיואשת******
אני הפוךאורי8
אם יחד עם הערך יש רצון לגדל אותו, אהבה אליו , שמחה בו, מה הבעיה?
ודאי שאם אישה יולדת בגלל ערך, אבל אין לה כח לילד ,זו בעיה , שגם מפספסת את הערך, הערך בעיני, נותן תוספת כח, מתחת לפני השטח.
אני רוצה תינוק והערך שבללדת עוד ילד נותן לי תוספת כח להתמודד עם הקושי, כי אני לא עושה רק מעשה אגואיסטי לעצמי, לדעתי ערך+ רצון לילד שווה יותר כח ואנרגיות.
רק ערך , בלי רצון מפספס גם את הערך.
ממש ככהבת 30
למה?בת 30
מה פתאום.
אוהבת כמו את כולם.
לא אמרתי שזה אומרמיואשת******
לך רצון לעוד ילד בלי הקטע של ערך לאומי. אצלי זה נקרא - לא רוצה אותו באמת.
אולי לא הבנתי אותך נכון
הכוונה שלי אחרתאורי8
ברור שאם אין כח ורצון לילד נוסף, הסיבה הערכית לא רלוונטית.
מבינה אותך, אבל הגבתי לבת30מיואשת******
זה שסיבה ערכית נותנת עוד כח זה מאד ברור לי
אבל בנקודת ההסתכלות שלי קודם כל צריך לרצות ילד. סיבות ערכיות עוזרות מחזקות את הרצון, את הכח. כמי שכתבת.
ממה שהיא כתבה זה ממש לא היה נשמע לי ככה. אבל שוב, יתכן שלא הבנתי נכון.
עונהבת 30
יש רצון אגואיסטי להביא ילדים לעולם
ויש רצון שנובע ממשהו גבוה יותר- כמו האמונה בחשיבות של זה, מסיבות שונות.
והאמת?
לא חסרים ילדים שנולדו בהפתעה, לא מתוך רצון...ועדיין הם אהובים ורצויים, בסופו של דבר.
נכון.מיואשת******
רצון לילד שנובע מהאמונה האם הוא רצון לילד בצירוף האמונה או רצון לעשות את רצונו של ה בלי רצון בילד. אם נגיד היו אומרים אוקי בשביל הערך הלאומי את יכולה ללדת ילד או לתרום חמשת אלפים שח והתוצאה זהה, והיית בוחרת בכסף , בעיני זה לא נורמלי להביא ילד במצב כזה.
זו השקפת עולמי
הרבי מלובביץ' אמרבת 30
שכל אישה תתאמץ להקים משפחה שבה יש ילד אחד יותר מהמשפחה שלה
אני מניחה שמי שבאה ממשפחה של 14 ילדים תתקשה במשימה הזאת..ואני לא יודעת אם אני אעשה זאת, אבל הענין פה הוא הדגשת הערך שיש לכל ילד יהודי שנולד.
אז יש לי עוד מלא להספיקהמקורית
רק בנחת...בת 30
לא מזלזלת בערך של כל ילד יהודי שנולדמיואשת******
בעינים שלי ילד שנולד אך ורק מתוך רצון להרבות ילדים בעולם כאידיאל דתי של פרומורבו או לאומי, בלי רצון אמיתי של ההורים שלו לעוד ילד, זה עצוב. יתכן שהרבי היה מוקיע אותי על זה אבל זו דעתי.
בסדרבת 30
אני לא מדברת על מצב שבו האמא גמורה ונכנסת לדכאון רק מהמחשבה על עוד ילד.
אני מדברת על להכניס את הערך לתוך מערכת השיקולים.
לחץ חברתי למשל, זה משהו שלא אמור להיכנס למערכת השיקולים.
ערך תורני או לאומי של הגדלת עם ישראל- בהחלט טוב, לדעתי, שיכנס למערכת השיקולים.
וגם אני לא קשורה לרבי, אבל המשפט הזה דווקא מצא חן בעיני.
כחלק ממערכת השיקולים אני מאד מבינה את זהמיואשת******

חידוש! אז לפי זהנביעה
הצחקתני!בת 30
אני צריכה לשקולמתואמת
אם זה כולל ילדים שנולדו אבל נפטרו בגיל צעיר...
(יש לי אחות שנפטרה כתינוקת)
כך או כך - יש לי עוד למה להגיע... 
אל תשקלי...נביעה
זה ברור...זה היה יותר בצחוק
מתואמת
מצב לאומי משפיע על חייםl666
מגיבה אלייך באופן די אקראייעל מהדרום
זה אמיתי שיש לכן סיבות מאחורי הילודה שלכן?
אני פשוט מביאה ילדים כי מבחינתי זה חלק מהחיים, טבע העולם, המשך ישיר לנישואים.
מעולם לא ישבתי לנתח למה ללדת...
וכמובן שאני אוהבת את הילדים שלי ורוצה עוד, אחרת כנראה שהייתי נמנעת מזה.
גם נכוןבת 30
ברור שזה חלק טבעי מהחיים.
אבל אני מניחה שהסיבה שזה חלק מהחיים שלנו היא שהפנמנו אי אילו ערכים.
אם היית גדלה בסביבה שרואה ביותר משני ילדים הגזמה פראית ונזק לכדור הארץ, אולי לא היית רואה בעוד ילד ועוד ילד המשך טבעי לנישואין.
לא שמעת שאמא שלי דואגת שאין לי איך לממן חוגים לילדיםתפוחים ותמרים
חדר לכל ילד (הייתי עם אחותי עד גיל 14 בחדר)
טיול לחו"ל
ו.... מה אתכם?
מתי אתם תחיו?
(היא גרושה מגיל 38, סתם לסבר את האוזן...)
חדר לכל ילד זה אסון בעיניאנונימית 50
מכירה מישהו שהוא אחד מארבעה אחיםתפוחים ותמרים
מסכימה איתך מאד.
גם אני לא בעד חדר לכל ילדמנסה לעזור
מאז ומתמיד הייתי יחד עם אחותי בחדר והיה כייף וטוב מאוד.
הפעם הראשונה שישנתי לילה לבד לבד זה היה כשהלכתי לשבת לבית של בעלי- חתני דאז.
היינו מאורסים ונתנו לי חדר לעצמי. (בעלי/ חתני דאז ישן אצל דודים שלו שגרים קרוב לשם)
והרגשתי מוזר בודדה. לא הצלחתי להירדם...
וואי וואיבת 30
כנראה שהחוגים עשו לך עיצוב נגדי...
מסכימהיעל מהדרום
ואני באמת לא בטוחה שנביא ילדים בלי הפסקה. תלוי בכוחות שלנו כנראה.
אם כל כך רע לך בחיים-אז באמת בעיקר ממליצהמעין אהבה
כי אפשר לחיות פה חיים שמחים ומאושרים.
ומגיע לך.
קודם בשביל עצמך
וכשתאמיני בזה
אז מאמינה שגם ההסתכלות על ילודה יכולה להשתנות
לא כ"כ רע לי, אבל גם לא כ"כ טובחולת שוקולד
אני בטיפול פסיכולוגי ומנסה במקביל גם טיפולים אחרים וכמובן גם לוקחת כדורים, וחושבת שחלק מזה שהיום המצב יחסית טוב זה גם בגלל עבודה עצמית וכוחות שגיליתי שקיימים בי אבל לא מאמינה שאפשר להגיע להסתכלות שונה ולאושר של ממש ובטח שלא לצאת ממצבים כמו שלי (ocd) ע"י עבודה, אפשר במידה אבל לא לגמרי
אני מרגישה שאת באמת מתמודדת עם קושי עצוםמעין אהבה
וחיבוק על ההתמודדות
זה באמת ממש לא קל.
ואם הײַנו מכירות ומדברות בשיחה נורמלית גם הייתי מעיזה לפתוח איתך את הנושא של להאמין שיש סכוי שלך עצמך יהיו חיים טובים וקלים יותר.
באופן הזה ובלי הכרות- לא מרגישה שנכון לפתוח..
אבל רק בהקשר של הדיון-
חושבת ששווה לך להתבונן בניסוח אחר
את לא נגד ילודה.
לך כרגע לא נכון ללדת.
ומובן מתוך מה שאת עוברת גם למה את מרגישה כרגע ככה לגבי עצמך. ומותר לך.
אבל זה לא אומר שצריך לפתח גישה שהיא נגד ילודה בכללי
את מבינה שלא כל בן אדם מתמודד עם אותם חוויות. ולאלרים וגם לילדיך אם וכשיהטו- יכולה לביות חוויה שונה לחלוטין. וחיובית ומחה ומאושרת.
לנסות להתבונן על להפריד בין חוויה אישית שלך( ואת לא לבד שם כמובן ובאמת מעריכה את ההתמודדות השאת. הארוכה והקשה)
לבין להסיק מתוכה מסקנות על המציאות כולה
ב"ה עכשיו הקושי הוא לא עצוםחולת שוקולד
ואני כן נגד ילודה (תיאורטית)
כי גם עם קשיים לא עצומים מאוד קשה להתמודד (כמה אלמנים-רווקים-חולים-הומלסים-עניים-דכאוניים יש בעולם?)
ולילדים שלי יכולה להיות חויה שונה גם לטוב אבל גם למוטב, אם נחשוב על כללל הצאצאים שיהיו חלקם בטוח יחוו קשיים מהסוג היותר קשה
קחי לדוגמא גברים שלא מסופקים מינית, יש מלא כאלה ובעיני זה סבל מטורף
בתור אחת שלא מאמינה שעם עבודה עצמית אפשר להגיע לסיפוק ואושר *מוחלט* (אחרת כל העולם היה מאושר ומרוצה מהחיים וזה לא המצב) הפתרון בעיני הוא לא להיות כאן
גם הגמרא חושבת ככה-יעל מהדרום
"נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, (עכשיו שנברא - יפשפש במעשיו)".
אני גם חושבת שלו שאלו אותי מראש- הייתי מעדיפה שלא להוולד. כי מה לעשות יותר נוח ופשוט כלום מאשר התמודדויות.
אבל אני פה, וסך הכל יש הרבה טוב בחיים.
לקחת לי את המילים...אביול
אני בשוקאביול
מה יגידו כל האנשים שהביאו ילדים בתקופות הרבה יותר נוראיות?
בשואה, במלחמות...
מה היה קורה אם הם היו מוותרים בגלל הצרות שיש בעולם?
ברוך ה' שאנשים הבינו שיש ערך גדול יותר מאשר חשבונות שלנו, וצרות שלנו, ובחרו להרחיב את עם ישראל...
היום יש הרבה יותר בעיות נפשיותחולת שוקולד
אם את בשוק כנראה שב"ה לא היית במצבים שמאפשרים לך להבין על מה אני מדברת
אם הפורום של ההתמודדות נפשית היה פתוח הייתי מזמינה אותך לשם ואז אולי היית יותר מבינה מה זה אנשים שטוב מותם מחייהם
ועדייןאביול
מי שיש לו בעיה ספציפית- יעשה את החשבונות שלו אם להביא ילדים או לא.
אבל לא בהכללה
מוזמנת לשאול אנשים אובדנייםחולת שוקולד
כל עוד לא היית במצב כזה (ומאחלת לך תמיד רק טוב) הרשי לי לגחך על דברייך, נורא קל לדבר מהמקום הטוב
אבל לא כל האנשים בעולם אובדניים...מתואמת
וגם לאנשים שחוו מחשבות אובדניות יש תקווה לחיים טובים (ואני מדברת מניסיון).
אי אפשר להכיל את הגישה שלך על כל העולם, כי פשוט באמת יש גם כאלה ששמחים מהחיים ואוהבים לחיות ומודים על האפשרות לפעול פה בעולם הזה... ומי אנחנו שנדע איך יהיו החיים של ילדינו הספציפיים?
בדיוקאביול
נכוןחולת שוקולד
*גם למי שכן טוב היה עדיף לא להיוולד, אומרים ששם טוב יותר
ובכל זאת ה' בחר לקיים עולם ולהוריד אליו נשמות...מתואמת
סימן שיש פה טוב בעולם. סימן שיש לנו מה לעשות פה. כן, גם לאלה עם מחשבות אובדניות.
ואני עדיין לא חושבת שבגלל החלק ההוא של אנשים אובדניים מוטב לכל בני האדם לא להיוולד...
(אני מבינה שאת מדברת מתוך הכאב שלך, שאת עדיין בתוכו. אבל הייתי רוצה שתביני שהכאב שלך הוא זה שחושב את כל זה, ולא ההיגיון האנושי הפשוט שבתוכך...)
לא, זה כן ההיגיוןחולת שוקולד
לא , היא לא.מיואשת******
או שפשוט ההגיון שלך ושל הרבה אנשים אחרים שונה מאד . ואז לא ברור איך מחליטים מה ההגיון הנכון.
אם נלך לפי מה שאמרת - לי בהחלט הגיוני שחלק מהצאצאים שלי יסבלו וזה שווה את הבאת שאר הצאצאים לעולם.
גם במשפחה שלי, חלק סובלים היום מכל מיני. אמא שלי לא מתחרטת על אף אחד מהם, מבטיחה לך.
נכון, לי ברורחולת שוקולד
אין לי אלא לשלוח לך חיבוקמתואמת
ולהתפלל איתך לחיים טובים והגיוניים יותר בכל המובנים...
(כי באמת אין טעם ש"אתווכח" איתך כשאת בכאבך...
)
👍תודהחולת שוקולד
לא חושבת שזו כפיות טובהבת 30
נכוןאביול
יכול להיות שזו באמת ההגדרהאנונימית 50
אני רוצה משפחה גדולה אבל גם מכירה בכוחות הנפשיים שלי ולא עוצמת עין, לא העיקר לעמוד בסטנדרטים.
מעדיפה קצת ילדים ואמא בפול טיים. מאשר הרבה ילדים עם חלקיקי אמא.
לא אומרת שזה קורה במשפחות עם הרבה ילדים, רק יודעת שאצלי זה עלול לקרות. אז מונעת. ההפרש בין הילדים שלי הוא מעל שנתיים ואני לא מתביישת בזה לשניה בקהילה שהנורמה בה היא לתקתק ילדים בכלום שנים. שנה יולדת שנה לא.
לי זה לא מתאים.
וגם יש כאלה שכן פועלות ככה וזה לא מתאים להן. אני מכירה נשים שקורסות . פשוטו כמשמעו.
אז מה שווה לילדים האלה הרבה אחים אם האמא משוגעת וצועקת עליהם? ופעם בשבוע קורסת פיזית? בעיני לא כל דבר מקדש ילודה.
בטח שלא נורמה.
ודבר נוסף, קראתי פעם כתבה על ילד ממשפחה של 11 ילדים שירד מהדרך והוא סיפר שהוא הרגיש חלק מ.. ולא חשוב בפני עצמו. וזה כואב לי לקרוא. שוב, לא כל האמהות כאלה. אני באתי ממשפחה גדולה ועד היום אני מרגישה בת יחידה כי ההורים שלי מרעיפים אהבה בצורה מדהימה. אבל צריך להכיר ביכולת.
את צודקת לגמריבת 30
לי יש שני פערים כאלה
ומכירה עוד משפחות לא מעטות, עם רווח של שלוש שנים. ועדיין יש שישה שבעה ילדים.
האמת נראה לי שהרוב לא באמת יכולות ללדת כל שנה וחצי שנתיים לאורך זמן.
ועדיין- מה שאת מגדירה קצת- זה ביחס לנורמה של משפחה גדולה, לא ביחס לנורמה של שני ילדים וכלב .
אגב, שלל סיבות שכתבתי - זה גם היכולת של ההורים.
ועוד משהו-
זה נכון שיש אמהות שקורסות
ונכון שיש אמהות שצועקות (כמובן שאני אף פעם לא צועקת...)
ונכון שיש ילדים שאולי הרגישו ככה או אחרת
אבל-
גם אמהות לארבעה יכולות לקרוס
גם אמהות לשני ילדים צועקות
גם ילדים שגדלו בחדר לבד עם עוד שלושה אחרים בוחרים דרך אחרת מכל מיני סיבות.
הגורם לקריסה ולצעקות ולעצבנות וכו' זה לא ריבוי ילדים.
כי עובדה שיש משפחות עם מעט ילדים שבהם זה קיים, ומשפחות עם 12 ילדים שבהם זה לא קיים.
למען האמת, האמהות הכי רגועות וסבלניות שאי פעם פגשתי היו אמהות ל10-14 ילדים.
אז כנראה שיש עוד גורמים. פניות נפשית, מצב זוגי, אופי, לימוד ותחזוקת ההורות. כן, הורות זה דבר שצריך להשקיע כדי ללמוד אותו.
דווקא מי שמתכננת לעסוק הרבה בהורות- אולי דווקא היא לומדת, משתפרת, מוצאת כלים לניהול יעיל ורגוע, כלים לחינוך עבור כל ילד וכד'.
הענין, שוב, הוא הערך.
האם הערך שלי הוא הקמת משפחה גדולה לפי כוחותי או לא.
וזה משפיע- האם כששומעים על ילד מס' 15 שנולד- אומרים בחיוך גדול מזל טוב, או שמעקמים את האף וחושבים '' מספיק, שתסגור את הבאסטה כבר''.
מסכימה.אנונימית 50
*לא אני כן? מתכוונת מה שאישה כזו חושבת.
מבחינתי אני הנורמה של עצמי


טריגרים יכולים להיות בלי סוףמעין אהבה
או חיים ברמה כלכלית לא מותאמת להכנסות כי זאת הנורמה מה שיכל בקלות להביא לחובות רציניים
בסופו של דבר
הנושא של הדיון פה הוא לא ילודה
אלא מודעות עצמית
מי שקשובה ומודעת לעצמה מול מי שנגררת בלי מחשבה עצמאית
וזה נכון לכל התנהלות לא קשורה לילדים
ואני מכירה בנות שגדלו במשפחה עם 2 ילדים וממש לא קבלו מענה רגשי ויחס כמו מה שהיו זקוקות לקבל..
ומכירה באופן אישי בת בכורה ל14 ילדים שהעידה לי בשיא הכנות שהיא מרגישה ממש כמו בת יחידה מצד היחס והקשר בינה לבין אמא שלה.
וגם בעלי בן בכור ל10 ילדים ומאוד שמח מזה.
ויש מקרים גם אחרים
אבל ברור שהנק' היא העבודה העצמית
לא מספר הילדים
הדיון כאן הוא על חברה שמודדת אנשים לפי כמות הילדים שלהםאין ייאוש בעולם
ועל אנשים שמביאים ילדים לפי מדדים של החברה מבחוץמעין אהבה
לגבר על הנורמות זה דבורים באוויר כי הן לא יתשתנו מדיבורים
להיות אדם אמיתי וקשוב לעצמו זה מה שישנה את המציאות
בודאי שזה יעזוראין ייאוש בעולם
זה לא יאתגר את היכולת של אנשים להיות קשובים לעצמם
ממושמיואשת******
חזק
ממש ממש חזק
הכאב שלך צורב לי
שורף לי
זועק מכל מילה
הלוואי ויכולתי לעשות משהו.
ואת יודעת, אני אשמע מתנשאת, אבל מי שלא חיכתה(לא חצי שנה בגיל עשרים ואחת) ולא סבלה מבעיות פוריות ולא חוותה אבדן הריון לא תבין. לעולם לא תבין עד הסוף.
ברור שהכי נכון זה לחנך את עצמינו, אבל - מחילה על ההשואה- גם כשמישהו הוא בדיכאון למשל האם באמת נגיד לו- תתמודד עם הערות של אנשים אתה צריך חוזק פנימי ולהאמין בדרך שלך, או שנצעק על אנשים שהם לא בסדר שהם מדברים אליו בצורה שגורמת לו טריגרים קשים לדיכאון?
התשובה ברורה
ברר שחשוב להזכיר לעצמינו לא להיכנע ללחץ חברתי ולהיות מי שאנחנו רוצים להיות. זה לא פותר את החברה מהאשמה על הדברים שהיא אומרת לנו לפעמים (עקפתי אותך!!!!??? אין אייקון מתאים לזה)
החברה שלנו צריכה תיקון גדול בזה והצער שנגרם לנשים מאותגרות פוריות או שלוו אבדן הוא עצום ונוראי. וכדאי לזכור את סיפור חנה ופנינה ולא לקחת את זה כמובן מאליו שהאחריות לצער שלנו היא רק שלנו.
לנו יש תפקיד
גם לחברה יש תפקיד
ממני, שלא מתיימרת להבין מה שאת עוברת ואת שריפת לבבך אבל מייחלת שהיתה לי יכולת לשים לך פלסטר ונשיקה. 💕💕
אם כולם היו כמוך, העולם היה טוב יותר
♥️אין ייאוש בעולם
אני לא יודעת אם כיוונת את דבריך אלימעין אהבה
אני לא כתבתי בכלל מתוך ידיעה למי אני כותבת ועם מה היא מתמודדת ובכלל לא חשבתי בהקשר של מאותגרות פוריות-
עניתי שלנסות לשנות את הנורמות החברתיות זה פרויקט שתכלס צריך המון המון עבושה כדי לגרום לשינוי
ולכן לעבוד על עצמי לא להיות מושפעת .
וגם לשדר את זה החוצה-את הבטחון בבחירות שלי
אז זה יוצר יותר השפעה מעשית בכאן ועכשיו שסביבי מאשר לחכות שיום אחד הנורמות ישתנו
וחוץ מזה להעלות למודעות את הרגישות לאחר ואת הסכנה בנורמות שדוחפות אנשים לחיות חיים לא תואמים לכוחות שלהם- זה חשוב ואני בעד לגמרי.
רק במקביל לעבודה עצמית..
ושוב אני בכלל לא ידעתי עם מה מי שהגבתי לה מתמודדת. ולא חשבתי בכלל בהקשר
וזה דוקא נושא מאוד קרוב לליבי. כן גם אם לא אני התנסתי בהמתנה לילדים.
מסיבות אחרות.
כתבתי אליה תגובה כללית על הדיון פהמיואשת******
אני כבר לא זוכרת בכלל מי כתבה מה ומה את כתבת..
אבל היו כמה אמירות על זה שאנחנו צריכים לפתח חוסן נפשי בעצמינו ולעמוד מול הזרם וכו וכו.
אמירות נכונות בהחלט, לא מזלזלת בהן
אבל זה לא מסיר את האחריות מהסביבה להשתנות. ומכיון שהסביבה בסופו של דבר היא אנחנו, והילדים שלנו, והמשפחה שלנו שאפשר לספר לה איך הערות כאלו משפיעות וכו
אז כשאומרים רק- זה אחריות שלך, זה גורם להרגשה של "ככה זה וזהו" ובעיני זה לא נכון . מותר לבוא ולומר החברה לוקה בחסר בתחום זה. החברה שלנו. אנחנו.
ואנחנו נעבוד על עצמינו והעמידה שלנו מול החברה, אבל גם נעבוד על עצמינו בתור חלק מהחברה, לא לומר דברים, להעלות למודעות של אנשים אחרים, לחנך את ילדינו וכן הלאה.
<נראה לי שאנחנו מסכימות סה"כ>
לחץ חברתי ונורמות הם דבר אנושי שקיים בכל חברה.אורי8
יד חברה שהלחץ החברתי בה הוא על השכלה, ואם את בלי תואר שני את לא שווה. ולכן העניין הוא כן מודעות עצמית ואיך מקשיבים לעצמך בתוך הלחץ החברתי.
אני מסכימה איתך לגמרי, אבל עם סייג אחדמיואשת******
ויש מגזרים או קהילות או ישובים, בהם אתה נתפס כיותר דתי ויותר עובד ה בשלמות כמה שיש לך יותר ילדים.
ולחץ של דת הוא נפשית יותר עמוק ובעל השפעות יותר מאשר לחץ רגיל.
ואת לא רק צריכה לומר לעצמך שאת
שווה אותו דבר לא לפי מספר ילדים
את גם צריכה (לא את כמובן, במשל) להזכיר לעצמך שאת לא דתית פחות, שה לא אוהב אותך פחות, שאת לא פחות עושה את רצונו, בגלל שבחרת לקחת מניעה.
וזה בהחלט בהחלט קשה יותר .
כמובן שתמיד העבודה היא פנימית
אבל לא יזיק לנו גם לומר שגם כחברה ששואפת תמיד לטוב יותר, יש לנו בהחלט לאן להתקדם בנושא הזה.
(ממש אוהבת לקרוא אותך דרך אגב ❤️🙂)
וואי,בת 30
אם היית אומרת שישה- עוד איכשהו עובר, אבל עשרה?
לפעמים הגורם לקריסה הוא בהחלט ריבוי ילדים. לא תמידאין ייאוש בעולם
ולפעמים ממש לא.מעין אהבה
לפעמים הגורם לקריסה זה רף גבוה של נקיונות בבית. לפעמים ממש כן. ולפעמים ממש לא.
להמשיך?
זה בדיוק מה שאמרתי...אין ייאוש בעולם
נכון אבל מה שאני שמעתי ממה שכתבתמעין אהבה
ורציתי לומר שטריגרים יש בשפע.
כתבתן יפה, דיון מענייןתיתי2
אוי ואבוי, תעברי לחברה אחרת או תפסיקי לחיות לפי הנורמות האלהים...
אני בהחלט שוקלת לעבור קהילה..אין ייאוש בעולם
לא מבינה מאיפה הבאת את זההמקורית
אני באה ממשפחה שיש בה 8 ילדים.
הוריי לא דתיים
בחיים לא נתקלתי בזה
בחברה החילונית שאני מכירה 8 ילדים זה הזויאורי8
בחברה החילונית שאמא שלי גדלה בה גם 4 ילדים היה המון. ובהאיון הרביעי סבתא שלי ז"ל היתה בהלם מזה שהיא בהריון רביעי.
יצא לי גם לעבוד וללמוד עם חילונים ( לא מסורתיים, חילונים לגמרי) , מהילד החמישי כבר שאלו אותי - איך אנחנו מסתדרים/ איך נסתדר כלכלית, אם אסור לי למנע הריון, וכו...תמיד הרגשתי שם צורך להוכיח שאני נורמלית, שיש לי זוגיות טובה ושאני לא מזניחה את הילדים, בדנים האחרונות אני עובדת במקום תורני שבו אני ממש לא חריגה ונח לי, עייפתי מהצורך להוכיח שאני נורמלית למרות שיש לי הרבה ילדים.
נראה לי שהפותחת נמצאת בחברה חילונית וצריכה חיזוק לזה ש5 ילדים זה בסדר, אפשר לגדל אותם בלי לפגע בזוגיות, בלי להזניח אותם ובלי להיות עניים.
אז הנה הדוגמא שלי מצוינת לכךהמקורית
אמא שלי גם לא הרגישה שהיא חייבת הסברים למישו
ואף אחד לא הרים גבה אפילו שיש לי אחים קטנים שנולדו כשכבר הייתי בוגרת
כן קיבלנו תגובות נדהמות והרבה התפעלות אבל לא מעבר
ואולי באמת הוריי לא יקנו לי דירה ואפילו לא רכב אבל זה לא חריג. מעולם לא היה חסר לי כלום.
וואי, איך אני מזדהה עם כל מה שאת מתארת...מתואמת
כבא מאז הילדה החמישית, אבל בעיקר מאז הילדה השביעית - המשפחה החילונית שלי "משגעת" אותי ב"איך בכלל את מסתדרת? ולמה את רוצה כ"כ הרבה ילדים? והרבנים לא מרשים לכם להפסיק? ובעלך עוזר לך בכלל? ותיזהרי שלא תשכחי כאן אף-אחד..."
וזה לא שהם לא פגשו כבר משפחות גדולות... (אמא שלי בעצמה, זו שחזרה בתשובה, עם שמונה ילדים...) מזל שאני לא פוגשת אותם הרבה 
מזדהה לגמרי. בעיקר בעבודה
אותן שאלות בדיוקמנסה לעזור
ויש לי (בינתיים) 5 כ"י
והם (בעבודה) לגמרי בהלם שאני רוצה עוד...
עזבי את זה שהייתי אמורה להתקדם בעבודה ל-2 משרות בכירות ולא קודמתי. (למרות שהם ממש מעריכים אותי ואומרים שיש לי "ראש גדול" והרבה יתרונות וכו')
אחת מהן- כי הייתי בהריון מתקדם ואמורה ללדת ולא יכלו לחכות...
והשניה- מישהי בכירה בצוות שאלה אותי אם אני מתכננת להביא עוד ילדים ואם כן זה לא מתאים כי זה תפקיד שלא ניתן לצאת בו לחופשת לידה. הזוי לחלוטין.
(וזה לא שאני מאריכה את חופשת הלידה שלי חצי שנה ויותר.. ממש לא)
אבל זה כבר ענין אחר לגמרי...
זו ממש אפליה...מתואמת
תודה
מנסה לעזור
גם בסביבה דתית זה נקבע לרוב לפי הנורמה...rivki
ממש לא נכון לדעתי.כי לעולם חסדו
את מה זה נסחפתאפונה
וואו 8 נחשב רגילה?אין ייאוש בעולם
אהבתי את החלק האחרוןEu
מדויק
אמן
וכן זה כמובן אינדיווידואלי
בסביבה שלנו בממוצעl666
אין מספר קסם. יש כאלו שמגדלות 10 בהצלחה ויש כאלו שאפילו על ילד יחיד שלהם לא משגיחים.
אם את מדברת על יחס הסביבה אז נראה לי שבגדול בסביבה חילונית לא ממש אוהבים כשיש יותר מחמישה ילדים.
אם את שואלת לפי הסביבה שלנו - אז 10 ילדים ומעלהמתואמת
זו משפחה ברוכה.
אם את שואלת לפי חלק מהמשפחה שלנו - אז אנחנו כבר לגמרי משפחה "מוגזמת" בברכתה... (שבעה ילדים ב"ה).
אישית אני סוברת כמו הסביבה שלנו
(ואנחנו כרגע משפחה "נורמטיבית").
אבל בעצם - כל משפחה היא ברוכה בדרכה שלה! אפיל משפחה של שני אנשים בלבד...
איפה בעולם יש מקומות ש10 זה הנורמה? חייבת לדעת איפה אתן גרותאין ייאוש בעולם
אצלנו הממוצע הוא 8 ילדים בערךרעותוש10
מעל זה הרבה ילדים
מתחת זה משפחה קטנה אבל חלק עדיין זוגות בתחילת דרכם...
יש כאן לא מעט משפחות עם 9-12 ילדים
לא הנורמה, אבל השאיפה. ויש לא מעט משפחות עם מספר ילדיםמתואמת
באזור הזה.
ב"ה, כשמתחתנים בגיל צעיר ואין בעיות פוריות ודומיהן - אז זו לא "בעיה" להגיע למספר כזה...
לא ידעתי שיש קהילות דתי לאומי כאלה, חשבתי רק חרדיםאין ייאוש בעולם
זו קהילה דתית-תורנית. (אפשר לומר חרד"לית).מתואמת
כנ"לרעותוש10
אתם יותר חרדים מהחרדים עצמם !.
אני אישית מזמן ירדתי מהרכבת כי אני עם רקע של הפלות, הכל בטיפולים ובונוס- קיסריים.
לא מרגישה שמישהו לוחץ עליי רק מבפנים הייתי שמחה שיהיה לי 5-6 ילדים כמו שגדלתי בביתי והיה נראה לי נורמלי
מתואמת
קשה לחיות בחברה כזו ולרצות להשתייך אליה מכל הבחינות - ולהיות עם קשיים בילודה...
כאילו שה"בעיה" במשפחה גדולה זה הכניסה להריוןרינת 29
ולא כוחות הנפש והגוף שנדרשים כדי לגדל את הילדים.
ברור שגם זה עניין משמעותימתואמת
אבל יש נשים שמעוניינות במשפחה גדולה - אבל זה נמנע מהן עקב בעיות טכניות ופיזיות של עיקובים שונים...
כ"כ צודקת!אחת מהחברות
חיפשתי דיון כזה כדי לנצלשעזות דקדושה
ואז היתה אסיפת הורים והמחנך שואל, יש לכם רק שלושה?
ועוד איזה מחנך...מחי
מקומם. תגידי לו שזה הממוצע למשפחה בארץ. את ממש בנורמהאין ייאוש בעולם
אויייייי. מרתיח מעליב כל כך.מיואשת******
רק???
כל כך עצוב 😢
(חיבוק גדול לך. חויתי את זה לא מעט. רק בנות? רק שלושה? זה ממש נורא)
וואי ואני קראתי אותך ואמרתי -וואוו 3 ילדים מגיל 40מעין אהבה
ממש מראה כמה הסתכלות חיצונית לא מעידה על כלום
חברה שלי חיכתה 17 שנה של דייטים עד שהתחתנה
ואז עוד הרבה שנים של המתנה לילד
וב''ה זכתה בסוף ללדת בן.
אם מישהו יאמר לה -מה 'רק' ילד אחד?
יתחשק לי לתת לו סטירה .בכנות.
זה עולם ומלואו.
והאמת
גם למי שלא חיכתה כל ילד הוא עולם ומלואו
ממש לא יפהרעותוש10
מה זה הרק הזה ??
וואו, איזה נס! ברוך השם♡כי לעולם חסדו
והאמת שכל ילד הוא עולם ומלואו, נס, מתנה ענקית שאי אפשר לתאר את גודלה במילים.
הוא בטח התכווןאפונה

איזה כף זכות יפה. התפעלתי מצורת ההסתכלות שלךהמקורית
מקסימהעזות דקדושה
דביל.בת 30
חוסר רגישות
טפשות.
בסביבה של ההורים שליאביול
איפנ שאני עכשיו זה יותר נוטה ל6...
אבל זה דוסים דוסים
את לא דתייה?ה' אלוקינו
לדעתי מהילד החמישי ואילך.קרן-הפוך
מבינת בעלי 12 ילדיםהריון ולידה2
ובנתיים אני לגמרי זורמת 
נראלי הממוצע זה 6-8 ילדים.
אבל תוך כדי שאני כותבת, אני מרגישה הסתייגות.
מרגיש לי הכי נכון שכל משפחה ברוכה ברמה שלה.
מבחינת בעלי...מאושרת(=
כל משפחה היא ברוכה... לי יש 11 וזה הממוצע האיזורי...+-11אמא
וואו!לא כרגע
וואו! איפה את גרה? :-Oכי לעולם חסדו
וואו איזה ממוצע...אביול
זה ממש תלוי איפה גדלים וחייםנועה נועה
אני גדלתי ביישוב דתי שהממוצע בו היה לדעתי 7-8, וגם החברות שלי שהיו ממשפחות של 2 ילדים זה היה די ידוע שזה לא מבחירה. וגדלתי בעצמי במשפחה של 8 ילדים ולכן כל מה שמעל זה היה נראה לי המון
היום אני יודעת שבעיניי חלק גדול מהעולם כולל הרבה דתיים המשפחה שלי ברוכה מאוד ו11-12 זה בכלל מספר עצום ובלתי נתפס, שלא לדבר על יותר (הכרתי גם כמה משפחות כאלה).
כמה אני מכירה?חסוי בהחלט
כל משפחה היא ברוכהאמא חדשהה
לכל אחת יש תנאי חיים שונים וכוחות שוניםמיואשת******
היום רב הנשים עובדות
לי יש היפראמזיס לאמא שלי לא היה
וכן הלאה
בעל שונה, תנאי מגורים שונים
וכוחות שונים.
לא כל אחת שנולדה לאמא מה שנקרא- ג׳דע או איך שאומרים את זה, היא כזו בעצמה. וזה בסדר
אל תעשי השוואות
ה יתן לך כוחות למה שטוב ומתאים לך ❤️
נכון מאוד!! ^^מנסה לעזור
אי אפשר להשוות אמא עובדת ללא עובדת
ומקום מגורים ותנאי מגורים ועוד ועוד
תודה!אמא חדשהה
תלוי את מי את שואלת
מנסה לעזור
אם את שואלת אצלי בעבודה- אז לי יש המווווון ילדים (5 בלעה"ר)
ו- איך את מסתדרת?
יש לך עזרה?
ואת עוד עובדת? וואו
ואת חושבת להביא עוד? באמת? איך אפשר?
לנו יש 2 ואנחנו בקושי מסתדרים איתם...
(סביבה חילונית ברובה)
ועוד ועוד
איפה שאני גרה- הממוצע הוא 7 אבל יש יותר ויש גם פחות...
(סביבה מעורבת מכל הסוגים)
לפי ההגדרהרסיס אמונה
למי שיש 6 ומעלה זה כבר נחשב המוווןןן
נראה לי 5 ומעלהבאורות
אצלנו בסביבה (הדתית) 5-6 זה נחשב משפחה ברוכהמקווה מאוד
מאד תלוי איפה.יש מקומות גם אצל דתיים ש4-5 זה הנורמה ולא יותראין ייאוש בעולם
ואין מספר קסם.
הקסם הוא להקשיב למקום שנכון לך.
ואם את מביאה 3 עם רווח של 4 שנים, כי ככה מתאים, ולא מתייחסת לקצב של השכנות שלך. אז את הכי קסומה.
אגב נתון מעניין
הממוצע בארץ למשפחה זה 3 ילדים. זה הממוצע.
והגיל הממוצע ללידת ילד ראשון זה 27.5.
אני חושבת שהממוצע בארץ עלה לארבעחדשה ישנה
לא.. היתה כתבה לא מזמןאין ייאוש בעולם
אצלנו-9(זה הכי הרבה)אנונימית לרגע1
היום הדברים שונים המשפחות קטנו משמעותיתהריונית ותיקה
משפחות של 3-5 ילדים הן הנורמה באיזור שלי .
תלוי נורמה חברתית. אצל רוב חילוני 3-4 נורמלי. יותר זה גדולהרעותוש10
חברה שאוהבת איתי אידאלסטית חובבת ילדים וחילונית לחלוטין - יש לה 5 והיא היחידה מתוך 80 משפחות במושב...
אצל דוסים- הטווח הרבה יותר רחב וזה שוב ענין חברתי לטוב ולרע...
אנחנו 5 ילדים וגם בעלי ממשפחה כזאת (הם רצו יותר וזה לא היה אפשרי)
תמיד היינו נחשבים משפחה קטנה או רגילה.
7 ומעלה זה משפחה גדולה... חברתי ילדה אתמול את הילד ה12- הכל באהבה לא בגלל נורמה חברתית
אחותי תהיי חזקה- את זאת את והילדים זה מה שה' ייעד לכם מכל הבחינות. אין מקום להשוואות בעיני כל אחת והחבילה שלו.
לי יש שלושה ילדים ואנחנו משפחה ברוכה מאד!!!רינת 29
👍👍👍סורבה
אצלנו "ברוכה" זה 8-9++תיתי2
תקשיבי, חברות מקנאות בי
שלא אכפת לי שאני לא בקצב (ומבחירה- לא בגלל אתגרי פוריות)
כי יש לחץ סמוי ויש אנשים שהלחץ משפיע עליהם יותר.
בדיוק אתמול אמרתי לחברה שמרגיש לחץ
שבישוב אין כל כך במה להשוות
ההצלחה נמדדת במספר ילדים
כי אין מדדים להצלחה מקצועית, למשל, כמו בעבודה
ואין מדדים של הצלחה כלכלית כי כולם "פשוטים"
אז יש תחרות סמויה על ילדים
וככה זה בכל חברה, תמיד יש "מעמדות" סביב משהו.
המלצתי לה לצאת לעבוד מחוץ לישוב
לקבל פרופורציות
לגוון את חיי החברה
לא להיות תקוע בתוך בועה חברתית מאוד מסויימת
אותי זה מאוד משחרר. כי בחוץ, בעבודה, לכולם יש מקסימום 3 ילדים, ולהרבה יש 2 או 1. אז אני כבר ברוכה והכל טוב
כל משפחה היא ברוכה
.לא כרגע
אני חושבתבת 30
נראה לי ששישה בחברה החילונית זה ממש הרבה, אבל חמישה- נחשב גדול אבל מוכר.
אני עובדת מעל עשרים שנה עם חילוניםמיואשת******
ואני פגשתי הריוניותבת 30
ובני הדודים המאוד חילונים שלי הם ארבעה
ועוד.
גם אני מכירה המון לא דתיים עם משפחות של ארבעההמקורית
ויש כמובן אותנו משפחה חריגה להפליא עם 8 ילדים. לא דתיים.
אתם לא דתיים עם 8 ילדים??וואו זה באמת נדירמעין אהבה
ראיתי סרטון על משפחה חילונית מתוקה ומיוחדת עם 9 ילדים ..
אז הנה אני רואה שיש עוד
אני לא חושבת שחמישה זה מוכר...רעותוש10
משפחה ברוכהיהושבעט5
הייתי במקום הזה בתור אישה דוסית ולא מעט פעמים.תהיו מי שאתם רוצים להיות גם בנושא משפחה ואל תעשו מה שלא נכון לכם,כי לשכנים יש מספר ילדים מסויים .
1 ומעלהה-מיוחד
כל ילד\ה זה ברכה
השרשור הזה קצת מעציב אותיסורבה
❤️מיואשת******
לא להתייאש!הריון ולידה2
😶 גם לי עצובתפוחים ותמרים
ממד שני הכמיהה לילד לא התפוגגה, רק היכולת. מחשבת חישובים. מיותרים, אני יודעת. אם היינו מתחילים קודם. אם לא הייתי מפילה. אם הייתי משכנעת אותו מוקדם יותר. ועוד כל מיני "אמים" מעיקים.
לדעתי,אין ייאוש בעולם
יש כאן תחושה של ילודה בקצב וזה יכול ממש להשפיע על נשים כאן שלא בהכרח היו מרגישות ככה אם לא היו כאן, כי בקהילה שלהן זה לא הדיבור.
אני מאד אוהבת את הפורום, אבל הוא לא מכתיב לי את החייםתפוחים ותמרים
הכמיהה שלי ממש לא חריגה בחברה שלי, רק ההליכה בעקבותיה פחות סטנדרטית.
אני פעם שמעתי מרב מוכר שמייעץ במכון פועהרעותוש10
מצטערות או רוצות להביאעוד ילד גם אם לא רצו ככה בעבר... לא משנה כמה יש להן כבר בבית
כנראה הכמיהה לילד היא דבר עמוק שה' נטע באישה כדי שיהיה לה כוח לעמוד במשימה
רק מנסה לתת כיוון שזה כמיהה טבעית ובריאה ובזכותה עשית את זה !! וואו את הבאת 5 ילדים זה ממש משהו שלא הולך ברגל !!
אי אפשר למדוד את זה במספרים
סיפרתי כאן בשרשור שאני התחתנתי בגיל 18 וקצת..רעותוש10
כי אם - לא הה לי הפלות
ואם - לא הייתי צריכה להיעזר בטיפולים
ואם לא היה לי סיבוך בלידה ניתוח חירום שהצריך אותי לחכות כמה שנים ומלחיץ עד היום...
זה כנראה מה שה' הועיד לנו, אני מאוד מקווה שאזכה לילד החמישי... (ואולי גם השישי והשביעי...) אבל מי יודע ?
הכל מלמעלה
חדשה ישנה
מפתח החיים בידי הקב''ה בלבד.
צריך לזכור שזה לא שאנחנו ''עשינו'' ילדים,
זה ילדים שקיבלנו מתנה מה'.
ובלי עין הרע , מחמישה ילדים יכול להיות לך הרבה צאצאים

כל אחת והמקום שלה,סורבה
אבל יכול להיות שקוראות כאן נשים (מממ.. ואני בתוכן) שמי יודע אם יזכו ליותר משניים שלושה ילדים, מכל מיני סיבות שלא תלויות בהן. והן חלמו על הרבה יותר.
סתם חשבתי לשתף..שמרית31
מי יודע אם אצליח להביא לה אח/ות..
סובלת ממחלת קרוהן לא קלה,
למען האמת לא חשבתי שבכלל אצליח להביא ילדים לעולם.
זו הייתה הפתעה גמורה שנכנסתי להריון בטבעיות, הפתעה גמורה שההריון התגלה במהלך אשפוז בבית חולים ועוד יותר הפתעה שההריון הסתיים בתינוקת בריאה (למרות שכל ההריון אני על מדכאי חיסון).
אני באמת אומרת תודה על מה שיש לי כי עם מחלה קשה כמו שלי זה נס שהגוף שלי הצליח להחזיק הריון...
את מדהימה ממש!!! ללמוד ממךאין ייאוש בעולם
שיתוף חשוב, תודה!סורבה
וואו. ב''ה על הילדה הזו!בת 30
אני זוכרת אותך ממש מההתחלה של ההריון. מרגשת!רק להודות
רק אותי השרשור הזה מזעזע?ירושלמית טרייה
תפוחים , אני יודעת שסתם שאלת מהרהורי לבך, אבל זה הפך לשרשורפלצת שאסור היה לו להימשך לטעמי.
מי אנחנו שנגיד מה נראה לנו הרבה ומה קצת, מה ברכה ומה לא, ומה "נורמה" ומה לא?
התשובה הכי נכונה בעיני בינתיים היתה שילד אחד ומעלה זו משפחה מבורכת.
ואני מוסיפה שגם בן זוג אוהב זו משפחה מבורכת.
מהנקודה הזו, כל המשך נראה לי מזעזע..
כל אחת יודעת לעצמה עד כמה היא חייבת להודות לה' יום יום. הלוואי ואני אזכור לעצמי..
וסתם קוריוז, כהמשך למה שכתבה "אין ייאוש בעולם":
הזכרתן לי את המורה שלי למחשבים, שהיתה יולדת כמעט כל שנה, גם תאומים פה ושם למיטב זכרוני.
היא היתה נרדמת מולנו בעמידה, באמצע משפט. אחרי דקה מתעוררת וממשיכה פחות או יותר מאותו מקום, או שאולי הזכרנו לה.. אכן היא לא קרסה, נשארה לעמוד.
שימי לב שלא מעט בנות ציינו את העובדה שכל משפחה היא ברוכה...מתואמת
לדעתי דווקא התפתחו פה דיונים חשובים, דברים שחשוב לברר ולהבין ולראות איפה כל אחת עומדת.
והקוריוז שלך בסוף - אותי הוא זעזע... את כאילו אומרת בזה שכל מי שיולדת כל שנה היא מן חיה כזו שלא אכפת לה מעצמה, ושבהכרח היא תבוא לכדי מותשות נוראית...
דוקא הסיפור מראה שכנראה היא התרגלה לעייפותיעל מהדרום
והצליחה לתפקד יחד איתה.
(אני ממש מרגישה שהתרגלתי להיות עייפה. לא שלפעמים אני לא מרגישה שזהו וקשה לי, אבל רוב הזמן מסתדרת. רק שאני לא יולדת כל שנה, אבל הילדים שלי לא ישנים רצוף עד גיל גדול).
אבל אין לי מושג אם לזה התכוונה מספרת הסיפור....
נכון, אבל נשמע שלא לזה התכוונה מספרת הסיפור...מתואמת
שאלתי כי אני הכי מבורכת בעולם ועדיין הכמיהה שםתפוחים ותמרים
על זה אני יכולה לענות לך דווקאמיואשת******
ממש מזדההאורי8
גם אני מזדההעזות דקדושהאחרונה
יש לי שכנה צדיקה שמברכת אותי תמיד (עוד מימי העקרות הארוכים) שיהיו שבעה ולא שוכחת שיהיו לי בריאים. השם יברך אותה. כל המניעות בשביל החשק.
למה?בת 30
הביטוי משפחה ברוכת ילדים צורם לך?
בסדר.
אז תקראי לזה מרובת ילדים, מה זה משנה.
הדיון הוא לא על האם הרבה ילדים זה ברכה או לא.
הדיון הוא על האם יש ערך במשפחה גדולה, ועל איך וכמה כל אחת שמאמינה בערך הזה מיישמת אותו.
וברור שכל אחת עושה מהמקום שלה לפי יכולותיה וכוחותיה.
וכן, זה מעניין לראות מה ה''נורמה'' במקומות שונים, וחשוב שכל אחת תבחן את עצמה אם יש עליה לחץ חברתי או לא.
ולגבי המורה שלך- נו, אז היא הייתה מאוד עייפה
יש אמהות להרבה ילדים שלא עייפות כ''כ
אני לא מבינה את הזעזוע כאן מהביטוי משפחה ברוכהנועה נועה
ואנחנו בדיוק יכולות להגיד מה *נראה לנו* כמשפחה גדולה ומה לא, כי זה לא מדד אובייקטיבי. אני תמיד צחקתי שלכל ילד המשפחה שלו נראית הנורמלית וכל משפחה עם יותר ילדים נראית ענקית, בין אם הוא גדל במשפחה של 2 ילדים ובין אם הוא גדל במשפחה של 15. זה כמובן יכול להשתנות כשגדלים בגלל סביבה, שינוי תפיסת עולם, קשיים ועוד - אבל זה תמיד נשאר סובייקטיבי. אז כן, בעיניי משפחה של 4 ילדים היא לא משפחה גדולה (אבל בהחלט ברוכה מאוד), רק כי התרגלתי אחרת. בפועל - בכלל לא בטוחה שאצליח להגיע אפילו ל4 בעצמי, גם בגלל החלק שתלוי בי וגם בגלל זה שתלוי בקב"ה. וזאת כן עבודת חיים בשבילי להבין שכנראה משפחה כזאת היא מה שמתאים *לי*. אני לא מסתכלת עקום לא על משפחות של 3 ולא על משפחות של 12, פשוט מהמקום שלי רואה יותר את היתרונות במשפחה ש*בעיניי* היא ממוצעת.
אני גם מאוד לא אהבתי את הביטוי.לא כרגע
מצד שני, סוף התגובה שלך מרמז אותו הדבר לכיוון השני... וגם עם זה אני לא מסכימה.
השאלה בשרשור היא בעצם "מה הסטנדרט החברתי אצלכם"ירושלמית טרייה
אז למה לומר סטנדרטים חברתיים?
צריך בעיקר לומר שאין כזה דבר וזה לא חשוב וכל אחת צריכה לעשות מה שנכון לה. לא להתחיל עם מספרים.
ואני מבינה גם שזה בכלל לא מה שתפוחים רצתה לשאול, אבל זה מה שיצא..
למה לומר?בת 30
ניצלו"ש אם המדינה לא היתה מעודדת כל כך ילודה?ים...
למשל במקומות אחרים בעולם ההורים נדרשים לשלם את כל הטיפול בבתי החולים, מדינת ישראל היא המדינה שהכי מעודדת ילודה בעולם
בעלי מכיר אנשים בארה"ב שלא מביאים ילד כי אין להם לשלם על הלידה
או בכלל ההשתתפות של המדינה בטיפולי פוריות, דמי לידה, חופשת לידה (לא קיים בכל מקום), שמירת הריון וכו
האם זה היה משפיע על מספר הילדים?
יש מדינות בעולם שמאד מעודדות ילודה, כי אין להםמיואשת******
וזה לא כל כך עוזר
בקושי מגדיל מ1 ל2, וגם זה רק לחלק די קטן
כך שזה לא משוואה שעידוד ילודה= ילודה
אין ספק שבלי עידוד המדינה היה הרבה יותר קשה, אבל לענ"ד נשים היו יולדות בבית וכאלו. פשוט היה קשה יותר. חובות יותר. לא חושבת שזה היה מאד מצמצם את הילודה.
אבל המדינות האלה התחילו לעודד רק כשהיה חסר, אחריאין ייאוש בעולם
לעומת זאת, במדינת ישראל מאז שהיא קמה, יש עידוד. אז אין צורך לעשות שינוי תפיסתי תרבותי, אלא רק לתחזק אותו
אבל כבר יש פה לאורך השנים שינוי תרבותי ותפיסתימיואשת******
במגזר החילוני.
פעם כל עם ישראל הביא ילדים כי ילדים זה שמחה וחשוב וערך לאומי ומחזק את היהודים והמדינה
היום הערך הזה נשאר ברובו אצל הדתיים לדעתי. והרבה חילונים מביאים את הילדים שנוח להם, ולא חושבים על ערך לאומי או פרו ורבו (גילוי נאות, במודע, גם אני לא. בתת מודע אני לא בטוחה)
אז השינוי התרבותי קרה לבד
בהחלט יכול להיות שהאנשים האלו אם יהיו בארהב יביאו ילד אחד פחות בגלל יוקר וכו.
אבל האנשים שמביאים הרבה ילדים מתוך אידיאולוגיה- בין השאר, לא רק כמובן, לדעתי לא ישפיע עליהם מהותית ענין הכסף.
זה לא העניין של מה המניע להבאת הילדים והכמותאין ייאוש בעולם
ומי שלא מביא הוא ממש אאוט
לעומת מדינות אחרות שזה מקובל.
אני לא מדברת על הדתיים, שזה עניין השקפתי ותרבותי של אורח חיים.
התייחסתי לחילונים.
נכון, אבל אני לא חושבת שזה קשור לתיקצובמיואשת******
אלא לזה שככה התחלנו את המדינה. והיה ערך לאומי גבוה שהוכנס להבאת ילדים לעולם
איך הם הצליחו להטמיע את הערך הזה?אין ייאוש בעולם
נכון שלא רק, זה היה תמיד גם עניין דתי ועדתי (ספרדים) ולאומי וכו'
אבל הכסף והחוקים בהחלט עוזרים להטמעה.
עצם העניין שאם את רווקה יקחו ממך יותר מיסים בתלוש משכורת מאשר אם את אמא, ובמשרד החינוך יש לך משרת אם וכד' גם אם זה לא מפעיל אותך כלכלית, זה בהחלט עניינים כספיים שמשדרים אמירה חברתית של מה חשוב לנו ומשפיעים.
את צודקתמיואשת******
ובמגזר בחילוני לדעתי כבר לא מביאים בגלל כסף
כך נראה לי
מן הסתם שכןבת 30
ברור שזה משפיע! לחלוטין. גם כלכלית, אבל יותר מזה - תרבותית!!אין ייאוש בעולם
שמדבר גם על האירוניה שבעידוד ילודה שבסוף ההורים הם אלה שמתמודדים עם הילדים ולא המדינה...
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר
הוא בן 5 וחכם ומקסים.
אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.
מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.
אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.
אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו
ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.
אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.
בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.
מה אני אמורה כן לעשות?
מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔
והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.
אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.
אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.
באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.
ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.
בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה
מבינה אותך מאוד❤️מתואמת
העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.
העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר
מה הכוונה לא בשליטתו?
הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת
הוא מציק כי משהו מציק לו...
אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):
היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?
אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?
אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?
כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...
חיבוק♥️המקורית
לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר
אני ממליצה להתעכב על זה
מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?
אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?
אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?
אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?
לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.
עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏
זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"
מתואמת
שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...
אני חושבתoo
שמוקד ההפעלה הוא בציפייה
את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה
אבל ילדים
גם יותר גדולים
לא צריכים סיבה להציק
(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה
שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)
אם יוצאים מנקודת הנחה
שילד רשאי להציק
כי הוא צריך לעבור דרך
כדי לראות את העולם במבט רחב
יותר מנקודת המבט שלו
אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה
וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות
לדבר איתו אחכ
לשמוע אותו
את נקודת המבט שלו
להסביר לו למה זה מציק
להציע דרכים אחרות לפעולה
אבל להשאר איתו
בצד שלו
להיות ההורה התומך והמנווט
לא השוטר
מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666
אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.
אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.
בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך
מזדהה ממששיפור
לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?
היתה תקופהריבוזום
לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.
זה דבר ראשון.
דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.
אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.
בהצלחה, והרבה נחת מהם!
(חידוד של משהוריבוזוםאחרונה
כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)
התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה
יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.
כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)
וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.
אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות
אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית
כנ"ליעל מהדרום
לק"י
אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.
וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.
ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.
ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.
2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.
בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.
ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....
(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).
תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור
עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית
נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור
מהניסיון שלי..חזקה בעורף
בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)
וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈
בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻
קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅
וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה
והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים
לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית
והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.
כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.
לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.
אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב
תראי לי היה סיוטטטטטהרמה
ההחלמה היתה קשה קשה קשה
מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.
השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה
ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית
מה היה ב2 הלידות האחרות?
יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות
יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.
הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת
ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית
שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..
קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא
לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ
מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק
במיוחד אם זה מחמיר
ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2
לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול
בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו
לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית
לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל
אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית
כאב בסדר הזה
תפרים
הנקה
צירים ולידה
בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף
בכל הלידות אני יולדת על הגב.
חלק עם אפידורל חלק בלי….
הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.
מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.
לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.
חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?
לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.
שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️
אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון
שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות
אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי
והיו לי לידות טובות.
הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.
כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤
ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר
לגבי עיסוייעל מהדרום
לק"י
יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.
לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור
אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור
לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה
לק"י
לא פירטו איזה בדיוק.
אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.
לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה
ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.
אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,
בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה
בלי להיות היסטריים.
שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות
אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד
יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.
אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.
פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.
ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.
אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.
סליחה על החפירה ותודה על ההכלה
תודה!!!
מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24
למה להעמיס סתם?
אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…
מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.
הלוז אצלנו:
16- חוזרים מהצהרון
עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק
18- ארוחת ערב
19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת
20- זמן התמרחות לצערי…
21- לישון
אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי
בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24
לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח
(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)
הייתי מורידה עומסנעמי28
מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.
אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.
גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?
זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?
זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?
אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?
ולמה?
באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.
אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.
הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'
רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.
היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.
כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?
לילדים פי כמה.
אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.
אצלנו היה בערך ככה:טארקו
חוזר ב16 מהצהרון
זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם
חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.
18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה
מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום
ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.
פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר
מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.
אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.
אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום
אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד
וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.
הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ
אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.
אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.
מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??
מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד
לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.
יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום
לק"י
אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.
לוזהמקורית
חוזרים ב16
מסספרים איך היה, מנשנשים משו
משחקים
לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)
ארוחת ערב+ מקלחות
זמן פטפוטים
20 לישון וביי
אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.
לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי
הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי
בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות
זהו
אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה
המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי
אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו
אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)
הפה שלי מלא פצעים-
כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-
כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער
יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני
אוי ואבוירקאני
תנסי חלב עיזים
וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!
אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.
ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.
לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?
וואי, חיבוק!מתואמת
לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)
יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?
תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...
הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️
לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!
כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.
לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית
רפואה שלמה♥️
יאא ♥️אונמר
אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה
תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים
כמו שצריך. תרגישי טוב!
יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24
שאמור לעזור לפצעים בפה…
החלמה מהירה!!
תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)אחרונה
אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו
מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24
לילדים שלי נמאס מעוף…
מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).
חוץ משניצל וחמין 🙏
קציצותכורסא ירוקה.
אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם
פאי רועיםמישהי מאיפשהו
או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).
אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז
טורטיות\ בורקס בשרשנהב
טורטיות יותר טעים
יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.
..שנהב
מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים
מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.
כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח
מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים
תודה!כורסא ירוקה.
אצלנו מכינים את המלית:קנמוןאחרונה
מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.
מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.
לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,
מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.
באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.
לשובע
אפשר קבבוניםהשקט הזה
חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה
פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום
לזניה בשריתכתבתנו
קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמי
ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית
אצלנו ממש הולך פאי רועיםשמש בשמיים
החלק הכי קשה בגידול ילדים זה חוסר שעות שינהניק חדש2
אלוקים אדירים!!!!!!!!
עם הכל אני יכולה להתמודד באור יום.
קשה לי עם הלילות האלה קשה כ"כ.
והם כבר גדולים! ועדיין הלילות שלי בד"כ מכילים איזה טוויסט סיוטי. מוצאת את עצמי ברגע שהם נרדמים עולה גם למיטה כדי שלפחות תהיה לי איזו שעת שינה עלובה.
הפעם זה שיעולים מטורפים.
ימים לפני זה זה כאבי בטן ושיעולים.
שבוע קודם תולעים
שבוע לפני תולעים
שבוע לפני לפני שיעולים וסטרידור.
מתי זה עובר? מרגישה כ"כ אגואיסטית אבל די!!!!!!
תנו לי את השינה שלי חזרה.
אני לא מסוגלת לחשוב על עוד ילד רק מהמחשבה לעבור את הטרפת הזו שוב.
ואין מי שיחליף אותי בלילות. ניסינו. לא עובד.
זה רק אני כבר כמעט 10 שנים
בלי שינה זה קשוח בטירוף. הכי מבינה אותך!!יעל...
וואו אני מזדהה כל כךראשונית
התחברתי❤️שיפור
מזדהה🩷השקט הזה
אני עם מתוקי בן שנה וארבע שעדיין קם בלילה.. אצל הגדולות כבר ישנו לילה בשלב הזה ואני כבר הייתי בהריון הבא. עכשיו לא מסוגלת לחשוב על עייפות של הריון שמתווספת לקימות בלילה
הקטן שלי בן 4.5ניק חדש2
הגדולים בני 7 ו9.
קמה כבר 2 לילות לבן ה7.
לפני זה לבן ה4
ברקע הגדול עם חרדות ולפעמים קופץ מתוך שינה.
חוסר שינה זה הכי קשהכורסא ירוקה.
אני קמה לילדים בטווח שבין פחות משנה ועד גיל 5 וכל התעוררות היא סיוט, אבל העייפות בימים קשה לא פחות. אני כל כך חסרת סבלנות
וואו ממש ככה!ניק חדש2
אני עשיתי הפסקה מאד ארוכה
הקטן בן 4.5
מודה שאני לא יודעת אם אצליח לחשוב אי פעם לחזור לטירוף הזה שוב.
זו את הסיבות העיקריותכורסא ירוקה.
שלא צמודים קשה לי יותר מצמודים.. אני עם תינוק עכשיו ואנחנו מונעים כרגע כי לא אפשרי לנו עוד הריון, ואני ממש מפחדת שיהיה פער גדול מדי ואצטרך לחזור ללופ אחרי רגיעה
כמו בשיר אמא טובה, ישנת היטב לפני שנתייםשמש בשמיים
וגם אז היטב זה היה שעתיים 
חחח לא מכירהניק חדש2
אז תכירי, מדבר עלייך
שמש בשמיים
היא לא מתלוננת, היא רק עייפה, היא לא מתעוררת היא תמיד ערה...
האמת שאני מזדהה מאוד גם, עכשיו אנחנו רוצים לגמול את בן השלוש ממוצץ ולגמול את בן השנה מהמיטה שלי
ולשני התהליכים האלה אין לי כוח להתחיל בגלל חוסר השינה שזה יגרור, אז בינתיים אני ישנה עם תינוק בן שנה קבוע במיטה שזה שינה איכותית נורא, כן? אבל לפחות כשהילד בן שלוש מתעורר בלילה אז זה רק חמש דקות לחפש את המוצץ שלו מתחת המיטה ולא חצי שעה ללטף אותו ולשיר לו שירים... נראה לי כשנאזור אומץ לשלבים האלה אז אני אצטרך ללכת לישון בשמונה.
היא תמיד ערה... זאת ממש התחושה😅שיפוראחרונה
אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון
כמה שבועות אחרי הפלה.
כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.
יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.
לא היה גבול לאושר.
כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.
אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..
חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.
ואז, זה נגמר.
אז יש את הצער הגדול.
אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.
אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.
כואב לי כל כך.
בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,
מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.
האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,
הצדדים,
מקדימה- שיפולי הבטן.
יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.
אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים
ואילו הכאבים באגן חדשים.
למי לפנות?
כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.
בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.
מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?
קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..
תודה מראש..
רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית
מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת
חיבוק♥️ תרגישי טוב!
למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון
ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,
והבטא כבר מאופסת..
מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף
לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור
אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח
תודהקנמון
כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית
אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק
אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב
בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים
אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון
החכמתי. תודה
חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש
יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?
אני סבלתי מזה כמה פעמים
ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה
וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון
השאלה שלי- איך עולים על זה?
אני בלי חום.
לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש
אם מרגיש כואב או אי נעימות.
זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד
תודה. אבדוקקנמון
נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול
אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...
יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....
נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון
גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.
ולמרות זאת החולשה המשיכה.
לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;
חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..
מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול
יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...
רופא נשים כמובןאביול
תודה על החיבוקאביול
וכן לאמר...
זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת
תודהקנמון
יקרההריון ולידה
יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.
העיסוי חיצוני כמובן
נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.
בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!
(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(
אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון
וואו איזה כאב לברק לרגע9
ממש משתתפת בצערך.
הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.
בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.
אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.
מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש
טוב לדעתרק לרגע9
אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה
אשמח להמלצה.קנמון
רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.
יותר בתחום של ספורט קיצבי.
כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.
אבל מוכנה לנסות.
אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..
ותודה!
ממליצה על לאה יוגהרק לרגע9
תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.
ממש תודה (:קנמוןאחרונה
מציעה רעיוןבארץ אהבתי
מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.
ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.
אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).
גם כיוון מעניין..קנמון
אשמח להמלצה בפרטי.
אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.
תודה!
תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמון
ועל התמיכה.
זה נותן כח..
שהשם יברך אתכן בטוב!
אמהות לצמודים?עיונית
אז מסתבר שאני בהריון.
לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...
והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..
השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?
אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲
תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה
התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט
גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון
להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי
יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.
ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.
בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.
הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)
אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני
וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק
כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה
כן זה לא קל
גם הריון עם תינוקת זה לא קל
ובסוף הם כן דורשים שניהם
אבל זה ממש בסדר
הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה
לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת
ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊
לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית
זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן
בשעה טובה♥️
שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושיאחרונה
בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.
אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.
היום?
הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.
המון כוחות!
