כמה ילדים יש במשפחה ברוכה?תפוחים ותמרים
שואלת כיתפוחים ותמרים
בקיצור, בסביבה שלי 5 זה המון (וחברים של אמא שלי שואלים אם חזרתי בתשובה...
כאילו שרק אם חונכת באופן דתי את יכולה לרצות ילדים, ואם לא - 2 ילדים וכלב (רצוי בהפרש גדול)).אז כמה ילדים יש במשפחה ברוכה בסביבה שלכן?
מוכנה לחתום שהחמישה שלי הם משפחה קטנה בראשית דרכה בהרבה מקומות אחרים, וממש לא נתפסת כברוכה. אז מהו מספר הקסם לדעתכן?
לפי מה שאני רואה בסביבה בה אני גרה-מרגרינה
כמובן שיש כאלו עם הרבה פחות ויש גם עם הרבה יותר
ממוצע?!אפונה
גם אני בהלם מהמספרים בשרשור הזה!לא כרגע
ב"ה
. טוב לדעת בסביבת משפחות מרובות ילדים מרגרינה
בסביבה שלי 5 ילדים זה נורמטיבי לחלוטיןאורי8
האמת לא מבינה את מהות השאלהמיואשת******
וכל משפחה היא ברוכה.
אז הניסוח קצת מפריע לי.
אם את שואלת כמה מקובל בסביבתנו זה דבר אחד
אבל כמה זה משפחה ברוכה או מספר קסום או משהו, לא אוהבת את הניסוח כל כך.
בסביבתי זה 7-8 נחשב משפחה רגילה
יש כאלו של ארבע ויש כאלו של 13. לא חושבת שאי מי מהם קסום או ברוך יותר זה מזה.
העיקר הוא שמספר הילדים תואם את כוחות ההורים לגדלם באהבה. כשיש להורים כח אהבה ושמחה אז המשפחה ברוכה.
התכוונתי כמה ילדים בסביבה שלך נחשבתפוחים ותמרים
אני מעדיפה את המינוח משפחה גדולה/רגילה/קטנה ולא ״ברוכה״מיואשת******
אם את מבינה את כוונתי. הניסוח מפריע לי.
כל משפחה היא ברוכה
האמת שגם אני מסכימה איתךמעין אהבה
כי כל ילד זאת ברכה ענקית
אני מבינה גם למה מכנים את זה ככה כי במובן מסוים מרובת ילדים זה גם מעלה קונוטציה קצת שלילית של - הרבה מדי
אבל בגול גם אני רציתי לכתוב כמוך
ובאמת אני גדלתי בסביבה שהרוב היו עד 4 ילדים-ומטה
החברה שלי פה צעירה ברובה אבל מצד הסגנון-
מניחה שבסביבות ה7-9
ואני שמעתי על "משפחה מצומצמת" - במקום קטנהרק אמונה
דוקא משפחה מצומצמת נשמע לי מקטין כזהיעל מהדרום
והשימוש המקובל הוא בדר"כ להורים ואחים (בניגוד ל"משפחה מורחבת")
גם לירק אמונה
בחברה חילונית הוא לגמרי נקבע לפי נורמהl666
ממש לא מדויק, וגם קצת מכליל לטעמיתפוחים ותמרים
את מכירה הרבה חילונים לא מסורתייםl666
כל החברות החילוניות שלי בשוק ממספר ילדים שלי. ועל תגובת משפחה אין מה לדבר. חמותי בכלל מסתירה מחברות שלה כמה יש לה נכדים.
גם בעבודה של בעלי כל מי שלא מכיר חושב שיש לו אולי ארבעה כי הוא נראה דתי לייט.
גם אם לא יגידו לך בפנים עדיין יחשבו מה שיחשבו. אין מה לעשות
לא כי בחברה הדתית זה בכלל לא נורמה.. וואחד נורמהאין ייאוש בעולם
ואם את מביאה 8 אז את סופר נחשבת ומוצלחת וכל הכבוד לך
ואם יש לך רווח של 4 שנין בין הילדים אז בטוח את בטיפולים
אני חושבת שהיום זה הולך ומשתנההמקורית
רק אני סוחבת את ההריונות האלה ורק אני מגדלת את הילדים שלי לא החברה
הלוואי שזה ישתנה.אין ייאוש בעולם
אבל לומר שבחברה החילונית יש יותר לחץ חברתי בעניין הזה, זה ממש לא נכון.
בחברה הדתית ילדים זה ממש חלק ממימוש עצמי, בתור אחת שאין לה ילדים, ברור שאם הייתי גרה בצפון תל אביב היה לי קל יותר. להיות מעוכב בחברה הדתית זה להרגיש אאוט.
מבינה אותך מאודהמקורית
אני באופן אישי בחרתי לא לגור בסביבה דתית כרגע כי פחות מתאים לחץ חברתי מכל סוג. בטוחה שאם הייתי גרה בסביבה כזו גם אני אולי הייתי מרגישה אאוט כי אני מתקרבת לשלושים ויש לי 'רק' שניים.
אז תארי לך שאני באיזור ה30, ועוד אין לי. גיוועאלדאין ייאוש בעולם
אני אוהבת הומור שחור המקורית
וכל אחד עם ההתמודדות שלו
אחד בפריון, אחד בגידול ילדים, אחד בכעס וכו וכו
אמנם ילדים זה נסיון שיותר נראה לעין ואני לא מזלזלת בקושי הזה בכלל אבל טוב להציף גם את הניסיונות ה'שקופים' האחרים לטובת העניין
וזה שמצפים מכל אחד להתאים את עצמו גם אם זה לא תלוי בו או לא מתאים לכוחותיו אחרת הוא חריג זה עוול
את לא חריגה כשם שאני לא חריגה ואותה אחת שיש לה 10 ילדים גם לא.
בטח שיש לחץ, תלוי תת-מגזר כמובןl666
תל אביב נחשבת נראה לי עיר רווקים. משפחות מעדיפות מודיעין או משהו כזה.
יש לחץ חברתי בהרבה דבריםהשורה התחתונה היא כמה את חזקה לעמודהמקורית
היום בכלל בניגוד לעבר האינדיבידואליזם עלה רמה ושונות היא דבר מקובל מבעבר
מסכימה איתך ממש. כל מגזר והלחץ שלו והרמת הגבה שלומיואשת******
זה לא משתנה.אנונימית 50
ואם לא, מסתכלים עקום.
ואם לקחת הפסקה בין הילדים של יותר משנה חושבים שכבר יש בעיה.
זה ממש ממש תלוי באיזה חלק של החברה הדתיתנועה נועה
בדתית תורנית עדיין כן, בחלקי החברה האחרים בכלל לא ויש כאלה שיסתכלו מוזר על הורים ל-8 ילדים.
יכול להיותאנונימית 50
הכי הרבה יש כרגע 7. אבל זה משפחות צעירות. זה 7 ילדים כשהגדול בן 10 בקושי.
ההפרש בין 2 הבנים המתוקים שלי הוא 2.3.
ומישהי שהיא בערך שנה מעלי ילדה כבר ילד 5.
יש לחץ.
הרב של הקהילה עשה שיחה עם הגברים אצלנו על זה.
באופן אישי אני שמה פס ארוך על כולם. אבל יש כאלה שאמרו במפורש שהן מסתכלות על הכמות ורוצות גם. מתוך קנאה מסוימת. לא באמת מתוך רצון לילד. אלא מתוך רצון שיהיה לי את מה שיש לאחרת.
הרב של הקהילה עשה שיחה על זה??? וואונועה נועה
אנחנו קהילה קטנה מאוד אבל די פרושה אז לא חיים אחד בתוך השני מכל הבחינות (לפחות אני, אני גרה עוד קצת יותר רחוק מהרוב). בגדול ברור שהנטיה היא לילודה, למשפחות הכי 'מבוגרות' (35+) יש 7-8 ילדים, וכן גם מניחה שיש תפיסה סמויה לפחות שאם יש רווח יותר משנתיים בין לידה ללידה זה לא מבחירה. עדיין זה לא בשיח, בשום חברה שהייתי לא שמעתי שמדברים על זה בגלוי, זה תמיד מצד הרכלניות מאחורי הקלעים...
הרב עשה שיחה על זה שזה לא לגיטימיאנונימית 50
שאישה היא לא מכונת ילדים.
והיא צריכה פניות נפשית כדי להיות בעוד היריון. ולא להיות בהיריון כי לחברה שלה יש 5 ילדים והיא רק בשלישי.
נשמע לי לגיטימי להסביר את זה לגברים שיעבירו לנשותיהם.
בעצם, אני לא סגורה על זה שזו היתה שיחה על זה ממש או שהוא הכניס את זה כחלק משיחה. אני חושבת שכחלק. לא דיבר רק על זה אבל אמר את זה.
אה, פיו, הלחצת אותי ממש. מעולה שיש רב כזה לפחות.נועה נועה
חחח מה חשבת שהתכוונתי?אנונימית 50
שהוא עשה שיחה שכדאי ללדת הרבה ילדים😳נועה נועה
מהמם שיש רבנים כאלה מקווה מאוד
כל הכבוד לו, חשוב מאודאביול
אמאלההההאין ייאוש בעולם
לצערי זה הפך להיות כבר כמו לחץ על קריירה..
זה כבר לא רק בגלל שזה מצווה.
זה כבר לחץ על למי יש 'תעודה' שהיא 'שווה' יותר.
בעעע
היא התכוונה הפוך. תקראי את שאר התגובות שאחרי זהמנסה לעזור
אני יודעת מה היא התכוונה, התחייסתי לתחושה שלה מהקהילהאין ייאוש בעולם
שאם מונעים יותר משנה אז כבר חושבים שיש בעיה.
ושכל אחת סופרת איפה היא ביחס לקצב של חברה שלה.
לא רואה הבדל בין זה לבין להשוות למי יש משכורת שווה יותר.
זה רדוד.
וחבל שזה מה שהקהילה משדרת לה
זה נשים מהקהילה. לא כולןאנונימית 50
שלא יצא שם רע חלילה
אני מאד נהנית להיות חלק, אם לא הייתי לא היינו נשארים.
אבל כן, בכל חברה יש קצת בעייתים . רק ציינתי שזה לא שזה עומד להעלם מהעולם כמו שמישהי כתבה אלא שזה עדיין קיים.
וגם מי שסופרת איפה הוא ביחס לאחרותאנונימית 50
אלא כדרך אגב בשיחה של אחת על אחת.
אז זה לא שזה העיסוק היומיומי שלנו. אבל יש דברים כאלה.
לא בטוחה שזה ענין של ציפיהבת 30
וב''ה הנורמה היא משפחה גדולה.
אז במקום אחד גדול זה 10 ילדים, במקום אחר גדול זה 6 ילדים, ושמעתי על עיירה בארה''ב ששם 16-17 זה הנורמה. (וואלה לא הייתי עוברת לגור שם...)
אבל יש ערך שמקובל על כולם בחברה- ערך של משפחה גדולה- זה לא ענין של ציפיה אלא ענין של הסכמה חברתית בנושא הערך הזה.
השאלה מה קורה כשאתה לא בערך הזה? איך החברהאין ייאוש בעולם
החברה הדתית כל כך מצומצמת בשאיפה שלה לערך הזה שלה, שאפילו אחרי הפלות אם לא נקלטתי בטוחים שיש בעיה גם להיקלט,
לא מסוגלים לחשוב שאולי מנעתי כדי להתאושש נפשית? אולי אני בבדיקות?
אני לא יודעת מה חוויתבת 30
אני בחיים לא אנסה לברר למה מישהי אחרת כן או לא בהריון. וברור שלא אכנס לפרטים כאלה. ממש לא ענייני
ההנחה היא שרוב הזוגות רוצים משפחה גדולה, כי זה באמת ערך משותף לרוב האנשים. ואם יש זוגות שאין להם הרבה ילדים- אז יש לזה סיבה.
ויש שלל סיבות, שאף אחת מהן לא אמורה לעניין אותי.
אני לא מעוניינת להשתייך לחברה שאם מישו לא עמד בערך שלהאין ייאוש בעולם
גם חברה שיש בה ערך צריכה לדעת שאולי מישו בחר אחרת.
זה גם נורא נחמד לקרוא לזה במילה יפה 'ערך', כשבפועל כשחיים בתוך חברה כזאת חלק מהזוגות כבר מושפעים מנורמה ולחץ חברתי וערך זה מילה יפה מדי.
לא כתבתי בעיהבת 30
ממש.אנונימית 50
הגיע אלינו עובדת חדשה. חרדיה.
דבר ראשון שהיא שאלה אותי עוד לפני איך קוראים לי זה כמה ילדים יש לי.
וכשעניתי 1 (עוד לא הייתי בהיריון) היא אמרה לי בשוק זהו? למה בת כמה את?
וכשעניתי 25 היא אמרה לי את נראית הרבה יותר מבוגרת.
תנחשי בת כמה אני וכמה ילדים יש לי?
יצאתי מזועזעת הבוס שלנו היה עוד יותר בשוק.
ופיטר אותה. לא בגלל זה, אלא בגלל עוד דברים אבל הקטע הזה מזעזע אותי ברמה קשה.
אוי. אל תסיקי מזה מסקנהחדשה ישנה
ברור חחח רק אמרתי כדי להראות שיש דברים כאלהאנונימית 50
אל תדאגי. אני לא מהמכלילות ב"ה
לא על כולםחולת שוקולד
אני מביאה ילדים אך ורק בשביל עצמי וגם זה עם מצפון
וברור לי שיהיו לי הרבה פחות ילדים ממה שמקובל אצלינו וזה לא מזיז לי
למה את נגד ילודה?בת 30
כי אני חושבת שלאור מצב העולם המזעזעחולת שוקולד
למרות שאני לא באמת יודעת מה קורה לנשמות שלא נולדות וממש לא בטוח שיותר טוב להן.. בקיצור, אין מוצא מסבל והתמודדות
וכן, אני יודעת שהכל בראש וזה עניין של בחירה ובלה בלה בלה
כתבתי על זה כאן לא מעט
בראייה כזו, תנאי החיים בעבר היו הרבה הרבה יותר קשים.קרן-הפוך
העניין הוא שאדם בוגר צריך להיות אחראי לחייו, להחלטותיו, למעשיו, לפרנסתו, לבריאותו, לתכנון המשפחה. להכל.
לא לקבל תכתיבים מתוך לחץ חברתי, מתוך הליכה עיוורת אחרי אנשים שרואים בהם בעלי סמכות, ולא מתוך אמונה תמימה ״ ה׳ יודע מה טוב בשבילנו״, משפט שמובע כאן בהזדמנויות רבות.
״לא בשמים היא״, המשפט הידוע מהגמרא בהקשר הלכתי, שההלכה לא נקבעת על ידי בת קול משמים אלא הפסיקה ההלכתית נקבעת על ידי בני אדם, כך גם אנו מאמינה במישור האישי. לא לסמוך על הנס שיהיה בסדר.
מסכימה איתך אבל לא ממש הבנתי אתחולת שוקולד
את מתכוונת שבגלל שאיכות החיים היום טובה יותר מצב העולם טוב יותר? בעיני זה לא כזה משנה ולא מה שעושה את החיים לטובים יותר או פחות
זה נכון. אבל עם ישראל צריך להתרבותבת 30
מבחינה קיומית, כאן במדינת ישראל, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להפחית ילודה.
תראי מה קורה באירופה - הילודה צונחת והיא מתמלאת בערבים.
אם הילודה היהודית פה בארץ תצנח זה יהיה אסון עוד כמה שנים.
ב''ה שהילודה היהודית בעלייה מתמדת והילודה הערבית בירידה מתמדת. כך לפחות בנתוני הלמ''ס.
מההה??חולת שוקולד
ממש ממש לא!!
מי אמר על חשבון החיים האישיים שלהם?בת 30
לעומת הערך שאת דיברת עליו, הצפיפות בעולם.
צפיפות בעולם?חולת שוקולד
אמרתי שאני לא רואה ערך בלהביא ילדים כי החיים בעולם קשים, ואני לא אעשה להם את זה בשביל ערך לאןמי כמו דמוגרפיה יהודית מול ערבית
אז לא הבנתי אותך.בת 30
תמיד החיים היו קשים, לא נראה שהיום יותר מפעם.
אם ילדים גדלים בצורה נורמלית הם יכולים להתמודד עם קשיים.
חוצמזה שאין לי שום דרך לדעת אם החיים של הילדים שלי יהיו קשים יותר או פחות.
הבנת מצוייןחולת שוקולד
אז למה בכלל להביא ילדים לחיים קשים?בת 30
את מביאה ילדים מתוך אגואיזם?
אכןחולת שוקולד
אז זה ממש לא הוגןבת 30
בגלל צורך שלך את עושה להם רע? ומביאה אותם לעולם שבו יהיה להם קשה?
מחילה, אבל אם מביאים ילדים לעולם ''קשה'', לפחות שתהיה לזה סיבה ערכית כלשהי, ולא אגואיזם צרוף.
לדעתי את שופטת אותה לחומרההמקורית
זה לא חריג בכלל.
אני לא שופטתבת 30
וזה לגמרי ברוח טובה מבחינתי.
לא אמרתי שזה לא ברוח טובה וזה לא סותר את העובדההמקורית
אשרייך אם הגעת לדרגה שבה את מביאה ילדים לעולם מתוך אידאל וכדי להרבות נשמות בעם ישראל אבל זה לא אומר שכולן כך.
אני מתרשמת שאין להוסיף על התחושות שלה ועל הקושי מתוכו היא מדברת גם את העניין של - 'מה, את לא מביאה ילדים מתוך אידאל? אז למה באמת?'
זה הכל.
טוב.בת 30
ואם היה נשמע כך אז סליחה.
אם היא כתבה
מה???! להביא ילדים לעולם בגלל ערך לאומי על חשבון החיים הפרטיים שלהם?
אז עניתי לה
מה?
להביא לעולם ילדים בגלל אגואיזם על חשבון החיים הפרטיים שלהם?
זה הכל.
אין פה ענין אישי.
זה דיון עקרוני.
ולא, אני לא בשום דרגה.
אבל מבחינתי האישית אני יכולה עכשיו להגיד שמספיק לי עם הילדים שיש לי.
אבל מכיוון שאני רואה בזה ערך חשוב אני יכולה לעשות מאמץ, שלא בא ע''ח אף ילד אחר, ולהביא עוד אחד, שניים. מתישהו, בע''ה .
כמו שכל אחד עושה מאמץ למען ערך שחשוב לו
ברור לי שזה לא אישיהמקורית
וגם אני לא חושבת כמוה. אבל עדיין לא במקום שלך כמובן. הלוואי
ועדיין להגיד לה שהיא עושה עוול לילדיה זה קצת צורם.
הממ..בת 30
זה לא בדיוק כמו לעשות עוול...
טוב אולי לא ציטטתי במדויקהמקורית
אז אם היא נפגעהבת 30
הכל אצלי בתאוריה כן??המקורית
ממש יפה מצדךbr />
ואוי וואיחולת שוקולד
לא נפגעתי, זה בסדר, והאמת שהסיבה הערכית (שזה רצון ה׳) היא מה שמרגיע לי את המצפון ולכן אני לא מנסה להתאמץ וללכת נגד הרצון האגואיסטי שלי.
המקורית, תודה על הרגישות
רק הלכת נהיה בלגןבת 30
ואני בטוחה שאת אחלה אמא...
חח, תודהחולת שוקולד
לא.בת 30
מסתבר שאני הרגישה פה בכלל וסתםהמקורית
וואומיואשת******
להביא ילד לעולם??
האמת שאני חושבת שהרבההמקורית
אני חושבת שזה שילובנועה נועה
נכון. מסכימה איתךהמקורית
זה שהרבה עושים את זה לא אומר שאני חושבת שזה טובמיואשת******
אבל הרי כל הענייןהמקורית
יש לרובינו דרך ארוכה מאד מאדמיואשת******
זה אולי אידיאל כלשהו אבל זה נשמע לי ממש לא נורמלי
לא בשמיים היאהמקורית
אני לא רוצה להשיג את זהמיואשת******
אני הפוךאורי8
אם יחד עם הערך יש רצון לגדל אותו, אהבה אליו , שמחה בו, מה הבעיה?
ודאי שאם אישה יולדת בגלל ערך, אבל אין לה כח לילד ,זו בעיה , שגם מפספסת את הערך, הערך בעיני, נותן תוספת כח, מתחת לפני השטח.
אני רוצה תינוק והערך שבללדת עוד ילד נותן לי תוספת כח להתמודד עם הקושי, כי אני לא עושה רק מעשה אגואיסטי לעצמי, לדעתי ערך+ רצון לילד שווה יותר כח ואנרגיות.
רק ערך , בלי רצון מפספס גם את הערך.
ממש ככהבת 30
למה?בת 30
מה פתאום.
אוהבת כמו את כולם.
לא אמרתי שזה אומרמיואשת******
לך רצון לעוד ילד בלי הקטע של ערך לאומי. אצלי זה נקרא - לא רוצה אותו באמת.
אולי לא הבנתי אותך נכון
הכוונה שלי אחרתאורי8
ברור שאם אין כח ורצון לילד נוסף, הסיבה הערכית לא רלוונטית.
מבינה אותך, אבל הגבתי לבת30מיואשת******
זה שסיבה ערכית נותנת עוד כח זה מאד ברור לי
אבל בנקודת ההסתכלות שלי קודם כל צריך לרצות ילד. סיבות ערכיות עוזרות מחזקות את הרצון, את הכח. כמי שכתבת.
ממה שהיא כתבה זה ממש לא היה נשמע לי ככה. אבל שוב, יתכן שלא הבנתי נכון.
עונהבת 30
יש רצון אגואיסטי להביא ילדים לעולם
ויש רצון שנובע ממשהו גבוה יותר- כמו האמונה בחשיבות של זה, מסיבות שונות.
והאמת?
לא חסרים ילדים שנולדו בהפתעה, לא מתוך רצון...ועדיין הם אהובים ורצויים, בסופו של דבר.
נכון.מיואשת******
רצון לילד שנובע מהאמונה האם הוא רצון לילד בצירוף האמונה או רצון לעשות את רצונו של ה בלי רצון בילד. אם נגיד היו אומרים אוקי בשביל הערך הלאומי את יכולה ללדת ילד או לתרום חמשת אלפים שח והתוצאה זהה, והיית בוחרת בכסף , בעיני זה לא נורמלי להביא ילד במצב כזה.
זו השקפת עולמי
הרבי מלובביץ' אמרבת 30
שכל אישה תתאמץ להקים משפחה שבה יש ילד אחד יותר מהמשפחה שלה
אני מניחה שמי שבאה ממשפחה של 14 ילדים תתקשה במשימה הזאת..ואני לא יודעת אם אני אעשה זאת, אבל הענין פה הוא הדגשת הערך שיש לכל ילד יהודי שנולד.
אז יש לי עוד מלא להספיקהמקורית
רק בנחת...בת 30
לא מזלזלת בערך של כל ילד יהודי שנולדמיואשת******
בעינים שלי ילד שנולד אך ורק מתוך רצון להרבות ילדים בעולם כאידיאל דתי של פרומורבו או לאומי, בלי רצון אמיתי של ההורים שלו לעוד ילד, זה עצוב. יתכן שהרבי היה מוקיע אותי על זה אבל זו דעתי.
בסדרבת 30
אני לא מדברת על מצב שבו האמא גמורה ונכנסת לדכאון רק מהמחשבה על עוד ילד.
אני מדברת על להכניס את הערך לתוך מערכת השיקולים.
לחץ חברתי למשל, זה משהו שלא אמור להיכנס למערכת השיקולים.
ערך תורני או לאומי של הגדלת עם ישראל- בהחלט טוב, לדעתי, שיכנס למערכת השיקולים.
וגם אני לא קשורה לרבי, אבל המשפט הזה דווקא מצא חן בעיני.
כחלק ממערכת השיקולים אני מאד מבינה את זהמיואשת******
חידוש! אז לפי זהנביעה
הצחקתני!בת 30
אני צריכה לשקולמתואמת
אם זה כולל ילדים שנולדו אבל נפטרו בגיל צעיר...
(יש לי אחות שנפטרה כתינוקת)
כך או כך - יש לי עוד למה להגיע...
אל תשקלי...נביעה
זה ברור...זה היה יותר בצחוק מתואמת
מצב לאומי משפיע על חייםl666
מגיבה אלייך באופן די אקראייעל מהדרום
זה אמיתי שיש לכן סיבות מאחורי הילודה שלכן?
אני פשוט מביאה ילדים כי מבחינתי זה חלק מהחיים, טבע העולם, המשך ישיר לנישואים.
מעולם לא ישבתי לנתח למה ללדת...
וכמובן שאני אוהבת את הילדים שלי ורוצה עוד, אחרת כנראה שהייתי נמנעת מזה.
גם נכוןבת 30
ברור שזה חלק טבעי מהחיים.
אבל אני מניחה שהסיבה שזה חלק מהחיים שלנו היא שהפנמנו אי אילו ערכים.
אם היית גדלה בסביבה שרואה ביותר משני ילדים הגזמה פראית ונזק לכדור הארץ, אולי לא היית רואה בעוד ילד ועוד ילד המשך טבעי לנישואין.
לא שמעת שאמא שלי דואגת שאין לי איך לממן חוגים לילדיםתפוחים ותמרים
חדר לכל ילד (הייתי עם אחותי עד גיל 14 בחדר)
טיול לחו"ל
ו.... מה אתכם?
מתי אתם תחיו?
(היא גרושה מגיל 38, סתם לסבר את האוזן...)
חדר לכל ילד זה אסון בעיניאנונימית 50
מכירה מישהו שהוא אחד מארבעה אחיםתפוחים ותמרים
מסכימה איתך מאד.
גם אני לא בעד חדר לכל ילדמנסה לעזור
מאז ומתמיד הייתי יחד עם אחותי בחדר והיה כייף וטוב מאוד.
הפעם הראשונה שישנתי לילה לבד לבד זה היה כשהלכתי לשבת לבית של בעלי- חתני דאז.
היינו מאורסים ונתנו לי חדר לעצמי. (בעלי/ חתני דאז ישן אצל דודים שלו שגרים קרוב לשם)
והרגשתי מוזר בודדה. לא הצלחתי להירדם...
וואי וואיבת 30
כנראה שהחוגים עשו לך עיצוב נגדי...
מסכימהיעל מהדרום
ואני באמת לא בטוחה שנביא ילדים בלי הפסקה. תלוי בכוחות שלנו כנראה.
אם כל כך רע לך בחיים-אז באמת בעיקר ממליצהמעין אהבה
כי אפשר לחיות פה חיים שמחים ומאושרים.
ומגיע לך.
קודם בשביל עצמך
וכשתאמיני בזה
אז מאמינה שגם ההסתכלות על ילודה יכולה להשתנות
לא כ"כ רע לי, אבל גם לא כ"כ טובחולת שוקולד
אני בטיפול פסיכולוגי ומנסה במקביל גם טיפולים אחרים וכמובן גם לוקחת כדורים, וחושבת שחלק מזה שהיום המצב יחסית טוב זה גם בגלל עבודה עצמית וכוחות שגיליתי שקיימים בי אבל לא מאמינה שאפשר להגיע להסתכלות שונה ולאושר של ממש ובטח שלא לצאת ממצבים כמו שלי (ocd) ע"י עבודה, אפשר במידה אבל לא לגמרי
אני מרגישה שאת באמת מתמודדת עם קושי עצוםמעין אהבה
וחיבוק על ההתמודדות
זה באמת ממש לא קל.
ואם הײַנו מכירות ומדברות בשיחה נורמלית גם הייתי מעיזה לפתוח איתך את הנושא של להאמין שיש סכוי שלך עצמך יהיו חיים טובים וקלים יותר.
באופן הזה ובלי הכרות- לא מרגישה שנכון לפתוח..
אבל רק בהקשר של הדיון-
חושבת ששווה לך להתבונן בניסוח אחר
את לא נגד ילודה.
לך כרגע לא נכון ללדת.
ומובן מתוך מה שאת עוברת גם למה את מרגישה כרגע ככה לגבי עצמך. ומותר לך.
אבל זה לא אומר שצריך לפתח גישה שהיא נגד ילודה בכללי
את מבינה שלא כל בן אדם מתמודד עם אותם חוויות. ולאלרים וגם לילדיך אם וכשיהטו- יכולה לביות חוויה שונה לחלוטין. וחיובית ומחה ומאושרת.
לנסות להתבונן על להפריד בין חוויה אישית שלך( ואת לא לבד שם כמובן ובאמת מעריכה את ההתמודדות השאת. הארוכה והקשה)
לבין להסיק מתוכה מסקנות על המציאות כולה
ב"ה עכשיו הקושי הוא לא עצוםחולת שוקולד
ואני כן נגד ילודה (תיאורטית)
כי גם עם קשיים לא עצומים מאוד קשה להתמודד (כמה אלמנים-רווקים-חולים-הומלסים-עניים-דכאוניים יש בעולם?)
ולילדים שלי יכולה להיות חויה שונה גם לטוב אבל גם למוטב, אם נחשוב על כללל הצאצאים שיהיו חלקם בטוח יחוו קשיים מהסוג היותר קשה
קחי לדוגמא גברים שלא מסופקים מינית, יש מלא כאלה ובעיני זה סבל מטורף
בתור אחת שלא מאמינה שעם עבודה עצמית אפשר להגיע לסיפוק ואושר *מוחלט* (אחרת כל העולם היה מאושר ומרוצה מהחיים וזה לא המצב) הפתרון בעיני הוא לא להיות כאן
גם הגמרא חושבת ככה-יעל מהדרום
"נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, (עכשיו שנברא - יפשפש במעשיו)".
אני גם חושבת שלו שאלו אותי מראש- הייתי מעדיפה שלא להוולד. כי מה לעשות יותר נוח ופשוט כלום מאשר התמודדויות.
אבל אני פה, וסך הכל יש הרבה טוב בחיים.
לקחת לי את המילים...אביול
אני בשוקאביול
מה יגידו כל האנשים שהביאו ילדים בתקופות הרבה יותר נוראיות?
בשואה, במלחמות...
מה היה קורה אם הם היו מוותרים בגלל הצרות שיש בעולם?
ברוך ה' שאנשים הבינו שיש ערך גדול יותר מאשר חשבונות שלנו, וצרות שלנו, ובחרו להרחיב את עם ישראל...
היום יש הרבה יותר בעיות נפשיותחולת שוקולד
אם את בשוק כנראה שב"ה לא היית במצבים שמאפשרים לך להבין על מה אני מדברת
אם הפורום של ההתמודדות נפשית היה פתוח הייתי מזמינה אותך לשם ואז אולי היית יותר מבינה מה זה אנשים שטוב מותם מחייהם
ועדייןאביול
מי שיש לו בעיה ספציפית- יעשה את החשבונות שלו אם להביא ילדים או לא.
אבל לא בהכללה
מוזמנת לשאול אנשים אובדנייםחולת שוקולד
כל עוד לא היית במצב כזה (ומאחלת לך תמיד רק טוב) הרשי לי לגחך על דברייך, נורא קל לדבר מהמקום הטוב
אבל לא כל האנשים בעולם אובדניים...מתואמת
וגם לאנשים שחוו מחשבות אובדניות יש תקווה לחיים טובים (ואני מדברת מניסיון).
אי אפשר להכיל את הגישה שלך על כל העולם, כי פשוט באמת יש גם כאלה ששמחים מהחיים ואוהבים לחיות ומודים על האפשרות לפעול פה בעולם הזה... ומי אנחנו שנדע איך יהיו החיים של ילדינו הספציפיים?
בדיוקאביול
נכוןחולת שוקולד
*גם למי שכן טוב היה עדיף לא להיוולד, אומרים ששם טוב יותר
ובכל זאת ה' בחר לקיים עולם ולהוריד אליו נשמות...מתואמת
סימן שיש פה טוב בעולם. סימן שיש לנו מה לעשות פה. כן, גם לאלה עם מחשבות אובדניות.
ואני עדיין לא חושבת שבגלל החלק ההוא של אנשים אובדניים מוטב לכל בני האדם לא להיוולד...
(אני מבינה שאת מדברת מתוך הכאב שלך, שאת עדיין בתוכו. אבל הייתי רוצה שתביני שהכאב שלך הוא זה שחושב את כל זה, ולא ההיגיון האנושי הפשוט שבתוכך...)
לא, זה כן ההיגיוןחולת שוקולד
לא , היא לא.מיואשת******
או שפשוט ההגיון שלך ושל הרבה אנשים אחרים שונה מאד . ואז לא ברור איך מחליטים מה ההגיון הנכון.
אם נלך לפי מה שאמרת - לי בהחלט הגיוני שחלק מהצאצאים שלי יסבלו וזה שווה את הבאת שאר הצאצאים לעולם.
גם במשפחה שלי, חלק סובלים היום מכל מיני. אמא שלי לא מתחרטת על אף אחד מהם, מבטיחה לך.
נכון, לי ברורחולת שוקולד
אין לי אלא לשלוח לך חיבוקמתואמת
ולהתפלל איתך לחיים טובים והגיוניים יותר בכל המובנים...
(כי באמת אין טעם ש"אתווכח" איתך כשאת בכאבך... 
)
👍תודהחולת שוקולד
לא חושבת שזו כפיות טובהבת 30
נכוןאביול
יכול להיות שזו באמת ההגדרהאנונימית 50
אני רוצה משפחה גדולה אבל גם מכירה בכוחות הנפשיים שלי ולא עוצמת עין, לא העיקר לעמוד בסטנדרטים.
מעדיפה קצת ילדים ואמא בפול טיים. מאשר הרבה ילדים עם חלקיקי אמא.
לא אומרת שזה קורה במשפחות עם הרבה ילדים, רק יודעת שאצלי זה עלול לקרות. אז מונעת. ההפרש בין הילדים שלי הוא מעל שנתיים ואני לא מתביישת בזה לשניה בקהילה שהנורמה בה היא לתקתק ילדים בכלום שנים. שנה יולדת שנה לא.
לי זה לא מתאים.
וגם יש כאלה שכן פועלות ככה וזה לא מתאים להן. אני מכירה נשים שקורסות . פשוטו כמשמעו.
אז מה שווה לילדים האלה הרבה אחים אם האמא משוגעת וצועקת עליהם? ופעם בשבוע קורסת פיזית? בעיני לא כל דבר מקדש ילודה.
בטח שלא נורמה.
ודבר נוסף, קראתי פעם כתבה על ילד ממשפחה של 11 ילדים שירד מהדרך והוא סיפר שהוא הרגיש חלק מ.. ולא חשוב בפני עצמו. וזה כואב לי לקרוא. שוב, לא כל האמהות כאלה. אני באתי ממשפחה גדולה ועד היום אני מרגישה בת יחידה כי ההורים שלי מרעיפים אהבה בצורה מדהימה. אבל צריך להכיר ביכולת.
את צודקת לגמריבת 30
לי יש שני פערים כאלה
ומכירה עוד משפחות לא מעטות, עם רווח של שלוש שנים. ועדיין יש שישה שבעה ילדים.
האמת נראה לי שהרוב לא באמת יכולות ללדת כל שנה וחצי שנתיים לאורך זמן.
ועדיין- מה שאת מגדירה קצת- זה ביחס לנורמה של משפחה גדולה, לא ביחס לנורמה של שני ילדים וכלב .
אגב, שלל סיבות שכתבתי - זה גם היכולת של ההורים.
ועוד משהו-
זה נכון שיש אמהות שקורסות
ונכון שיש אמהות שצועקות (כמובן שאני אף פעם לא צועקת...)
ונכון שיש ילדים שאולי הרגישו ככה או אחרת
אבל-
גם אמהות לארבעה יכולות לקרוס
גם אמהות לשני ילדים צועקות
גם ילדים שגדלו בחדר לבד עם עוד שלושה אחרים בוחרים דרך אחרת מכל מיני סיבות.
הגורם לקריסה ולצעקות ולעצבנות וכו' זה לא ריבוי ילדים.
כי עובדה שיש משפחות עם מעט ילדים שבהם זה קיים, ומשפחות עם 12 ילדים שבהם זה לא קיים.
למען האמת, האמהות הכי רגועות וסבלניות שאי פעם פגשתי היו אמהות ל10-14 ילדים.
אז כנראה שיש עוד גורמים. פניות נפשית, מצב זוגי, אופי, לימוד ותחזוקת ההורות. כן, הורות זה דבר שצריך להשקיע כדי ללמוד אותו.
דווקא מי שמתכננת לעסוק הרבה בהורות- אולי דווקא היא לומדת, משתפרת, מוצאת כלים לניהול יעיל ורגוע, כלים לחינוך עבור כל ילד וכד'.
הענין, שוב, הוא הערך.
האם הערך שלי הוא הקמת משפחה גדולה לפי כוחותי או לא.
וזה משפיע- האם כששומעים על ילד מס' 15 שנולד- אומרים בחיוך גדול מזל טוב, או שמעקמים את האף וחושבים '' מספיק, שתסגור את הבאסטה כבר''.
מסכימה.אנונימית 50
*לא אני כן? מתכוונת מה שאישה כזו חושבת.
מבחינתי אני הנורמה של עצמי
טריגרים יכולים להיות בלי סוףמעין אהבה
או חיים ברמה כלכלית לא מותאמת להכנסות כי זאת הנורמה מה שיכל בקלות להביא לחובות רציניים
בסופו של דבר
הנושא של הדיון פה הוא לא ילודה
אלא מודעות עצמית
מי שקשובה ומודעת לעצמה מול מי שנגררת בלי מחשבה עצמאית
וזה נכון לכל התנהלות לא קשורה לילדים
ואני מכירה בנות שגדלו במשפחה עם 2 ילדים וממש לא קבלו מענה רגשי ויחס כמו מה שהיו זקוקות לקבל..
ומכירה באופן אישי בת בכורה ל14 ילדים שהעידה לי בשיא הכנות שהיא מרגישה ממש כמו בת יחידה מצד היחס והקשר בינה לבין אמא שלה.
וגם בעלי בן בכור ל10 ילדים ומאוד שמח מזה.
ויש מקרים גם אחרים
אבל ברור שהנק' היא העבודה העצמית
לא מספר הילדים
הדיון כאן הוא על חברה שמודדת אנשים לפי כמות הילדים שלהםאין ייאוש בעולם
ועל אנשים שמביאים ילדים לפי מדדים של החברה מבחוץמעין אהבה
לגבר על הנורמות זה דבורים באוויר כי הן לא יתשתנו מדיבורים
להיות אדם אמיתי וקשוב לעצמו זה מה שישנה את המציאות
בודאי שזה יעזוראין ייאוש בעולם
זה לא יאתגר את היכולת של אנשים להיות קשובים לעצמם
ממושמיואשת******
חזק
ממש ממש חזק
הכאב שלך צורב לי
שורף לי
זועק מכל מילה
הלוואי ויכולתי לעשות משהו.
ואת יודעת, אני אשמע מתנשאת, אבל מי שלא חיכתה(לא חצי שנה בגיל עשרים ואחת) ולא סבלה מבעיות פוריות ולא חוותה אבדן הריון לא תבין. לעולם לא תבין עד הסוף.
ברור שהכי נכון זה לחנך את עצמינו, אבל - מחילה על ההשואה- גם כשמישהו הוא בדיכאון למשל האם באמת נגיד לו- תתמודד עם הערות של אנשים אתה צריך חוזק פנימי ולהאמין בדרך שלך, או שנצעק על אנשים שהם לא בסדר שהם מדברים אליו בצורה שגורמת לו טריגרים קשים לדיכאון?
התשובה ברורה
ברר שחשוב להזכיר לעצמינו לא להיכנע ללחץ חברתי ולהיות מי שאנחנו רוצים להיות. זה לא פותר את החברה מהאשמה על הדברים שהיא אומרת לנו לפעמים (עקפתי אותך!!!!??? אין אייקון מתאים לזה)
החברה שלנו צריכה תיקון גדול בזה והצער שנגרם לנשים מאותגרות פוריות או שלוו אבדן הוא עצום ונוראי. וכדאי לזכור את סיפור חנה ופנינה ולא לקחת את זה כמובן מאליו שהאחריות לצער שלנו היא רק שלנו.
לנו יש תפקיד
גם לחברה יש תפקיד
ממני, שלא מתיימרת להבין מה שאת עוברת ואת שריפת לבבך אבל מייחלת שהיתה לי יכולת לשים לך פלסטר ונשיקה. 💕💕
אם כולם היו כמוך, העולם היה טוב יותר ♥️אין ייאוש בעולם
אני לא יודעת אם כיוונת את דבריך אלימעין אהבה
אני לא כתבתי בכלל מתוך ידיעה למי אני כותבת ועם מה היא מתמודדת ובכלל לא חשבתי בהקשר של מאותגרות פוריות-
עניתי שלנסות לשנות את הנורמות החברתיות זה פרויקט שתכלס צריך המון המון עבושה כדי לגרום לשינוי
ולכן לעבוד על עצמי לא להיות מושפעת .
וגם לשדר את זה החוצה-את הבטחון בבחירות שלי
אז זה יוצר יותר השפעה מעשית בכאן ועכשיו שסביבי מאשר לחכות שיום אחד הנורמות ישתנו
וחוץ מזה להעלות למודעות את הרגישות לאחר ואת הסכנה בנורמות שדוחפות אנשים לחיות חיים לא תואמים לכוחות שלהם- זה חשוב ואני בעד לגמרי.
רק במקביל לעבודה עצמית..
ושוב אני בכלל לא ידעתי עם מה מי שהגבתי לה מתמודדת. ולא חשבתי בכלל בהקשר
וזה דוקא נושא מאוד קרוב לליבי. כן גם אם לא אני התנסתי בהמתנה לילדים.
מסיבות אחרות.
כתבתי אליה תגובה כללית על הדיון פהמיואשת******
אני כבר לא זוכרת בכלל מי כתבה מה ומה את כתבת..
אבל היו כמה אמירות על זה שאנחנו צריכים לפתח חוסן נפשי בעצמינו ולעמוד מול הזרם וכו וכו.
אמירות נכונות בהחלט, לא מזלזלת בהן
אבל זה לא מסיר את האחריות מהסביבה להשתנות. ומכיון שהסביבה בסופו של דבר היא אנחנו, והילדים שלנו, והמשפחה שלנו שאפשר לספר לה איך הערות כאלו משפיעות וכו
אז כשאומרים רק- זה אחריות שלך, זה גורם להרגשה של "ככה זה וזהו" ובעיני זה לא נכון . מותר לבוא ולומר החברה לוקה בחסר בתחום זה. החברה שלנו. אנחנו.
ואנחנו נעבוד על עצמינו והעמידה שלנו מול החברה, אבל גם נעבוד על עצמינו בתור חלק מהחברה, לא לומר דברים, להעלות למודעות של אנשים אחרים, לחנך את ילדינו וכן הלאה.
<נראה לי שאנחנו מסכימות סה"כ>
לחץ חברתי ונורמות הם דבר אנושי שקיים בכל חברה.אורי8
יד חברה שהלחץ החברתי בה הוא על השכלה, ואם את בלי תואר שני את לא שווה. ולכן העניין הוא כן מודעות עצמית ואיך מקשיבים לעצמך בתוך הלחץ החברתי.
אני מסכימה איתך לגמרי, אבל עם סייג אחדמיואשת******
ויש מגזרים או קהילות או ישובים, בהם אתה נתפס כיותר דתי ויותר עובד ה בשלמות כמה שיש לך יותר ילדים.
ולחץ של דת הוא נפשית יותר עמוק ובעל השפעות יותר מאשר לחץ רגיל.
ואת לא רק צריכה לומר לעצמך שאת
שווה אותו דבר לא לפי מספר ילדים
את גם צריכה (לא את כמובן, במשל) להזכיר לעצמך שאת לא דתית פחות, שה לא אוהב אותך פחות, שאת לא פחות עושה את רצונו, בגלל שבחרת לקחת מניעה.
וזה בהחלט בהחלט קשה יותר .
כמובן שתמיד העבודה היא פנימית
אבל לא יזיק לנו גם לומר שגם כחברה ששואפת תמיד לטוב יותר, יש לנו בהחלט לאן להתקדם בנושא הזה.
(ממש אוהבת לקרוא אותך דרך אגב ❤️🙂)
וואי,בת 30
אם היית אומרת שישה- עוד איכשהו עובר, אבל עשרה?
לפעמים הגורם לקריסה הוא בהחלט ריבוי ילדים. לא תמידאין ייאוש בעולם
ולפעמים ממש לא.מעין אהבה
לפעמים הגורם לקריסה זה רף גבוה של נקיונות בבית. לפעמים ממש כן. ולפעמים ממש לא.
להמשיך?
זה בדיוק מה שאמרתי...אין ייאוש בעולם
נכון אבל מה שאני שמעתי ממה שכתבתמעין אהבה
ורציתי לומר שטריגרים יש בשפע.
כתבתן יפה, דיון מענייןתיתי2
אוי ואבוי, תעברי לחברה אחרת או תפסיקי לחיות לפי הנורמות האלהים...
אני בהחלט שוקלת לעבור קהילה..אין ייאוש בעולם
לא מבינה מאיפה הבאת את זההמקורית
אני באה ממשפחה שיש בה 8 ילדים.
הוריי לא דתיים
בחיים לא נתקלתי בזה
בחברה החילונית שאני מכירה 8 ילדים זה הזויאורי8
בחברה החילונית שאמא שלי גדלה בה גם 4 ילדים היה המון. ובהאיון הרביעי סבתא שלי ז"ל היתה בהלם מזה שהיא בהריון רביעי.
יצא לי גם לעבוד וללמוד עם חילונים ( לא מסורתיים, חילונים לגמרי) , מהילד החמישי כבר שאלו אותי - איך אנחנו מסתדרים/ איך נסתדר כלכלית, אם אסור לי למנע הריון, וכו...תמיד הרגשתי שם צורך להוכיח שאני נורמלית, שיש לי זוגיות טובה ושאני לא מזניחה את הילדים, בדנים האחרונות אני עובדת במקום תורני שבו אני ממש לא חריגה ונח לי, עייפתי מהצורך להוכיח שאני נורמלית למרות שיש לי הרבה ילדים.
נראה לי שהפותחת נמצאת בחברה חילונית וצריכה חיזוק לזה ש5 ילדים זה בסדר, אפשר לגדל אותם בלי לפגע בזוגיות, בלי להזניח אותם ובלי להיות עניים.
אז הנה הדוגמא שלי מצוינת לכךהמקורית
אמא שלי גם לא הרגישה שהיא חייבת הסברים למישו
ואף אחד לא הרים גבה אפילו שיש לי אחים קטנים שנולדו כשכבר הייתי בוגרת
כן קיבלנו תגובות נדהמות והרבה התפעלות אבל לא מעבר
ואולי באמת הוריי לא יקנו לי דירה ואפילו לא רכב אבל זה לא חריג. מעולם לא היה חסר לי כלום.
וואי, איך אני מזדהה עם כל מה שאת מתארת...מתואמת
כבא מאז הילדה החמישית, אבל בעיקר מאז הילדה השביעית - המשפחה החילונית שלי "משגעת" אותי ב"איך בכלל את מסתדרת? ולמה את רוצה כ"כ הרבה ילדים? והרבנים לא מרשים לכם להפסיק? ובעלך עוזר לך בכלל? ותיזהרי שלא תשכחי כאן אף-אחד..."
וזה לא שהם לא פגשו כבר משפחות גדולות... (אמא שלי בעצמה, זו שחזרה בתשובה, עם שמונה ילדים...) מזל שאני לא פוגשת אותם הרבה 
מזדהה לגמרי. בעיקר בעבודה 
אותן שאלות בדיוקמנסה לעזור
ויש לי (בינתיים) 5 כ"י
והם (בעבודה) לגמרי בהלם שאני רוצה עוד...
עזבי את זה שהייתי אמורה להתקדם בעבודה ל-2 משרות בכירות ולא קודמתי. (למרות שהם ממש מעריכים אותי ואומרים שיש לי "ראש גדול" והרבה יתרונות וכו')
אחת מהן- כי הייתי בהריון מתקדם ואמורה ללדת ולא יכלו לחכות...
והשניה- מישהי בכירה בצוות שאלה אותי אם אני מתכננת להביא עוד ילדים ואם כן זה לא מתאים כי זה תפקיד שלא ניתן לצאת בו לחופשת לידה. הזוי לחלוטין.
(וזה לא שאני מאריכה את חופשת הלידה שלי חצי שנה ויותר.. ממש לא)
אבל זה כבר ענין אחר לגמרי...
זו ממש אפליה...מתואמת
תודה מנסה לעזור
גם בסביבה דתית זה נקבע לרוב לפי הנורמה...rivki
ממש לא נכון לדעתי.כי לעולם חסדו
את מה זה נסחפתאפונה
וואו 8 נחשב רגילה?אין ייאוש בעולם
אהבתי את החלק האחרוןEu
מדויק
אמן
וכן זה כמובן אינדיווידואלי
בסביבה שלנו בממוצעl666
אין מספר קסם. יש כאלו שמגדלות 10 בהצלחה ויש כאלו שאפילו על ילד יחיד שלהם לא משגיחים.
אם את מדברת על יחס הסביבה אז נראה לי שבגדול בסביבה חילונית לא ממש אוהבים כשיש יותר מחמישה ילדים.
אם את שואלת לפי הסביבה שלנו - אז 10 ילדים ומעלהמתואמת
זו משפחה ברוכה.
אם את שואלת לפי חלק מהמשפחה שלנו - אז אנחנו כבר לגמרי משפחה "מוגזמת" בברכתה... (שבעה ילדים ב"ה).
אישית אני סוברת כמו הסביבה שלנו 
(ואנחנו כרגע משפחה "נורמטיבית").
אבל בעצם - כל משפחה היא ברוכה בדרכה שלה! אפיל משפחה של שני אנשים בלבד...
איפה בעולם יש מקומות ש10 זה הנורמה? חייבת לדעת איפה אתן גרותאין ייאוש בעולם
אצלנו הממוצע הוא 8 ילדים בערךרעותוש10
מעל זה הרבה ילדים
מתחת זה משפחה קטנה אבל חלק עדיין זוגות בתחילת דרכם...
יש כאן לא מעט משפחות עם 9-12 ילדים
לא הנורמה, אבל השאיפה. ויש לא מעט משפחות עם מספר ילדיםמתואמת
באזור הזה.
ב"ה, כשמתחתנים בגיל צעיר ואין בעיות פוריות ודומיהן - אז זו לא "בעיה" להגיע למספר כזה...
לא ידעתי שיש קהילות דתי לאומי כאלה, חשבתי רק חרדיםאין ייאוש בעולם
זו קהילה דתית-תורנית. (אפשר לומר חרד"לית).מתואמת
כנ"לרעותוש10
אתם יותר חרדים מהחרדים עצמם !.
אני אישית מזמן ירדתי מהרכבת כי אני עם רקע של הפלות, הכל בטיפולים ובונוס- קיסריים.
לא מרגישה שמישהו לוחץ עליי רק מבפנים הייתי שמחה שיהיה לי 5-6 ילדים כמו שגדלתי בביתי והיה נראה לי נורמלי
מתואמת
קשה לחיות בחברה כזו ולרצות להשתייך אליה מכל הבחינות - ולהיות עם קשיים בילודה...
כאילו שה"בעיה" במשפחה גדולה זה הכניסה להריוןרינת 29
ולא כוחות הנפש והגוף שנדרשים כדי לגדל את הילדים.
ברור שגם זה עניין משמעותימתואמת
אבל יש נשים שמעוניינות במשפחה גדולה - אבל זה נמנע מהן עקב בעיות טכניות ופיזיות של עיקובים שונים...
כ"כ צודקת!אחת מהחברות
חיפשתי דיון כזה כדי לנצלשעזות דקדושה
ואז היתה אסיפת הורים והמחנך שואל, יש לכם רק שלושה?
ועוד איזה מחנך...מחי
מקומם. תגידי לו שזה הממוצע למשפחה בארץ. את ממש בנורמהאין ייאוש בעולם
אויייייי. מרתיח מעליב כל כך.מיואשת******
רק???
כל כך עצוב 😢
(חיבוק גדול לך. חויתי את זה לא מעט. רק בנות? רק שלושה? זה ממש נורא)
וואי ואני קראתי אותך ואמרתי -וואוו 3 ילדים מגיל 40מעין אהבה
ממש מראה כמה הסתכלות חיצונית לא מעידה על כלום
חברה שלי חיכתה 17 שנה של דייטים עד שהתחתנה
ואז עוד הרבה שנים של המתנה לילד
וב''ה זכתה בסוף ללדת בן.
אם מישהו יאמר לה -מה 'רק' ילד אחד?
יתחשק לי לתת לו סטירה .בכנות.
זה עולם ומלואו.
והאמת
גם למי שלא חיכתה כל ילד הוא עולם ומלואו
ממש לא יפהרעותוש10
מה זה הרק הזה ??
וואו, איזה נס! ברוך השם♡כי לעולם חסדו
והאמת שכל ילד הוא עולם ומלואו, נס, מתנה ענקית שאי אפשר לתאר את גודלה במילים.
הוא בטח התכווןאפונה
איזה כף זכות יפה. התפעלתי מצורת ההסתכלות שלךהמקורית
מקסימהעזות דקדושה
דביל.בת 30
חוסר רגישות
טפשות.
בסביבה של ההורים שליאביול
איפנ שאני עכשיו זה יותר נוטה ל6...
אבל זה דוסים דוסים
את לא דתייה?ה' אלוקינו
לדעתי מהילד החמישי ואילך.קרן-הפוך
מבינת בעלי 12 ילדיםהריון ולידה2
ובנתיים אני לגמרי זורמת
נראלי הממוצע זה 6-8 ילדים.
אבל תוך כדי שאני כותבת, אני מרגישה הסתייגות.
מרגיש לי הכי נכון שכל משפחה ברוכה ברמה שלה.
מבחינת בעלי...מאושרת(=
כל משפחה היא ברוכה... לי יש 11 וזה הממוצע האיזורי...+-11אמא
וואו!לא כרגע
וואו! איפה את גרה? :-Oכי לעולם חסדו
וואו איזה ממוצע...אביול
זה ממש תלוי איפה גדלים וחייםנועה נועה
אני גדלתי ביישוב דתי שהממוצע בו היה לדעתי 7-8, וגם החברות שלי שהיו ממשפחות של 2 ילדים זה היה די ידוע שזה לא מבחירה. וגדלתי בעצמי במשפחה של 8 ילדים ולכן כל מה שמעל זה היה נראה לי המון היום אני יודעת שבעיניי חלק גדול מהעולם כולל הרבה דתיים המשפחה שלי ברוכה מאוד ו11-12 זה בכלל מספר עצום ובלתי נתפס, שלא לדבר על יותר (הכרתי גם כמה משפחות כאלה).
כמה אני מכירה?חסוי בהחלט
יש לי קרובי משפחה עם 18 ילדים 
ומהצד השני 15...
אבל אני חושבת שהממוצע זה 7-8
כל משפחה היא ברוכהאמא חדשהה
לכל אחת יש תנאי חיים שונים וכוחות שוניםמיואשת******
היום רב הנשים עובדות
לי יש היפראמזיס לאמא שלי לא היה
וכן הלאה
בעל שונה, תנאי מגורים שונים
וכוחות שונים.
לא כל אחת שנולדה לאמא מה שנקרא- ג׳דע או איך שאומרים את זה, היא כזו בעצמה. וזה בסדר
אל תעשי השוואות
ה יתן לך כוחות למה שטוב ומתאים לך ❤️
נכון מאוד!! ^^מנסה לעזור
אי אפשר להשוות אמא עובדת ללא עובדת
ומקום מגורים ותנאי מגורים ועוד ועוד
תודה!אמא חדשהה
תלוי את מי את שואלת 
מנסה לעזור
אם את שואלת אצלי בעבודה- אז לי יש המווווון ילדים (5 בלעה"ר)
ו- איך את מסתדרת?
יש לך עזרה?
ואת עוד עובדת? וואו
ואת חושבת להביא עוד? באמת? איך אפשר?
לנו יש 2 ואנחנו בקושי מסתדרים איתם...
(סביבה חילונית ברובה)
ועוד ועוד
איפה שאני גרה- הממוצע הוא 7 אבל יש יותר ויש גם פחות...
(סביבה מעורבת מכל הסוגים)
לפי ההגדרהרסיס אמונה
למי שיש 6 ומעלה זה כבר נחשב המוווןןן
נראה לי 5 ומעלהבאורות
אצלנו בסביבה (הדתית) 5-6 זה נחשב משפחה ברוכהמקווה מאוד
מאד תלוי איפה.יש מקומות גם אצל דתיים ש4-5 זה הנורמה ולא יותראין ייאוש בעולם
ואין מספר קסם.
הקסם הוא להקשיב למקום שנכון לך.
ואם את מביאה 3 עם רווח של 4 שנים, כי ככה מתאים, ולא מתייחסת לקצב של השכנות שלך. אז את הכי קסומה.
אגב נתון מעניין
הממוצע בארץ למשפחה זה 3 ילדים. זה הממוצע.
והגיל הממוצע ללידת ילד ראשון זה 27.5.
אני חושבת שהממוצע בארץ עלה לארבעחדשה ישנה
לא.. היתה כתבה לא מזמןאין ייאוש בעולם
אצלנו-9(זה הכי הרבה)אנונימית לרגע1
היום הדברים שונים המשפחות קטנו משמעותיתהריונית ותיקה
משפחות של 3-5 ילדים הן הנורמה באיזור שלי .
תלוי נורמה חברתית. אצל רוב חילוני 3-4 נורמלי. יותר זה גדולהרעותוש10
חברה שאוהבת איתי אידאלסטית חובבת ילדים וחילונית לחלוטין - יש לה 5 והיא היחידה מתוך 80 משפחות במושב...
אצל דוסים- הטווח הרבה יותר רחב וזה שוב ענין חברתי לטוב ולרע...
אנחנו 5 ילדים וגם בעלי ממשפחה כזאת (הם רצו יותר וזה לא היה אפשרי)
תמיד היינו נחשבים משפחה קטנה או רגילה.
7 ומעלה זה משפחה גדולה... חברתי ילדה אתמול את הילד ה12- הכל באהבה לא בגלל נורמה חברתית
אחותי תהיי חזקה- את זאת את והילדים זה מה שה' ייעד לכם מכל הבחינות. אין מקום להשוואות בעיני כל אחת והחבילה שלו.
לי יש שלושה ילדים ואנחנו משפחה ברוכה מאד!!!רינת 29
👍👍👍סורבה
אצלנו "ברוכה" זה 8-9++תיתי2
תקשיבי, חברות מקנאות בי
שלא אכפת לי שאני לא בקצב (ומבחירה- לא בגלל אתגרי פוריות)
כי יש לחץ סמוי ויש אנשים שהלחץ משפיע עליהם יותר.
בדיוק אתמול אמרתי לחברה שמרגיש לחץ
שבישוב אין כל כך במה להשוות
ההצלחה נמדדת במספר ילדים
כי אין מדדים להצלחה מקצועית, למשל, כמו בעבודה
ואין מדדים של הצלחה כלכלית כי כולם "פשוטים"
אז יש תחרות סמויה על ילדים
וככה זה בכל חברה, תמיד יש "מעמדות" סביב משהו.
המלצתי לה לצאת לעבוד מחוץ לישוב
לקבל פרופורציות
לגוון את חיי החברה
לא להיות תקוע בתוך בועה חברתית מאוד מסויימת
אותי זה מאוד משחרר. כי בחוץ, בעבודה, לכולם יש מקסימום 3 ילדים, ולהרבה יש 2 או 1. אז אני כבר ברוכה והכל טוב
כל משפחה היא ברוכה.לא כרגע
אני חושבתבת 30
נראה לי ששישה בחברה החילונית זה ממש הרבה, אבל חמישה- נחשב גדול אבל מוכר.
אני עובדת מעל עשרים שנה עם חילוניםמיואשת******
ואני פגשתי הריוניותבת 30
ובני הדודים המאוד חילונים שלי הם ארבעה
ועוד.
גם אני מכירה המון לא דתיים עם משפחות של ארבעההמקורית
ויש כמובן אותנו משפחה חריגה להפליא עם 8 ילדים. לא דתיים.
אתם לא דתיים עם 8 ילדים??וואו זה באמת נדירמעין אהבה
ראיתי סרטון על משפחה חילונית מתוקה ומיוחדת עם 9 ילדים ..
אז הנה אני רואה שיש עוד
אני לא חושבת שחמישה זה מוכר...רעותוש10
משפחה ברוכהיהושבעט5
הייתי במקום הזה בתור אישה דוסית ולא מעט פעמים.תהיו מי שאתם רוצים להיות גם בנושא משפחה ואל תעשו מה שלא נכון לכם,כי לשכנים יש מספר ילדים מסויים .
1 ומעלהה-מיוחד
כל ילד\ה זה ברכה
השרשור הזה קצת מעציב אותיסורבה
❤️מיואשת******
לא להתייאש!הריון ולידה2
לעולם אי אפשר לדעת מה בורא עולם מתכנן לנו.
בהצלחה ורק בשורות טובות 
😶 גם לי עצובתפוחים ותמרים
ממד שני הכמיהה לילד לא התפוגגה, רק היכולת. מחשבת חישובים. מיותרים, אני יודעת. אם היינו מתחילים קודם. אם לא הייתי מפילה. אם הייתי משכנעת אותו מוקדם יותר. ועוד כל מיני "אמים" מעיקים.
לדעתי,אין ייאוש בעולם
יש כאן תחושה של ילודה בקצב וזה יכול ממש להשפיע על נשים כאן שלא בהכרח היו מרגישות ככה אם לא היו כאן, כי בקהילה שלהן זה לא הדיבור.
אני מאד אוהבת את הפורום, אבל הוא לא מכתיב לי את החייםתפוחים ותמרים
הכמיהה שלי ממש לא חריגה בחברה שלי, רק ההליכה בעקבותיה פחות סטנדרטית.
אני פעם שמעתי מרב מוכר שמייעץ במכון פועהרעותוש10
מצטערות או רוצות להביאעוד ילד גם אם לא רצו ככה בעבר... לא משנה כמה יש להן כבר בבית
כנראה הכמיהה לילד היא דבר עמוק שה' נטע באישה כדי שיהיה לה כוח לעמוד במשימה
רק מנסה לתת כיוון שזה כמיהה טבעית ובריאה ובזכותה עשית את זה !! וואו את הבאת 5 ילדים זה ממש משהו שלא הולך ברגל !!
אי אפשר למדוד את זה במספרים
סיפרתי כאן בשרשור שאני התחתנתי בגיל 18 וקצת..רעותוש10
כי אם - לא הה לי הפלות
ואם - לא הייתי צריכה להיעזר בטיפולים
ואם לא היה לי סיבוך בלידה ניתוח חירום שהצריך אותי לחכות כמה שנים ומלחיץ עד היום...
זה כנראה מה שה' הועיד לנו, אני מאוד מקווה שאזכה לילד החמישי... (ואולי גם השישי והשביעי...) אבל מי יודע ?
הכל מלמעלהחדשה ישנה
מפתח החיים בידי הקב''ה בלבד.
צריך לזכור שזה לא שאנחנו ''עשינו'' ילדים,
זה ילדים שקיבלנו מתנה מה'.
ובלי עין הרע , מחמישה ילדים יכול להיות לך הרבה צאצאים
כל אחת והמקום שלה,סורבה
אבל יכול להיות שקוראות כאן נשים (מממ.. ואני בתוכן) שמי יודע אם יזכו ליותר משניים שלושה ילדים, מכל מיני סיבות שלא תלויות בהן. והן חלמו על הרבה יותר.
סתם חשבתי לשתף..שמרית31
מי יודע אם אצליח להביא לה אח/ות..
סובלת ממחלת קרוהן לא קלה,
למען האמת לא חשבתי שבכלל אצליח להביא ילדים לעולם.
זו הייתה הפתעה גמורה שנכנסתי להריון בטבעיות, הפתעה גמורה שההריון התגלה במהלך אשפוז בבית חולים ועוד יותר הפתעה שההריון הסתיים בתינוקת בריאה (למרות שכל ההריון אני על מדכאי חיסון).
אני באמת אומרת תודה על מה שיש לי כי עם מחלה קשה כמו שלי זה נס שהגוף שלי הצליח להחזיק הריון...
את מדהימה ממש!!! ללמוד ממךאין ייאוש בעולם
שיתוף חשוב, תודה!סורבה
וואו. ב''ה על הילדה הזו!בת 30
אני זוכרת אותך ממש מההתחלה של ההריון. מרגשת!רק להודות
רק אותי השרשור הזה מזעזע?ירושלמית טרייה
תפוחים , אני יודעת שסתם שאלת מהרהורי לבך, אבל זה הפך לשרשורפלצת שאסור היה לו להימשך לטעמי.
מי אנחנו שנגיד מה נראה לנו הרבה ומה קצת, מה ברכה ומה לא, ומה "נורמה" ומה לא?
התשובה הכי נכונה בעיני בינתיים היתה שילד אחד ומעלה זו משפחה מבורכת.
ואני מוסיפה שגם בן זוג אוהב זו משפחה מבורכת.
מהנקודה הזו, כל המשך נראה לי מזעזע..
כל אחת יודעת לעצמה עד כמה היא חייבת להודות לה' יום יום. הלוואי ואני אזכור לעצמי..
וסתם קוריוז, כהמשך למה שכתבה "אין ייאוש בעולם":
הזכרתן לי את המורה שלי למחשבים, שהיתה יולדת כמעט כל שנה, גם תאומים פה ושם למיטב זכרוני.
היא היתה נרדמת מולנו בעמידה, באמצע משפט. אחרי דקה מתעוררת וממשיכה פחות או יותר מאותו מקום, או שאולי הזכרנו לה.. אכן היא לא קרסה, נשארה לעמוד.
שימי לב שלא מעט בנות ציינו את העובדה שכל משפחה היא ברוכה...מתואמת
לדעתי דווקא התפתחו פה דיונים חשובים, דברים שחשוב לברר ולהבין ולראות איפה כל אחת עומדת.
והקוריוז שלך בסוף - אותי הוא זעזע... את כאילו אומרת בזה שכל מי שיולדת כל שנה היא מן חיה כזו שלא אכפת לה מעצמה, ושבהכרח היא תבוא לכדי מותשות נוראית...
דוקא הסיפור מראה שכנראה היא התרגלה לעייפותיעל מהדרום
והצליחה לתפקד יחד איתה.
(אני ממש מרגישה שהתרגלתי להיות עייפה. לא שלפעמים אני לא מרגישה שזהו וקשה לי, אבל רוב הזמן מסתדרת. רק שאני לא יולדת כל שנה, אבל הילדים שלי לא ישנים רצוף עד גיל גדול).
אבל אין לי מושג אם לזה התכוונה מספרת הסיפור....
נכון, אבל נשמע שלא לזה התכוונה מספרת הסיפור...מתואמת
שאלתי כי אני הכי מבורכת בעולם ועדיין הכמיהה שםתפוחים ותמרים
על זה אני יכולה לענות לך דווקאמיואשת******
כי את בגיל שאת לא יכולה יותר
וזה היפרדות מהאשה שבנו
ואיך אנחנו חוות נשיות
ומה מוגדר בענינו שאנחנו שוות, ומגדיר אותנו, ומחבר אותנו לעובדת היותנו נשים
וההבנה שמזדקנים וזה לא נמשך לעד וזה חלק בחיים שלעולם לא יקרה יותר
זה תהליך אבל ממש
זה מה שאני חושבת, ככה אני חווה את זה. ולכן הכמיהה היא לא רק לילד, היא לעצמינו, לנשיות שלנו, ליכולת המדהימה להעניק חיים מתוכנו, לסיומה של תקופה.
ממש מזדההאורי8
גם אני מזדההעזות דקדושהאחרונה
יש לי שכנה צדיקה שמברכת אותי תמיד (עוד מימי העקרות הארוכים) שיהיו שבעה ולא שוכחת שיהיו לי בריאים. השם יברך אותה. כל המניעות בשביל החשק.
למה?בת 30
הביטוי משפחה ברוכת ילדים צורם לך?
בסדר.
אז תקראי לזה מרובת ילדים, מה זה משנה.
הדיון הוא לא על האם הרבה ילדים זה ברכה או לא.
הדיון הוא על האם יש ערך במשפחה גדולה, ועל איך וכמה כל אחת שמאמינה בערך הזה מיישמת אותו.
וברור שכל אחת עושה מהמקום שלה לפי יכולותיה וכוחותיה.
וכן, זה מעניין לראות מה ה''נורמה'' במקומות שונים, וחשוב שכל אחת תבחן את עצמה אם יש עליה לחץ חברתי או לא.
ולגבי המורה שלך- נו, אז היא הייתה מאוד עייפה
יש אמהות להרבה ילדים שלא עייפות כ''כ
אני לא מבינה את הזעזוע כאן מהביטוי משפחה ברוכהנועה נועה
ואנחנו בדיוק יכולות להגיד מה *נראה לנו* כמשפחה גדולה ומה לא, כי זה לא מדד אובייקטיבי. אני תמיד צחקתי שלכל ילד המשפחה שלו נראית הנורמלית וכל משפחה עם יותר ילדים נראית ענקית, בין אם הוא גדל במשפחה של 2 ילדים ובין אם הוא גדל במשפחה של 15. זה כמובן יכול להשתנות כשגדלים בגלל סביבה, שינוי תפיסת עולם, קשיים ועוד - אבל זה תמיד נשאר סובייקטיבי. אז כן, בעיניי משפחה של 4 ילדים היא לא משפחה גדולה (אבל בהחלט ברוכה מאוד), רק כי התרגלתי אחרת. בפועל - בכלל לא בטוחה שאצליח להגיע אפילו ל4 בעצמי, גם בגלל החלק שתלוי בי וגם בגלל זה שתלוי בקב"ה. וזאת כן עבודת חיים בשבילי להבין שכנראה משפחה כזאת היא מה שמתאים *לי*. אני לא מסתכלת עקום לא על משפחות של 3 ולא על משפחות של 12, פשוט מהמקום שלי רואה יותר את היתרונות במשפחה ש*בעיניי* היא ממוצעת.
אני גם מאוד לא אהבתי את הביטוי.לא כרגע
מצד שני, סוף התגובה שלך מרמז אותו הדבר לכיוון השני... וגם עם זה אני לא מסכימה.
השאלה בשרשור היא בעצם "מה הסטנדרט החברתי אצלכם"ירושלמית טרייה
אז למה לומר סטנדרטים חברתיים?
צריך בעיקר לומר שאין כזה דבר וזה לא חשוב וכל אחת צריכה לעשות מה שנכון לה. לא להתחיל עם מספרים.
ואני מבינה גם שזה בכלל לא מה שתפוחים רצתה לשאול, אבל זה מה שיצא..
למה לומר?בת 30
ניצלו"ש אם המדינה לא היתה מעודדת כל כך ילודה?ים...
למשל במקומות אחרים בעולם ההורים נדרשים לשלם את כל הטיפול בבתי החולים, מדינת ישראל היא המדינה שהכי מעודדת ילודה בעולם
בעלי מכיר אנשים בארה"ב שלא מביאים ילד כי אין להם לשלם על הלידה
או בכלל ההשתתפות של המדינה בטיפולי פוריות, דמי לידה, חופשת לידה (לא קיים בכל מקום), שמירת הריון וכו
האם זה היה משפיע על מספר הילדים?
יש מדינות בעולם שמאד מעודדות ילודה, כי אין להםמיואשת******
וזה לא כל כך עוזר
בקושי מגדיל מ1 ל2, וגם זה רק לחלק די קטן
כך שזה לא משוואה שעידוד ילודה= ילודה
אין ספק שבלי עידוד המדינה היה הרבה יותר קשה, אבל לענ"ד נשים היו יולדות בבית וכאלו. פשוט היה קשה יותר. חובות יותר. לא חושבת שזה היה מאד מצמצם את הילודה.
אבל המדינות האלה התחילו לעודד רק כשהיה חסר, אחריאין ייאוש בעולם
לעומת זאת, במדינת ישראל מאז שהיא קמה, יש עידוד. אז אין צורך לעשות שינוי תפיסתי תרבותי, אלא רק לתחזק אותו
אבל כבר יש פה לאורך השנים שינוי תרבותי ותפיסתימיואשת******
במגזר החילוני.
פעם כל עם ישראל הביא ילדים כי ילדים זה שמחה וחשוב וערך לאומי ומחזק את היהודים והמדינה
היום הערך הזה נשאר ברובו אצל הדתיים לדעתי. והרבה חילונים מביאים את הילדים שנוח להם, ולא חושבים על ערך לאומי או פרו ורבו (גילוי נאות, במודע, גם אני לא. בתת מודע אני לא בטוחה)
אז השינוי התרבותי קרה לבד
בהחלט יכול להיות שהאנשים האלו אם יהיו בארהב יביאו ילד אחד פחות בגלל יוקר וכו.
אבל האנשים שמביאים הרבה ילדים מתוך אידיאולוגיה- בין השאר, לא רק כמובן, לדעתי לא ישפיע עליהם מהותית ענין הכסף.
זה לא העניין של מה המניע להבאת הילדים והכמותאין ייאוש בעולם
ומי שלא מביא הוא ממש אאוט
לעומת מדינות אחרות שזה מקובל.
אני לא מדברת על הדתיים, שזה עניין השקפתי ותרבותי של אורח חיים.
התייחסתי לחילונים.
נכון, אבל אני לא חושבת שזה קשור לתיקצובמיואשת******
אלא לזה שככה התחלנו את המדינה. והיה ערך לאומי גבוה שהוכנס להבאת ילדים לעולם
איך הם הצליחו להטמיע את הערך הזה?אין ייאוש בעולם
נכון שלא רק, זה היה תמיד גם עניין דתי ועדתי (ספרדים) ולאומי וכו'
אבל הכסף והחוקים בהחלט עוזרים להטמעה.
עצם העניין שאם את רווקה יקחו ממך יותר מיסים בתלוש משכורת מאשר אם את אמא, ובמשרד החינוך יש לך משרת אם וכד' גם אם זה לא מפעיל אותך כלכלית, זה בהחלט עניינים כספיים שמשדרים אמירה חברתית של מה חשוב לנו ומשפיעים.
את צודקתמיואשת******
ובמגזר בחילוני לדעתי כבר לא מביאים בגלל כסף
כך נראה לי
מן הסתם שכןבת 30
ברור שזה משפיע! לחלוטין. גם כלכלית, אבל יותר מזה - תרבותית!!אין ייאוש בעולם
שמדבר גם על האירוניה שבעידוד ילודה שבסוף ההורים הם אלה שמתמודדים עם הילדים ולא המדינה...
מישהי כאן עשתה ממ"ד בבית? או מכירה מישהו שעשה?מתואמת
נשמח לשמוע מה האפשרויות ואיך זה הולך...
אנחנו גרים בבניין (שיש בו מקלט, כנראה לשאר הדיירים פחות יהיה דחוף לבנות ממ"ד), ויש לנו חמישה חדרים (אחד מהם סלון ואחד מהם קטן, בערך מטר וחצי על שלושה מטרים).
יש כזה דבר להפוך את המטבח לממ"ד? (המטבח אצלנו הוא חדר בפני עצמו, והוא די גדול)
מעניין באמת... תודה!מתואמת
שמעתם על האישה שילדה 21 ילדים ב21 לידות? 🤭😱פרח חדש
הבן הבכור שלהם בן 22 עם צרכים מיוחדים
הבנתי שהם קיבלו בזמנו ברכה מהרב חיים קנייבסקי שיהיה להם מלא ילדים
בשבת צחקנו על זה מלא
דמיינו כמה בגדים צריך לכבס
כמה ליטר חלב קונים ביום
איך הולכים לישון
ואיך האמא זוכרת מה צריך כל ילד
חשבנו אולי היא מעסיקה איזה מזכירה כדי לטפל בכל הדברים שקשורים לביורוקרטיה
בקיצור.. מטורף
והבנתי שהיא עוד צעירה אז כנראה שזה לא הסוף 🤣
גם אני למדתי אצלהגב'
חגים אצל ההוריםשמחה כפרוייקט
אנחנו משפחה קטנה, כולם נשואים
עם 3-4 ילדים.
ויוצא שליל הסדר אף אחד לא נוסע להורים.
כל אחד הולך לצד השני משיקולים שונים וההורים שלי נשארים לבד.
אז עד ששכנענו אותם להתפנק והם סגרו פסח בחו"ל ביטלו להם בגלל המצב.
האמת שפחות כיף אצלם אין מה לעשות.
ובכלל ליל הסדר זה כיף כשיש הרבה בני משפחה ואקשן.
אף אחד לא רוצה להקריב את החג שלו ותכלס לא נעים בכלל.
כואב לי על ההורים, אני יודעת שזה לא יפה. אבל זה להרוס לבעלי את החג.
מה עושים?
זה מפריע להורים?כורסא ירוקה
יש זוגות שנחמד להם השקט שלהם, הזמן שלהם.. אם הם כאלה אז הכל טוב.
אם זה מפריע להם אז לדעתי האישית אחריותכם כילדים לעשות תורנות וכל פעם מישהו אחר "יקריב"
מה עם להזמין אותם אליכם?רק טוב!
יש ציבורים שמאוד מקובל שהמחותנים מזמיניםאמאשוני
יעני ההורים של בעלך מזמינים אתכם ואת ההורים שלך. אולי כשזה מצריך שינה זה פחות נפוץ אבל עדיין אפשרי.
בשלב מסויים הילדים יותר ויותר מזימינים את ההורים ואז אפשר להזמין את שני הצדדים.
יש להם חברים במצבם?
אם לא שאחד מהאחים יוותר השנה, ובשנה הבאה שיסעו לחול ואז שנה אח"כ מתחלפים.
בעיני להשאיר הורים ליל סדר לבד כשזה לא מרצונם זה קו אדום.
אם זה יעלה לך בזוגיות אז אולי אין ברירה, אבל אם זה רק עניין של באסה, גם אם באסה גדולה ממש, אז אולי נכון להתגבר.
לא יודעת מה זה אומר להרוס לבעלך את החג, שלא יהיה קריאת הגדה כמו שהוא אוהב או מנהגים שהוא רגיל אליהם?
או לא אוהב הכוונה שלא יוכל לעשות סדר פסח מינימלי אפילו מסיבה כלשהי. זה שני דברים שונים.
כותבת לך מהלבפה משתמש/ת
דבר ראשון - להתחלק בין האחים- חצי השנה אצלכם וחלק בצד- השני.ואז תמיד יהיה איתם מישהו
וגם...ובעיקר
אנחנו שנים לא רצינו לעושת פורים עם ההורים שלי כי כמו שאמרת..משעמם אצלהם וזה לא מרגיש חג..
גם להזמין פחות רצינו כי עישנו אם חברים והרגיש לנו לא זורם
כנ''ל אחותי
ויצא שהרבה שנים הם היו לבד לבד בפורים
והיום כשהם מבוגרים
אני כמעט בוכה מלחשוב על זה שכל שנה הם היו לבד
ועכשיו הם לבד כי לא יכולים לארח ולא להתארח
וכמה היתי רוצה לתקן ולהחזיר את הזמן לאחור ולהיות ברגישות כלפיהם ולא לחשוב רק על החג שלי
לא חייב כל שנה.אבל כ ן לחשוב עליהם..אולי להזמין אלינו
כשהם מזדקנים פתאם רואים דברים אחרת
פתאם מצטערים למה לא היינו עבורם מספיק
כל מילהכורסא ירוקה
אם אתם כמה אחים ולכל אחד 3-4 ילדים זה מעט?ואז את תראי
לדעתי כדאי לתכנן את זה ככה שבאף שנה ההורים לא יהיו לבד...
זו לא אופציה מבחינתי.
אולי ירצו ללכת לאחד האחים שלהם? זאת אופציה?מנגואית
בעניישירה_11
אין מצב בעולםםםםם להשאיר הורים ליל הסדר לבד!
עם כל הכבוד לנוחות ולכיף גם הם מסרו את עצמם בשבילכם.
תורנות חובה
ואפילו לא נעים בכלל שהם מודעים לסיטואציה.
אחרכך כשהם יזקנו זה עוד יותר יכאב לכם
וכל הכבוד לך שאת על זה 🩷🩷🩷
ממש מסכימה איתךדיאן ד.
אין מצב להשאיר הורים לבד בליל הסדר.
הכי הגיוני שתעשו האחים תורנות.
לא יודעת כמה אחים אתם, אבל בהנחה ש-3 פלוס
זה יוצא שפעם בשלוש שנים כל אחד צריך להיות אצל ההורים.
אפשר אגב גם להזמין אותם אליכם.
ואם זה מקובל אצלכם, אז שחמיך וחמותך יזמינו אותם אליהם יחד אתכם.
אבל להשאיר הורים לבד... לי זה ממש ממש צורם.
מצטרפתהבוקר יעלה
וגם אנחנו משפחה קטנה וההורים שלי לא אוהבים את הלבד
אנחנו מקריבים למען ההורים את הנוחות שלנו. כל השנה אגב מוודאים שהם לא לבד בשבתות ובמיוחד בחגים! אין אופציה להשאיר לבד.
היה לי ממש קשה לקרוא אותך( הפותחת )מתנצלת אם אני לא רגישה אבל בעלך יכול להתגבר על הנוחות שלו.
איפה כולכם הייתם בשנה שעברה?רוני 1234
לא כתבת כמה אחים אתם, אבל אם אתם 4 או יותר אפשר להתחלק לזוגות ואז אתם אף פעם לא "לבד" אצל ההורים.
אצלנו במשפחה יש קבוצה רק של האחים בלי ההורים ולפני כל חג אנחנו מוודאים שהם לא לבד. לפעמים בראש השנה הם בוחרים להשאר בבית ולא לבוא אלינו אבל בגלל שזה יותר חג של תפילות ופחות משפחתי זה קצת פחות נורא. אם הייתי יודעת שהם לבד בפסח ממש היה נשבר לי הלב…
לא להשאיר הורים לבדמולהבולה
אלא אם הם רוצים את זה...
במיוחד לא בליל הסדר זה נורא עצוב
נראה לי החג האמיתי זה להיות איתםבעלי במילואים
כתבת שלהיות אצלם זה להרוס לבעלך את החג... בעיני בדיוק הפוך.
לחגוג במקום כשאתם תהיו בטוב וההורים שלך לבד, זה לא חג.. ככה כותב הרמבם...
אנחנו הפסדנו הרבה פעמים ליל ח הסדר או ראש השנה עם במשפחה שלי שאצלם כיף ומשפחתי, כדי שחמי וחמותי לא יהיו לבד. אפילו שאצלם שקט וצפוף...
תעשו בינכם סבב.
מוסיםה עוד משפט,בעלי במילואים
כתבת שאפף אחד לא רוצה להקריב את החג שלו. וזה מובן.
אבל נראה לי שאחת המילים שמתארות הורות זה הקרבה. וזה הזדמנות להשיב טוב להורים על כל מה שהקריבו עבורכם
יקרה, זה מאוד חריג בעיניי שמתוך 4 ילדיםדיאט ספרייט
אף אחד לא רוצה לעשות את החג עם ההורים.
הייתי יכולה להבין אם אלו היו הורים מתעללים,
אבל אני מבינה שזה לא המצב.
איך ההורים שלכם עשו את החגים?
מה היה עם סבא וסבתא שלך?
זה יוצא פעם בארבע שנים.
אי אפשר פעם בארבע שנים ל"סבול" עם ההורים שילדו אתכם?
ההורים שלי הם חילונים ולעשות איתם חגים ואפילו שבתות זה לא נעים בכלל בכלל.
לא ברמה הרוחנית מבחינת עבודה רוחנית ותפילות ושאר רוח, ולא מבינה דתית ארצית פשוטה.
פתאום כיבו את האורות,
פתאום מישהו הוריד את המרק מהפלטה,
זה לא פשוט בכלל אבל עושים את זה במאמצים מרובים מאוד מתוך הכרת הטוב ומתוך כיבוד הורים.
בסה"כ הזמן שלהם איתנו הוא קצר וכל עוד היו הורים סבירים- לא מכים, לא מתעללים, מפרנסים, מלבישים, משחקים קצת עם הנכדים- אני לא רואה סיבה שלא לחגוג איתם חג אחד פעם בארבע שנים.
אם אין הרבה אנשים ואקשן תעשו אתם את האקשן.
תבואו כמה אחים, תזמינו שכנים, אנשים בודדים, חיילים אולי.
אם הילדים שלי לא היו רוצים לחגוג איתי, אני חושבת שהייתי ממש ממש מצטערת.
אני מדברת רגע רק על עצמי.
הייתי חושבת שאו שהייתי הורה רע,
או שהייתי הורה טוב מדי וכנוע ולא לימדתי אותך איך להעריך ולכבד אותי, או שבמחילה הילדים שלי לא כ"כ טובים.
מקווה שהסברתי ברור ובכבוד.
3-4 נכדים למשפחהאמאשוני
יכול להיות שהיא בת יחידה למרות שנשמע שיש לפחות 2, לפעמים משנים מעט מפאת אאוטינג.
בכל מקרה צריך להיזהר לא להיות שיפוטיים מדי.
לצורך הדוגמה יכול להיות שיש לה אח אחד בחו"ל,
או שיש לה אח שהוא במילואים ואשתו עושה חג לבד אצל ההורים שלה, אולי כבר שנה שלישית ולמעשה רוב הדאגה להורים נופלת עליה והיא רוצה להרגיש צעירה ולהתפנק קצת..
סתם דוגמה, אז מה שכתבת נכון, רק לשים את זה בסוגריים שלא מכירים מספיק את התמונה המלאה.
אוי נכוןדיאט ספרייט
כל המספרים התבלבלו לי לגמרי
ומקבלת גם את שאר הדברים שכתבת
סליחה - אפשר שיימחק.
זה ממש חשוב מה שכתבת לדעתיאמאשוני
פשוט לא אישי כלפי סיטואציה ספציפית.
מעורר השראה הגישה שלכם.
תודה על זהמאוהבת בילדי
השנה ממש רצינו לעשות חג בבית, אבל ההורים שלי באופן מפתיע יהיו לבד (2 אחים שלי מתארחים אצלם קבוע כל שנה לחג ראשון ולכן לנו אין מקום גם אם נרצה. השנה אח אחד הולך לצד של אשתו והשני אהחליט שהוא עושה פעם ראשונה בבית)
ובזכות שקראתי אותך שאלתי את אמא שלי אם היא רוצה שנבוא ואפילו עשיתי את זה בצורה שהיא תרגיש שאנחנו רוצים לבוא וזו הזדמנות בשבילנו...
והיא ממש ממש שמחה! אבל היא כבר הציעה לאחותי הגדולה (שכבר 10 שנים עושה בבית לבד) לבוא והיא מחכה לתשובה ממנה...
זהו. הלוואי ויסתדר. ויעמוד לך לזכות.
כולן פה צדיקות מאוד🙈הריון ולידה
אז אני אכתוב פה את נקודת המבט הלא צדיקה שלי, רק כדי שתדעי שאתם לא לבד...
אצלנו להורים של בעלי יש שלושה ילדים. שניים נשואים ואחת לא. רק לנו יש כמה וכמה ילדים (לאח השני הנשוי יש בת אחת שנולדה אחרי הרבה שנים).
לפני כמה שנים החלטנו שאנחנו עושים ליל הסדר בבית (למרות שאצל ההורים שלי, משפחה ברוכה, דווקא כיף).
עשינו את זה שנה אחת כשהגיע התור אצל ההורים שלי, ובשנה אח"כ בעלי שאל אם אולי בכ"ז נעשה אצל ההורים שלו כדי שלא יהיו לבד (אחיו היה אמור ללכת לצד של אשתי). אני ממש ממש התלבטתי, כי ליל הסדר הפרטי שלנו היה כ"כ מוצלח והיה לי קשה לוותר על זה (וגם בעלי הודה שאצל ההורים שלו לא נוכל לתת לילדים את מלוא תשומת הלב, כי הם רק רוצים כבר להגיע לשולחן עורך ופחות מעניין אותם דברי תורה וכאלה).
ואז הייתה הקורונה, וזה פשוט פתר לנו את הבעיה🤭
ומאז המשכנו לעשות לבד בבית וזהו, וההורים שלו לפעמים היו עם האח השני ולפעמים רק עם הבת הרווקה.
מציינת שתי נקודות חשובות:
1- ההורים שלו דווקא אנשים שאוהבים שקט, וקשה להם לארח אותנו לאורך זמן. גם לסתם שבת אנחנו כבר לא מתארחים אצלם כי זה פרויקט גדול מדי בשבילם. פוגשים אותם באמצע שבוע, כמעט כל שבוע.
2- אחותו של בעלי עם קשיים נפשיים, כשאנחנו באים לשם היא לא מסוגלת להיות שם (נשארת סגורה בחדר שלה). מה שאומר שאם נהיה שם בליל הסדר - היא לא תהיה שם... (ובגלל הקשיים שלה גם עם חברות וכד' היא לא תחגוג) אגב, נודע לנו על הקשיים האלה רק בשנים האחרונות... לפני כן לא הבנו למה היא תמיד מתחמקת מנוכחתנו. (בתחילת שנות נישואינו היא עדיין הייתה בסדר והייתה איתנו כשבאנו לבקר)
זהו, רק כתבתי את הסיפור שלנו (באנונימי גם בגלל הבושה וגם בגלל הפרטים החסויים על גיסתי). לא יודעת אם אפשר להסיק ממנו לסיפור שלכם...
אי אפשר להסיקהבוקר יעלה
גם הצד של בעלי אוהב שקט לכן הולכים פחות.
מדברים על משפחה שכן רוצה אורחים..
זה בסדררקאני
את לא היחידה
וכשיש מקרים יוצאי דופן זה הגיוני ומתקבל
מדובר פה על מקרה קלאסי
אנחנו עוד לא יודעים מה לעשות השנה
אבל גם אצלנו יש סיפור מורכב יותר
את לא צריכה להרגיש רגשות אשמה על זה
אין קשר לצדיקוצשירה_11
תמיד יש יוצאי דופן ופרטים שונים
מתייחסים כמובן למקרה רגיל
אגב, המלחמה כנראה תמשך גם בליל הסדררוני 1234
אז אם זה שיקול משמעותי (אין ממד, נסיעה ארוכה וכדו') קחו את זה בחשבון.
גם אצלנו ההורים מבוגרים, כולם התחתנושושנושי
וברור שיש תורנות
או שההורים מתארחים או שמארחים את הילדים התורן, כל שנה לפי הסידור שהכי מסתדר להורים מול האח התורן
טוב, בהתחלה זה לא היה כל-כך מובןשושנושי
קראתי אתכןשמחה כפרוייקט
מבינה שהמצב אצלנו עצוב יותר ממה שחשבתי
לאף אחד לא באמת אכפת מההורים ברמה של הקרבה
הם אנשים לא קלים ואין לצערי הערכה
אין לי כוח להכנס לזה מול בעלי כי החג אצל ההורים שלו זה חתיכת אירוע ואנחנו שם מאז החתונה
אני לא רוצה לדמיין את ההרגשה שתהיה לי לדעת שהוא בטוח מבואס ברמות אבל אין לו ברירה
ולא, ההורים ממש לא שמחים להיות לבד
שנים קודמות היה להם סידור שכבר לא רלוונטי
בכל אופן אחים שלי לא יזרמו על תורנות
כל אחד מציג את תירוציו ואני לא במקום של להטיף להם
אני רקרקאני
מבינה אותך ממש ממש
🫂🫂🫂
זה לא פשוט
וואי איזה קשה זהשירה_11
סיטואציה לא פשוט. בכלל
הלוואי שימצאו איזה רעיון שירגיע אותך
תתפללי 🩷
מהצד של בת הזוגהמקורית
יכולה לומר שאנחנו 6 שנים חוגגים סדר בבית וחמתי מארחת כל שנה. השנה ייתכן ולא תארח בגלל המצב, ואני לא יודעת מה מבחינת אחים שלו. כרגע אחות רווקה כל שנה מגיעה, ועוד אחת נשואה לא יודעים
אני מבחינתי אם אדע שהם לבד כלומר רק האחות הרחוקה מגיעה - מעצמי אציע לבעלי ללכת וממש בלב שלם
אבל ודגש חשוב - לא סובלים שם חלילה, בכלל, פשוט מעדיפים את החג אצלנו בבית עם פחות המוניות
אז אני אומרת - אם ההורים בלתי נסבלים, מעירים, כועסים, מתפרצים, והאווירה עכורה - לא רואה סיבה ללכת לסבול. יש להם אחריות להנעים ולהתאים את עצמם לאורחים, כמו שהפוך. זה מערכת דו צדדית
אם זה רק "לא כיף כמו אצל חמתך" - חד משמעית הייתי הולכת.
האמת?אנונימית בהו"ל
לא יכולה לדמיין מצב שהיינו משאירים את ההורים לבד בליל הסדר..
שנה שעברה נסענו לבד להורים של בעלי למרות שזה ממש לא פשוט אבל היה לנו ברור שכיבוד הורים מעל הכל.
מסכימהיערת דבשאחרונה
אז הוא יהיה מבואס
קורה
הוא אדם בוגר שמסוגל להבין את הסיטואציה ולהתגבר
תזכורת לעצמי ⏰נגמרו לי השמות
היי עצמי
תזכורת חשובה:
אל תשכחי שזה כאילו.
זה רק כאילו זמנך בידך
זה רק כאילו אם את בבית כל היום אז את צריכה או חייבת או אמורה להספיק עוד ועוד ועוד
תזכרי רגע שיש מלחמה. (בתוך מלחמה בתוך מלחמה)
נכון את רוצה להספיק, להתקדם
אבל יש לך זללני אנרגיה בלתי פוסקים בדמות התרעות, אזעקות, שינה קטועה, מלחמה בחוץ, חדשות על העם היקר שלך, דאגות, חששות, חוסר ריכוז, בלבול ועוד ועוד.
האנרגיה שלך היא לא פנויה.
למעשה היא נזללת בכל רגע נתון.
אם בעבר ה100% שהיית צריכה לשאוף אליו היה X
אז עכשיו אפילו 50% או 20% הם הם ה100% החדש במצב הנתון הנוכחי!
תזכרי רגע עצמי ⏰
בדיוק כמו שאמרו הרבה פסיכולוגים ואנשי בריאות הנפש בזמן האחרון - התפקיד שלך במלחמה הזו הוא לשמור על החיים של הילדים שלך. ועל החיים שלך.
נכון שזו מטרה ראויה? נכון.
ונכון שבעת מלחמה זו מטרה שהיא אף מספיקה? נכון. מספיקה והותר.
אז זו המטרה שלך.
כל השאר בונוס.
אם תצליחימעבר - יופי. אם לא - לא.
ומה הכי חשוב? - לא להיות עם הלקאה עצמית.
אל תאשימי את עצמך, אל תתבאסי על עצמך, אל תשפטי את עצמך, אל תבקרי את עצמך
את עצמך שלא הייתה מספיק פנויה לילדים
את עצמך שלא הספיקה כל מה שרצתה להספיק
את עצמך שלא התקדמה כמו שהיא רוצה להתקדם
את עצמך שבמרדף סביב מטרות בעת טירלול המלחמה.
את עושה מה שאת יכולה ומסוגלת.
גם אם זה נראה לך כלום ושום דבר - זה המון.
את שומרת על החיים שלך ושל ילדייך, את שורדת, את חיה.
באמת שזה המון.
ובבקשה לפחות אל תאשימי ותבקרי את עצמך
כי זה זללן אנרגיה כ"כ עצום, ואין לך יקרה שום אנרגיה פנויה בתוך הטירלול הזה
אז לפחות בלי זה.
טוב?
זוכרת?
שימי שעון מעורר ⏰
ותעוררי חמלה, אהבה וקבלה שלך את עצמך, בטח ובמיוחד שעכשיו.
את אלופה ❤
העלית לי דמעותרקאני
זה נכון גם אם לא הולכים לממד או מקלט? ובעצם החיים ממשיכים סוג של כרגיל?
בוודאי, כי "בתוך עמי אנוכי יושבת"נגמרו לי השמות
אנחנו מושפעים מכל מה שקורה בארץ שלנו, בעם שלנו.
גם אם לחלק יש יותר אזעקות ולחלק פחות או אפילו בכלל לא.
ודאי שזה משפיע ושואב המון אנרגיות.
כל המציאות היא מוטרפת ולא הגיונית.
והתגובות שלנו הן תגובות נורמליות והגיוניות בתוך המציאות שהיא הלא הגיונית.
לכן לנרמל לעצמנו את מה שאנחנו מרגישות,
ובעיקר לא להוסיף לעצמנו עוד טון של אשמה עצמית (שגם לא נכונה כלל וגם לא מקדמת) זה חשוב מאוד.
ואם נצליח אפילו להרים לעצמינו - זה בכלל וואו
תודה❣️רקאני
באת לי בזמן
ב"ה ממש ❤נגמרו לי השמות
ממש שמחה לשמוע, בהצלחה גדולה יקרה 🙏❤
תודה גדולה על זה🙏אחת כמוני
באהבה גדולה יקרה 🙏נגמרו לי השמות
ופסח? מה איתו? ⏰⏰נגמרו לי השמות
פסח נראה כמו הר בלתי עביר בעת הזו.
כל שנה הוא מאיים אבל השנה הוא ממש נראה בלתי אפשרי.
אז שנייה יקרה.
קחי אוויר
ונסי לראות במבט-על את המציאות בהינתן כל הבלתמים וכל האילוצים,
ולקחת את ההיתרים מפוסקי הלכה וללכת על פיהם.
אם זה אומר מגירות וארונות שלמים שלא לגעת בהם אלא רק לסגור ולכתוב "למכירת חמץ" ולהכליל במכירה. גם אם יש חמץ גמור שם, יש הרבה שמתירים בעת מלחמה לכלולם במכירת החמץ.
את יכולה לשאול את הרב שלכם ולקבל פסיקה פרטנית ומדויקת שתיתן לך קצת אוויר.
אם זה מכירת חמץ כוללת, לא לגעת בארונות רבים בבית אלא רק לסגור ולכלול,להתרכז רק בניקיון המטבח והחמץ הברור בבית וכל מה שאפשר לעשות כדי להוסיף אוויר.
כל אחת ואיפה שהיא יכולה.
ושוב הכי חשוב - לעשות מה שאפשר ומה שניתן בלי השק ששוקל מאה טון של ביקורת והאשמה עצמית על כמה אני בעצם לא... ולא... ולא...
כי האני הזו בתוך מלחמה.
והאני הזו קודם כל רוצה לשרוד ולשמור על כל היקרים לה.
וזה לוקח המון המון המון משאבים ואנרגיה.
לא רק פיזית, גם נפשית ורגשית.
ומה לעשות שאנו בני אדם מוגבלים ואין לנו מלאי בלתי נגמר של אנרגיה... האנרגיה שלנו מוגבלת מעצם היותנו בני אדם.
נסי לראות את כל ה"מה כן" את.
לא ה"מלא לא".
כי גם המה לא הזה מורכב מכ"כ הרבה אילוצים וזללני אנרגיה כבר שנתיים וחצי (או 6, מהקורונה, או אפילו יותר). וזה ממש מצטבר בלב ובגוף ובנפש, ובטח ובטח שעכשיו.
את רוצה להתלבש על איזה פרויקט, כולך מרץ, ובום - התרעה.
את אחראית ואלופה ושומרת על החיים של כולם ומתמגנים.
ואז?
מה, ככה כאילו כלום?
ככה אפשר לעבור בבום לעשות את הפרויקט?
והגוף שרועד מה איתו?
והילד שבוכה מה איתו?
והנפש שמפחדת וחרדה מה איתה?
והחדשות ששמעת על אחים שלך מהעם שלך מה איתן?
והריכוז שממך והלאה בגלל הכל מה איתו?
והצלילות, הבהירות והכוחות שהתנדפו כולם כלא היו מה איתם?
אז אי אפשר אותו דבר.
ואפילו לא קרוב.
אפשר לחיות.
להבין שהמטרה היחידה שאני כן לוקחת על עצמי זה לשמור על החיים של הילדים שלי ושלי.
ושכל כל כל כל השאר אני רגע שמה בפרספקטיבה שונה.
אני כן אנסה, כן אנסה מה שאוכל, אבל לא לא לא אהיה עם ביקורת עצמית!
אני רק ארים לעצמי ולא אוריד!
כי אני א-ל-ו-פ-ה!
את אלופה!!!
וגיבורה כ"כ כ"כ כ"כ
ומה שתצליחי מעבר וואו! ענקית!
ומה שלא תצליחי - יש לכך סיבה! הכי טובה שיש! ואפילו מאה סיבות.
אז לאהוב את עצמך גם ככה.
לקבל כוחות
לקבל אוויר
להביט פנימה לחלק אלו-ק ממעל ממש שבתוכך
ולזרוח, מבפנים
כי כמה כמה שאת אהובה טובה יקרה ראויה ומספיקה!!! ❤👑
ואי תודה!!לפניו ברננה!
באת לגמרי בזמן
גם הראשון וגם השני
ואם אני עם תינוק חולה אז זה שהייתה פה ארוחת צהריים חמה וסדר באמצע היום (שכבר אין לו זכר) אני פשוט עברתי את המכסה במעל ל100% ועכשיו רק לנוח..
מדהימה!נגמרו לי השמות
רפואה שלמה למתוק במהרה ב"ה 🙏
ובטח שעברה המכסה של ה100%
ואפילו בהצטיינות יתרה!
אפילו רק תינוק
ועוד חולה
ועוד מלחמה
וארוחת צהריים חמה
וסדר באמצע היום
אלופת עולם 👑
תנוחי עם כתר על הראש, ובלי טיפת אשמה ❤️
זה יפה ונכון,רק רגע קט
שומרת על החיים שלךנגמרו לי השמות
זה גם מספיק והותר ❤
❤️🙂נגמרו לי השמותאחרונה
משחק קופסא לגיל 5-6חנוקה
שבת 4 תוכל להשתלב
עדיף בלי מליון חלקים כדי שישרוד כאן קצת...
משחקי קלפים גם טוב?יעל מהדרום
כן מצויןחנוקה
יש לנו בנתיים משחקי הרכבה יותר ודמיון
מרגישה שצריכים משהו מעבר..
חתחתול, טאקי, שוקו בננהיעל מהדרום
הילדים שלי אהבו השועל החמקמקהשם שלי
אפשר משחק זיכרון
משחקים של דגמים
משחק מעולהבעלי במילואים
מר זאבייעל מהדרום
דאבל זה טובמתואמת
כי גם אם אובדים חלק מהקלפים אפשר עדיין לשחק בו. ובת הארבע שלי נהנית לשחק בו, גם אם לא ממש לפי הכללים.
אפשר גם משחק כלשהו של סולמות וחבלים (יש גם כאלה בחנויות של השקל לפעמים) - יש רק לוח משחק, חיילים וקובייה. וזה משחק מבוסס על מזל, אז לא צריך רמת משכל מיוחדת... אבל כן צריך לדעת לספור עד שש.
^^ אפשר גם את הגרסה עם החיות, יותר מתאימה לילדיםהשקט הזה
תודה על נקודת המבט הפרקטיתחנוקהאחרונה
מרוץ הגבינהעוד מעט פסח
נסיך ונסיכה, יוסף המעופףnik
הכבאים באים משחק שיתופי מעולה...אמא לאוצר❤
פקאלך
מי תופס מצווה
מיץ ענבים
זה משחקים חרדים.. מצוינים לגילאים שכתבת
אצלינו ממש אוהבים
תפוס ת'דרקוןאמאשוני
מירוץ הגבינה
לוטי קרוטי
משחק הקופים
ערימת ליצנים
פאזלים
בצק
המבוך הקסוםרק טוב!
הוראות פשוטות. בלי שום צורך בקריאה.
סט- משחק חשיבה. בהתחלה לוקח זמן עד שמצליחים. אבל ילדים יכולים להיות מעולים בזה הרבה יותר ממבוגרים אם הם משחקים בזה הרבה.
דמקה
נחשים וסולמות
טאקי
פאזלים
פאזליםמאוהבת בילדי
מנקלה
מחפשת שם תנכי ומקורי (אבל לא הזוי 😅) לבןאנונימית בהו"ל
שם אחד, לא שניים.
תודה!
חוזרת לניק שלי למעקב
תופתעי מכמה שמות מודרניים הם תנכייםכורסא ירוקה
זאב הוא לא שם אדם בתנ"ךדיאט ספרייט
אשכנזים קוראים לעצמם וולף או זאב, או שניהם יחד.
אבל זה לא מהתנ"ך.
בכל מקרה שמות יפים שאני ממליצה ואוהבת ממש:
איתי, עידו.
מופיע בתהילים פרק פגכורסא ירוקה
לא הכרתי, לכן מתקנת ומוסיפהדיאט ספרייט
שזאב איננו שם של יהודי במקורות.
ואם הכוונה היא כפי שאת טוענת, לא הייתי רואה בזה כשם טוב בכלל וקשה לי להאמין שיהודי יקרא על שם אותו הזאב מספר תהלים.
בעדות אשכנז היה מקובל לקרוא על שם בעל חיים כתוספת כוח בזמן שהייתה הרבה תמותה ולכן נפוצים שמות של בעלי חיים ומכאן יש יהודים ששמם הוא זאב או דב או אריה וכך גם לנכדים שלהם.
ככה לפחות מקובל גם כיום אצל החרדים.
ולכן מהסיבה שמדין הם עם עוין לישראל ובפרק הזה שאת מפנה המשורר מקלל את העם ואת זאב המלך יש לי יסוד להאמין שאין זה הזאב התנ"כי שהיהודים קראו על שמו.
מסכימה כמעט לגמריכורסא ירוקה
נכון שזה לא שם יהודי או של יהודי, ונכון שהשם המקובל זאב הוא לא על שמו. אני גם לא בטוחה שכל מי שקורא לבן שלו עידו מכוון שזה יהיה על שם הדמות התנכית...
אבל רק אומרת אשכנזים לא המציאו את הרעיון של לקרוא על שם בעל חיים - חמור, זאב, עורב, גמלי, סוסי, נחשון (זה מנחש), שפן ועוד הרבה שמות בתנך מבוססים על שמות בעלי חיים, וזה רק שמות של גברים. קיים גם בשמות של נשים (דבורה, יעל, רחל, חולדה, לפי חלק מהמפרשים -לאה).
לא כתבתי שהמציאודיאט ספרייט
אלא שבעדות אשכנז היה מקובל.
בזמנים שהיה מקובל לקרוא בשמות מהתנ"ך לכל חריגה מהרשימה המקובלת הייתה סיבה.
אז לקרוא דבורה ויעל זה טבעי וזה היה קיים בכל עדות ישראל בגולה כי השם תנכי.
לקרוא אריה ודוב וזאב היה מקובל רק בארצות אשכנז כשהייתה מגיפה, כשהילד היה חולה או כשאחיו לפניו נפטר.
אח"כ נולדו נכדים וקראו להם בשם הסבא והסבתא, או על שם רבנים או כשכבר עלו ארצה והשם השתרש.
נדיר מאוד למצוא זאב אבוחצירא, אבל כנראה שנמצא יעל ודבורה אבוחצירא
דווקא במשפחה הלא אשכנזית של בעליהמקורית
השאלה על לפני כמה שנים מדובריעל מהדרום
גם לאבא שלי יש שם נוסף שהוא שם של חיה, וזה על שם מישהו (אשכנזי נראה לי).
(אין לי מושג לגבי הנושא. סתם מעלה השערה).
קצת יותר מ60המקורית
ממש ממש לעלות ממרוקו עם השם זאבדיאט ספרייט
זה דבר נדיר ביותר באמת.
למרות שכבר פגשתי מרוקאים שעלו ארצה עם השם הרצל (שהוא שם גרמני) כשהם טוענים שהשם הוא על שמו של חוזה המדינה 😆 אז מי יודע
הם לא עלו ממרוקוהמקורית
אבל עדות המזרח
וגם הרצל יש להם🤭
עכשיו צחקתי בקולדיאט ספרייט
חחח המקורית
אריה דרעי נולד במרוקו..כורסא ירוקה
והוא לא האריה היחיד הספרדי.
הרצל ספרדים באמת לרוב נקראו על שם בנימין זאב הרצל (שאגב הסיבה לקרוא זאב אריה וכו היתה הרבה פעמים ממש לא קשורה למגפות אלא לברכות של השבטים כמו פה - בנימין זאב, יהודה אריה, נפתלי הירש (צבי))
הסיפור המקורי מופיע בספר שופטים, בסיפור של גדעוןבארץ אהבתי
"וַיִּלְכְּדוּ שְׁנֵי שָׂרֵי מִדְיָן אֶת עֹרֵב וְאֶת זְאֵב וַיַּהַרְגוּ אֶת עוֹרֵב בְּצוּר עוֹרֵב וְאֶת זְאֵב הָרְגוּ בְיֶקֶב זְאֵב וַיִּרְדְּפוּ אֶל מִדְיָן" (שופטים ז', כ"ה)
תהלים פ"ג מזכיר את הסיפור הזה...
(ואני מסכימה שהשם היהודי 'זאב' הוא וודאי לא על שם זאב הזה, שהיה אחד משרי מדיין ואויב של עמ"י)
מוסיפה את השם גל למשלים...
שאני חשבתי שלגמרי חדש. אבל נמצא בתיעוד ארכיאולוגי מסוף בית ראשון או משהו כזה.
כך שגם אם לא מופיע בתנ"ך מאוד יכול להיות שהיה בשימוש בתקופת התנ"ך
ועידו היה הסבא של זכריה הנביא שגם כן היה נביא בעצמו....
והשפה העיברית היא עדין השפה העיברית של אלפי שנים, גם אם איבדנו חלק מאוצר המילים בעקבות הגלות... כך שאולי גם בתקופת התנ"ך היה אגם, ים וכו
ענר, אביה, אימרי, כרמי, בארי זה בסגנון?אביגיל ##
מוסיפה עוד: עתי, ארד, עיליאביגיל ##
וואו איזה שמות הבאת פה!שוקולד פרה.
מה זה עתי? ואיך מנקדים?יעל מהדרום
עַתַּי. דמות מקראית לא בדיוק בקיאה מעבראביגיל ##
הבנתי. נשמע מוזר...יעל מהדרום
אני מרשה לעצמי להגיד את זה, כי מניחה שאין פה מישהי שקראה ככה לבן שלה.
אני מכירה משפחהאבןישראל
כנ"לסטודנטית אלופה
האמת שהייתי בטוחה שזה שם יחיד בארץיעל מהדרוםאחרונה
לק"י
אם בכלל.
ובדקתי באתר שבודק שמות, והסתבר שיש כמה מאות כאלה....
כן כן מהתורה. שמות מהממים, הייתי קוראת בהם בכיףאביגיל ##
עד כמה מקורי?עכבר בלוטוס
חלק כשמות בתנך וחלק כמילים בתנך
איתמר
אלקנה
דביר
ישי
מלאכי
עוזיה
עמיחי
אליאב
אימרי
אביה
רואי
אחיה
אלחי
אלרואי
בניה
מתניה
יאר (לא יאיר)תוהה לעצמי
פדהאל, אביסף, מעשיה, שכניהמתואמת
שובאל,שכניה,פתחיה, יש מלאפה משתמש/ת
אביתר,איתמרמולהבולה
מלאכי, הושע, מיכה, עובד, נחשון, פרץ, אלימלך, בועזשיפור
אנחנו התלבטנו בין אלנתן לעידושוקולד פרה.
שניהם מהממים בעיניי, ושניהם מהתנך.
בסוף בחרנו אלנתן.
צוריאלרק טוב!
עמנואלעם ישראל חי🇮🇱
הרדמותרקאני
עד עכשיו הבת שלי (שנה וחצי) הייתה הולכת לישון בלי בעיות
מיטה בקבוק חושך לילה טוב סוגרים את הדלת
בימים האחרונים היא בוכההה ונרדמת רק אם שוכבים במיטה לידה ונותנים לה יד
וזה מתישש ולא בא לי שהיא תתרגל
איך עוצרים את זה לפני שזה הופך להיות קבוע?
גם אצלנו היה ככהשושנושי
שבועיים שלוש וזה עבר. היא לא תתרגל, היא פשוט רוצה אותך עוד קצת איתה.
לגדול היה את זה, אני זוכרת שהיה לי ממש קשה. עד שמגיע הלילה שוב בכי?
ישבנו לידו לפעמים גם שעה עד שנרדדם, אחרי תקופה זה הפסיק לבד.
מה שכותבת זה על סמך ניסיון אישי, כמובן יהיו דיעות אחרות.
תודה!רקאני
מרגיע
אני חושבת שאחת הבעיות הגדולות שלנו זה שהיא עדיין איתנו בחדר לצערי הרב
מלחמה עכשיואיזמרגד1
זה לא משפיע עליה בכלוםרקאני
חוץ מזה שיש לה יותר זמן איכות איתנו כי היא בלי גן
האזעקות והבומים לא מעירים אותה
ולא מזיזים לה
היא לא מתייחסת לזה יותר מלרעש של משאית בכביש
ואנחנו לא הולכים לממד או מקלט כי אין לנו באזור
אז מהבחינה הזאת היא לא נראלי מושפעת מהמלחמה
השאלה אם אתם מושפעים מהמלחמהאיזמרגד1
גם אנחנו לא ממשרקאני
בסוף כולנו מושפעים אבל לא משהו קיצוני
החיים שלה די אותו דבר... חוץ מהגן
אוקיאיזמרגד1
בעיקרון מסכימה איתךרקאניאחרונה
ולכן אני נותנת לה את זה ונשארת לידה
אבל היה לי כל כך נוח פשוט לתת בקבוק וזהו יש לי את הערב שלי
לא באלי שזה ישתנה 🙈
אצלי גם האיראנים שיבשו הכל..פה משתמש/ת
עד שמסכים לישון...מאוחר...
מבאסס
חברות סימנים שהלידה מתקרבת???סטודנטית אלופה
ישחולמת להצליח
אבל לא תמיד זה אומר שהיא ממש קרובה.
הפקק הרירי,
למרות שלי בלידה האחרונה יצא שבוע וחצי לפני,
צירים סדירים,
לחץ באגן.
תודה❤️סטודנטית אלופה
כשאת מרגישה שאת משתגעתדיאן ד.
ובטוחה שבחיים לא תלדי וכל החיים את הולכת להסתובב עם בטן הריון של חודש תשיעי.
אז ורק אז מגיעה הלידה 😂
כבר משתגעתתתתת😂סטודנטית אלופה
ואם זה התחיל כבררקאני
בחודש שביעי???
חחחחחח
🤭🤭🤭רקאני
פשוט מיציתי מהר מידי
אני מרגישה כבדההה והכל מעצבן לי
מזדהההההההה😅סטודנטית אלופה
כןןןרקאני
רק שאת באמת קרובה ללידה אז מותר לך
לי יש עוד חודשיים וחצי
מאחלת לך שיעבור בקלות ובמהירות בעז"הסטודנטית אלופה
אמןןןרקאניאחרונה
גם לך בעזרת ה' בקרוב
וגם אני סטודנטית אלופה 😉
אצלי יסימן לפני לידות היה בחילות...ממתקית
אבל אני היפרמאזית אז אולי בגלל זה... הבחילות היו חוזרות לי, וידעתי תוך כמה שעות אני בחדר לידה.
לצערי עם בחילות משלב 0 ועד עכשיו..סטודנטית אלופה
שלא תתאכזבי, לפעמים אין סימניםיעל מהדרום
פשוט מתחילים צירים שמובילים ללידה.
(בעיני זה עדיף על פני צירים מוקדמים/ בחילות וכדומה. לא שזה תלוי בי😅).
יאללה הלוואי בעז"הסטודנטית אלופה
כנראה שאצלי צירים זה סימן ללידההשם שלי
אף פעם לא היו לי צירים מוקדמים.
כשהיו צירים, תמיד זה היה התחלה של לידה.
גם אם הם לא היו סדירים וחזקים.
מחכה להם😜סטודנטית אלופה
אין לי איך לעזור לךרקאני
היו לי את כל הסימנים כולל צירים
ואף אחד מהם לא באמת הוביל ללידה
בסוף בסוף כשכבר חשבתי שאולי היא תישאר בפנים לנצח
אז הגיעו צירים אמיתיים
ארוכים כואבים וצפופים
וגם אז לקח יומיים ועם פיטוצין כי לא זז חחח
אצליפרח חדש
חוסר תאבון ושילשולים
אני הייתי על סף דמעות בלי סיבה כל היום לפני הלידהשיפור
מענייןסטודנטית אלופה
חחח אוי ואבוירקאני
אני רק בחודש שביעי ואני ככה בימים האחרונים