כמה ילדים יש במשפחה ברוכה?תפוחים ותמרים
שואלת כיתפוחים ותמרים
בקיצור, בסביבה שלי 5 זה המון (וחברים של אמא שלי שואלים אם חזרתי בתשובה...
כאילו שרק אם חונכת באופן דתי את יכולה לרצות ילדים, ואם לא - 2 ילדים וכלב (רצוי בהפרש גדול)).אז כמה ילדים יש במשפחה ברוכה בסביבה שלכן?
מוכנה לחתום שהחמישה שלי הם משפחה קטנה בראשית דרכה בהרבה מקומות אחרים, וממש לא נתפסת כברוכה. אז מהו מספר הקסם לדעתכן?
לפי מה שאני רואה בסביבה בה אני גרה-מרגרינה
כמובן שיש כאלו עם הרבה פחות ויש גם עם הרבה יותר
ממוצע?!אפונה
גם אני בהלם מהמספרים בשרשור הזה!לא כרגע
ב"ה
. טוב לדעת בסביבת משפחות מרובות ילדים מרגרינה
בסביבה שלי 5 ילדים זה נורמטיבי לחלוטיןאורי8
האמת לא מבינה את מהות השאלהמיואשת******
וכל משפחה היא ברוכה.
אז הניסוח קצת מפריע לי.
אם את שואלת כמה מקובל בסביבתנו זה דבר אחד
אבל כמה זה משפחה ברוכה או מספר קסום או משהו, לא אוהבת את הניסוח כל כך.
בסביבתי זה 7-8 נחשב משפחה רגילה
יש כאלו של ארבע ויש כאלו של 13. לא חושבת שאי מי מהם קסום או ברוך יותר זה מזה.
העיקר הוא שמספר הילדים תואם את כוחות ההורים לגדלם באהבה. כשיש להורים כח אהבה ושמחה אז המשפחה ברוכה.
התכוונתי כמה ילדים בסביבה שלך נחשבתפוחים ותמרים
אני מעדיפה את המינוח משפחה גדולה/רגילה/קטנה ולא ״ברוכה״מיואשת******
אם את מבינה את כוונתי. הניסוח מפריע לי.
כל משפחה היא ברוכה
האמת שגם אני מסכימה איתךמעין אהבה
כי כל ילד זאת ברכה ענקית
אני מבינה גם למה מכנים את זה ככה כי במובן מסוים מרובת ילדים זה גם מעלה קונוטציה קצת שלילית של - הרבה מדי
אבל בגול גם אני רציתי לכתוב כמוך
ובאמת אני גדלתי בסביבה שהרוב היו עד 4 ילדים-ומטה
החברה שלי פה צעירה ברובה אבל מצד הסגנון-
מניחה שבסביבות ה7-9
ואני שמעתי על "משפחה מצומצמת" - במקום קטנהרק אמונה
דוקא משפחה מצומצמת נשמע לי מקטין כזהיעל מהדרום
והשימוש המקובל הוא בדר"כ להורים ואחים (בניגוד ל"משפחה מורחבת")
גם לירק אמונה
בחברה חילונית הוא לגמרי נקבע לפי נורמהl666
ממש לא מדויק, וגם קצת מכליל לטעמיתפוחים ותמרים
את מכירה הרבה חילונים לא מסורתייםl666
כל החברות החילוניות שלי בשוק ממספר ילדים שלי. ועל תגובת משפחה אין מה לדבר. חמותי בכלל מסתירה מחברות שלה כמה יש לה נכדים.
גם בעבודה של בעלי כל מי שלא מכיר חושב שיש לו אולי ארבעה כי הוא נראה דתי לייט.
גם אם לא יגידו לך בפנים עדיין יחשבו מה שיחשבו. אין מה לעשות
לא כי בחברה הדתית זה בכלל לא נורמה.. וואחד נורמהאין ייאוש בעולם
ואם את מביאה 8 אז את סופר נחשבת ומוצלחת וכל הכבוד לך
ואם יש לך רווח של 4 שנין בין הילדים אז בטוח את בטיפולים
אני חושבת שהיום זה הולך ומשתנההמקורית
רק אני סוחבת את ההריונות האלה ורק אני מגדלת את הילדים שלי לא החברה
הלוואי שזה ישתנה.אין ייאוש בעולם
אבל לומר שבחברה החילונית יש יותר לחץ חברתי בעניין הזה, זה ממש לא נכון.
בחברה הדתית ילדים זה ממש חלק ממימוש עצמי, בתור אחת שאין לה ילדים, ברור שאם הייתי גרה בצפון תל אביב היה לי קל יותר. להיות מעוכב בחברה הדתית זה להרגיש אאוט.
מבינה אותך מאודהמקורית
אני באופן אישי בחרתי לא לגור בסביבה דתית כרגע כי פחות מתאים לחץ חברתי מכל סוג. בטוחה שאם הייתי גרה בסביבה כזו גם אני אולי הייתי מרגישה אאוט כי אני מתקרבת לשלושים ויש לי 'רק' שניים.
אז תארי לך שאני באיזור ה30, ועוד אין לי. גיוועאלדאין ייאוש בעולם
אני אוהבת הומור שחור המקורית
וכל אחד עם ההתמודדות שלו
אחד בפריון, אחד בגידול ילדים, אחד בכעס וכו וכו
אמנם ילדים זה נסיון שיותר נראה לעין ואני לא מזלזלת בקושי הזה בכלל אבל טוב להציף גם את הניסיונות ה'שקופים' האחרים לטובת העניין
וזה שמצפים מכל אחד להתאים את עצמו גם אם זה לא תלוי בו או לא מתאים לכוחותיו אחרת הוא חריג זה עוול
את לא חריגה כשם שאני לא חריגה ואותה אחת שיש לה 10 ילדים גם לא.
בטח שיש לחץ, תלוי תת-מגזר כמובןl666
תל אביב נחשבת נראה לי עיר רווקים. משפחות מעדיפות מודיעין או משהו כזה.
יש לחץ חברתי בהרבה דבריםהשורה התחתונה היא כמה את חזקה לעמודהמקורית
היום בכלל בניגוד לעבר האינדיבידואליזם עלה רמה ושונות היא דבר מקובל מבעבר
מסכימה איתך ממש. כל מגזר והלחץ שלו והרמת הגבה שלומיואשת******
זה לא משתנה.אנונימית 50
ואם לא, מסתכלים עקום.
ואם לקחת הפסקה בין הילדים של יותר משנה חושבים שכבר יש בעיה.
זה ממש ממש תלוי באיזה חלק של החברה הדתיתנועה נועה
בדתית תורנית עדיין כן, בחלקי החברה האחרים בכלל לא ויש כאלה שיסתכלו מוזר על הורים ל-8 ילדים.
יכול להיותאנונימית 50
הכי הרבה יש כרגע 7. אבל זה משפחות צעירות. זה 7 ילדים כשהגדול בן 10 בקושי.
ההפרש בין 2 הבנים המתוקים שלי הוא 2.3.
ומישהי שהיא בערך שנה מעלי ילדה כבר ילד 5.
יש לחץ.
הרב של הקהילה עשה שיחה עם הגברים אצלנו על זה.
באופן אישי אני שמה פס ארוך על כולם. אבל יש כאלה שאמרו במפורש שהן מסתכלות על הכמות ורוצות גם. מתוך קנאה מסוימת. לא באמת מתוך רצון לילד. אלא מתוך רצון שיהיה לי את מה שיש לאחרת.
הרב של הקהילה עשה שיחה על זה??? וואונועה נועה
אנחנו קהילה קטנה מאוד אבל די פרושה אז לא חיים אחד בתוך השני מכל הבחינות (לפחות אני, אני גרה עוד קצת יותר רחוק מהרוב). בגדול ברור שהנטיה היא לילודה, למשפחות הכי 'מבוגרות' (35+) יש 7-8 ילדים, וכן גם מניחה שיש תפיסה סמויה לפחות שאם יש רווח יותר משנתיים בין לידה ללידה זה לא מבחירה. עדיין זה לא בשיח, בשום חברה שהייתי לא שמעתי שמדברים על זה בגלוי, זה תמיד מצד הרכלניות מאחורי הקלעים...
הרב עשה שיחה על זה שזה לא לגיטימיאנונימית 50
שאישה היא לא מכונת ילדים.
והיא צריכה פניות נפשית כדי להיות בעוד היריון. ולא להיות בהיריון כי לחברה שלה יש 5 ילדים והיא רק בשלישי.
נשמע לי לגיטימי להסביר את זה לגברים שיעבירו לנשותיהם.
בעצם, אני לא סגורה על זה שזו היתה שיחה על זה ממש או שהוא הכניס את זה כחלק משיחה. אני חושבת שכחלק. לא דיבר רק על זה אבל אמר את זה.
אה, פיו, הלחצת אותי ממש. מעולה שיש רב כזה לפחות.נועה נועה
חחח מה חשבת שהתכוונתי?אנונימית 50
שהוא עשה שיחה שכדאי ללדת הרבה ילדים😳נועה נועה
מהמם שיש רבנים כאלה מקווה מאוד
כל הכבוד לו, חשוב מאודאביול
אמאלההההאין ייאוש בעולם
לצערי זה הפך להיות כבר כמו לחץ על קריירה..
זה כבר לא רק בגלל שזה מצווה.
זה כבר לחץ על למי יש 'תעודה' שהיא 'שווה' יותר.
בעעע
היא התכוונה הפוך. תקראי את שאר התגובות שאחרי זהמנסה לעזור
אני יודעת מה היא התכוונה, התחייסתי לתחושה שלה מהקהילהאין ייאוש בעולם
שאם מונעים יותר משנה אז כבר חושבים שיש בעיה.
ושכל אחת סופרת איפה היא ביחס לקצב של חברה שלה.
לא רואה הבדל בין זה לבין להשוות למי יש משכורת שווה יותר.
זה רדוד.
וחבל שזה מה שהקהילה משדרת לה
זה נשים מהקהילה. לא כולןאנונימית 50
שלא יצא שם רע חלילה
אני מאד נהנית להיות חלק, אם לא הייתי לא היינו נשארים.
אבל כן, בכל חברה יש קצת בעייתים . רק ציינתי שזה לא שזה עומד להעלם מהעולם כמו שמישהי כתבה אלא שזה עדיין קיים.
וגם מי שסופרת איפה הוא ביחס לאחרותאנונימית 50
אלא כדרך אגב בשיחה של אחת על אחת.
אז זה לא שזה העיסוק היומיומי שלנו. אבל יש דברים כאלה.
לא בטוחה שזה ענין של ציפיהבת 30
וב''ה הנורמה היא משפחה גדולה.
אז במקום אחד גדול זה 10 ילדים, במקום אחר גדול זה 6 ילדים, ושמעתי על עיירה בארה''ב ששם 16-17 זה הנורמה. (וואלה לא הייתי עוברת לגור שם...)
אבל יש ערך שמקובל על כולם בחברה- ערך של משפחה גדולה- זה לא ענין של ציפיה אלא ענין של הסכמה חברתית בנושא הערך הזה.
השאלה מה קורה כשאתה לא בערך הזה? איך החברהאין ייאוש בעולם
החברה הדתית כל כך מצומצמת בשאיפה שלה לערך הזה שלה, שאפילו אחרי הפלות אם לא נקלטתי בטוחים שיש בעיה גם להיקלט,
לא מסוגלים לחשוב שאולי מנעתי כדי להתאושש נפשית? אולי אני בבדיקות?
אני לא יודעת מה חוויתבת 30
אני בחיים לא אנסה לברר למה מישהי אחרת כן או לא בהריון. וברור שלא אכנס לפרטים כאלה. ממש לא ענייני
ההנחה היא שרוב הזוגות רוצים משפחה גדולה, כי זה באמת ערך משותף לרוב האנשים. ואם יש זוגות שאין להם הרבה ילדים- אז יש לזה סיבה.
ויש שלל סיבות, שאף אחת מהן לא אמורה לעניין אותי.
אני לא מעוניינת להשתייך לחברה שאם מישו לא עמד בערך שלהאין ייאוש בעולם
גם חברה שיש בה ערך צריכה לדעת שאולי מישו בחר אחרת.
זה גם נורא נחמד לקרוא לזה במילה יפה 'ערך', כשבפועל כשחיים בתוך חברה כזאת חלק מהזוגות כבר מושפעים מנורמה ולחץ חברתי וערך זה מילה יפה מדי.
לא כתבתי בעיהבת 30
ממש.אנונימית 50
הגיע אלינו עובדת חדשה. חרדיה.
דבר ראשון שהיא שאלה אותי עוד לפני איך קוראים לי זה כמה ילדים יש לי.
וכשעניתי 1 (עוד לא הייתי בהיריון) היא אמרה לי בשוק זהו? למה בת כמה את?
וכשעניתי 25 היא אמרה לי את נראית הרבה יותר מבוגרת.
תנחשי בת כמה אני וכמה ילדים יש לי?
יצאתי מזועזעת הבוס שלנו היה עוד יותר בשוק.
ופיטר אותה. לא בגלל זה, אלא בגלל עוד דברים אבל הקטע הזה מזעזע אותי ברמה קשה.
אוי. אל תסיקי מזה מסקנהחדשה ישנה
ברור חחח רק אמרתי כדי להראות שיש דברים כאלהאנונימית 50
אל תדאגי. אני לא מהמכלילות ב"ה
לא על כולםחולת שוקולד
אני מביאה ילדים אך ורק בשביל עצמי וגם זה עם מצפון
וברור לי שיהיו לי הרבה פחות ילדים ממה שמקובל אצלינו וזה לא מזיז לי
למה את נגד ילודה?בת 30
כי אני חושבת שלאור מצב העולם המזעזעחולת שוקולד
למרות שאני לא באמת יודעת מה קורה לנשמות שלא נולדות וממש לא בטוח שיותר טוב להן.. בקיצור, אין מוצא מסבל והתמודדות
וכן, אני יודעת שהכל בראש וזה עניין של בחירה ובלה בלה בלה
כתבתי על זה כאן לא מעט
בראייה כזו, תנאי החיים בעבר היו הרבה הרבה יותר קשים.קרן-הפוך
העניין הוא שאדם בוגר צריך להיות אחראי לחייו, להחלטותיו, למעשיו, לפרנסתו, לבריאותו, לתכנון המשפחה. להכל.
לא לקבל תכתיבים מתוך לחץ חברתי, מתוך הליכה עיוורת אחרי אנשים שרואים בהם בעלי סמכות, ולא מתוך אמונה תמימה ״ ה׳ יודע מה טוב בשבילנו״, משפט שמובע כאן בהזדמנויות רבות.
״לא בשמים היא״, המשפט הידוע מהגמרא בהקשר הלכתי, שההלכה לא נקבעת על ידי בת קול משמים אלא הפסיקה ההלכתית נקבעת על ידי בני אדם, כך גם אנו מאמינה במישור האישי. לא לסמוך על הנס שיהיה בסדר.
מסכימה איתך אבל לא ממש הבנתי אתחולת שוקולד
את מתכוונת שבגלל שאיכות החיים היום טובה יותר מצב העולם טוב יותר? בעיני זה לא כזה משנה ולא מה שעושה את החיים לטובים יותר או פחות
זה נכון. אבל עם ישראל צריך להתרבותבת 30
מבחינה קיומית, כאן במדינת ישראל, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להפחית ילודה.
תראי מה קורה באירופה - הילודה צונחת והיא מתמלאת בערבים.
אם הילודה היהודית פה בארץ תצנח זה יהיה אסון עוד כמה שנים.
ב''ה שהילודה היהודית בעלייה מתמדת והילודה הערבית בירידה מתמדת. כך לפחות בנתוני הלמ''ס.
מההה??חולת שוקולד
ממש ממש לא!!
מי אמר על חשבון החיים האישיים שלהם?בת 30
לעומת הערך שאת דיברת עליו, הצפיפות בעולם.
צפיפות בעולם?חולת שוקולד
אמרתי שאני לא רואה ערך בלהביא ילדים כי החיים בעולם קשים, ואני לא אעשה להם את זה בשביל ערך לאןמי כמו דמוגרפיה יהודית מול ערבית
אז לא הבנתי אותך.בת 30
תמיד החיים היו קשים, לא נראה שהיום יותר מפעם.
אם ילדים גדלים בצורה נורמלית הם יכולים להתמודד עם קשיים.
חוצמזה שאין לי שום דרך לדעת אם החיים של הילדים שלי יהיו קשים יותר או פחות.
הבנת מצוייןחולת שוקולד
אז למה בכלל להביא ילדים לחיים קשים?בת 30
את מביאה ילדים מתוך אגואיזם?
אכןחולת שוקולד
אז זה ממש לא הוגןבת 30
בגלל צורך שלך את עושה להם רע? ומביאה אותם לעולם שבו יהיה להם קשה?
מחילה, אבל אם מביאים ילדים לעולם ''קשה'', לפחות שתהיה לזה סיבה ערכית כלשהי, ולא אגואיזם צרוף.
לדעתי את שופטת אותה לחומרההמקורית
זה לא חריג בכלל.
אני לא שופטתבת 30
וזה לגמרי ברוח טובה מבחינתי.
לא אמרתי שזה לא ברוח טובה וזה לא סותר את העובדההמקורית
אשרייך אם הגעת לדרגה שבה את מביאה ילדים לעולם מתוך אידאל וכדי להרבות נשמות בעם ישראל אבל זה לא אומר שכולן כך.
אני מתרשמת שאין להוסיף על התחושות שלה ועל הקושי מתוכו היא מדברת גם את העניין של - 'מה, את לא מביאה ילדים מתוך אידאל? אז למה באמת?'
זה הכל.
טוב.בת 30
ואם היה נשמע כך אז סליחה.
אם היא כתבה
מה???! להביא ילדים לעולם בגלל ערך לאומי על חשבון החיים הפרטיים שלהם?
אז עניתי לה
מה?
להביא לעולם ילדים בגלל אגואיזם על חשבון החיים הפרטיים שלהם?
זה הכל.
אין פה ענין אישי.
זה דיון עקרוני.
ולא, אני לא בשום דרגה.
אבל מבחינתי האישית אני יכולה עכשיו להגיד שמספיק לי עם הילדים שיש לי.
אבל מכיוון שאני רואה בזה ערך חשוב אני יכולה לעשות מאמץ, שלא בא ע''ח אף ילד אחר, ולהביא עוד אחד, שניים. מתישהו, בע''ה .
כמו שכל אחד עושה מאמץ למען ערך שחשוב לו
ברור לי שזה לא אישיהמקורית
וגם אני לא חושבת כמוה. אבל עדיין לא במקום שלך כמובן. הלוואי
ועדיין להגיד לה שהיא עושה עוול לילדיה זה קצת צורם.
הממ..בת 30
זה לא בדיוק כמו לעשות עוול...
טוב אולי לא ציטטתי במדויקהמקורית
אז אם היא נפגעהבת 30
הכל אצלי בתאוריה כן??המקורית
ממש יפה מצדךbr />
ואוי וואיחולת שוקולד
לא נפגעתי, זה בסדר, והאמת שהסיבה הערכית (שזה רצון ה׳) היא מה שמרגיע לי את המצפון ולכן אני לא מנסה להתאמץ וללכת נגד הרצון האגואיסטי שלי.
המקורית, תודה על הרגישות
רק הלכת נהיה בלגןבת 30
ואני בטוחה שאת אחלה אמא...
חח, תודהחולת שוקולד
לא.בת 30
מסתבר שאני הרגישה פה בכלל וסתםהמקורית
וואומיואשת******
להביא ילד לעולם??
האמת שאני חושבת שהרבההמקורית
אני חושבת שזה שילובנועה נועה
נכון. מסכימה איתךהמקורית
זה שהרבה עושים את זה לא אומר שאני חושבת שזה טובמיואשת******
אבל הרי כל הענייןהמקורית
יש לרובינו דרך ארוכה מאד מאדמיואשת******
זה אולי אידיאל כלשהו אבל זה נשמע לי ממש לא נורמלי
לא בשמיים היאהמקורית
אני לא רוצה להשיג את זהמיואשת******
אני הפוךאורי8
אם יחד עם הערך יש רצון לגדל אותו, אהבה אליו , שמחה בו, מה הבעיה?
ודאי שאם אישה יולדת בגלל ערך, אבל אין לה כח לילד ,זו בעיה , שגם מפספסת את הערך, הערך בעיני, נותן תוספת כח, מתחת לפני השטח.
אני רוצה תינוק והערך שבללדת עוד ילד נותן לי תוספת כח להתמודד עם הקושי, כי אני לא עושה רק מעשה אגואיסטי לעצמי, לדעתי ערך+ רצון לילד שווה יותר כח ואנרגיות.
רק ערך , בלי רצון מפספס גם את הערך.
ממש ככהבת 30
למה?בת 30
מה פתאום.
אוהבת כמו את כולם.
לא אמרתי שזה אומרמיואשת******
לך רצון לעוד ילד בלי הקטע של ערך לאומי. אצלי זה נקרא - לא רוצה אותו באמת.
אולי לא הבנתי אותך נכון
הכוונה שלי אחרתאורי8
ברור שאם אין כח ורצון לילד נוסף, הסיבה הערכית לא רלוונטית.
מבינה אותך, אבל הגבתי לבת30מיואשת******
זה שסיבה ערכית נותנת עוד כח זה מאד ברור לי
אבל בנקודת ההסתכלות שלי קודם כל צריך לרצות ילד. סיבות ערכיות עוזרות מחזקות את הרצון, את הכח. כמי שכתבת.
ממה שהיא כתבה זה ממש לא היה נשמע לי ככה. אבל שוב, יתכן שלא הבנתי נכון.
עונהבת 30
יש רצון אגואיסטי להביא ילדים לעולם
ויש רצון שנובע ממשהו גבוה יותר- כמו האמונה בחשיבות של זה, מסיבות שונות.
והאמת?
לא חסרים ילדים שנולדו בהפתעה, לא מתוך רצון...ועדיין הם אהובים ורצויים, בסופו של דבר.
נכון.מיואשת******
רצון לילד שנובע מהאמונה האם הוא רצון לילד בצירוף האמונה או רצון לעשות את רצונו של ה בלי רצון בילד. אם נגיד היו אומרים אוקי בשביל הערך הלאומי את יכולה ללדת ילד או לתרום חמשת אלפים שח והתוצאה זהה, והיית בוחרת בכסף , בעיני זה לא נורמלי להביא ילד במצב כזה.
זו השקפת עולמי
הרבי מלובביץ' אמרבת 30
שכל אישה תתאמץ להקים משפחה שבה יש ילד אחד יותר מהמשפחה שלה
אני מניחה שמי שבאה ממשפחה של 14 ילדים תתקשה במשימה הזאת..ואני לא יודעת אם אני אעשה זאת, אבל הענין פה הוא הדגשת הערך שיש לכל ילד יהודי שנולד.
אז יש לי עוד מלא להספיקהמקורית
רק בנחת...בת 30
לא מזלזלת בערך של כל ילד יהודי שנולדמיואשת******
בעינים שלי ילד שנולד אך ורק מתוך רצון להרבות ילדים בעולם כאידיאל דתי של פרומורבו או לאומי, בלי רצון אמיתי של ההורים שלו לעוד ילד, זה עצוב. יתכן שהרבי היה מוקיע אותי על זה אבל זו דעתי.
בסדרבת 30
אני לא מדברת על מצב שבו האמא גמורה ונכנסת לדכאון רק מהמחשבה על עוד ילד.
אני מדברת על להכניס את הערך לתוך מערכת השיקולים.
לחץ חברתי למשל, זה משהו שלא אמור להיכנס למערכת השיקולים.
ערך תורני או לאומי של הגדלת עם ישראל- בהחלט טוב, לדעתי, שיכנס למערכת השיקולים.
וגם אני לא קשורה לרבי, אבל המשפט הזה דווקא מצא חן בעיני.
כחלק ממערכת השיקולים אני מאד מבינה את זהמיואשת******
חידוש! אז לפי זהנביעה
הצחקתני!בת 30
אני צריכה לשקולמתואמת
אם זה כולל ילדים שנולדו אבל נפטרו בגיל צעיר...
(יש לי אחות שנפטרה כתינוקת)
כך או כך - יש לי עוד למה להגיע...
אל תשקלי...נביעה
זה ברור...זה היה יותר בצחוק מתואמת
מצב לאומי משפיע על חייםl666
מגיבה אלייך באופן די אקראייעל מהדרום
זה אמיתי שיש לכן סיבות מאחורי הילודה שלכן?
אני פשוט מביאה ילדים כי מבחינתי זה חלק מהחיים, טבע העולם, המשך ישיר לנישואים.
מעולם לא ישבתי לנתח למה ללדת...
וכמובן שאני אוהבת את הילדים שלי ורוצה עוד, אחרת כנראה שהייתי נמנעת מזה.
גם נכוןבת 30
ברור שזה חלק טבעי מהחיים.
אבל אני מניחה שהסיבה שזה חלק מהחיים שלנו היא שהפנמנו אי אילו ערכים.
אם היית גדלה בסביבה שרואה ביותר משני ילדים הגזמה פראית ונזק לכדור הארץ, אולי לא היית רואה בעוד ילד ועוד ילד המשך טבעי לנישואין.
לא שמעת שאמא שלי דואגת שאין לי איך לממן חוגים לילדיםתפוחים ותמרים
חדר לכל ילד (הייתי עם אחותי עד גיל 14 בחדר)
טיול לחו"ל
ו.... מה אתכם?
מתי אתם תחיו?
(היא גרושה מגיל 38, סתם לסבר את האוזן...)
חדר לכל ילד זה אסון בעיניאנונימית 50
מכירה מישהו שהוא אחד מארבעה אחיםתפוחים ותמרים
מסכימה איתך מאד.
גם אני לא בעד חדר לכל ילדמנסה לעזור
מאז ומתמיד הייתי יחד עם אחותי בחדר והיה כייף וטוב מאוד.
הפעם הראשונה שישנתי לילה לבד לבד זה היה כשהלכתי לשבת לבית של בעלי- חתני דאז.
היינו מאורסים ונתנו לי חדר לעצמי. (בעלי/ חתני דאז ישן אצל דודים שלו שגרים קרוב לשם)
והרגשתי מוזר בודדה. לא הצלחתי להירדם...
וואי וואיבת 30
כנראה שהחוגים עשו לך עיצוב נגדי...
מסכימהיעל מהדרום
ואני באמת לא בטוחה שנביא ילדים בלי הפסקה. תלוי בכוחות שלנו כנראה.
אם כל כך רע לך בחיים-אז באמת בעיקר ממליצהמעין אהבה
כי אפשר לחיות פה חיים שמחים ומאושרים.
ומגיע לך.
קודם בשביל עצמך
וכשתאמיני בזה
אז מאמינה שגם ההסתכלות על ילודה יכולה להשתנות
לא כ"כ רע לי, אבל גם לא כ"כ טובחולת שוקולד
אני בטיפול פסיכולוגי ומנסה במקביל גם טיפולים אחרים וכמובן גם לוקחת כדורים, וחושבת שחלק מזה שהיום המצב יחסית טוב זה גם בגלל עבודה עצמית וכוחות שגיליתי שקיימים בי אבל לא מאמינה שאפשר להגיע להסתכלות שונה ולאושר של ממש ובטח שלא לצאת ממצבים כמו שלי (ocd) ע"י עבודה, אפשר במידה אבל לא לגמרי
אני מרגישה שאת באמת מתמודדת עם קושי עצוםמעין אהבה
וחיבוק על ההתמודדות
זה באמת ממש לא קל.
ואם הײַנו מכירות ומדברות בשיחה נורמלית גם הייתי מעיזה לפתוח איתך את הנושא של להאמין שיש סכוי שלך עצמך יהיו חיים טובים וקלים יותר.
באופן הזה ובלי הכרות- לא מרגישה שנכון לפתוח..
אבל רק בהקשר של הדיון-
חושבת ששווה לך להתבונן בניסוח אחר
את לא נגד ילודה.
לך כרגע לא נכון ללדת.
ומובן מתוך מה שאת עוברת גם למה את מרגישה כרגע ככה לגבי עצמך. ומותר לך.
אבל זה לא אומר שצריך לפתח גישה שהיא נגד ילודה בכללי
את מבינה שלא כל בן אדם מתמודד עם אותם חוויות. ולאלרים וגם לילדיך אם וכשיהטו- יכולה לביות חוויה שונה לחלוטין. וחיובית ומחה ומאושרת.
לנסות להתבונן על להפריד בין חוויה אישית שלך( ואת לא לבד שם כמובן ובאמת מעריכה את ההתמודדות השאת. הארוכה והקשה)
לבין להסיק מתוכה מסקנות על המציאות כולה
ב"ה עכשיו הקושי הוא לא עצוםחולת שוקולד
ואני כן נגד ילודה (תיאורטית)
כי גם עם קשיים לא עצומים מאוד קשה להתמודד (כמה אלמנים-רווקים-חולים-הומלסים-עניים-דכאוניים יש בעולם?)
ולילדים שלי יכולה להיות חויה שונה גם לטוב אבל גם למוטב, אם נחשוב על כללל הצאצאים שיהיו חלקם בטוח יחוו קשיים מהסוג היותר קשה
קחי לדוגמא גברים שלא מסופקים מינית, יש מלא כאלה ובעיני זה סבל מטורף
בתור אחת שלא מאמינה שעם עבודה עצמית אפשר להגיע לסיפוק ואושר *מוחלט* (אחרת כל העולם היה מאושר ומרוצה מהחיים וזה לא המצב) הפתרון בעיני הוא לא להיות כאן
גם הגמרא חושבת ככה-יעל מהדרום
"נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, (עכשיו שנברא - יפשפש במעשיו)".
אני גם חושבת שלו שאלו אותי מראש- הייתי מעדיפה שלא להוולד. כי מה לעשות יותר נוח ופשוט כלום מאשר התמודדויות.
אבל אני פה, וסך הכל יש הרבה טוב בחיים.
לקחת לי את המילים...אביול
אני בשוקאביול
מה יגידו כל האנשים שהביאו ילדים בתקופות הרבה יותר נוראיות?
בשואה, במלחמות...
מה היה קורה אם הם היו מוותרים בגלל הצרות שיש בעולם?
ברוך ה' שאנשים הבינו שיש ערך גדול יותר מאשר חשבונות שלנו, וצרות שלנו, ובחרו להרחיב את עם ישראל...
היום יש הרבה יותר בעיות נפשיותחולת שוקולד
אם את בשוק כנראה שב"ה לא היית במצבים שמאפשרים לך להבין על מה אני מדברת
אם הפורום של ההתמודדות נפשית היה פתוח הייתי מזמינה אותך לשם ואז אולי היית יותר מבינה מה זה אנשים שטוב מותם מחייהם
ועדייןאביול
מי שיש לו בעיה ספציפית- יעשה את החשבונות שלו אם להביא ילדים או לא.
אבל לא בהכללה
מוזמנת לשאול אנשים אובדנייםחולת שוקולד
כל עוד לא היית במצב כזה (ומאחלת לך תמיד רק טוב) הרשי לי לגחך על דברייך, נורא קל לדבר מהמקום הטוב
אבל לא כל האנשים בעולם אובדניים...מתואמת
וגם לאנשים שחוו מחשבות אובדניות יש תקווה לחיים טובים (ואני מדברת מניסיון).
אי אפשר להכיל את הגישה שלך על כל העולם, כי פשוט באמת יש גם כאלה ששמחים מהחיים ואוהבים לחיות ומודים על האפשרות לפעול פה בעולם הזה... ומי אנחנו שנדע איך יהיו החיים של ילדינו הספציפיים?
בדיוקאביול
נכוןחולת שוקולד
*גם למי שכן טוב היה עדיף לא להיוולד, אומרים ששם טוב יותר
ובכל זאת ה' בחר לקיים עולם ולהוריד אליו נשמות...מתואמת
סימן שיש פה טוב בעולם. סימן שיש לנו מה לעשות פה. כן, גם לאלה עם מחשבות אובדניות.
ואני עדיין לא חושבת שבגלל החלק ההוא של אנשים אובדניים מוטב לכל בני האדם לא להיוולד...
(אני מבינה שאת מדברת מתוך הכאב שלך, שאת עדיין בתוכו. אבל הייתי רוצה שתביני שהכאב שלך הוא זה שחושב את כל זה, ולא ההיגיון האנושי הפשוט שבתוכך...)
לא, זה כן ההיגיוןחולת שוקולד
לא , היא לא.מיואשת******
או שפשוט ההגיון שלך ושל הרבה אנשים אחרים שונה מאד . ואז לא ברור איך מחליטים מה ההגיון הנכון.
אם נלך לפי מה שאמרת - לי בהחלט הגיוני שחלק מהצאצאים שלי יסבלו וזה שווה את הבאת שאר הצאצאים לעולם.
גם במשפחה שלי, חלק סובלים היום מכל מיני. אמא שלי לא מתחרטת על אף אחד מהם, מבטיחה לך.
נכון, לי ברורחולת שוקולד
אין לי אלא לשלוח לך חיבוקמתואמת
ולהתפלל איתך לחיים טובים והגיוניים יותר בכל המובנים...
(כי באמת אין טעם ש"אתווכח" איתך כשאת בכאבך... 
)
👍תודהחולת שוקולד
לא חושבת שזו כפיות טובהבת 30
נכוןאביול
יכול להיות שזו באמת ההגדרהאנונימית 50
אני רוצה משפחה גדולה אבל גם מכירה בכוחות הנפשיים שלי ולא עוצמת עין, לא העיקר לעמוד בסטנדרטים.
מעדיפה קצת ילדים ואמא בפול טיים. מאשר הרבה ילדים עם חלקיקי אמא.
לא אומרת שזה קורה במשפחות עם הרבה ילדים, רק יודעת שאצלי זה עלול לקרות. אז מונעת. ההפרש בין הילדים שלי הוא מעל שנתיים ואני לא מתביישת בזה לשניה בקהילה שהנורמה בה היא לתקתק ילדים בכלום שנים. שנה יולדת שנה לא.
לי זה לא מתאים.
וגם יש כאלה שכן פועלות ככה וזה לא מתאים להן. אני מכירה נשים שקורסות . פשוטו כמשמעו.
אז מה שווה לילדים האלה הרבה אחים אם האמא משוגעת וצועקת עליהם? ופעם בשבוע קורסת פיזית? בעיני לא כל דבר מקדש ילודה.
בטח שלא נורמה.
ודבר נוסף, קראתי פעם כתבה על ילד ממשפחה של 11 ילדים שירד מהדרך והוא סיפר שהוא הרגיש חלק מ.. ולא חשוב בפני עצמו. וזה כואב לי לקרוא. שוב, לא כל האמהות כאלה. אני באתי ממשפחה גדולה ועד היום אני מרגישה בת יחידה כי ההורים שלי מרעיפים אהבה בצורה מדהימה. אבל צריך להכיר ביכולת.
את צודקת לגמריבת 30
לי יש שני פערים כאלה
ומכירה עוד משפחות לא מעטות, עם רווח של שלוש שנים. ועדיין יש שישה שבעה ילדים.
האמת נראה לי שהרוב לא באמת יכולות ללדת כל שנה וחצי שנתיים לאורך זמן.
ועדיין- מה שאת מגדירה קצת- זה ביחס לנורמה של משפחה גדולה, לא ביחס לנורמה של שני ילדים וכלב .
אגב, שלל סיבות שכתבתי - זה גם היכולת של ההורים.
ועוד משהו-
זה נכון שיש אמהות שקורסות
ונכון שיש אמהות שצועקות (כמובן שאני אף פעם לא צועקת...)
ונכון שיש ילדים שאולי הרגישו ככה או אחרת
אבל-
גם אמהות לארבעה יכולות לקרוס
גם אמהות לשני ילדים צועקות
גם ילדים שגדלו בחדר לבד עם עוד שלושה אחרים בוחרים דרך אחרת מכל מיני סיבות.
הגורם לקריסה ולצעקות ולעצבנות וכו' זה לא ריבוי ילדים.
כי עובדה שיש משפחות עם מעט ילדים שבהם זה קיים, ומשפחות עם 12 ילדים שבהם זה לא קיים.
למען האמת, האמהות הכי רגועות וסבלניות שאי פעם פגשתי היו אמהות ל10-14 ילדים.
אז כנראה שיש עוד גורמים. פניות נפשית, מצב זוגי, אופי, לימוד ותחזוקת ההורות. כן, הורות זה דבר שצריך להשקיע כדי ללמוד אותו.
דווקא מי שמתכננת לעסוק הרבה בהורות- אולי דווקא היא לומדת, משתפרת, מוצאת כלים לניהול יעיל ורגוע, כלים לחינוך עבור כל ילד וכד'.
הענין, שוב, הוא הערך.
האם הערך שלי הוא הקמת משפחה גדולה לפי כוחותי או לא.
וזה משפיע- האם כששומעים על ילד מס' 15 שנולד- אומרים בחיוך גדול מזל טוב, או שמעקמים את האף וחושבים '' מספיק, שתסגור את הבאסטה כבר''.
מסכימה.אנונימית 50
*לא אני כן? מתכוונת מה שאישה כזו חושבת.
מבחינתי אני הנורמה של עצמי
טריגרים יכולים להיות בלי סוףמעין אהבה
או חיים ברמה כלכלית לא מותאמת להכנסות כי זאת הנורמה מה שיכל בקלות להביא לחובות רציניים
בסופו של דבר
הנושא של הדיון פה הוא לא ילודה
אלא מודעות עצמית
מי שקשובה ומודעת לעצמה מול מי שנגררת בלי מחשבה עצמאית
וזה נכון לכל התנהלות לא קשורה לילדים
ואני מכירה בנות שגדלו במשפחה עם 2 ילדים וממש לא קבלו מענה רגשי ויחס כמו מה שהיו זקוקות לקבל..
ומכירה באופן אישי בת בכורה ל14 ילדים שהעידה לי בשיא הכנות שהיא מרגישה ממש כמו בת יחידה מצד היחס והקשר בינה לבין אמא שלה.
וגם בעלי בן בכור ל10 ילדים ומאוד שמח מזה.
ויש מקרים גם אחרים
אבל ברור שהנק' היא העבודה העצמית
לא מספר הילדים
הדיון כאן הוא על חברה שמודדת אנשים לפי כמות הילדים שלהםאין ייאוש בעולם
ועל אנשים שמביאים ילדים לפי מדדים של החברה מבחוץמעין אהבה
לגבר על הנורמות זה דבורים באוויר כי הן לא יתשתנו מדיבורים
להיות אדם אמיתי וקשוב לעצמו זה מה שישנה את המציאות
בודאי שזה יעזוראין ייאוש בעולם
זה לא יאתגר את היכולת של אנשים להיות קשובים לעצמם
ממושמיואשת******
חזק
ממש ממש חזק
הכאב שלך צורב לי
שורף לי
זועק מכל מילה
הלוואי ויכולתי לעשות משהו.
ואת יודעת, אני אשמע מתנשאת, אבל מי שלא חיכתה(לא חצי שנה בגיל עשרים ואחת) ולא סבלה מבעיות פוריות ולא חוותה אבדן הריון לא תבין. לעולם לא תבין עד הסוף.
ברור שהכי נכון זה לחנך את עצמינו, אבל - מחילה על ההשואה- גם כשמישהו הוא בדיכאון למשל האם באמת נגיד לו- תתמודד עם הערות של אנשים אתה צריך חוזק פנימי ולהאמין בדרך שלך, או שנצעק על אנשים שהם לא בסדר שהם מדברים אליו בצורה שגורמת לו טריגרים קשים לדיכאון?
התשובה ברורה
ברר שחשוב להזכיר לעצמינו לא להיכנע ללחץ חברתי ולהיות מי שאנחנו רוצים להיות. זה לא פותר את החברה מהאשמה על הדברים שהיא אומרת לנו לפעמים (עקפתי אותך!!!!??? אין אייקון מתאים לזה)
החברה שלנו צריכה תיקון גדול בזה והצער שנגרם לנשים מאותגרות פוריות או שלוו אבדן הוא עצום ונוראי. וכדאי לזכור את סיפור חנה ופנינה ולא לקחת את זה כמובן מאליו שהאחריות לצער שלנו היא רק שלנו.
לנו יש תפקיד
גם לחברה יש תפקיד
ממני, שלא מתיימרת להבין מה שאת עוברת ואת שריפת לבבך אבל מייחלת שהיתה לי יכולת לשים לך פלסטר ונשיקה. 💕💕
אם כולם היו כמוך, העולם היה טוב יותר ♥️אין ייאוש בעולם
אני לא יודעת אם כיוונת את דבריך אלימעין אהבה
אני לא כתבתי בכלל מתוך ידיעה למי אני כותבת ועם מה היא מתמודדת ובכלל לא חשבתי בהקשר של מאותגרות פוריות-
עניתי שלנסות לשנות את הנורמות החברתיות זה פרויקט שתכלס צריך המון המון עבושה כדי לגרום לשינוי
ולכן לעבוד על עצמי לא להיות מושפעת .
וגם לשדר את זה החוצה-את הבטחון בבחירות שלי
אז זה יוצר יותר השפעה מעשית בכאן ועכשיו שסביבי מאשר לחכות שיום אחד הנורמות ישתנו
וחוץ מזה להעלות למודעות את הרגישות לאחר ואת הסכנה בנורמות שדוחפות אנשים לחיות חיים לא תואמים לכוחות שלהם- זה חשוב ואני בעד לגמרי.
רק במקביל לעבודה עצמית..
ושוב אני בכלל לא ידעתי עם מה מי שהגבתי לה מתמודדת. ולא חשבתי בכלל בהקשר
וזה דוקא נושא מאוד קרוב לליבי. כן גם אם לא אני התנסתי בהמתנה לילדים.
מסיבות אחרות.
כתבתי אליה תגובה כללית על הדיון פהמיואשת******
אני כבר לא זוכרת בכלל מי כתבה מה ומה את כתבת..
אבל היו כמה אמירות על זה שאנחנו צריכים לפתח חוסן נפשי בעצמינו ולעמוד מול הזרם וכו וכו.
אמירות נכונות בהחלט, לא מזלזלת בהן
אבל זה לא מסיר את האחריות מהסביבה להשתנות. ומכיון שהסביבה בסופו של דבר היא אנחנו, והילדים שלנו, והמשפחה שלנו שאפשר לספר לה איך הערות כאלו משפיעות וכו
אז כשאומרים רק- זה אחריות שלך, זה גורם להרגשה של "ככה זה וזהו" ובעיני זה לא נכון . מותר לבוא ולומר החברה לוקה בחסר בתחום זה. החברה שלנו. אנחנו.
ואנחנו נעבוד על עצמינו והעמידה שלנו מול החברה, אבל גם נעבוד על עצמינו בתור חלק מהחברה, לא לומר דברים, להעלות למודעות של אנשים אחרים, לחנך את ילדינו וכן הלאה.
<נראה לי שאנחנו מסכימות סה"כ>
לחץ חברתי ונורמות הם דבר אנושי שקיים בכל חברה.אורי8
יד חברה שהלחץ החברתי בה הוא על השכלה, ואם את בלי תואר שני את לא שווה. ולכן העניין הוא כן מודעות עצמית ואיך מקשיבים לעצמך בתוך הלחץ החברתי.
אני מסכימה איתך לגמרי, אבל עם סייג אחדמיואשת******
ויש מגזרים או קהילות או ישובים, בהם אתה נתפס כיותר דתי ויותר עובד ה בשלמות כמה שיש לך יותר ילדים.
ולחץ של דת הוא נפשית יותר עמוק ובעל השפעות יותר מאשר לחץ רגיל.
ואת לא רק צריכה לומר לעצמך שאת
שווה אותו דבר לא לפי מספר ילדים
את גם צריכה (לא את כמובן, במשל) להזכיר לעצמך שאת לא דתית פחות, שה לא אוהב אותך פחות, שאת לא פחות עושה את רצונו, בגלל שבחרת לקחת מניעה.
וזה בהחלט בהחלט קשה יותר .
כמובן שתמיד העבודה היא פנימית
אבל לא יזיק לנו גם לומר שגם כחברה ששואפת תמיד לטוב יותר, יש לנו בהחלט לאן להתקדם בנושא הזה.
(ממש אוהבת לקרוא אותך דרך אגב ❤️🙂)
וואי,בת 30
אם היית אומרת שישה- עוד איכשהו עובר, אבל עשרה?
לפעמים הגורם לקריסה הוא בהחלט ריבוי ילדים. לא תמידאין ייאוש בעולם
ולפעמים ממש לא.מעין אהבה
לפעמים הגורם לקריסה זה רף גבוה של נקיונות בבית. לפעמים ממש כן. ולפעמים ממש לא.
להמשיך?
זה בדיוק מה שאמרתי...אין ייאוש בעולם
נכון אבל מה שאני שמעתי ממה שכתבתמעין אהבה
ורציתי לומר שטריגרים יש בשפע.
כתבתן יפה, דיון מענייןתיתי2
אוי ואבוי, תעברי לחברה אחרת או תפסיקי לחיות לפי הנורמות האלהים...
אני בהחלט שוקלת לעבור קהילה..אין ייאוש בעולם
לא מבינה מאיפה הבאת את זההמקורית
אני באה ממשפחה שיש בה 8 ילדים.
הוריי לא דתיים
בחיים לא נתקלתי בזה
בחברה החילונית שאני מכירה 8 ילדים זה הזויאורי8
בחברה החילונית שאמא שלי גדלה בה גם 4 ילדים היה המון. ובהאיון הרביעי סבתא שלי ז"ל היתה בהלם מזה שהיא בהריון רביעי.
יצא לי גם לעבוד וללמוד עם חילונים ( לא מסורתיים, חילונים לגמרי) , מהילד החמישי כבר שאלו אותי - איך אנחנו מסתדרים/ איך נסתדר כלכלית, אם אסור לי למנע הריון, וכו...תמיד הרגשתי שם צורך להוכיח שאני נורמלית, שיש לי זוגיות טובה ושאני לא מזניחה את הילדים, בדנים האחרונות אני עובדת במקום תורני שבו אני ממש לא חריגה ונח לי, עייפתי מהצורך להוכיח שאני נורמלית למרות שיש לי הרבה ילדים.
נראה לי שהפותחת נמצאת בחברה חילונית וצריכה חיזוק לזה ש5 ילדים זה בסדר, אפשר לגדל אותם בלי לפגע בזוגיות, בלי להזניח אותם ובלי להיות עניים.
אז הנה הדוגמא שלי מצוינת לכךהמקורית
אמא שלי גם לא הרגישה שהיא חייבת הסברים למישו
ואף אחד לא הרים גבה אפילו שיש לי אחים קטנים שנולדו כשכבר הייתי בוגרת
כן קיבלנו תגובות נדהמות והרבה התפעלות אבל לא מעבר
ואולי באמת הוריי לא יקנו לי דירה ואפילו לא רכב אבל זה לא חריג. מעולם לא היה חסר לי כלום.
וואי, איך אני מזדהה עם כל מה שאת מתארת...מתואמת
כבא מאז הילדה החמישית, אבל בעיקר מאז הילדה השביעית - המשפחה החילונית שלי "משגעת" אותי ב"איך בכלל את מסתדרת? ולמה את רוצה כ"כ הרבה ילדים? והרבנים לא מרשים לכם להפסיק? ובעלך עוזר לך בכלל? ותיזהרי שלא תשכחי כאן אף-אחד..."
וזה לא שהם לא פגשו כבר משפחות גדולות... (אמא שלי בעצמה, זו שחזרה בתשובה, עם שמונה ילדים...) מזל שאני לא פוגשת אותם הרבה 
מזדהה לגמרי. בעיקר בעבודה 
אותן שאלות בדיוקמנסה לעזור
ויש לי (בינתיים) 5 כ"י
והם (בעבודה) לגמרי בהלם שאני רוצה עוד...
עזבי את זה שהייתי אמורה להתקדם בעבודה ל-2 משרות בכירות ולא קודמתי. (למרות שהם ממש מעריכים אותי ואומרים שיש לי "ראש גדול" והרבה יתרונות וכו')
אחת מהן- כי הייתי בהריון מתקדם ואמורה ללדת ולא יכלו לחכות...
והשניה- מישהי בכירה בצוות שאלה אותי אם אני מתכננת להביא עוד ילדים ואם כן זה לא מתאים כי זה תפקיד שלא ניתן לצאת בו לחופשת לידה. הזוי לחלוטין.
(וזה לא שאני מאריכה את חופשת הלידה שלי חצי שנה ויותר.. ממש לא)
אבל זה כבר ענין אחר לגמרי...
זו ממש אפליה...מתואמת
תודה מנסה לעזור
גם בסביבה דתית זה נקבע לרוב לפי הנורמה...rivki
ממש לא נכון לדעתי.כי לעולם חסדו
את מה זה נסחפתאפונה
וואו 8 נחשב רגילה?אין ייאוש בעולם
אהבתי את החלק האחרוןEu
מדויק
אמן
וכן זה כמובן אינדיווידואלי
בסביבה שלנו בממוצעl666
אין מספר קסם. יש כאלו שמגדלות 10 בהצלחה ויש כאלו שאפילו על ילד יחיד שלהם לא משגיחים.
אם את מדברת על יחס הסביבה אז נראה לי שבגדול בסביבה חילונית לא ממש אוהבים כשיש יותר מחמישה ילדים.
אם את שואלת לפי הסביבה שלנו - אז 10 ילדים ומעלהמתואמת
זו משפחה ברוכה.
אם את שואלת לפי חלק מהמשפחה שלנו - אז אנחנו כבר לגמרי משפחה "מוגזמת" בברכתה... (שבעה ילדים ב"ה).
אישית אני סוברת כמו הסביבה שלנו 
(ואנחנו כרגע משפחה "נורמטיבית").
אבל בעצם - כל משפחה היא ברוכה בדרכה שלה! אפיל משפחה של שני אנשים בלבד...
איפה בעולם יש מקומות ש10 זה הנורמה? חייבת לדעת איפה אתן גרותאין ייאוש בעולם
אצלנו הממוצע הוא 8 ילדים בערךרעותוש10
מעל זה הרבה ילדים
מתחת זה משפחה קטנה אבל חלק עדיין זוגות בתחילת דרכם...
יש כאן לא מעט משפחות עם 9-12 ילדים
לא הנורמה, אבל השאיפה. ויש לא מעט משפחות עם מספר ילדיםמתואמת
באזור הזה.
ב"ה, כשמתחתנים בגיל צעיר ואין בעיות פוריות ודומיהן - אז זו לא "בעיה" להגיע למספר כזה...
לא ידעתי שיש קהילות דתי לאומי כאלה, חשבתי רק חרדיםאין ייאוש בעולם
זו קהילה דתית-תורנית. (אפשר לומר חרד"לית).מתואמת
כנ"לרעותוש10
אתם יותר חרדים מהחרדים עצמם !.
אני אישית מזמן ירדתי מהרכבת כי אני עם רקע של הפלות, הכל בטיפולים ובונוס- קיסריים.
לא מרגישה שמישהו לוחץ עליי רק מבפנים הייתי שמחה שיהיה לי 5-6 ילדים כמו שגדלתי בביתי והיה נראה לי נורמלי
מתואמת
קשה לחיות בחברה כזו ולרצות להשתייך אליה מכל הבחינות - ולהיות עם קשיים בילודה...
כאילו שה"בעיה" במשפחה גדולה זה הכניסה להריוןרינת 29
ולא כוחות הנפש והגוף שנדרשים כדי לגדל את הילדים.
ברור שגם זה עניין משמעותימתואמת
אבל יש נשים שמעוניינות במשפחה גדולה - אבל זה נמנע מהן עקב בעיות טכניות ופיזיות של עיקובים שונים...
כ"כ צודקת!אחת מהחברות
חיפשתי דיון כזה כדי לנצלשעזות דקדושה
ואז היתה אסיפת הורים והמחנך שואל, יש לכם רק שלושה?
ועוד איזה מחנך...מחי
מקומם. תגידי לו שזה הממוצע למשפחה בארץ. את ממש בנורמהאין ייאוש בעולם
אויייייי. מרתיח מעליב כל כך.מיואשת******
רק???
כל כך עצוב 😢
(חיבוק גדול לך. חויתי את זה לא מעט. רק בנות? רק שלושה? זה ממש נורא)
וואי ואני קראתי אותך ואמרתי -וואוו 3 ילדים מגיל 40מעין אהבה
ממש מראה כמה הסתכלות חיצונית לא מעידה על כלום
חברה שלי חיכתה 17 שנה של דייטים עד שהתחתנה
ואז עוד הרבה שנים של המתנה לילד
וב''ה זכתה בסוף ללדת בן.
אם מישהו יאמר לה -מה 'רק' ילד אחד?
יתחשק לי לתת לו סטירה .בכנות.
זה עולם ומלואו.
והאמת
גם למי שלא חיכתה כל ילד הוא עולם ומלואו
ממש לא יפהרעותוש10
מה זה הרק הזה ??
וואו, איזה נס! ברוך השם♡כי לעולם חסדו
והאמת שכל ילד הוא עולם ומלואו, נס, מתנה ענקית שאי אפשר לתאר את גודלה במילים.
הוא בטח התכווןאפונה
איזה כף זכות יפה. התפעלתי מצורת ההסתכלות שלךהמקורית
מקסימהעזות דקדושה
דביל.בת 30
חוסר רגישות
טפשות.
בסביבה של ההורים שליאביול
איפנ שאני עכשיו זה יותר נוטה ל6...
אבל זה דוסים דוסים
את לא דתייה?ה' אלוקינו
לדעתי מהילד החמישי ואילך.קרן-הפוך
מבינת בעלי 12 ילדיםהריון ולידה2
ובנתיים אני לגמרי זורמת
נראלי הממוצע זה 6-8 ילדים.
אבל תוך כדי שאני כותבת, אני מרגישה הסתייגות.
מרגיש לי הכי נכון שכל משפחה ברוכה ברמה שלה.
מבחינת בעלי...מאושרת(=
כל משפחה היא ברוכה... לי יש 11 וזה הממוצע האיזורי...+-11אמא
וואו!לא כרגע
וואו! איפה את גרה? :-Oכי לעולם חסדו
וואו איזה ממוצע...אביול
זה ממש תלוי איפה גדלים וחייםנועה נועה
אני גדלתי ביישוב דתי שהממוצע בו היה לדעתי 7-8, וגם החברות שלי שהיו ממשפחות של 2 ילדים זה היה די ידוע שזה לא מבחירה. וגדלתי בעצמי במשפחה של 8 ילדים ולכן כל מה שמעל זה היה נראה לי המון היום אני יודעת שבעיניי חלק גדול מהעולם כולל הרבה דתיים המשפחה שלי ברוכה מאוד ו11-12 זה בכלל מספר עצום ובלתי נתפס, שלא לדבר על יותר (הכרתי גם כמה משפחות כאלה).
כמה אני מכירה?חסוי בהחלט
יש לי קרובי משפחה עם 18 ילדים 
ומהצד השני 15...
אבל אני חושבת שהממוצע זה 7-8
כל משפחה היא ברוכהאמא חדשהה
לכל אחת יש תנאי חיים שונים וכוחות שוניםמיואשת******
היום רב הנשים עובדות
לי יש היפראמזיס לאמא שלי לא היה
וכן הלאה
בעל שונה, תנאי מגורים שונים
וכוחות שונים.
לא כל אחת שנולדה לאמא מה שנקרא- ג׳דע או איך שאומרים את זה, היא כזו בעצמה. וזה בסדר
אל תעשי השוואות
ה יתן לך כוחות למה שטוב ומתאים לך ❤️
נכון מאוד!! ^^מנסה לעזור
אי אפשר להשוות אמא עובדת ללא עובדת
ומקום מגורים ותנאי מגורים ועוד ועוד
תודה!אמא חדשהה
תלוי את מי את שואלת 
מנסה לעזור
אם את שואלת אצלי בעבודה- אז לי יש המווווון ילדים (5 בלעה"ר)
ו- איך את מסתדרת?
יש לך עזרה?
ואת עוד עובדת? וואו
ואת חושבת להביא עוד? באמת? איך אפשר?
לנו יש 2 ואנחנו בקושי מסתדרים איתם...
(סביבה חילונית ברובה)
ועוד ועוד
איפה שאני גרה- הממוצע הוא 7 אבל יש יותר ויש גם פחות...
(סביבה מעורבת מכל הסוגים)
לפי ההגדרהרסיס אמונה
למי שיש 6 ומעלה זה כבר נחשב המוווןןן
נראה לי 5 ומעלהבאורות
אצלנו בסביבה (הדתית) 5-6 זה נחשב משפחה ברוכהמקווה מאוד
מאד תלוי איפה.יש מקומות גם אצל דתיים ש4-5 זה הנורמה ולא יותראין ייאוש בעולם
ואין מספר קסם.
הקסם הוא להקשיב למקום שנכון לך.
ואם את מביאה 3 עם רווח של 4 שנים, כי ככה מתאים, ולא מתייחסת לקצב של השכנות שלך. אז את הכי קסומה.
אגב נתון מעניין
הממוצע בארץ למשפחה זה 3 ילדים. זה הממוצע.
והגיל הממוצע ללידת ילד ראשון זה 27.5.
אני חושבת שהממוצע בארץ עלה לארבעחדשה ישנה
לא.. היתה כתבה לא מזמןאין ייאוש בעולם
אצלנו-9(זה הכי הרבה)אנונימית לרגע1
היום הדברים שונים המשפחות קטנו משמעותיתהריונית ותיקה
משפחות של 3-5 ילדים הן הנורמה באיזור שלי .
תלוי נורמה חברתית. אצל רוב חילוני 3-4 נורמלי. יותר זה גדולהרעותוש10
חברה שאוהבת איתי אידאלסטית חובבת ילדים וחילונית לחלוטין - יש לה 5 והיא היחידה מתוך 80 משפחות במושב...
אצל דוסים- הטווח הרבה יותר רחב וזה שוב ענין חברתי לטוב ולרע...
אנחנו 5 ילדים וגם בעלי ממשפחה כזאת (הם רצו יותר וזה לא היה אפשרי)
תמיד היינו נחשבים משפחה קטנה או רגילה.
7 ומעלה זה משפחה גדולה... חברתי ילדה אתמול את הילד ה12- הכל באהבה לא בגלל נורמה חברתית
אחותי תהיי חזקה- את זאת את והילדים זה מה שה' ייעד לכם מכל הבחינות. אין מקום להשוואות בעיני כל אחת והחבילה שלו.
לי יש שלושה ילדים ואנחנו משפחה ברוכה מאד!!!רינת 29
👍👍👍סורבה
אצלנו "ברוכה" זה 8-9++תיתי2
תקשיבי, חברות מקנאות בי
שלא אכפת לי שאני לא בקצב (ומבחירה- לא בגלל אתגרי פוריות)
כי יש לחץ סמוי ויש אנשים שהלחץ משפיע עליהם יותר.
בדיוק אתמול אמרתי לחברה שמרגיש לחץ
שבישוב אין כל כך במה להשוות
ההצלחה נמדדת במספר ילדים
כי אין מדדים להצלחה מקצועית, למשל, כמו בעבודה
ואין מדדים של הצלחה כלכלית כי כולם "פשוטים"
אז יש תחרות סמויה על ילדים
וככה זה בכל חברה, תמיד יש "מעמדות" סביב משהו.
המלצתי לה לצאת לעבוד מחוץ לישוב
לקבל פרופורציות
לגוון את חיי החברה
לא להיות תקוע בתוך בועה חברתית מאוד מסויימת
אותי זה מאוד משחרר. כי בחוץ, בעבודה, לכולם יש מקסימום 3 ילדים, ולהרבה יש 2 או 1. אז אני כבר ברוכה והכל טוב
כל משפחה היא ברוכה.לא כרגע
אני חושבתבת 30
נראה לי ששישה בחברה החילונית זה ממש הרבה, אבל חמישה- נחשב גדול אבל מוכר.
אני עובדת מעל עשרים שנה עם חילוניםמיואשת******
ואני פגשתי הריוניותבת 30
ובני הדודים המאוד חילונים שלי הם ארבעה
ועוד.
גם אני מכירה המון לא דתיים עם משפחות של ארבעההמקורית
ויש כמובן אותנו משפחה חריגה להפליא עם 8 ילדים. לא דתיים.
אתם לא דתיים עם 8 ילדים??וואו זה באמת נדירמעין אהבה
ראיתי סרטון על משפחה חילונית מתוקה ומיוחדת עם 9 ילדים ..
אז הנה אני רואה שיש עוד
אני לא חושבת שחמישה זה מוכר...רעותוש10
משפחה ברוכהיהושבעט5
הייתי במקום הזה בתור אישה דוסית ולא מעט פעמים.תהיו מי שאתם רוצים להיות גם בנושא משפחה ואל תעשו מה שלא נכון לכם,כי לשכנים יש מספר ילדים מסויים .
1 ומעלהה-מיוחד
כל ילד\ה זה ברכה
השרשור הזה קצת מעציב אותיסורבה
❤️מיואשת******
לא להתייאש!הריון ולידה2
לעולם אי אפשר לדעת מה בורא עולם מתכנן לנו.
בהצלחה ורק בשורות טובות 
😶 גם לי עצובתפוחים ותמרים
ממד שני הכמיהה לילד לא התפוגגה, רק היכולת. מחשבת חישובים. מיותרים, אני יודעת. אם היינו מתחילים קודם. אם לא הייתי מפילה. אם הייתי משכנעת אותו מוקדם יותר. ועוד כל מיני "אמים" מעיקים.
לדעתי,אין ייאוש בעולם
יש כאן תחושה של ילודה בקצב וזה יכול ממש להשפיע על נשים כאן שלא בהכרח היו מרגישות ככה אם לא היו כאן, כי בקהילה שלהן זה לא הדיבור.
אני מאד אוהבת את הפורום, אבל הוא לא מכתיב לי את החייםתפוחים ותמרים
הכמיהה שלי ממש לא חריגה בחברה שלי, רק ההליכה בעקבותיה פחות סטנדרטית.
אני פעם שמעתי מרב מוכר שמייעץ במכון פועהרעותוש10
מצטערות או רוצות להביאעוד ילד גם אם לא רצו ככה בעבר... לא משנה כמה יש להן כבר בבית
כנראה הכמיהה לילד היא דבר עמוק שה' נטע באישה כדי שיהיה לה כוח לעמוד במשימה
רק מנסה לתת כיוון שזה כמיהה טבעית ובריאה ובזכותה עשית את זה !! וואו את הבאת 5 ילדים זה ממש משהו שלא הולך ברגל !!
אי אפשר למדוד את זה במספרים
סיפרתי כאן בשרשור שאני התחתנתי בגיל 18 וקצת..רעותוש10
כי אם - לא הה לי הפלות
ואם - לא הייתי צריכה להיעזר בטיפולים
ואם לא היה לי סיבוך בלידה ניתוח חירום שהצריך אותי לחכות כמה שנים ומלחיץ עד היום...
זה כנראה מה שה' הועיד לנו, אני מאוד מקווה שאזכה לילד החמישי... (ואולי גם השישי והשביעי...) אבל מי יודע ?
הכל מלמעלהחדשה ישנה
מפתח החיים בידי הקב''ה בלבד.
צריך לזכור שזה לא שאנחנו ''עשינו'' ילדים,
זה ילדים שקיבלנו מתנה מה'.
ובלי עין הרע , מחמישה ילדים יכול להיות לך הרבה צאצאים
כל אחת והמקום שלה,סורבה
אבל יכול להיות שקוראות כאן נשים (מממ.. ואני בתוכן) שמי יודע אם יזכו ליותר משניים שלושה ילדים, מכל מיני סיבות שלא תלויות בהן. והן חלמו על הרבה יותר.
סתם חשבתי לשתף..שמרית31
מי יודע אם אצליח להביא לה אח/ות..
סובלת ממחלת קרוהן לא קלה,
למען האמת לא חשבתי שבכלל אצליח להביא ילדים לעולם.
זו הייתה הפתעה גמורה שנכנסתי להריון בטבעיות, הפתעה גמורה שההריון התגלה במהלך אשפוז בבית חולים ועוד יותר הפתעה שההריון הסתיים בתינוקת בריאה (למרות שכל ההריון אני על מדכאי חיסון).
אני באמת אומרת תודה על מה שיש לי כי עם מחלה קשה כמו שלי זה נס שהגוף שלי הצליח להחזיק הריון...
את מדהימה ממש!!! ללמוד ממךאין ייאוש בעולם
שיתוף חשוב, תודה!סורבה
וואו. ב''ה על הילדה הזו!בת 30
אני זוכרת אותך ממש מההתחלה של ההריון. מרגשת!רק להודות
רק אותי השרשור הזה מזעזע?ירושלמית טרייה
תפוחים , אני יודעת שסתם שאלת מהרהורי לבך, אבל זה הפך לשרשורפלצת שאסור היה לו להימשך לטעמי.
מי אנחנו שנגיד מה נראה לנו הרבה ומה קצת, מה ברכה ומה לא, ומה "נורמה" ומה לא?
התשובה הכי נכונה בעיני בינתיים היתה שילד אחד ומעלה זו משפחה מבורכת.
ואני מוסיפה שגם בן זוג אוהב זו משפחה מבורכת.
מהנקודה הזו, כל המשך נראה לי מזעזע..
כל אחת יודעת לעצמה עד כמה היא חייבת להודות לה' יום יום. הלוואי ואני אזכור לעצמי..
וסתם קוריוז, כהמשך למה שכתבה "אין ייאוש בעולם":
הזכרתן לי את המורה שלי למחשבים, שהיתה יולדת כמעט כל שנה, גם תאומים פה ושם למיטב זכרוני.
היא היתה נרדמת מולנו בעמידה, באמצע משפט. אחרי דקה מתעוררת וממשיכה פחות או יותר מאותו מקום, או שאולי הזכרנו לה.. אכן היא לא קרסה, נשארה לעמוד.
שימי לב שלא מעט בנות ציינו את העובדה שכל משפחה היא ברוכה...מתואמת
לדעתי דווקא התפתחו פה דיונים חשובים, דברים שחשוב לברר ולהבין ולראות איפה כל אחת עומדת.
והקוריוז שלך בסוף - אותי הוא זעזע... את כאילו אומרת בזה שכל מי שיולדת כל שנה היא מן חיה כזו שלא אכפת לה מעצמה, ושבהכרח היא תבוא לכדי מותשות נוראית...
דוקא הסיפור מראה שכנראה היא התרגלה לעייפותיעל מהדרום
והצליחה לתפקד יחד איתה.
(אני ממש מרגישה שהתרגלתי להיות עייפה. לא שלפעמים אני לא מרגישה שזהו וקשה לי, אבל רוב הזמן מסתדרת. רק שאני לא יולדת כל שנה, אבל הילדים שלי לא ישנים רצוף עד גיל גדול).
אבל אין לי מושג אם לזה התכוונה מספרת הסיפור....
נכון, אבל נשמע שלא לזה התכוונה מספרת הסיפור...מתואמת
שאלתי כי אני הכי מבורכת בעולם ועדיין הכמיהה שםתפוחים ותמרים
על זה אני יכולה לענות לך דווקאמיואשת******
כי את בגיל שאת לא יכולה יותר
וזה היפרדות מהאשה שבנו
ואיך אנחנו חוות נשיות
ומה מוגדר בענינו שאנחנו שוות, ומגדיר אותנו, ומחבר אותנו לעובדת היותנו נשים
וההבנה שמזדקנים וזה לא נמשך לעד וזה חלק בחיים שלעולם לא יקרה יותר
זה תהליך אבל ממש
זה מה שאני חושבת, ככה אני חווה את זה. ולכן הכמיהה היא לא רק לילד, היא לעצמינו, לנשיות שלנו, ליכולת המדהימה להעניק חיים מתוכנו, לסיומה של תקופה.
ממש מזדההאורי8
גם אני מזדההעזות דקדושהאחרונה
יש לי שכנה צדיקה שמברכת אותי תמיד (עוד מימי העקרות הארוכים) שיהיו שבעה ולא שוכחת שיהיו לי בריאים. השם יברך אותה. כל המניעות בשביל החשק.
למה?בת 30
הביטוי משפחה ברוכת ילדים צורם לך?
בסדר.
אז תקראי לזה מרובת ילדים, מה זה משנה.
הדיון הוא לא על האם הרבה ילדים זה ברכה או לא.
הדיון הוא על האם יש ערך במשפחה גדולה, ועל איך וכמה כל אחת שמאמינה בערך הזה מיישמת אותו.
וברור שכל אחת עושה מהמקום שלה לפי יכולותיה וכוחותיה.
וכן, זה מעניין לראות מה ה''נורמה'' במקומות שונים, וחשוב שכל אחת תבחן את עצמה אם יש עליה לחץ חברתי או לא.
ולגבי המורה שלך- נו, אז היא הייתה מאוד עייפה
יש אמהות להרבה ילדים שלא עייפות כ''כ
אני לא מבינה את הזעזוע כאן מהביטוי משפחה ברוכהנועה נועה
ואנחנו בדיוק יכולות להגיד מה *נראה לנו* כמשפחה גדולה ומה לא, כי זה לא מדד אובייקטיבי. אני תמיד צחקתי שלכל ילד המשפחה שלו נראית הנורמלית וכל משפחה עם יותר ילדים נראית ענקית, בין אם הוא גדל במשפחה של 2 ילדים ובין אם הוא גדל במשפחה של 15. זה כמובן יכול להשתנות כשגדלים בגלל סביבה, שינוי תפיסת עולם, קשיים ועוד - אבל זה תמיד נשאר סובייקטיבי. אז כן, בעיניי משפחה של 4 ילדים היא לא משפחה גדולה (אבל בהחלט ברוכה מאוד), רק כי התרגלתי אחרת. בפועל - בכלל לא בטוחה שאצליח להגיע אפילו ל4 בעצמי, גם בגלל החלק שתלוי בי וגם בגלל זה שתלוי בקב"ה. וזאת כן עבודת חיים בשבילי להבין שכנראה משפחה כזאת היא מה שמתאים *לי*. אני לא מסתכלת עקום לא על משפחות של 3 ולא על משפחות של 12, פשוט מהמקום שלי רואה יותר את היתרונות במשפחה ש*בעיניי* היא ממוצעת.
אני גם מאוד לא אהבתי את הביטוי.לא כרגע
מצד שני, סוף התגובה שלך מרמז אותו הדבר לכיוון השני... וגם עם זה אני לא מסכימה.
השאלה בשרשור היא בעצם "מה הסטנדרט החברתי אצלכם"ירושלמית טרייה
אז למה לומר סטנדרטים חברתיים?
צריך בעיקר לומר שאין כזה דבר וזה לא חשוב וכל אחת צריכה לעשות מה שנכון לה. לא להתחיל עם מספרים.
ואני מבינה גם שזה בכלל לא מה שתפוחים רצתה לשאול, אבל זה מה שיצא..
למה לומר?בת 30
ניצלו"ש אם המדינה לא היתה מעודדת כל כך ילודה?ים...
למשל במקומות אחרים בעולם ההורים נדרשים לשלם את כל הטיפול בבתי החולים, מדינת ישראל היא המדינה שהכי מעודדת ילודה בעולם
בעלי מכיר אנשים בארה"ב שלא מביאים ילד כי אין להם לשלם על הלידה
או בכלל ההשתתפות של המדינה בטיפולי פוריות, דמי לידה, חופשת לידה (לא קיים בכל מקום), שמירת הריון וכו
האם זה היה משפיע על מספר הילדים?
יש מדינות בעולם שמאד מעודדות ילודה, כי אין להםמיואשת******
וזה לא כל כך עוזר
בקושי מגדיל מ1 ל2, וגם זה רק לחלק די קטן
כך שזה לא משוואה שעידוד ילודה= ילודה
אין ספק שבלי עידוד המדינה היה הרבה יותר קשה, אבל לענ"ד נשים היו יולדות בבית וכאלו. פשוט היה קשה יותר. חובות יותר. לא חושבת שזה היה מאד מצמצם את הילודה.
אבל המדינות האלה התחילו לעודד רק כשהיה חסר, אחריאין ייאוש בעולם
לעומת זאת, במדינת ישראל מאז שהיא קמה, יש עידוד. אז אין צורך לעשות שינוי תפיסתי תרבותי, אלא רק לתחזק אותו
אבל כבר יש פה לאורך השנים שינוי תרבותי ותפיסתימיואשת******
במגזר החילוני.
פעם כל עם ישראל הביא ילדים כי ילדים זה שמחה וחשוב וערך לאומי ומחזק את היהודים והמדינה
היום הערך הזה נשאר ברובו אצל הדתיים לדעתי. והרבה חילונים מביאים את הילדים שנוח להם, ולא חושבים על ערך לאומי או פרו ורבו (גילוי נאות, במודע, גם אני לא. בתת מודע אני לא בטוחה)
אז השינוי התרבותי קרה לבד
בהחלט יכול להיות שהאנשים האלו אם יהיו בארהב יביאו ילד אחד פחות בגלל יוקר וכו.
אבל האנשים שמביאים הרבה ילדים מתוך אידיאולוגיה- בין השאר, לא רק כמובן, לדעתי לא ישפיע עליהם מהותית ענין הכסף.
זה לא העניין של מה המניע להבאת הילדים והכמותאין ייאוש בעולם
ומי שלא מביא הוא ממש אאוט
לעומת מדינות אחרות שזה מקובל.
אני לא מדברת על הדתיים, שזה עניין השקפתי ותרבותי של אורח חיים.
התייחסתי לחילונים.
נכון, אבל אני לא חושבת שזה קשור לתיקצובמיואשת******
אלא לזה שככה התחלנו את המדינה. והיה ערך לאומי גבוה שהוכנס להבאת ילדים לעולם
איך הם הצליחו להטמיע את הערך הזה?אין ייאוש בעולם
נכון שלא רק, זה היה תמיד גם עניין דתי ועדתי (ספרדים) ולאומי וכו'
אבל הכסף והחוקים בהחלט עוזרים להטמעה.
עצם העניין שאם את רווקה יקחו ממך יותר מיסים בתלוש משכורת מאשר אם את אמא, ובמשרד החינוך יש לך משרת אם וכד' גם אם זה לא מפעיל אותך כלכלית, זה בהחלט עניינים כספיים שמשדרים אמירה חברתית של מה חשוב לנו ומשפיעים.
את צודקתמיואשת******
ובמגזר בחילוני לדעתי כבר לא מביאים בגלל כסף
כך נראה לי
מן הסתם שכןבת 30
ברור שזה משפיע! לחלוטין. גם כלכלית, אבל יותר מזה - תרבותית!!אין ייאוש בעולם
שמדבר גם על האירוניה שבעידוד ילודה שבסוף ההורים הם אלה שמתמודדים עם הילדים ולא המדינה...
רעיון מה אפשר לקנות לבחור ישיבה חרדי?ואז את תראי
בן 26
רווק
בגדול הכי נשמע לי זה ספר אבל לא יודעת איזה ולא ממש רוצה לשאול אותו...
יש לכן רעיון?
נגן מוזיקהכורסא ירוקה
שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר
אם הוא בקטע אז אולר
אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם
יש סט ספרים בשם 'המשודך המתוסבך'התברזל!
אפשר שובר לחנות ספריםמתואמת
אהממ פחות מהיכרותי ספר..חנוקה
אחים שלי עונים להגדרה הזו
מה ישמחו לקבל- וואו מלא.
משקפי שמש
ארנק
שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)
פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..
אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות
אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)
בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)
מקציף חלב לקפה.
חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)
עניבה
צעיף/כפפות
נעלי בית חמות
פיז'מה חמה
גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.
לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.
ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה
ספרי קריאה- לוקחים מספריה
ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.
מעניין מה שכתבת בסוף...מתואמת
אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...
מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...
אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...
אצלנוoo
בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש
יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר
יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא
אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים
והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה
או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים
כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו
לא בטוח שקולעים לטעם
אז זה באמת שונה מאצלנו...מתואמת
הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭
בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂
יש הבדל גדול בין גיל ההתבגרות לגיל 261112אחרונה
זה פשוט עניין אישי כנראה. לא קשור למגזריעל מהדרום
חח אני גם מאדדד אוהבת לקראחנוקה
וגם בילדות
אבל ספר זה מהדברים הלא שווים לחובבי קריאה
תמיד גמרתי את הספר ביום או בלילה שקניתי אותו.
כן היה לנו מנוי לכל ספריה אפשרית..
אני גם אוהבת לקרוא, ודוקא מעדיפה להחזיק בביתיעל מהדרום
לק"י
ספרים טובים. כאלה שאני קוראת הרבה.
חבל רק שאין הרבה כאלה...
(ואוהבים לקנות ספרים זה לא בהכרח כל חובבי הקריאה).
הוא לא כזה...ואז את תראי
לא יילך לחדר בריחה או מסעדות
מאוד למדן
לא יסתובב עם משקפי שמש
ארנק, עטשומשומ
חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה
גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה
אז משהו נחמד שקשור ללמידהמרגול
תלוי מה התקציב
אבל הייתי משקיעה בבקבוק תרמי טוב (בשביל שתיה קרה/חמה/גם וגם). אם תרצי אשלח לך המלצה.
תקני בצבע בנאלי. נגיד שחור.
משהו שלא מסובך גם לנקות.
כיף לקחת ללימודים, ולא צריך בשביל זה טעם אישי מי יודע מה.
את יודעת איזה כיף זה שהשתיה החמה לא מתקררת בגלל שהתרכזת שעה? ואפשר להביא מהבית קפה טעים ולא את הקפה-חדר-מורים שבישיבה.
או משהו אחר שקשור, לא מספיק יודעת מה מותאם לבחור ישיבה:
תיק ללימודים (צריך לדעת איזה גודל בערך הוא צריך)
סטנדר נוח ללמידה עצמה?
אם הוא מסכם/כותב לעצמו הערות אז מחברת מעולה עם עטים טובים.
בעצם, אם אוהב קפה או תה אז אפשר להביא מגוון של תה/קפה שווה. (משהו איכותי)
אויש זה ממש אינדוודואלי... אצלנו יש חולשה איומהאמהלה
לספרים.
אין מצב שיוצאים לקניות ולא חוזרים עם ספרים....
וזה ככה ברוב המשפחה שלי.
וזה בנוסף כמובן להשאלה מהספריה של 9 ספרים לשבוע
זה פשוט לא מספק אותנו...
אין כמו ספר חדש טרי מהחנות
ולפותחת-
הכי טוב זה להביא סכום כסף או שובר מתנה כמו גיפטא
אם דווקא מתנה
אז:
ארנק
מברשת לכובע- אפשר לחרוט שם
עט עם חריטה
צעיף
אוזניות בלוטוס
אולי סטנדר שולחן?אביגיל ##
אני בהלם. לא יודעת איך להגיבמחי
שמעתי את הקטן שלי (בן שנתיים וחצי) בוכה, הלכתי לבדוק מה קורה כי אחד האחים מציק לו הרבה לאחרונה, אני מגלה אותו סגור בחדר והרגליים שלו קשורות. הלם!!
כעסתי מאוד על הילד (בן כמעט 7) ואמרתי לו שזה אסור ורק גויים רשעים עושים ככה, אבל תכלס אין לי מושג מה הייתי אמורה להגיב. רוצה לדבר איתו על זה מאוחר יותר לא מתוך כעס.
מצד אחד אני מבינה שזה מעשה שובבות ילדותי ולא משהו אכזרי כמו שזה נתפס בראש שלי, אבל אני בכל זאת מזועזעת מהרעיון
אני פחות מופתעתoo
ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד
הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק
אין מה ממש לכעוס
הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו
הבעיה שזה לא עוזר כשרק אומרים לו שאסורמחי
צריךoo
להשגיח עליו שלא יעשה
וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור
בסוף זה אמור לחלחל
ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7
זה הגיוני לגמרי
כמובןמחי
הגיוני 😂oo
וואו באמת מלחיץכורסא ירוקה
לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.
יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.
סליחה אם אני מלחיצה
ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת?
ההצקות בדרך כלל לא ברמה כזאתמחי
ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר
כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה
לא ישיםחנוקה
אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו
חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים
וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.
אמא היא גם בן אדם עם צרכים.
גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד
והוא קטן ולא מבין סכנה
ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי
(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)
יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן
אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.
מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..
(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)
ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן
אבל היא אמרה שהוא עושה גם מה שמסבירים לוכורסא ירוקה
ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.
וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.
עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.
את מצליחה להביא בייביסיטר שתהיה איתך כל היום בבית?חנוקה
השובב שלי הוא השלישי
וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..
על סיכונים וסכנות
ואנחנו ממגנים את הבית
אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו
אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.
בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן
אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות
(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)
בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.
ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.
דברים אסורים קורים מעת לעת..
פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר
הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן
ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.
וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...
שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא
לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.
הזכרת לי שפעם אחים שלי קשרו אותי לכסאפאף
לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅
אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.
(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)
עשו לי משהו אחר, לא קשירה לכיסאכורסא ירוקה
לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.
אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.
ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן
ברור שהידוק זה רע!פאף
לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!
הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅
גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...
יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת
ברור שאחים מציקיםכורסא ירוקה
אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.
גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.
אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.
בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות
יש פה כמה דברים לא נכוניםoo
המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות
לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה
יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים
עם חלק אני לא מסכימה, חלק לא הובנתיכורסא ירוקה
אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .
ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו
ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית
לדעתי (הלא מקצועית) זה תקין לגילדיאט ספרייט
זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.
הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן.
מבינה מאוד את הזעזוע שלך❤️מתואמת
נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?
בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.
נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.
ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...
ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)
זה ממש לא כיף לגלות דבר כזהמדברה כעדן.
אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות
עוד כיווןאיזמרגד1
אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר
לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז
תודה יקרות על כיווני המחשבהמחי
בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.
כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה
בעיני הנקודה החמורה היא1112אחרונה
שהוא ידע שהוא מציק לו.
ואסור בשום אופן להציק אח קטן
תחושה של לא רצויים....ללכת?מולהבולה
חמי וחמותי עושים מחר מסיבת חנוכה בבית והם גרים מאוד רחוק
אנחנו בכללי לא נוסעים לשם הרבה כי קשוח לנסוע עם כל הילדים
ממש רציתי שיסייעו לשבת כי זה הכי נוח אבל לא הסתדר כי אח אחד לא יכול להגיע וחשוב להם
שיבוא
הקטע הוא שעלינו מקשים
אם אנחנו מגיעים למסיבה זה אחרי הדלקת נרות ונגיע רק באזור 8 וחצי בערב.כלמשנה אנחנו מגיעים שכולם בקינוח!!!
אז אמרתי לחמותי שבוע שעבר שממש קשה לנו להגיע אז היא הציעה שנישאר לישון
בעלי כל חייו בתפקיד הילד המרצה של הבית. והם מנצלים את זה!!!! לו היא אמרה שקשה לה שנישן אצלה כי גם האח השני נישאר לישון..
אני תוהה לעצמי למה אנחנו אף פעם לא בעדיפות אצלה? לא מעניין אותה שאולי פשוט נחליט לא לבוא?
זה כך גם בפורים תמיד כי לא רוצה שנישאר לישון והפסקנו ללכת והיא די מרוצה , לא מתלוננת על כך.
אגב גם בשבת שבע ברכות של גיסי היא אמרה לי שובל שלא אמרה לבת שלה להישאר לישון על. (הבת גרה רבע שעה מהאולם שאכלנו בו)
מי שזוכרת היא לא הסכימה שנישן כולנו אצלה עם הילדים וגם לבת שלה יש ילדים!!! אז למה דוקא אנחנו לא????
אני כרגע תוהה האם ללכת בכללי קשוח לי ממש הנסיעה ועוד בפקקים של חנוכה עם תינוק וילדים קטנים
ועוד ביקשו שלא נבוא בידיים ריקות, זה מצחיק אותי להביא אוכל לסוף האוכל.... העיקר לומר שהבאנו
לי באופן אישי בא לא להגיע ולא לענות אם יתקשרו...למה אנחנו צריכים תמיד להגיע במסירות ייראה שלא אכפת להם בכלל
הכל זו תחושה שלי.... בעלי כמובן חושב אחרת כי הוא אוהב לרצות אתם
רק לגבי הנקודה הזוטארקו
בכללי בעלי מגיע מבית כמו שאת מתארת
הידור מצווה קודם להכל
ומאוד מאוד מקפידים על הלכתחילה ולא להסתמך על היתרים גם אם יש.
זה מתבטא בכל דבר. פסח, סוכות, נר חנוכה, שבת, כשרות...
זה מגיע בעיקר מחמי.
אבל, כשבעלי אמר לאבא שלו שרק אם הגשם ממש מרטיב לו את המצעים הוא נכנס הביתה
או שהוא נכנס ויצא שוב
אבא שלו ממש גער בו שזה לא הידור מצווה וזה אסור לפגוע בעצמו או בשינה שלו ברמה כזו בשביל השינה בסוכה. ושזה כבר גובל בלעשות את התורה קרדום לחפור בה...
וזה אנשים שגם שנצ רק בסוכה ומשתדלים אפילו שהכל בסוכה ובכללי תשבו מעין תדורו לחיות בסוכה כל החג.
לא אומרת שום דבר אישי על אבא שלך, אולי בו זה לא פוגע וזה בסדר
כן היה חשוב לי להניח את זה פה בשביל שאר המשתתפות בפורום שקוראות את זה.
איך אתן מורידות חוםשירה_11
אני פחות בעד משככי כאבים ויותר בעד לתת לגוף לעבוד
אבל בלילה מלחיץ אותי לישון כשהחום עולה ואני לא בשליטה
ואני תוהה מה נכון לעשות 🤔
בחיים לא חשבתי על זה האמתמרגול
את מדברת עלייך או על ילד קטן?
אני לוקחת משככי כאבים, אבל בשביל הכאב, לא בשביל החום.
ותלוי גם כמה החום גבוה. 38.5 לא דומה ל40.5
בכללי הגוף צריך מנוחה. תקשיבי לגוף. אם את עייפה תלכי לנוח. אל תאכלי אם את לא רעבה (הרבה פעמים מערכת העיכול קצת מכבה את עצמה כדי שהגוף יתמקד במערכת החיסון)
גם אם את אוכלת - דברים קלילים. מרק, שייק, דברים כאלה. אני הייתי תמיד גם שותה תה.
תנסי כמה שיותר לנוח גם נפשית. עזבי אותך מהמיילים שצריך לענות להם וכו. תהיי במיטה תקראי ספר. כשתהיי עייפה תישני. כזה…
ונראה לי שהגוף מספיק חכם בשביל להעיר אותנו בעת מצוקה. לא מבטיחה. אבל כך נראה לי.
התכוונתי לילדיםשירה_11
ותודה על התשובה המפורטת קראתי כל מילה וזה באמת מה שאני עושה עם עצמי כשאני לא מרגישה טוב
מגבת לחה על הראש/ מקלחתנפש חיה.
גם אם ביום אני מושכת, בלילה אני כן נותנתטארקו
בדיוק בגלל מה שכתבת למטה שזה מפחיד לתת לחום לעלות בלי להיות בבקרה.
אם לא, תביאי אותם אלייך למיטה
וגם
אני נותנת נורופן/אקמולי אם החום מעל 39
או אם החום נמוך יותר אבל הילד סובל
לא ממהרת לתת אבל גם לא נמנעת מלתת לילד כי גם לאפשר לגוף מנוחה ולא מלחמה מאפשר החלמה טובה יותר.
ממש ככהחנוקה
זו גם ההמלצה שאני מכירה
בלילה בפרט אצל תינוקות כן לתת כי את לא במעקב.
הבן שלי מתנגד לתרופות, אז לא רבה איתו אם זה לא חיוני (אנטיביוטיקה נניח)
אבל הוא כבר גדול יחסית, בלילה מעיר אותי אם לא מרגיש טוב.
בגיל קטן יותר נתתי לפני השינה
הסברתי שבלילה חייבים.
שמה איתי במיטהעוגת גבינה.
מלבישה בגדים קלים.
לא מכסה בשמיכות.
בלילה לרוב אעדיף לתת. ואם לא אתן זה כבר שאראה שחיונית ובסוף חולי וכבר לא מעלה חום גבוה.
תמיד נותנת משכח כאבים בסביבוצ 23:00 כשאניזברה ירוקה
הולכת לישון
כדי לא לקום לילד קודח
הכןונה בגיל הקטן... אחרי גיל 5 לא
לא מורידה.... נותנת לישון כמה שיותר ולשתות מיםחילזון 123
אני לא כל כך מבינה למה לתת לילד לסבול אם יש תרופה?תהילה 4
אין מחלוקת על זה שהאקמול לא באמת מטפל ב'מחלה'. אבל עצם זה שילד (וגם אני) לא סובלים. נותן לגוף את הכח להתמודד עם המחלה.
שינה טובה ובאופן כללי רוגע- שנכוף לא בסטרס של כאב בעיני הרבה יותר מקדמים את היכולת של הגוף להתרפא
אני איתך..כורסא ירוקה
כי החום הוא דרך של הגוף להתמודד עם המחלהמתיכון ועד מעון
גם שינה היא דרך של הגוף להתמודדפשוט אני..
וקשה לישון עם חום גבוה, צמרמורות, קור וכו'. בנוסף לפעמים שותים פחות, אוכלים פחות, ודווקא החום הגבוה בעקיפין מונע מהגוף את הדברים שהוא באמת צריך בשביל להחלים.
לא נמצא קשר בין לקיחת משככי כאבים ומורידי חום לבין התמשכות המחלה, אבל נמצא קשר ישיר בין אי לקיחת התרופות הנ''ל לבין סבל שאפשר למנוע בקלות.
אני לא אומר שצריך לקחת תרופה בכל פעם שיש 37.7 מעלות, אבל אם באופן כללי יש סבל ויש יום גבוה (או רק אחד מהם, תלוי בהקשר) - אין סיבה להמשיך לסבול בשם איזו מחשבה כאילו הגוף הוא מכונה משומנת שאף פעם לא טועה ולא צריכה עזרה מבחוץ.
הרחבה קטנהפשוט אני..
הזעה היא מנגנון מבורך בשביל לקרר את הגוף, אבל במצבים קיצוניים היא גורמת למוות מהתייבשות או ממחסור במלחים.
שימוש לא נכון במערכת החיסונית הוא מה שגורם לאנשים אלרגיים לסבול ואף למות, כשהם נחשפים לחומר שאין בו כל סכנה אובייקטיבית.
חולי אסתמה וזאבת גם כן סובלים מאוד ואף עלולים למות בגלל תגובות מוגזמות של הגוף שלהם, שתוקף את עצמו במקום לתקוף פולשים אמיתיים.
הרפלקס שמחייב אותנו לנשום עלול לגרום לנו לטבוע, וניסיונות של הגוף למלא סידן במקומות מסוימים בעצמות בשביל לחזק אותן, גורם לנו לסבל מיותר ולדלקות כואבות.
כשאנחנו בלחץ המוח שולח אדרנלין בשביל שיהיה לנו יותר כוח, אבל ההורמון הזה יכול לגרום להתקף לב ולמוות מהיר במיוחד.
לכן, המחשבה כאילו אם הגוף מעלה חום אז זה בהכרח טוב לנו כי ''הגוף לא טועה'', לא נכונה.
כי לא תמיד סובלים🤷♀️יעל מהדרוםאחרונה
תוך כמה זמן ורמוקס אמור להשפיע?שמש בשמיים
הגיוני שהילד קיבל ורמוקס ביום שישי ועדיין מתעורר מסכן בלילות?
היו לו תולעים, ראיתי אותם. שמנו לו וזלין בפי הטבעת וזה עזר. ביום שישי נתנו לו ורמוקס ולא ראיתי שיפור משמעותי, עכשיו הוא התעורר בוכה ומסכן ולא ידע מה הוא רוצה והיה נראה בבירור שמשהו מציק לו, לא הסכים לי למרוח לו וזלין וחזר לישון ככה.
יש פעמיםתקומה
שמנה אחת לא מספיקה, ואז ממליצים לתת שני לילות ברצף.
כמובן אני לא גורם רפואי
אבל זה מה שנאמר לנו
תודה! אז לשאול את הרופא ילדים?שמש בשמיים
או שאפשר לתת על דעת עצמי עוד מנה?
זה שלךתקומה
אני נותנת חופשי עוד מנה
אבל לא לוקחת כאן אחריות
תודה על התגובה!שמש בשמיים
הרופאה שלנו אומרת לתת 3 ימים ברצף ואז שוב ביום ה10תודה לה''
הרופאה השנייה שלנו אומרת מנהגים אחת ואז אחרי שבועיים עוד מנה
זה פשוט הבדלים בין רופאים
יש כאלה שנותנים טיפול משפחתי ויש כאלה שרק למי שסובל...
ואיך אני יכולה לדעת אם נדבקתי ממנו?שמש בשמיים
אתמול בלילה הייתה לי תחושה ממש מציקה בפי הטבעת, אז הרהרתי שאולי נדבקתי, אבל איך אפשר לדעת על עצמי?
בדרך כללתקומה
אם ממש רואים את התולעים, ההמלצה היא לתת טיפול לכל המשפחה, בגלל שזה באמת מאוד מדבק. אבל בשביל זה באמת תצטרכי לבקש מהרופא
ולהחליף מצעים ומגבות, לכבס הכל ב60 מעלות.
שאלתי את הרופא והוא אמר לתת רק לושמש בשמיים
הוא לא בגישה של לתת לכולם כי לאחד יש (סה"כ הגיוני, השני עדיין עם טיטול אז נראה לי פחות מדבק ככה ואנחנו מבוגרים אז גם פחות יש לנו ממי להידבק והילד בטח נדבק בגן)
אולי לאור העובדה שמציק לי אז כן כדאי שגם אני אקח, צריכה לבדוק אם מותר בהריון והנקה...
אסור בהריון לפי מה שאני זוכרתתודה לה''
זה לא לגמריתקומה
נכון
נגיד באתר של כללית, כתוב שמחודש רביעי היא נחשבת בטוחה לשימוש
בחודשים לפני כן, פשוט אין מספיק מחקרים אז צריך להתייעץ עם רופא לפני שימוש.
זו תרופה שיש לה שם רע משום מה, אבל מכמה רופאים ששאלתי, היא דווקא נחשבת בטוחה לשימוש. (ושוב, לא לוקחת אחריות על התשובות שלי בפורום, רק משתפת מידע)
אם את מחליטה לקחתטארקו
תבקשי מרשם לכדורים!
שלא תצטרכי לקחת את הסירופ המגעיל🤢
ורק אומרת שלפעמים לטחורים יש תחושה שמזכירה תולעים.
וגם אצלנו הרופא לא ממליץ על טיפול משפחתי.
כןתקומה
אני באמת יודעת שזה גישות שונות, צודקת
אבל אם מציק אולי כן כדאי לברר
קרה שנדבקתי מהילדיםיראת גאולהאחרונה
לא לקחתי כלום.
התולעים חיות זמן מה ואז מתות.
הבעיה אצל ילדים שהם מגרדים, ואז הביצים נדבקות לציפורניים ומשם לפה 🤢
מבוגרים שומרים על היגיינה, ולכן לא ממשיכים את ההדבקה.
וגם, למבוגרים התולעים פחות מציקות לעומת ילדים. גם אצל ילדים - יש כאלו שהתולעים פשוט לא מפריעות להם. בד"כ במשפחות אפשר לראות שאלו אותם ילדים שנדבקים שוב ושוב... האחרים גם עשויים להידבק אבל זה לא מציק להם והם לא מגרדים ולא ממשיכים את מעגל ההדבקה.
אפשר לפרוק? בתקווה שלא יהיה אווטינגאנונימית בהו"ל
יש לי גיס דתל"ש, בזוגיות עם קונסרבטיבית.
אנחנו דוסים מתנחלים.
היא טבעונית.
הם פציפסטים.
עד כאן רקע.
הם עשו חנוכת בית אצלם, כיבדנו
מפה לשם בעלי התבקש להגיע בלי האקדח. כיבדנו
אני אחרי שיחה קשוחה עם בעלי על מצבנו, אחרי התברברות בדרך כי שלחו לנו כתובת לא ברורה+ פקקים של המרכז
אני כבר עייפה, רעבה ועצבנית, אבל בשעה טובה הגענו.
נכנסים לריח של מרק טוב, שבושל בבית. אני נזכרת שהוא אמר שהוא אוכל גם טרפות. מבינה שאני צריכה לוותר על המרק.
רואה פיצה קנויה, נרגעת, מגלה שהוא מחמם אותה בתנור.
מישהי דתייה מהמשפחה מביאה לביבות, אני בונה על זה, מגלה שגם אותם הוא מחמם.
מסתכלת מאיזו פיצרייה הפיצה, בודקת עליה בגוגל, כתוב שהיא כשרה ללא תעודה. מבינה שגם עליה אני נאלצת לוותר.
נזכרת באירוע חלבי שעשינו לא מזמן, כמה השקעתי שיהיה מכל סוג גם משהו טבעוני...
בעלי מרים טלפון לפיצריה ומבין שיש תעודה, עוצר את גיסי מלחמם את שאירות המגש של חומם. אוכלת משולש פיצה קרה, עם תוספות שאני ממש לא אוהבת. וזהו, כי אכלו מהמגש הזה גם כאלה שלא אכפת להם מכשרות...
וככה אני מסיימת את הערב עם אכזבה גדולה, עייפות, רעב, עצבים
אהה ושיעמום מנושאי שיחה לא מעניינים.
ברור שיש שונירוני 1234
משאפים לאסטמה ועצבנות ועייפות - קשור?אמא טובה---דיה!
הרופא אמר שלילד (בן 4) יש כנראה אסטמה, ונתן טיפול במשאפים לחודשיים -
כל יום פעמיים, ובכל פעם 2 לחיצות מהכחול ו-2 מהכתום.
התחלנו לפני כמה ימים, והילד התחרפן. הוא עצבני בטירוף וישן המון המון.
יכול להיות שזה קשור למשאפים?
ובכלל קראתי את תופעות הלוואי בעלון ונלחצתי.
המינון שהוא לוקח נחשב גבוה?
יכול להיות שזה מהמשאפיםshiran30005
בהמשך שהגוף יתרגל כבר לא יהיה ככה אל תדאגי.
זה לא נחשב מינון גבוה הוא כבר גדול
אבל איך גיליתם רק עכשיו? מה היה בשנים קודמות?
הוא רגיל למשאפים בכללי?
הבן שלי מקבל מינון הרבה יותר גבוה (בן 3 עוד מעט) ואין לו תופעות כי הוא כל הזמן על זה
העצבנות קשורה בהחלטגלסגולכהה
לגבי השינה אני לא מכירה תופעת לוואי כזאת.
תודה לכן על התגובות. מבאס. הוא ממש מסכן מזה.אמא טובה---דיה!
יודעות בערך תוך כמה זמן עוברות תופעות הלוואי?
וזה נכון שזה ממכר ושאחר כך אי אפשר להפסיק?
זה ממש תלוי בילד עצמו ובמצב.גלסגולכהה
סטרואידים זה לא ממכר, אבל יש תופעות לוואי ידועות. לצערנו אם יש מחלה שדורשת טיפול לפעמים זה הטיפול היחיד המתאים והוא מציל חיים.
אם את חוששת אפשר לקבוע תור לרופא ריאות לילדים
תודה רבה. היינו אצל מומחה ריאות, זה מה שהוא אמר.אמא טובה---דיה!
איזה תופעות לוואי?
הבת שלי מטופלת במשאפים לפי תקופות^כיסופים^
לא ראינו אצלה עצבנות במהלך השימוש במשאפים
ובטוחה שהרופא אמר לקח 2 לחיצות המכחול פעמיים ביום?
בעיקרון הכחול עד כמה שידוע לי הוא רק לזמן התקף..
לבת שלי היו התקפים חמורים שהיא הכחילה ונסענו איתה כמה פעמים למיון והכי הרבה אמרו לנו פעמיים לחיצה אחת מהכתום, ובזמן התקף פעם או פעמיים מהכחול
עכשיו נזכרת שלפעמים גם סטרואידים^כיסופים^
המינון יכול להתאים, זה לא חריגshiran30005
אולי זה מינון גבוה אם רק עכשיו התחילו לתת משאפים כי בדכ מתחילים עם 2 ליחצות מהכתום בלי הכחול/אפור.
אנחנו לקחנו תקופה ארוכה 4 לחיצות מהכתום ומהכחול יותר -בילד קטן יותר אז המינון לא חריג.
אבל- כן כדאי להתייעץ עם רופא ריאות טוב!! לא סתם רופא ריאות , לצערי יש לי ניסון מר עם רופאים סנדלרים...
זה לא נשמע לי מינון חריגטארקו
גם אצלנו זה המינון שניתן כבר פעמיים
ובזמן התקף אפשר משאף כחול בלי הגבלה.
פעם אחת קיבלנו גם 3 פעמים ביום מינון כזה.
עונה לכולן. אין לו בכלל התקפים.אמא טובה---דיה!
פשוט יש לו כל הזמן צפצופים מהריאות (בסטטוסקופ, לא בנשימה),
והמון דלקות ריאות חוזרות.
ברור, זה סטרואידים.. ממש משפיעאמא לאוצר❤
לגבי העצבנות בוודאי
לגבי השינה דווקא הרבה פעמים זה עושה הפרעות בשינה אבל בטח גם קשור לפחות בעקיפין
זה לא מהמשאףחנוקה
אבל אם הוא מקבל סטרואידים אז חד משמעית
זה משפיע מאד.
לא מכירה בשביל להציע תחליף, אבל זה תרופה חזקה ביותר
למה, משאף כתום נחשב חזק מאוד?shiran30005
אם כן איך נותנים אותו בחופשיות ככה?
לנו נתנו הנחיה לתת חודשיים 4 לחיצות ערב , 4 בוקר למנוע התקפים וזה לא עזר
אם זה כזה חזק איך נותנים ככ הרבה והיד קלה על ההדק?
המשאף הכתום הוא סטרואידיםקטנה67אחרונה
עקירת שן בינה - איך מרגישים אחרי?מחי
אחרי שלשה ימים זה עדיין לא קלEliana a
לוקח זמן להתאושש
תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה
תחתונה זה יותר זמן להתאושש
אם זו עקירה רגילה ולא כירורגיתנשימה עמוקה
מאד אינדיבידואלי.. איך את בדכ כשכואב לך?כורסא ירוקה
אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.
בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.
אני עקרתי לא מזמןחנוקה
מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.
עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.
הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.
בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.
זה ממש תלוי מיקום ומיומנות של רופא וכו'אמהלה
בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום
בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.
מאוד משתנה. תלוי איך השן יושבת בתוך הפהואילו פינו
תלוי איפה השן..
ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..
אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה..
תלוי מאוד באופי העקירהכבת שבעים
לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים
וואי שרשור בול בשבילימאמינה-בטוב
מנצלשתשמעונה
פרופסור שלמה קלדרון. מצויןאנונימית בהו"ל
איזה אזור?מאמינה-בטוב
אני עקרתי במרפאה בירושלים (בבעלז)בארץ אהבתי
על פי המלצה של רופא שיניים מצוין שאני סומכת עליו.
הלכתי לשם פרטי, עלה לא מעט, אבל הרופא שיניים ששלח אותי לשם אמר שהמחירים שם יחסית זולים ביחס לפרטי.
יכולה לתת מספר בפרטי.
אני עקרתי אצל ד"ר אגטשטייןסטודנטית אלופה
גם שן שגדלה לרוחב והייתה קרובה מאוד לעצב והייתי סופר מרוצה.
מה שכן המחיר…
תודה בנותמחי
זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏
לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃
מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.
חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח
לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆
קחי בחשבון שיכול להיות שעדיין לא תוכלי לאכול נורמלמרגול
וואי וואי חייתי שבוע על אוכל של תינוקות בגדול חחח
אבל זאת היתה עקירה כירורגית של 2 שיניים כלואות… גם בשני צדדים
מבחינת הכאב, אחרי 3 ימים אם שמרת שלא יזדהם, אמור להיות בסדר, בטח אם את עם משככי כאבים.
אוי זה נשמע נוראמחי
ממה שהבנתי עקירה של שן כלואה זו החלמה קשה יותר.
ובשני צדדים, זה באמת חוסר יכולת לאכול...
הרופא רצה להוציא לי 2, אבל כרגע רק אחת מציקה אז העדפתי לעשות צד אחד כדי שתהיה לי אפשרות לאכול בצד השני
האמת טוב שעקרתי את שתיהן יחדמרגול
אין סיכוי שהייתי חוזרת לשם חחחחחח
אז כבר עשיתי כל מה שצריך
אותה שאלה-על טיפול שורש? איך ההתאוששות אחרי?בורות המים
כמה אפשרי לקחת אקמול ולהסתדר ?
בעל במילואים וכו..
לי כאב מאוד ביום הראשוןמחי
אני עקרתי שן בינה מורכבת מאודסטודנטית אלופה
ב"ה! מעודד!!מחי
מאד תלוי בשןזברה ירוקהאחרונה
יש שיניים מורכבות ושיניים קלות.
בכל אופן, לי עקרו שן מורכבת מאד
באותו יום הרגשתי זוועה
למחרת הרבה הרבה יותר טוב,
ופעם אחרת עקרו לי שן בינה בקלות, והרגשתי מעולה, אפילן בלי משככחים, חזרתי לעבודה באותן בוקר