כשהייתי בגיל תחילת תיכון היה את כל המאבק על גוש קטיף.
למרות שהייתי בעיר היה הרבה מה לעשות ובכללי הנוער היה מאוד בעניין. הקמנו דוכנים, עמדנו בצמתים ומה לא.
היום לא חסר דברים בכיוון הזה גם בערים (לצאת להתנדבויות-ארגון חסד, בית אבות וכו׳, ריבונות, עמותות הכל קיים גם בעירח. לא יודע באיזה עיר את גרה ויתכן שהנוער בעיר שלך ובגרעין שלך לא ממש בעניינים האלה. אבל זה לא מחייב בגלל שזה עיר. אפשר לגור בעיר ועדיין להיות מאוד מחוברבלכל העניינים האלה בעיר. וכמה שהעירוניסטיים צריכים לשמוע את השיח האידיאליסטי של ארץ ישראל (דבריך רק מוכיחים כמה שזה חשוב ומאידך חסר).
שנית, עצם המגורים בעיר, שמירת תו"מ בשלמות יש בזה משהו שמאוד מרומם את העיר והתושבים (סתם בלי לעשות כלום). אנשים היום לא מבינים מה זה משפחה יהודית (כן, כן, אבאמא ילדים) ולך יש חלק גדול בזה בלי לעשות כלום, בלי לומר כלום לאף אחד, רק ללכת ברחוב, להיות בבית כשמגיעים אנשים לסעודת שבת או לאיזה שיעור שמתקיים בבית.
כל העניין של גרעינים תורניים קיבל דחיפה מאוד חזקה אחרי הגירוש מגוש קטיף. כל המהלך הזה גרם לרבים להבין שאי אפשר לחזק את ההתיישבות ביו"ש במנותק מעמ"י שנמצא בשאר הארץ (האדישות שהייתה במקומות רבים יכלה לשגע פילים-תשאלי את ההורים שלך). לאנשים הגרעינים התורניים ובכלל זה את יש חלק גדול מאוד בחיבור של עמ"י להתיישבות ביו"ש.
עניין אחר. מו"ר הרב טל, אמר פעם שלגור בנצרת עילית (נוף הגליל בלע"ז) זה לחיות בתוך קידוש השם גדול. כל אטב כביסה שתולים זה קידוש השם. ושוב, אני לא יודע איפה את גרה, אבל כנראה שזה נכון גם בעיר שלך עם האתגרים שהיא מזמנת לתושביה התורניים. (הדוסים בלשון הנוער)
את יכולה להראות את כל מה שכתבתי להורים שלך ולראות איך את ממנפת את עצמך (עד שתתחתני ותוכלי להחליט בעצמך איפה לגור).
אגב כנראה הייתה לי שגיאת כתיב, היה היה צריך לכתוב ערובה ולא ארובה.
אין שום דבר שמבטיח שביישוב לא יהיה בעיות חינוכיות, ואת לא יודעת איזה מאמצים ההורים של החברות שלך היו צריכים להשקיע כדי להצליח. יש משהו ביישוב שנותן הרגשה שכאילו הכל בסדר ואפשר לשחרר את הילדים לעשות מה שהם רוצים, איפה שהם רוצים. הרי נמצאים בחממה של היישוב שלכאורה שום מזיק רוחני או גשמי לא נכנס לשם. אבל, המציאות מוכיחה שזה לא תמיד נכון (תלוי ביישוב) ודווקא בגלל שכולם בערך אותו דבר, הרבה יותר קשה להבחין בבעיות ואכמ"ל.
תשתפי את ההורים שלך, אל תוותרי להם. הם מכירים אותך ואת העיר שלך הרבה יותר טוב ממני (אני לא יודע כלום), והם יעזרו לך לממש את עצמך דווקא בתוך העיר.