מתי הרגשתי שצריך גם לפעול, ולא רק לחכות להצעה? תפילת מנחה אחת - אחרי בערך שנה של הצעות מדי פעם, שלא הביאו אפילו פגישה - שבה הרגשתי מתוסכל ששום הצעה לא יצאה לפועל. הלכתי לחבר שהציע משהו לפני חצי שנה, ואמרתי לו שאני מוכן. פגשתי אותה, והסתבר שהסירוב הראשוני שלי היה מוצדק. מפה לשם עברו 13 שנים שלימדו אותי שהרבה פעמים סירוב לי הוא מוצדק ויש גם פעמים שלא. ועוד כמה דברים שלמדתי על החיים

וגבר על : לא נח לי עכשיו אני באמצע זה, ואח'כ באמצע משהו אחר ואחכ' משהו אחר

בדור המיוחד הזה הדברים לא עובדים כמו פעם - 
שברור שכולם רוצים להתחתן וכד..

רווקות לפעמים מגיעות לאימון כי הן קולטות שהשנים חולפות והן לא רוצות להתחתן,

המחשבה שבסוף הן יישארו לבד, לחץ מהסביבה או כל מיני סיבות אחרות מביאות אותן לאימון.

וזה לא סתם שהן לא רוצות - יש להן חיים עשירים לבד / דוגמאות לא טובות של זוגיות שהן מכירות /

דייטים שלא מתקדמים לשום מקום ועוד.

ויש מה לעשות עם זה ודרך לעורר את הרצון,

כי בסוף אף אחת לא רוצה להשאר לבד לנצח

ולא תמיד "הזמן עושה את שלו" משחק לטובתנו בנושא הזה.

שכתבו שהם פשוט זרמו כשהצעות התחילו להגיע.

להבנתי, כשהאדם מרגיש חוסר ויש בו צורך ורצון לזוגיות - זה הזמן להתחיל לחפש.

ואם אין לו הרגשה כזאת וטוב לו בבדידותו - למה שיקשיב להצעות שהגיעו? 

האדם צריך להבין ולהחליט מה טוב לו כרגע ולעשות השתדלות בכיוון, ולא סתם לזרום לאן שהגלים מוליכים.

לא ככה?

ולי אין אף פעם חשק לצאת עם כאלה שפשוט הציעו להם אז הם יוצאים

איפה התשוקה?

איפה ההמתנה?

אני כבר שלשו שנים על זה, כל היום זה בראש שלי, משתוקקת מצפה ומחכה, ומישהו יקבל אותי ככה? בלי להתאמץ? אין מצב!

הרצון להקים משפחה זה נורמלי ובריא.

זה לא צריך לבוא מצורך זועק ממעמקי הנפש. מספיק שיש רצון להקים בית, מוצאים אדם שכיף להקים איתו בית, מספיק.

בדיוק כמו שלחפש מקצוע לא בהכרח נובע מצורך נפשי עמוק, אלא מההבנה שאם אחכה עד שארגיש צורך כזה, בזבזתי זמן יקר על לא לעשות כלום, בזמן שעם קצת נכונות להקשיב ולהפתח לעולם מסביב, הייתי מוצא מקצוע שטוב ומתאים לי.

אותו דבר - יכול להיות שאדם לא מרגיש צורך בוער לזוגיות, אבל אם יפגוש מישהי טובה, הוא ישמח לבנות איתה זוגיות טובה ומשפחה. לא רואה בזה שום פסול. אדרבה, זה המצב לכתחילה. למה לחכות עד שמגיעים למצב של צמא?

כדאי וטוב להתחיל לצאת מתוך רצון. 

אני לא מתכוונת לחוסר מטורף או צמא זועק.

אלא סתם רצון פשוט מתוכך. יש לך? 

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳