אבל התאהבתי בטעות

זה כבר התאהבות של כמה שנים...

ואני כל הזמן אמרתי לעצמי אולי יש מקום בלב לאהוב שניים...

זה תאוותנות וכו', 

זה זרם וזרם

ומהר מאוד מצאנו את עצמינו מאוהבים עד מעל הראש והלב וכל מקום אפשרי

תכלס כבר ניסינו כמה וכמה פעמים להפסיק, וכל פעם חזרנו להיות בקשר

(בעיקר כי אני לא באמת השלמתי עם זה)

אבל הפעם היא הולכת לטיפול ב12 צעדים ואני מפחד שאני מאבד אותה סופית...

בשכל אני יודע שכנראה זה נס שקרה לי ולה

אבל הלב ממאן להינחם

אני יודע שזה רק התאהבות

אבל לא מסוגל לדמיין את החיים שלי בלי יכולת לדבר איתה

חזק ואמץ

אני יודע שזה לא יחסי כוחות

ולא רק זה

אני גם יודע שאשתי באמת עולה עליה בכל הפרמטרים...

אבל עם הלב אפשר להתווכח?

הוא מאוהב בכל איבר ואיבר בגוף ובנשמה

אני באמת משקיע מאוד באשתי, (תמיד משקיע, אבל הפעם יותר מתמיד)

הבעייה היא שאנחנו גרים ממש קרוב ונפגשים המון...

יש דבר כזה?

מישהו פעם הגדיר לי את זה

כמו למסגר תמונה יפה

כמו שכתבתם, אני יודע שזה לא פייר ההתאהבות הזאת, כי זה לא יחסי כוחות

אני יספר לכם עוד יותר מזה

אני יודע את האמת שאשתי היא הרבה יותר מוצלחת, מכל בחינה שהיא (חוץ מדבר אחד- יחסים...)

אשתי מנהלת את הבית למופת, היא מצחיקה, היא שמחה, היא זריזה חרוצה ובריאה נפשית

אני יודע שההתאהבות הזאת היתה חולפת אם הייתי גר באמת עם המאוהבת-מאהבת למשך תקופה מסויימת

אבל כאן הנפילה הגדולה

בגלל שאנחנו לא יכולים בחיים לגור ביחד, אז ההתאהבות פשוט לא נגמרת

זה כבר נמשך קרוב ל5 שנים...

ופשוט לא נגמר!

לגבי אשתי היקרה- אני מודה להשם שאני באמת אוהב אותה, אישה חמודה מקסימה ונהדרת

אני מודה להשם שהיא אוהבת אותי, אני באמת נותן לה את כל כולי (חוץ מחלק מסוים בלב שעל זה הדיבור כאן..)

אני תמיד נמצא בשבילה, גם פיזית, גם נפשית וגם רגשית

אתם יודעים מה הקושי האמיתי בסיפור שלנו?

שאנחנו גרים באותה שכונה, וממש נפגשים הרבה

המשפחות מכירות, מדברות, היא חברה של אשתי

ולכן הכל הופך להיות הרבה יותר מורכב ומסובך....

דבר אחד אני מנסה להרגיע את עצמי

שאולי באמת הגעגוע ישאר לתמיד, אבל בלי הכאבי לב שזה מביא בעקבותיו

אלא כמו חויה מדהימה שעברת בחיים שתמיד נשאר לך פינה בלב שהיית רוצה לחזור לשם

ועוד משהו קטן

המצב שלי כרגע:

עברו כבר כמה ימים מהניתוק החד

אני כבר מרגיש הרבה יותר טוב

חשבתי שיקח לי יור זמן להתאושש

זה היה ממש טרואמה

חשבתי שקורה לי משהו פיזית

הרגשתי את הלב בעוצמה שממש פחדתי עליו

תחושות שבחיים לא הרגשתי (חוץ מעוד פעמיים כאלה איתה, שקרו בשנים האחרונות)

לא יכלתי לאכול כלום, לא יכלתי לחייך

ב"ה התאוששתי, אני צוחק, נושם וחי...

אבל המח שלי כל הזמן מריץ תגובות שאני רוצה להגיד לה

כמה שאני כועס עליה למה היא חתכה בכזה ציניות, בלי להביע אפילו מילה אחת של אמפתיה

הרי היא ידעה שאני שותף לידיעה שאנחנו הולכים לחתוך, שאלתי אותה לגבי זה  יומיים קודם למה היא לא חותכת

אז למה היא לא יכלה לעשות את זה קצת יותר בהתחשבות, יותר בצורה של שאלה, "יאלה, הלכנו על ניתוק? אני יודעת שזה יהיה קשה לשנינו נורא, אבל אני גם יודעת שאין ברירה וזה טוב לנו" אני בטוח שזה היה מקל מעלי את כל השבוע המטורף שעברתי"

תודה לכולם על ההבנה, השיתוף והרצון לעזור..

שאף פעם לא תתנסו

אולי אני מדומיין

אבל אני כן מרגיש שאני באמת אהבתי אותה (ועדיין...)

אם זה היה חודש חודשיים הייתי מסכים איתך

מדובר על קשר שנמשך כמעט חמש שנים

זה פרק זמן של כמעט "חיי נישואין"

נתינה מולידה אהבה

נתתי לה הרבה, בכל מיני מובנים, גם רגשית וגם טכנית,

הייתי אוזן קשבת בשבילה במשך תקופות ארוכות,

בכל המעברים (הלא פשוטים שעברו עליה)

עזרתי למשפחה שלה, ועוד ועוד מה שאי אפשר לפרט במסגרת זאת

ולכן זה אולי חוזר אלי כבומרנג, 

האהבה הזאת לא נותנת לי מנוח

למרות שההשכל הישר אומר 

"סבבה, אז אתה באמת אוהב אותה?

תניח לה, 

לא טוב ה עם הקשר הזה

תן לה להתחיל התחלה חדשה בחיים שלה"

אבל מצד שני הלב זועק:

"יכול להיות לה באמת טוב בלעדיי?"

היא הרי גם התאהבה בי, היא הרי לא סתם התאהבה בי

היא מצאה בי את מה שהיא לא מצאה באף אדם אחר בחייה"

ומצד שלישי אני עונה לעצמי

אוקי, נכון, אתה עף על עצמך, אתה באמת אדם מיוחד וחמוד ועדין ורגיש ומכיל ומבין והכל סבבה

אבל היא לא מסוגלת לחלק את הלב שלה לשניים, ולכן הקשר הזה פשוט אין לו היתכנות

אז ברגע שאתה מבין שהיא נשואה, פשוט אתה היית אמור לבד לחתוך את הקשר

רק שאין לך אומץ, אז תגיד תודה להשם שהוא עשה לך את זה..

ואני יכול להמשיך לכתוב צד רביעי וחמישי עד עלות השחר של עוד חודש...

אין סוף למחשבות

אני לא מגזים

אני יכול להוציא ספרים עבי כרס רק מהמחשבות של הימים האחרונים

(זה יהיה רב מכר?  )

מרגישה שאני קוראת פוסטים של נער בבני עקיבא

ולא של גבר נשוי.

ה' ישמור. טפל בעצמך דחוף.

(זה הולך להיות ארוך. מאוד. אבל יש לי כ"כ הרבה מה לכתוב לך)

אתה מתאר מציאות מאוד עגומה, והלב באמת כואב בשביל אשתך קודם כל,

בשביל כל אחד ואחת מילדיך (אם ישנם?)

וכמובן גם בשבילך 

(ובשביל אותה האישה הנשואה, בעלה וילידה שלה).

נקודת האור שיש בסיפור שלך - שיש דרך לצאת ממנו.

הדרך הזו יכולה להיות קשה, מייסרת, ארוכה - אבל היא קיימת.

ואם הולכים בה - יכול להיות לה סוף, או בעצם התחלה מאוד מאוד מתוקה לנישואין שלך ושל אשתך, בית אוהב, שמח ומחובר,

זוגיות ונישואין מאושרים וקרובים מאי פעם.

עוד נקודת אור מאוד גדולה - היא שהדרך הזו תלויה בעיקר בעיקר *בך*.

יש *בך* את הכוחו לעצב את מציאות חייך.

בידיך להפוך את חייך וחי כל הקרובים והאהובים שלך לאומללים,

ובידיך להפוך את חייך וחיי כל הקרובים והאהובים שלך למאושרים.

הדבר הראשון שאתה צריך לעשות - זה לרצות.

אם יש בך את הרצון לתקן,

את הרצון שיהיה טוב, אבל טוב אמיתי, לא בכאילו,

טוב נצחי, ולא רק לרגע ואחריו באים יסורי מצפון -

אז אתה תצליח!

אחרי הרצון, וכדי להצליח אתה צריך לעבור כמה שלבים,

העיקריים שבהם הם

א. מודעות

מודעות לעצמך,

מודעות לחיי הנישואין שלך,

מודעות למה שהביא אותך לפתח את אותו הקשר מלכתחילה,

מודעות לחסרים אצלך בנפש, לצרכים לא ממומשים שלך,

מודעות למה הם בכלל חיי נישואין,

מודעות למי היא בכלל *אשתך*

מודעות למה זו בכלל בגידה וחוסר נאמנות (בגוף, מחשבה, דיבור או מעשה), מדוע היא קורית

מודעות לאיך אפשר לצאת ממצב שכזה

ומודעות כללית ועמוקה של החיים ונפש האדם בכלל ושלך בפרט.

ב. כלים ומיומנות איך להצליח את זה "בתכל'ס" - בפועל.

ג. ליווי וידיעה שזה *תהליך* וכשמו כן הוא - תהליך.

צריך לאזור את כל הכוחות ואת כל הרצון והסבלנות וההתמדה כדי שזה יצליח.

לדעת מראש שזה לא הולך להיות קל - אבל כל דבר טוב בחיים האלה מקבלים אחרי עבודה קשה, וזה שווה את זה, שווה כל שנייה של מאמץ!

כמו הריון שכואב ומתיש לאישה שנמשך 9 חודשים, ואז לידה קשה וכואבת, ואז גידול ילדים סיזיפי,

בלי לישון בלילה, שהגוף מפורק, ועוד אלף ואחת התמודדויות עם כל ילד - אבל איזה אושר זה ילד!

ואיזה עולם ומלואו זה ילד!

כך גם כאן,

אחרי שתעשה עבודה פנימית אמיתית עם עצמך - תוכל להגיע לאושר שאי אפשר לכמת אותו במילים עם אשתך ועם כל המשפחה שלך!

אתה גם בונה את עצמך

גם בונה את אשתך

גם בונה את ילדיך

גם בונה את העתיד של כולכם

ואת העתיד של הצאצאים והנכדים וכו' וכו'.

אנסה לגעת בכל אחת מהנקודות ולנסות לתת לך לפחות קצה חוט שלך עזרה ראשונית:

1. הרצון.

הדבר העיקרי כאמור שצריך להיות לך זה הרצון להפסיק.

הרצון לתקן.

הייתי מנסה לעשות תרגיל מחשבתי, שבו ממש תחשוב עם עצמך

איזה אדם אני בוחר להיות?

אילו ערכים חשובים לי בחיים?

אילו ערכים הייתי רוצה להעביר לילדיי?

האם אני נוהג על פי סולם האמונות והערכים שאני מאמין בו?

כיצד אשתי תרגיש אם תדע על הבגידה וחוסר הנאמנות שלי אליה?

אבל ממש לעומק - איך היא תרגיש?

איך יראו הפנים שלה?

כמה היא תבכה?

כמה היא תהיה שבורה?

מה יקרה לנפש שלה? 

אותה הנפש שבחרה בי מבין כולם, כרתה איתי ברית נצח, נשארה נאמנה אך ורק לי כל השנים האלה ולמרות כל מה שעברנו יחד - ועכשיו הבינה שניפצתי לה בפרצוף את הברית הזו, ששברתי אותה לאט לאט ועמוק עמוק, שהרסתי לה את החלום, את המציאות, את העבר, את ההווה ואת העתיד - כמה אשתי שבורה שם?

ממש תראה אותה ותהיה שם.

וכמה כל ילד שלי יסלוד מאבא שלו אחרי שהוא יגלה (וסופו של כל שקר להתגלות)?

וכמה כל ילד כזה יפסיק להאמין בנישואין?

וכמה כל ילד כזה ירצה להתרחק מאבא שלו שפגע ככה באמא? 

או חלילה יפתח דפוס דומה לאבא ויבגוד גם הוא באשתו לעתיד?

וכמה כל ילדה, כל בת שלי תפסיק להאמין במין הגברי באשר הוא כאשר תגלה?

וכמה היא תהיה עצובה ובודדה ותרגיש שאי אפשר לסמוך על אף גבר בעולם כולו - כי הרי אבא שלה, מקור העוגן שלה - הוא פגע ובגד באמא! אז בטח כולם כאלה1

ואיך הבת שלך תכאב כל כך את הפגיעה של אמא,

ואיך תהרוס לה את המודל על המשפחה, אולי היא בכלל לא תרצה להתחתן,

או אולי היא תמצא אדם עם אופי בוגדני כמו של אבא ותחתן איתו - כי זה הדפוס שהיא מכירה - וגם בה יבגדו - וגם היא תישבר?

וחוזר חלילה

זה ממש מעגל שמפשפיע על דורות שלמים! דורות!

ואיך אחרי שאשתך תגלה ותישבר היא לא תוכל להכיל את הכאב ותרצה להתגרש

ואיך כל אחד מכם מוציא 150,000 ש"ח בממוצע לכל צד לעו"ד לגירושין,

ואיך הלב של הילדים נשבר

ואיך אבא ואמא רואים את הילדים רק כל חג שני, או כל שבת שנייה, או חצי מהחיים שלהם,

ואיך הילדים בוכים "אבא אבא", "אמא אמא" כי רוצים להיות עם שניכם יחד ולא רק עם אחד מכם, אין מחזה יותר קורע לב מזה, אין! וראיתי לצערי הרב הרבה מחזות כאלה.

ואיך העול הכלכלי נהיה כפול ומכופול - כי צריך לשלם מזונות

וצריך להשכיר 2 דירות, 2 משכנתא, 2 ארנונות, 2 חשמל, מים, גז, אינטרנט, רהיטים, בגדים לילדים - הכל הכל כפול

וכמובן עלות העו"ד וההליך המשפטי קורע הלב והכיס גם יחד

ואיך אחרי כל זה אתה מנסה להתשתקם ולמצוא זוגיות שניה,

אבל אותה "מושא פנטזיה" נשואה, וגם אם לא, וגם אם כל אחת אחרת -

איך אתה מתחיל ממש ממש מ0! הכל

רק שהכל הרבה הרבה (ושוב הרבה) יותר מורכב -

כי לך יש ילדים, ולה יש ילדים

כי לך יש מטענים קודמים, ולה יש מטענים קודמים

כי לך יש חסרונות

ולה יש חסרונות

כי אין אדם מושלם בעולם! אין!

רק הקב"ה לבדו מושלם!

אז מה החלפת בעצם?

חיסרון א בחיסרון ב?

בשביל זה כל כאב הלב הזה?

והמורכבות של פרק ב, עם ילדים מכל הבתים, ואיך ההוא יסתדר עם ההיא, ואיך האחות תסתדר עם האח החדש,

ואיך החמות החדשה, והחם החדש,

ואיך החמות הישנה והחם הישן כי יש ילדים והם תמיד ישארו סבא וסבתא שלהם

ואיך הגרוש/ה שתמיד חלק מהחיים כי יש ילדים משותפים

ובקיצור -ה-כ-ל יותר מורכב!

2. אחרי בירור הרצון באה המודעות לכל הדברים.

מודעות לעצמך -

מה נתן לך הקשר האסור?

מה היה חסר לך בחיי הנישואין שלך?

מה היה חסר בך ובעצמך?

איך החיים בכלליות אצלך? עבודה, דימוי עצמי, זוגיות, הורות, רגשות?

מתי התחיל השינוי? מה היה הטריגר לשינוי?

אילו צרכים שלך אתה מרגיש שלא ממומשים?

מה יש בקשר האסור שנותן לך סיפוק? מה בדיוק יש שם?

אחרי שתבין עם עלצמך את כל אלה,

תוכל יותר להבין את המקום בנפש שאתה פועל ממנו - וממילא יהיה קל יותר לעבוד על המקום הזה בדיוק.

אם לצורך הדוגמא, הרגשת שלא מספיק מכילים או מבינים אותך בזוגיות - ואתה מוצא אוזן קשבת והכלה אצל אותה אישה -

אתה צריך להגיע למצב שבו אתה מכניס את ההכלה וההבנה לתוך ביתך פנימה - עם אשתך שלך.

וזה לגמרי לגמרי אפשרי!

או אם לצורך הדוגמא היה חסר לך ריגוש ו"פרפרים" בנישואין שלך - ומצאת את הריגוש, הסוחף הזה, החדש הזה אצל אותה אישה - תוכל חלעבוד גם על הנקודה הזו ולפתח אותה עוד ועוד גם בתוך חיי הנישואין שלך ועם אשתך היקרה *בטוב*

ושוב - זה לגמרי לגמרי אפשרי! גם אחרי 30 שנות נישואין!

מודעות למה הם בכלל חיי נישואין- הנישואין מעצם הווייתם מספקים לכל אדם התמודדויות ומורכבויות אינספור.

זה לא שלך זה קרה כי משהו בך ובאשתך דפוק חלילה,

זה פשוט שעצם המהות של נישואין - היא שהם לצד כל הטוב שמביאים - מביאים עמם גם שחיקה, עייפות, עומס ועוד הרבה דברים.

אם מבינים את זה - ומשכילים להתמודד עם זה בחוכמה - להמשיך ולהשיקע כל יום מחדש אחד בשנייה,

להמשיך לראות כל יום מחדש אחד את השנייה כלא מובנים מאליהם, משקיעים את הזמן, הכסף, הכוחות, האנרגיה והמאמת אחד בשני,

נתינה ועוד נתינה - זה מייצר אהבה וקירבה.

אהבה היא אקטיבית לגמרי. לא פסיבית.

וכמו כל דבר בטבע שצריך אנרגיה כדי להתקיים, ומשלא מקבל את האנרגיה הוא מת (אפילו צמח, אוטו, הכל!) - כך גם האהבה.

נתינה מולידה אהבה, השקעה מולידה אהבה,

תשקיע את הזמן שלך

את המחשבות שלך

את התיכנונים לכיף שלך

את הכסף והכוח שלך

באשתך!

תוסיפו עומק לחיי הנישואין - תעמיקו את מה שכבהר קיים

ובד בבד תוסיפו ריגושים וחידושים לחיי הנישואין בטוב, בקדושה ובטהרה

תשתף את אשתך בעולם הפנימי שלך,

בהצלחות שלך, בכשלונות שלך,

בשמחות שלך, ברגעי השבר שלך

ותשמע את העולם הפנימי של אשתך - מה מרגיע אותה, מה מעציב אותה, מה כואב לה, מה משמח אותה

תכיר אותה עד הסוף,

בעומקים ורבדים שאפילו לא חלמת שקיימים!

תכיר אותה כך בגוף, בנפש, ברגש - והיא אותך כנ"ל.

ואז אתה תראה עד כמה תאהב את אשתך!

מודעות למה זו בכלל בגידה וחוסר נאמנות (בגוף, מחשבה, דיבור או מעשה), מדוע היא קורית -

בד"כ בגידה או חוסר נאמנות על כל צורותיה ודרכי בטואיה מגיעה מחוסר שיש לאדם.

זה יכול להיות חוסר בזוגיות, או אפילו עם עצמו ודימוי עצמי לא בשמים -

ואז מושא הפנטזיה/הבגידה ממלא אצל האדם את הצורך הזה.

לכל בני האדם יש צורך להרגיש שהם שווים,

שהם אהובים,

שהם בעלי ערך ומיוחדים בעולם הזה, ולא סתם "עוד מישהו/י".

כאשר איש או אישה נישאים - הם בעצם מספקים לעצמם את הצורך הזה אך ורק ע"י בן/בת הזוג בצורה היותר כוללת ורחבה של הדברים.

אמנם, לעיתים הצורך הזה מרים ראשו ורוצה להרגיש עוד יותר אהוב!

עוד יותר שווה!

עוד יותר מוערך!

עוד יותר מיוחד!

לעיתים הוא גם רוצה *שעוד מישהו* חוץ מבעלי/אשתי יתנו לי את ההרגשה הכ"כ נעימה הזו שאני מיוחד!

ובמיוחד כאשר האדם במקום קצת קטן עם עצמו,

אולי תקופה בה הוא לא כ"כ אוהב את עצמו, או לא כ"כ שלם עם עצמו,

או תקופה של שינויים, של חששות או פחדים,

או תקופה שהזוגיות עם קשיים, אפילו קצת,

או תקופה שהשיגרה שוחקת -

בכל אחד מן המקרים הללו - הצורך הזה יכול ממש לבעוט עצמו החוצה!

להיות מאוד מאוד חזק ולגרום לאדם לרצות לממש אותו בכל דרך אפשרית.

וכאשר הצורך הזה פוגש עוד צורך מאוד דומה אצל מישהו אחר,

למעשה - צורך שפוגש ב*הזדמנות* למימוש - מכאן הדרך ליפול הרבה יותר קצרה.

ומרגע בנוצר קשר עם אדם אחר - מאותה השנייה - זה כבר קשה עד לפעמים נראה שבלתי אפשרי להפסיק.

כי הנפש מרגישה שנותנים לה מענה על הצורך,

כי כבר נוצרה קירבה,

כי כבר נוצרה תלות לפעמים

לכן לפעמים רק כאשר אדם מתרסק ומגיע לתחתית הוא נזכר "להתעורר" ולנסות לצעוק הצילו ולצאת מן הבור.

חשוב גם לזכור שאותה אישה נשואה ומה שאתה מייחס לה - זה לא אמיתי.

זו פנטזיה.

והמציאות לעולם לא יכולה להילחם עם הפנטזיה - כי האחרונה תמיד תנצח.

אתה בעצם משווה אולי בתת מודע בין אשתך לבין אותה אישה נשואה - אבל זה לא פייר,

כי אתה משתמש באותם כלים להשוואה וזה ממש לא נכון

אותה אישה חייה כך וכך שנים עם בעלה

היא לא מושלמת.

כמה שאתה חושב שהיא כן - היא לא!

למה?

שוב - כי היא בת אדם! בשר ודם!

לכ-ל אישה יש חסרונות ויש יתרונות

כמו שלכל איש יש יתרונות ויש חסרונות.

החיסרון הראשון אצל אותה אישה הוא שהיא בוגדת! או לפחות בגדה בעבר!

היא לא הייתה נאמנה לבעלה! בין אם זה בדיבור, בין אם זה במעשה ובין אם זה במחשבה.

ובכן, כבר אשתך שלך עלתה עליה! אשתך נאמנה לך!

אותה האישה לא נאמנה! היא פגעה בבעלה!

ואם אתה היית בעלה היא הייתה פוגעת גם בך ככל הנראה, כי זה משהו שהוא *שלה* ואצלה!

דבר שני,

לא חוכמה שאתה רואה אותה רק כשהיא מתוקתקת, יפה, מאופרת, רעננה,

בלי ילדים שצורחים לה באוזן ובראש,

בלי לילה לבן וחסר שינה,

בלי עייפות תהומית,

עצבים וצרחות שיוצאים על הבעל/הילדים/אחר

בלי מצבי תסכול שבו יוצאים הצדדים הפחות יפים שלה

בלי השגרה השוחקת

בלי המובן מאליו שאתה מרגיש לאשתך

הלי לחיות יום יום, שעה שעה, 24/7 רק רק איתה - בלי חידוש, בלי שינוי, בלי גיוון,

ובלי כל שאר החסרונות שיש לה.

אז מה זה שווה?

גם אם היית לצורך הדוגמא נשוי לאותה אישה,

ומתרגל אליה,

וכל מה שכתבתי למעלה -

ואז היית מכיר "במקריות" את אשתך הנוכחית - שלא הייתה אז אשתך אלא אישה נחמדה מהעבודה/לךימודים/אחר -

אז גם *בה* היית מתאהב!

ואם היא הייתה מחזירה לך אהבה - אז עוד יותר!

כי ה"אני המקושף" שלך (החלק בנו שרוצה אישור וחיזוק מהסביבה שהוא שווה ומוערך וטוב ומיוחד) היה מקבל *ממנה* פידבקים כ"כ חיוביים!

אז תבין שזה לא *האישה עצמה*

אלא זה עצם הריגוש,

החחידוש,

האסור,

המגוון.

וזה שקר.

אין שקר יותר גדול מזה.

אתה חושב באותו רגע שאתה מאושר - אבל זה לא אושר!

בהגדרה, אושר הוא הנאה עכשווית + משמעות ותחושת שביעות רצון מהנעשה גם לטווח הרחוק ובעתיד.
כאשר אנו עושים משהו שמסב לנו הנאה, ובד בבד אותו המשהו הזה הוא משהו שמשמעותי עבורנו, שהוא חלק מסולם הערכים הפנימיים-אישיים שלנו, שהוא משהו שגם אחרי שנגמור לעשותוו נרגיש טוב ושלמות – זה אושר אמיתי.

בשונה לגמרי מאושר, הנאה רגעית כשמה כן היא – רגעית. הנאה שאדם נהנה ממנה בהווה, בזמן עצמו שהוא עושה אותה, אבל מיד לאחר מכן, כאשר הוא סיים את אותה הפעולה, הוא מרגיש רע עם עצמו, לעיתים אפילו עוד יותר מתוסכל ולעיתים אפילו ריק, עצוב או חלול.
הנאה רגעית לא תביא את האדם לעולם לאושר.
היא נעימה לשעתה ומתוקה לשעתה בהווה עצמו, אבל בעתיד היא רעה וגורמת סבל לאדם.

הנאה רגעית יכולה לבוא בצורה של תאוות למיניהן.
כל אדם שתאב למשהו, בין אם זה אישה זרה/גבר זר, בין אם זה אוכל לא בריא/משמין, בין אם זה תחושה של רוגע ובריחה מהמציאות כדוגמת שימוש בסמים/אלכוהול – כל אלו יכולים להביא לאדם הנאה רגעית.
אבל מן הרגע שהן יסתיימו – האדם לא יהיה מאושר, אלא להיפך מזה – ירגיש עוד יותר רע עם עצמו.
וחשוב לשים לב לנקודה הזו ולהבין את ההבדל בין הנאה רגעית לבין אושר.

כאשר אתה עם אשתך *בטוב* - או אז אתה באמת מאושר!

כי אתה מאושר ושמח גם מאותו הרגע

ושמח ומאושר גם בטווח הרחוק, בכל פעם שאתה נזכר בזה.

3. כלים ומיומנות איך להצליח את זה "בתכל'ס" - בפועל.

אז חוץ מהמגילה שכתבתי למעלה, שיש בתוכה המון כלים,

חשוב שתבין שקשה לך להתנתק מאותה אישה כי אולי פיתחת יחסי תלות. היזדקקות.

בלי זה אתה מרגיש חסר - כי זה חלק מאוד נוכח בחייך.

זה מאוד טבעי שתרגיש כך -

וכמו כל גמילה ממשהו רע שמזיק לנו - צריך תהליך *הדרגתי* שדרכו לאט לאט תצליח להתנתק מהצורך הזה והתלות הזו בה ובכל דבר שקשור בה.

למשל, אם בהתחלה תמלא את הצורך בקירבה ויחס עם חברים ובני משפחה מורחבת,

אח"כ עם הילדים ואשתך,

ואח"כ בשלב הסופי - בעצמך!

כן כן, לא התבלבלתי, אתה עצמך היא המתנה הכי גדולה שתוכל להעניק לעצמך!

אם תכיר את עצמך עד הסוף,

אם תלמד *לאהוב* את עצמך עד הסוף - אתה תוכל להיות החבר הכי טוב של עצמך! ולא תזדקק בכלל לאף אחד אחר בקטע של תלות!

וזה אפשרי לגמרי לגמרי!

צריך גם "סור מרע"

וגם "עשה טוב" -

כאשר מנתנתקים ממשהו - צריך להכניס ישר משהו אחר טוב במקומו,

אין ואקום בעולם.

אם יהיה ואקום - הרע יעצים ויהיה יותר גדול וימשוך יותר

לכן אחרי שתתנתק מאותה אישה - אתה חייבת להכניס מקור *טוב* לצורך הזה אצלך של יחס, הרגשה של בעל ערך, הבנה, קבלה, הכלה ואהבה.

זה יכול להיות מחברים, מבני משפחה, מהילדים, כמובן כמובן שמאשתך מקום ראשון! ממש לנקז את כל האנרגיה הזו *במודע* וב*מכוון* אליה

וכמובן גם מעצמך!

זה יכול להתחיל בזה שתשאל את עצמך איך הכרת את אשתך?

מה אהבת בה כשיצאתם והכרתם?

מה עשיתם יחד?\

איך הייתה ההחלטה להתחתן?

איך הרגשת מתחת לחופה?

ממש תהיה שם בדמיון, איך הרגשת, איך הפנים שלך היו נראות, מה היה שם וכו' וכו'

אילו תכונות בה אתה מעריך ואוהב?

מה אתה מקבל מאשתך?

על מה אתה יכול להוקיר לאשתך תודה?

אח"כ כדאי להוסיף הרבה אור וטוב לזוגיות בכל התחומים, 

במחמאות, פתקים, הפתעות,

זמן זוגי יחד בלי הילדים, ועם הילדים,

חופשות מהנות, שיחות, צחוקים, בילויים, השקעה הכי גדולה בחיי האישות ועוד אינספור דרכים ודברים שאפשר לעשות יחד כדי לעורר ולהעצים את האהבה והקירבה בינך לבין אשתך האהובה.

4. ליווי וידיעה שזה *תהליך* וכשמו כן הוא - תהליך-

לא לפחד מהקושי. הוא קיים והוא יהיה נוכח.

כדי להתנתק ממה שמוכר וידוע - אפילו שהוא לא טוב לנו - דרושה עבודה רצינית.

כי התת מודע שלנו רוצה את המוכר והידוע.

כרגע הוא התרגל לקשר עם אותה אישה, כדי לשנות זאת הוא ילחם בך הכי חזק שיש!

ויתן לך את התירוצים הכי חזקים ומשכנעים שיש - ואתה חייב לעמוד יציב וחזק מולו ולנצח אותו!

לא להקשיב לו ולהמשיךלהילחם!

אחרי עוד פעם ועוד פעם שתצליח זסה כבר יהיה פחות קשה

ואחרי עוד כמה פעמים כבר יותר קל

עד שהמציאות החדשה והנכונה והטובה - *היא* תהיה ההרגל החדש שלך!

וזה יהפוך להיות חלק בלתי נםפרד ממך!

תאמין בעצמך!

שאתה יכול, שאתה מסוגל!

אם לא תצליח לבד - לא בושה להיעזר באנשי מקצוע, אפילו שיטת 12 הצעדים או כל דבר אחר!

הקב"ה מאמין בך בכל יום שנותן לך את הנשמה - אז מי אתה שלא תאמין בך?

"כל עוד הנר דולק אפשר עוד לתקן"

לך בכוחך זה והושעת את עצמך, את אשתך, את כל משפחתך ואת כל עתידכם!

בהצלחה רבה רבה!

אני ייושב וקורא

יושב וחושב

נתת לי המון חומר למחשבה

ניכר שבאמת אתה רוצה לעזור

אשריך שיש לך כזה לב טוב מלא באהבה ונתינה!

באלי להגיב לך על כמה מה שכתבת

תוך כדי מחשבה איך אני רואה את הדברים

בא נראה כמה נספיק הערב..

אני מתחיל מהקטע הראשון:

הדבר הראשון שאתה צריך לעשות - זה לרצות.

אם יש בך את הרצון לתקן,

את הרצון שיהיה טוב, אבל טוב אמיתי, לא בכאילו,

טוב נצחי, ולא רק לרגע ואחריו באים יסורי מצפון -

אז אתה תצליח!

זה באמת הבעייה העיקרית

בפרידות הקודמות שהיו, לא באמת רציתי להשלים עם זה

הלב שלי מיאן להשלים, וברגע שהיתה הזדמנות הקשר פשוט חזר

הפעם בזכות שהיא נמצאת בתהליך שגורם לי להרגיש שזה אל חזור

אני מתחיל להבין שאולי באמת באמת זה לא טוב לא לה ולא לי, ופשוט להשלים  עם זה

אחרי הרצון, וכדי להצליח אתה צריך לעבור כמה שלבים,

העיקריים שבהם הם

א. מודעות

מודעות לעצמך,

מודעות לחיי הנישואין שלך,

מודעות למה שהביא אותך לפתח את אותו הקשר מלכתחילה,

מודעות לחסרים אצלך בנפש, לצרכים לא ממומשים שלך,

מודעות למה הם בכלל חיי נישואין,

מודעות למי היא בכלל *אשתך*

מודעות למה זו בכלל בגידה וחוסר נאמנות (בגוף, מחשבה, דיבור או מעשה), מדוע היא קורית

מודעות לאיך אפשר לצאת ממצב שכזה

ומודעות כללית ועמוקה של החיים ונפש האדם בכלל ושלך בפרט

למה זה קרה?

א. באמת הייתי בתקופה שהרגשתי חוסר משמעות בחיים עקב שאלות ותהיות רבות באמונה

ולכן מאוד יכול להיות שזה גרם לי לרצות לברוח ולחפש משמעות אצל רומן מסעיר חדש..

ב. אני גם חושב שבלי קשר, לפי איך שקראתי סיפורים, רומנים יכולים לקרות ממש בטעות, מתאהבים ואז הדרך קצרה מאוד...

אני חושב שבגידות  קורות אצל המשפחות הכי טובות ואצל הזוגות הכי מאושרים...

אולי זה קשור ליצר מיני מוגבר, אולי ליצר סקרנות מוגבר, אולי לחיפוש ריגושים, עניין של אופי... הכל יש בי (לטוב ולמוטב...)

שרציתי לכתוב לך ושכחתי -

אני ממש ממליצה לך בחום לעבור דירה!

"רחוק מן העין רחוק מהלב" - מאוד נכון במקרה שלך.

לא משנה במה זה כרוך - לאבד את הזוגיות, את המשפחה ואת כל העתיד של כל האהובים שלך זה הרבה יותר גרוע מלעבור דירה!

גם אם זה יפגע בעבודה, בלוגיסטיקה, בכסף, בשינוי, בלהתחיל הכל מ-0 לדעתי זה פשוט שווה את זה ללא צל של ספק!

אבל אולי היא תחליט לעבור דירה

מוזר שהיא לא עשתה את זה עד היום..

שומעת חברה לשעבר?

אם את קוראת כאן בפורום,

באלך לעבור דירה?

(האמת שפעם לא יכלתי לחשוב על זה אפילו, לא הייתי מסוגל לחשוב באמת על חיים בהם לא נדע מה קורה אחד עם השני

השבוע פעם ראשונה שהעזתי להתפלל להשם שהיא תעבור דירה)

אני טכנית לא יכול לעבור, והם דווקא יכולים לעבור, זה לא שסתם אני מפיל את האחריות עליה (זה תרופה לפני המכה שיפילו עלי)

א. נכון מאוד,

רוב הבגידות מתרחשות כאשר משהו באדם עצמו כבוי או חסר,

או עם עצמו, או בזוגיות שלו,

או תקופות "משבר" כמו גיל 30, 40 וכו'

וכמובן סיבה מאוד משמעותית - אם החסך הזה פוגש ב*הזדמנות* - ואז המדרון לנפילה חלקלק מאין כמוהו.

אצלך זה שילוב של שניהם - מה שגורם לזה להיות הכי מסוכן -

גם תקופה חלשה עם עצמך של בירורים וספקות וקושי וכו

וגם הזדמנות שבאה לידי ביטוי בצורת אותה אישה שגם היא שיתפה פעולה עם זה -

ששני צדדים משתפים פעולה,

ששני הצדדים פועלים לקראת זה -

הרבה הרבה יותר קשה להפסיק!

לכן באמת נעשה לך נס.

זה שהיא חתכה והיא הולכת לטפל בעצמה בהתמכרות הזו (זה מה שזה. לא סתם היא הלכה לשיטת 12 הצעדים).

זה פשוט חסד עצום שעשה הקב"ה עמכם.

קפוץ על ההזדמנות הזו כדי לעשות בדיוק את אותו הדבר - להתנתק לגמרי!

בראש,

בלב

ברגש

במיקום הגיאוגרפי

וכמובן לטפל בזה גם מהשורש! אפילו אולי גם בשיטת 12 הצעדים, או כל דבר אחר שיטפל בך מהשורש.

ב. לגבי זה שכתבת שאולי זה קשור ביצר מיני מוגבר או אופי של חיפוש ריגושים וכו' -

בנקודה הזו כדאי לזכור שלכל תכונה של אדם יש מן קו דמיוני עליו היא נעה - בין החלק הקיצוני של הקו שהוא התבטאות התכונה בפן החיובי שלה בחיים,

לבין הצד השני של הקו - שהוא התבטאות אותה התכונה בדיוק אך בפן השלילי שלה בחיים.

אם לצורך הדוגמא ניקח את התכונה בך של היצר המיני המוגבר, אהבת הריגושים וכו' כפי שכתבת -

אז הצד הכי חיובי שלה בחיים - הוא שאתה ממש יכול לעשות לך (ולאשתך) חיים הכי הכי מאושרים, עמוקים, מספקים וטובים יחד. על כל המשתמע מכך, ובכל הרבדים בחיי הנישואים.

אם זה בהורות שלך,

אם זה בזוגיות שלך,

אם זה במיניות שלך עם אשתך -

הכל הכל יכול לבוא לידי ביטוי *בטוב* -

ואז, כפי שכתבתי בהודעה הקודמת - זהו אושר אמיתי - שטוב גם לאותו רגע וגם לטווח הארוך.

וכמובן שהצד השלילי של אותה תכונה שלך בדיוק - הוא לחפש את הריגושים האלה בחוץ, במקומות אסורים זרים ורעים לאדם ולכל סביבתו.

זה אולי יתן הנאה רגעית - אבל בטח שלא אושר.

אי אפשר להיות מאושר שבוגדים בערכים שלך עצמך,

שבוגדים ומכאיבים לאשת בריתך,

לילדיך,

וגם לצד השני.

זה לא אושר. זה ריגוש, הנאה רגעית, חולפת, תאווה.

אחרי שתלמד איך לצאת מהמצב ולהתנתק מהרע - ה"סור מרע" למעשה -

תוכל לנתב את כל כוחות החיים החזקים הללו בך,

את כל העוצמות החזקות הללו שפועמות בך -

ולנקז את כל כולן לביתך פנימה.

ואתה תרוויח חיים מאושרים, וכל יקירך ירוויחו חיים מאושרים!

איך אנשים שיש להם הכל מוכנים לסכן את כל העתיד שלהם 

בשביל איזה פנטזיה שבחיים לא תתממש במקרה הטוב........

ובמקרה הרע. מאוד רע היא כן תתממש

אם אתה חזק וגבר אמיתי ואתה מאמת אוהב אותה (את ההיא מהעבודה)

אז פשוט תעזוב אותה חבר! יש לך חיים שלמים לפניך  ותדע שאנשים נופלים חיים שלמים 

בשביל שטויות ומוצי פוצי

לא יודע איזה גבולות חצית ומה עשית איתה אבל כדי שאשתך תדע מכל הסיפור(בנקודה הזאת אני לא סגור על עצמי אם זה

טוב שאשתך תדע מזה 

אם אתה אוהב אותה תעזוב אותה

תאר לך אדם שכותב שקשה לו מאוד להפסיק לאכול, ומשקלו גובר עליו, וכבר קשה לו לעלות במדרגות...

ואז יבוא מישהו ויגיב לו ככה:

סליחה על הבוטות אבל אני לא מבין איך אנשים שיש להם הכל מוכנים לסכן את כל העתיד שלהם, את הבריאות שלהם, את איכות החיים שלהם, בשביל איזו עוגה שמביאה להם עונג לעשר שניות במקרה הטוב.

אם אתה חזק וגבר אמיתי ואתה באמת רוצה להיות בריא, אז פשוט תסגור את הפה! תאכל רק אוכל דיאט!

יש לך חיים שלמים לפניך ותדע שאנשים משמינים חיים שלמים בשביל בורקסים ושתייה מתוקה.

אתה חושב שזה יעזור למישהו לרזות? 

אם אתה לא מבין את הקושי, כפי שציינת, אז אל תנסה לעזור על ידי הפרחת סיסמאות בסגנון של "פשוט תעזוב אותה! מה הבעיה!"...

להשמין אין בזה שום עוול כלפי אף אחד

לאומת בגידה שהורסת לכולם את החיים

נ.ב היית יכול לכתוב אותו  דבר עם קצת פחות תוקפנות

והתמכרויות, גם כאלה שמזיקות רק לאדם עצמו וגם כאלה שיכולות למוטט את כל משפחתו (כמו התמכרות להימורים), צריכות טיפול שורשי ועמוק בשביל להיגמל מהן, ולא הודעות בסגנון של "פשוט תפסיק לעשות את זה".

כי לא רק שזה לא עוזר, זה מעורר אצל האדם תחושת כישלון, כי אם זה כל כך קל, למה אני לא מצליח? 

סליחה על התוקפנות, לקחתי את ההודעה שלך באופן אישי בגלל התמכרות מסוימת שאני סובל ממנה, ונלחם בה כבר שנים. לא הייתה לי כוונה לפגוע.

זה קשר שהיה פעיל במשך כמה שנים

הרעיון הוא בכלל לא נושא המין

זה רק היה משני

הקשר היה קשר עמוק מבחינה רגשית

ציינת שאם היא הייתה מסיימת את זה יפה זה היה יותר קל לך..

אז אולי יעזור להבין..

אל תרגיש שהיא "זרקה" אותך 

יכול להיות שגם לה מאוד קשה והיא נלחמת לעשות מה שנכון לשניכם.

אני אישית חתכתי גם קשר כזה והיה לי נוראאא קשה.(אני בטוחה שהוא חשב שאני רעה בלי לב ששוברת לו את הלב בלי רחמים)

אבל המחשבה שזה מה שטוב לשנינו חיזקה אותי.

ואני בטוחה שיום יבוא והוא יודה לי כי הצלתי גם לו את הנישואין...

אני יודע שזה קשה לה מאוד

כי היא כבר עשתה את זה בעבר, לפני שלש שנים, ואחר כך סיפרה לי כמה  זה היה לה קשה...

אני יודע שהיא לא רעה, אבל זה עדיין שובר את הלב

זה למחוק חתיכת היסטורייה של 4 שנים

אז באמת תודה רבה לכולם על התגובות המשתתפות, המחזקות, המתקיפות, המעוררות, את כולם אני צריך

ועכשיו אני ינסה להגיב לכל תגובה משמעותית בתגובת ציטוט

תודה מכל הלב!

אולי אני מדומיין

אבל אני כן מרגיש שאני באמת אהבתי אותה (ועדיין...)

אם זה היה חודש חודשיים הייתי מסכים איתך

מדובר על קשר שנמשך כמעט חמש שנים

זה פרק זמן של כמעט "חיי נישואין"

נתינה מולידה אהבה

נתתי לה הרבה, בכל מיני מובנים, גם רגשית וגם טכנית,

הייתי אוזן קשבת בשבילה במשך תקופות ארוכות,

בכל המעברים (הלא פשוטים שעברו עליה)

עזרתי למשפחה שלה, ועוד ועוד מה שאי אפשר לפרט במסגרת זאת

ולכן זה אולי חוזר אלי כבומרנג, 

האהבה הזאת לא נותנת לי מנוח

למרות שההשכל הישר אומר 

"סבבה, אז אתה באמת אוהב אותה?

תניח לה, 

לא טוב ה עם הקשר הזה

תן לה להתחיל התחלה חדשה בחיים שלה"

אבל מצד שני הלב זועק:

"יכול להיות לה באמת טוב בלעדיי?"

היא הרי גם התאהבה בי, היא הרי לא סתם התאהבה בי

היא מצאה בי את מה שהיא לא מצאה באף אדם אחר בחייה"

ומצד שלישי אני עונה לעצמי

אוקי, נכון, אתה עף על עצמך, אתה באמת אדם מיוחד וחמוד ועדין ורגיש ומכיל ומבין והכל סבבה

אבל היא לא מסוגלת לחלק את הלב שלה לשניים, ולכן הקשר הזה פשוט אין לו היתכנות

אז ברגע שאתה מבין שהיא נשואה, פשוט אתה היית אמור לבד לחתוך את הקשר

רק שאין לך אומץ, אז תגיד תודה להשם שהוא עשה לך את זה..

ואני יכול להמשיך לכתוב צד רביעי וחמישי עד עלות השחר של עוד חודש...

אין סוף למחשבות

אני לא מגזים

אני יכול להוציא ספרים עבי כרס רק מהמחשבות של הימים האחרונים

(זה יהיה רב מכר?  )

וכל הצדדים והתתי צדדים והתתי תתי צדדים?

רק לכיוון אחד - של אותה האישה הנשואה.

אני ממש מבקשת ממך מכל הלב לחשוב את אותן המחשבות *ב ד י ו ק*

על אשתך

על כל בת שלך

על כל בן שלך

על בעלה של האישה

על כל בן שלה

על כל בת שלה

על הנשמה האמיתית שבך

על הנשמה האמיתית שבאותה אישה

היצר הרע ממש גורם לך לצמצם את טווח הראייה אך ורק אליה כאילו היא חזות הכל.

היא לא!

היא פגעה בהכי יקרים לה!

היא פגעה בבן ברית שלה!

היא פגעה בילדיה!

מתי ראית אותה?

היית איתה חיים שלמים יום יום שעה שעה וראית גם את כל החסרונות שבה?

שזה עוד בלי קשר לכל מה שכתבתי למלעלה.

עם כל היתרונות שבה והיופי טופי שבה - היא בגדה בבעלה!

ואם אתה היית הבעל הזה - זה היה בך.

תנפץ לעצמך בבקשה את האשליה הזו שהיא חזות כל הטוב שבעולם הזה...

ולפחות אם אתה לא מצליח בינתיים -

בבקשה תראה גם את הצדדים האחרים האלה שכתבתי למעלה

תשאל את אותן השאלות (ציטוטים שלך):

"יכול להיות שלבן שלי באמת טוב שאני איתה? אפילו רק במחשבות?

יכול להיות שלבן שלי באמת טוב שאני בלעדיה? גם במחשבות שלי?

יכול להיות שהבן שלי יכול לחלק את הלב שלו לשתיים?

להכיל את השבר הזה?\

הרי הוא לא סתם אוהב אותך כי אתה אבא שלו, הוא רואה בך כמעט אלוקים ומודלך לדוגמא עבורו למהי אהבה, זוגיות, נאמנות

הוא מוצא בך את מה שלא מצא אצל אף אדם אחר בחייו!

"יכול להיות שלבת שלי באמת טוב שאני איתה? אפילו רק במחשבות?

יכול להיות שלבת שלי באמת טוב שאני בלעדיה? גם במחשבות שלי?

יכול להיות שהבת שלי יכולה לחלק את הלב שלה לשתיים?

להכיל את השבר הזה?\

הרי היא  לא סתם אוהבת אותך כי אתה אבא שלה, היא רואה בך כמעט אלוקים ומודלך לדוגמא עבורה למהי אהבה, זוגיות, נאמנות

היא מוצא בך את מה שלא מצא אצל אף אדם אחר בחייו!

"יכול להיות שלאשת בריתי באמת טוב שאני איתה? אפילו רק במחשבות?

יכול להיות שלאשתי באמת טוב שאני בלעדיה? גם במחשבות שלי?

יכול להיות שאשתי יכולה לחלק את הלב שלה לשתיים?

להכיל את השבר הזה?\

הרי היא לא סתם אוהבת אותי כי אתה החצי השני שלה, בעלה, הוא רואה בי את גבר החלומות שלה, את מה שמסמל עבורה אהבה, זוגיות, נאמנות

היא מוצא בך את מה שלא מצאה אצל אף אדם אחר בחייה!

ולכן היא התחתנה איתי!

ואת כל זה תעשה העתק הדבק לכל אחד מהילדים ולבעל בצד השני של הסיפור!!!

תראה כמה נשמות יש כאן!

כמה!

זה פשוט דיני נפשות!

ולגבי מה שכתבת "אוקי, נכון, אתה עף על עצמך, אתה באמת אדם מיוחד וחמוד ועדין ורגיש ומכיל ומבין והכל סבבה" -

קח את כל זה

אבל את כ-ל זה ותתחיל לשפוך את זה בכ--מ-ו-י-ו-ת על אשתך וטעל הילדים שלך!!!

היא הרי התחתנה איתך בגלל כל זה, תן *לה* את זה!

הילדים שלך הרי כל העולם שלך ואתה כל העולם שלהם - תן *להם* את זה!

תקשיב להם

תבין אותם

תכיל אותם

תהיה מיוחד להם ועבורם

תהיה חמוד בשבילם

תהיה רגיש אליהם

תהיה עדין אליהם

תהיה להם אוזן קשבת

תיתן להם כי נתינה מולידה אהבה אכן!

ותיתן להם עוד

את הזמן שלך

את המחשבות שלך

את הכסף שלך

את האנרגיה שלך

את המאמץ שלך

את הלב שלך

תהיה להם אוזן קשבת גם רגשית וגם טכנית

תעזור *למשפחה שלך*

ואז?

אז ב-א-מ-ת הכל יהיה סבבה!

אני קורא כל הודעה שלך כמה פעמים

ובאמת נפעם מעומק הרגישות והמחשבה שלך

כיף לראות שיש כאלה אנשים טובים בעולם

סליחה שאני עסוק בהתבכיינות

מי שרואה אותי מהצד, אומרים לי כולם

איפה השכל שלך?

איפה ההגיון?

מה עובר עליך?

השתגעת לגמרי?

פשוט תחתוך

תבין שזה לא שלך ולא בשבילך!!

אז ככה:

1. אני עדיין עסוק באבל

זה הטראומה של אחרי הניתוח

הניתוק הסופי (על ידי מייל שהיא שלחה לי) קרה סך הכל לפני שבוע

ועוד לא התאוששתי פיזית

בימים הראשונים פשוט לא יכלתי לאכול כלום

יומיים שלא הכנסתי כלום לפה חוץ ממים, בננה, ושני תפוחים, אמיתי.

אני פחדתי באמיתי שקרוה לי משהו

הרגשתי את הלב, כפי שלא הרגשתי מעולם

פשוט לא ידעתי מה לעשות עם עצמי

זה כבר הרבה הרבה יותר טוב

המצב רוח חזר, השמחת חיים חזרה

אבל המחשבות עדיין שם, אם כי לא באותה אובססיביות

2. התרגלתי במשך הרבה שנים לשכנע את עצמי שהקשר הזה הוא טוב לי

כן, כמה שתסתכלו עלי מוזר ומשוגע וחולה

ככה הסתכלתי על זה, שזה מתנה שהשם שלח לי בחיים

הרגשנו נשמות תאומות, היה לנו תמיד את מי לשתף בדברים שאתה לא יכול לשתף אף אחד בעולם

עזרנו אחד לשני בזוגיות (נכון שזה נשמע אבסורדי? אני יודע...)

היו הרבה פעמים שלימדתי אותה (נכון שזה נשמע מטורף? אני יודע..) איך להתייחס נכון לבעלה

להבין אותו, לא להתעצבן עליו, להכיל אותו, (יש להם קצת חוסר תקשורת וקצת אי התאמה בצורת החשיבה על דברים מורכבים יותר בחיים, לא משהו יוצא דופן, אצל הרבה זוגות זה ככה)

ידעתי תמיד שזה מסוכן, אבל חשבתי שזה טוב באמת.

שאם נדע לשמור על זה בצורה שאף אחד בעולם לא ידע

זה רק מועיל לשנינו בחיים

אני יודע שזה צורם לקרוא כאלו מילים, 

יש לי עוד בעייה

זה מתקשר לכם באופן אוטומטי, זה אסור, זה עבירה הכי גדולה

זה אשת איש, וכו וכו

הבעייה שברגע שהאמונה לא תופסת כל כך מקום (וזה קרה עוד לפני הסיפור הזה...)

אז הרבה יותר קשה לי להתמודד 

לה הרבה יותר קל

היא מאמינה

אז אם השם אומר שזה לא טוב, זה לא טוב

אני לצערי הגדול איבדתי את האמונה  הזאת....

אחרי ניתוק ממשהו שהיה עד עכשיו מאוד נוכח ומאוד משמעותי בחייך.

אתה צודק, זה באמת תהליך של אבל

כי זה באמת סוג של אובדן - איבדת משהו שהיה קשור אליו וזקוק לו (גם אם זה משהו טוב ולטובה - זה עדיין נחווה כאובדן)

ובכן, השלבים של כל אובדן הם

1. הכחשה

2. מיקוח

3. כעס

4. צער, עצב או אפילו חלילה דיכאון

5. והשלמה וחזרה לחיים.

אתה נראה עדיין בשלב ההכחשה, וקצת קצת מתקדם אולי לשלב המיקוח והלאה.

אז נכון,

זה תהליך.

וצריך לעבור אותו.

וכדאי מאוד שלא לבד, כי הוא קשה,

וטומן בחובו הרבה פוטנציאלים להרס עצמי/סביבתי ונפילות

לכן כדאי לך מאוד למצוא אוזן קשבת (בטוב!!! לא באסור ורע) בדמות חבר, או רב, או איש מקצוע, או אח או כל דבר שתוכל לפרוק לו חופשי... או אפילו כאן בפורום אם אין לך מי, למרות שזה פתרון מאוד חלקי ופחות אפקטיבי מפנים מול פנים...

לגבי הדבר השני שכתבת - זה גם מאוד טבעי שאדם שמאבד את האמונה מאבד עוד הרבה דברים בדרך.

לא בכדי אתה לא מאמין והפסקת לשמור תו"מ, ודווקא באותה תקופה קרה מה שקרה.

זה הרבה פעמים בא יד ביד.

אם הסיבה שאתה לא מאמין ולא מרגיש קרוב לקב"ה היא בגלל הנפילות -

אז למרות שאתה יודע, חשוב להזכיר שוב - זה שאדם חוטא או נופל - לא מוריד במאוםפ מהטוב שהוא עושה בחיים!

כל מצווה חשובה

ואין לך מושג עד לאן היא מגעת ואיזה עוצמות היא משפיעה בעולם.

הקב"ה לא התייאש ממך, גם אם אתה כן ממנו.

והוא תמיד רוצה ומחכה לך שתחזור

ותמיד רוצה את הטוב שלך,

הלוואי שגם אתה לא תתייאש בעצמך ותאמין בעצמך.

אם זה יקרה - הדרך להצלחה קלה מאי פעם.

אשתי לא יודעת כלום

היא לא הפסידה כלום מהקשר שהיה בינינו

(ככה לפחות אמרתי לעצמי עד היום, אני יודע שכנראה אני מרמה את עצמי)

אם דיברת על חברה דברים מזעזעים 

אבל היא בחיים לא תדע שמישהי דיברה עליה בכלל

יש לך מקום לרחמים עצומים עליה?

לא מצדיק כלום, רק מסביר לך למה אני לא מרגיש רחמים עליה כרגע.

היו דברים שבאמת לא יכלתי לשתף את אשתי

וגם לא היו דברים שהיא לא יכלה לשתף את בעלה

ובלי קשר

לכל זוג יש קונפלי'טים ודילמות שמישהו מבחוץ יכול לראות הרבה טוב טוב, לתת עיצה טוב ומבט נכון

אין לך דברים שאת משתפת חבירות, ואת מרגישה שזה מוסיף לך בחיים?

אני לא כתבתי פה אף פעם, אבל נראה לי פשוט מטורף והזוי, שעולה פה בן-אדם באתר נורמלי, לא איזה אתר של שוק אפור, ומספר שהוא בלחץ מזה שהאשה שהוא בוגד איתה תעזוב אותו, וכולם כאן מלטפים אותו נומי נומי, בא נדבר ברור הוא עבריין לכל דבר, הוא לוקח את אשתו ושוכב איתה וחי איתה בידיעה שהיא אהבת חייו, והיא לא מדמיינת שמאחורי כל הדבר הזה נמצאת עוד אשה ובעלה בלחץ מכך שהאשה הזאת מחוץ לנישואין עוזבת אותו, הזוי,  וכולם פה מרגיעים אותו במקום לומר לו שיפנה דחוף לטיפול לעצירת דחפים סוטים, כי זאת סטייה אמיתית לחיות עם אשתך ולאהוב מישהי אחרת, מה זה הדבר הזה? אין בושה? ממש פני הדור כפני הכלב כמו שהגמרא אומרת על הדור שלנו במסכת סוטה, מילא היה אומר בגדתי בעבר והרגשות אשם רודפים אותי, מה עושים? אבל הוא בא להתייעץ עם כך שהסטייה תכף נגמרת, וכולם מנחמים אותו? השתגעתם? היום יש מודעות הרי להטרדות והמלחמה הנאותה בתוקפים למיניהם ברוך ה' שיש מודעות, אז למה זה לא נקרא הטרדה לקחת מאשתך את הנשמה את האינטימיות את הדבר הכי רגיש בנפש, וכל זאת בשקר גמור שהיא חושבת שהיא חיה עם אדם שאוהב אותה, מה זאת הסלחנות הזאת, אני גם פונה למנהלי האתר בנושא הזה, יש פה קו אדום שנחצה יש הבדל בין כותב שעולה עם בעיה זוגית לכותב שעולה עם בעיה שהוא פוחד שהסטייה שלו תיגמר כי הבוגדת עושה טיפול 12 צעדים, זה נותן לגיטימציה לא נורמלית לאנשים לחשוב שזה נורמלי הסטייה הזאת. וכנל לגבי הכותבתות הסוטות  שתקוע להם מאהב בראש והבעל המסכן שלהם צריך להמשיך לפנק אותם וכו' וכו' ואין לו מושג על מה אשתו חושבת ואם היה יודע לא היה נוגע בה, אם הוא מחזיק מעצמו פחות מסמרטוט. אני אדם שלא מסוגל לכבוש את דעתי מתי שהציבור משתגע, מצטער שאני כותב את מה שאני חושב

לא אגיד שלא פזלתי מעולם

אבל פעם ראשונה

(בעזר"ה גם אחרונה)

שהתאהבתי במישהי באמת

לכל אלו שמבינים מה שעובר עלי

כאלה שחוו דברים כאלה

אני לומד ממכם המון

מקבל תקווה שזה בעזר"ה יעבור

שאני צריך להסתכל על זה בעיניים חיוביות באמת

גם לתגובות הקשות, התוקפות והמילים כדורבנות

לא רק שאני מבין מאיפה זה בא

אני באיזשהו מקום מקנא, באמת מקנא

ביושר הזה, בתמימות הזאת

באמת הזאת

כן, הלוואי שהייתי במקום הזה שלא הייתי בכלל מסוגל להבין איך אפשר להיות בקשר עם מישהו שהיא לא לא אשתך

ולכן, אדרבה

זה נותן לי המון לקרוא את הצד (בעיקר הנשי בדרך כלל) שפשוט קורא לי "אפס מאופס"

"איך אתה מסוגל בכלל?"  

ואני כולי תקווה שבעזרה בקרוב אני ירגיש גם ככה

אני יודע שהחיים היו הרבה יותר יפים אם לא היו לנו בכלל כאלה אופציות

כאלה נסיונות

אבל מה לעשות

אני מאשים רק את עצמי, שנתתי לעצמי להגיע לזה

אבל מצד שני, אני גם יודע אני לא היחיד בסיפורים כאלו

כאן בפורום לבד ראיתי הרבה הזדהות ממקרים שקרו

ובפרט בהודעות פרטיות שקיבלתי גם הזדהות מהרבה חברים כאן שעברו מקרים כאלה

אז באמת באמת תודה לכל המגיבים

כל אחד בסגנונו

הוא

כל אחד ואחת נותנת תובנה משלה איך להסתכל על זה

ובתגובה הבאה אני ינסה להסביר בכל זאת מה כביכול "ההיתר" שנתתי לעצמי במשך כל השנים הארוכות האלו

שנדע תמיד רק אהבה אמיתית!

על כל החלק של אשתי והמחשבות עליה בסיפור הזה

זה רק חלק קטן ממה שחשבתי

אבל אני אשתף קודם כל במה שכבר כתבתי:

אנא תנסו לקרוא בלי לשפוט, אלא קודם כל לנסות להבין

ואחר כך לשפוט.. יש בהחלט על מה..

אני רוצה להתייחס לנקודה אחת שהיא באמת הכי הכי חשובה:

"איך אני מסוגל לעשות את זה לאשתי היקרה והאהובה"?

מילא אם הייתי אומר שאני כבר לא אוהב אותה, שאני לא מרגיש קשר אליה, 

או לחילופין שהייתי אומר שאין בי טוב לב ולא רחמנות אלא רק אגואסטיות 

מילא.

למרות שגם אז אין לזה הצדקה

אין לך אהבה, אז תתגרש

אתה לא יכול להמשיך לחיות איתה ולשקר אותה!

אבל אם אני מצהיר בכל תוקף  שאני כן אוהב, כן מרחם, כן חושב, 

וכן, אני אומר בכל הכנות

אני רוצה להיות בשביל אשתי היקרה הבעל הכי טוב בעולם!

(נכון שאני נשמע הזוי? אני יודע.. אבל זה בסדר, תגידו לי את זה גם!)

אז איך אני מסביר את מה שקורה איתי?

בכל ה3 תירוצים המקובלים אני לא משתמש:

1. אני אגואיסט ולא מעניין אותי מאשתי

2. לא טוב לי עם אשתי

3. נפלתי ביצר הרע ואני לא מסוגל להתגבר

לא, אני יגיד לכם את מה שבאמת אמרתי לעצמי כל השנים

אולי עם חשיפת ה"שקר" הזה לאור השמש, אני גם יזכה להרגיש  ולדעת את השקר שבדבר..

התאהבתי, זה קרה

זה אל חזור

זה גדול ממני, זה גדול ממנה

שנינו מאוהבים

לא באמת נוכל אי פעם לשכוח אחד מהשני

(באמת ככה חשבתי, שלאור כל הנסיבות, לא סיפרתי הכל, אבל הקשר הוא מכל הכיוונים קושר אותנו...

זה לא כמו התאהבות במקום עבודה, שיאללה תעבור עבודה)

אנחנו עושים טוב אחד לשני

אנחנו נותנים רוגע בנפש אחד לשנייה

אם נניח לרגע לבני זוג שלנו, מבחינה נפשית ורגשית אנחנו רק עושים טוב לעצמינו בקשר הזה

(ככה חשבתי, שוב אולי זה דמיונות, אבל ככה הרגשתי)

אם נחליט שאנחנו מנתקים קשר

מה שקורה זה שאנחנו כל החיים נחיה בתחושת חסר קשה

נחיה ונחשוב על הפיספוס

זה יגרום לנו למתחים, לעצבים, לעצבות, להרגשות לא טובות

לא נוכל בחיים באמת להתנתק

ניסינו כמה פעמים והרגשנו ממש את המוות מול העיניים

אני לא מגזים, וגם היא סיפרה על אותם תחושות...

ומה יהיה הראשון שיפסיד מזה?

הבן זוג היקר שלנו...

כי הוא יחיה עם בן זוג שסובל, שמרגיש רע ומר.

שאלה קטנה ולא קשורה:

אם שמעת מישהו צוחק על הבן זוג שלך את תרוצי לספר לו?

הרי אסור להסתיר מהבן זוג?

למה לא לשתף?

כי זה רק יפגע בו

זה דוגמא קצת טיפשית

אבל אני חושב שכולם מסכימים שאם יש סוד שאם נספר אותו לבן זוג זה רק יפגע בו, אז עדיף להסתיר..

אני רוצה להדגיש משהו

בכל הקשר הארוך הזה

שנמשך יותר מ4 שנים (עם הפסקות באמצע, לפעמים ארוכות)

זה כמעט אף פעם לא היה על חשבון הבן זוג

לא שלי ולא שלה

לא טכנית ואני רציתי להאמין שגם לא רגשית

באמת שנתתי לה (לאשתי!) את כל כולי

(נכון שאני שוב נשמע מפגר??  אני יודע.. אבל זה בסדר, תצעקו לי את זה, אני באמת רוצה לשמוע!)

אם עכשיו תרימי טלפון לאשתי

ותשאלי אותה איך בעלך?

היא תענה "יש לי את הבעל הכי מדהים בעולם"

שותף, מבין, מקשיב, עוזר, תומך, נמצא, מרגיש, משמח, מצחיק, 

סליחה שאני כותב על עצמי מחמאות

ואני יודע שחלק ממכם (בעיקר הבנות) רוצות להרוג אותי

השתגעת????

אתה בוגד, וכותב על עצמך שאתה הכי טוב בעולם???????????.

אז לא אני לא באמת הכי טוב

כי אני מושחת שלקחתי על עצמי כזה סיכון שיכול לפגוע בכל השלוות נפש של אשתי

בכל האימון בינינו

אני לא באמת מסוגל לדמיין את אשתי ברגע שחלילה היא תדע על משהו שהיה

אז אני עובר לחלק השני בקצררה:

אז איך לקחת על עצמך כזה סיכון???

והתשובה

בחיים בכללי אני אחד שלוקח סיכונים

אומץ או אומץ מטופש וחסר אחריות

אבל גם בעסקים אני אחד שלוקח סיכונים (וב"ה עד היום בהצלחה בדרך כלל)

וגם בדברים שלא באמת מותר לקחת בהם סיכונים 

לצערי לקחתי...

יצא לכם לסמס פעם תוך כדי נהיגה?

זה לא יכול להרוס את החיים?

שלכם ושל יקיריכם?

באמת שאסור

אבל הרבה מאיתנו לוקחים סיכונים בחיים

גם סיכונים על החיים בעצמם

ומרגיעים את עצמם "לי זה לא יקרה"

נכון שזה טיפשי, ולא טוב, אבל אני חושב שזה משהו שאנחנו מבינים שזה קורה

אז זה בדיוק מה שקרה לי:

"לי זה לא יקרה"

שמרנו מאוד, וב"ה באמת בניסי ניסים אשתי לא יודעת כלום

אבל שיטת הסמוך, האומץ האישי שלי, הנועזות, גרמה לי לקחת את הסיכון הזה

ולהאמין שבאמת אף אחד לא ידע לעולם...

חלק ג'- אחד הדברים שאני אומר לעצמי במח כל הזמן:

תגיד תודה ענקית להשם שהוא הציל אותך, את אשתך, ואת היקרים לך

זה היה יכול בקלות להיגמר אחרת

ואז כל החיים היו נהרסים, ואם אכפת לי על מישהי ,זה על אשתי

באמת לא מגיע לה הצער המטורף הזה (בלי קשר שהצער שלה, הוא גם האסון שלי)

אז השם ברוב רחמיו דאג לסיים לי את זה בצורה יחסית קלה

אז לא להודות להשם על זה??

זה השכל אומר

הרגש עוד לא השלים עם כל זה....

תודה למי שאוהב להקשיב לי, וסליחה למי שזה מעלה לו את הפיוזים...

ותודה לאלו כמו לאלו על ההקשבה

שכשהית עם אשתך חשבת על ההיא

אין מצב שהיא לא שמה לב, נשים הן לא טיפשות והן יכולות להרגיש כאלה דברים..ואם אתם גרים קרוב בטוח יש נשמות טובות שראו אתכם ואמרו משהו

את הכאב שיש לך בלב תפנה לתפילות לה' ולחזרה בתשובה, תתחנן שיעזור לך, תפנה לאיש מקצוע, תעשה משהו עם עצמך חוץ מלהתבכיין 

ברור שאשתי הפסידה מזה שהיה לי עוד מישהי בראש

את צודקת שסה לקח ממני זמן ואנרגיות

שהיו יכולות להיות מוקדשות לאשתי היקרה

אבל

הכל אני מדבר לאחר מעשה

לאחר שקרה מה שקרה

והתאהבנו

ולא היינו מסוגלים להיפרד

כאן החשבון (כביכול) היה שעדיף לתת איכשהו לקשר לזרום על גל שקט

קצת שיחות פה ושם

וככה להמשיך להיות רגועים ומאושרים וכל אחד יוכל להיות בן זוג טוב ונותן ורגוע

מאשר להיות כל החיים במלחמה

נראה לי שזה קצת חוזר על עצמו

אולי אישה נאמנה באמת לא יכולה להבין את הראש הזה

מצד שני החברה לשעבר כן חשבה לעיתים ככה...

אני בימים אלו עובד על זה לשנות לי את הגישה בראש

להבין שזה עוול נוראי כלפי אשתי

גם אם היא בחיים לא תגלה את זה

חלק גדול זה בזכותכם, בזכות כל החברים והחברות כאן

אני רוצה להיות נאמן באמת לאשתי

רוצה שאת כל האנרגיות שיש בי, הכל יופנה אליה

אני מקווה להתחיל התחלה חדשה

"לב טהור ברא לי אלוהים, ורוח נכון חדש בקרבי"

אני יודע שזה לא יהיה לי קל, כי הרבה שנים סיפרתי לעצמי סיפור אחר לגמרי בראש

סיפרתי לעצמי שזה כן טוב, וזה כן בסדר, ושאין מה לעשות, ומים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה

אבל אני נכנס לתהליך של שינוי החשיבה

ובעקבותיו גם שינוי הרגשות , תוך כדי פעולות אקטיביות כמו לשתף את אשתי יותר בכל מה שקורה איתי

ולנסות להיות כמה שיותר כנה עם עצמי, עם אשתי היקרה, ועם כל הסובבים אותי

קיבלתי במתנת חינם אישה נאמנה וטובה, ומגיע לה בעל שגם יהיה לה נאמן!

לא ברור איך אשתך לא שמה לב

בעיקר מילים בעבודה וטלפונים אחרי צהרים

פגישות היו ממש פעמים ספורות, ביחס לחמש שנים שזה נמשך..

היו גבולות שאף פעם לא חצינו

ב"ה היא לא אסורה על בעלה

הלב שלו, המחשבות שלו, הרגשות שלו הכל מופנה לאישה אחרת

יש לך בגידה יותר מיזה?

ברור שמגע ויחסים מזיקים עוד יותר אבל רק הבסיס הוא נוראי ובוגדני

בגמרא כתוב שמיעוט אנשים נופלים בעריות וודאי הפירוש נפילה פיזית

דווקא הטישטוש  הזה מסוכן כי להגיד לגבר חשבת אהבה על אישה אחרת  גמרת את הסיפור

זה לא נכון 

פחות או יותר לכולם יש מחשבות מהסוג הזה ואדם צריך לייצר לעצמו מחסומים פנימים לעצור את זה 

כמה שיותר בהתחלה

גבר יסלח לאישה שנקשרה נפשית לגבר אחר במשך 5 שנים, יותר מאישה שבגדה בו באופן ח"פ עם מישהו לא מוכר?

אם כן, זכות הגברים פשוט לחשוב אחרת מאיתנו. לא מבינה את ההתקפות פה.

אצלינו קשר נפשי הוא בלתי נסלח,ואצל גברים קשר גופני הוא בלתי נסלח. כי אצלם רגשות פחות תופס מקום.

אמרו לך שאתה לא באמת אוהב את אשתך. שאתה מפלצת. שלא ברור איך ההורים שלך הוציאו אדם כל כך רע.

אל תאמין להם. הם לא יודעים כלום, החיים שלך חשופים בפניהם רק כי אתה בחרת לחשוף את החלקים הכי מכוערים, בחרת להציג בחלון הראווה את הדברים הכי גרועים, ולכן התגובות מתקבלות בהתאם.

התאהבת באשה אחרת - זה יכול לקרות לכל אחד.

אולי גם עשית עם זה משהו - זה קרה לחלק מגדולי חכמי ישראל. "אין אפוטרופוס לעריות", זו אמירה כל כך חזקה. אפילו האדם הכי חזק, הכי בטוח בעצמו, הכי אוהב את אשתו, הכי אוהב את ה' - עלול ליפול בדיני עריות. 

נפלת, נפלת חזק. הכי חזק שיש. היית בתהום, וזה היה טוב. אוהו, כמה שזה היה טוב. ולא רצית שזה יגמר אף פעם. רצית רק עוד ועוד. אבל אתה אדם טוב, ולכן היית בדיסוננס קוגנטיבי. 
המוח שלך, כדי לפצות על הדיסוננס, עשה מה שכל מוח אנושי עשוי לעשות - והמציא לך סיפורים. ואתה, מתוך הבור העמוק שהיית בו, בלעת את הסיפורים האלה בשקיקה.

"זה לא מפריע לה כי היא לא יודעת", "בזכות הבגידה היא מקבלת בעל שמח יותר בבית"... כל אלה הם שקרים שנועדו להסביר לך למה אתה בעצם אדם טוב למרות הבגידה, כדי שלא תצטרך לעשות את הברור מאליו - ולדבוק אך ורק באשתך.

ברוך ה' זה נגמר. זה מאחוריך. עכשיו זה הזמן להסתכל על המציאות מבחוץ, ולא מתוך הבור שהיית בו. עכשיו זה הזמן להודות שזה היה רע. רע מאוד. שפגעת באשתך למרות שהיא לא ידעה. שהיא לא קיבלה גבר שמח יותר, אלא גבר שאי אפשר לסמוך עליו. 

עכשיו, הכל בידיים שלך.

אתה רוצה לשים את העבר מאחוריך, ולהיות באמת הבעל הכי טוב, כמו שמגיע לאשתך שאתה כל כך אוהב? 

אתה יכול לעשות את זה. לך לטיפול אצל מטפל יר"ש, שלא ישפוט אותך ולא יכעס עליך, אלא יעזור לך להבין את הנפש שלך, להבין איך זה קרה לאדם טוב שכמותך, להבין איך אפשר לוודא שזה לא יקרה פעם נוספת.

אתה מסוגל להתגבר על זה, אתה יכול להזדקן עם אשתך שאתה אוהב, ולחיות חיים מאושרים ביחד איתה. גם היא יכולה להיות מאושרת, אבל רק אם באמת באמת תטפל בעצמך. היא ראויה לטוב ביותר, אל תתפשר על פחות. אל תתפשר על עצמך.

אני אוהב אותך, ובטוח שדווקא מהבור שהיית בו, אתה מסוגל לעלות מעלה מעלה. 

זה ממש הציל אותי 

פעם ראשונה אחרי הרבה שנים שקיבלתי ניעור רציני ואיכותי

בזכות התגובות כאן אני חושב שאולי אצליח לבנות משהו חדש בחיים

להבין שעצם הפגיעה באימון האשה

גם היא לא יודעת ולא תדע מכלום לעולמי עד

עצם הפגיעה באימון- זה עוול שאין כמותו

הלוואי ואצליח להפנים את הדבר שכל כך פשוט לרוב נשות הפורום!

אגב ראיתי שיש כאלה שהזדעזעו מעצם הדיון וכביכול לגיטמציה לנושאים כאלה

אז אני רוצה להגיד לכם, שנחשפתי להרבה הרבה סיפורים כאלה

לצערינו היום יותר מתמיד, קשה מאוד (בעיקר לגברים) לשמור על עצמם באמת

כמובן תלוי באופי, יופי, חינוך, סביבה, עבודה, ועוד אין ספור נתונים

אבל זה קורה, וקורה במשפחות הכי טובות

ואתם יודעים מה?

לפני שנתיים שלש, חויתי את אותו משבר בדיוק, עם אותה חברה בדיוק

רק מה?

אז חיפשתי באינטרנט "נשוי מאוהב בנשואה"

ומה מצאתי?

מאות סיפורים כאלה, בפורומים חילוניים, של נשואים ונשואות שמספרים בכאב גדול על הדילמות האלו

מה זה תרם לי?

אולי להרגיש שאני לא בודד, אבל לא  הרגשתי שיש בי בכלל כוחות נפש, או  רצון באמת לוותר על מה שחשבתי שזה "אהבה של נשמות תאומות"

אגב, רק שתבינו איזה איכות יש כאן

ראו מה בן בני לבן חמי

כאן כל התגובות נעו בין "אתה מסכן" לבין "אתה מושחת"

הצד השווה שבהם : "תבין שהשם ריחם עליך, תנתק נפשית כל רצון לקשר עם ההיא, תתחיל את החיים מחדש"

אתם יודעים מה היו הסגנון תגובות בפורומים המקבילים הלא דתיים?

(היום ב"ה אין לי גישה לשם, אתרוג)

"תתגרש" "תתחיל מחדש עם אהבה חדשה" 

וזה מעשים שבכל יום...

כל התרבות היום בעולם זה "תחשוב רק על עצמך"

וזה מוביל לעיתים לאכזריות בלתי נתפסת

אני, גם ברגעים הכי אטומים שלי

שבאמת הרגשתי שהחברה, היא הרבה יותר מתאימה לי, וחבל שלא התחתנתי איתה, וזה אהבה של פעם בחיים וכו כיד הדמיון הטובה

בחיים לא עלה על דעתי לפגוע באשתי היקרה

בחיים לא עלה על דעת חברה שלי לפגוע בבעלה היקר

היה ברור לנו שהכל זה רק קשר, עד כמה ששייך להסתיר אותו

אני לא חושב שזה גדלות, אני באמת לא מסוגל לחשוב על פגיעה באשתי היקרה

(ולכן לאותה אחת שהתפללה במנחה שאשתי תגלה את מה שהיה, אנא תתפללי מחר במנחה תפילה הפוכה)

רק שלקחתי אומץ וסיכון טפשי לחשוב שהיא בחיים לא תגלה

כן, זה היה באשמתו. 

נכון, הוא היה צריך לעצור את זה מיד בהתחלה, ולא לתת לזה להימשך כל כך הרבה זמן.

ועדיין,

אין אפוטרופוס לעריות. גם האדם הישר ביותר, החסיד ביותר, הטוב ביותר - עלול ליפול בזה. 

1. אני חושב שכל תגובה ותגובה, ללא יוצאת מן הכלל, לימדה אותי המון, ותעזור לי, לאשתי היקרה, ולכל הסובבים אותנו

באמת שאני מעריך מכל הלב את כל מי שהקדישה מהזמן שלה, את כל מי שהקדיש מהזמן שלו בשבילי

2. לגבי מה נקרא בגידה ומה לא,

נכון שלא היה מגע בינינו, אבל היו שיחות נפש עמוקות מאוד

היה קשר רגשי מאוד חזק, ולכן איך שאני רואה את זה היום, זה באמת היה עוול מוסרי זועק לשמים

3. אני בטוח שכל ירידה זה התחלה של עלייה חדשה

וכנראה שהשם רוצה לתת לאשתי הזדמנות חדשה לקבל בעל חדש ואוהב ונאמן באמת, ואני יעשה הכל בשביל שזה יקרה בעזר"ה!

וכנ"ל לגבי החברה, השם נתן לה הזדמנות פז להציל את החיים שלה, של בעלה של ילדיה, והנפש שלי רועדת מרוב התפעלות כמה שאני מעריך אותה על האומץ והכוחות נפש שהיו לה לחתוך למרות שזה כאב יותר מחתך עמוק עם סכין חדה!

תמיד חשבתי שגברים חזקים יותר, שוב התבדיתי..

קשה להיגמל מזה

אבל כנראה את צודקת

לא להעריך ולא להעריץ

לא לכעוס ולא לאהוב

לא לשנוא ולא לדאוג

השאלה אם בטיפול נכון, זה באמת ככה, לחסום את הראש לכל הסוגי מחשבות האלו

או שכן צריך לתת מקום בהתחלה למחשבות עליה, רק לנתב את זה בצורה אמיתית וישרה

לא יודע

לפעמים בסוף מגיע עוד שלב שתשנא אותה כי תתפקח ותבין שהיא גרמה לך רע בקשר הזה

נראה לי שכדאי לך להפסיק לדון בזה ולהתפעל ממנה כל הזמן

צא לדרך חדשה

תבקש מה' שיעזור לך

הקשר עם החברה לשעבר

לא יחזור יותר לעולם

(אני כותב את המילים האלו, עם ניתוק רגשי, אבל עם רצון אמיתי שהמח שלי יבין את מה שאני כותב)

חלק גדול זה בזכותכם, בזכות כל החברים והחברות כאן

אני רוצה להיות נאמן באמת לאשתי

רוצה שאת כל האנרגיות שיש בי, הכל יופנה אליה

אני מקווה להתחיל התחלה חדשה

"לב טהור ברא לי אלוהים, ורוח נכון חדש בקרבי"

אני יודע שזה לא יהיה לי קל, כי הרבה שנים סיפרתי לעצמי סיפור אחר לגמרי בראש

סיפרתי לעצמי שזה כן טוב, וזה כן בסדר, ושאין מה לעשות, ומים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה

אבל אני נכנס לתהליך של שינוי החשיבה

ובעקבותיו גם שינוי הרגשות , תוך כדי פעולות אקטיביות כמו לשתף את אשתי יותר בכל מה שקורה איתי

ולנסות להיות כמה שיותר כנה עם עצמי, עם אשתי היקרה, ועם כל הסובבים אותי

קיבלתי במתנת חינם אישה נאמנה וטובה, ומגיע לה בעל שגם יהיה לה נאמן!

אני לא בטוח שאשתך תוכל לעמוד בזה

תרחם עליה ואל תספר לה את זה לפני שאתה מתייעץ עם משהו ממש חכם כיצד לספר לה אם בכלל.

אני ממש מעריץ אותך על הנכונות להשתנות אבל אשתך תיהיה מסכנה אם תדע את האמת 

וכך תסכן את חיי הנישואים שלכם.

בכל אופן אם אתה מספר כדאי שיהיה טיפין טיפין ולא בבת אחת.

כי המקורות שלנו מלמדים אותנו אחרת. הם מלמדים אותנו על הזכות הענקית שבלהיות בעל תשובה. הם מלמדים אותנו שאפילו הרהור תשובה לפני המוות, יכול לקנות לאדם את עולמו. הם מלמדים אותנו ש-ה' רק מחכה שנחזור בתשובה. 

חי אני נאם ה' אלוקים אם אחפץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל

אפילו תושבי נינווה הרעים ניצלו בזכות התשובה, על אף שהייתה חיצונית ושטחית בלבד. ואת לא מאמינה בכוחו של יהודי לעשות תשובה ולהיות אחד מל"ו צדיקים?

ואם מצחיק אותך שאפשר להיות צדיק אחרי 5 שנים של חטאים, מה אגיד לך...

יהדות זה לא.

בלי שהנבגד יודע שבגדו בו

ובלי שביקשו ממנו סליחה

אולי עדיף שהוא יתייסר עם עצמו

בגידה רגשית

אם אתה לא מרוצה מזה, אז זה שיש עוד כמוך לא אמור לגרום לך לוותר

זה לא אמור לנרמל את המצב (ואני לא אומרת בטון ביקורתי בכלל..)
אם אתה מחפש עזרה או עצות זה משהו אחד.
אם הכלה הבנה והזדהות זה משהו אחר.

עד רגע זה, אף־אחד, מעולם, לאורך כל ההיסטוריה של האנושות, לא הגיע לכך.

ברכותיי.

(או קללותיי, לא יודע מה אומרים במצב כזה.)

אתה היחיד, אלא כאב עצום שקיווית שהחתונה תמנע ממך את הנפילות ואתה מגלה שלא רק שהיא לא מונעת - אלא על ייסרי המצפון על הנפילות, נוסף מצפון על הפגיעה באשתך.

אז לא - חתונה היא טובה, היא חשובה, היא נותנת מקום להביע את הביקושים הגופניים בדרך היתר ומצווה - אבל היא לא מונעת נפילות.

הדרך למנוע נפילות אחרי החתונה, בדיוק כמו לפניה, היא בסור מרע ועשה טוב -

סור מרע - לא להחזיק שום מכשיר לא מוגן ולא להתקרב לזה, אם זה לא מספיק - ללכת לטיפול אצל מטפל מוסמך שמומחה בגמילה מנפילות כאלו.

עשה טוב - למלא את זמנך בעיסוקים חיוביים.

הסטורי דיבר לעניין.

אשמח אם תרחיב יותר מניסיון [ברמה שנקי לדבר]

וגם תקשר אותי למטפלים כאלו

אגב, לדעתך זה טיפול? יעני אני בעייתי? חולה?

השאלה אינה איזה 'טייטל' נלביש עליך. כשיש קושי, גם אם הוא לא 'מחלה', כדאי לטפל בו. לא צריך להיות חולה, בשביל להתגבר על קשיים. כן יכול להגיד מנסיוני, בהקשר אחר לגמרי - שהייתי צריך תמיכה/טיפול והיה לי מאוד קשה לקבל את זה (במיוחד שלא אני גרמתי, אז למה אני ה'חולה' שצריך טיפול,), חבל שלקח לי זמן להסכים.

איני יודע אישית, יודע שהיו כל מיני פרסומים. אין לי מושג מי באמת מוצלח, אפשר לברר. הרב יוני לביא עוסק בזה כבר למעלה מחצי יובל - אולי הוא יוכל להפנות.

אתה מתמודד עם מעידות שקשורות לגלישה ברשת. איפה כמה למה ומה חומרת הבעיה את זה במידת הצורך ובמידה ותחליט ללכת לטיפול,יקבע המטפל. עד אז תשמח על עצם השאלה שמעידה שאתה נמצא במקום שאתה לא רוצה להיות בו, וזו ברכה ונקודה שמאפשרת תיקון וחזרה לסדר. ישנם ארגונים שבצורה אנונימית מסייעים בתחומים אלו כמו חברים מקשיבים ועוד. תתייעץ איתם,זה יתן לך פרופורציות ובהירות על המקום שאתה נמצא בו ואפשרות לקחת אחריות ולצאת מהמקום שאתה נמצא בו.

בהצלחה אחי.

וכמו בכול דבר תתפלל על זה, אל תוותר ואל תתייאש וההפך - תשמח, תיקון הכללי טבילת מקווה תהילים כל יום

נפוץ

יש דמיון שנישואין זה תעודת ביטוח מתאוות מין

זה לא בהחלט נכון

כל עוד לא חריג איני יודע אם מצריך טיפול

קודם כל חשוב לי להגיד שאתה לא היחיד אבל כמו שאמרו לעיל -  זה לא אמור לנרמל את העניין..

אנחנו בדור מלא פריצות בתחום הזה בכל פינה, והדרך הנכונה זה לגדור פרצות ואם אתה מרגיש שגם זה לא עוזר, להיעזר באיש מקצוע.

אני אישית גם מתמודד בתחום ונעזרתי בעבר בטיפול.

לא יודע אם יתאים לכל אחד..זו הייתה מטפלת חילונייה.

לדעתי עדיף דתי,

יש לי כמה שמות:

אלישע אזר 054-7600080

שי אורים 0586886579

אומנם הוא מתעסק בתחום ההתמכרויות אבל במכון שהוא הקים יידעו אולי להכווין אותך ולתת כלים ודרך

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול

הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר

מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

אבל

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

תהיה בעל נהדר! בעזרת השם!

ראשית אינני אלא חתול זמני. תרתי לגריעותא.

שנית נקודת החוזקה שלי שהיא דעותיי האובייקטיביות היא גם נקודת התורפה כי אנשים לא אוהבים אותן.

אלא שבתחילה אומרים שצריך להכיל את הרגש של הזולת

לא משנה כמה הוא רואה/לא רואה את האמת ואחר כך,

כשהוא נרגע אפשר וכדאי לאמר לו את דעתנו.

גם הח"ח מדבר על כך (שלפעמים מותר לשמוע

לשון הרע מהזולת אם זה מרגיע אותו, בבחינת

"דאגה בליבו ...)

אם אתה יכול להתחבר לרגש הראשוני

של המשיח ולנסות להכיל את מצוקתו

זה מצויין.

אובייקטיביות זה דבר נפלא!

תיכננתי להתחיל את תגובתי בכך שהייתי צריך להתחיל את תגובתי בהכלה הבנה וכו' וכו'.

אלא שאין לי סבלנות לזה כלל וכלל, מי שרוצה לקנות את סחורתי האובייקטיבית והצנועה מוזמן גם בלי זה.

בעיקר המשפט האחרון. עזר קצת להבין מה קורה.

איזה באסה 

פלא יועץ : סימן "דאגה"

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה

העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.

אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..

(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

מי שגרם לכל זה הייתה התקלה במקרר. סביר להניח שבעת הגילוי שלה (סביר להניח - בוקר לחוץ שנוגעים באוכל במקרר והוא לא קר) התרופות כבר היו מקולקלות.

השאר. נכון.

אגב, אני חושב שנכון שהוא הגיב "לא צועקים עליי" כהצבת גבול. לא בטוח שנכון היה לנתק את השיחה. גם במצב של התפרקות רגשית זה לא סיבה להתנפל על בן זוג. זה גם לא מקדם שום דבר. אנשים שמגיבים לצעקות (גם אם הם עושים מה שמבקשים מהם) מתייחסים לבית כאל מקום-לא-בטוח וממילא הלב שלהם ישאר בחוץ כדי להתגונן.

באמת במצב כזה אולי בכל מקרה לא היה כדאי להשתמש בתרופות

ובכל מקרה התסכול שלה מובן מאד, זה אפילו לא על הבעל אלא על המצב.

ומסכימה שזה לא סותר שנכון להציב גבול. רק שלא הגבתי לבעל אלא לאשה

התרופות לא התקלקלו בגלל "הבעל". כשהבעל פתח את המקרר בבוקר התרופות כבר היו (לכאורה?) מקולקלות. לבוא אליו בטענות זה קודם כל לא מחובר למציאות.

(וכתבת פה תגובה רגישה ומכבדת)

יחד עם זה התסכול שלה מאד מובן והגיוני שהוא יצא בצורה לא טובה, כי זו עוגמת נפש נוראית. רק שעכשיו כדאי לתקן כי בפועל בין אם זה אשמתו ובין אם לא זה כבר היה וחבל להעכיר את המצב, זה לא יעזור אז לפחות שיהיה שלום בית ובעז"ה עצם השלום-בית יעזור ותהיה להם ברכה

תודה 

ממש בלי כוונה. נכון שלגבי הקוטג', הייתי מגלה יותר רגישות

אבל מה לעשות שלא רגילה לתרופות פוריות בפריג'ידר?.......

הוא לא אמר: עזבי אותי במנוחה אין לי כוח  לזה....

ואולי האיפוק שלנו הוא שיגרום לברכה שתבוא ותשרה? אולי זה הנסיון?

קשה. בטח. אבל אולי שווה?

לא כל אחד היה שם לב לדבר כזה!

כמה צריך ללמד זכות. להשתדל לראות את מחצית הכוס המלאה, להבין.....וכמה זה קשה לפעמים.

לא חוויתי טיפולי פוריות והאמת שלא מכירה מקרוב, אז אולי אין לי זכות להתייחס ספציפית לעניין הזה.
בכל זאת נשמע כואב וקשוח ממש!
מבלי להקטין את הכאב של הסיטואציה שלך, מציעה להסתכל על העניין ב"נפרדות"-
להבין מה הוא חווה ואיך פעל, בלי קשר לאיך שזה גורם לך להרגיש.
הוא וודאי לא עשה בכוונה,
וודאי מצטער מהעניין, גם אם פחות ממך.
השאלה החותמת שלך בפוסט דיי מסכמת את הגישה שלך- מה לעשות איתו?
מה זה דייסון מקולקל? סליחה שאני מציגה את זה בכזו חריפות זה פשוט ממש בלט לי.
זה בעלך, את לא אמורה "לעשות" איתו כלום.
גם אם הגבת מרגש ומקום כואב- כמו שהתגובה שלך כבר נעשתה ואין להשיב למה שהיא גרמה כך גם מה שקרה לו- בבוקר קם לכאוס (ארגון ילדים ומקרר מקולקל) ונסע לעבודה לבד, ואח"כ קיבל מטר צרחות מאשתו (כנראה שלא שמת לב כמה זה מפריע לו, כתבת התקשרתי לדבר איתו. כשבעצם כנראה צעקת והתעצבנת- וזה ממש מובן אגב! אבל זה היה המצב..)


עכשיו לאחר מעשה, אי אפשר להחזיר את התרופות,
ולא את הצעקות שלך עליו.
אפשר לנשום, להתאכזב, ולהרגיש את הצער והכאב.
לדבר איתו, ולתווך לו מה הרגשת וכמה זה מתסכל תוך הבהרה שאת יודעת שהוא לא שם במצב, לא עשה בכוונה זה בטוח...

שוב חיבוק❤️

עזרת לסדר את הראש.

דבר ראשון רוצה לשלוח חיבוק גדול

גם על עצם המציאות שמצריכה תרופות פוריות

וגם על האובדן שלהן

ובכלל על כל הסיטואציה

נשמע כ"כ מתסכל, וטבעי מאוד להרגיש את מפח הנפש הזה. זה באמת מאוד כואב.

כתבו לך מקסים ומצטרפת לדברים החכמים מעליי,

בעלך היקר בטוח לא התכוון שהתרופות יתקלקלו וכל הכסף והמאמץ ירדו לטימיון, אלא הוא בן אדם בשר ודם ואנושי וטעה כאן אבל באמת טעות אנושית ובלי כוונה רעה חלילה.

בטוחה שגם לו מאוד עצוב שהתרופות התקלקלו.

והוא ניסה מה שהוא יכל באותו רגע נתון, עם כל העומס והלחץ של הבוקר, אירגון הילדים החמודים, הפיזור שלהם, דאגה למקרר, לרוץ לעבודה, כל זה בתוך הימים הבודדים בהפסקת האש לאחר המלחמה שגם ככה המוח של כולנו די פירה בגלל כל המצב ולהסתגל אפילו להגיד משפט קוהרנטי בריכוז באמת לוקח זמן...

אז הכל ביחד גרם לטעות אנוש של לשכוח את התרופות.

ונכון, זה הכי הכי הכי מתסכל וכואב שיש! בטח המשמעות שלהן בכמיהה לעוד ילד, וגם עניין העלות הגבוהה וכל המאמץ בפני עצמו. זה באמת הרבה מאוד לאבד ומותר בהחלט לתת לעצמך את הזמן והמקום והליגיטימציה לאכזבה, לתסכול, לכאב, לאובדן של זה.

ויחד עם החמלה וההבנה שלך כלפי עצמך, לנסות לראות גם את ההבנה והחמלה כלפי בעלך (והוא כלפייך כמובן) באופן של טעות האנוש שבאמת נעשתה בלי כוונה ורק מתוך לחץ עומס ובעיקר אנושיות ❤️

אז מותר לטעות.

ומותר להתאכזב.

ומותר שיכאב.

והלוואי וב"ה מעז יצא מתוק

ודווקא מתוך הכאב הזה תזכו לישועה שלמה בקרוב ממש,

זה ממש הזכיר לי את הסיפור על הזוג מצידון שבאו לרבי שמעון בר יוחאי, והאישה שלקחה את בעלה כחפץ שהכי יקר לה יותר מכל ובסוף נפקדו ב"ה...  כלומר המהות הזו שהכי חשוב זה את ובעלך. האהבה ביניכם.

אתם בהחלט יכולים להתאכזב ביחד על אובדן התרופות

ובהחלט יכולים להבין יחד ולתת חמלה ומרחב גם לטעויות.

ויכולים גם ללמוד עוד על מצבי קושי שנוצרים בעקבות האנושיות שלנו (בין אם זה מצב הקושי בצעקות שצעקת מהכאב שלך, ובין אם זה מצב הקושי של בעלך ששכח את התרופות בגלל העומס וכו', ובין אם זה מצב הקושי שבעלך לא יכל לשאת צעקות וביקש לא לצעוק עליו וניתק את הטלפון וכן הלאה...) - כל מצבי הקושי הללו מולידים אצלנו הפעלה של מנגנון הגנה שהוא זה שעכשיו בקדמת הבמה ולא ה"אני האמיתי והמיושב" שלנו.

זה מה שקרה לך כשצעקת

זה מה שקרה לו כשניתק את הטלפון

נכון שזה לא אידיאלי, אבל זה בהחלט קורה ולטובים ביותר.

אז הכל בסדר,

לקחת נשימה עמוקה

להבין את עצמי

להבין את בעלי

להבין את הכאב שלי ולתת לו חיבוק ולגיטימציה

להבין את האנושיות של בעלי ולתת גם לטעות האנוש חמלה והבנה

להבין אצל בעלך את המקום שבו שהרגיש מכווץ מצעקות עליו + תחושת אשמה קשה גם כלפי אשתו שבגללו התרופות ירדו לטימיון וגם כלפי עצמו כי וודאי שזו מטרה גם שלו הכמיהה לעוד ילד... אז הכל יחד יצר אצלו את התגובה שזעקה ממנו: אני לא יכול שצועקים עליי. בבקשה לא לצעוק עליי. ואולי גם ניתוק הטלפון כדי לא לשמוע שצועקים עליו, את ה"הוכחה" הזו עבורו עד כמה הוא אשם ולא בסדר. עד כמה הוא איכזב. עד כמה זה בגללו. עד כמה בגללו אין גם לאשתו וגם לו את התרופות עכשיו על כל המשתמע מכך.

אז זה גם הצעקות עצמן שלא נעימות וגם מה שמסתתר מאחוריהן שזו בעצם תחושת אכזבה עצומה ממנו והוא לא יכל להכיל את זה כנראה. גם בפני עצמו ובטח אם זה יושב אצלו על פצעי ילדות קודמים של מקומות בהם הרגיש שהוא לא בסדר או אשם או שצועקים עליו או שצועקים בסביבתו הקרובה וכל מה שזה עושה, ופיתח רגישות או יותר נכון "אלרגיה" לצעקות ומאוד קשה לו לשאת אותן.

לכן זו דווקא הזדמנות אחרי שהכל נרגע

ואחרי שנותנים מקום להכל כנ"ל

ללבן עוד את המקומות הכואבים שלנו

את הפצעים שלנו

את הקושי שמולו עמדנו

את מול הקושי שלך באובדן התרופות

והוא מול הקושי שלו באכזבה ממנו ובצעקות עליו

ולנסות לראות שם עוד לעומק איזה מפתחות אפשר לקחת משם, 

איך אפשר ללמוד עוד להבא, 

איך אפשר להגיב בצורה שגם תיתן מקום לקושי וגם לא תפגע בשני/ה וכן הלאה.

ובעזרת ה' שהקב"ה שבידו הכל, והוא אמר גם לחומץ לדלוק ובידו להושיע אתכם בכל מציאות שהיא, גם אם אבדו התרופות כרגע, ישלח לכם ישועה שלמה וזרע של קיימא במהרה, בשמחה, בנחת ובאהבה 🙏❤️

טירגרת אותי מהתקופה שלנו עם תרופות הפוריות. זה באמת הון תועפות (וגם משפיע מאוד על מצב הרוח, כך שממש אני לא מתפלא אם רצית לרצוח אותו 😅).

ממש תקופה מאתגרת, גם הורמונלית וכלכלית וגם המוןן בלבול מוח לתאם את הכל (וגם כל העניינים של ההזרעות וכו', לא חוויה מי יודע מה...). פשוט מבין אותך ומסכים איתך.

כדי לנחם ולהרגיע אותך (אם זה אפשרי 😉), אומר לך שקורה לכולנו, גברים ונשים וצ'רקסים, שאנחנו שוכחים דברים, גם אם אלו דברים חשובים מאוד. ולמה הוא ככה היה עצבני עלייך? כי יכול להיות שהוא כבר סובל בשקט הרבה זמן...

והכי חשוב יקרה, שה' יעזור לכם, שהתקופה הזו תביא לכם טובה ושמחה וברכה, בכי וצחוק ואושר ויופי והנאה!

כשזה מגיע, אין יותר יפה מזה..

קמתי בבוקר, זרקתי את המקולקל לפח. קניתי מה שצריך באושרעד. הכל רגוע עכשיו.

לא מצאנו מקום שעונה על מכלול הדרישות- בעיקר שלי.

שהן

חינוך מספיק איכותי לילדים

קרבה יחסית להורים שלי

מקום עם תחושת ביטחון פיזית

קהילה חמה ואיכותית.

מחירים הגיוניים.

כרגע אנחנו גרים במקום שכמעט עונה על הכל.

אבל המחיר פה בשמיים. לא יודעים אם נוכל לעמוד בזה לטווח הרחוק.

וגם החינוך הוא לא בדיוק מה שרצינו. 

זה תקופה מאתגרת

תזכרו שלא לנצח יהיה כך

הבהרת יפה את ההבדלים ביניכם,  בין כהבדלי המינים,  בין כנגזרת של הבתים בהם גדלתם, או סיבה אחרת

לא פשוט להתחיל בתוך צבא.

הקשר חשוב לך, הלב שלך לגמרי שם וזה מקסים.

טבעי שאתה רוצה להרגיש שגם היא מתגעגעת.

מה קורה בהודעות וכשכן מדברים? היא חמה? מביעה רגש?

בדרך כלל יותר טכניות אבל מידי פעם יש הודעה חמה וזה ממש יפה

אני חושב שאני יותר חם בהודעות אבל בסוף אני מבין ורואה שזה לא אותו דבר כמו לדבר

כשאנחנו כן מדברים אז הכול בסדר 

אשריך שאתה משרת ומגן עלינו, למלחמת מצווה יש השלכות רבות. המציאות היא שאתה צריך קצת לשחרר, אי אפשר בלימודים אינטנסיביים להיות זמינים כל הזמן.

שאתה מפתח תלות לא בריאה בהתכתבויות ובשיחות. וזה לא קשור אליך. זה שלך לגמרי. היא שם והיא נשואה לך גם כשהיא לא מגיבה כשהיא עמוסה. זה שאתה מרגיש רחוק זה כי אתה מרגיש רחוק.

שווה לבודד איפה אתה מול דברים אחרים מהבחינה הזו. יש לך עוד אובססיות? דברים שממש שואבים לך את המוח בלי קשר אליה?

זה לא במקום קשר זוגי תקין. זה רק קריאה לראות עוד זווית על ההתנהגות שלך.  רק שלך. והשחרור משם יהיה לך גן עדן.

ממש שואב אותי לקרוא או ללמוד משהו שאני אוהב או לשמוע שירים

לא הבנתי את המשפט האחרון מה במקום קשר זוגי תקין?

ומה לדעתך הדרך הנכונה לטפל באובססיה הזו אם בכלל?

תודה

קודם כל תדע שזה מאוד נפוץ אצל כמה סוגי אנשים. תקרא על זה קצת. זה תופעה שכל המוח ממוקד במשהו אחד והוא "הכי חשוב" ואין בלתו.  כשזה בעבודה למשל זה ממש עוזר. כשזה על משהו משני אז פחות.

שב תקרא קצת. 

עוד שאלה - אתה אדם יחסית רגיש?

עוד לפני  לטפל. קודם כל לדעת שזה קיים. וזה בסדר. לדעת שאני קצת נמשך לשם וזה לא "האמת". כלומר האמת זה לא המחשבה שרצה לי בראש שהיא לא הגיבה לי כמה שעות ולכן אנחנו נפרדים או משהו אחר שאתה מרגיש שם  בגלל הפצע שלך ולא מעיז להגיד. וזה בסדר להרגיש הכל. כלומר, אל תרגיש לא בסדר עם הרגשות שלך. רק להתייחס אליהם כאל מה שהם: רגשות. אמצעי תקשורת בין המערכת התת מודעת למודע בחוץ.

"לא במקום קשר זוגי תקין" - היחס  למנגנון שלך שנשאב לשם ומרגיש לא טוב כשאין קשר.

מה שאתה מרגיש. שמתי לב שיש אנשים/נשים שפחות אוהבים לשוחח בטלפון ומגיבים מאוד טכנית.

עובדה שבשיחות הכל בסדר.

לא לשכוח שהמצב בו אתה נמצא גם יוצר מתח ואולי חרדה ואתה נכסף לקשר חם וטוב ומכיל.

ויתכן גם שהיא אדם פחות רגשי ממך. זה בסדר גמור. זה טוב לאיזון!

למה שלא תאמר לה מה אתה מרגיש? שאתה מרגיש כמו.....?

אולי היא תבין ותעשה מאמץ.

כל כך כיף לשמוע על אהבה וכמיהה כמו שלך. זה נותן תקווה. באמת!

המון אושר ביניכם. עד 120, בעזרת השם!

לא נשמע ממש כמו מה שיש לי

אני לא מאוד ננעל לחלוטין ולא רואה כלום

אני כן אדם יחסית רגיש

תודה על השאר, נשמע נכון להתמקד בלתת מקום לרגשות האלה ולא לחשוב שהם האמת 

בגדול מותר להרגיש ולחיות בתוך הרגש שלנו. זה רק רגש. לא כל היום או כל הזמן אבל מותר לפנות את הזמן להרגיש ולרצות דברים גם כשהם לא הגיוניים.

כבר הגעתם יחד להבנות ותובנות.

ממליצה להמשיך לפתוח ולדבר ביניכם על הדברים.

וכך כל פעם תוכלו לגלות עוד רובד ולהגיע לעוד איזה דיוק.

אז הנתונים בינתיים שאתם כבר במודעות אליהם ולוקחים אותם בחשבון:

- גם נשואים טריים ב"ה - והידיעה שצריך כמה שניתן להשקיע בבסיס היציב הזה של הביחד שלכם, על כל המשתמע מכך.

- גם אתה בצבא וחוזר בעיקר סופ"שים - כלומר להבין את המורכבות המובנית כאן ולמצוא עוגנים במהלך השבוע שיהיו מותאמים ונכונים לכל אחד מכם ובסופי השבוע לחזק עוד ועוד את הביחד.

- גם אשתך בלימודים מאוד אינטנסיביים ועוד בתקופת מבחנים - כנ"ל, להבין את המורכבות המובנית שיוצרת פחות פניות וליצור לעצמכם כמה שיותר עוגנים בשיגרה הנוכחית + חיזוק הטוב והקשר בזמנים שכן אפשר.

ובתוך כל זה -

מה שיוצא בפועל שהתקשורת לא יכולה להיות פנים מול פנים כל ערב. נכון שזה הכי עדיף והכי אפקטיבי ומקדם, אבל המציאות מורכבת ולא מאפשרת זאת.

כל זמן שכן תוכלו - תעמיקו וכן תדברו פנים מול פנים.

ומתי שלא - אתם כבר יודעים ששיחות טלפון, בהן לפחות שומעים את הטון וכו' הן יותר אפקטיביות, ואתם שומרים על כל ערב לשוחח שזה חשוב.

לגבי ההודעות - כאן יש גם סוג תקשורת פחות אפקטיבי כי גם לא רואים וגם לא שומעים אחד את השנייה, אז נלקחו לכם כבר שני חושים כאן,

אז קודם כל להבין זאת, 

ואז גם לקחת בחשבון שוב את המציאות המורכבת של לימודים אינטנסיביים + תקופת מבחנים + צבא רוב השבוע = יצא פחות ופחות פניות,

ואז גם לקחת בחשבון את ההבדלים ביניכם בתור בני אדם שונים, "כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונות", והכוונה כאן באיך כל אחד מתייחס להודעות בוואטסאפ,

מאוד יכול להיות שלאשתך אין צורך בהודעות רבות ותכופות ואילו לך יש. הכל בסדר. זה לא אומר עליכם שום דבר רע, אלא רק שאתם שני בני אדם שונים, איזה כיף שלא התחתנת עם עצמך

ובתוך הדיוק הזה של ההודעות (שהוא כבר מחולק ל3 הבנות - שאין כאן ראייה ושמיעה + שיש מציאות נוכחית מורכבת ומובנית עם פחות פניות + שיש הבדלים ביניכם שם והכל בסדר) -

יש דיוק נוסף אפילו שכבר הגעתם אליו - שבו אמרת שלא מפריע לך ספציפית שהיא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלכם וכאשר אתם לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש לך רחוק, ויוצר הרגשה של בדידות.

אז קודם כל זה הכי טבעי והגיוני ואנושי שיש שאתה מחכה לדבר עם אשתך!

וזה אפילו מרגש ונפלא עד כמה אתה אוהב את אשתך, עד כמה אתה רוצה בקרבתה, עד כמה הביחד שלכם יקר לך, עד כמה אתה חושב עליה במהלך היום ואוהב לדבר איתה, זה פשוט מרחיב את הלב לקרוא אותך, זכות עצומה ב"ה!

ממש את הלב הזה שלך, את המילים הללו שלך, תאמר לאשתך היקרה. ככה בפשטות ומכל הלב.

דרך כך תגיעו לעוד יותר הבנות ודיוקים ותיצרו את המתכון הייחודי והמותאם לכם ספציפית גם למצב הנוכחי והאינטנסיבי.

תוכלו למשל עוד לדייק:

* בעיקר כדאי לשנות אצלך בראש את המשוואה שאומרת "אם אשתי לא זמינה כמוני סימן שפחות אכפת לה" או מילים דומות כאלה,

ולשנות את המשוואה ל- "אשתי פחות זמינה כי היא בלימודים אינטנסיביים ותקופת מבחנים. + מאוד יכול להיות שעבורה הודעות הן לא כ"כ אפקטיביות להרגשת הקירבה לכן לא רואה בהם חשיבות עליונה מדי + ברור ברור לי שהיא אוהבת אותי ואכפת לה ממני כ"כ! זה שהיא פחות זמינה לא סותר את זה כלל וכלל אלא רק אומר שהיא כאמור פחות זמינה עכשיו"

* שזה אף פעם לא אני נגדך אשתי או אני נגדך בעלי, וזה אף פעם כי אנחנו לא אוהבים או לא אכפת, אלא זה רק כי המציאות אינטנסיבית ולא מאפשרת את הפניות שהיינו רוצים. השורש הוא תמיד האהבה והביחד שלנו. משם יוצאים ולשם חוזרים. זה הבסיס. ולא לשכוח זאת.

* לחשוב ולמצוא יחד עוד דרכים בהם ניתן להרגיש את הקירבה ולא הריחוק גם בתקופה הזו.

בין אם בשיחות והודעות, בין אם זה להסתכל בתמונות שלכם יחד כשהשני לא זמין כרגע, לשמוע שיר מקרב שמזכיר, לחשוב אחד על השניה עם חיוך ונשימה עמוקה כמה טוב שיש אותו/ה, להחביא פתקים בתחילת השבוע לכל השבוע אחד לשניה, אפילו פתק קטן של "אני אוהב אותך" ואז לקרוא גם בזמנים שאי אפשר לדבר עכשיו, להחביא כנ"ל הפתעות קטנות כמו שוקולד, תמונה, חפץ שמזכיר וכו', לחשוב על תיאום זמנים תחומים כמו תחנות יציבות ביום בהם יודעים שיש פניות וניתן לשוחח/להתכתב ואז אפשר לחכות להם ויש למה לצפות וכן הלאה.

ובעיקר - להשמיע לאשתך את הלב שלך. ולתת לה לשמוע אותו לעומק.

ולה להשמיע את הלב שלה ומה היא מרגישה וחושבת בנושא.

ויחד כאמור למצוא את מה שהכי מדויק לכם.

עורכת לעוד כמה נקודות ששכחתי לכתוב:

* לא הייתי ממהרת להדביק כותרת והגדרה של "תלותיות בקשר".

כי על פניו נשמע שמדובר כאן פשוט באיש שאוהב כ"כ את אשתו

ואין בכך שום פשע, להיפך זה כ"כ מדהים לקרוא את זה!

איך שכתבת "אני מאוד מאוד אוהב אותה

ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה

ולדבר איתה

אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר"

נכון!

ככה פשוט!

לא תלותיות ולא נעליים מה שנקרא אלא רק אהבה גדולה ושלמה וזכות עצומה!

התחנת עם אשת בריתך, אהבת חייך, אתם נשואים טריים ואתה פשוט רוצה לאהוב אותה ולהיות כמה שיותר קרוב אליה!

אין יותר טבעי, מקסים ומרגש מזה

(כל זה כאמור רק בצורה שטחית ומקריאה של הודעה ולא בא כמובן להחליף היכרות מעמיקה ולא בא להחליף איבחון כזה או אחר.

ואם כן יש עניין של תלותיות שיבוא לידי ביטוי בדברים נוספים, רבים ועמוקים, עכשיו או בהמשך, אפשר לבחון זאת בנפרד וללמוד ולעבוד על נפרדות בתוך הביחד, על מובחנות, על עצמאות רגשית גם בתוך קשר וכן הלאה.

וזה לימוד בפני עצמו שחשוב לכל איש ולכל אישה באשר הם במערכת זוגית.

אז אם יש או יהיה צורך - מצוין. אפשר ללמוד את זה. (וגם בלי תלותיות בקשר חשוב לכולנו ללמוד את זה).

אבל שוב לא הייתי ממהרת להדביק תוויות על עצמך ולהכניס אותך למשבצת של "תלותיות בקשר", בעוד אתה בסה"כ איש יקר שאוהב את אשתו היקרה...)

* כתבת בהודעתך שמבחינת אשתך "הודעות זה ממש לא כמו שיחה אלא משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון"

בהמשך למה שכתבתי בתחילת ההודעה, כדאי גם כאן להעמיק יחד ולראות עוד מה זה ההודעות עבור אשתך.

כי אם מבחינתה אי אפשר לדעת למה השני, אתה, מתכוון בהודעות, יכול להיות שזה זולל לה אנרגיות שאין לה כרגע עם כל האינטנסיביות והמבחנים וכו' והיא רק רוצה לדבר נורמלי עם בעלה האהוב פנים מול פנים או לפחות בטלפון ולשמוע אותו...

ואז כל ההלבשה של החששות של המוח שאומר "הנה היא לא אוהבת אותי. לפחות לא כמוני. היא שולחת 3 נקודות אז זה מה שהיא חושבת עליי רק 3 נקודות" - כל הפרשנות הזו כלל לא רלוונטית ולא נכונה ואפשר ממש לשחרר אותה ולהיות בנחת הזו שאשתי אוהבת אותי! מאוד! וחושבת עליי ולא רק 3 נקודות, אלא פשוט היא לא מסתדרת עם הפלטפורמה של ההודעות בוואסאפ כ"כ, היא לא כ"כ מצליחה להבין מתוך התכתבות, היא צריכה ישירות, תקשורת ישירה, טון, מילים, הקול שלי, אני. היא צריכה אותי! והודעות זה רק חלק פצפון של מילים שאני מקליד לה בלי הקול שלי, בלי הטון שלי, בלי החיוך שלי וכו' אז היא פחות מצליחה להבין ככה ולכן, בתוספת האינטנסיביות הגדולה שהיא נמצאית בה, היא פחות שולחת הודעות וגם כשכן זה יותר בקצרה.

אבל הכל בסדר כי אני יודע עד כמה היא אוהבת אותי ואדרבא, עד כמה אני כאדם, כאני, כמכלול, יקר לה שהיא רוצה את הדבר האמיתי ולא הקלדה יבשה של מילים בלי הקול שלי שהיא שומעת.

עד כאן מה שעלה לי מהקריאה.

איזו נחת אתם!

תמשיכו ככה

לבנות את בניין עדי עד שלכם 

והמון המון ברכה והצלחה בכל ב"ה

וכמובן תודה רבה מכל העם שלנו על שירותך בצבא 🙏💪

לפני הכל לומר שאני קוראת אותך וזו ממש מתיקות, ההתרגשות הזו מבן הזוג.
אני רוצה להתייחס לשני דברים עיקריים בתגובה:
1. עצם קיום הקשר שלכם
2. אופן התקשורת בינכם

בעיה מורכבת מאוד בציבור שלנו, שכשרוצים זוגיות מלאה על כל המשתמע מכך, אהבה, אינטימיות רגשית ופיזית, מתחתנים. למה זו בעיה?
בגלל שהחיים איך שהם מתנהלים הרבה פעמים לא מאפשרים בניה יציבה ורצופה של הקשר הזוגי- חברה דתיים בגיל של חתונה לומדים לימודים תובעניים ומתגייסים לפעמים במקביל.
ואז מה שקורה שצריך להשקיע בכמה "פרוייקטים" גדולים בו זמנית וזה מתנגש. כי ברגש- רוצים להיות אחד עם השניה, להשקיע זמן קריטי חשוב וטוב בבניה זוגית, אבל החיים קורים מסביב באינטנסיביות. הרבה פעמים תוך תקופה קצרה נכנסים להריון ואז בכלל החגיגה מכופלת.
אז קודם כל להבין את המורכבות שאתם נמצאים בה- הריחוק הפיזי שלכם במהלך השבוע, אתם לא נפגשים בסוף כל יום, לא ישנים יחד, זה לא טבעי בבניית זוגיות, בטח שלא בהתחלה. זה מייצר נדבח של קושי.
מה שאני רוצה לחדד פה זה גם אם שניכם הייתם זמינים אחת לשניה ימים שלמים- תקשורת דיגיטלית זה עדיין לא האידיאל, לכן הקושי מורגש.
מכאן מגיעה לנקודה השניה-
2. אופן התקשורת. אנחנו שונים. גברים ונשים, חייל וסטודנטית ועוד אינספור הבדלים. שפת תקשורת זה משהו שלומדים, הרבה זמן, משתנים ומשתדרגים.
השלב הראשון זה להבין- שאם אנחנו מתקשרים שונה זה לא אומר שיש בעיה ביננו. ברגע שאתה מקבל את עצם העובדה הזו אפשר להתקדם לשלב הבא- לא להסיק מסקנות על מה שהיא מרגישה כלפייך והרצון שלה. עכשיו כאן זה טריקי בגלל שבמערכת יחסית מרגישים הרבה פעמים דרך המעשים הרבה יותר מהמילים שאומרים, אבל כאן בגלל המוגבלות של המרחק חשוב לזכור, ממש לשנן מנטרה מודגשת בראש- היא אוהבת אותי וחושבת עליי גם אם היא לא עונה על כל הודעה מיד!
זה יכול להיות שבאמת יש אצלה עומס, ויכול להיות שהיא מרגישה שהיא לא מצליחה לתקשר נורמלי בהודעות ויכול להיות עוד מליון דבריפ אחרים. אבל זה לא שבגלל זה משהו לא תקין בינכם.
זה שאתה כ"כ משתוקק אליה, זה מרחיב את הלב, באמת. אבל בשבילך- על מנת לא לכאוב ולהתאכזב, כדאי לתרגל התנהלות וציפיות שונות ממה שאתה רגיל.
מה למשל?
זמנים שאתה לא ליד הטלפון בכלל- גם אם אתה ממש רוצה. אין ציפיה= אין אכזבה. (דרך אגב, אולי היא יותר נונשלנטית כי היא יודעת שלא משנה מתי היא תכתוב לך אתה תענה? אולי כדאי לייצר אצלה ציפיה? לא בכוונה אלא איזון בריא במערכת התקשורתית..)
אני מבינה שעיקר התקשורת הוא בהודעות אז אולי להוריד בכמות ולהעלות באיכות? לא כל פיפס לרשום בשניה שעולה, לרכז הכל פעם בכמה שעות?
אולי לנסות להבין מתי יותר נוח לה להתכתב? נגיד בבוקר היא רעננה ללמידה והודעות מוציאות אותה מריכוז, אז אולי בזמנים שהיא עושה הפסקה או מנוחה?

אולי למצוא עוד זמן ביום  לשיחת טלפון של כמה דקות ששומעים אחד את השניה?

ואם הצלחת לשרוד את כל האורך עד לכאן, מחזקת אתכם, בניה של בית זה הדבר הכי מתוק ומרגש שקיים במישור הפרטי, וודאי מקרב את הגאולה בפן הלאומי. עם זאת, לא להתרגש ולהיכנס לטלטלה, לוקח זמן להכיר אחד את השניה, לטוב ולמוטב, יש לכם בע"ה עד 120.
העיקר שיהיה בבריאות, בשמחה, בנחת ואהבה!
 

אף אחד לא נכנס לפורום כדי לכתוב ''איזה יום נפלא היה לי היום, אשתי האהובה נתנה לי חיבוק נעים, אני בישלתי עבורה את האוכל האהוב עליה, והלכנו לישון כשאנחנו מחזיקים ידיים''.
 

האמת היא שהסיטואציה *הזאת* מאוד מאוד שכיחה, אבל מי יכתוב עליה בפורום?

מי שכותב כאן זה מי שצריך עזרה, ייעוץ, לפרוק... אז ממילא אתה לא מקבל כאן מדגם מייצג של זוגיות אלא מדגם של אנשים שצריכים עזרה.

הטעות הזאת נקראת ''הטיית דגימה'', אתה יכול לגגל על זה.
 

אני רוצה להתחתן וחושב שזוגיות היא דבר טוב, וברור לי שעיקר הזוגיות הוא הקשר וההדדיות.

שאלתי לגבי שכיחות הדברים הרעים והמצוקות, שעולים פה המון ובווליום גבוה.

1) האמנם הם כל כך שכיחים [= שכל זוג עובר דברים כאלה / = בתדירות כזו או אחרת]

2) האמנם הם כל כך רעים [להיות בריב או באי הבנה או בהסתרה מבן / בת הזוג]

חשדות והסתרות זה שונה בעיני ומראה על בעיה עמוקה בקשר. מאמינה שזה הרבה יותר נדיר.

2. כן, הם רעים, הם יכולים להרוס לך את החיים שלך, של משפחתך וגם של הפרטנרית עצמה, מצד שני נישואים מוצלחים יביאו אותך לחיים של אושר, יש אחוז גבוה של גירושין אני לא זוכר נתונים נדמה לי כשליש, שזה לא המון בכלל ביחס למדינה מערבית אבל צריך לקחת את הנתון הזה ברצינות כדי להיות רציני בבחירה הכי חשובה בחייך.

(אגב זוכר לפני כמה חודשים פרצתי ללנ"ו והתפוצצת עלי בעניין זה? לא נורא, דיברנו באישי מאז)

הצד המרגיע בכל הסיפור הזה הוא שבין כך ובין כך בדרך כלל יש מה לעבוד והאינטרס לגרום אושר אחד לשני ולא לאמלל אחד את השני היא משותפת כך שאם לא נפלת על פרטנרית מטומטמת/ מרשעת אז אפשר יהיה לפתור בעיות ביחד, יש אינספור סוגים של מטפלים ומחיר הטיפול שלהם (לרוב) זול מאוד ביחס לתמורה.

ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה.

בהצלחה.

זה שיש דברים קשים במערכות יחסים זה לא מעיד את זה שמערכת יחסים זה לא דבר טוב.

אדרבה, להיפך, בגלל שזה מרחב כל חשוב אז כל דבר שקורה בו הוא משמעותי שהוא יכול ממש לפגוע ויכול ממש להעלות.

והחיים הם קשים, זה לא אומרים שהם לא טובים, החיים קשים וטובים ;)

אומרים שרק נישואין הוא הקרקע הנכונה ו האמיתית לתיקון המידות...שלנו.

שני אנשים שונים: הוא איש היא אשה. מנטליות שונה, הרגלים שונים.....

הרי גם עם חברים לחדר יכולים להיות "תקלים". אלא שבמסגרת של נישואין

זה יכול להיות הרבה יותר נוגע וחריף; לטוב  ולמוטב.

אם לא טועה, נדמה לי שהאור החיים הקדוש אומר שהטוב ביותר

שאדם ישא את בת עירו: מנטליות דומה, הרגלים דו מים, זכרונות

דומים - פחות הרגלים שונים.....

שמעתי פעם: כל אחד הוא חצי. אבל החצי הזה צריך  להיות...שלם.

וזו עבודה בפני עצמה; חושבת שככל האדם יותר שלם עם עצמו

בשלום עם עצמו, חי את עצמו באמת - הוא יותר רגוע ואז יש פחות

קונפליקטים פנימיים שעלולים להקשות על ראייה אובייקטיבית.

יש שיעורים רבים ביוטיוב על יחסי זוגיות: הרב אבנר קוואס למשל,

ומי שמבין אנגלית: הרב מניס פרידמן. ועוד.

שאלתי על שכיחות ודרמטיות הדברים הרעים...

ולכן אתה יכול להפריד בין רע לטוב

אבל אם מסתכלים על נישואין כמכלול זה הכל מעורבב ביחד וגם הדברים הקשים יכולים להתרש אח"כ לטובה.

מריבה ומשילימים ומגיעים לרמה יותר גבוה אח"כ, הכל תהליך אחד.

שונה מאוד מאוד מהסתרות וחשדות

ריבים ואי הבנה זה שכיח 

זה חלק מהעבודה בזוגיות

ואם יש תקשורת טובה אז הכל בסדר

הסתרות וחשדות זה פחות שכיח

אני אישית לא חווויתי דברים כאלה ב"ה 

לא יודעת מה קורה אצל אחרים

אבל כשיש תקשורת טובה אז גם כשקשה הכל בסדר זה לא מועקות בלתי נסבלות והסתרות ודברים כאלה

זה הדבר הכי חשוב ששכחתי  לציין:

תקשורת פתוחה. לא לברוח מדיון, משיחה משמעותית.

שיעופו צלחות אבל שתהיה התייחסות וכובד ראש לכל

ויכוח....

שמעתי בשיעור שחייבת להיות  מריבה כדי להגיע לשלום בית אמיתי.....

לא לצפות לנישואין נוסח הוליבוד. זה תעתוע ושקר ודמיון....

אחרים, של חברים, שכנים - אבל בהחלט נורמלי שיש לכל זוג אירועים של ויכוחים קשים, מועקות ומריבות.  

זה קורה ונפוץ בשנה הראשונה לנישואים - כאשר כל צד מביא את ההרגלים והחינוך והאופי, את היחס לכסף ולחיסכון ולהוצאות כספיות, וזה מתנגש עם השקפה וראייה והתייחסות אחרת לגמרי של הצד השני.

על התנהלות כלכלית יכולים להיות בתחילת הדרך הרבה מריבות קשות, עד שלומדים להכיל ולהסתגל ולהתפשר.

טריגר אחר למשברים בתחילת הנישואים - הולדת הילד הראשון. העייפות הקיצונית של האישה בשבועות הראשונים אחרי הלידה, תופעות של דיכאון אחרי לידה, צורך לסגל חלוקת אחריות חדשה בין בין הזוג בהתנהלות היומיומית, התנגשות בין צרכי הבית וקריירה ועבודה.

חלק מהותי בזוגיות, באינטימיות - זה שהקשר, הקירבה היא סוד רק של בני הזוג. ממילא, בד"כ אנשים לא ישתפו מציאויות נעימות וטובות, שבהתנהלות נכונה היא ההתנהלות רוב הזמן. אגב, בעיני גם מאוד עצוב כשמשתפים יותר מידי אפילו בדברים שאינם עניינים צנועים כלעצמם - אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין.

ממילא, רוב ההתיעצויות כאן יהיו כשכלים הקיצים. ממילא, גם כשמישהו מתייעץ, בד"כ לא יענו לו "אנחנו עושים כך וכך", אלא בצורה הרבה יותר כללית, מה שמביא לתחושה מוטעית - שכל ה'סיפורים' הם מורכבים.

פחות שנים מהיום היו תקופות שקצב שירשורי חוסר האמון פה בין בני זוג הכניסו בי חרדות והזיות על בעלי האהוב.

כמו שאתה מתאר שזה מפחיד אותך, אז לי כשאני בזוגיות.

התבדתי והבנתי ב"ה שאכן המקרים האלה הם שכיחים והם צפים פה יותר מהרגיל בחיים מהסיבות שפירטו מעלי.

בנוסף,

לא אומרת שלא היו לי כל מיני התמודדויות מול בעלי או לו מולי, אבל זה אחר לגמרי בחיים מאיך שזה נראה פה,

ואם השאלה שלך היא האם זה פחות מפחיד או נורא אז לדעתי האישית כן.

ודבר נוסף, תסמוך על הקב"ה. שיודע מה טוב לך ועוקב אחרי כל פיפס שאתה או כל אחד אחר שכתב פה עובר בחיים.

מכל מה שכתבת, ההסתרות, חשדות, חוסר האמון הם הכי בעייתיים, את זה ממש לא כל זוג חווה.

או שמישהו מהצדדים מגיע עם פצעי ילדות של אמון, או שהצד השני עשה מעשים שפגעו באמון.

שאר הדברים כל זוג חווה, עליות ומורדות, מועקות, ריחוק, זה כן יותר נפוץ, אבל אם בוגרים מספיק כדי לטפל בזה באמת באמת שגדולים להיות זוג טוב יותר.

רגשות קשים, מועקה, ריבים, קונפליקטים - 

קיימים ומוכרחים להיות קיימים במערכת זוגית אמיתית. אני מניחה שלאורך כל החיים, אבל עם הזמן לגמרי לומדים להתנהל עם זה, ומקביל יש גם רגשות טובים ומשמחים כמו אהבה, הערכה, אמון, שמחה, צחוק, התפתחות.
במקרים רגילים, הקושי הוא ממש המפתח להתפתחות, ההתנגשות מלמדת אותנו לחיות בהרמוניה אמיתית, בהתחשבות, בשותפות תוך כדי הפרדה. כמובן שיש מקרים שהם כבר לא נורמטיביים, אם המערכת הזוגית הופכת להיות סיוט של מריבות והתנגשויות.

חשדות, חוסר אמון, הסתרות - 

לא אמור להיות בזוגיות כי זוגיות חייבת להיות מבוססת על אמון.

מניחה שבכל זאת זה קיים גם אצל זוגות נורמטיביים בזוגיות טובה, אבל במינון מאד מאד קטן, והזוג שמים לב לכך שיש משהו לא תקין ומטפלים בדרך כלשהי.

יש מקרי קיצון הזויים מוגזמים.

זה לא אומר שכל זוגיות כזו חלילה, ולא אומר שכל זוג ייתקל המשברים כ"כ עמוקים במהלך חייו.

עם זאת כדאי להגיע לנישואין עם הבנה של מורכבויות, מוכנות לאתגרים, קבלה של קשיים מאוד לא נעימים שמרגישים כל אחד עם עצמו ועם בחיר/ת ליבו מול צמתים שדורשים מהם לשאול שאלות כואבות, לגעת העצבים חשופים ולהתמודד מול מציאות לא פשוטה.

זה לא חייב להיות דרמטי, טרגי נוראי,

זו כן עבודה, יש מורכבות. כשמתחתנים תמיד מגלים דברים חדשים על בני הזוג שלנו על עצמו ועל הדינמיקה שלנו.

זוגיות בנישואין הם עבודה עצמית גדולה.

יש לה הרבה פולסים,

יש הרבה דברים נעימים, נפלאים ונהדרים, ובע"ה הם הרוב המכריע.

אתה תבנה בית אחד ותשקיע בו

מה משנה לך מה קורה אצל שכניך

לא ממקום של סקרנות, אלא מרצון להכיר גם את הדברים, שמדברים עליהם בפורומים, שמציגים אירועים פחות נעימים בחיי הנישואים.  לומר "מה זה משנה מה קורה אצל שכניך" מתעלם ממציאות החיים. 

הנימה שלך היתה מעצבנת יקירי, אני אופטימי לגבי הבית שיהיה לי בעתיד אבל בהחלט קיבלתי רשמים רבים מקרוב ומרחוק לכך שיש התמודדויות לא פשוטות מאוד ושכיחות מאוד בזוגיות, ותהיתי האם אני הוזה או מטפח הדהוד סלקטיבי של המגרעות לשם העצמת החרדה, או שאני דווקא התרשמתי נכון בנוגע לנושאים הלא פשוטים ועדיין הם מתכללים בצורה טובה בתוך הקשר.

קיבלתי תשובות טובות, ואני נעזר בזה בתור רושם כללי.

עובדות:

– בישראל אנו עומדים על 40% גירושין בערך (פחות מזה במגזר הדתי אך גם לא מבוטל בכלל)

– מתוך אלה שאינם מתגרשים אני מניח שיש המון שפשוט סוחבים את זה מכל־מיני סיבות

– רוב הגירושים נגרמים בגלל: בגידות, בעיות כסף, אלכוהוליזם/שימוש בסמים, התעללות (רגשית או פיזית)

מחשבותיי: