נכון זה פתיח לא מבשר טובות
זה סיפור ארוך, אספר אותו בהמשך
מה שכן, לפני שבוע היא חתכה
ומאז אני כמעט לא חי.........
פרקטית אני יודע שזה היה חייב לבוא
שנינו נשואים
אבל זה מרגיש כמו המוות בעצמו
אנא אל תשפטו אותי
כי עזה כמוות אהבה
מה עושים????
אני לא מפסיק לחשוב עליה...
אבל התאהבתי בטעות
זה כבר התאהבות של כמה שנים...
ואני כל הזמן אמרתי לעצמי אולי יש מקום בלב לאהוב שניים...
זה תאוותנות וכו',
זה זרם וזרם
ומהר מאוד מצאנו את עצמינו מאוהבים עד מעל הראש והלב וכל מקום אפשרי
תכלס כבר ניסינו כמה וכמה פעמים להפסיק, וכל פעם חזרנו להיות בקשר
(בעיקר כי אני לא באמת השלמתי עם זה)
אבל הפעם היא הולכת לטיפול ב12 צעדים ואני מפחד שאני מאבד אותה סופית...
בשכל אני יודע שכנראה זה נס שקרה לי ולה
אבל הלב ממאן להינחם
אני יודע שזה רק התאהבות
אבל לא מסוגל לדמיין את החיים שלי בלי יכולת לדבר איתה
חזק ואמץ
אני יודע שזה לא יחסי כוחות
ולא רק זה
אני גם יודע שאשתי באמת עולה עליה בכל הפרמטרים...
אבל עם הלב אפשר להתווכח?
הוא מאוהב בכל איבר ואיבר בגוף ובנשמה
אני באמת משקיע מאוד באשתי, (תמיד משקיע, אבל הפעם יותר מתמיד)
הבעייה היא שאנחנו גרים ממש קרוב ונפגשים המון...
יש דבר כזה?
מישהו פעם הגדיר לי את זה
כמו למסגר תמונה יפה
כמו שכתבתם, אני יודע שזה לא פייר ההתאהבות הזאת, כי זה לא יחסי כוחות
אני יספר לכם עוד יותר מזה
אני יודע את האמת שאשתי היא הרבה יותר מוצלחת, מכל בחינה שהיא (חוץ מדבר אחד- יחסים...)
אשתי מנהלת את הבית למופת, היא מצחיקה, היא שמחה, היא זריזה חרוצה ובריאה נפשית
אני יודע שההתאהבות הזאת היתה חולפת אם הייתי גר באמת עם המאוהבת-מאהבת למשך תקופה מסויימת
אבל כאן הנפילה הגדולה
בגלל שאנחנו לא יכולים בחיים לגור ביחד, אז ההתאהבות פשוט לא נגמרת
זה כבר נמשך קרוב ל5 שנים...
ופשוט לא נגמר!
לגבי אשתי היקרה- אני מודה להשם שאני באמת אוהב אותה, אישה חמודה מקסימה ונהדרת
אני מודה להשם שהיא אוהבת אותי, אני באמת נותן לה את כל כולי (חוץ מחלק מסוים בלב שעל זה הדיבור כאן..)
אני תמיד נמצא בשבילה, גם פיזית, גם נפשית וגם רגשית
אתם יודעים מה הקושי האמיתי בסיפור שלנו?
שאנחנו גרים באותה שכונה, וממש נפגשים הרבה
המשפחות מכירות, מדברות, היא חברה של אשתי
ולכן הכל הופך להיות הרבה יותר מורכב ומסובך....
דבר אחד אני מנסה להרגיע את עצמי
שאולי באמת הגעגוע ישאר לתמיד, אבל בלי הכאבי לב שזה מביא בעקבותיו
אלא כמו חויה מדהימה שעברת בחיים שתמיד נשאר לך פינה בלב שהיית רוצה לחזור לשם
ועוד משהו קטן
המצב שלי כרגע:
עברו כבר כמה ימים מהניתוק החד
אני כבר מרגיש הרבה יותר טוב
חשבתי שיקח לי יור זמן להתאושש
זה היה ממש טרואמה
חשבתי שקורה לי משהו פיזית
הרגשתי את הלב בעוצמה שממש פחדתי עליו
תחושות שבחיים לא הרגשתי (חוץ מעוד פעמיים כאלה איתה, שקרו בשנים האחרונות)
לא יכלתי לאכול כלום, לא יכלתי לחייך
ב"ה התאוששתי, אני צוחק, נושם וחי...
אבל המח שלי כל הזמן מריץ תגובות שאני רוצה להגיד לה
כמה שאני כועס עליה למה היא חתכה בכזה ציניות, בלי להביע אפילו מילה אחת של אמפתיה
הרי היא ידעה שאני שותף לידיעה שאנחנו הולכים לחתוך, שאלתי אותה לגבי זה יומיים קודם למה היא לא חותכת
אז למה היא לא יכלה לעשות את זה קצת יותר בהתחשבות, יותר בצורה של שאלה, "יאלה, הלכנו על ניתוק? אני יודעת שזה יהיה קשה לשנינו נורא, אבל אני גם יודעת שאין ברירה וזה טוב לנו" אני בטוח שזה היה מקל מעלי את כל השבוע המטורף שעברתי"
תודה לכולם על ההבנה, השיתוף והרצון לעזור..
שאף פעם לא תתנסו 
אולי אני מדומיין
אבל אני כן מרגיש שאני באמת אהבתי אותה (ועדיין...)
אם זה היה חודש חודשיים הייתי מסכים איתך
מדובר על קשר שנמשך כמעט חמש שנים
זה פרק זמן של כמעט "חיי נישואין"
נתינה מולידה אהבה
נתתי לה הרבה, בכל מיני מובנים, גם רגשית וגם טכנית,
הייתי אוזן קשבת בשבילה במשך תקופות ארוכות,
בכל המעברים (הלא פשוטים שעברו עליה)
עזרתי למשפחה שלה, ועוד ועוד מה שאי אפשר לפרט במסגרת זאת
ולכן זה אולי חוזר אלי כבומרנג,
האהבה הזאת לא נותנת לי מנוח
למרות שההשכל הישר אומר
"סבבה, אז אתה באמת אוהב אותה?
תניח לה,
לא טוב ה עם הקשר הזה
תן לה להתחיל התחלה חדשה בחיים שלה"
אבל מצד שני הלב זועק:
"יכול להיות לה באמת טוב בלעדיי?"
היא הרי גם התאהבה בי, היא הרי לא סתם התאהבה בי
היא מצאה בי את מה שהיא לא מצאה באף אדם אחר בחייה"
ומצד שלישי אני עונה לעצמי
אוקי, נכון, אתה עף על עצמך, אתה באמת אדם מיוחד וחמוד ועדין ורגיש ומכיל ומבין והכל סבבה
אבל היא לא מסוגלת לחלק את הלב שלה לשניים, ולכן הקשר הזה פשוט אין לו היתכנות
אז ברגע שאתה מבין שהיא נשואה, פשוט אתה היית אמור לבד לחתוך את הקשר
רק שאין לך אומץ, אז תגיד תודה להשם שהוא עשה לך את זה..
ואני יכול להמשיך לכתוב צד רביעי וחמישי עד עלות השחר של עוד חודש...
אין סוף למחשבות
אני לא מגזים
אני יכול להוציא ספרים עבי כרס רק מהמחשבות של הימים האחרונים
(זה יהיה רב מכר? )
ניק לתגובהמרגישה שאני קוראת פוסטים של נער בבני עקיבא
ולא של גבר נשוי.
ה' ישמור. טפל בעצמך דחוף.
(זה הולך להיות ארוך. מאוד. אבל יש לי כ"כ הרבה מה לכתוב לך)
אתה מתאר מציאות מאוד עגומה, והלב באמת כואב בשביל אשתך קודם כל,
בשביל כל אחד ואחת מילדיך (אם ישנם?)
וכמובן גם בשבילך
(ובשביל אותה האישה הנשואה, בעלה וילידה שלה).
נקודת האור שיש בסיפור שלך - שיש דרך לצאת ממנו.
הדרך הזו יכולה להיות קשה, מייסרת, ארוכה - אבל היא קיימת.
ואם הולכים בה - יכול להיות לה סוף, או בעצם התחלה מאוד מאוד מתוקה לנישואין שלך ושל אשתך, בית אוהב, שמח ומחובר,
זוגיות ונישואין מאושרים וקרובים מאי פעם.
עוד נקודת אור מאוד גדולה - היא שהדרך הזו תלויה בעיקר בעיקר *בך*.
יש *בך* את הכוחו לעצב את מציאות חייך.
בידיך להפוך את חייך וחי כל הקרובים והאהובים שלך לאומללים,
ובידיך להפוך את חייך וחיי כל הקרובים והאהובים שלך למאושרים.
הדבר הראשון שאתה צריך לעשות - זה לרצות.
אם יש בך את הרצון לתקן,
את הרצון שיהיה טוב, אבל טוב אמיתי, לא בכאילו,
טוב נצחי, ולא רק לרגע ואחריו באים יסורי מצפון -
אז אתה תצליח!
אחרי הרצון, וכדי להצליח אתה צריך לעבור כמה שלבים,
העיקריים שבהם הם
א. מודעות
מודעות לעצמך,
מודעות לחיי הנישואין שלך,
מודעות למה שהביא אותך לפתח את אותו הקשר מלכתחילה,
מודעות לחסרים אצלך בנפש, לצרכים לא ממומשים שלך,
מודעות למה הם בכלל חיי נישואין,
מודעות למי היא בכלל *אשתך*
מודעות למה זו בכלל בגידה וחוסר נאמנות (בגוף, מחשבה, דיבור או מעשה), מדוע היא קורית
מודעות לאיך אפשר לצאת ממצב שכזה
ומודעות כללית ועמוקה של החיים ונפש האדם בכלל ושלך בפרט.
ב. כלים ומיומנות איך להצליח את זה "בתכל'ס" - בפועל.
ג. ליווי וידיעה שזה *תהליך* וכשמו כן הוא - תהליך.
צריך לאזור את כל הכוחות ואת כל הרצון והסבלנות וההתמדה כדי שזה יצליח.
לדעת מראש שזה לא הולך להיות קל - אבל כל דבר טוב בחיים האלה מקבלים אחרי עבודה קשה, וזה שווה את זה, שווה כל שנייה של מאמץ!
כמו הריון שכואב ומתיש לאישה שנמשך 9 חודשים, ואז לידה קשה וכואבת, ואז גידול ילדים סיזיפי,
בלי לישון בלילה, שהגוף מפורק, ועוד אלף ואחת התמודדויות עם כל ילד - אבל איזה אושר זה ילד!
ואיזה עולם ומלואו זה ילד!
כך גם כאן,
אחרי שתעשה עבודה פנימית אמיתית עם עצמך - תוכל להגיע לאושר שאי אפשר לכמת אותו במילים עם אשתך ועם כל המשפחה שלך!
אתה גם בונה את עצמך
גם בונה את אשתך
גם בונה את ילדיך
גם בונה את העתיד של כולכם
ואת העתיד של הצאצאים והנכדים וכו' וכו'.
אנסה לגעת בכל אחת מהנקודות ולנסות לתת לך לפחות קצה חוט שלך עזרה ראשונית:
1. הרצון.
הדבר העיקרי כאמור שצריך להיות לך זה הרצון להפסיק.
הרצון לתקן.
הייתי מנסה לעשות תרגיל מחשבתי, שבו ממש תחשוב עם עצמך
איזה אדם אני בוחר להיות?
אילו ערכים חשובים לי בחיים?
אילו ערכים הייתי רוצה להעביר לילדיי?
האם אני נוהג על פי סולם האמונות והערכים שאני מאמין בו?
כיצד אשתי תרגיש אם תדע על הבגידה וחוסר הנאמנות שלי אליה?
אבל ממש לעומק - איך היא תרגיש?
איך יראו הפנים שלה?
כמה היא תבכה?
כמה היא תהיה שבורה?
מה יקרה לנפש שלה?
אותה הנפש שבחרה בי מבין כולם, כרתה איתי ברית נצח, נשארה נאמנה אך ורק לי כל השנים האלה ולמרות כל מה שעברנו יחד - ועכשיו הבינה שניפצתי לה בפרצוף את הברית הזו, ששברתי אותה לאט לאט ועמוק עמוק, שהרסתי לה את החלום, את המציאות, את העבר, את ההווה ואת העתיד - כמה אשתי שבורה שם?
ממש תראה אותה ותהיה שם.
וכמה כל ילד שלי יסלוד מאבא שלו אחרי שהוא יגלה (וסופו של כל שקר להתגלות)?
וכמה כל ילד כזה יפסיק להאמין בנישואין?
וכמה כל ילד כזה ירצה להתרחק מאבא שלו שפגע ככה באמא?
או חלילה יפתח דפוס דומה לאבא ויבגוד גם הוא באשתו לעתיד?
וכמה כל ילדה, כל בת שלי תפסיק להאמין במין הגברי באשר הוא כאשר תגלה?
וכמה היא תהיה עצובה ובודדה ותרגיש שאי אפשר לסמוך על אף גבר בעולם כולו - כי הרי אבא שלה, מקור העוגן שלה - הוא פגע ובגד באמא! אז בטח כולם כאלה1
ואיך הבת שלך תכאב כל כך את הפגיעה של אמא,
ואיך תהרוס לה את המודל על המשפחה, אולי היא בכלל לא תרצה להתחתן,
או אולי היא תמצא אדם עם אופי בוגדני כמו של אבא ותחתן איתו - כי זה הדפוס שהיא מכירה - וגם בה יבגדו - וגם היא תישבר?
וחוזר חלילה
זה ממש מעגל שמפשפיע על דורות שלמים! דורות!
ואיך אחרי שאשתך תגלה ותישבר היא לא תוכל להכיל את הכאב ותרצה להתגרש
ואיך כל אחד מכם מוציא 150,000 ש"ח בממוצע לכל צד לעו"ד לגירושין,
ואיך הלב של הילדים נשבר
ואיך אבא ואמא רואים את הילדים רק כל חג שני, או כל שבת שנייה, או חצי מהחיים שלהם,
ואיך הילדים בוכים "אבא אבא", "אמא אמא" כי רוצים להיות עם שניכם יחד ולא רק עם אחד מכם, אין מחזה יותר קורע לב מזה, אין! וראיתי לצערי הרב הרבה מחזות כאלה.
ואיך העול הכלכלי נהיה כפול ומכופול - כי צריך לשלם מזונות
וצריך להשכיר 2 דירות, 2 משכנתא, 2 ארנונות, 2 חשמל, מים, גז, אינטרנט, רהיטים, בגדים לילדים - הכל הכל כפול
וכמובן עלות העו"ד וההליך המשפטי קורע הלב והכיס גם יחד
ואיך אחרי כל זה אתה מנסה להתשתקם ולמצוא זוגיות שניה,
אבל אותה "מושא פנטזיה" נשואה, וגם אם לא, וגם אם כל אחת אחרת -
איך אתה מתחיל ממש ממש מ0! הכל
רק שהכל הרבה הרבה (ושוב הרבה) יותר מורכב -
כי לך יש ילדים, ולה יש ילדים
כי לך יש מטענים קודמים, ולה יש מטענים קודמים
כי לך יש חסרונות
ולה יש חסרונות
כי אין אדם מושלם בעולם! אין!
רק הקב"ה לבדו מושלם!
אז מה החלפת בעצם?
חיסרון א בחיסרון ב?
בשביל זה כל כאב הלב הזה?
והמורכבות של פרק ב, עם ילדים מכל הבתים, ואיך ההוא יסתדר עם ההיא, ואיך האחות תסתדר עם האח החדש,
ואיך החמות החדשה, והחם החדש,
ואיך החמות הישנה והחם הישן כי יש ילדים והם תמיד ישארו סבא וסבתא שלהם
ואיך הגרוש/ה שתמיד חלק מהחיים כי יש ילדים משותפים
ובקיצור -ה-כ-ל יותר מורכב!
2. אחרי בירור הרצון באה המודעות לכל הדברים.
מודעות לעצמך -
מה נתן לך הקשר האסור?
מה היה חסר לך בחיי הנישואין שלך?
מה היה חסר בך ובעצמך?
איך החיים בכלליות אצלך? עבודה, דימוי עצמי, זוגיות, הורות, רגשות?
מתי התחיל השינוי? מה היה הטריגר לשינוי?
אילו צרכים שלך אתה מרגיש שלא ממומשים?
מה יש בקשר האסור שנותן לך סיפוק? מה בדיוק יש שם?
אחרי שתבין עם עלצמך את כל אלה,
תוכל יותר להבין את המקום בנפש שאתה פועל ממנו - וממילא יהיה קל יותר לעבוד על המקום הזה בדיוק.
אם לצורך הדוגמא, הרגשת שלא מספיק מכילים או מבינים אותך בזוגיות - ואתה מוצא אוזן קשבת והכלה אצל אותה אישה -
אתה צריך להגיע למצב שבו אתה מכניס את ההכלה וההבנה לתוך ביתך פנימה - עם אשתך שלך.
וזה לגמרי לגמרי אפשרי!
או אם לצורך הדוגמא היה חסר לך ריגוש ו"פרפרים" בנישואין שלך - ומצאת את הריגוש, הסוחף הזה, החדש הזה אצל אותה אישה - תוכל חלעבוד גם על הנקודה הזו ולפתח אותה עוד ועוד גם בתוך חיי הנישואין שלך ועם אשתך היקרה *בטוב*
ושוב - זה לגמרי לגמרי אפשרי! גם אחרי 30 שנות נישואין!
מודעות למה הם בכלל חיי נישואין- הנישואין מעצם הווייתם מספקים לכל אדם התמודדויות ומורכבויות אינספור.
זה לא שלך זה קרה כי משהו בך ובאשתך דפוק חלילה,
זה פשוט שעצם המהות של נישואין - היא שהם לצד כל הטוב שמביאים - מביאים עמם גם שחיקה, עייפות, עומס ועוד הרבה דברים.
אם מבינים את זה - ומשכילים להתמודד עם זה בחוכמה - להמשיך ולהשיקע כל יום מחדש אחד בשנייה,
להמשיך לראות כל יום מחדש אחד את השנייה כלא מובנים מאליהם, משקיעים את הזמן, הכסף, הכוחות, האנרגיה והמאמת אחד בשני,
נתינה ועוד נתינה - זה מייצר אהבה וקירבה.
אהבה היא אקטיבית לגמרי. לא פסיבית.
וכמו כל דבר בטבע שצריך אנרגיה כדי להתקיים, ומשלא מקבל את האנרגיה הוא מת (אפילו צמח, אוטו, הכל!) - כך גם האהבה.
נתינה מולידה אהבה, השקעה מולידה אהבה,
תשקיע את הזמן שלך
את המחשבות שלך
את התיכנונים לכיף שלך
את הכסף והכוח שלך
באשתך!
תוסיפו עומק לחיי הנישואין - תעמיקו את מה שכבהר קיים
ובד בבד תוסיפו ריגושים וחידושים לחיי הנישואין בטוב, בקדושה ובטהרה
תשתף את אשתך בעולם הפנימי שלך,
בהצלחות שלך, בכשלונות שלך,
בשמחות שלך, ברגעי השבר שלך
ותשמע את העולם הפנימי של אשתך - מה מרגיע אותה, מה מעציב אותה, מה כואב לה, מה משמח אותה
תכיר אותה עד הסוף,
בעומקים ורבדים שאפילו לא חלמת שקיימים!
תכיר אותה כך בגוף, בנפש, ברגש - והיא אותך כנ"ל.
ואז אתה תראה עד כמה תאהב את אשתך!
מודעות למה זו בכלל בגידה וחוסר נאמנות (בגוף, מחשבה, דיבור או מעשה), מדוע היא קורית -
בד"כ בגידה או חוסר נאמנות על כל צורותיה ודרכי בטואיה מגיעה מחוסר שיש לאדם.
זה יכול להיות חוסר בזוגיות, או אפילו עם עצמו ודימוי עצמי לא בשמים -
ואז מושא הפנטזיה/הבגידה ממלא אצל האדם את הצורך הזה.
לכל בני האדם יש צורך להרגיש שהם שווים,
שהם אהובים,
שהם בעלי ערך ומיוחדים בעולם הזה, ולא סתם "עוד מישהו/י".
כאשר איש או אישה נישאים - הם בעצם מספקים לעצמם את הצורך הזה אך ורק ע"י בן/בת הזוג בצורה היותר כוללת ורחבה של הדברים.
אמנם, לעיתים הצורך הזה מרים ראשו ורוצה להרגיש עוד יותר אהוב!
עוד יותר שווה!
עוד יותר מוערך!
עוד יותר מיוחד!
לעיתים הוא גם רוצה *שעוד מישהו* חוץ מבעלי/אשתי יתנו לי את ההרגשה הכ"כ נעימה הזו שאני מיוחד!
ובמיוחד כאשר האדם במקום קצת קטן עם עצמו,
אולי תקופה בה הוא לא כ"כ אוהב את עצמו, או לא כ"כ שלם עם עצמו,
או תקופה של שינויים, של חששות או פחדים,
או תקופה שהזוגיות עם קשיים, אפילו קצת,
או תקופה שהשיגרה שוחקת -
בכל אחד מן המקרים הללו - הצורך הזה יכול ממש לבעוט עצמו החוצה!
להיות מאוד מאוד חזק ולגרום לאדם לרצות לממש אותו בכל דרך אפשרית.
וכאשר הצורך הזה פוגש עוד צורך מאוד דומה אצל מישהו אחר,
למעשה - צורך שפוגש ב*הזדמנות* למימוש - מכאן הדרך ליפול הרבה יותר קצרה.
ומרגע בנוצר קשר עם אדם אחר - מאותה השנייה - זה כבר קשה עד לפעמים נראה שבלתי אפשרי להפסיק.
כי הנפש מרגישה שנותנים לה מענה על הצורך,
כי כבר נוצרה קירבה,
כי כבר נוצרה תלות לפעמים
לכן לפעמים רק כאשר אדם מתרסק ומגיע לתחתית הוא נזכר "להתעורר" ולנסות לצעוק הצילו ולצאת מן הבור.
חשוב גם לזכור שאותה אישה נשואה ומה שאתה מייחס לה - זה לא אמיתי.
זו פנטזיה.
והמציאות לעולם לא יכולה להילחם עם הפנטזיה - כי האחרונה תמיד תנצח.
אתה בעצם משווה אולי בתת מודע בין אשתך לבין אותה אישה נשואה - אבל זה לא פייר,
כי אתה משתמש באותם כלים להשוואה וזה ממש לא נכון
אותה אישה חייה כך וכך שנים עם בעלה
היא לא מושלמת.
כמה שאתה חושב שהיא כן - היא לא!
למה?
שוב - כי היא בת אדם! בשר ודם!
לכ-ל אישה יש חסרונות ויש יתרונות
כמו שלכל איש יש יתרונות ויש חסרונות.
החיסרון הראשון אצל אותה אישה הוא שהיא בוגדת! או לפחות בגדה בעבר!
היא לא הייתה נאמנה לבעלה! בין אם זה בדיבור, בין אם זה במעשה ובין אם זה במחשבה.
ובכן, כבר אשתך שלך עלתה עליה! אשתך נאמנה לך!
אותה האישה לא נאמנה! היא פגעה בבעלה!
ואם אתה היית בעלה היא הייתה פוגעת גם בך ככל הנראה, כי זה משהו שהוא *שלה* ואצלה!
דבר שני,
לא חוכמה שאתה רואה אותה רק כשהיא מתוקתקת, יפה, מאופרת, רעננה,
בלי ילדים שצורחים לה באוזן ובראש,
בלי לילה לבן וחסר שינה,
בלי עייפות תהומית,
עצבים וצרחות שיוצאים על הבעל/הילדים/אחר
בלי מצבי תסכול שבו יוצאים הצדדים הפחות יפים שלה
בלי השגרה השוחקת
בלי המובן מאליו שאתה מרגיש לאשתך
הלי לחיות יום יום, שעה שעה, 24/7 רק רק איתה - בלי חידוש, בלי שינוי, בלי גיוון,
ובלי כל שאר החסרונות שיש לה.
אז מה זה שווה?
גם אם היית לצורך הדוגמא נשוי לאותה אישה,
ומתרגל אליה,
וכל מה שכתבתי למעלה -
ואז היית מכיר "במקריות" את אשתך הנוכחית - שלא הייתה אז אשתך אלא אישה נחמדה מהעבודה/לךימודים/אחר -
אז גם *בה* היית מתאהב!
ואם היא הייתה מחזירה לך אהבה - אז עוד יותר!
כי ה"אני המקושף" שלך (החלק בנו שרוצה אישור וחיזוק מהסביבה שהוא שווה ומוערך וטוב ומיוחד) היה מקבל *ממנה* פידבקים כ"כ חיוביים!
אז תבין שזה לא *האישה עצמה*
אלא זה עצם הריגוש,
החחידוש,
האסור,
המגוון.
וזה שקר.
אין שקר יותר גדול מזה.
אתה חושב באותו רגע שאתה מאושר - אבל זה לא אושר!
בהגדרה, אושר הוא הנאה עכשווית + משמעות ותחושת שביעות רצון מהנעשה גם לטווח הרחוק ובעתיד.
כאשר אנו עושים משהו שמסב לנו הנאה, ובד בבד אותו המשהו הזה הוא משהו שמשמעותי עבורנו, שהוא חלק מסולם הערכים הפנימיים-אישיים שלנו, שהוא משהו שגם אחרי שנגמור לעשותוו נרגיש טוב ושלמות – זה אושר אמיתי.
בשונה לגמרי מאושר, הנאה רגעית כשמה כן היא – רגעית. הנאה שאדם נהנה ממנה בהווה, בזמן עצמו שהוא עושה אותה, אבל מיד לאחר מכן, כאשר הוא סיים את אותה הפעולה, הוא מרגיש רע עם עצמו, לעיתים אפילו עוד יותר מתוסכל ולעיתים אפילו ריק, עצוב או חלול.
הנאה רגעית לא תביא את האדם לעולם לאושר.
היא נעימה לשעתה ומתוקה לשעתה בהווה עצמו, אבל בעתיד היא רעה וגורמת סבל לאדם.
הנאה רגעית יכולה לבוא בצורה של תאוות למיניהן.
כל אדם שתאב למשהו, בין אם זה אישה זרה/גבר זר, בין אם זה אוכל לא בריא/משמין, בין אם זה תחושה של רוגע ובריחה מהמציאות כדוגמת שימוש בסמים/אלכוהול – כל אלו יכולים להביא לאדם הנאה רגעית.
אבל מן הרגע שהן יסתיימו – האדם לא יהיה מאושר, אלא להיפך מזה – ירגיש עוד יותר רע עם עצמו.
וחשוב לשים לב לנקודה הזו ולהבין את ההבדל בין הנאה רגעית לבין אושר.
כאשר אתה עם אשתך *בטוב* - או אז אתה באמת מאושר!
כי אתה מאושר ושמח גם מאותו הרגע
ושמח ומאושר גם בטווח הרחוק, בכל פעם שאתה נזכר בזה.
3. כלים ומיומנות איך להצליח את זה "בתכל'ס" - בפועל.
אז חוץ מהמגילה שכתבתי למעלה, שיש בתוכה המון כלים,
חשוב שתבין שקשה לך להתנתק מאותה אישה כי אולי פיתחת יחסי תלות. היזדקקות.
בלי זה אתה מרגיש חסר - כי זה חלק מאוד נוכח בחייך.
זה מאוד טבעי שתרגיש כך -
וכמו כל גמילה ממשהו רע שמזיק לנו - צריך תהליך *הדרגתי* שדרכו לאט לאט תצליח להתנתק מהצורך הזה והתלות הזו בה ובכל דבר שקשור בה.
למשל, אם בהתחלה תמלא את הצורך בקירבה ויחס עם חברים ובני משפחה מורחבת,
אח"כ עם הילדים ואשתך,
ואח"כ בשלב הסופי - בעצמך!
כן כן, לא התבלבלתי, אתה עצמך היא המתנה הכי גדולה שתוכל להעניק לעצמך!
אם תכיר את עצמך עד הסוף,
אם תלמד *לאהוב* את עצמך עד הסוף - אתה תוכל להיות החבר הכי טוב של עצמך! ולא תזדקק בכלל לאף אחד אחר בקטע של תלות!
וזה אפשרי לגמרי לגמרי!
צריך גם "סור מרע"
וגם "עשה טוב" -
כאשר מנתנתקים ממשהו - צריך להכניס ישר משהו אחר טוב במקומו,
אין ואקום בעולם.
אם יהיה ואקום - הרע יעצים ויהיה יותר גדול וימשוך יותר
לכן אחרי שתתנתק מאותה אישה - אתה חייבת להכניס מקור *טוב* לצורך הזה אצלך של יחס, הרגשה של בעל ערך, הבנה, קבלה, הכלה ואהבה.
זה יכול להיות מחברים, מבני משפחה, מהילדים, כמובן כמובן שמאשתך מקום ראשון! ממש לנקז את כל האנרגיה הזו *במודע* וב*מכוון* אליה
וכמובן גם מעצמך!
זה יכול להתחיל בזה שתשאל את עצמך איך הכרת את אשתך?
מה אהבת בה כשיצאתם והכרתם?
מה עשיתם יחד?\
איך הייתה ההחלטה להתחתן?
איך הרגשת מתחת לחופה?
ממש תהיה שם בדמיון, איך הרגשת, איך הפנים שלך היו נראות, מה היה שם וכו' וכו'
אילו תכונות בה אתה מעריך ואוהב?
מה אתה מקבל מאשתך?
על מה אתה יכול להוקיר לאשתך תודה?
אח"כ כדאי להוסיף הרבה אור וטוב לזוגיות בכל התחומים,
במחמאות, פתקים, הפתעות,
זמן זוגי יחד בלי הילדים, ועם הילדים,
חופשות מהנות, שיחות, צחוקים, בילויים, השקעה הכי גדולה בחיי האישות ועוד אינספור דרכים ודברים שאפשר לעשות יחד כדי לעורר ולהעצים את האהבה והקירבה בינך לבין אשתך האהובה.
4. ליווי וידיעה שזה *תהליך* וכשמו כן הוא - תהליך-
לא לפחד מהקושי. הוא קיים והוא יהיה נוכח.
כדי להתנתק ממה שמוכר וידוע - אפילו שהוא לא טוב לנו - דרושה עבודה רצינית.
כי התת מודע שלנו רוצה את המוכר והידוע.
כרגע הוא התרגל לקשר עם אותה אישה, כדי לשנות זאת הוא ילחם בך הכי חזק שיש!
ויתן לך את התירוצים הכי חזקים ומשכנעים שיש - ואתה חייב לעמוד יציב וחזק מולו ולנצח אותו!
לא להקשיב לו ולהמשיךלהילחם!
אחרי עוד פעם ועוד פעם שתצליח זסה כבר יהיה פחות קשה
ואחרי עוד כמה פעמים כבר יותר קל
עד שהמציאות החדשה והנכונה והטובה - *היא* תהיה ההרגל החדש שלך!
וזה יהפוך להיות חלק בלתי נםפרד ממך!
תאמין בעצמך!
שאתה יכול, שאתה מסוגל!
אם לא תצליח לבד - לא בושה להיעזר באנשי מקצוע, אפילו שיטת 12 הצעדים או כל דבר אחר!
הקב"ה מאמין בך בכל יום שנותן לך את הנשמה - אז מי אתה שלא תאמין בך?
"כל עוד הנר דולק אפשר עוד לתקן"
לך בכוחך זה והושעת את עצמך, את אשתך, את כל משפחתך ואת כל עתידכם!
בהצלחה רבה רבה!
אני ייושב וקורא
יושב וחושב
נתת לי המון חומר למחשבה
ניכר שבאמת אתה רוצה לעזור
אשריך שיש לך כזה לב טוב מלא באהבה ונתינה!
באלי להגיב לך על כמה מה שכתבת
תוך כדי מחשבה איך אני רואה את הדברים
בא נראה כמה נספיק הערב..
אני מתחיל מהקטע הראשון:
הדבר הראשון שאתה צריך לעשות - זה לרצות.
אם יש בך את הרצון לתקן,
את הרצון שיהיה טוב, אבל טוב אמיתי, לא בכאילו,
טוב נצחי, ולא רק לרגע ואחריו באים יסורי מצפון -
אז אתה תצליח!
זה באמת הבעייה העיקרית
בפרידות הקודמות שהיו, לא באמת רציתי להשלים עם זה
הלב שלי מיאן להשלים, וברגע שהיתה הזדמנות הקשר פשוט חזר
הפעם בזכות שהיא נמצאת בתהליך שגורם לי להרגיש שזה אל חזור
אני מתחיל להבין שאולי באמת באמת זה לא טוב לא לה ולא לי, ופשוט להשלים עם זה
אחרי הרצון, וכדי להצליח אתה צריך לעבור כמה שלבים,
העיקריים שבהם הם
א. מודעות
מודעות לעצמך,
מודעות לחיי הנישואין שלך,
מודעות למה שהביא אותך לפתח את אותו הקשר מלכתחילה,
מודעות לחסרים אצלך בנפש, לצרכים לא ממומשים שלך,
מודעות למה הם בכלל חיי נישואין,
מודעות למי היא בכלל *אשתך*
מודעות למה זו בכלל בגידה וחוסר נאמנות (בגוף, מחשבה, דיבור או מעשה), מדוע היא קורית
מודעות לאיך אפשר לצאת ממצב שכזה
ומודעות כללית ועמוקה של החיים ונפש האדם בכלל ושלך בפרט
למה זה קרה?
א. באמת הייתי בתקופה שהרגשתי חוסר משמעות בחיים עקב שאלות ותהיות רבות באמונה
ולכן מאוד יכול להיות שזה גרם לי לרצות לברוח ולחפש משמעות אצל רומן מסעיר חדש..
ב. אני גם חושב שבלי קשר, לפי איך שקראתי סיפורים, רומנים יכולים לקרות ממש בטעות, מתאהבים ואז הדרך קצרה מאוד...
אני חושב שבגידות קורות אצל המשפחות הכי טובות ואצל הזוגות הכי מאושרים...
אולי זה קשור ליצר מיני מוגבר, אולי ליצר סקרנות מוגבר, אולי לחיפוש ריגושים, עניין של אופי... הכל יש בי (לטוב ולמוטב...)
ועוד משהונגמרו לי השמותשרציתי לכתוב לך ושכחתי -
אני ממש ממליצה לך בחום לעבור דירה!
"רחוק מן העין רחוק מהלב" - מאוד נכון במקרה שלך.
לא משנה במה זה כרוך - לאבד את הזוגיות, את המשפחה ואת כל העתיד של כל האהובים שלך זה הרבה יותר גרוע מלעבור דירה!
גם אם זה יפגע בעבודה, בלוגיסטיקה, בכסף, בשינוי, בלהתחיל הכל מ-0 לדעתי זה פשוט שווה את זה ללא צל של ספק!
אבל אולי היא תחליט לעבור דירה
מוזר שהיא לא עשתה את זה עד היום..
שומעת חברה לשעבר?
אם את קוראת כאן בפורום,
באלך לעבור דירה?
(האמת שפעם לא יכלתי לחשוב על זה אפילו, לא הייתי מסוגל לחשוב באמת על חיים בהם לא נדע מה קורה אחד עם השני
השבוע פעם ראשונה שהעזתי להתפלל להשם שהיא תעבור דירה)
אני טכנית לא יכול לעבור, והם דווקא יכולים לעבור, זה לא שסתם אני מפיל את האחריות עליה (זה תרופה לפני המכה שיפילו עלי)
א. נכון מאוד,
רוב הבגידות מתרחשות כאשר משהו באדם עצמו כבוי או חסר,
או עם עצמו, או בזוגיות שלו,
או תקופות "משבר" כמו גיל 30, 40 וכו'
וכמובן סיבה מאוד משמעותית - אם החסך הזה פוגש ב*הזדמנות* - ואז המדרון לנפילה חלקלק מאין כמוהו.
אצלך זה שילוב של שניהם - מה שגורם לזה להיות הכי מסוכן -
גם תקופה חלשה עם עצמך של בירורים וספקות וקושי וכו
וגם הזדמנות שבאה לידי ביטוי בצורת אותה אישה שגם היא שיתפה פעולה עם זה -
ששני צדדים משתפים פעולה,
ששני הצדדים פועלים לקראת זה -
הרבה הרבה יותר קשה להפסיק!
לכן באמת נעשה לך נס.
זה שהיא חתכה והיא הולכת לטפל בעצמה בהתמכרות הזו (זה מה שזה. לא סתם היא הלכה לשיטת 12 הצעדים).
זה פשוט חסד עצום שעשה הקב"ה עמכם.
קפוץ על ההזדמנות הזו כדי לעשות בדיוק את אותו הדבר - להתנתק לגמרי!
בראש,
בלב
ברגש
במיקום הגיאוגרפי
וכמובן לטפל בזה גם מהשורש! אפילו אולי גם בשיטת 12 הצעדים, או כל דבר אחר שיטפל בך מהשורש.
ב. לגבי זה שכתבת שאולי זה קשור ביצר מיני מוגבר או אופי של חיפוש ריגושים וכו' -
בנקודה הזו כדאי לזכור שלכל תכונה של אדם יש מן קו דמיוני עליו היא נעה - בין החלק הקיצוני של הקו שהוא התבטאות התכונה בפן החיובי שלה בחיים,
לבין הצד השני של הקו - שהוא התבטאות אותה התכונה בדיוק אך בפן השלילי שלה בחיים.
אם לצורך הדוגמא ניקח את התכונה בך של היצר המיני המוגבר, אהבת הריגושים וכו' כפי שכתבת -
אז הצד הכי חיובי שלה בחיים - הוא שאתה ממש יכול לעשות לך (ולאשתך) חיים הכי הכי מאושרים, עמוקים, מספקים וטובים יחד. על כל המשתמע מכך, ובכל הרבדים בחיי הנישואים.
אם זה בהורות שלך,
אם זה בזוגיות שלך,
אם זה במיניות שלך עם אשתך -
הכל הכל יכול לבוא לידי ביטוי *בטוב* -
ואז, כפי שכתבתי בהודעה הקודמת - זהו אושר אמיתי - שטוב גם לאותו רגע וגם לטווח הארוך.
וכמובן שהצד השלילי של אותה תכונה שלך בדיוק - הוא לחפש את הריגושים האלה בחוץ, במקומות אסורים זרים ורעים לאדם ולכל סביבתו.
זה אולי יתן הנאה רגעית - אבל בטח שלא אושר.
אי אפשר להיות מאושר שבוגדים בערכים שלך עצמך,
שבוגדים ומכאיבים לאשת בריתך,
לילדיך,
וגם לצד השני.
זה לא אושר. זה ריגוש, הנאה רגעית, חולפת, תאווה.
אחרי שתלמד איך לצאת מהמצב ולהתנתק מהרע - ה"סור מרע" למעשה -
תוכל לנתב את כל כוחות החיים החזקים הללו בך,
את כל העוצמות החזקות הללו שפועמות בך -
ולנקז את כל כולן לביתך פנימה.
ואתה תרוויח חיים מאושרים, וכל יקירך ירוויחו חיים מאושרים!
איך אנשים שיש להם הכל מוכנים לסכן את כל העתיד שלהם
בשביל איזה פנטזיה שבחיים לא תתממש במקרה הטוב........
ובמקרה הרע. מאוד רע היא כן תתממש
אם אתה חזק וגבר אמיתי ואתה מאמת אוהב אותה (את ההיא מהעבודה)
אז פשוט תעזוב אותה חבר! יש לך חיים שלמים לפניך ותדע שאנשים נופלים חיים שלמים
בשביל שטויות ומוצי פוצי
לא יודע איזה גבולות חצית ומה עשית איתה אבל כדי שאשתך תדע מכל הסיפור(בנקודה הזאת אני לא סגור על עצמי אם זה
טוב שאשתך תדע מזה
אם אתה אוהב אותה תעזוב אותה
תאר לך אדם שכותב שקשה לו מאוד להפסיק לאכול, ומשקלו גובר עליו, וכבר קשה לו לעלות במדרגות...
ואז יבוא מישהו ויגיב לו ככה:
סליחה על הבוטות אבל אני לא מבין איך אנשים שיש להם הכל מוכנים לסכן את כל העתיד שלהם, את הבריאות שלהם, את איכות החיים שלהם, בשביל איזו עוגה שמביאה להם עונג לעשר שניות במקרה הטוב.
אם אתה חזק וגבר אמיתי ואתה באמת רוצה להיות בריא, אז פשוט תסגור את הפה! תאכל רק אוכל דיאט!
יש לך חיים שלמים לפניך ותדע שאנשים משמינים חיים שלמים בשביל בורקסים ושתייה מתוקה.
אתה חושב שזה יעזור למישהו לרזות?
אם אתה לא מבין את הקושי, כפי שציינת, אז אל תנסה לעזור על ידי הפרחת סיסמאות בסגנון של "פשוט תעזוב אותה! מה הבעיה!"...
להשמין אין בזה שום עוול כלפי אף אחד
לאומת בגידה שהורסת לכולם את החיים
נ.ב היית יכול לכתוב אותו דבר עם קצת פחות תוקפנות
והתמכרויות, גם כאלה שמזיקות רק לאדם עצמו וגם כאלה שיכולות למוטט את כל משפחתו (כמו התמכרות להימורים), צריכות טיפול שורשי ועמוק בשביל להיגמל מהן, ולא הודעות בסגנון של "פשוט תפסיק לעשות את זה".
כי לא רק שזה לא עוזר, זה מעורר אצל האדם תחושת כישלון, כי אם זה כל כך קל, למה אני לא מצליח?
סליחה על התוקפנות, לקחתי את ההודעה שלך באופן אישי בגלל התמכרות מסוימת שאני סובל ממנה, ונלחם בה כבר שנים. לא הייתה לי כוונה לפגוע.
זה קשר שהיה פעיל במשך כמה שנים
הרעיון הוא בכלל לא נושא המין
זה רק היה משני
הקשר היה קשר עמוק מבחינה רגשית
ציינת שאם היא הייתה מסיימת את זה יפה זה היה יותר קל לך..
אז אולי יעזור להבין..
אל תרגיש שהיא "זרקה" אותך
יכול להיות שגם לה מאוד קשה והיא נלחמת לעשות מה שנכון לשניכם.
אני אישית חתכתי גם קשר כזה והיה לי נוראאא קשה.(אני בטוחה שהוא חשב שאני רעה בלי לב ששוברת לו את הלב בלי רחמים)
אבל המחשבה שזה מה שטוב לשנינו חיזקה אותי.
ואני בטוחה שיום יבוא והוא יודה לי כי הצלתי גם לו את הנישואין...
אני יודע שזה קשה לה מאוד
כי היא כבר עשתה את זה בעבר, לפני שלש שנים, ואחר כך סיפרה לי כמה זה היה לה קשה...
אני יודע שהיא לא רעה, אבל זה עדיין שובר את הלב
זה למחוק חתיכת היסטורייה של 4 שנים
אז באמת תודה רבה לכולם על התגובות המשתתפות, המחזקות, המתקיפות, המעוררות, את כולם אני צריך
ועכשיו אני ינסה להגיב לכל תגובה משמעותית בתגובת ציטוט
תודה מכל הלב!
אולי אני מדומיין
אבל אני כן מרגיש שאני באמת אהבתי אותה (ועדיין...)
אם זה היה חודש חודשיים הייתי מסכים איתך
מדובר על קשר שנמשך כמעט חמש שנים
זה פרק זמן של כמעט "חיי נישואין"
נתינה מולידה אהבה
נתתי לה הרבה, בכל מיני מובנים, גם רגשית וגם טכנית,
הייתי אוזן קשבת בשבילה במשך תקופות ארוכות,
בכל המעברים (הלא פשוטים שעברו עליה)
עזרתי למשפחה שלה, ועוד ועוד מה שאי אפשר לפרט במסגרת זאת
ולכן זה אולי חוזר אלי כבומרנג,
האהבה הזאת לא נותנת לי מנוח
למרות שההשכל הישר אומר
"סבבה, אז אתה באמת אוהב אותה?
תניח לה,
לא טוב ה עם הקשר הזה
תן לה להתחיל התחלה חדשה בחיים שלה"
אבל מצד שני הלב זועק:
"יכול להיות לה באמת טוב בלעדיי?"
היא הרי גם התאהבה בי, היא הרי לא סתם התאהבה בי
היא מצאה בי את מה שהיא לא מצאה באף אדם אחר בחייה"
ומצד שלישי אני עונה לעצמי
אוקי, נכון, אתה עף על עצמך, אתה באמת אדם מיוחד וחמוד ועדין ורגיש ומכיל ומבין והכל סבבה
אבל היא לא מסוגלת לחלק את הלב שלה לשניים, ולכן הקשר הזה פשוט אין לו היתכנות
אז ברגע שאתה מבין שהיא נשואה, פשוט אתה היית אמור לבד לחתוך את הקשר
רק שאין לך אומץ, אז תגיד תודה להשם שהוא עשה לך את זה..
ואני יכול להמשיך לכתוב צד רביעי וחמישי עד עלות השחר של עוד חודש...
אין סוף למחשבות
אני לא מגזים
אני יכול להוציא ספרים עבי כרס רק מהמחשבות של הימים האחרונים
(זה יהיה רב מכר? )
וכל הצדדים והתתי צדדים והתתי תתי צדדים?
רק לכיוון אחד - של אותה האישה הנשואה.
אני ממש מבקשת ממך מכל הלב לחשוב את אותן המחשבות *ב ד י ו ק*
על אשתך
על כל בת שלך
על כל בן שלך
על בעלה של האישה
על כל בן שלה
על כל בת שלה
על הנשמה האמיתית שבך
על הנשמה האמיתית שבאותה אישה
היצר הרע ממש גורם לך לצמצם את טווח הראייה אך ורק אליה כאילו היא חזות הכל.
היא לא!
היא פגעה בהכי יקרים לה!
היא פגעה בבן ברית שלה!
היא פגעה בילדיה!
מתי ראית אותה?
היית איתה חיים שלמים יום יום שעה שעה וראית גם את כל החסרונות שבה?
שזה עוד בלי קשר לכל מה שכתבתי למלעלה.
עם כל היתרונות שבה והיופי טופי שבה - היא בגדה בבעלה!
ואם אתה היית הבעל הזה - זה היה בך.
תנפץ לעצמך בבקשה את האשליה הזו שהיא חזות כל הטוב שבעולם הזה...
ולפחות אם אתה לא מצליח בינתיים -
בבקשה תראה גם את הצדדים האחרים האלה שכתבתי למעלה
תשאל את אותן השאלות (ציטוטים שלך):
"יכול להיות שלבן שלי באמת טוב שאני איתה? אפילו רק במחשבות?
יכול להיות שלבן שלי באמת טוב שאני בלעדיה? גם במחשבות שלי?
יכול להיות שהבן שלי יכול לחלק את הלב שלו לשתיים?
להכיל את השבר הזה?\
הרי הוא לא סתם אוהב אותך כי אתה אבא שלו, הוא רואה בך כמעט אלוקים ומודלך לדוגמא עבורו למהי אהבה, זוגיות, נאמנות
הוא מוצא בך את מה שלא מצא אצל אף אדם אחר בחייו!
"יכול להיות שלבת שלי באמת טוב שאני איתה? אפילו רק במחשבות?
יכול להיות שלבת שלי באמת טוב שאני בלעדיה? גם במחשבות שלי?
יכול להיות שהבת שלי יכולה לחלק את הלב שלה לשתיים?
להכיל את השבר הזה?\
הרי היא לא סתם אוהבת אותך כי אתה אבא שלה, היא רואה בך כמעט אלוקים ומודלך לדוגמא עבורה למהי אהבה, זוגיות, נאמנות
היא מוצא בך את מה שלא מצא אצל אף אדם אחר בחייו!
"יכול להיות שלאשת בריתי באמת טוב שאני איתה? אפילו רק במחשבות?
יכול להיות שלאשתי באמת טוב שאני בלעדיה? גם במחשבות שלי?
יכול להיות שאשתי יכולה לחלק את הלב שלה לשתיים?
להכיל את השבר הזה?\
הרי היא לא סתם אוהבת אותי כי אתה החצי השני שלה, בעלה, הוא רואה בי את גבר החלומות שלה, את מה שמסמל עבורה אהבה, זוגיות, נאמנות
היא מוצא בך את מה שלא מצאה אצל אף אדם אחר בחייה!
ולכן היא התחתנה איתי!
ואת כל זה תעשה העתק הדבק לכל אחד מהילדים ולבעל בצד השני של הסיפור!!!
תראה כמה נשמות יש כאן!
כמה!
זה פשוט דיני נפשות!
ולגבי מה שכתבת "אוקי, נכון, אתה עף על עצמך, אתה באמת אדם מיוחד וחמוד ועדין ורגיש ומכיל ומבין והכל סבבה" -
קח את כל זה
אבל את כ-ל זה ותתחיל לשפוך את זה בכ--מ-ו-י-ו-ת על אשתך וטעל הילדים שלך!!!
היא הרי התחתנה איתך בגלל כל זה, תן *לה* את זה!
הילדים שלך הרי כל העולם שלך ואתה כל העולם שלהם - תן *להם* את זה!
תקשיב להם
תבין אותם
תכיל אותם
תהיה מיוחד להם ועבורם
תהיה חמוד בשבילם
תהיה רגיש אליהם
תהיה עדין אליהם
תהיה להם אוזן קשבת
תיתן להם כי נתינה מולידה אהבה אכן!
ותיתן להם עוד
את הזמן שלך
את המחשבות שלך
את הכסף שלך
את האנרגיה שלך
את המאמץ שלך
את הלב שלך
תהיה להם אוזן קשבת גם רגשית וגם טכנית
תעזור *למשפחה שלך*
ואז?
אז ב-א-מ-ת הכל יהיה סבבה!
אני קורא כל הודעה שלך כמה פעמים
ובאמת נפעם מעומק הרגישות והמחשבה שלך
כיף לראות שיש כאלה אנשים טובים בעולם
סליחה שאני עסוק בהתבכיינות
מי שרואה אותי מהצד, אומרים לי כולם
איפה השכל שלך?
איפה ההגיון?
מה עובר עליך?
השתגעת לגמרי?
פשוט תחתוך
תבין שזה לא שלך ולא בשבילך!!
אז ככה:
1. אני עדיין עסוק באבל
זה הטראומה של אחרי הניתוח
הניתוק הסופי (על ידי מייל שהיא שלחה לי) קרה סך הכל לפני שבוע
ועוד לא התאוששתי פיזית
בימים הראשונים פשוט לא יכלתי לאכול כלום
יומיים שלא הכנסתי כלום לפה חוץ ממים, בננה, ושני תפוחים, אמיתי.
אני פחדתי באמיתי שקרוה לי משהו
הרגשתי את הלב, כפי שלא הרגשתי מעולם
פשוט לא ידעתי מה לעשות עם עצמי
זה כבר הרבה הרבה יותר טוב
המצב רוח חזר, השמחת חיים חזרה
אבל המחשבות עדיין שם, אם כי לא באותה אובססיביות
2. התרגלתי במשך הרבה שנים לשכנע את עצמי שהקשר הזה הוא טוב לי
כן, כמה שתסתכלו עלי מוזר ומשוגע וחולה
ככה הסתכלתי על זה, שזה מתנה שהשם שלח לי בחיים
הרגשנו נשמות תאומות, היה לנו תמיד את מי לשתף בדברים שאתה לא יכול לשתף אף אחד בעולם
עזרנו אחד לשני בזוגיות (נכון שזה נשמע אבסורדי? אני יודע...)
היו הרבה פעמים שלימדתי אותה (נכון שזה נשמע מטורף? אני יודע..) איך להתייחס נכון לבעלה
להבין אותו, לא להתעצבן עליו, להכיל אותו, (יש להם קצת חוסר תקשורת וקצת אי התאמה בצורת החשיבה על דברים מורכבים יותר בחיים, לא משהו יוצא דופן, אצל הרבה זוגות זה ככה)
ידעתי תמיד שזה מסוכן, אבל חשבתי שזה טוב באמת.
שאם נדע לשמור על זה בצורה שאף אחד בעולם לא ידע
זה רק מועיל לשנינו בחיים
אני יודע שזה צורם לקרוא כאלו מילים,
יש לי עוד בעייה
זה מתקשר לכם באופן אוטומטי, זה אסור, זה עבירה הכי גדולה
זה אשת איש, וכו וכו
הבעייה שברגע שהאמונה לא תופסת כל כך מקום (וזה קרה עוד לפני הסיפור הזה...)
אז הרבה יותר קשה לי להתמודד
לה הרבה יותר קל
היא מאמינה
אז אם השם אומר שזה לא טוב, זה לא טוב
אני לצערי הגדול איבדתי את האמונה הזאת....
אחרי ניתוק ממשהו שהיה עד עכשיו מאוד נוכח ומאוד משמעותי בחייך.
אתה צודק, זה באמת תהליך של אבל
כי זה באמת סוג של אובדן - איבדת משהו שהיה קשור אליו וזקוק לו (גם אם זה משהו טוב ולטובה - זה עדיין נחווה כאובדן)
ובכן, השלבים של כל אובדן הם
1. הכחשה
2. מיקוח
3. כעס
4. צער, עצב או אפילו חלילה דיכאון
5. והשלמה וחזרה לחיים.
אתה נראה עדיין בשלב ההכחשה, וקצת קצת מתקדם אולי לשלב המיקוח והלאה.
אז נכון,
זה תהליך.
וצריך לעבור אותו.
וכדאי מאוד שלא לבד, כי הוא קשה,
וטומן בחובו הרבה פוטנציאלים להרס עצמי/סביבתי ונפילות
לכן כדאי לך מאוד למצוא אוזן קשבת (בטוב!!! לא באסור ורע) בדמות חבר, או רב, או איש מקצוע, או אח או כל דבר שתוכל לפרוק לו חופשי... או אפילו כאן בפורום אם אין לך מי, למרות שזה פתרון מאוד חלקי ופחות אפקטיבי מפנים מול פנים...
לגבי הדבר השני שכתבת - זה גם מאוד טבעי שאדם שמאבד את האמונה מאבד עוד הרבה דברים בדרך.
לא בכדי אתה לא מאמין והפסקת לשמור תו"מ, ודווקא באותה תקופה קרה מה שקרה.
זה הרבה פעמים בא יד ביד.
אם הסיבה שאתה לא מאמין ולא מרגיש קרוב לקב"ה היא בגלל הנפילות -
אז למרות שאתה יודע, חשוב להזכיר שוב - זה שאדם חוטא או נופל - לא מוריד במאוםפ מהטוב שהוא עושה בחיים!
כל מצווה חשובה
ואין לך מושג עד לאן היא מגעת ואיזה עוצמות היא משפיעה בעולם.
הקב"ה לא התייאש ממך, גם אם אתה כן ממנו.
והוא תמיד רוצה ומחכה לך שתחזור
ותמיד רוצה את הטוב שלך,
הלוואי שגם אתה לא תתייאש בעצמך ותאמין בעצמך.
אם זה יקרה - הדרך להצלחה קלה מאי פעם.
אשתי לא יודעת כלום
היא לא הפסידה כלום מהקשר שהיה בינינו
(ככה לפחות אמרתי לעצמי עד היום, אני יודע שכנראה אני מרמה את עצמי)
אם דיברת על חברה דברים מזעזעים
אבל היא בחיים לא תדע שמישהי דיברה עליה בכלל
יש לך מקום לרחמים עצומים עליה?
לא מצדיק כלום, רק מסביר לך למה אני לא מרגיש רחמים עליה כרגע.
היו דברים שבאמת לא יכלתי לשתף את אשתי
וגם לא היו דברים שהיא לא יכלה לשתף את בעלה
ובלי קשר
לכל זוג יש קונפלי'טים ודילמות שמישהו מבחוץ יכול לראות הרבה טוב טוב, לתת עיצה טוב ומבט נכון
אין לך דברים שאת משתפת חבירות, ואת מרגישה שזה מוסיף לך בחיים?
אני לא כתבתי פה אף פעם, אבל נראה לי פשוט מטורף והזוי, שעולה פה בן-אדם באתר נורמלי, לא איזה אתר של שוק אפור, ומספר שהוא בלחץ מזה שהאשה שהוא בוגד איתה תעזוב אותו, וכולם כאן מלטפים אותו נומי נומי, בא נדבר ברור הוא עבריין לכל דבר, הוא לוקח את אשתו ושוכב איתה וחי איתה בידיעה שהיא אהבת חייו, והיא לא מדמיינת שמאחורי כל הדבר הזה נמצאת עוד אשה ובעלה בלחץ מכך שהאשה הזאת מחוץ לנישואין עוזבת אותו, הזוי, וכולם פה מרגיעים אותו במקום לומר לו שיפנה דחוף לטיפול לעצירת דחפים סוטים, כי זאת סטייה אמיתית לחיות עם אשתך ולאהוב מישהי אחרת, מה זה הדבר הזה? אין בושה? ממש פני הדור כפני הכלב כמו שהגמרא אומרת על הדור שלנו במסכת סוטה, מילא היה אומר בגדתי בעבר והרגשות אשם רודפים אותי, מה עושים? אבל הוא בא להתייעץ עם כך שהסטייה תכף נגמרת, וכולם מנחמים אותו? השתגעתם? היום יש מודעות הרי להטרדות והמלחמה הנאותה בתוקפים למיניהם ברוך ה' שיש מודעות, אז למה זה לא נקרא הטרדה לקחת מאשתך את הנשמה את האינטימיות את הדבר הכי רגיש בנפש, וכל זאת בשקר גמור שהיא חושבת שהיא חיה עם אדם שאוהב אותה, מה זאת הסלחנות הזאת, אני גם פונה למנהלי האתר בנושא הזה, יש פה קו אדום שנחצה יש הבדל בין כותב שעולה עם בעיה זוגית לכותב שעולה עם בעיה שהוא פוחד שהסטייה שלו תיגמר כי הבוגדת עושה טיפול 12 צעדים, זה נותן לגיטימציה לא נורמלית לאנשים לחשוב שזה נורמלי הסטייה הזאת. וכנל לגבי הכותבתות הסוטות שתקוע להם מאהב בראש והבעל המסכן שלהם צריך להמשיך לפנק אותם וכו' וכו' ואין לו מושג על מה אשתו חושבת ואם היה יודע לא היה נוגע בה, אם הוא מחזיק מעצמו פחות מסמרטוט. אני אדם שלא מסוגל לכבוש את דעתי מתי שהציבור משתגע, מצטער שאני כותב את מה שאני חושב
לא אגיד שלא פזלתי מעולם
אבל פעם ראשונה
(בעזר"ה גם אחרונה)
שהתאהבתי במישהי באמת
לכל אלו שמבינים מה שעובר עלי
כאלה שחוו דברים כאלה
אני לומד ממכם המון
מקבל תקווה שזה בעזר"ה יעבור
שאני צריך להסתכל על זה בעיניים חיוביות באמת
גם לתגובות הקשות, התוקפות והמילים כדורבנות
לא רק שאני מבין מאיפה זה בא
אני באיזשהו מקום מקנא, באמת מקנא
ביושר הזה, בתמימות הזאת
באמת הזאת
כן, הלוואי שהייתי במקום הזה שלא הייתי בכלל מסוגל להבין איך אפשר להיות בקשר עם מישהו שהיא לא לא אשתך
ולכן, אדרבה
זה נותן לי המון לקרוא את הצד (בעיקר הנשי בדרך כלל) שפשוט קורא לי "אפס מאופס"
"איך אתה מסוגל בכלל?"
ואני כולי תקווה שבעזרה בקרוב אני ירגיש גם ככה
אני יודע שהחיים היו הרבה יותר יפים אם לא היו לנו בכלל כאלה אופציות
כאלה נסיונות
אבל מה לעשות
אני מאשים רק את עצמי, שנתתי לעצמי להגיע לזה
אבל מצד שני, אני גם יודע אני לא היחיד בסיפורים כאלו
כאן בפורום לבד ראיתי הרבה הזדהות ממקרים שקרו
ובפרט בהודעות פרטיות שקיבלתי גם הזדהות מהרבה חברים כאן שעברו מקרים כאלה
אז באמת באמת תודה לכל המגיבים
כל אחד בסגנונו
הוא
כל אחד ואחת נותנת תובנה משלה איך להסתכל על זה
ובתגובה הבאה אני ינסה להסביר בכל זאת מה כביכול "ההיתר" שנתתי לעצמי במשך כל השנים הארוכות האלו
שנדע תמיד רק אהבה אמיתית!
על כל החלק של אשתי והמחשבות עליה בסיפור הזה
זה רק חלק קטן ממה שחשבתי
אבל אני אשתף קודם כל במה שכבר כתבתי:
אנא תנסו לקרוא בלי לשפוט, אלא קודם כל לנסות להבין
ואחר כך לשפוט.. יש בהחלט על מה..
אני רוצה להתייחס לנקודה אחת שהיא באמת הכי הכי חשובה:
"איך אני מסוגל לעשות את זה לאשתי היקרה והאהובה"?
מילא אם הייתי אומר שאני כבר לא אוהב אותה, שאני לא מרגיש קשר אליה,
או לחילופין שהייתי אומר שאין בי טוב לב ולא רחמנות אלא רק אגואסטיות
מילא.
למרות שגם אז אין לזה הצדקה
אין לך אהבה, אז תתגרש
אתה לא יכול להמשיך לחיות איתה ולשקר אותה!
אבל אם אני מצהיר בכל תוקף שאני כן אוהב, כן מרחם, כן חושב,
וכן, אני אומר בכל הכנות
אני רוצה להיות בשביל אשתי היקרה הבעל הכי טוב בעולם!
(נכון שאני נשמע הזוי? אני יודע.. אבל זה בסדר, תגידו לי את זה גם!)
אז איך אני מסביר את מה שקורה איתי?
בכל ה3 תירוצים המקובלים אני לא משתמש:
1. אני אגואיסט ולא מעניין אותי מאשתי
2. לא טוב לי עם אשתי
3. נפלתי ביצר הרע ואני לא מסוגל להתגבר
לא, אני יגיד לכם את מה שבאמת אמרתי לעצמי כל השנים
אולי עם חשיפת ה"שקר" הזה לאור השמש, אני גם יזכה להרגיש ולדעת את השקר שבדבר..
התאהבתי, זה קרה
זה אל חזור
זה גדול ממני, זה גדול ממנה
שנינו מאוהבים
לא באמת נוכל אי פעם לשכוח אחד מהשני
(באמת ככה חשבתי, שלאור כל הנסיבות, לא סיפרתי הכל, אבל הקשר הוא מכל הכיוונים קושר אותנו...
זה לא כמו התאהבות במקום עבודה, שיאללה תעבור עבודה)
אנחנו עושים טוב אחד לשני
אנחנו נותנים רוגע בנפש אחד לשנייה
אם נניח לרגע לבני זוג שלנו, מבחינה נפשית ורגשית אנחנו רק עושים טוב לעצמינו בקשר הזה
(ככה חשבתי, שוב אולי זה דמיונות, אבל ככה הרגשתי)
אם נחליט שאנחנו מנתקים קשר
מה שקורה זה שאנחנו כל החיים נחיה בתחושת חסר קשה
נחיה ונחשוב על הפיספוס
זה יגרום לנו למתחים, לעצבים, לעצבות, להרגשות לא טובות
לא נוכל בחיים באמת להתנתק
ניסינו כמה פעמים והרגשנו ממש את המוות מול העיניים
אני לא מגזים, וגם היא סיפרה על אותם תחושות...
ומה יהיה הראשון שיפסיד מזה?
הבן זוג היקר שלנו...
כי הוא יחיה עם בן זוג שסובל, שמרגיש רע ומר.
שאלה קטנה ולא קשורה:
אם שמעת מישהו צוחק על הבן זוג שלך את תרוצי לספר לו?
הרי אסור להסתיר מהבן זוג?
למה לא לשתף?
כי זה רק יפגע בו
זה דוגמא קצת טיפשית
אבל אני חושב שכולם מסכימים שאם יש סוד שאם נספר אותו לבן זוג זה רק יפגע בו, אז עדיף להסתיר..
אני רוצה להדגיש משהו
בכל הקשר הארוך הזה
שנמשך יותר מ4 שנים (עם הפסקות באמצע, לפעמים ארוכות)
זה כמעט אף פעם לא היה על חשבון הבן זוג
לא שלי ולא שלה
לא טכנית ואני רציתי להאמין שגם לא רגשית
באמת שנתתי לה (לאשתי!) את כל כולי
(נכון שאני שוב נשמע מפגר?? אני יודע.. אבל זה בסדר, תצעקו לי את זה, אני באמת רוצה לשמוע!)
אם עכשיו תרימי טלפון לאשתי
ותשאלי אותה איך בעלך?
היא תענה "יש לי את הבעל הכי מדהים בעולם"
שותף, מבין, מקשיב, עוזר, תומך, נמצא, מרגיש, משמח, מצחיק,
סליחה שאני כותב על עצמי מחמאות
ואני יודע שחלק ממכם (בעיקר הבנות) רוצות להרוג אותי
השתגעת????
אתה בוגד, וכותב על עצמך שאתה הכי טוב בעולם???????????.
אז לא אני לא באמת הכי טוב
כי אני מושחת שלקחתי על עצמי כזה סיכון שיכול לפגוע בכל השלוות נפש של אשתי
בכל האימון בינינו
אני לא באמת מסוגל לדמיין את אשתי ברגע שחלילה היא תדע על משהו שהיה
אז אני עובר לחלק השני בקצררה:
אז איך לקחת על עצמך כזה סיכון???
והתשובה
בחיים בכללי אני אחד שלוקח סיכונים
אומץ או אומץ מטופש וחסר אחריות
אבל גם בעסקים אני אחד שלוקח סיכונים (וב"ה עד היום בהצלחה בדרך כלל)
וגם בדברים שלא באמת מותר לקחת בהם סיכונים
לצערי לקחתי...
יצא לכם לסמס פעם תוך כדי נהיגה?
זה לא יכול להרוס את החיים?
שלכם ושל יקיריכם?
באמת שאסור
אבל הרבה מאיתנו לוקחים סיכונים בחיים
גם סיכונים על החיים בעצמם
ומרגיעים את עצמם "לי זה לא יקרה"
נכון שזה טיפשי, ולא טוב, אבל אני חושב שזה משהו שאנחנו מבינים שזה קורה
אז זה בדיוק מה שקרה לי:
"לי זה לא יקרה"
שמרנו מאוד, וב"ה באמת בניסי ניסים אשתי לא יודעת כלום
אבל שיטת הסמוך, האומץ האישי שלי, הנועזות, גרמה לי לקחת את הסיכון הזה
ולהאמין שבאמת אף אחד לא ידע לעולם...
חלק ג'- אחד הדברים שאני אומר לעצמי במח כל הזמן:
תגיד תודה ענקית להשם שהוא הציל אותך, את אשתך, ואת היקרים לך
זה היה יכול בקלות להיגמר אחרת
ואז כל החיים היו נהרסים, ואם אכפת לי על מישהי ,זה על אשתי
באמת לא מגיע לה הצער המטורף הזה (בלי קשר שהצער שלה, הוא גם האסון שלי)
אז השם ברוב רחמיו דאג לסיים לי את זה בצורה יחסית קלה
אז לא להודות להשם על זה??
זה השכל אומר
הרגש עוד לא השלים עם כל זה....
תודה למי שאוהב להקשיב לי, וסליחה למי שזה מעלה לו את הפיוזים...
ותודה לאלו כמו לאלו על ההקשבה
סוסה אדומה"שכשהית עם אשתך חשבת על ההיא
אין מצב שהיא לא שמה לב, נשים הן לא טיפשות והן יכולות להרגיש כאלה דברים..ואם אתם גרים קרוב בטוח יש נשמות טובות שראו אתכם ואמרו משהו
את הכאב שיש לך בלב תפנה לתפילות לה' ולחזרה בתשובה, תתחנן שיעזור לך, תפנה לאיש מקצוע, תעשה משהו עם עצמך חוץ מלהתבכיין
))ברור שאשתי הפסידה מזה שהיה לי עוד מישהי בראש
את צודקת שסה לקח ממני זמן ואנרגיות
שהיו יכולות להיות מוקדשות לאשתי היקרה
אבל
הכל אני מדבר לאחר מעשה
לאחר שקרה מה שקרה
והתאהבנו
ולא היינו מסוגלים להיפרד
כאן החשבון (כביכול) היה שעדיף לתת איכשהו לקשר לזרום על גל שקט
קצת שיחות פה ושם
וככה להמשיך להיות רגועים ומאושרים וכל אחד יוכל להיות בן זוג טוב ונותן ורגוע
מאשר להיות כל החיים במלחמה
נראה לי שזה קצת חוזר על עצמו
אולי אישה נאמנה באמת לא יכולה להבין את הראש הזה
מצד שני החברה לשעבר כן חשבה לעיתים ככה...
אני בימים אלו עובד על זה לשנות לי את הגישה בראש
להבין שזה עוול נוראי כלפי אשתי
גם אם היא בחיים לא תגלה את זה
חלק גדול זה בזכותכם, בזכות כל החברים והחברות כאן
אני רוצה להיות נאמן באמת לאשתי
רוצה שאת כל האנרגיות שיש בי, הכל יופנה אליה
אני מקווה להתחיל התחלה חדשה
"לב טהור ברא לי אלוהים, ורוח נכון חדש בקרבי"
אני יודע שזה לא יהיה לי קל, כי הרבה שנים סיפרתי לעצמי סיפור אחר לגמרי בראש
סיפרתי לעצמי שזה כן טוב, וזה כן בסדר, ושאין מה לעשות, ומים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה
אבל אני נכנס לתהליך של שינוי החשיבה
ובעקבותיו גם שינוי הרגשות , תוך כדי פעולות אקטיביות כמו לשתף את אשתי יותר בכל מה שקורה איתי
ולנסות להיות כמה שיותר כנה עם עצמי, עם אשתי היקרה, ועם כל הסובבים אותי
קיבלתי במתנת חינם אישה נאמנה וטובה, ומגיע לה בעל שגם יהיה לה נאמן!
לא ברור איך אשתך לא שמה לב
בעיקר מילים בעבודה וטלפונים אחרי צהרים
פגישות היו ממש פעמים ספורות, ביחס לחמש שנים שזה נמשך..
היו גבולות שאף פעם לא חצינו
ב"ה היא לא אסורה על בעלה
הלב שלו, המחשבות שלו, הרגשות שלו הכל מופנה לאישה אחרת
יש לך בגידה יותר מיזה?
ברור שמגע ויחסים מזיקים עוד יותר אבל רק הבסיס הוא נוראי ובוגדני
בגמרא כתוב שמיעוט אנשים נופלים בעריות וודאי הפירוש נפילה פיזית
דווקא הטישטוש הזה מסוכן כי להגיד לגבר חשבת אהבה על אישה אחרת גמרת את הסיפור
זה לא נכון
פחות או יותר לכולם יש מחשבות מהסוג הזה ואדם צריך לייצר לעצמו מחסומים פנימים לעצור את זה
כמה שיותר בהתחלה
גבר יסלח לאישה שנקשרה נפשית לגבר אחר במשך 5 שנים, יותר מאישה שבגדה בו באופן ח"פ עם מישהו לא מוכר?
אם כן, זכות הגברים פשוט לחשוב אחרת מאיתנו. לא מבינה את ההתקפות פה.
אצלינו קשר נפשי הוא בלתי נסלח,ואצל גברים קשר גופני הוא בלתי נסלח. כי אצלם רגשות פחות תופס מקום.
אמרו לך שאתה לא באמת אוהב את אשתך. שאתה מפלצת. שלא ברור איך ההורים שלך הוציאו אדם כל כך רע.
אל תאמין להם. הם לא יודעים כלום, החיים שלך חשופים בפניהם רק כי אתה בחרת לחשוף את החלקים הכי מכוערים, בחרת להציג בחלון הראווה את הדברים הכי גרועים, ולכן התגובות מתקבלות בהתאם.
התאהבת באשה אחרת - זה יכול לקרות לכל אחד.
אולי גם עשית עם זה משהו - זה קרה לחלק מגדולי חכמי ישראל. "אין אפוטרופוס לעריות", זו אמירה כל כך חזקה. אפילו האדם הכי חזק, הכי בטוח בעצמו, הכי אוהב את אשתו, הכי אוהב את ה' - עלול ליפול בדיני עריות.
נפלת, נפלת חזק. הכי חזק שיש. היית בתהום, וזה היה טוב. אוהו, כמה שזה היה טוב. ולא רצית שזה יגמר אף פעם. רצית רק עוד ועוד. אבל אתה אדם טוב, ולכן היית בדיסוננס קוגנטיבי.
המוח שלך, כדי לפצות על הדיסוננס, עשה מה שכל מוח אנושי עשוי לעשות - והמציא לך סיפורים. ואתה, מתוך הבור העמוק שהיית בו, בלעת את הסיפורים האלה בשקיקה.
"זה לא מפריע לה כי היא לא יודעת", "בזכות הבגידה היא מקבלת בעל שמח יותר בבית"... כל אלה הם שקרים שנועדו להסביר לך למה אתה בעצם אדם טוב למרות הבגידה, כדי שלא תצטרך לעשות את הברור מאליו - ולדבוק אך ורק באשתך.
ברוך ה' זה נגמר. זה מאחוריך. עכשיו זה הזמן להסתכל על המציאות מבחוץ, ולא מתוך הבור שהיית בו. עכשיו זה הזמן להודות שזה היה רע. רע מאוד. שפגעת באשתך למרות שהיא לא ידעה. שהיא לא קיבלה גבר שמח יותר, אלא גבר שאי אפשר לסמוך עליו.
עכשיו, הכל בידיים שלך.
אתה רוצה לשים את העבר מאחוריך, ולהיות באמת הבעל הכי טוב, כמו שמגיע לאשתך שאתה כל כך אוהב?
אתה יכול לעשות את זה. לך לטיפול אצל מטפל יר"ש, שלא ישפוט אותך ולא יכעס עליך, אלא יעזור לך להבין את הנפש שלך, להבין איך זה קרה לאדם טוב שכמותך, להבין איך אפשר לוודא שזה לא יקרה פעם נוספת.
אתה מסוגל להתגבר על זה, אתה יכול להזדקן עם אשתך שאתה אוהב, ולחיות חיים מאושרים ביחד איתה. גם היא יכולה להיות מאושרת, אבל רק אם באמת באמת תטפל בעצמך. היא ראויה לטוב ביותר, אל תתפשר על פחות. אל תתפשר על עצמך.
אני אוהב אותך, ובטוח שדווקא מהבור שהיית בו, אתה מסוגל לעלות מעלה מעלה.
זה ממש הציל אותי
פעם ראשונה אחרי הרבה שנים שקיבלתי ניעור רציני ואיכותי
בזכות התגובות כאן אני חושב שאולי אצליח לבנות משהו חדש בחיים
להבין שעצם הפגיעה באימון האשה
גם היא לא יודעת ולא תדע מכלום לעולמי עד
עצם הפגיעה באימון- זה עוול שאין כמותו
הלוואי ואצליח להפנים את הדבר שכל כך פשוט לרוב נשות הפורום!
אגב ראיתי שיש כאלה שהזדעזעו מעצם הדיון וכביכול לגיטמציה לנושאים כאלה
אז אני רוצה להגיד לכם, שנחשפתי להרבה הרבה סיפורים כאלה
לצערינו היום יותר מתמיד, קשה מאוד (בעיקר לגברים) לשמור על עצמם באמת
כמובן תלוי באופי, יופי, חינוך, סביבה, עבודה, ועוד אין ספור נתונים
אבל זה קורה, וקורה במשפחות הכי טובות
ואתם יודעים מה?
לפני שנתיים שלש, חויתי את אותו משבר בדיוק, עם אותה חברה בדיוק
רק מה?
אז חיפשתי באינטרנט "נשוי מאוהב בנשואה"
ומה מצאתי?
מאות סיפורים כאלה, בפורומים חילוניים, של נשואים ונשואות שמספרים בכאב גדול על הדילמות האלו
מה זה תרם לי?
אולי להרגיש שאני לא בודד, אבל לא הרגשתי שיש בי בכלל כוחות נפש, או רצון באמת לוותר על מה שחשבתי שזה "אהבה של נשמות תאומות"
אגב, רק שתבינו איזה איכות יש כאן
ראו מה בן בני לבן חמי
כאן כל התגובות נעו בין "אתה מסכן" לבין "אתה מושחת"
הצד השווה שבהם : "תבין שהשם ריחם עליך, תנתק נפשית כל רצון לקשר עם ההיא, תתחיל את החיים מחדש"
אתם יודעים מה היו הסגנון תגובות בפורומים המקבילים הלא דתיים?
(היום ב"ה אין לי גישה לשם, אתרוג)
"תתגרש" "תתחיל מחדש עם אהבה חדשה"
וזה מעשים שבכל יום...
כל התרבות היום בעולם זה "תחשוב רק על עצמך"
וזה מוביל לעיתים לאכזריות בלתי נתפסת
אני, גם ברגעים הכי אטומים שלי
שבאמת הרגשתי שהחברה, היא הרבה יותר מתאימה לי, וחבל שלא התחתנתי איתה, וזה אהבה של פעם בחיים וכו כיד הדמיון הטובה
בחיים לא עלה על דעתי לפגוע באשתי היקרה
בחיים לא עלה על דעת חברה שלי לפגוע בבעלה היקר
היה ברור לנו שהכל זה רק קשר, עד כמה ששייך להסתיר אותו
אני לא חושב שזה גדלות, אני באמת לא מסוגל לחשוב על פגיעה באשתי היקרה
(ולכן לאותה אחת שהתפללה במנחה שאשתי תגלה את מה שהיה, אנא תתפללי מחר במנחה תפילה הפוכה)
רק שלקחתי אומץ וסיכון טפשי לחשוב שהיא בחיים לא תגלה
כן, זה היה באשמתו.
נכון, הוא היה צריך לעצור את זה מיד בהתחלה, ולא לתת לזה להימשך כל כך הרבה זמן.
ועדיין,
אין אפוטרופוס לעריות. גם האדם הישר ביותר, החסיד ביותר, הטוב ביותר - עלול ליפול בזה.
1. אני חושב שכל תגובה ותגובה, ללא יוצאת מן הכלל, לימדה אותי המון, ותעזור לי, לאשתי היקרה, ולכל הסובבים אותנו
באמת שאני מעריך מכל הלב את כל מי שהקדישה מהזמן שלה, את כל מי שהקדיש מהזמן שלו בשבילי
2. לגבי מה נקרא בגידה ומה לא,
נכון שלא היה מגע בינינו, אבל היו שיחות נפש עמוקות מאוד
היה קשר רגשי מאוד חזק, ולכן איך שאני רואה את זה היום, זה באמת היה עוול מוסרי זועק לשמים
3. אני בטוח שכל ירידה זה התחלה של עלייה חדשה
וכנראה שהשם רוצה לתת לאשתי הזדמנות חדשה לקבל בעל חדש ואוהב ונאמן באמת, ואני יעשה הכל בשביל שזה יקרה בעזר"ה!
וכנ"ל לגבי החברה, השם נתן לה הזדמנות פז להציל את החיים שלה, של בעלה של ילדיה, והנפש שלי רועדת מרוב התפעלות כמה שאני מעריך אותה על האומץ והכוחות נפש שהיו לה לחתוך למרות שזה כאב יותר מחתך עמוק עם סכין חדה!
תמיד חשבתי שגברים חזקים יותר, שוב התבדיתי..
קשה להיגמל מזה
אבל כנראה את צודקת
לא להעריך ולא להעריץ
לא לכעוס ולא לאהוב
לא לשנוא ולא לדאוג
השאלה אם בטיפול נכון, זה באמת ככה, לחסום את הראש לכל הסוגי מחשבות האלו
או שכן צריך לתת מקום בהתחלה למחשבות עליה, רק לנתב את זה בצורה אמיתית וישרה
לא יודע
לפעמים בסוף מגיע עוד שלב שתשנא אותה כי תתפקח ותבין שהיא גרמה לך רע בקשר הזה
נראה לי שכדאי לך להפסיק לדון בזה ולהתפעל ממנה כל הזמן
צא לדרך חדשה
תבקש מה' שיעזור לך
הקשר עם החברה לשעבר
לא יחזור יותר לעולם
(אני כותב את המילים האלו, עם ניתוק רגשי, אבל עם רצון אמיתי שהמח שלי יבין את מה שאני כותב)
חלק גדול זה בזכותכם, בזכות כל החברים והחברות כאן
אני רוצה להיות נאמן באמת לאשתי
רוצה שאת כל האנרגיות שיש בי, הכל יופנה אליה
אני מקווה להתחיל התחלה חדשה
"לב טהור ברא לי אלוהים, ורוח נכון חדש בקרבי"
אני יודע שזה לא יהיה לי קל, כי הרבה שנים סיפרתי לעצמי סיפור אחר לגמרי בראש
סיפרתי לעצמי שזה כן טוב, וזה כן בסדר, ושאין מה לעשות, ומים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה
אבל אני נכנס לתהליך של שינוי החשיבה
ובעקבותיו גם שינוי הרגשות , תוך כדי פעולות אקטיביות כמו לשתף את אשתי יותר בכל מה שקורה איתי
ולנסות להיות כמה שיותר כנה עם עצמי, עם אשתי היקרה, ועם כל הסובבים אותי
קיבלתי במתנת חינם אישה נאמנה וטובה, ומגיע לה בעל שגם יהיה לה נאמן!
אני לא בטוח שאשתך תוכל לעמוד בזה
תרחם עליה ואל תספר לה את זה לפני שאתה מתייעץ עם משהו ממש חכם כיצד לספר לה אם בכלל.
אני ממש מעריץ אותך על הנכונות להשתנות אבל אשתך תיהיה מסכנה אם תדע את האמת
וכך תסכן את חיי הנישואים שלכם.
בכל אופן אם אתה מספר כדאי שיהיה טיפין טיפין ולא בבת אחת.
כי המקורות שלנו מלמדים אותנו אחרת. הם מלמדים אותנו על הזכות הענקית שבלהיות בעל תשובה. הם מלמדים אותנו שאפילו הרהור תשובה לפני המוות, יכול לקנות לאדם את עולמו. הם מלמדים אותנו ש-ה' רק מחכה שנחזור בתשובה.
חי אני נאם ה' אלוקים אם אחפץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל
אפילו תושבי נינווה הרעים ניצלו בזכות התשובה, על אף שהייתה חיצונית ושטחית בלבד. ואת לא מאמינה בכוחו של יהודי לעשות תשובה ולהיות אחד מל"ו צדיקים?
ואם מצחיק אותך שאפשר להיות צדיק אחרי 5 שנים של חטאים, מה אגיד לך...
יהדות זה לא.
בלי שהנבגד יודע שבגדו בו
ובלי שביקשו ממנו סליחה
אולי עדיף שהוא יתייסר עם עצמו
למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.
בעלי ואני ב"ה בזוגיות מהממת ואוהבת באמת.
היום קרה משהו שמפריע לי ואני מתלבטת אם אני מגזימה או שזה באמת מציק. בעלי סטודנט והלך ללמוד למבחן שלו עם מישהי מהלימודים, כדי שתשלים לו חומר שהפסיד במהלך החודשים האחרונים במילואים. זה עורר בי פתאום רגשות של קנאות מה הוא יישב עם בחורה לבד והיא תסביר לו? מה ואם הם יצחקו פתאום וכו... אני קנאית בהגזמה או שמה?
חחחח תודה
אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו...
אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,
אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.
(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)
אין נכון או לא נכון.
לאחת זה יפריע-וזה בסדר.
ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.
אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.
תשתפי אותו בתחושות שלך.
אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?
זה טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".
אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה , לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".
אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.
אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי
מחפשת המלצה לסדנה לערב נשים בקהילה❤️
לא סדנה יקרה! לא קשירת מטפחות.
תודה!!
מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.
כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות
עיצוב שוקולד לפרלינים
ציור בקפה
יש לי המלצות..
אשמח אם תוכלו אפילו לתייג אנשים מהפורום שעוסקים במקצוע. תודה
בא לי לטוס או לעשות משהו ממש כיף אבל אין לי כרגע ויזה
יש מקום שאפשר לטוס אליו, בלי?
מה עוד אפשר לעשות גם לבד וגם זוגי בחנוכה?
יש לי רצף כייפי של ימים שאני יכולה לעשות בהם מה בא לי 👸
כל רעיון יתקבל בברכה, אני כבר אשקול.
במדינות הגדולות
וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.
יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃
גם שם יש שפע של מסעדות כשרות
(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה" אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים)
לכי לאיזו גבעה או מקום דומה. מעניין אותך?
אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת
או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.
אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:
למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.
כנ"ל לאיחוד האמירויות.
לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.
ישבנו בנחת שבת בצהריים על הנדנדה, דיברנו על הא ועל דה.
הגענו לנקודה שאמרתי לו בהקשר למשהו כללי שדיברנו על כך שלגברים יש נטיה לפזול לדשא של השכן. והעלתי סיטואציה שהיתה במסעדה, ישב מולי ממרחק גבר חרדי שישב מול אישתו ולא הפסיק להסתכל עלי, בזמן שבעלי עם כיפה גדולה, פיאות וזקן התרגש מהמלצרית.
אמרתי בנחת שזו מציאות קצת עצובה, שבמקום לחיות עם מה שיש להם ולהעריך את זה ולהשקיע בזה, כל אחד מסתכל על האחרת.
בהתחלה הוא הכחיש ואמר שהוא לא התרגש ממנה למרות שלי זה היה ברור וגם לא תקפתי אותו על זה וגם לא פגע בי כי היא היתה עם טיץ צמוד.
והוא אמר "זה בכלל לא בגלל הטיץ, אמרתי לעצמי 'וואו איזה שפתיים יפות יש לה'"
בהתחלה השתתקתי מרוב הלם...
אולי בהתחלה ניסיתי להבליג. אני לא יודעת איך זה קרה, והוא חזר שוב ושוב על המשפט הזה. חמש פעמים שמעתי אותו אומר על בחורה אחרת "וואו איזה שפתיים יפות יש לה". 5 פעמים!
לפרוטוקול, לא שזה משנה אבל שפתיים זה צד חזק שלי, מחמיאים לי עליהן המון, והוא מעולם לא החמיא לי עליהן ככה...
ופתאום אני שומעת אותו מחמיא באוזניי ככה למישהי אחרת ועוד על שפתיים.
בתור מתבוננים מהצד, איך אתם רואים את זה?
ואיך אתן הייתן מגיבות?
אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.
אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.
לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.
את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.
את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.
וברור לגמרי למה. זה מעליב.
מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה
מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם
וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...
איך הייתי מגיבה?
כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.
כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.
וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.
אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.
מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.
אבל זה לא במציאות.
להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.
קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?
ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.
זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?
היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו.
כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤
ורק לגבי הסיפא -
זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,
ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).
שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.
ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.
לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...
גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת
ופותח שרשורים הזויים.
ולא תקין בעליל כמובן.
אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.
ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.
חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.
לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,
אבל בהחלט באופן כללי:
את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.
כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.
או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.
או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.
או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,
או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,
או "סתם" משועממים,
או נערים/ות,
או טרולים,
או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה
וחשוב ממש להיזהר.
גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה
ובטח שבאישי
ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.
אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.
יכול להיות שלא? יכול.
איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.
וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.
וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,
כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.
אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.
אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו
הוא פתוח איתך וזה יפה .
הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו
אינך חייבת לקחת ללב
תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו
ממש קשורה לנושא.
נראה שלא הבנת את כוונתי
שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט
אבל משמע ששם נעצר
לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי
כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .
ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו
וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.
וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...
אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח
חוסר כבוד וכו שציינת
מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל
עוד משהו -
אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע
אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה
ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור
נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן
מסתמא יהיה לה מה לאמר
ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.
והוא נכשל
אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.
וגם לשיתוף איתך.
זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.
אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.
באמת אמירה מיותרת יחסית.
מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.
ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...
אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...
למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך?
שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו
וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...
כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך
לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית
לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..
גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית
וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...
אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.
ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.
אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג
לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד
פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...
אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.
אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.
כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו
אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו
מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה
עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו
דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.
זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.
אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.
יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.
אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.
כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.
עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.
אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו
עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.
מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.
לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.
יצא שכרו בהפסדו
המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.
אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...
והאמת בכלל לא מעניין אותי אישית אם זו הטרלה או לא..
לגופו של עניין, קודם כל חיבוק אחותי, קשוח ממש.
אני אישית נגיד, קנאית בהגזמה, בורכתי בבעל שלא מסתכל על אף אחת (
לפעמים זה גם מוזגם) ובטח שלא מדבר איתי על זה.
כמו שאמרו לך פה,
העלית את הנושא מולו, צריך לדעת שהתגובה מהצד השני תהיה כלשהי ואולי לא תמיד נעימה.
כמה דברים
1. למה הוא המשיך לחזור על זה כל כך הרבה, אמרת לו שזה לא נעים לך? מה דחוף היה לו לציין את זה?
2 הוא הבין בכלל כמה זה פוגע בך והתנצל?
3. לא ראיתי התייחסות כלשהי לזה אבל, חשבת מה זה גרם לו להרגיש כשציינת שבעל של מישהי אחרת בהה בך? אולי זה הכניס אותו למגננה למקום של פעולה הפוכה? נקודה למחשבה..
נשמע שיושב כאן משהו קצת עמוק יותר..
פתחת את הנושא לא מיד כשזה קרה אלא אח"כ, משמע הלכת עם זה תקופה עד שבחרת לדבר על זה באותה השבת.
במיוחד אם את אומרת שזה הולך בינכם,
כדאי לעשות פה עבודה.
קודם כל מול עצמך,
אח"כ אולי גם איתו
שוב חיבוק ענק...
אשתי לא אוהבת לבשל אבל טובה בזה, אמא שלה לעומת זאת שורפת סלט. בקיצור זה לא הצד החזק שלהן. אשתי כל הזמן אומרת שיש ביצה במקרר ואפשר להכין חביתה, ויש ירקות אפשר לחתוך סלט, ולכן לא מבשלת. ואני אומר לה שאני רעב והלוואי והייתי יודע לבשל אוכל, אוכל אמיתי. בישולים. סירים. הבנתם..
בקיצור, חזרנו שבת מההורים שלה, עם מה שמתיימר להיקרא "אוכל", וכל השבוע אני רעב! אומר לה אולי תוכלי להכין משהו, את טובה בזה. היא אומרת לי שיש אוכל מההורים שלה, או שאני אכין חביתה, מצידה לא חסר אוכל.
אז עשיתי מעשה - הלכתי לקנות אוכל מוכן, פיצה שווה, המבורגר טוב, סושי מפנק..
חזרתי ואמרתי לה - זה שלי! אני רעב!
ואז היא נפגעה ממני ממש. אמרה לי שהיא גם עובדת קשה, וגם רעבה, וזה לא בסדר שאני לא חולק איתה. אז אמרתי לה שהיא טוענת שיש מלא אוכל בבית, אז מה פתאום היא מתנפלת על מה שקניתי? לא בקטע של קמצנות , אלא בקטע של אם את בסתר ליבך גם רעבה וגם יודעת שאין באמת מה לאכול ושסלט לא באמת משביע, אז מה את מחכה שאני אקנה אוכל מבחוץ ואז אוכלת לי אותו??
בקיצור - מה דעתכם? האם אני באמת לא בסדר במצב הזה?
היי, אשמח לעצת הפורום
בעלי אחת לכמה ימים כועס, נפגע ממשהו או סתם לא במצב רוח ולאחר מכן מתעלם ממני למשך כמה שעות/ימים.
זה כולל יציאה מהאוטו הביתה בלי לחכות לי, מבט אטום, הסתגרות במחשב או ללכת לישון מבלי לתקשר.
זה בדרך כלל מסתיים אחרי שאני כבר ממש פגועה, ואפילו בוכה. גם מזה הוא בהתחלה מתעלם ואחר כך חוזר כאילו לא קרה כלום.
אני מבינה שיש לאנשים לפעמים צורך במרחב אבל זה חוזר על עצמו כל יומיים. אני מרגישה שאי אפשר לצפות אותו ושכל דבר קטן יכול לגרום לניתוק רגשי. אני ממש סובלת מהאירוע הזה. אשמח לעצות
אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...
ניסית לדבר איתו על זה?
התעלמות זו אלימות לכל דבר.
טיפול זוגי אולי יעזור.
זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.
אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.
ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה
הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.
איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?
חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".
בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.
לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).
כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).
בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.
אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).
אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.
ממש ממש לא תקין
להישאר ככה זה לא יכול להיות
נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.
לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.
מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.
אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.
כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.
לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.
הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.
מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.
איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.
מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.
נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.
לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.
רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.
הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.
אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.
הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.
אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.
אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.
ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.
בעז"ה שיהיה כה גם לכם.
חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.
למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.
אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.
אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.
ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.
ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד.
מבינה לגמרי גם את הבהלה.
באמת זה ממש לא נעים.
אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.
החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.
אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.
