אבל את מבינה בעצמך שבשביל לקבל החלטות שקולות, כל כך חשובות ומכריעות, על בניית בית וחיים משותפים טובים לאורך שנים, חייבים להשליט את המוח על הלב!!
חייבים לבדוק בתקופה הזו התאמה בהרבה מישורים ותחומים, של השקפות, דעות, שאיפות, וכו.
את כל זה אי אפשר לעשות בבהירות כשמרגישים מאוהבים ברמה כזו שהראש הולך לאיבוד כשנפגשים ורק פרפרים ממלאים את הלב ויש זרמים בכל הגוף!
את לא רוצה חלילה לפתוח שירשור עוד שלוש שנים, "כשהכרנו הייתי מסונוורת, הייתי מאוהבת מעל הראש ולא ראיתי שאנחנו לא מתאימים"
חשוב שתבינו שהמגע גורם לבילבול הרבה יותר חזק! הוא גורם לקשר וחיבור עמוק. זה כל כך עוצמתי שזה לא מאפשר לשמור על שיקול דעת ולבחון דברים באופן אמיתי.
לכן חשוב לשמור אותו לאחר החתונה.
וכתבת בעצמך בהמשך:
"מפחדת שנותנת לרגש להשתלט עליי, לא לבחור ברציונליות, שהאהבה מסמאת את עיני, בעז״ה אנחנו השבוע פוגשים את אחותי ואני מקווה שהיא תתן לי פרספקטיבה , אבל אני מפחדת שאנחנו ככ ״מאוהבים״ שלא מספיק רןאים את הקשיים והפגמים, ובעיניי אם ניכנס לחיי נישואים ככה , מהר מאוד יהיו קשיים פסיכים שלא נהיה מוכנים אליהם"
ועוד דבר חשוב.
מקווה בשבילכם שלא. אבל אם חלילה תחליטו להפרד בסופו של דבר מכל סיבה שהיא, הקשר שנוצר ביניכם בעקבות מגע יהיה הרבה יותר קשה לניתוק, ברמה המעשית וברמה הרגשית והנפשית. ויכול להוות קושי ביצירת קשרים אחרים ואפילו להפריע לאחר שכל אחד מתחתן.
עוד נקודה שכדאי להפנים.
תדעו שאין דבר נפלא ומתוק כמו להכנס לחופה בקדושה וטהרה! המגע הראשוני הזה זה רגע כל כך מרגש ומחבר עולמות!
כל כך נותן כח לכל המשך החיים!
הנה! הצלחנו! יש לנו כח יחד!
שווה שווה שווה את כל הקשיים בדרך!
למה ? אסביר.
כל מילה