שמירת נגיעה בדייטיםהכל לטובה123
היי לכם! לא יודעת אפ זה המקום הנכון לזה , אבל אנחנו דיי נואשים . אנחנו יוצאים חודש , הוא בצבא אז קשה לנו לראות אחד את השני. אנחנו יודעים שזהו זהו. זה זה . וככ שמחים בזה, אבל הקשר שלנו עוד לא בשל לחתונה. וככ ככ קשה לנו לשמור נגיעה. קשה שזה כבר כואב בנפש .
מנסים לשים גדרות , להצליח.
חייבים עצה, מה עוזר? דברים שייתנו לנו כוחות? ניסינו להיות עם אנשים, שומרים על ייחוד כבבת עיננו, ועדיין . ככ ככ קשה .
בבקשה עצות?🙏🏼😭
קודם תנסי בפורום השכןאברכית בשמחה
של לקראת נישואין, הם בתוך זה אז מאמינה שיהיה יותר קל.
אולי לנסות ללמוד ביחד על הקשר המיוחד שאחרי החתונה ועל הצורך לשמור עליו לפני כן?
לא יודע מה מקובל בציבור הדת"ל, אבל אצל החרדים לא נפגשים יותריהיהטוב

מדי לפני החתונה.

אולי כדאי גם לדתלי"ם לחשוב על פתרונות בכיוון דומה...

אהבתי!רשש

ג"כ חרדית

אציין בצניעות ועם כל הכבוד למגזר ד"ל שזה מין קטע להכנס לנסיונות ואז לצעוק הצילו

כתוב על חנוך "חנוך איננו כי לקח אותו אלוקים"

שמעתי שיש מפרשים שמסבירים שהוא מת בצעירותו כיון שהיה מתגרה בחטא, מתקרב לנסיונות ועומד בהם

בכל בוקר מתפללים "אל תביאינו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון"

ויש גאונים שמביאים עצמם בעצמם לידי נסיון

אולי פשוט תשנו את השיטה הזו שלא ממש עובדת כבר המון זמן?

 

שוב אתן עם ההכללות והשקרים שמלמדים אתכן....חידוש


אבל-רשש

כתבתי "אציין בצניעות ועם כל הכבוד למגזר ד"ל"

התכוונתי מפורש שזה לא כולם אלא רק מגמה כזו בחלק מהמקומות

זה גם מוגזם? אני לא מבינה

באמת שלא התכוונתי להכליל בצורה גורפת

 

וגם למה "מלמדים אתכן"?

את חולקת על זה שיש סניפים מעורבים למשל? אפחד לא לימד, זה עובדה

אני פשוט עובדת ומכירה מקרוב רבים וגם קוראת בשקיקה עלונים ד"ל אז אני יודעת

לא הכי בא לי לפתוח ויכוחים חרדים-דתייםדי שרוט
כי זה לאוס ומיותר.

אבל סניפים מעורבים זה לא קשור לשום דבר.

רק לסבר את האוזן, החברה החרדית היא בעלת שיעור הפגיעות המיניות עם הגידול הגבוה ביותר בשנים האחרונות בעבירות מין.

יש גידול של 30% בפניות של הורים חרדים למשטרה בעקבות חשש לעבירות מין בילדים שלהם. וזה רק בבני ברק.

כל חברה עם החסרונות שלה.


אז סניפים מעורבים לא קשורים בשום צורה לרמה כזו או אחרת.

להגנת החרדים(שהייתי חלק מהם ברוב שנות ילדותי ונערותי) אומר שגם הנתונים האלה לא מוכיחים שום דבר על החברה החרדית כשלעצמה.
הכי טוב יהיה אם כל אינדיבידואל שמשייך את עצמו לחברה מסויימת לא יחפש מה לא טוב בחברה שהוא חולק עליה, אלא יחפש איך לשפר את עצמו כי אף אחד לא מושלם.
וואי נראה שזה ושא כאוב אצלךרשש

אולי בגלל זה התגובה הממש מעודנת שלי פגעה?

סליחה!

ציינתי פרט בודד מתוך מכלול מעולה - לא נראה לי שזה לא תקין

אבל שוב סליחה מכל בלב

לא התכוונתי לצער

הכל טובדי שרוט
זה מין קטע אצלי, כשדתיים אומרים משהו על חילונים אני מגן על חילוניים. כשחרדים אומרים משהו על דתיים אני מגן על דתיים. כשחילונים אומרים משהו על חרדים אני מגן על חרדים וכן על זה הדרך.

למשל קחי את תקופת הבחירות האחרונה כן? ההסתה כלפי הציבור החרדי בעיני עברה כל גבול אז אני מגן בתוקף על הציבור החרדי מול כל חילוני שאומר דברים רעים על הציבור החרדי.
אשריךרשש

ממש הרב קוק בקטן! (לא בציניות)

רק היזהר לא להשמיץ על הדרך מגזר אחר (כפי שאני עשיתי, מודה!)

כלומר יש מעלות במגזר לא רק ביחס למגזר אחר

חחח לכנות אותי הרב קוק זה ביזוי תלמידי חכמיםדי שרוט


למה???רשש

זו היתה מחמאה

אנחנו מצווים לדמות להקב"ה אז ודאי שאפשר להידמות לתלמידי חכמים

לא?

 

נראה לי כדאי שאני אסתום פשוט - מה דעתך?

לההה שטויות הכל טוב חחחדי שרוט
סתם צחקתי
חברים, איבדתם קצת את הנושא של השרשור אני מאמיןרק למחר


שיעור הדיווח לא מלמד על יותר פגיעותהסטורי
אלא על יותר מודעות וממילא יותר דיווח על פגיעות שתמיד היו ולא דווחו.
אין הכי נמידי שרוט
בלי לפגוע, האם העובדה שלפחות 50% מהמדוייטים לא "שומרים נגיעהיהיהטוב

אצל הדתלי"ם, (על פי סקר מקור ראשון לפני כמה שנים) לא מעוררת את הצורך בבדק בית?

כולם צריכים בדק ביתדי שרוט
דתיים, חרדים וחילונים.

זה לא אומר שאם 50% לא שומרים נגיעה אצל הדתיים הם פחות שווים מהחרדים או החילונים.

יש תופעות שנויות במחלוקת אצל החרדים ואצל הדתיים כאחד.
נכון,אבל רק אומר שכנפגשים כל כך הרבה,אז זה כמעטיהיהטוב

"מה יעשה הבן ולא יחטא"..

אותו דבר אפשר להגיד גם על חרדיםדי שרוט
וגם על דתיים וגל על חילונים. זה נכון לגבי כולם.

לכולם יש תופעות שנויות במחלוקת. כולם. אז במקום להגיד שהדתיים לא מספיק דתיים או חרדיות הולכות עם פאה, שכל אחד יעשה חשבון נפש לעצמו. שלא יתנשא מעל האחרים.

מה שתגידיהיהטוב


צל דתיים לעומת חרדים יש הרבה פחות "כללים" בשידוכים.44444
עם היתרונות וחסרונות.
היתרון שלכל זוג יש בחירה לעשות מה שנכון במקרה שלו.
בציבור הדת"ל השונות מאד שונה.
גם במגזר התורני.
תמצאי זוגות שנפגשו 10 פעמים וזוגות שיצאו חצי שנה.
ושניהם נחשבים "נורמאליים".
* השונות מאד קיצונית44444
אתה אמיתי שאתה סומך על סקר של מקור ראשון??אמא12

ועל פי זה מוציא שם רע על כל הציבור??

קצת ענווה.

כשאתה קורא סקר, תבדוק: מאיזו אוכלוסייה בדיוק (נורא קל להגיד דתי לאומי. אבל יש כ"כ הרבה תתי הגדרות מתחת.. כמו שאינו דומה חסיד גור לברסלב לליטאי לש"סניק, נכון? אז ככה.)

כל האנשים סביבי שמרו נגיעה גם בתקופת הדייטים, ואני גרה במקום דתי לאומי למהדרין.

תקרא פחות לשון הרע, וקצת תתחבר לציבור האמיתי (לא בעיתון), ואולי דעותיך יתבררו.

אם ככה-כל הכבוד, כי אני לא הייתי עומד בזה...יהיהטוב

באמת קשה מאוד לדעתי להפגש כ"כ הרבה ולא ליפול...

(במיוחד שמים גנובים ימתקו)

 

לגבי הסקר-ההנחה של אלו שעשו את הסקר-וגם שלי, הייתה-שיש גם כאלו שנפלו ומתביישים להודות בזה-כך שזה כן מתקזז עם מה שאת טוענת...

נכון, זה לא אידיאליאמא12

ואולי אנחנו צריכים ללמוד דבר או שניים מהחרדים בענייני דייטים.

אנחנו התחתנו מאד מהר אז לא ממש הרגשנו את הקושי ההיסטרי של לצאת 3-5 חודשים ולהתייסר בשמירת נגיעה..

 

ולגבי פסקתך האחרונה- אתה סובר שיש עוד ומתביישים לספר.

אני רוצה ומעדיפה לחשוב הפוך ממקור ראשון (שאגב הוא לא מייצג את המגזר, מכף רגל ועד ראש. מלא בלה"ר וחוסר צניעות)- ואני בוחרת להיות בעלת עין טובה על אנשים יראי שמיים, שבוחרים להיות דתיים למרות כל הפיתויים, ולהאמין בהם שיראת ה' שלהם גוברת על היצר, גם כשקשה מאד מאד מאד.

יכול להיות, אם ככה-אני באמת מצדיע לכם...יהיהטוב


לגמרי....44444
ואני מנחשת שזה סקר של מוצ"ש
לא משהו רציני מידי......
סקרים שווים בערך לתחזית אסטרולוגיתהסטורי
כמו בפוליטיקה, גם בנושאים הללו. סקר ממוצע, של כ500 משתתפים, לעולם אינו אומר כלום.

אם מישהו רוצה באמת לבדוק, צריך לעשות מחקר עומק רציני, שיבדוק אלפי נחקרים, עם מנגנון בקרה אמיתי, שהם בהחלט מייצגים את האוכלוסייה.
זה בערך כמו הנתונים על מס' החרדים שיוצאים44444
לעבוד ולומדים לימודים אקדמאים ובעיקר מתגייסים לצבא.
לא צריך להכיר יותר מידי טוב את המיינסטרים החרדי כדי לדעת שנכון שיש עליה בנ"ל אבל לא מתקרבת לאחוזים המפורסמים במיוחד לא עליה בשיעורי הגיוס.
מה שמשפיע על הנתונים זו כניסה של חברות חדשות להגדרת "חרדי".

גם פה- תגדירי "דתי". המון מסורתיים נכנסים תחת ההגדרה שהרבה פעמים זה אנשים שלא רואים בזה בעיה מלכתחילה.
דווקא הנתון שנתת הוא בגלל שיש עליה לפניות למשטרה ודברים44444
מטופלים יותר מבדורות קודמים.
לאו דווקא כי זה קורה יותר.

ודוטקא פגיעות מניות מחולקות באופן יחסי באוכלוסיה ע"פ גודלה.

לגבי סניפים מעורבים- דווקא יש קשר לגמרי למקרה הנ"ל.
סניפים מעורבים זה הגורם מס' אחד למצב של הכרות בגיל צעיר שגורמת למצב של בני זוג שכבר יודעים שזה- זה אבל הם בתיכון אז חוקית הם חייבים לחכות לפחות לגיל 18 ובגלל צבא וכד'.... ליותר.
מה שגורם להתמודדות המוצגת כאן.
לכן זה תמיד מצחיק אותי שהמתנגדים להפרדה גם מתנגדים בד"כ לחתונה בגיל צעיר בהתעלמות מהנתונים המוכרים לכל שכמעט כל החתונות בגיל צעיר למעט בחברה החרד"לית מאד מקורן בסניף מעורב.


אגב, אני דתית- לאומית.
יצא לךאנונימי (2)
הכי חרדי שיש
זה ממש לא נכון.....44444
אני לא מכירה את המקרה של פותחת השרשור אבל בדר"כ בשלב שיודעים שזה- זה אז מתארסים והולכים לקראת חתונה.....

במצבים שזה לא ככה בדר"כ ההכרות לא בדייטים אלא טבעית בגיל צעיר ואז לא אפשרי להתחתן בגיל כ"כ צעיר.

לגבי הכרות יזומה בדייטים- לרוב לא מכירים אם חתונה לא רלוונטית.

ואני גם חושבת שהפתרון הוא להפגש פחות לחשוב אל חתונה בזמן הקרוב למרות שהוא בצבא.

* אם חתונה לא רלוונטית בזמן הקרוב.44444
חודש , בקושי מתראים וכבר קשה ??ה' אלוקינו

וואו ... את זה עדיין לא שמעתי  
ב"ה קודם כל שיש משיכה!
דבר שני , להתחזק ביראת שמיים , שיעורים בנושא , דיני ייחוד ומעבר לזה( לא לשבת ברכב בלילה ביחד / לא לשבת אחד ליד השני ברכב / אם אתם יודעים שזה זה אז מה עוד חסר ? 
לא להגיד יותר מידי מילות אהבה אחד לשני כשאתם פיזי אחד ליד השני . 
לשים את השכל (הכי  מאתגר) .
ולזכור, שזה בא בשביל לשמור עליכם  , ובפרט עלייך למה ? אסביר.
את עכשיו כולך באורות ב"ה , מרגישה מאוהבת ,מחוזרת הכל פורח !! ושימשיך כך ! אבל(!) ב"ה אתם לא נוגעים , אז את לא לגמרי "שבויה" 100 אחוז לרגש ,אבל !! ויש פה אבל גדול . אם ח"ו תגעו - את תהיי שבויה ל  ג מ ר י . 
כן יש כאלה שקמים גם אחרי נגיעה, אבל אם הייתה נגיעה, ותאמיני למילים שלי עכשיו , את תהיי שבויה לרגש. את עלולה לעשות בחירות שגויות כי את נתונה לרגש כמעט ב100 אחוז.  אם ח"ו תיפרדו ונגעתם הדבר יהיה הרבה יותר גדול.
בורכא עולם רוצה לשמור עלייך, על הלב שלך, הוא יודע כמה לב של אישה עדין , ולכן הגדר הזו ךגעתי היא בעיקר היא  בשבילך .אני יודעת שהקושי עצום. עצום. אבל אני יודעת שהמצווה /איסור הזה - גאוני....

זה קשה? תשמחו!פרפר 18

תקבעו את החתונה כמה שיותר מהר (אם את רוצה להתחתן איתו)

 

ואחרי החתונה תהיו מאושרים שהצלחתם לשמור על עצמכםחיוך גדול

איזה יופי בשעה טובהמישהו כל שהוא
קודם כל זה טוב שקשה זה מעיד על בריאות...

לפי דעתי אחד הדברים החשובים זה להחמיר מאוד מאוד בדיני יחוד, כלומר לא להיות לבד במקומות שתרגישו בהם נח לגעת אפילו " רק" לתת ידים. אז לבד בחדר עם דלת קצת פתוחה זה לא טוב. וגם תל אביב לא המקום הכי כדאי. תצאו במקומות עם עוד דוסים או יחד עם משפחה וחברים. אני יודע שיש צמאון גדול לאינטמיות ולהיות לבד בלי אף אחד אבל זה בדיוק מה שמקשה.
אפשר להנות יחד במקומות ציבוריים ועם משפחה...ככה נראים גם החיים אחרי...
מנסים ממש! וזה ככ קשההכל לטובה123
אנחנו שומרים על דיני ייחוד כבבת עינינו, מנסים ומשתדלים כמה שיותר אבל העניין של שמירת הנגיעה תופס אצלנו מקום ככ נרחב בנפש וזה מתסכל
יקרהלצמוח ולהצמיח
פונה אלייך מעומק הלב, אם הקשר הזה חשוב לכם ואתם רואים את עצמכם בונים בית יחד בעז"ה, אז שתדעו שנפילה בדברים הללו הורסים את הקשר!! חד משמעית!
מכירה זוגות מקרוב מאד שנפרדו והקשר נהרס רק בגלל זה!!

תבדקו מה מאפשר לכם ליפול. אלו תנאים ומצבים.
אמרת שאתם שומרים מאד על דיני יחוד, אז איך אתם נופלים בכל זאת? כי לא מפריע לכם שיראו אתכם?
זה קשה לתיאורהכל לטובה123
כשאני איתו אני פשוט לא שמה לב לכל המסביב , יכןלים להיות עשרות אנשים סביבנו , והוא כל מה שאני אראה ואני כל מה שהוא . וזה מה שככ מקשה
אני חושבת שכל הזוגות ככה לפני החתונהה' אלוקינו
וגם אחרי החתונה בחודשים הראשונים...ב"ה זה התאהבות טובה
זה בהחלט מובן ונפלאלצמוח ולהצמיח
אבל את מבינה בעצמך שבשביל לקבל החלטות שקולות, כל כך חשובות ומכריעות, על בניית בית וחיים משותפים טובים לאורך שנים, חייבים להשליט את המוח על הלב!!
חייבים לבדוק בתקופה הזו התאמה בהרבה מישורים ותחומים, של השקפות, דעות, שאיפות, וכו.
את כל זה אי אפשר לעשות בבהירות כשמרגישים מאוהבים ברמה כזו שהראש הולך לאיבוד כשנפגשים ורק פרפרים ממלאים את הלב ויש זרמים בכל הגוף!
את לא רוצה חלילה לפתוח שירשור עוד שלוש שנים, "כשהכרנו הייתי מסונוורת, הייתי מאוהבת מעל הראש ולא ראיתי שאנחנו לא מתאימים"
חשוב שתבינו שהמגע גורם לבילבול הרבה יותר חזק! הוא גורם לקשר וחיבור עמוק. זה כל כך עוצמתי שזה לא מאפשר לשמור על שיקול דעת ולבחון דברים באופן אמיתי.
לכן חשוב לשמור אותו לאחר החתונה.

וכתבת בעצמך בהמשך:
"מפחדת שנותנת לרגש להשתלט עליי, לא לבחור ברציונליות, שהאהבה מסמאת את עיני, בעז״ה אנחנו השבוע פוגשים את אחותי ואני מקווה שהיא תתן לי פרספקטיבה , אבל אני מפחדת שאנחנו ככ ״מאוהבים״ שלא מספיק רןאים את הקשיים והפגמים, ובעיניי אם ניכנס לחיי נישואים ככה , מהר מאוד יהיו קשיים פסיכים שלא נהיה מוכנים אליהם"

ועוד דבר חשוב.
מקווה בשבילכם שלא. אבל אם חלילה תחליטו להפרד בסופו של דבר מכל סיבה שהיא, הקשר שנוצר ביניכם בעקבות מגע יהיה הרבה יותר קשה לניתוק, ברמה המעשית וברמה הרגשית והנפשית. ויכול להוות קושי ביצירת קשרים אחרים ואפילו להפריע לאחר שכל אחד מתחתן.

עוד נקודה שכדאי להפנים.
תדעו שאין דבר נפלא ומתוק כמו להכנס לחופה בקדושה וטהרה! המגע הראשוני הזה זה רגע כל כך מרגש ומחבר עולמות!
כל כך נותן כח לכל המשך החיים!
הנה! הצלחנו! יש לנו כח יחד!

שווה שווה שווה את כל הקשיים בדרך!
אם יודעים שזה זה - אז להתחתן שעה אחת קודם!הסטורי
אין שום הצדקה לקשר סתמי בין בחור לבחורה. המטרה המוצדקת היחידה היא בדיקת התאמה לצורך חתונה. אם ברור לכם שזה זה - תקבעו חתונה בהקדם הסביר מבחינת התארגנות.

עד אז להיזהר מאוד מכל צעד שאח"כ מאוד תצטערו עליו.

מזל טוב
לא הייתי דוחק פה באנשים להתחתןמישהו כל שהוא
דווקא מקריאת השרשורים של לא באמת אהבנו כשהתחתנו ועכשיו קשה ועוד ועוד
זה החלטה של חיים וחשוב לעשות אותה בצורה שקולה ולא רק בגלל שקשה לשמור נגיעה...
קחו את הזמן ותהיו חזקים....
אבל זה לא המקרההסטורי
המקרים של 'לא באמת אהבנו', זה לא אלו שאומרים ש'זה זה'. המקרים ההם זה מקרים של 'זה לא מרגיש, אבל שכלית יש התאמה', 'זה לא, אבל אמרו לנו שאהבה תבוא אח"כ' וכד'.
ממש נכוןנ55
שמירת או אי שמירת נגיעה הן לא סיבות להתחתן. חתונה זה דבר רציני וטוב שלוקח זמן להחליט. באמת כשקוראים פה מבינים עד כמה זה קשה. הייתי שואלת את עצמי למי בינינו יותר קשה. זה יכול לתת הצצה לעתיד. אם קשה לאחד מבני הזוג ולא משנה מי אז גם בעתיד יכולות לעלות קשיים דומים. וכשכבר נשואים ויש איזו מריבה אז הדרך לבגידה היא כל כך קלה. לדעתי ומנסיוני תקחי את הזמן שלך ואם את מרגישה לחץ אז תעזבי את זה. יש עוד דגים בים ( סליחה על ההשוואה). אמנם לא כתבת את הגיל שלך אבל אם הוא בצבא אז אני מניחה שאתם צעירים. וסתם שאלה- מאיפה לכם שזה בוודאי ״זה״?
שוב אתה נתפס לנקודה הלא נכונההסטורי
"אנחנו יודעים שזהו זהו. זה זה". בהחלט אפשר לדעת זאת אחרי זמן קצר מאוד. אז מי שלא יודע, שיקח לו עוד זמן, מי שכן יודע - אין שום תועלת במריחה סתם. שום דבר ממה שכתבת שם, לא תלוי בכמה זמן הכירו לפני אירוסין.
פשוט מרגישיםהכל לטובה123
תודה על התגובה! האמתי מה דייט הראשון שנינו הרגשנו שזה פשוט זה. הוא אמר לי בדייט חמישי שאני מושלמת- במובן של משלימה אותו, אנחנו מרגישים פשוט שלמים כשאנחנו אחד עם השנייה, אני מרגישה שהנשמה שלי פשוט שמחה איתו אין לי איך לתאר את זה . ולכן ככ ככ קשה לנו עפ שמירת נגיעה, שנינו לא הכרנו את הקושי הזה. יצאנו עם אנשים בעבר אבל פה, ככ ככ קשה לנו לא פשוט להחזיק ידיים או להביא חיבוק, ואנחנו שמים לנו גדרות פסיכיים מרוב שקשה . אבל מפחדת שזה לא יעזור ... למה אנחנו לא מתחתנים כבר? אנחנו רוצים קצת להתפתח כזוג, להבין אחד את
השני טוב יותר, לדעת ולהכיר אחד את השני יותר , ןפשוט לחוות ביחד. הוא יוצא פעם ב אז זה סופר קשה ולכן זה גם מוסיף קושי, נגיד בשבת הקרובה בעז״ה אגיע אליו, ושבת שלמה ביחד בדןק תעשה טוב לקשר אבל תקשה רצח על שמירת הנגיעה..
אז לפחות תקבעו תאריך לחתונהבת 30
וככה תדעו מה הזמן שלכם להכיר ולהתפתח בלי לגעת.
אפילו תקבעו לעוד חצי שנה, אבל לפחות תקבעו.
כמו שזה עכשיו- מצטערת, אבל נראה לי זה להעמיד את עצמכם בנסיון שהוא בלתי אפשרי
שבת שלימה ביחד?
אל תהיו בחוץ בליל שבת, רק בבית עם כל המשפחה, תחשבו טוב טוב כי בשניות כל הגדרות יכולים ליפול
צודקתהכל לטובה123
אמרנו כבר שבעז״ה כשהוא יסיים את בהד אחד שזה החלק היותר אינטנסיבי בקצינים אז נתחתן ואפר להתארס קצת קןדם , מה שאומר עוד כ4 חןדשים , מה שאומר כפול 4 מהזמן שיצאנו כבר ... שזה מפחיד אותי בטירוף אבל גם אנחנו כן צריכים את הזמן הזה
ולגביי שבת , אבל אנחנו חייבים גפ את הזמן היחסית לבד הזה כדי לדבר ולהיות ביחד , איך משלבים בצןרה ראויה?
פשוט לא מכניסים את עצמכם למצבים פוטנציאליים לנפילהבת 30
לשמור מאה אחוז על דיני ייחוד, לא להישאר לבד עד מאוחר בלילה.
לא להיות לבדמישהו כל שהוא
בטח לא בלילה...
תהיו יחד עם המשפחה.
אבל היא כתבה שהם מרגישים שזה- זה.44444
כמובן שלא קשר סתמיהכל לטובה123
ברור שלא מדובר בקשר סתמי, מדובר בקשר עמוק וידוע שזה מכוון חתונה, אבל הוא מתחיל קצינים ששה קשה ממש להתארס בתחילת הקורס ובנוסף, אנחנו מרגישים שיש צורך קצת לפתח את הקשר מעבר. כי אנחנו מרגישים שהנשמות שלנו מכירות ותואמות ודיברנו על זה, אבל רוצים להכיר אחד את השני יותר ולחוות ביחד חוויות . להבין אחד את השני לפניי חתונה. לבןא לזה בלב שלם
התשובה מחולקת ל2הסטורי
1. לגבי זה שהוא מתחיל קצינים - באמת אינני יודע, זה בהחלט מורכב. אגב, גם חיי נישואין עם חייל - זה מורכב, כדאי לתת על זה את הדעת (לא בשלילה, בזכותם כולנו חיים, אבל צריך לתת את הדעת).

2. לגבי הרצון להכיר - זה מובן, אבל לא בריא. יותר בריא לעבור את כל החוויות כנשואין. לא רק בגלל החשש משמירת נגיעה או הסתבכויות אחרות שעלולות להגיע - אלא בעיקר כי זו צורת החיים הנכונה. העולם המודרני בלבל אותנו. אין מציאות בריאה של איש ואישה לא נשואים שמסתובבים ביחד - רק הנצרך לבדיקת התאמה לחתונה.

ממילא אין להשוות בין ההכרות של חודשים ארוכים של רווקות, להכרות המהותית בזמן מאוד קצר של נישואין.
..הכל לטובה123
1. כן, זה קשוח , חשבתי על זה המון ואני יודעת שזה משהו שחשוב לי מספיק בשביל להתמודד איתו. מקווה שיש לי את כוחות הנפש

2. כן, אבל הבעיה שלנו זה במקום מסוים זה ש״ידענו״ ככ מהר , מפחדת שנותנת לרגש להשתלט עליי, לא לבחור ברציונליות, שהאהבה מסמאת את עיני, בעז״ה אנחנו השבוע פוגשים את אחותי ואני מקווה שהיא תתן לי פרספקטיבה , אבל אני מפחדת שאנחנו ככ ״מאוהבים״ שלא מספיק רןאים את הקשיים והפגמים, ובעיניי אם ניכנס לחיי נישואים ככה , מהר מאוד יהיו קשיים פסיכים שלא נהיה מוכנים אליהם
אתם נשמעים זוג מדהיםנגמרו לי השמות
תתחזקי בידיעה וההרגשה שזה זה
ואכן כדאי לקחת את הזמן ולא למהר כל כך לדעתי.

אתם נשמעים זוג כזה מקסים ועם המון מודעות,
הייתי ממליצה להמשיך להעמיק ולהכיר יחד עם שמירה ברורה על גבולות ההלכה.

ובשעה טובה והמון שמחה
כיף לשמוע את הקשר והקירבה שיש לכם 🌺
לגבי 2הסטורי
החשש הגיוני. אבל לא תבררי אותו בפגישות אינטנסיביות שהרגש כל כך משחק - להפך תופסים מרחק. שבועיים לא להפגש ולא לדבר בטלפון בכלל ואז לבדוק האם זה באמת זה.
אין לי מה להגיד חוץ מזה שאתם מתוקים חחדי שרוט
זה מרענן קצת לשמוע את התמימות והטוהר הזה של זוג צעיר......
חשבתי עליך קצתאנונימי (2)
ואת יודעת מה.
אני חושבת שהמגע הכי כיף הוא לפני החתונה.

אני לא יודעת אם חכם לכתוב את זה ע''ג הפורום הזה.
אבל זו תקופה שלא חוזרת בחיים.
עם חוויות שלא ישכחו בחיים.
וזה בחיים לא יהיה אותו דבר כמו שאתם תהיו נשואים. (ובטוחה שיסכימו איתי הרבה שנשואים באושר)

אני לא אומרת תתפרעו עכשיו.
אני אומרת קחי הכל בפרופורציות.
תהנו מהקופה היפה הזו. בחוכמה. עם מצפון נקי.
נשמה, התגובה שלך נראית הכי מהלבמשמעת עצמית
אבל אני חושבת שהיא לא כל כך מתאימה לפורום דתי.
קודם כל הפותחת מעוניינת לשמור על נגיעה מכל סוג, והיא מבקשת מאיתנו עצות וחיזוק בזה.
נראלי שלכתוב לה שהמגע הכי כיף הוא לפני החתונה, זה קצת לא פייר... מבלבל יותר מעוזר. כנראה שאת מדברת מהחוויה שלך וזו זכותך, אבל טיפה רגישות...
מסכימה לגמרי שזו תקופה שלא חוזרת בחיים, והיא מיוחדת מאוד גם בלי מגע.ואגב, האופוריה הזו קיימת גם בחודשים שאחרי החתונה שהם יכולים לגעת בהיתר. (מנסיון אישי בבועה הזו)
עוד משהו קטן אבל חשוווווב: כתבת: תהנו... עם מצפון נקי. אז זהו שזה לא עניין של מצפון. זו הלכה ברורה.
היא רוצה לשמור על זה כי זו ההלכה, ולפיה, גם מגע הכי קטן באצבע בין איש ואישה שאינם נשואים הוא אסור, לא רק "להתפרע" כלשונך...
מקווה שלא תכעסי על התגובה הזו, (כתבתי מתוך כבוד והבנה) אבל הרגשתי צורך כי זה פורום דתי וגם הכותבת הבהירה את עמדתה בעניין.

ולפותחת היקרה: נראלי שאתם יודעים הכל, ועכשיו צריך פשוט להתאפק. זה בידיים שלכם וזה אפשרי.
ובכלל, כושר איפוק הוא אבן יסוד בזוגיות,אז "קשה באימונים, קל בקרב" - מוקדש לקצין ואהובתו הטריה 😍
תגובה ממש יפה!מופאסה
ואם לא נגענו ליפני החתונה אז אחרי זה לא אותו כיף?כלה נאה
לא חושבת.
הכל חדש גם אחרי.
לא חושבתאנונימי (2)
כי אין לך מושג מה פיספסת.
ההיתה התרגשות בשמים וזה הספיק לי.כלה נאה
אולי אין לך מושג מזה לחכות כמה חודשים בלי לנגוע אפילו באצבע.
אה?!???!?!?!???!??!??!?????????? ממממממש לא מתאיםה' אלוקינו

אנחנו לא יותר חכמים ממנו יתברך . 
מנהלים- למחוק את התגובה.
 

גועל נפש!רשש

רחמי עליך

בנישואין כל יום יותר טוב מקודמו ב"ה

ברור שזה הכי כיף בתקופות היותר צעירות שלנודי שרוט
כי זה חדש, מחשמל ומסקרן.

אבל כמו כל דבר בחיים, לא רק סקס, הדברים הכי כיפיים ו"משוגעים" שלנו הם כשאנחנו צעירים חסרי מנוח. מסיבות, בארים, פאבים, בילויים עם חברים.

או מי שיותר טיפה יותר "דוס" הדברים שהוא עשה כצעיר יותר כיפיים וכשמתחתנים מגיעה השגרה לכולם. אין בזה חדש אבל זה לא מעצם הנישואין. זה מעצם הגיל. ככל שאנחנו יותר גדלים, ככה פחות מתרגשים מהדברים שהיינו עושים כצעירים.
זה לא חייב להיות ככהלצמוח ולהצמיח
יש רבים שמרגישים צעירים מתלהבים ומתרגשים מהעולם גם בהמשך חייהם הבוגרים.
וגם בעניינים שבינו לבינה יש רבים שחווים הנאה עונג ותשוקה שלא רק שלא פוחתים עם השנים אלא משתבחים ומתעלים כיין טוב.

בתפיסתך העולם שייך לצעירים?! אז תרגיש צעיר ותהיה צעיר
ור' נחמן מברסלב כבר אמר שהוא שונא את הזיקנה.
לא, ממש לא!הסטורי
כלומר, ב"ה אין לי שום נסיון עם נגיעה לפני החתונה, אבל מלבד האיסור החמור מאוד מאוד, שחוויה טובה איזו שתהיה, לא יכולה להכניס אותו לפרופורציות, יש בדברים שלך טעות מהותית.

יתכן שבהחלט יש זכרונות קסומים מהתקופה שלפני החתונה. כל עוד שהם הגיעו בהיתר - אין רע בכך ואם זה נותן כח בהמשך - מצויין. אבל, הדבר האמיתי הוא אך ורק אחרי החתונה.

הסיבה היחידה, שהחוויות שלפני החתונה לפעמים נצרבות כקסומות יותר מהחיים המשמעותיים כנשואים - היא שהם חוויות בלי אחריות. לא צריך לשלם חשבון חשמל (לפחות לא משותף) ולדאוג לא להכנס למינוס (בגללו/ה), לא רואים אחד את השני עם קורי שינה על הבוקר וכשמרגישים מיצוי - אפשר ללכת. החיים האמיתיים והטובים - הם כשלוקחים אחריות על כל המכלול.
חבל לייעץ בלי אחריות מה יקרה בהמשך.זית1
מי אמר לך שהם יתחתנו באמת? (היא יכולה להגיד שזה זה, כמה זוגיות ביטלו אירוסין או חתונה ממש לפני הרגע הגדול..)
את מתרפקת על עבר והחויות הקסומות שהיו לך באיסור ולכן ההרגשות הטובות באמת שמגיעות בהיתר אינן באותה עוצמה כלומר בזבזת שנים של הנאה אמיתי בשבעל חודש-חודשיים של נגיעה אסורה.
חבל עצוב לי בשבילך..
כי זה מה שלימדו אותנו.אנונימי (2)
ולכן כל כך הרבה דתיים בוכים פה.

ובואי.
אנשים שומרים כל החיים שלהם את ההרחקות והתקופה שאסורים. חודש אחרי חודש. זה אמור לחפות על חודשים של לפני החתונה שהם לא שמרו..

קצת לא הגיוני להגיד בגלל חודשיים שלוש לפני החתונה החיים שלכם ידפקו אחרי זה..
אתה ממש לא צריך לכתוב פה אני מצטערת !!! תכבד את המקום בו אתהה' אלוקינו

נמצא . לא ביקשו את דעתך ולא אף דעה של אף אחד אם לגעת או לא. 

אפשר להקשיב לפחות? מה נהיה אתכםרק למחר


מי שחווה התחלה באיסור לעולם לא ידע מה טעמה של התחלה בהתררשש

זה פשוט - לא??

פיספסת את ההיזדמנות שלך

 

אגב זה ששומרים שבת מחפה על רצח?

זה ששומרים על לשון הרע מחפה על בל תשחית?

 

למה נראה לך ששמירה באסורים מחפה על מגע של חיבה כמאורסים?

 

אם אישה שטבלה חביבה על בעלה כביום חופתה, אז כמה כמה כמה חביבה אישה ביום חופתה??

ברור שזה לא קורה אצל זוג חילוני שגר קודם יחד ויצא מהבית המשותף לחופה - נכון?

זה כל המתיקות והטעם, שהכל הכל הכל חדש ביום החופה

 

מאחלת לשואלת הצלחה במשימה

מאחלת לך להגיע לחופה במהרה ולחוות את טעם הראשוניות המושלם

 

החיים לא נדפקיםמופאסה
וכן תמיד אפשר לתקן
מקיימים את ההלכה לא כי יקרה משהו
לא כי שלא יקרה משהו
בגלל שזה רצון ה'
והשואלת מעוניינת לעשות את רצון ה'
עובדה שאתה מציין שהמגע לפני החתונהזית1
היה הרבה יותר טוב מעכשיו.
לכן אתה כל הזמן תהיה בחיפוש אחר המגע המרגש הזה (את אותו ההתרגשות אתה תמצא רק באיסור..) לעומת מי שלא נגע לפני, ומבחינתו כל מגע עכשיו זה הרקיע השביעי והתרגשות אדירה שלא ניתן לתאר במילים (כך קורה כל חודש)
לא יודעתאנונימי (2)

מאיפה את מסיקה דברים.
כל אחד כותב את דעתו.
ולכל אחד דעה שונה..
לא צריך להתחרפן מכל דבר.
ביננו הפותחת תעשה מה שרוצה.
ואני היחידה פה בינתיים שאמרתי משהו שונה.

תדאגי לעצמך.
את היחידה בנתיים, שממליצה לעבור איסור חמורהסטורי
שלדעת חלק מהפוסקים צריך לההרג ולא לעבור עליו.
תראי, עכשיו נכנסתי לדף האישי שלך וקראתי מה שכתבת הלילה ב2ה' אלוקינו

ואני מבינה מאיפה כתבת כאן את מה שכתבת..

אני מאחלת לכולנו רק שלום בית.... המון בהצלחה, ואולי באמת אסור לשפוט עד שלא יודעים הכל
אבל מה שכתבת אסור  !!! סליחה

מה זה 'אמור לחפות'?!הסטורי
נגיעה של חיבה בין בחור לבחורה נידה, זה איסור חמור, לדעת הרמב"ם והשו"ע הוא ב'יהרג ואל יעבור'. מאיפה את מחליטה מה יכול לחפות על עבירה כזאת?!

(כמובן שבדיעבד, מי שנכשל ועכשיו עושה תשובה, העמידה שלו בניסיונות דומים, היא חלק מהתשובה. אבל להמליץ לעבור איסור חמור, על סמך הנחות מופרכות?!)
כשאני חושב על זה, מעניין לבדוק אם יש מיתאםהסטורי
בין כאלו שלא בזבזו את כחותיהם על האיסור לפני, לבין כאלו שמספיק טוב להם בחיים האמתיים, שהם לא יעלו על דעתם לדחות טבילה מטעמי נוחות.
אז בא נספר לך..משוטט
שאם כבר זה הפוך-
אין שום הבטחה שאם תשמור נגיעה תהייה לך זוגיות נפלאה ויש מצב גדול שדווקא המעבר החד מאסור למוצר מייצר אצל המון זוגות מלא בעיות שקשה לפתור גם במשך שנים.
אני לא אומר שצריך לגעת לפני אבל אל תספרו לעצמכם שזה מונע בעיות או מייצר איזה קדושה בזוגיות.
קדושה זה בטוח מייצר,שאר הדברים שכתבת נכונים.ה' אלוקינו
אבל קדושה זה מייצר.ה' יתברך לא מתבלבל .
אכן אין שום הבטחהלמה לא123

מה שכן,זוג שלא נוגע,יש הרבה יותר מקום לתקשורת מילולית בינהם.הם מפתחים אותה הרבה יותר מזוג שמתאהב ורץ למי...

ויוצר סוג של תקשורת יותר פיזית (גם מילולית)

אח"כ הזוג הזה מתחתן ולא מבין לאן נעלמה לה האהבה

התייחסתי ספציפית למגיבה שמעודדת עבירות כי זה 'כיף'הסטורי
אבל היא אישית דוחה טבילות ביום יומיים כי לא נח להתארגן.
אם טבילה היה כיף.אנונימי (2)
מבטיחה שהייתי רצה לשם.

מה לעשות שזה לא.

ולא נפתח את זה שוב.
וכמו שכתבתי לך כבר אזמישהו כל שהוא
הדת כמו הזוגיות דורשת השקעה בכדי לתחזק את הקשר אחרת גם הדת נשארת נחלתם של הצעירים
ואז הכל נהיה חסר טעם הטבילה שמירת הנגיעה השבת שיכולה להיות יום טיול כיפי עם כל המשפחה. כשרות שבעיקר מבאסת את החו"ל.
לא הבעיה הטבילה. הבעיה מתחילה כשאין רצון לקירבהכלה נאה
כי אישה שמחכה לבעלה תלך לטבול למרות הכל.
לא את זההסטורי
אלא את ההשלכות. מי שטוב לה עם בעלה, לא דוחה טבילה גם כשקשה.
מדברים על זוג נורמלי שמחכה כבר לקירבהכלה נאה
ולא לאנשים עם בעיות.
והערה ספציפית לטענתךהסטורי
אני מכיר את הנושא. הבעיה שאתה מדבר עליה, לא מגיעה מעצם המעבר מאסור למותר, אלא:
★ או מחינוך מלחיץ במשך השנים, ששידר שמיניות היא רעה. חשוב להדגיש ולחנך שהיא טובה ובריאה, אלא שלכל זמן ועת.
★או מחוסר הדרכה נכון לליל הכלולות ולתקופת החיים הראשונה, שגורם לפעמים לטראוומה מההיכרות הראשונית עם המיניות.
גם אם ח"ו הם יתפתו לעבירה שהגברת כאן ממליצה להם, בכלל לא בטוח שיחסכו להם הנסיבות הטראומטיות. אם כבר אז הפוך - הם עלולים להיסחף בלי הדרכה למקומות אסורים ושרק ישאירו אותם עם צלקות ויסורי מצפון לכל החיים.
מסכימה עם כל מילה שלך לאורך כל השרשור הנ"לנגמרו לי השמות


הייתי יותר דוסית ממה שאתה מדמייןאנונימי (2)
ולא נגענו לפני.
ודוחה טבילות כשלא מסתדר.

ומה שאני אומרת זה שהיא תהנה . כי עכשיו יש לה זמן להנות. ועכשיו זה יותר כיף.
וזה לא יחזור.
ועם זה כולם פה הסכימו.
הכי כיף להיות חילונימישהו כל שהוא
ולא סתם אלא חילוני מופרע וכמה שיותר יותר טוב

לטייל בעולם ולאכול חופשי לחגוג במסיבות סמים אלכוהול עם מלא בנים/בנות וסקס. להחליף חברות כמו גרביים. וכו' וכו'

אבל אנחנו לא חיים בשביל להנות...ומה לעשות שעןהכל הכבוד לטעמו הנפלא של החזיר זה לא כשר ונידה עם כל הכיף זה עדיין איסור כרת...אגב אחרי החתונה לא יותר קל...גם לא אחרי לידות אז כדאי להתבגר...

כשמשהו חדש הוא מרגש ומדהים לא מרגיש שחסר לי משהו ....השנה הראשונה היה מדהימה....

זה הזמן להתנצל בפני הציבור החילוני על הכללה הגסה כמובן שזה בא כדוגמה מוקצנת.

בקיצוראנונימי (2)
לכולם פה לא כיף עכשיו. היה כיף בשנה הראשונה . (גם לי. ויותר משנה אחת).

תהיו אמיתיים.
נו באמת כל יום האהבה מתגברת. אולי כשאני בהריון וההורמונים משבשים את הדעת.
לא נראה לי שזה המצבמישהו כל שהוא
פשוט רק הממורמרים פותחים פה שרשור. מה את רוצה שכל ערב כשאני נכנס הביתה מאושר אעלה פה פוסט של איזה כיף לי בחיים....
אבל אם כבר שאלת אז וואלה כיף לי בחיים....
ממש לא יפה לכתוב ממורמרים.ה' אלוקינו
גם לך עוד יהיו בעיות לפעמים עם אשתך.לכולם יש.וכולם רוצים שלום בית.
את מרחמת עלי . נכון?אנונימי (2)
חושבת שאני מסכנה כזו.

תודה לך.
אני אהיה בסדר.
ממש לא.גם אני כתבתי בפורום מספר פעמיםה' אלוקינו
אני מאחלת גם לי שלום בית.... את לא מכירה אותי.
מסכים....מתנצל...מישהו כל שהוא
אני לא ארחיב כדי לא לגעת לך בנקודות רגישותזית1
כי כנראה את עוברת משהו לא פשוט, לכן לא רוצה לשפוט.
אבל שתדעי שאת ממש טועה.
ולא אני לא בשנתי הראשונה לנישואים...
שנה ראשונה זה כיף ראשונילמה לא123

של משהו חדש ולא מוכר,חוויה חדשה

 

הכיף של השנים הבאות הוא שלקשר עמוק ואהבה שנבנית

ברור שיש קשיים ג"כ,אבל אם צולחים אותם, הם דווקא מקרבים מאוד

 

די להטפות וההתנשאות הזאת, אנשיםרק למחר


אז את מבטיחה לה דבריםהסטורי
שאפילו לא בדקת שהם נכונים...

מצטער, לא יכלתי להמנע מהקישור בין ההודעות החריגות שלך. מציע לך לעשות ריסט ולהחזיר את הסדר הנכון לחיים.
ואתה מציע לה דברים שגם אתה לא בטוח בהם.אנונימי (2)

וכולם יסכימו איתי.
שהתקופה של לפני. זה לא אותו דבר.
גם זוגות שיוצאים מאה שנה לפני. זה לא אותו דבר כמו אחרי החתונה.
וגם זוגות ששמרו. וגם שלא שמרו.
לא מסכים....מישהו כל שהוא
לי היה יותר כיף אחרי החתונה
אבל על חוויות אי אפשר להתווכח...
וזה לא משנה...
אני לא שומר מצוות כי זה כיף....
ברור שעברות זה יותר כיף אחרת לא היה יצר הרע....
חתונה של זוג חילוני שגרו ביחד ליפני החתונהכלה נאה
לא כזו מרגשת כמו חתונה של שומרי מצוות.
אין מה להשוות.

אני שואלת..ומה נשתנה הלילה הזה?
חוץ המסיבה?
אלוהים.אתם כל כך מעייפיםאנונימי (2)
ואני גמורה.
מהיום הזה.
חוגגים את זה שבני הזוג החליטו שהם רוצים להביא ילדים.44444
ומודה- שגם לי זו נראית מסיבה ריקה מתוכן ולכן הדגש הוא כ"כ על ה"חומרי"- כי זה העיקר.....
לא מסכיםהסטורי
כלומר לא נגענו לפני החתונה. אבל גם אצלינו יש קסם מיוחד מהזכרונות הראשוניים (מהתקופה הקצרה שהכרנו לפני החתונה משיחות ומאחרי החתונה - מהכל בתקופה הראשונה). אבל החיים אינם קסמים. בשאלה האם טוב לנו - היום, למרות הכל, הרבה יותר טוב.

וכן, גם כשנשואים למעלה מעשור - יש מידי פעם התחדשויות וקפיצת מדרגות. אם זה לא המצב (עד כדי שבקלות מוותרים על טבילה כי 'לא נח'), כדאי לבדוק מה עושים לחדש את ההתלהבות.
נסיכהאנונימי (2)
תעשי מה שבא לך.
תקראי את כל התגובות שאנשים טרחו לכתוב לך.

בכל מקרה . אני מסכימה עם משהו אחד בשרשור הזה.
תזהרי לא להיות שבויה אם אתם מכניסים מגע ליחסים שלכם.

ותהני. באיזו דרך שמתחשק לך.
זו באמת תקופה שלא חוזרת. מכל הבחינות שהרבה כתבו כאן.

השקעתי בך זמן.וחשיבה. רק שתדעי.
(והיום אין לי זמן פנוי בכללל.. )

חחח אהבתי את הפסקה האחרונה 🤣די שרוט
תודה ❤️הכל לטובה123
תודה על המחשבה והתגובה מעריכה!
דבר ראשוןחיים של
תדעי שזה נורמלי ותשמחי שיש משיכה.
וכמובן שכגודל הקושי כך גודל השכר...
למה את מרגישה שהקשר לא בשל לחתונה?44444
כי צריך את האומץ (שזה לגיטימי לגמרי)?
או מסיבות אחרות?
האמתיהכל לטובה123
בזמן האחרון מרגישים שלאט לאט מוכנים, זה קשה אבל בעיקר מרגישים שהרצון לגעת מעיב על ההסתכלות הנכונה על הקשר , שאנחנו רוצים להתפתח כזוג בלי קשר למגע. בעז״ה כן מתכננים להתארס עוד כחודש , אבל זה מאוד קשוח, במיוחד שהזמנים שיש לנו זה 10 דקןת ביום בערך שבו יש רק זמן לומר כמה אנחנו מתגעגעים, ואז כשסוף סוף נפגשים הדבר הראשון שבא לי לעשות זה לקפוץ עליו בחיבוק... מנסים לראות איך להכניס יותר קדושה לקשר אבל זה קשה...
כיף לקרוא אתכם, זוג מקסים נגמרו לי השמותאחרונה


נפילות ברשת אחרי החתונהמחפש את עצמי!

אני היחיד?

לא, אבל מה זה רלוונטי?פשוט אני..

אם אתה לא מרוצה מזה, אז זה שיש עוד כמוך לא אמור לגרום לך לוותר

אתה ממש לא היחיד. זה אמור לעזור לך?לאחדשה

זה לא אמור לנרמל את המצב (ואני לא אומרת בטון ביקורתי בכלל..)
אם אתה מחפש עזרה או עצות זה משהו אחד.
אם הכלה הבנה והזדהות זה משהו אחר.

כן. אתה היחיד בעולם שעשה את זה.חתול זמני

עד רגע זה, אף־אחד, מעולם, לאורך כל ההיסטוריה של האנושות, לא הגיע לכך.

ברכותיי.

(או קללותיי, לא יודע מה אומרים במצב כזה.)

נראה לי שמה שעומד מאחורי השאלה שלך, אינו אם באמתהסטורי

אתה היחיד, אלא כאב עצום שקיווית שהחתונה תמנע ממך את הנפילות ואתה מגלה שלא רק שהיא לא מונעת - אלא על ייסרי המצפון על הנפילות, נוסף מצפון על הפגיעה באשתך.


אז לא - חתונה היא טובה, היא חשובה, היא נותנת מקום להביע את הביקושים הגופניים בדרך היתר ומצווה - אבל היא לא מונעת נפילות.


הדרך למנוע נפילות אחרי החתונה, בדיוק כמו לפניה, היא בסור מרע ועשה טוב -

סור מרע - לא להחזיק שום מכשיר לא מוגן ולא להתקרב לזה, אם זה לא מספיק - ללכת לטיפול אצל מטפל מוסמך שמומחה בגמילה מנפילות כאלו.

עשה טוב - למלא את זמנך בעיסוקים חיוביים.

למה אתם כאלה לא מבינים..מחפש את עצמי!

הסטורי דיבר לעניין.

אשמח אם תרחיב יותר מניסיון [ברמה שנקי לדבר]

וגם תקשר אותי למטפלים כאלו

אגב, לדעתך זה טיפול? יעני אני בעייתי? חולה?

לא אומר את זה כדי להתגאותהסטורי
אבל לי לא היו הסוג הזה של הנפילות, ככה שלא שייך לכתוב מנסיון (אל תדאג, כל אחד ו'התיק' שהוא סוחב, יש לי מספיק מורכבויות אחרות...). בכלל, כנראה שכשהייתי בגילך - האינטרט היה הרבה פחות משמעותי, בוודאי בסביבה בה אני הייתי.

השאלה אינה איזה 'טייטל' נלביש עליך. כשיש קושי, גם אם הוא לא 'מחלה', כדאי לטפל בו. לא צריך להיות חולה, בשביל להתגבר על קשיים. כן יכול להגיד מנסיוני, בהקשר אחר לגמרי - שהייתי צריך תמיכה/טיפול והיה לי מאוד קשה לקבל את זה (במיוחד שלא אני גרמתי, אז למה אני ה'חולה' שצריך טיפול,), חבל שלקח לי זמן להסכים.


איני יודע אישית, יודע שהיו כל מיני פרסומים. אין לי מושג מי באמת מוצלח, אפשר לברר. הרב יוני לביא עוסק בזה כבר למעלה מחצי יובל - אולי הוא יוכל להפנות.

אתה לא בעייתי ולא חולהשוקו.

אתה מתמודד עם מעידות שקשורות לגלישה ברשת. איפה כמה למה ומה חומרת הבעיה את זה במידת הצורך ובמידה ותחליט ללכת לטיפול,יקבע המטפל. עד אז תשמח על עצם השאלה שמעידה שאתה נמצא במקום שאתה לא רוצה להיות בו, וזו ברכה ונקודה שמאפשרת תיקון וחזרה לסדר. ישנם ארגונים שבצורה אנונימית מסייעים בתחומים אלו כמו חברים מקשיבים ועוד. תתייעץ איתם,זה יתן לך פרופורציות ובהירות על המקום שאתה נמצא בו ואפשרות לקחת אחריות ולצאת מהמקום שאתה נמצא בו.

 

בהצלחה אחי.

וכמו בכול דבר תתפלל על זה, אל תוותר ואל תתייאש וההפך - תשמח, תיקון הכללי טבילת מקווה תהילים כל יום

 

בהקשר של גלישה, אני משתמש בשני תוספיםנקדימוןאחרונה

שבאופן כללי שיפרו את הרגלי האינטרנט שלי. שניהם תוספים של chrome.

 

הראשון זה Adblock Plus שמה שטוב בו באופן מיוחד זה האפשרות לחסום אלמנטים נוספים בתוך כל אתר, גם אם זה לא נחסם באופן מובנה על בסיס הפילטרים הדיפולטיים.

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/adblock-plus-free-ad-bloc/cfhdojbkjhnklbpkdaibdccddilifddb)

 

השני זה StayFocusd שמאפשר לך להגדיר רשימות אתרים שייחסמו אחרי X זמן גלישה שאתה קובע, אבל מה שטוב במיוחד זה אפשרות מובנית לחסום כל מיני פיצ'רים אוכלי זמן באתרים מסויימים (כמו למשל להעלים את הרילס מיוטיוב וכדומה)

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/stayfocusd-%E2%80%93-website-bloc/laankejkbhbdhmipfmgcngdelahlfoji )

 

למען הסר ספק, אני לא מספים כאן ולא מקבל כסף (אלה תוספים חינמיים) והאינטרס היחיד שלי זה לשתף במה שמצאתי יעיל.

הקישורים הם מהאתר הרשמי של התוספים של גוגל. אלה תוספים שיש להם כמות הורדות ענקית ולכן נחשבים בטוחים (אם כי, עדיין כשאני נכנס לבנק וכדומה אז אני מכבה אותם לפני כן ומדליק שוב לאחר מכן).

 

גם אם זה לא קשור באופן ישיר למה שאתה צריך @מחפש את עצמי! , אני עדיין חושב שצבירה של הרגלים טובים בהקשר הטכנולוגי-אינטרנטי יהיה בעל ערך מוסף גדול לחיים שלך. בהצלחה רבה, חבר!

בשליפההעני ממעש

נפוץ


יש דמיון שנישואין זה תעודת ביטוח מתאוות מין

זה לא בהחלט נכון


כל עוד לא חריג איני יודע אם מצריך טיפול

שמות של מטפליםקינסא

קודם כל חשוב לי להגיד שאתה לא היחיד אבל כמו שאמרו לעיל -  זה לא אמור לנרמל את העניין..

אנחנו בדור מלא פריצות בתחום הזה בכל פינה, והדרך הנכונה זה לגדור פרצות ואם אתה מרגיש שגם זה לא עוזר, להיעזר באיש מקצוע.

אני אישית גם מתמודד בתחום ונעזרתי בעבר בטיפול.

לא יודע אם יתאים לכל אחד..זו הייתה מטפלת חילונייה.

לדעתי עדיף דתי,

יש לי כמה שמות:

אלישע אזר 054-7600080

שי אורים 0586886579

מומלץ בחום דר יניב אפרתישוקו.

אומנם הוא מתעסק בתחום ההתמכרויות אבל במכון שהוא הקים יידעו אולי להכווין אותך ולתת כלים ודרך

מכיר את התוכנית של פורטיפיי?אינגיד

פעם היה באתר GYE. אבל אני יודע שהיום יש ערוץ ביוטיוב שמכיל את כל הסרטונים של התוכנית. תחפש פורטיפיי ישראל או משהו בסגנון.


זו תוכנית שנועדה לסייע למתמודדים.

אולי תמצא בזה תועלת. יש מי שזה עזר להם.

מישו מחפש איפה לגור?מחפש את עצמי!

יש פה עוד זוגות צעירים, וגם לא, שעוד לא מצאו מקום לגור בו שהם מתחברים אליו, והם עדיין מחפשים?

אם אפשר לשתף גם מה הסיבה שעוד לא מצאתם?

ומה אתם מחפשים.

[מי שרוצה כמובן]

 

כןניק חדש2

לא מצאנו מקום שעונה על מכלול הדרישות- בעיקר שלי.

שהן

חינוך מספיק איכותי לילדים

קרבה יחסית להורים שלי

מקום עם תחושת ביטחון פיזית

קהילה חמה ואיכותית.

מחירים הגיוניים.


כרגע אנחנו גרים במקום שכמעט עונה על הכל.

אבל המחיר פה בשמיים. לא יודעים אם נוכל לעמוד בזה לטווח הרחוק.

וגם החינוך הוא לא בדיוק מה שרצינו. 

יש מקום בארץ שהמחיר לא בשמים?משה
חוץ ממצפה רמון?
בחדרהפ.א.
במקרה יודע ממקרה משפחתי של מכירת דירה 
כל שוק הנדלן בטירוף בחצי שנה האחרונהמשה

אבל רוב המחירים לא ירדו באמת. רק פיקציה.

בוודאי שיש מקומות.ניק חדש2אחרונה
פשוט לא עונה על שאר הדרישות שלי🙄

אנחנו.מנגואית

גרים במקום מאוד נוח מהרבה בחינות. גם חברתית וגם אידאולוגית.

מצד שני , חלום שלי ישוב פיצי ועכשיו יש מלא כאלה

וחזרה להתחלה שכרגע גרים במקום טוב )יש חסרונות אבל הרבה יתרונות)

אני משתגעת ממנו!אנוני.מית

נסעתי היום לסידורים. בעלי היה על הילדים. כנראה קם בבוקר והמקרר התקלקל.  ניתק אותו מהחשמל שיפשיר, שלח את הילדים למסגרות ונסע לעבודה.

 

 

אני חוזרת הביתה. פותחת את המקרר ומגלה שהתרופות פוריות נשארו שם. הוא לא טיפל בהן ולא הוציא אותן משם. הן התקלקלו. זה אלפי שקלים וכאב לב פסיכי.

התקשרתי אליו לדבר איתו. הוא ניתק עליי את השיחה וכתב לי אחר כך "לא לצעוק עליי" בווטסאפ. התקשרתי שוב. הוא התעלם.

אני משתגעת. כל כך הרבה כסף וכל כך מעט התייחסות.

 

מה לעשות איתו?

הוא בטוח לא עשה זאת בכוונהפשוט אני..
ואם את צעקת עליו כאילו הוא ילד קטן, אז מן הסתם השיחה לא מועילה אלא רק גורמת לו לרצות להתרחק ולהתגונן.

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

הצעקותoo

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול


הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר


מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

יפה מאוד!נחלת
אני מבין את המקום שלךחתול זמני

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

 

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

 

אבל

 

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

 

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

 

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

נפלא חתול זמני. אם אתה נאה דורש ונאה מקיים,נחלת

תהיה בעל נהדר! בעזרת השם!

נעחתול זמני

ראשית אינני אלא חתול זמני. תרתי לגריעותא.

שנית נקודת החוזקה שלי שהיא דעותיי האובייקטיביות היא גם נקודת התורפה כי אנשים לא אוהבים אותן.

 

הן מצוינות ומאלפותנחלת

אלא שבתחילה אומרים שצריך להכיל את הרגש של הזולת

לא משנה כמה הוא רואה/לא רואה את האמת ואחר כך,

כשהוא נרגע אפשר וכדאי לאמר לו את דעתנו.

 

גם הח"ח מדבר על כך (שלפעמים מותר לשמוע

לשון הרע מהזולת אם זה מרגיע אותו, בבחינת

"דאגה בליבו ...)

 

אם אתה יכול להתחבר לרגש הראשוני

של המשיח ולנסות להכיל את מצוקתו

זה מצויין.

 

אובייקטיביות זה דבר נפלא!

כיוונת לדעתי האובייקטיביתחתול זמני

תיכננתי להתחיל את תגובתי בכך שהייתי צריך להתחיל את תגובתי בהכלה הבנה וכו' וכו'.

אלא שאין לי סבלנות לזה כלל וכלל, מי שרוצה לקנות את סחורתי האובייקטיבית והצנועה מוזמן גם בלי זה.

תודה.אנוני.מית

בעיקר המשפט האחרון. עזר קצת להבין מה קורה.

באסהנתקה

איזה באסה 

פלא יועץ : סימן "דאגה"

איזה נסיון!שוקולד לבן

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה


העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.


אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..


(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

יישר כויח גדול, שוקולד לבן!נחלת
קודם כל הוא לא גרם לכל זהמשה

מי שגרם לכל זה הייתה התקלה במקרר. סביר להניח שבעת הגילוי שלה (סביר להניח - בוקר לחוץ שנוגעים באוכל במקרר והוא לא קר) התרופות כבר היו מקולקלות.

 

השאר. נכון.

 

אגב, אני חושב שנכון שהוא הגיב "לא צועקים עליי" כהצבת גבול. לא בטוח שנכון היה לנתק את השיחה. גם במצב של התפרקות רגשית זה לא סיבה להתנפל על בן זוג. זה גם לא מקדם שום דבר. אנשים שמגיבים לצעקות (גם אם הם עושים מה שמבקשים מהם) מתייחסים לבית כאל מקום-לא-בטוח וממילא הלב שלהם ישאר בחוץ כדי להתגונן.

הגיוני שאתה צודקשוקולד לבן

באמת במצב כזה אולי בכל מקרה לא היה כדאי להשתמש בתרופות

ובכל מקרה התסכול שלה מובן מאד, זה אפילו לא על הבעל אלא על המצב.

ומסכימה שזה לא סותר שנכון להציב גבול. רק שלא הגבתי לבעל אלא לאשה

להבנתי את המציאות (ואולי אני טועה)משה

התרופות לא התקלקלו בגלל "הבעל". כשהבעל פתח את המקרר בבוקר התרופות כבר היו (לכאורה?) מקולקלות. לבוא אליו בטענות זה קודם כל לא מחובר למציאות.

 

(וכתבת פה תגובה רגישה ומכבדת)

כמו שהגבתי סביר להניח שאתה צודקשוקולד לבן

יחד עם זה התסכול שלה מאד מובן והגיוני שהוא יצא בצורה לא טובה, כי זו עוגמת נפש נוראית. רק שעכשיו כדאי לתקן כי בפועל בין אם זה אשמתו ובין אם לא זה כבר היה וחבל להעכיר את המצב, זה לא יעזור אז לפחות שיהיה שלום בית ובעז"ה עצם השלום-בית יעזור ותהיה להם ברכה

 

תודה 

מצופה מגבר לא להתפרק ככה בטלפון .העני ממעש
לא נעים לי, אבל גם אני עשיתי כזה דבר,נחלת

ממש בלי כוונה. נכון שלגבי הקוטג', הייתי מגלה יותר רגישות

אבל מה לעשות שלא רגילה לתרופות פוריות בפריג'ידר?.......

חביבתי. עוד משהו. הוא פיזר את הילדים!נחלת

הוא לא אמר: עזבי אותי במנוחה אין לי כוח  לזה....

 

ואולי האיפוק שלנו הוא שיגרום לברכה שתבוא ותשרה? אולי זה הנסיון?

קשה. בטח. אבל אולי שווה?

וגם שם לב שהמקרר התקלקל וגם ניתק את החשמלנחלת

לא כל אחד היה שם לב לדבר כזה!

 

כמה צריך ללמד זכות. להשתדל לראות את מחצית הכוס המלאה, להבין.....וכמה זה קשה לפעמים.

חיבוק גדוללאחדשה

לא חוויתי טיפולי פוריות והאמת שלא מכירה מקרוב, אז אולי אין לי זכות להתייחס ספציפית לעניין הזה.
בכל זאת נשמע כואב וקשוח ממש!
מבלי להקטין את הכאב של הסיטואציה שלך, מציעה להסתכל על העניין ב"נפרדות"-
להבין מה הוא חווה ואיך פעל, בלי קשר לאיך שזה גורם לך להרגיש.
הוא וודאי לא עשה בכוונה,
וודאי מצטער מהעניין, גם אם פחות ממך.
השאלה החותמת שלך בפוסט דיי מסכמת את הגישה שלך- מה לעשות איתו?
מה זה דייסון מקולקל? סליחה שאני מציגה את זה בכזו חריפות זה פשוט ממש בלט לי.
זה בעלך, את לא אמורה "לעשות" איתו כלום.
גם אם הגבת מרגש ומקום כואב- כמו שהתגובה שלך כבר נעשתה ואין להשיב למה שהיא גרמה כך גם מה שקרה לו- בבוקר קם לכאוס (ארגון ילדים ומקרר מקולקל) ונסע לעבודה לבד, ואח"כ קיבל מטר צרחות מאשתו (כנראה שלא שמת לב כמה זה מפריע לו, כתבת התקשרתי לדבר איתו. כשבעצם כנראה צעקת והתעצבנת- וזה ממש מובן אגב! אבל זה היה המצב..)


עכשיו לאחר מעשה, אי אפשר להחזיר את התרופות,
ולא את הצעקות שלך עליו.
אפשר לנשום, להתאכזב, ולהרגיש את הצער והכאב.
לדבר איתו, ולתווך לו מה הרגשת וכמה זה מתסכל תוך הבהרה שאת יודעת שהוא לא שם במצב, לא עשה בכוונה זה בטוח...

שוב חיבוק❤️

תודה אנוני.מית

עזרת לסדר את הראש.

וואו איזה מפח נפש נגמרו לי השמות

דבר ראשון רוצה לשלוח חיבוק גדול

גם על עצם המציאות שמצריכה תרופות פוריות

וגם על האובדן שלהן

ובכלל על כל הסיטואציה

נשמע כ"כ מתסכל, וטבעי מאוד להרגיש את מפח הנפש הזה. זה באמת מאוד כואב.

 

כתבו לך מקסים ומצטרפת לדברים החכמים מעליי,

בעלך היקר בטוח לא התכוון שהתרופות יתקלקלו וכל הכסף והמאמץ ירדו לטימיון, אלא הוא בן אדם בשר ודם ואנושי וטעה כאן אבל באמת טעות אנושית ובלי כוונה רעה חלילה.

בטוחה שגם לו מאוד עצוב שהתרופות התקלקלו.

והוא ניסה מה שהוא יכל באותו רגע נתון, עם כל העומס והלחץ של הבוקר, אירגון הילדים החמודים, הפיזור שלהם, דאגה למקרר, לרוץ לעבודה, כל זה בתוך הימים הבודדים בהפסקת האש לאחר המלחמה שגם ככה המוח של כולנו די פירה בגלל כל המצב ולהסתגל אפילו להגיד משפט קוהרנטי בריכוז באמת לוקח זמן...

אז הכל ביחד גרם לטעות אנוש של לשכוח את התרופות.

ונכון, זה הכי הכי הכי מתסכל וכואב שיש! בטח המשמעות שלהן בכמיהה לעוד ילד, וגם עניין העלות הגבוהה וכל המאמץ בפני עצמו. זה באמת הרבה מאוד לאבד ומותר בהחלט לתת לעצמך את הזמן והמקום והליגיטימציה לאכזבה, לתסכול, לכאב, לאובדן של זה.

ויחד עם החמלה וההבנה שלך כלפי עצמך, לנסות לראות גם את ההבנה והחמלה כלפי בעלך (והוא כלפייך כמובן) באופן של טעות האנוש שבאמת נעשתה בלי כוונה ורק מתוך לחץ עומס ובעיקר אנושיות ❤️

אז מותר לטעות.

ומותר להתאכזב.

ומותר שיכאב.

והלוואי וב"ה מעז יצא מתוק

ודווקא מתוך הכאב הזה תזכו לישועה שלמה בקרוב ממש,

זה ממש הזכיר לי את הסיפור על הזוג מצידון שבאו לרבי שמעון בר יוחאי, והאישה שלקחה את בעלה כחפץ שהכי יקר לה יותר מכל ובסוף נפקדו ב"ה...  כלומר המהות הזו שהכי חשוב זה את ובעלך. האהבה ביניכם.

 

אתם בהחלט יכולים להתאכזב ביחד על אובדן התרופות

ובהחלט יכולים להבין יחד ולתת חמלה ומרחב גם לטעויות.

ויכולים גם ללמוד עוד על מצבי קושי שנוצרים בעקבות האנושיות שלנו (בין אם זה מצב הקושי בצעקות שצעקת מהכאב שלך, ובין אם זה מצב הקושי של בעלך ששכח את התרופות בגלל העומס וכו', ובין אם זה מצב הקושי שבעלך לא יכל לשאת צעקות וביקש לא לצעוק עליו וניתק את הטלפון וכן הלאה...) - כל מצבי הקושי הללו מולידים אצלנו הפעלה של מנגנון הגנה שהוא זה שעכשיו בקדמת הבמה ולא ה"אני האמיתי והמיושב" שלנו.

זה מה שקרה לך כשצעקת

זה מה שקרה לו כשניתק את הטלפון

נכון שזה לא אידיאלי, אבל זה בהחלט קורה ולטובים ביותר.

אז הכל בסדר,

לקחת נשימה עמוקה

להבין את עצמי

להבין את בעלי

להבין את הכאב שלי ולתת לו חיבוק ולגיטימציה

להבין את האנושיות של בעלי ולתת גם לטעות האנוש חמלה והבנה

להבין אצל בעלך את המקום שבו שהרגיש מכווץ מצעקות עליו + תחושת אשמה קשה גם כלפי אשתו שבגללו התרופות ירדו לטימיון וגם כלפי עצמו כי וודאי שזו מטרה גם שלו הכמיהה לעוד ילד... אז הכל יחד יצר אצלו את התגובה שזעקה ממנו: אני לא יכול שצועקים עליי. בבקשה לא לצעוק עליי. ואולי גם ניתוק הטלפון כדי לא לשמוע שצועקים עליו, את ה"הוכחה" הזו עבורו עד כמה הוא אשם ולא בסדר. עד כמה הוא איכזב. עד כמה זה בגללו. עד כמה בגללו אין גם לאשתו וגם לו את התרופות עכשיו על כל המשתמע מכך.

אז זה גם הצעקות עצמן שלא נעימות וגם מה שמסתתר מאחוריהן שזו בעצם תחושת אכזבה עצומה ממנו והוא לא יכל להכיל את זה כנראה. גם בפני עצמו ובטח אם זה יושב אצלו על פצעי ילדות קודמים של מקומות בהם הרגיש שהוא לא בסדר או אשם או שצועקים עליו או שצועקים בסביבתו הקרובה וכל מה שזה עושה, ופיתח רגישות או יותר נכון "אלרגיה" לצעקות ומאוד קשה לו לשאת אותן.

לכן זו דווקא הזדמנות אחרי שהכל נרגע

ואחרי שנותנים מקום להכל כנ"ל

ללבן עוד את המקומות הכואבים שלנו

את הפצעים שלנו

את הקושי שמולו עמדנו

את מול הקושי שלך באובדן התרופות

והוא מול הקושי שלו באכזבה ממנו ובצעקות עליו

ולנסות לראות שם עוד לעומק איזה מפתחות אפשר לקחת משם, 

איך אפשר ללמוד עוד להבא, 

איך אפשר להגיב בצורה שגם תיתן מקום לקושי וגם לא תפגע בשני/ה וכן הלאה.

 

ובעזרת ה' שהקב"ה שבידו הכל, והוא אמר גם לחומץ לדלוק ובידו להושיע אתכם בכל מציאות שהיא, גם אם אבדו התרופות כרגע, ישלח לכם ישועה שלמה וזרע של קיימא במהרה, בשמחה, בנחת ובאהבה 🙏❤️

וואי וואי....שלג דאשתקד

טירגרת אותי מהתקופה שלנו עם תרופות הפוריות. זה באמת הון תועפות (וגם משפיע מאוד על מצב הרוח, כך שממש אני לא מתפלא אם רצית לרצוח אותו 😅).

ממש תקופה מאתגרת, גם הורמונלית וכלכלית וגם המוןן בלבול מוח לתאם את הכל (וגם כל העניינים של ההזרעות וכו', לא חוויה מי יודע מה...). פשוט מבין אותך ומסכים איתך.

כדי לנחם ולהרגיע אותך (אם זה אפשרי 😉), אומר לך שקורה לכולנו, גברים ונשים וצ'רקסים, שאנחנו שוכחים דברים, גם אם אלו דברים חשובים מאוד. ולמה הוא ככה היה עצבני עלייך? כי יכול להיות שהוא כבר סובל בשקט הרבה זמן...


והכי חשוב יקרה, שה' יעזור לכם, שהתקופה הזו תביא לכם טובה ושמחה וברכה, בכי וצחוק ואושר ויופי והנאה!

כשזה מגיע, אין יותר יפה מזה..

כואב ממשהסטורי
תודה לכולם (ולכולן)אנוני.מית

קמתי בבוקר, זרקתי את המקולקל לפח. קניתי מה שצריך באושרעד. הכל רגוע עכשיו.

מדהים!שלג דאשתקדאחרונה
מלא הצלחה בהכל!!
אלימות בזוגיותנחלת

זה מתחיל לפעמים כל כך דק, עדין והולך והולך ומחריף, אם אנו מניחים רגל

במלכודת הדבש הזו.

 

ספר קשה. מאוד. לדעתי, חובה:

"הכל עניין של פיקסלים". תמר.

הערת שוליים - גם תמר, מתארת בקצרה את תקופת השידוכים  והאירושין עם אותו אדם, שלבסוף נישאה לו. אתר "בין הזמנים".

 

גם באתר הידברות יש ראיון של מורן קורס בנושא.

 

בחוברת "המקום" יש כתבה גדולה על כך.

 

 

 

את מקבלת כסף על ההפצה המקיפה הזו?נקדימון
אני לא יודע אם יש פורום שלא הספמת עם זה.
נניח שכןשלג דאשתקד
מה אכפת לך? אולי היא מפיצה חומר טוב ומעניין?!
בכלל לא נראה לי קשור לכסף. אלא חכמת חייםקעלעברימבאר

@נחלת  אני צודק?

(אני בדרך כלל לא קורא פה. זה פשוט קפץ לי בראשי)קעלעברימבאר
כל מי שעוקב אחרי נחלתשלג דאשתקד

יגיד לך שהיא לא מונעת מכסף.

מהכתיבה שלה אני מבין שהיא אישה חרדית, מבוגרת יחסית, גרושה, עם לב טוב ורצון להחכים אותנו בדברים שהיא התפעלה מהם.

מסכים, והתגובה שלי כוונה למיסיונריות המסויימתנקדימוןאחרונה

שעלתה מההפצה התזזיתית הזו במספר פורומים כאן. האמירה שלי על "תשלום" היא צינית. מי שעוקב אחרי, כבר אמור להכיר.
 

לב טוב ושיתוף בהתפעלות זה דבר יפה, ואני לא מזלזל חלילה. אני כן מבקר את ההגזמה בזה, במיוחד שאנשי הפורום כאן אינם חולקים איתה את החרדיות. לכל דבר צריכה להיות מידה, לזו כוונתי.

קראתי חלקמישהי נשואה

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.


לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?


זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?


הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.


לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?


דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר


** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.


רק מה שהיה אפשר באינטרנט.


אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון


---------------------


תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה


לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.


ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.


כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!


זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)


וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין


מסכים איתך חלקיתשלג דאשתקד

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).


אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

כתבת יפה ונכון!מישהי נשואה

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה


שכחתי לציין לגבי "המקום"שלג דאשתקד
אאל"ט: "המקום", "צריך עיון" ו"בין הזמנים" זה אותו גוף ואותם אנשים עם אותן מטרות (לא אמרתי שהמטרות שלהם לא טובות. אבל כן צאיך להבין מאיזו פרספקטיבה הם באים ולקחת את מה שטוב).
עזרה בתקשורתצופה אנונימי

שלום לכולם

נשואים טריים ב"ה

אני בצבא, חוזר בעיקר סופ"שים

היא בלימודים מאוד אינטנסיביים (עכשיו תקופת מבחנים אז בכלל)

התקשורת שלנו מתבססת בעיקר על שיחות טלפון (ממש מקפידים פעם ביום בד"כ בערב)

והודעות בווצאפ

העניין הוא שאני יחסית מאוד זמין בהודעות והיא בכלל לא

כלומר אני בד"כ מגיב כמה דקות אחרי שהיא שולחת

ואצלה זה גם יכול לקחת כמה שעות

מה שזה גורם הרבה פעמים זו למין הרגשה של לבד פה בזוגיות

לא ספציפית כי היא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלנו וכשאנחנו לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש רחוק

דיברנו על זה ושני דברים באמת עלו מהשיחה:

א. אולי באמת זו איזו מין תלותיות לא טובה בקשר

ב. אני מאוד מאוד אוהב אותה ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה ולדבר איתה אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר (אני נניח יושב לעשות משהו שאני פחות אוהב ופתאום רואה הודעה ממנה, ברור שאני ישר אפתח ואענה)

רעיונות שלכם מה לעשות?

אם זו תלותיות איך באמת אפשר לפתור את זה?

אם זה עניין של פשוט מאוד אוהב לדבר איתה עדיין איך אפשר להתמודד גם כשאני עושה דברים שפחות אני אוהב?

יש לציין שמבחינתה הודעות זה ממש לא כמו שיחה וזה משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון

ומבחינתי זה פחות האלמנט של ההודעות

אלא זו ההרגשה שאני חושב עליה מלאא במהלך היום ואצלי זה מתבטא בהודעות ולעומת זאת כשאני רואה שהיא שולחת לי הודעות בשלוש נקודות זה גורם להרגיש שהיא חושבת עליי בשלוש נקודות במהלך היום

מה דעתכם?

תודה למשיבים

שניכם צודקיםהעני ממעש

זה תקופה מאתגרת

תזכרו שלא לנצח יהיה כך

הבהרת יפה את ההבדלים ביניכם,  בין כהבדלי המינים,  בין כנגזרת של הבתים בהם גדלתם, או סיבה אחרת

ממש כואב להרגיש ככהשבורת,לב

לא פשוט להתחיל בתוך צבא.

הקשר חשוב לך, הלב שלך לגמרי שם וזה מקסים.

טבעי שאתה רוצה להרגיש שגם היא מתגעגעת.

מה קורה בהודעות וכשכן מדברים? היא חמה? מביעה רגש?

ההודעות שלהצופה אנונימי

בדרך כלל יותר טכניות אבל מידי פעם יש הודעה חמה וזה ממש יפה

אני חושב שאני יותר חם בהודעות אבל בסוף אני מבין ורואה שזה לא אותו דבר כמו לדבר

כשאנחנו כן מדברים אז הכול בסדר 

מורכב, אבל זו המציאותהסטורי
המצב התקין הוא שזוג נפגש כל ערב, וודאי זוג צעיר. לבנות התחלה של חיים על בסיס שיחות והודעות - זה מאוד לא פשוט.

אשריך שאתה משרת ומגן עלינו, למלחמת מצווה יש השלכות רבות. המציאות היא שאתה צריך קצת לשחרר, אי אפשר בלימודים אינטנסיביים להיות זמינים כל הזמן.

מרגיש לימשה

שאתה מפתח תלות לא בריאה בהתכתבויות ובשיחות. וזה לא קשור אליך. זה שלך לגמרי. היא שם והיא נשואה לך גם כשהיא לא מגיבה כשהיא עמוסה. זה שאתה מרגיש רחוק זה כי אתה מרגיש רחוק.

שווה לבודד איפה אתה מול דברים אחרים מהבחינה הזו. יש לך עוד אובססיות? דברים שממש שואבים לך את המוח בלי קשר אליה?

 

זה לא במקום קשר זוגי תקין. זה רק קריאה לראות עוד זווית על ההתנהגות שלך.  רק שלך. והשחרור משם יהיה לך גן עדן.

עוד אובססיותצופה אנונימי

ממש שואב אותי לקרוא או ללמוד משהו שאני אוהב או לשמוע שירים

לא הבנתי את המשפט האחרון מה במקום קשר זוגי תקין?

ומה לדעתך הדרך הנכונה לטפל באובססיה הזו אם בכלל?

תודה

אז אתה בהיפר פוקוס.משה

קודם כל תדע שזה מאוד נפוץ אצל כמה סוגי אנשים. תקרא על זה קצת. זה תופעה שכל המוח ממוקד במשהו אחד והוא "הכי חשוב" ואין בלתו.  כשזה בעבודה למשל זה ממש עוזר. כשזה על משהו משני אז פחות.

 

שב תקרא קצת. 

עוד שאלה - אתה אדם יחסית רגיש?

 

עוד לפני  לטפל. קודם כל לדעת שזה קיים. וזה בסדר. לדעת שאני קצת נמשך לשם וזה לא "האמת". כלומר האמת זה לא המחשבה שרצה לי בראש שהיא לא הגיבה לי כמה שעות ולכן אנחנו נפרדים או משהו אחר שאתה מרגיש שם  בגלל הפצע שלך ולא מעיז להגיד. וזה בסדר להרגיש הכל. כלומר, אל תרגיש לא בסדר עם הרגשות שלך. רק להתייחס אליהם כאל מה שהם: רגשות. אמצעי תקשורת בין המערכת התת מודעת למודע בחוץ.

 

 

"לא במקום קשר זוגי תקין" - היחס  למנגנון שלך שנשאב לשם ומרגיש לא טוב כשאין קשר.

חושבת שזה נורא טבעינחלת

מה שאתה מרגיש. שמתי לב שיש אנשים/נשים שפחות אוהבים לשוחח בטלפון ומגיבים מאוד טכנית.

עובדה שבשיחות הכל בסדר.

 

לא לשכוח שהמצב בו אתה נמצא גם יוצר מתח ואולי חרדה ואתה נכסף לקשר חם וטוב ומכיל.

 

ויתכן גם שהיא אדם פחות רגשי ממך. זה בסדר גמור. זה טוב לאיזון!

 

למה שלא תאמר לה מה אתה מרגיש? שאתה מרגיש כמו.....?

אולי היא תבין ותעשה מאמץ.

 

כל כך כיף לשמוע על אהבה וכמיהה כמו שלך. זה נותן תקווה. באמת!

 

המון אושר ביניכם. עד 120, בעזרת השם!

בדקתי על היפר פוקוסצופה אנונימי

לא נשמע ממש כמו מה שיש לי

אני לא מאוד ננעל לחלוטין ולא רואה כלום

אני כן אדם יחסית רגיש

תודה על השאר, נשמע נכון להתמקד בלתת מקום לרגשות האלה ולא לחשוב שהם האמת 

זה בסדר שמשהו לא מדוייק לךמשהאחרונה

בגדול מותר להרגיש ולחיות בתוך הרגש שלנו. זה רק רגש. לא כל היום או כל הזמן אבל מותר לפנות את הזמן להרגיש ולרצות דברים גם כשהם לא הגיוניים.

קודם כל זה נפלא שאתם מדברים על הדבריםנגמרו לי השמות

כבר הגעתם יחד להבנות ותובנות.

ממליצה להמשיך לפתוח ולדבר ביניכם על הדברים.

וכך כל פעם תוכלו לגלות עוד רובד ולהגיע לעוד איזה דיוק.

 

אז הנתונים בינתיים שאתם כבר במודעות אליהם ולוקחים אותם בחשבון:

- גם נשואים טריים ב"ה - והידיעה שצריך כמה שניתן להשקיע בבסיס היציב הזה של הביחד שלכם, על כל המשתמע מכך.

- גם אתה בצבא וחוזר בעיקר סופ"שים - כלומר להבין את המורכבות המובנית כאן ולמצוא עוגנים במהלך השבוע שיהיו מותאמים ונכונים לכל אחד מכם ובסופי השבוע לחזק עוד ועוד את הביחד.

- גם אשתך בלימודים מאוד אינטנסיביים ועוד בתקופת מבחנים - כנ"ל, להבין את המורכבות המובנית שיוצרת פחות פניות וליצור לעצמכם כמה שיותר עוגנים בשיגרה הנוכחית + חיזוק הטוב והקשר בזמנים שכן אפשר.

ובתוך כל זה -

מה שיוצא בפועל שהתקשורת לא יכולה להיות פנים מול פנים כל ערב. נכון שזה הכי עדיף והכי אפקטיבי ומקדם, אבל המציאות מורכבת ולא מאפשרת זאת.

כל זמן שכן תוכלו - תעמיקו וכן תדברו פנים מול פנים.

ומתי שלא - אתם כבר יודעים ששיחות טלפון, בהן לפחות שומעים את הטון וכו' הן יותר אפקטיביות, ואתם שומרים על כל ערב לשוחח שזה חשוב.

 

לגבי ההודעות - כאן יש גם סוג תקשורת פחות אפקטיבי כי גם לא רואים וגם לא שומעים אחד את השנייה, אז נלקחו לכם כבר שני חושים כאן,

אז קודם כל להבין זאת, 

ואז גם לקחת בחשבון שוב את המציאות המורכבת של לימודים אינטנסיביים + תקופת מבחנים + צבא רוב השבוע = יצא פחות ופחות פניות,

ואז גם לקחת בחשבון את ההבדלים ביניכם בתור בני אדם שונים, "כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונות", והכוונה כאן באיך כל אחד מתייחס להודעות בוואטסאפ,

מאוד יכול להיות שלאשתך אין צורך בהודעות רבות ותכופות ואילו לך יש. הכל בסדר. זה לא אומר עליכם שום דבר רע, אלא רק שאתם שני בני אדם שונים, איזה כיף שלא התחתנת עם עצמך

ובתוך הדיוק הזה של ההודעות (שהוא כבר מחולק ל3 הבנות - שאין כאן ראייה ושמיעה + שיש מציאות נוכחית מורכבת ומובנית עם פחות פניות + שיש הבדלים ביניכם שם והכל בסדר) -

יש דיוק נוסף אפילו שכבר הגעתם אליו - שבו אמרת שלא מפריע לך ספציפית שהיא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלכם וכאשר אתם לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש לך רחוק, ויוצר הרגשה של בדידות.

אז קודם כל זה הכי טבעי והגיוני ואנושי שיש שאתה מחכה לדבר עם אשתך!

וזה אפילו מרגש ונפלא עד כמה אתה אוהב את אשתך, עד כמה אתה רוצה בקרבתה, עד כמה הביחד שלכם יקר לך, עד כמה אתה חושב עליה במהלך היום ואוהב לדבר איתה, זה פשוט מרחיב את הלב לקרוא אותך, זכות עצומה ב"ה!

ממש את הלב הזה שלך, את המילים הללו שלך, תאמר לאשתך היקרה. ככה בפשטות ומכל הלב.

דרך כך תגיעו לעוד יותר הבנות ודיוקים ותיצרו את המתכון הייחודי והמותאם לכם ספציפית גם למצב הנוכחי והאינטנסיבי.

תוכלו למשל עוד לדייק:

* בעיקר כדאי לשנות אצלך בראש את המשוואה שאומרת "אם אשתי לא זמינה כמוני סימן שפחות אכפת לה" או מילים דומות כאלה,

ולשנות את המשוואה ל- "אשתי פחות זמינה כי היא בלימודים אינטנסיביים ותקופת מבחנים. + מאוד יכול להיות שעבורה הודעות הן לא כ"כ אפקטיביות להרגשת הקירבה לכן לא רואה בהם חשיבות עליונה מדי + ברור ברור לי שהיא אוהבת אותי ואכפת לה ממני כ"כ! זה שהיא פחות זמינה לא סותר את זה כלל וכלל אלא רק אומר שהיא כאמור פחות זמינה עכשיו"

* שזה אף פעם לא אני נגדך אשתי או אני נגדך בעלי, וזה אף פעם כי אנחנו לא אוהבים או לא אכפת, אלא זה רק כי המציאות אינטנסיבית ולא מאפשרת את הפניות שהיינו רוצים. השורש הוא תמיד האהבה והביחד שלנו. משם יוצאים ולשם חוזרים. זה הבסיס. ולא לשכוח זאת.

* לחשוב ולמצוא יחד עוד דרכים בהם ניתן להרגיש את הקירבה ולא הריחוק גם בתקופה הזו.

בין אם בשיחות והודעות, בין אם זה להסתכל בתמונות שלכם יחד כשהשני לא זמין כרגע, לשמוע שיר מקרב שמזכיר, לחשוב אחד על השניה עם חיוך ונשימה עמוקה כמה טוב שיש אותו/ה, להחביא פתקים בתחילת השבוע לכל השבוע אחד לשניה, אפילו פתק קטן של "אני אוהב אותך" ואז לקרוא גם בזמנים שאי אפשר לדבר עכשיו, להחביא כנ"ל הפתעות קטנות כמו שוקולד, תמונה, חפץ שמזכיר וכו', לחשוב על תיאום זמנים תחומים כמו תחנות יציבות ביום בהם יודעים שיש פניות וניתן לשוחח/להתכתב ואז אפשר לחכות להם ויש למה לצפות וכן הלאה.

ובעיקר - להשמיע לאשתך את הלב שלך. ולתת לה לשמוע אותו לעומק.

ולה להשמיע את הלב שלה ומה היא מרגישה וחושבת בנושא.

ויחד כאמור למצוא את מה שהכי מדויק לכם.

 

עורכת לעוד כמה נקודות ששכחתי לכתוב:

* לא הייתי ממהרת להדביק כותרת והגדרה של "תלותיות בקשר".

כי על פניו נשמע שמדובר כאן פשוט באיש שאוהב כ"כ את אשתו

ואין בכך שום פשע, להיפך זה כ"כ מדהים לקרוא את זה!

איך שכתבת "אני מאוד מאוד אוהב אותה

ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה

ולדבר איתה

אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר"

נכון!

ככה פשוט!

לא תלותיות ולא נעליים מה שנקרא אלא רק אהבה גדולה ושלמה וזכות עצומה!

התחנת עם אשת בריתך, אהבת חייך, אתם נשואים טריים ואתה פשוט רוצה לאהוב אותה ולהיות כמה שיותר קרוב אליה!

אין יותר טבעי, מקסים ומרגש מזה

 

(כל זה כאמור רק בצורה שטחית ומקריאה של הודעה ולא בא כמובן להחליף היכרות מעמיקה ולא בא להחליף איבחון כזה או אחר.

ואם כן יש עניין של תלותיות שיבוא לידי ביטוי בדברים נוספים, רבים ועמוקים, עכשיו או בהמשך, אפשר לבחון זאת בנפרד וללמוד ולעבוד על נפרדות בתוך הביחד, על מובחנות, על עצמאות רגשית גם בתוך קשר וכן הלאה.

וזה לימוד בפני עצמו שחשוב לכל איש ולכל אישה באשר הם במערכת זוגית.

אז אם יש או יהיה צורך - מצוין. אפשר ללמוד את זה. (וגם בלי תלותיות בקשר חשוב לכולנו ללמוד את זה).

אבל שוב לא הייתי ממהרת להדביק תוויות על עצמך ולהכניס אותך למשבצת של "תלותיות בקשר", בעוד אתה בסה"כ איש יקר שאוהב את אשתו היקרה...)

 

* כתבת בהודעתך שמבחינת אשתך "הודעות זה ממש לא כמו שיחה אלא משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון"

בהמשך למה שכתבתי בתחילת ההודעה, כדאי גם כאן להעמיק יחד ולראות עוד מה זה ההודעות עבור אשתך.

כי אם מבחינתה אי אפשר לדעת למה השני, אתה, מתכוון בהודעות, יכול להיות שזה זולל לה אנרגיות שאין לה כרגע עם כל האינטנסיביות והמבחנים וכו' והיא רק רוצה לדבר נורמלי עם בעלה האהוב פנים מול פנים או לפחות בטלפון ולשמוע אותו...

ואז כל ההלבשה של החששות של המוח שאומר "הנה היא לא אוהבת אותי. לפחות לא כמוני. היא שולחת 3 נקודות אז זה מה שהיא חושבת עליי רק 3 נקודות" - כל הפרשנות הזו כלל לא רלוונטית ולא נכונה ואפשר ממש לשחרר אותה ולהיות בנחת הזו שאשתי אוהבת אותי! מאוד! וחושבת עליי ולא רק 3 נקודות, אלא פשוט היא לא מסתדרת עם הפלטפורמה של ההודעות בוואסאפ כ"כ, היא לא כ"כ מצליחה להבין מתוך התכתבות, היא צריכה ישירות, תקשורת ישירה, טון, מילים, הקול שלי, אני. היא צריכה אותי! והודעות זה רק חלק פצפון של מילים שאני מקליד לה בלי הקול שלי, בלי הטון שלי, בלי החיוך שלי וכו' אז היא פחות מצליחה להבין ככה ולכן, בתוספת האינטנסיביות הגדולה שהיא נמצאית בה, היא פחות שולחת הודעות וגם כשכן זה יותר בקצרה.

אבל הכל בסדר כי אני יודע עד כמה היא אוהבת אותי ואדרבא, עד כמה אני כאדם, כאני, כמכלול, יקר לה שהיא רוצה את הדבר האמיתי ולא הקלדה יבשה של מילים בלי הקול שלי שהיא שומעת.

 

עד כאן מה שעלה לי מהקריאה.

איזו נחת אתם!

תמשיכו ככה

לבנות את בניין עדי עד שלכם 

והמון המון ברכה והצלחה בכל ב"ה

וכמובן תודה רבה מכל העם שלנו על שירותך בצבא 🙏💪

וואו הרבה נקודות מעניינותצופה אנונימי
תודה רבה!
זה ממש מתוק..לאחדשה

לפני הכל לומר שאני קוראת אותך וזו ממש מתיקות, ההתרגשות הזו מבן הזוג.
אני רוצה להתייחס לשני דברים עיקריים בתגובה:
1. עצם קיום הקשר שלכם
2. אופן התקשורת בינכם

בעיה מורכבת מאוד בציבור שלנו, שכשרוצים זוגיות מלאה על כל המשתמע מכך, אהבה, אינטימיות רגשית ופיזית, מתחתנים. למה זו בעיה?
בגלל שהחיים איך שהם מתנהלים הרבה פעמים לא מאפשרים בניה יציבה ורצופה של הקשר הזוגי- חברה דתיים בגיל של חתונה לומדים לימודים תובעניים ומתגייסים לפעמים במקביל.
ואז מה שקורה שצריך להשקיע בכמה "פרוייקטים" גדולים בו זמנית וזה מתנגש. כי ברגש- רוצים להיות אחד עם השניה, להשקיע זמן קריטי חשוב וטוב בבניה זוגית, אבל החיים קורים מסביב באינטנסיביות. הרבה פעמים תוך תקופה קצרה נכנסים להריון ואז בכלל החגיגה מכופלת.
אז קודם כל להבין את המורכבות שאתם נמצאים בה- הריחוק הפיזי שלכם במהלך השבוע, אתם לא נפגשים בסוף כל יום, לא ישנים יחד, זה לא טבעי בבניית זוגיות, בטח שלא בהתחלה. זה מייצר נדבח של קושי.
מה שאני רוצה לחדד פה זה גם אם שניכם הייתם זמינים אחת לשניה ימים שלמים- תקשורת דיגיטלית זה עדיין לא האידיאל, לכן הקושי מורגש.
מכאן מגיעה לנקודה השניה-
2. אופן התקשורת. אנחנו שונים. גברים ונשים, חייל וסטודנטית ועוד אינספור הבדלים. שפת תקשורת זה משהו שלומדים, הרבה זמן, משתנים ומשתדרגים.
השלב הראשון זה להבין- שאם אנחנו מתקשרים שונה זה לא אומר שיש בעיה ביננו. ברגע שאתה מקבל את עצם העובדה הזו אפשר להתקדם לשלב הבא- לא להסיק מסקנות על מה שהיא מרגישה כלפייך והרצון שלה. עכשיו כאן זה טריקי בגלל שבמערכת יחסית מרגישים הרבה פעמים דרך המעשים הרבה יותר מהמילים שאומרים, אבל כאן בגלל המוגבלות של המרחק חשוב לזכור, ממש לשנן מנטרה מודגשת בראש- היא אוהבת אותי וחושבת עליי גם אם היא לא עונה על כל הודעה מיד!
זה יכול להיות שבאמת יש אצלה עומס, ויכול להיות שהיא מרגישה שהיא לא מצליחה לתקשר נורמלי בהודעות ויכול להיות עוד מליון דבריפ אחרים. אבל זה לא שבגלל זה משהו לא תקין בינכם.
זה שאתה כ"כ משתוקק אליה, זה מרחיב את הלב, באמת. אבל בשבילך- על מנת לא לכאוב ולהתאכזב, כדאי לתרגל התנהלות וציפיות שונות ממה שאתה רגיל.
מה למשל?
זמנים שאתה לא ליד הטלפון בכלל- גם אם אתה ממש רוצה. אין ציפיה= אין אכזבה. (דרך אגב, אולי היא יותר נונשלנטית כי היא יודעת שלא משנה מתי היא תכתוב לך אתה תענה? אולי כדאי לייצר אצלה ציפיה? לא בכוונה אלא איזון בריא במערכת התקשורתית..)
אני מבינה שעיקר התקשורת הוא בהודעות אז אולי להוריד בכמות ולהעלות באיכות? לא כל פיפס לרשום בשניה שעולה, לרכז הכל פעם בכמה שעות?
אולי לנסות להבין מתי יותר נוח לה להתכתב? נגיד בבוקר היא רעננה ללמידה והודעות מוציאות אותה מריכוז, אז אולי בזמנים שהיא עושה הפסקה או מנוחה?

אולי למצוא עוד זמן ביום  לשיחת טלפון של כמה דקות ששומעים אחד את השניה?

ואם הצלחת לשרוד את כל האורך עד לכאן, מחזקת אתכם, בניה של בית זה הדבר הכי מתוק ומרגש שקיים במישור הפרטי, וודאי מקרב את הגאולה בפן הלאומי. עם זאת, לא להתרגש ולהיכנס לטלטלה, לוקח זמן להכיר אחד את השניה, לטוב ולמוטב, יש לכם בע"ה עד 120.
העיקר שיהיה בבריאות, בשמחה, בנחת ואהבה!
 

שאלה שמטרידה אותי ביותרצדיק יסוד עלום

(איני נשוי)

מדי פעם אני קורא קצת שרשורים בפורום הזה ומקבל רשמים שבתוך הזוגיות ובתוך מרחבים אינטימיים יש רגשות קשים, מועקות, שתיקות, הסתרות, חשדות זה כלפי זה. המון פוסטים כאן בפורום מתארים סיטואציות מאוד קשות ומלחיצות ורעות בין בני זוג.


האם בעיני גולשי הפורום המקרים המתוארים כאן הם מיעוט? האם רוב הזוגות הנורמליים מתמודדים מדי פעם גם עם קשיים מסוג זה? או שאולי אלה סיפורי קצה והרוב המוחלט חי חיי זוגיות נעימים בהרבה, נאמנים בהרבה ורגועים בהרבה? האם בעיניכם קונפליקטים מהסוג שתיארתי הם "נוראיים", או שהם דווקא לא כל כך נוראיים בתוך הקשר ונבלעים בסך הכולל של החוויה החיובית של זוגיות


תודה!

באופן כלליפשוט אני..

אף אחד לא נכנס לפורום כדי לכתוב ''איזה יום נפלא היה לי היום, אשתי האהובה נתנה לי חיבוק נעים, אני בישלתי עבורה את האוכל האהוב עליה, והלכנו לישון כשאנחנו מחזיקים ידיים''.
 

האמת היא שהסיטואציה *הזאת* מאוד מאוד שכיחה, אבל מי יכתוב עליה בפורום?


 

מי שכותב כאן זה מי שצריך עזרה, ייעוץ, לפרוק... אז ממילא אתה לא מקבל כאן מדגם מייצג של זוגיות אלא מדגם של אנשים שצריכים עזרה.

 

הטעות הזאת נקראת ''הטיית דגימה'', אתה יכול לגגל על זה.
 

 

ענית ולא עניתצדיק יסוד עלום

אני רוצה להתחתן וחושב שזוגיות היא דבר טוב, וברור לי שעיקר הזוגיות הוא הקשר וההדדיות.


שאלתי לגבי שכיחות הדברים הרעים והמצוקות, שעולים פה המון ובווליום גבוה.

1) האמנם הם כל כך שכיחים [= שכל זוג עובר דברים כאלה / = בתדירות כזו או אחרת]

2) האמנם הם כל כך רעים [להיות בריב או באי הבנה או בהסתרה מבן / בת הזוג]

הייתי מפרידהרוני 1234
יש מועקות, כעסים, שתיקות, ריבים - שכיח מאד ואפילו חלק בלתי נפרד מכל מערכת יחסים. לא כ"כ נורא לדעתי אם יודעים איך לריב בצורה "מכובדת"  ובתוך גבולות הגזרה.

חשדות והסתרות זה שונה בעיני ומראה על בעיה עמוקה בקשר. מאמינה שזה הרבה יותר נדיר.

אז לשאלותיךאריק מהדרום
1. תלוי באופי של הזוג, יש אנשים עם נטיות לריב ולבגוד ויש אנשים בלי, צריך לעמוד היטב על האופי של הפרטנרית שלך לפני החתונה.

2. כן, הם רעים, הם יכולים להרוס לך את החיים שלך, של משפחתך וגם של הפרטנרית עצמה, מצד שני נישואים מוצלחים יביאו אותך לחיים של אושר, יש אחוז גבוה של גירושין אני לא זוכר נתונים נדמה לי כשליש, שזה לא המון בכלל ביחס למדינה מערבית אבל צריך לקחת את הנתון הזה ברצינות כדי להיות רציני בבחירה הכי חשובה בחייך.


(אגב זוכר לפני כמה חודשים פרצתי ללנ"ו והתפוצצת עלי בעניין זה? לא נורא, דיברנו באישי מאז)


הצד המרגיע בכל הסיפור הזה הוא שבין כך ובין כך בדרך כלל יש מה לעבוד והאינטרס לגרום אושר אחד לשני ולא לאמלל אחד את השני היא משותפת כך שאם לא נפלת על פרטנרית מטומטמת/ מרשעת אז אפשר יהיה לפתור בעיות ביחד, יש אינספור סוגים של מטפלים ומחיר הטיפול שלהם (לרוב) זול מאוד ביחס לתמורה.


ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה.


בהצלחה.

בתור מי שבסטטוס שלךadvfb

זה שיש דברים קשים במערכות יחסים זה לא מעיד את זה שמערכת יחסים זה לא דבר טוב.

אדרבה, להיפך, בגלל שזה מרחב כל חשוב אז כל דבר שקורה בו הוא משמעותי שהוא יכול ממש לפגוע ויכול ממש להעלות.

והחיים הם קשים, זה לא אומרים שהם לא טובים, החיים קשים וטובים ;)

כמה יפה!נחלת

אומרים שרק נישואין הוא הקרקע הנכונה ו האמיתית לתיקון המידות...שלנו.

 

שני אנשים שונים: הוא איש היא אשה. מנטליות שונה, הרגלים שונים.....

 

הרי גם עם חברים לחדר יכולים להיות "תקלים". אלא שבמסגרת של נישואין

זה יכול להיות הרבה יותר נוגע וחריף; לטוב  ולמוטב.

 

אם לא טועה, נדמה לי שהאור החיים הקדוש אומר שהטוב ביותר

שאדם ישא את בת עירו: מנטליות דומה, הרגלים דו מים, זכרונות

דומים - פחות הרגלים שונים.....

 

שמעתי פעם: כל אחד הוא חצי. אבל החצי הזה צריך  להיות...שלם.

וזו עבודה בפני עצמה; חושבת שככל האדם יותר שלם עם עצמו

בשלום עם עצמו, חי את עצמו באמת - הוא יותר רגוע ואז יש פחות

קונפליקטים פנימיים שעלולים להקשות על ראייה אובייקטיבית.

 

יש שיעורים רבים ביוטיוב על יחסי זוגיות: הרב אבנר קוואס למשל,

ומי שמבין אנגלית: הרב מניס פרידמן. ועוד.

אבל לא שאלתי על הדברים הטובים, ברור לי שהם קיימיםצדיק יסוד עלום
ושהם העיקר.

שאלתי על שכיחות ודרמטיות הדברים הרעים...

אתה מסתכל על זה בצורה חיצוניתadvfb

ולכן אתה יכול להפריד בין רע לטוב

אבל אם מסתכלים על נישואין כמכלול זה הכל מעורבב ביחד וגם הדברים הקשים יכולים להתרש אח"כ לטובה.

מריבה ומשילימים ומגיעים לרמה יותר גבוה אח"כ, הכל תהליך אחד.

 

אתה יודע הלך החשיבה שלנו הפוך בקטע הזה.חתול זמני
מרוב אימה אני כבר לא חושב רק חושש וחושדצדיק יסוד עלום
ריב ואי הבנהרקאני

שונה מאוד מאוד מהסתרות וחשדות

 

ריבים ואי הבנה זה שכיח 

זה חלק מהעבודה בזוגיות

ואם יש תקשורת טובה אז הכל בסדר

 

הסתרות וחשדות זה פחות שכיח

אני אישית לא חווויתי דברים כאלה ב"ה 

לא יודעת מה קורה אצל אחרים

אבל כשיש תקשורת טובה אז גם כשקשה הכל בסדר זה לא מועקות בלתי נסבלות והסתרות ודברים כאלה

נכון. נכון מאוד.נחלת

זה הדבר הכי חשוב ששכחתי  לציין:

 

תקשורת פתוחה. לא לברוח מדיון, משיחה משמעותית.

שיעופו צלחות אבל שתהיה התייחסות וכובד ראש לכל

ויכוח....

 

שמעתי בשיעור שחייבת להיות  מריבה כדי להגיע לשלום בית אמיתי.....

 

לא לצפות לנישואין נוסח הוליבוד. זה תעתוע ושקר ודמיון....

אף אחד כמובן לא יודע מה קורה עמוק בתוך הזוגיות שלזמירות

אחרים, של חברים, שכנים - אבל בהחלט נורמלי שיש לכל זוג אירועים של ויכוחים קשים, מועקות ומריבות.  

זה קורה ונפוץ בשנה הראשונה לנישואים - כאשר כל צד מביא את ההרגלים והחינוך והאופי, את היחס לכסף ולחיסכון ולהוצאות כספיות, וזה מתנגש עם השקפה וראייה והתייחסות אחרת לגמרי של הצד השני.

על התנהלות כלכלית יכולים להיות בתחילת הדרך הרבה מריבות קשות, עד שלומדים להכיל ולהסתגל ולהתפשר.

 

טריגר אחר למשברים בתחילת הנישואים - הולדת הילד הראשון. העייפות הקיצונית של האישה בשבועות הראשונים אחרי הלידה, תופעות של דיכאון אחרי לידה, צורך לסגל חלוקת אחריות חדשה בין בין הזוג בהתנהלות היומיומית, התנגשות בין צרכי הבית וקריירה ועבודה.

יפה.נחלת
שרשור שעולה כאן מידי פעםהסטורי
כבר שאלו זאת כמה פעמים. בגדול היום הפורום הרבה פחות פעיל, אבל גם כשהיה הרבה יותר פעיל, חלק גדול מהשרשורים היו על מורכבויות ולא - זה ממש לא משקף את חיי הנישואין.

חלק מהותי בזוגיות, באינטימיות - זה שהקשר, הקירבה היא סוד רק של בני הזוג. ממילא, בד"כ אנשים לא ישתפו מציאויות נעימות וטובות, שבהתנהלות נכונה היא ההתנהלות רוב הזמן. אגב, בעיני גם מאוד עצוב כשמשתפים יותר מידי אפילו בדברים שאינם עניינים צנועים כלעצמם - אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין.


ממילא, רוב ההתיעצויות כאן יהיו כשכלים הקיצים. ממילא, גם כשמישהו מתייעץ, בד"כ לא יענו לו "אנחנו עושים כך וכך", אלא בצורה הרבה יותר כללית, מה שמביא לתחושה מוטעית - שכל ה'סיפורים' הם מורכבים.

חייבת להגיד שכנשואהאונמר

פחות שנים מהיום היו תקופות שקצב שירשורי חוסר האמון פה בין בני זוג הכניסו בי חרדות והזיות על בעלי האהוב.

כמו שאתה מתאר שזה מפחיד אותך, אז לי כשאני בזוגיות.

התבדתי והבנתי ב"ה שאכן המקרים האלה הם שכיחים והם צפים פה יותר מהרגיל בחיים מהסיבות שפירטו מעלי.

 

בנוסף,

לא אומרת שלא היו לי כל מיני התמודדויות מול בעלי או לו מולי, אבל זה אחר לגמרי בחיים מאיך שזה נראה פה,

ואם השאלה שלך היא האם זה פחות מפחיד או נורא אז לדעתי האישית כן.

 

ודבר נוסף, תסמוך על הקב"ה. שיודע מה טוב לך ועוקב אחרי כל פיפס שאתה או כל אחד אחר שכתב פה עובר בחיים.

 

מתוקה! שיהיה לך רק טוב ועוד יותר טוב ועוד יותר טובנחלת
תשובה נהדרת ונפלאה! תודה רבה!צדיק יסוד עלום
ברור שהקיצון נכתב פהנעמי28

מכל מה שכתבת, ההסתרות, חשדות, חוסר האמון הם הכי בעייתיים, את זה ממש לא כל זוג חווה.

או שמישהו מהצדדים מגיע עם פצעי ילדות של אמון, או שהצד השני עשה מעשים שפגעו באמון.


שאר הדברים כל זוג חווה, עליות ומורדות, מועקות, ריחוק, זה כן יותר נפוץ, אבל אם בוגרים מספיק כדי לטפל בזה באמת באמת שגדולים להיות זוג טוב יותר.


כתבת שני סוגיםרקלתשוהנ

רגשות קשים, מועקה, ריבים, קונפליקטים - 

קיימים ומוכרחים להיות קיימים במערכת זוגית אמיתית. אני מניחה שלאורך כל החיים, אבל עם הזמן לגמרי לומדים להתנהל עם זה, ומקביל יש גם רגשות טובים ומשמחים כמו אהבה, הערכה, אמון, שמחה, צחוק, התפתחות.
במקרים רגילים, הקושי הוא ממש המפתח להתפתחות, ההתנגשות מלמדת אותנו לחיות בהרמוניה אמיתית, בהתחשבות, בשותפות תוך כדי הפרדה. כמובן שיש מקרים שהם כבר לא נורמטיביים, אם המערכת הזוגית הופכת להיות סיוט של מריבות והתנגשויות.

 

חשדות, חוסר אמון, הסתרות - 

לא אמור להיות בזוגיות כי זוגיות חייבת להיות מבוססת על אמון.

מניחה שבכל זאת זה קיים גם אצל זוגות נורמטיביים בזוגיות טובה, אבל במינון מאד מאד קטן, והזוג שמים לב לכך שיש משהו לא תקין ומטפלים בדרך כלשהי.

יפה. תודה.נחלת
דרך האמצעלאחדשה

יש מקרי קיצון הזויים מוגזמים.

זה לא אומר שכל זוגיות כזו חלילה, ולא אומר שכל זוג ייתקל המשברים כ"כ עמוקים במהלך חייו.

עם זאת כדאי להגיע לנישואין עם הבנה של מורכבויות, מוכנות לאתגרים, קבלה של קשיים מאוד לא נעימים שמרגישים כל אחד עם עצמו ועם בחיר/ת ליבו מול צמתים שדורשים מהם לשאול שאלות כואבות, לגעת העצבים חשופים ולהתמודד מול מציאות לא פשוטה.

זה לא חייב להיות דרמטי, טרגי נוראי,

זו כן עבודה, יש מורכבות. כשמתחתנים תמיד מגלים דברים חדשים על בני הזוג שלנו על עצמו ועל הדינמיקה שלנו.

זוגיות בנישואין הם עבודה עצמית גדולה.

יש לה הרבה פולסים,

יש הרבה דברים נעימים, נפלאים ונהדרים, ובע"ה הם הרוב המכריע.

בנוסף למה שנאמרהעני ממעש

אתה תבנה בית אחד ותשקיע בו

מה משנה לך מה קורה אצל שכניך

השאלה שלו באה ממקום אמיתי, מרצון טבעי להבין מהזמירות
 קורה בחיי הנישואים בין זוגות רגילים ונורמליים

לא ממקום של סקרנות, אלא מרצון להכיר גם את הדברים, שמדברים עליהם בפורומים, שמציגים אירועים פחות נעימים בחיי הנישואים.  לומר "מה זה משנה מה קורה אצל שכניך" מתעלם ממציאות החיים. 

השאלה שלי באה ממקום חטטני, מרצון מאולץ לחקור מהצדיק יסוד עלום
סתם.

הנימה שלך היתה מעצבנת יקירי, אני אופטימי לגבי הבית שיהיה לי בעתיד אבל בהחלט קיבלתי רשמים רבים מקרוב ומרחוק לכך שיש התמודדויות לא פשוטות מאוד ושכיחות מאוד בזוגיות, ותהיתי האם אני הוזה או מטפח הדהוד סלקטיבי של המגרעות לשם העצמת החרדה, או שאני דווקא התרשמתי נכון בנוגע לנושאים הלא פשוטים ועדיין הם מתכללים בצורה טובה בתוך הקשר.


קיבלתי תשובות טובות, ואני נעזר בזה בתור רושם כללי.

נאמנות בעיני זה א,בחיוך2019
רגשות קשים בטח שעולים במערכת אינטימית כי זה המקום לעבד אותם. וגם מריבות, זה כדי לאזן ולפתור דברים
גם אני איני נשוי אבל תראה:חתול זמני

עובדות:

 

– בישראל אנו עומדים על 40% גירושין בערך (פחות מזה במגזר הדתי אך גם לא מבוטל בכלל)

– מתוך אלה שאינם מתגרשים אני מניח שיש המון שפשוט סוחבים את זה מכל־מיני סיבות

– רוב הגירושים נגרמים בגלל: בגידות, בעיות כסף, אלכוהוליזם/שימוש בסמים, התעללות (רגשית או פיזית)

 

מחשבותיי:

 

– רוב הזוגות שראיתי או גרושים או גרועים

– אבל גם רוב האנשים שראיתי הם מטומטמים למדי (בלי להעליב)

– כמעט לכל האנשים החכמים (לא בידע כללי אלא חכמת החיים) שראיתי זוגיות מצוינת 

 

דעותיי האובייקטיביות:

 

– תאר לעצמך חניון תת־קרקעי גדול וסבוך עם הרבה קומות ועמודים. עכשיו תאר לעצמך שתי מכוניות שצריכות לצאת משם. בתוך שתי המכוניות האלה תאר לעצמך נהג ונהגת. עכשיו אומרים לך שהנהג והנהגת האלה מעולם לא למדו נהיגה, אין לזה מושג מה זה רכב, בנוסף לזה העיניים שלהם קשורות במטפחת עבה, ויש להם אובססיה גלויה להתנגש בדברים. אה, ויש גם מכוניות אחרות שנוסעות בחופשיות, וכל־מיני חלקים נעים ושערים נפתחים ונסגרים אוטומטית. זאת לדעתי נקודת המוצא של זוג נשוי בימינו, סבבה לאורך המטר הראשון, איזה כיף אני נוסע באוטו! .......

 

– עכשיו במקום זה, תאר לעצמך שכל־אחד מהם למד קצת נהיגה. תיאוריה לפחות. ותאר לעצמך שאמנם העיניים שלהם עדיין קשורות, אבל יש להם חבר שעוזר להם קצת ואומר להם קדימה קדימה אחורה אחורה סטופ. או, תאר לעצמך שהעיניים שלהם לא קשורות, אבל הראייה שלהם בערך -8 ואין להם משקפיים. אז הם רואים קצת אבל הרוב מטושטש מאוד. עכשיו תאר לעצמך שהם מרכיבים משקפיים, רואים גם אחד את המכונית של השני, ומשתדלים לא להתנגש.

 

=> אם יודעים מה עושים, יוצאים מנקודת מוצא של אמונה למידה שיפור סבלנות מתייעצים הרבה עם רב קרוב כו' כו' כו' אין שום סיבה שזה יהיה כל־כך גרוע.

 

=> אם עושים מה רוצים ומחזיקים בהשקפות גרועות (מגיע לי / אני מצפה / תאוות / חוסר אחריות / חוסר אמונה) אין מה להתפלא. השתייכות למגזר מסוים אינה אינדיקציה לכך שמחזיקים בכל הקלפים.

 

=> כן יכולות להיות התנגשויות שריטות שאלות ובעיות אבל יש הבדל בין מי שנע בעדינות ואחריות לבין מי שחושב שהוא מכייף במסלול מכוניות מתנגשות (למרבה הצער רוב האנושות. אבל: רבים בני שוממה מבני בעולה דלא ילדה בנים לגיהנם כוותייכו. רוב העולם צועד על עיוור ונתקל בפחים ופחתות מי שתורה בידו נר בידו).

 

=> לפעמים יש מקרי קיצון beyond our control כמו מחלות קשות כיו"ב זה באמת אין מה לעשות אבל באותה מידה יכול היה לקרות אם היית לבד בבית. אם הקב"ה רוצה שתסבול אל תדאג אתה תסבול.

מאיפה הנתון של 40%? חשבתי שפחותברגוע
לא זוכר מהיכן הנתון ייתכן שקצת פחות אבל גם אם 25%חתול זמני

זה אותו עיקרון

יכול להיות גם שפשוט פחות מקובל תרבותית להתגרש לאו דווקא שהנישואין יותר מאושרים

או כאמור, הסיבות המרכזיות לגירושין פחות נפוצות בקרב הציבור הדתי/חרדי וזה מאזן

מזה מעודד.....נחלת
העידוד הוא בזה שאין ללמוד מן השוטיםחתול זמני

ורובו המוחלט של העולם לא כולל יראי ה' נחשבים לשוטים

אתה מכיר מישהו שהוא עצמו תמיד נחמד וכיף לו?מרגול

מישהו שאף פעם אין לו תקופות קשות/מאתגרות?


אני לא מכירה. כי החיים, באופן טבעי, מזמנים קשיים שונים והתמודדויות שונות.

בנישואים, שבע"ה מחזיקים עד 120, זה מאוד אינטנסיבי. אתה חי עם אישה ובעצם בוחר לחיות את חייך איתה.

אז כפי שבכללי בחיים יש קשיים, כך גם בזוגיות. השאלה היא האם כמכלול היחסים טובים או שכמכלול הם רצופים מריבות והסתרות.


אמרו לפניי ביושר, יש הבדל גדול בין ויכוחים ותקופות של ריחוק, ובין הסתרות וחוסר אמון.

תקופות מאתגרות ומבאסות מניחה שלכל זוג יש.

חוסר אמון והסתרות זה כבר שונה לגמרי. וזה לא קיים אצל כל הזוגות, אבל כמובן לא יודעת להגיד לך סטטיסטיקה. מניחה שיותר נפוץ אמון ופתיחות, אבל לא עשיתי מחקר אמפירי בנושא

כתבו לך יפהגפן36

באמת הפורום לא משקף את שכיחות המקרים בזוגיות נורמלית.


יש קשרים זוגיים שיש בהם יותר קושי ויש שפחות.

לכן חשוב מאוד לשים לב מראש במי אתה בוחר, ואיך אתה בונה בעצמך יכולת לעבוד על מידותיך.


אני חושבת שהדבר שיותר משקף הוא מבט למציאות סביבך.

אתה מכיר זוגות, נכון?

לפעמים קשה, לפעמים קל, לחלק קשה בתדירות גבוהה יותר, ולחלק פחות.


יכולה לומר ממקום אישי- אני כמעט ולא כותבת כאן בפורום. את כמות הפעמים שהיה לנו קשה אחד עם השניה בשנות נישואינו אפשר לספור על יד אחת.


כשקשה אז קשה, אין ספק.

אבל זה זניח ממש לעומת כמות הכח והעוצמה שזה נותן, גם מול התמודדויות מורכבות מול המציאות. והיכולת ליצור יחד ולהתקדם יחד ולהשתפר כל הזמן היא ממש מתנה.


לצורך העניין- גם עם אחים יש לפעמים ריבים ועצבים, ועדיין הם עוגן מאוד משמעותי בחיים.


ככה זה יחסים קרובים בין אנשים. 

הכי חשובנגמרו לי השמותאחרונה

שנזכור ונזכיר לעצמינו כל הזמן שזוגיות היא לימוד. כמו כל דבר.

באמת באמת שאף אחד מאיתנו בני האדם לא נולד יודע זוגיות.

תורה היא ולימוד היא צריכה.

וככל שיותר נעמיק בלימוד הזה, זה ישפיע עלינו ויקדם אותנו גם במצבי חיכוך וקונפליקט.

וזה באמת כ"כ חשוב לזכור זאת ולחזק את עצמינו שזה לא שמשהו בנו או בשני/ה "דפוק" ו"למה כולם מצליחים ואנחנו לא", אלא שאנחנו פשוט צריכים ללמוד ולהתקדם.

 

ריבים או ויכוחים / חילוקי דעות / קונפליקטים / רגשות קשים / מועקות / מנגנוני הגנה שפועלים וכן הלאה הם נחלתם של כל הזוגות באשר הם.

הרי כולנו בני אדם, ובכל מערכת יחסים שהיא, אפילו אדם עם עצמו, לא יתכן לעבור חיים שלמים ללא חיכוך.

קרה לך לפחות פעם אחת בחייך שאתה עם עצמך לא היית בשלווה ושלום?

עם הוריך?

עם אחיך?

עם חברך?

ודאי.

אין שום מערכת סטרילית לחלטין כיוון שאנו כאן בעולם להשתלמות, לגדול, לצמוח.

ובמערכת הנישואין הקב"ה יצר באמת פלא עצום שדרך כולה בכלל ודרך חילוקי הדעות והקונפליקטים בפרט נוכל להתקדם בתנועה שתוביל אותנו גם לעומק וגם למעלה וקדימה, 

עוד לגדול בעצמינו, באדם שאנחנו, וגם בזוג שאנחנו

ועוד לצמוח ולהתפתח.

ובאמת השמים הם הגבול.

אז לא רק שלא צריך להיבהל ולפחד מהריבים, אלא להבין ששורשם עם פוטנציאל עצום לגדילה אישית וזוגית,

וללמוד איך "לריב נכון", 

ללמוד את השורש של הדברים. מה מניע אותנו, מה מטרגט אותנו, מה מכאיב ופוצע אותנו, איך אנחנו פועלים, למה זה הכאיב לנו, איך עוד אנחנו מחווטים, איך פועלים מנגנוני ההגנה שלנו, מהם הצרכים שלנו, מהם הקשיים שלנו, איפה זה פוגש את השני/ה, וכל השאלות הללו כנ"ל גם לצד השני ובעיקר בנקודת המפגש בין שנינו.

אז בעיקר ללמוד את עצמינו לעומק

וללמוד את בן הזוג שלנו לעומק

וללמוד את הזוגיות שלנו לעומק

ואת ניהול הקונפליקטים לעומק

ללמוד מה זה בכלל קשר ואיך עושים קשר טוב ואיך שומרים על קשר ואיך מעמיקים בקשר.

ובתוך הדבר הזה, ממש כמו ספירלה, ניתן לעלות ולהעמיק עוד ועוד.

גם להינות ולשמוח בכל הטוב הגדול שבביחד ב"ה, וגם לצמוח מהאתגרים.

ואותם אתגרים יכולים להיות מגוונים, כתבו לך נפלא כאן, שלרוב מה שאתה פוגש בפורום הם מקרי קצה ולא בהכרח מייצגים.

ונכון גם שיש חלוקה בין אתגרים שכיחים לבין אתגרים פחות שכיחים כדוגמת חוסר אמון והסתרות,

אבל שוב חשוב לזכור שכך או כך יש לנו מה לעשות עם זה, זה המון בידיים שלנו ובלימוד שלנו של הזוגיות.

אפשר להגיע לקירבה גדולה גם לאחר ריחוק גדול, אפשר להגיע לריפוי ב"ה, לתיקון ולצמיחה גם במקרים קשים.

וכמובן שבכל האתגרים השכיחים ניתן לגדול מהם, להתקדם, להעצים את מה שיש לנו.

 

אז מה בתכל'ס?

לדייק בחיפוש בן//בת הזוג בעיקר את הלב הטוב, המידות הטובות, האישיות והאדם שנמצא מולנו. שיהיה אדם טוב.

בנוסף, לצאת יחד שנינו מנקודת מוצא שזוגיות היא לימוד ואנחנו כאן כדי ללמוד אותה ולא לקחת אותה לעולם כמובן מאליו או כמשהו ש"או שיש לנו או שאין לנו", כי כמו כל דבר בטבע זה לא עובד ככה בלי השקעת אנרגיה אקטיבית במשהו שרוצים שיצא ממנו פירות.

וכמובן להשקיע ספציפית בלימוד ניהול נכון של קונפליקטים / ריבים / חילוקי דעות וגם בתקשורת מקרבת.

ואז כרגע יש איש ואישה שהלב שלהם במקום הנכון, אוהבים ומכבדים אחד את השנייה, לא לוקחים כמובן מאליו גם לא לאחר שנים רבות, לומדים זוגיות, עם רצון ומוכנות ללמוד ולהשקיע אקטיבית, לומדים גם על חיכוכים וחילוקי דעות ונמצאים כל הזמן בתנועה מתמדת של צמיחה והתפתחות.

להציע לחבר?נתקה

זה פיד בחורה שלי פה גולש לא ממזמן (מזל טוב )

 

רציתי לשאול.. 

אני רוצה לשדך לחבר מישהי..

עכשיו הוא בחור באמת חביב וטוב אבל.. המשפחה שלו גם סה"כ בסדר אבל.. אבא שלו קצט בעייתי

ז"א הוא ממש גס רוח ברמה אחרת.. אשמח לפרט אבל לא עכשיו.. אני ממש חושש שתיווצר בעייה..

 

1) בכל מקרה האם לדעתכם הורה כזה או אחר או התנהלות תרבותית מסויימת של משפחה זה מעקב בלהציע?

2) האם הבחור יצטרך לעבור למקום אחר תרם הנישואים בשביל להוכיח שהוא מתנתק מהתלות בהורים (במידה וזה קיצוני?)

3) במידה וכבר עכשיו מאוד קשה לו עם המשפחה האם 1 ו 2?

 

הוא לא פסול חיתון בגלל אבא שלואריק מהדרום

אם הוא עצמו עם מידות טובות מה הבעיה?

אם האבא סובל מתסמונת טורט עם  קופרולליה זה אולי צריך לשקול להזהיר כי יש גם מרכיב של נטיה תורשתית, לא בטוח שצריך להזהיר בשלב ההצעה.

החבר בסדר? זה מה שחשובהסטורי
הוא לא אבא שלו.

סביר שעל רוב החברים (אם הם לא מהשכונה הקרובה) אינך יודע איך אבא שלהם מתנהג.

לא מסכים עם הנאמר בתגובות. יש להתייחס בכובד ראש להעני ממעש
סקרנתנתקה

מה זה אומר 

לפערים יוצאי דופן במשפחה איתה מתחתניםהעני ממעש
מסכים שצריך להתייחס בכובד ראשהסטורי
לא מסכים עם הכיוונים של הפותח
לדעתי אבא זו בעיה רציניתשלג דאשתקד

מצד שני מותר לבחור הזה להתחתן.

אישית לא הייתי מציע בחור כזה אם הוא צעיר ובקשר רציף עם בית הוריו. מצד שני אם אתה יכול לחשוב איך לתווך דברים שיהיה ברור, אולי כן אםשר להציע ושהבחורה תבחן בעצמה את הדברים.

סביר להניח שהיא תגלה את אופי האבא מתישהו (תמיד יש שכנים וחברים או מגיעים לביקור וכדו)

בחורה שלךחתול זמני

1) אבא של אברהם היה תרח... ואבא של רחל ולאה היה לבן... אם יש בחורה רגישה שזה יכול להפריע לה אולי כדאי להציף את זה. או לבדוק מ־1 עד 10 כמה הבן יכול להתמודד עם זה מבחינת להתרחק מהאווירה הזאת או להיות קונטרה/מגן משמעותי מספיק כדי להגן על אשתו.

 

2) לא אבל זה יכול לשמש כאינדיקציה הוא צריך בעצמו לדעת מה הוא רוצה ומה הוא יכול או לא יכול לעשות.

יכולים להיות הורים קשים אבל יכולים להיות גם ילדים חזקים שפשוט פחות בקשר או יודעים להציב גבולות ברורים מאוד (או כאלה שלא מזיז להם).

 

3) שילמד להתמודד איתם או להתרחק מהם לא חושב שזה רעיון טוב להכניס בחורה לתוך קושי.

אם הבחור מודע שזה בעייתירקאני

אז אני לא רואה בעיה לשדך לו

אם הוא עמוק בתוך הקשר בלי מודעות אז זו קצת בעיה

אולי כדאי לדבר איתו על זה שישתף את הבחורה בנושא הזה

 

לא מבינה מה הקשר לאבא שלו. העיקר הבחור. שהוא לאנחלת

יהיה גס רוח ובוטה....כל אחד מאיתנו מכיר לפני ולפנים את ההורים של הצד השני?! תמהני.

תודה לכםנתקהאחרונה

תודה על התגובות המחכימות

אמת

מסכים שהוא זה לא משפחתו

ומצד שני מסכים שכל אחד מקבל מה את ההתמודדויות שלו 

ועם זה הוא צריך לעבוד ולפעמים מגלים שלא כמו שחשבנו

 

פשוט מעניין אותימה לדעתכם הגבול בתרבות גסה

והאם למשל יש בחורות שלא להציע כלל או משו כזה שזה לא ממש יתאים להם

והאם זה אומר עליהם טוב או רע? שהם לא מוכנות למצוא את הטוב ברע?

 

טוב זה ממש כללי אז אחרי זה נראה לי שאפשר לסגור את הפיד

תודה לכם

שאלת המאורסים החופרת😅אוי טאטע!

רעיונות למקומות באזור המרכז המורחב שיש בהם קהילה דתית תורנית עם זוגות טריים גם, ושהשכירות שם לא מאוד יקרה עד כמה שאפשר במרכז?

בלוד יש כמה קהילות שיכולות להתאיםפשוט אני..
אתה יכול לפרט טיפה?אוי טאטע!

השמות של הקהילות?

באיזה שכונות בערך?

לודז'חתול זמני

הידועה בשם הפחות פופולרי לוד

מזל טובהסטורי
איפה שיש ערבים, זה מועיל לשכר הדירהמשה
למשל,לוד.
קולולוש - נחלת יצחק?נתקהאחרונה

אם תשאלי אותי

נחלת יצחק

רמה גבוהה אומר מראש

אבל גן עדן בשנה הראשונה

לדעתי

אולי יעניין אותך