כמו שכולנו יודעים ישנה תופעה שנקראת התעללות פיזית.
פירושה אלימות מהצד הנותן כלפי מקבל אחד לעיתים יותר..
אני נשואה כמעט כמעט 8 שנים..לבעל שכולו חמד מבחוץ ולא הרים עלי ידיים (כמעט ,קרה פעם אחת ) .
בתוכי אני לא יכולה לתאר אותו ככה , למרות שאני מזהה אצלו הרבה תכונות טובות שלא מאפשרות לי לאהוב אותו גם אם ישלמו לי..
מההתחלה הכל היה שגוי לא רציתי להתחתן בגיל 19 ואף אחד לא ידע להסביר לי מהן חששות של לפני החתונה ומהן חששות שלהתחתן עם אדם שלא מרגיש שלךלא ידעתי לשים על זה את האצבע היום אני שמה את שתי הידיים
.היה חיבור כלשהו בפגישה הראשונה ומאז לא היה ..כל רבנית ומדריכה אמרה לי לתת פול גז למרות שעמדתי עם רגליים קרות..
ובחתונה שכבר לא היה לאן לברוח ביקשתי מהנהג לעשות פרסה חזרה הביתה והוא נחרד וחשב שאני צוחקת ..לא היה לי הרבה אומץ לתקן אותו..מהבושה שלי ושל החתן שיכלה שאשתו לעתיד ברחה ..
מאז עברו 8 שנים של חיפושים אחר האושר והוא בד''כ נמצא בילדים המדהימים שיש לי וביומיום המבורך..קשה לי להאמין שהכל צריך להיות מושלם ..אין שלמות..כך חשבתי..
לאורך כל שנות נישואינו הבנו מי יותר רוחני ומי פחות..תמיד יהיו ויכוחים והלקאות שבאותו לידי ביטוי בהרצאות לא פוסקות אל תוך הלילה כמה אני פושעת איך מתביישים בי משמיים ושד' יראה לי את גודל כאבו ביקר לי מכל ומה מחכה לי על הפאות שאני מוציאה מהצדדים של כיסוי הראש , על ספרים שהתחלתי לקרוא בכדי למצוא מפלט בלי לקרוע את הילדים ועוד ועוד..(אציין שבעלי אברך כל היום באהלה של תורה ואני ''הפושעת'' שהסיכמה לחלוק בעול )
בעלי- שאין לו זכות שאקרא לו כך כמעט 3 פע' בשבוע 4 פע' ביום טורח לבקר אותי ולהסתכל אלי ממבטו של סגנו של אלוקים , שלא תבינו לא נכון אני מחזירה ולא חסר לי ''פה'' ..אבל יש משהו מאוד ספציפי בו שאני מגלה שאין לי כוחות להחזיר כי הוא לא קולט הוא מדבר ואני עונה ועדיין אין קליטה מה שגורם לו להמשיך במלוא העוז ..התשוקה שלו להרוס אותי מבפנים להשפיל אותי ולגרום לי להרגיש הכי קטנה גורם לי להרגיש שאין לי וגם אם היה כוח זה לא שווה להחזיר ..חבל לי על הרוק והאוויר ..
בבוקר הוא קם כרגיל שמח וטוב לב ושוב מוצא בי משהו לא טוב ומשתלח לעיתים בשקט שגורם לי סערה בפנים ולעיתים פשוט עם קללות ו''איחולים'' .
אחרי לילות שלמים של הלקאה אני מוצאת את עצמי גוררת רגליים לכיוון חדרם של האור היחיד שנותן לי כוחות להמשיך לחייך ומתחילה את היום.
הסרט הזה לא נתפס בעיני אף פעם כהתעללות עד ששמעתי על מקרה נורא דומה שהאישה התאבדה אחרי 13 שנות נישואין לאדם כזה לאדם ביקורתי קיצוני שחושב שכל עולמו הוא ל''הרביץ'' ול''חנך'' בבית את אשתו ולא יעזור שום רב ושום יועץ כי כבר ניסיתי ..הוא פשוט שומע הכל הפוך..היועץ אומר לו שחייב שינוי דרסטי..והוא בא הביתה מאושר ועליז שמהיום הוא יראה בי שיפור
אני מפחדת מגירושים כי הילדים שלי הם הכל בשבילי ואני נותנת להם את מה שאני לא קיבלתי כשהייתי קטנה .חוצמיזה שאנחנו נמצאים בקהילה קטנה עם פה גדול ושוב מפחדת שהגירושים יוציאו את הילדים מהמסגרות הטובות שלהם..אבל אני לא יודעת האם המחיר הזה שווה והאם אולי כדאי פשוט להמשיך לשתוק ''עד יעבור זעם''..
מחילה על הסיפור הארוך ממש מיואשת..
פירושה אלימות מהצד הנותן כלפי מקבל אחד לעיתים יותר..
אני נשואה כמעט כמעט 8 שנים..לבעל שכולו חמד מבחוץ ולא הרים עלי ידיים (כמעט ,קרה פעם אחת ) .
בתוכי אני לא יכולה לתאר אותו ככה , למרות שאני מזהה אצלו הרבה תכונות טובות שלא מאפשרות לי לאהוב אותו גם אם ישלמו לי..
מההתחלה הכל היה שגוי לא רציתי להתחתן בגיל 19 ואף אחד לא ידע להסביר לי מהן חששות של לפני החתונה ומהן חששות שלהתחתן עם אדם שלא מרגיש שלךלא ידעתי לשים על זה את האצבע היום אני שמה את שתי הידיים
.היה חיבור כלשהו בפגישה הראשונה ומאז לא היה ..כל רבנית ומדריכה אמרה לי לתת פול גז למרות שעמדתי עם רגליים קרות..
ובחתונה שכבר לא היה לאן לברוח ביקשתי מהנהג לעשות פרסה חזרה הביתה והוא נחרד וחשב שאני צוחקת ..לא היה לי הרבה אומץ לתקן אותו..מהבושה שלי ושל החתן שיכלה שאשתו לעתיד ברחה ..
מאז עברו 8 שנים של חיפושים אחר האושר והוא בד''כ נמצא בילדים המדהימים שיש לי וביומיום המבורך..קשה לי להאמין שהכל צריך להיות מושלם ..אין שלמות..כך חשבתי..
לאורך כל שנות נישואינו הבנו מי יותר רוחני ומי פחות..תמיד יהיו ויכוחים והלקאות שבאותו לידי ביטוי בהרצאות לא פוסקות אל תוך הלילה כמה אני פושעת איך מתביישים בי משמיים ושד' יראה לי את גודל כאבו ביקר לי מכל ומה מחכה לי על הפאות שאני מוציאה מהצדדים של כיסוי הראש , על ספרים שהתחלתי לקרוא בכדי למצוא מפלט בלי לקרוע את הילדים ועוד ועוד..(אציין שבעלי אברך כל היום באהלה של תורה ואני ''הפושעת'' שהסיכמה לחלוק בעול )
בעלי- שאין לו זכות שאקרא לו כך כמעט 3 פע' בשבוע 4 פע' ביום טורח לבקר אותי ולהסתכל אלי ממבטו של סגנו של אלוקים , שלא תבינו לא נכון אני מחזירה ולא חסר לי ''פה'' ..אבל יש משהו מאוד ספציפי בו שאני מגלה שאין לי כוחות להחזיר כי הוא לא קולט הוא מדבר ואני עונה ועדיין אין קליטה מה שגורם לו להמשיך במלוא העוז ..התשוקה שלו להרוס אותי מבפנים להשפיל אותי ולגרום לי להרגיש הכי קטנה גורם לי להרגיש שאין לי וגם אם היה כוח זה לא שווה להחזיר ..חבל לי על הרוק והאוויר ..
בבוקר הוא קם כרגיל שמח וטוב לב ושוב מוצא בי משהו לא טוב ומשתלח לעיתים בשקט שגורם לי סערה בפנים ולעיתים פשוט עם קללות ו''איחולים'' .
אחרי לילות שלמים של הלקאה אני מוצאת את עצמי גוררת רגליים לכיוון חדרם של האור היחיד שנותן לי כוחות להמשיך לחייך ומתחילה את היום.
הסרט הזה לא נתפס בעיני אף פעם כהתעללות עד ששמעתי על מקרה נורא דומה שהאישה התאבדה אחרי 13 שנות נישואין לאדם כזה לאדם ביקורתי קיצוני שחושב שכל עולמו הוא ל''הרביץ'' ול''חנך'' בבית את אשתו ולא יעזור שום רב ושום יועץ כי כבר ניסיתי ..הוא פשוט שומע הכל הפוך..היועץ אומר לו שחייב שינוי דרסטי..והוא בא הביתה מאושר ועליז שמהיום הוא יראה בי שיפור
אני מפחדת מגירושים כי הילדים שלי הם הכל בשבילי ואני נותנת להם את מה שאני לא קיבלתי כשהייתי קטנה .חוצמיזה שאנחנו נמצאים בקהילה קטנה עם פה גדול ושוב מפחדת שהגירושים יוציאו את הילדים מהמסגרות הטובות שלהם..אבל אני לא יודעת האם המחיר הזה שווה והאם אולי כדאי פשוט להמשיך לשתוק ''עד יעבור זעם''..
מחילה על הסיפור הארוך ממש מיואשת..
את עובדת?
